רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה חלק-ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום להצלחת קהילות פז רמלה יזכו לקיים את מצוות התפילה כל יום במניין קבוע בבית הכנסת שלהם.

הנת בת רבקה,

הקדוש ברוך הוא ישלח לה רפואה שלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

אמן.

אנחנו ממשיכים

איפה שעצרנו אתמול.

מידת הסרת עול המלכות והדרך ארץ תלויה באיכות קבלת עול התורה.

דרכו של החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

הייתה לומר לתלמידים,

לכאורה לפי דברי המשנה,

כל בן ישיבה היה צריך להיות משוחרר מהצבא,

כי אם הוא מקבל על עצמו עול תורה,

אז אמרנו שמעבירים מעליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

אז למה יש הרבה בני תורה שמכריחים אותם להתגייס לצבא?

התשובה,

מן השמיים מודדים לאדם מידה כנגד מידה.

איך מעבירים מעליו את עול המלכות?

תלוי.

במידת קבלת עול תורה של כל אחד.

אם זכה אדם

וקיבל על עצמו עול התורה בעוז ותעצומות ובחוזק רב,

אז ודאי שהבטחת חכמים, זיכרונם לברכה,

תתקיים בו שיעבירו ממנו עול מלכות.

אבל אם הקבלה שלו היא לא איתנה,

אז גם העברת המלכות

לא תעשה בכוח ומעצמה,

אלא ייתכן שזה יוכיל לו

שעבוד מקוצר,

שירות מקוצר, מה שנקרא היום,

או שיהיה ג'ובניק ולא יהיה

כל כך כבד,

אבל לא תבטל לו את השעבוד לגמרי, כי הוא לא קיבל עול תורה לגמרי.

ואמרנו שזו הכוונה, מקבל זה מוסיף כל הזמן.

עוד מביאים בשם החפץ חיים

גם אדם שקיבל על עצמו עול תורה כראוי

ומובטח לו

שיעבירו מעליו עול מלכות,

זה לא מחייב שזה יהיה בבת אחת,

ושתכף ומייד יסירו מעליו.

לא מחייב,

אלא דבר בא בהדרגה.

מסירים ממנו את הדברים המפריעים ומונעים ממנו קודם לקיים את קבלתו,

וכך מוסיפים עוד ועוד עד שבסוף יראה בחוש שמעבירים מעליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

בספר אוצרותיהם של צדיקים

מובא מעשה

עם הרב הקדוש בעל דברי חיים מצאנז,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

פעם אחת נכנס אליו אברך חשוב

ושפך לפניו שהוא נקרא להתייצב

לצבא

ולהיות לוחם.

מכיוון שהוא בעל גוף בריא,

כוחו במותניו, הוא חושש

שמא יגייסו אותו בעל כורחו,

ואז תהיה לו סכנה רוחנית וגשמית.

מה אמר לו הרב הקדוש?

כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות.

מוסיף לומר שכל אדם נברא לעמול,

ככתוב באיוב האזן,

כי אדם לעמל יולד,

ולפיכך צריך כל אחד לעסוק

באיזה דבר מתוך עמל ויגיעה.

אז אם הוא זכה לעמול בעסק התורה,

אז יסירו ממנו עול אחר,

ולא יצטרך לא לפרנסה ולא לצבא.

אז אם תקבל על עצמך ללמוד תורה בשקידה, ביגיעה רבה,

וכל הכוחות שהיית אמור להשקיע שם, אם היו מגייסים אותך,

תזכה שיעבירו ממך.

קיבל על עצמו, וכך היה.

אבל אם אנחנו נבוא ונטמא עכשיו ונגיד,

התנאי הבטיח, כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ,

הייתה צריכה לקפוץ לנו קושייה?

איזה קושייה?

איך זה שהתנאים היו צריכים לעבוד? יוחנן הסנדלר, ויהושע פחמי,

והלל חוטב עצים.

מה זה?

מה זה? מה, הם לא למדו כמו שצריך?

מה, הם לא קיבלו עול מלכות שמיים?

מה, הלל לא היה על הגג במסירות נפש עד שקפל המוות?

מה,

רבי יצחק נפחה?

מה,

מה,

מה תגיד?

הרי מעלתם נוראה למאוד,

וקיבלו את העול של התורה בשלמות?

ולמה היו צריכים לעסוק בדרך ארץ?

הרב הקדוש מקוצק,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

זכותו תגן עלינו, אמן, אמר,

אין כוונת התנא לומר

שמעבירים ממנו עול דרך ארץ מכל וכל וכל ולא יצטרך לעסוק במלאכה כלל.

