אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
כמה פטפטה.
חצי יום לעילוי נשמת יעקב ישראל בן אורדה,
מנוחתו עדן,
יזכה לעלות מעלה-מעלה
בעולמות העליונים, אמן.
אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה,
כאילו אכלו משולחנו של מקום.
כתב במדרש שמואל,
בטעם הדבר,
שאם שלושה אכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו
אכלו משולחנו של מקום,
כי קודם כתוב,
שניים שיושבים,
יש ביניהם דברי תורה,
שכינה שרויה ביניהם.
אז כל שכן,
שיש שלושה שלומדים תורה.
וכיוון שכן,
כאשר אמרו אלו השלושה דברי תורה על השולחן,
פשוט הדבר,
שהם זוכים לכך שהקדוש ברוך הוא בא ויושב עימהם.
ועל כן, נכון לומר, שולחנו של מקום.
שדה את שולחן
אשר לפני אדוני, ממש.
בספר מילד האבות
מבאר בדרך משל.
לאבא יש בן,
לומד תורה,
כל יום לעת האוכל הוא שב
מבית הספר,
והאבא מנסה אותו בלימוד.
אם הוא יודע טוב,
אז הוא מגיש לו את המאכלים בשמחה.
מי יושב לצידו,
שליבו מתרונן,
שהשם חנן אותו,
ויש לו את האפשרות למלא את רצון הבן.
האבא שמח לא רק בגלל שהבן למד,
גם בגלל שהוא אוכל עכשיו.
אבל אם הבן סורר ומורה,
לא שומע בלימודים,
אביו ייתן לו לאכול בזווית הבית.
ואז אין שמחה לבן
מהאכילה,
וגם שהאבא הרחיק אותו,
וגם לאבא ראה.
מה הוא צריך לתת בכלל אוכל
לבן כזה שמרווה אותו מרורים.
ולכן הוא גם מתעצב על זה שהוא אוכל.
והנמשל מובן.
אם אומרים דברי תורה על השולחן,
אבינו שבשמיים יושב ושמח
באכילת בניו.
ואילו אם אין ביניהם דברי תורה,
הרי כאילו אוכלים מזבחי מתים.
וכתב שם עוד באריכות.
בילקוט מעם לועז כתב בשם הזוהר הקדוש,
יש בשמיים מלאך ממונה על השולחן שמדברים עליו דברי תורה.
וכאשר מדברים
על השולחן דברי תורה,
הוא עושה דוגמת השולחן של פה,
לפני הקדוש ברוך הוא.
מדברי התנאה,
אבל
שלושה שאכלו על שולחן אחד,
ואמרו עליו דברי תורה,
כאילו אכלו משולחנו של מקום,
אז מבואר שאמירת דברי תורה בעת האכילה
היא לא רק מועילה להוציא אותנו מאכילה נחשבת כזבחי מתים,
אלא היא מעלה את מהות הסעודה להיות נחשבת
כאילו הסועד אוכל עכשיו מאכלים
מהשולחן של המלך הקדוש ברוך הוא.
ומן הראוי
להביא על זה מעשה נורא.
הרב הקדוש,
בעל דברי החיים מצאנז, זכר צדיק ברכה,
זכותו תגן עלינו אמן.
זה מובא בספר מעשה אבות.
בעת שהרב הקדוש שהה בעיירת מרפא,
הגיעה עת הסעודה וישב בצוותא על השולחן עם חסידיו.
וכמובן
אמרו דברי תורה על השולחן.
ובאותה שעה נכנס יהודי שלא זכה לשמור תורה ומצוות,
וראה מחזה שלא ראו עיניו.
כשסיים הרב הקדוש לטעום
מהדג הגדול שהיה לפניו,
חילק שאיריים
לקהל החסידים שהסתופף בצילו
כמנהג הצדיקים.
אותו אדם שעמד ביניהם קיבל גם כן קצת מהשאיריים ואכל אותם מנימוס.
אבל בלב שלו פנימה הוא בז לצדיק וחסידיו
ולעג על המנהגים התמוהים לקחת חתיכה מהדג לחלק לכל אחד.
כאשר שב אותו אדם הביתה,
רצה לסעוד כרגיל.
ולתימהון ליבו,
בשום פנים לא מסוגל לטעום מאומה,
מהמאכלים שהגישו לפניו.
כך היה בארוחת הערב
וגם ביום המחרת.
אינו