אלא שאף אם יצטרך לתרוע

באיזו מלאכה להביא פרנסה לביתו,

זה לא יהיה באופן של עול

במסע על צווארו,

אלא ירגיש כי זהו אחד מחוקי עבודת השם יתברך המוטלים עליו למלא צורכי בני ביתו.

וגם יעלה בידו מנקל

להשיג את המצטרך לו,

ויהיו עסקיו ומלאכתו לברכה והצלחה.

הרי הלל היה עובד רק עד כדי שיהיה לו מטבע,

מטבע שחציו יהיה לבני ביתו וחציו לשומר להיכנס ללמוד.

שכר השומר היה משולם על ידי אלה שנכנסים, אז כל אחד היה נותן

חצי מטבע.

אבל הוא לא עבד יותר.

אז לא הייתה יגיעה כזאת כאילו עובד שמונה שעות או משרה וחצי כמו שהיו.

וזה רק היה בתחילתו כמובן, כן?

אבל הפורק מעליו עול תורה?

וואי!

נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ,

שהפרנסה תהיה בקושי,

ויהיה עליו עול כבד עד מאוד.

בקיצור, אתה רוצה שתתחרר מהעול הזה הכבד?

תתחיל לקבל עול של תורה, אז מקזזים.

יעול חייבים, עמל נולד.

אז אתה צריך משהו לעמול בו.

איפה שאתה עמול יותר, יקזזו מהצד השני.

בספר לבבות

פירש בדרך רמז.

התורה הקדושה מצווה אותנו במצוות שכליות,

שהם דומים למשפטים

שדרך כל מלכות ומדינה קובעים,

כמו לא תגנוב, לא תרצח, מכל מדינה.

זה נקרא מצוות שכליות,

וזה בכל מלכות.

ויש מצוות

שכל אדם מבין בשכלו שצריך לקיים אותן,

כיוון שהן לטובתו,

כמו ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

אבל יש גם מצוות

שהן בגדר חוק,

בלי טעם,

ואנחנו לא יכולים להאמין בשכלנו.

ולמה מקיימים אותן?

בגלל שהשם ציווה.

חוקה חקקתי, גזרה גזרתי,

ואין לך רשות לערער אחריה.

ואנחנו חפצים לקיים רצונו יתברך.

האיש היהודי

שמאמין בבורא עולם באמונה שלמה,

גם את המצוות השכליות

הוא מקיים רק בגלל שנצטווה מהבורא.

לא בגלל שהוא מבין בשכל,

אלא מצוות צריכות כוונה.

אני מכוון לקיים מצוות הבורא בכל מצווה ומצווה, אפילו שאני מבין, גם אם לא היה אומר.

גם זה אנחנו מקיימים הכול,

בגלל שנצטווינו.

זה עכשיו הרמז, מה אומר?

אמר התנא,

המקבל עליו עול תורה,

מקבל על עצמו לעשות ולקיים את המצוות של הקדוש ברוך הוא ואת רצונו.

אז מן הראוי שיתקיים בו, מעבירים ממנו

עול מלכות ועול דרך ארץ.

זאת אומרת,

לא תהיה סיבת קיום המצוות שלו בגלל שהמלכות גזרה, לא תרצח, לא תגנוב, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא בגלל זה.

וגם לא מטעם דרך ארץ,

שהשכל האנושי

בדרך ארץ מחייבים לתנהג כך,

אלא רק מחמת מצוות

שהוא נצטווה על ידי הבורא.

אז כל מי שמקבל עליו עול מצוות,

מקבל עליו עול תורה,

אז מעבירים ממנו. אתה לא צריך את העול

שהמלכות מטילה עליך ואתה לא צריך את העול של הדרך ארץ המחייב,

כי אתה כבר קיבלת עליך עול תורה,

ובתורה יש לך הכל, ואתה עושה בגלל שה' ציווה, ולא בגלל שכל, ולא בגלל מלכות, ולא בגלל בטיח.

בגלל שהשם אמר.

אנחנו מקיימים

את רצון הבורא,

כן?

אנחנו אוכלים רק מה שהתורה התירה.

עילוני,

הוא אוכל

מה שמזדמן.

אפילו החולדיים משתבח בעיתון שהוא אוכל כלבים.

נהיה תאילנדי.

אנחנו לא יכולים לאכול

מה שהתורה לא התירה.

אנחנו עושים רק מה שהשם ציווה.

החילוני הוא כמו גוי.

כמו שפוסק הרמב״ם.

כל המחלל שבת בפרסיה יש לו דין כמו גוי.

לכל דבריהם.

כמו שגוי מנסח את היין, גם הוא מנסח את היין.

ממש.

הוא לא מצטרף למניין וכולי.

אז אנחנו מקבלים עול תורה.

מה שהתורה חייבה אותנו, שכליות, שמחיות,

מושכלות,

חוקיות,

הכול אנחנו מקיימים בגלל רצון הבורא.

לעשות רצונך חפצתי.

ממילא לא צריך את העול, לא של המלכות ולא של דרך ארץ.

במדרש שמואל

מקשה

למה התנא נקב.

את השכר שמעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

שאם מקבלים עליהם עול תורה,

זה מה שמעבירים מהם. למה לא אמרת שכר הגדול,

שהשם מציל אותם מכל מיני צרות,

מכל מיני רעות, מכל מיני ייסורים?

תשמעו מה הוא אומר.

וזה אומר, נדמה לי, בשם הרב אברבנאל.

הוא אומר שהמשנה הזאת

היא באה כהמשך למשניות שקדמו לה.

במשנה הראשונה למדנו, עקביה בן מהללאל אומר,

הסתכל בשלושה דברים,

ואין אתה בא לידי עבירה.

מאין באת, או לאן אתה הולך,

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

התבוננות בדברים האלה,

זה נקרא דרך ארץ.

כי זה דברים הגיוניים,

נהוגים בכל בני אדם,

וזה מדין דרך ארץ.

כשאדם עולה,

הוא מעלה אותם על דעתו,

וזוכר,

כשאף אחד לא חי לעולם,

אז הוא ייזהר מן החטא,

כי זה הדרך של הארץ.

באים והולכים, והיה צריך להיזהר.

במשנה השנייה,

רבי חנינא סגן הכהנים אומר,

הביא מתפלל בשלומה של מלכות,

שאלמלא מוראה,

איש את רעהו חיים בלעו.

זאת אומרת, צריך להיות מורה לבני אדם מן המלכות,

להתפלל על זה, כי המורה זה שומר מעוונות חמורים, גנבה, גזלה ורציחה, כמובן, לא בארץ ישראל, במשטר הקיים.

והנה, בכוח התורה הקדושה,

לקדש אדם ולהרחיק אותו מן העבירה,

כמו שאומרת הגמרא בסוכה נב,

אם פגע בך מנוול זה, מושכהו לבית המדרש.

אם אבן הוא נמוח,

ואם ברזל הוא מתפוצץ,

כשאדם מקבל עליו עול תורה,

אז הוא לא צריך את העצות שאמרנו קודם.

הוא לא צריך אותן בשביל להתרחק מן העבירה,

כי התורה מזככת את נשמתו ומעדנת ומרוממת אותו.

ולכן, אמר התנא,

כל המקבל עליו עול תורה,

לא צריך כבר את כל מה שלמדנו במשניות הקודמות.

ועוסק בה בכל כוחותיו,

מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרכת.

לא תצטרך להשתמש בעצות של המלכות,

שמורה מלכות מונע מבני אדם לחתו.

התורה לבנה תמנע אותך מלאכתו.

לא צריך את ההפחדה שאם לא יהיה מורה,

אז אתה יכול להיות ככה ויהיה ככה.

וגם בדרך ארץ, כשמתבוננים, מאין באת, לאן אתה הולך וכו',

כשזה בא מדרך ארץ,

לא צריך,

בשביל למנוע אותנו מהחטא,

להסתכל ואז לא תבוא לידי עבירה.

לא צריך, כי אם קיבלת עליך עול תורה,

היא תרחיק אותך כבר מהכול.

אבל הפורק ממנו עול תורה,

הוא לא עוסק בה כראוי,

ואחר כך יצטרך לבוא לידי נותנים עליו עול מלכות

ועול דרך ארץ.

עכשיו, כשאין לך עול תורה, אתה צריך מורה מהמלכות,

אתה צריך דרך ארץ להתבונן מה יהיה הסוף שלך,

כי רק זה יוכל להציל אותך.

אבל אם אתה לומד תורה וקיבלת עליך עול, אתה לא צריך את האזהרות ואת

ההתבוננויות האלה,

כי התורה כבר תחנך אותך להיות צדיק.

אמר הרב הקדוש,

זכר צדיק וברכה,

רבי משה מקוברין,

כי נותנים, מה זה נותנים?

לשון מתנה.

מתנה אומר, אדם שפרק מעליו עול תורה

והוא הולך בטל,

והבטלה מביאה לידי שעמום

ודעות רעות,

אז נותנים עליו מן השמיים עול מלכות.

למה?

להטריד אותו

ללא הרף שלא יהיה פנוי לעסוק בדברים שהם אסורים.

אז בשמיים, במתנה נותנים לו הרבה טרדות.

למה?

שיהיה עסוק ולא יהיה לו זמן לעשות עבירות.

מתנה נותנים לו. זה לפורק עול.

כי התורה לא תעמוד לימינו.

אין לו ממה

להתמודד.

אז מה עושים מן השמיים? מתנה.

איזה מתנה?

הרבה טרדות,

הרבה בלאגנים.

כל הזמן נהיה בריצות, לא יהיה לו פנאי. למה?

בשביל שלא יבוא לידי איסורים.

זאת אומרת, השם שולח לאדם דאגות שונות ושעבודים.

ואז לא יהיה ליבו פנוי לעסוק בדברים שאין בהם תועלת.

או לחטוא.

כמו שאמר

הרב הקדוש, הרב מקוץ,

לתלמידים שלו,

איני חפץ שתימנעו מלאכתו מחמת שלא תתאוו אל החטא.

רצוני שלא תחטאו,

משום שלא יהיה לכם עת ופנאי לדברים האלה,

כמו בכפז.

תורה וגמירות חסדים בלי הפסקה, ננסטאפ.

אין זמן.

יפה תורה עם דרך ארץ,

שהגיעת שניהם משכחת עוון.

אין זמן. ואיפה יש זמן לעשות עוון? אין זמן.

זו השמירה הגדולה ביותר שאדם יכול לזכות בה,

וזו גם זכות גדולה.

אבל מסכן, הפורק עול, לא מבין.

למה יש לו בעיות כל הזמן? יוצא מזה, נכנס לזה, לא נכנס לזה, כבר בא עוד משהו חדש.

עוד זה מדבר, וזה בא.

וזה ככה רודף אחריו כל החיים שלו. למה? כי אתה פרקת עול.

אתה לא רוצה, נותנים לך מתנות.

יש מתנות,

כן?

והמתנות בשביל לשמור אותך, שלא יהיה לך פנאי.

אם יהיה לך פנאי,

וואי, וואי, וואי, וואי, מה אתה תעשה?

רואים שאנשים קצת מתעשרים וזה, עושים שטויות והכול וכו'.

והם מגיעים לתינופת של התינופת, ואחר כך

כבר אין להם סף גירוי, גמרנו, יש לו זה וזה. בשניה הוא קונה, עושה את זה, פה, פה, פה. מה? מתחיל לטעום מזה ומזה, מסמים, מפה, משם.

ואלביס פרסלי עולה על הבמה,

ומתנפח

באמת בשירותים מהסמים.

ככה זה.

בין 41,

ביי ביי.

אנשים,

אין.

ככה, כל אלה המפורסמים נופלים בסוף בדברים האלה.

אין להם יותר מה, מה יעשה עוד? מה?

זה הוא יכול לעשות, זה הכול הוא יכול לעשות.

אז הוא צריך איזה גירויים חדשים, מה שהוא צריך לרחף וזה,

לעלות לעולמות,

לא דרך הקבלה.

ולהתראות.

ואז הם מתאדים.

אשרינו מה טוב חלקנו שהשם זיכה אותנו.

איי, איי, בחר בנו מכל העמים,

ונתן לנו את תורתו. מה זה תורתו?

את הספר

שבו הוא ברא את העולם.

כל סודות הבריאה נמצאים בספר הזה.

אנחנו זכאים ללמוד בו.

וואי, וואי, וואי.

אדם צריך להעריך מה קיבל.

לא כולם מעריכים.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

חם!

... בג״ם, בג״ם יגדי שבא

שגרתי צפי עונג שבת.

חם!

בג״ם, בג״ם, בג״ם, בג״ם, בג״ם

יישמחו במלאכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שבת וקורא חול שבת

על מקדשי מקדשי מקדשי שבעי שבת

הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו

הכל יודוך והכל ישמחוך

אה קודם

יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש השם,

שיהיה לכולם שבת שלום.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים, רבי חנניהו ראשי אומר,

ראשו הקדוש ברוך הוא קודם ישראל לפי כוך.

רבו לעם תורו ומסווד שנה אמור אדונו וסלמה עין סדגו.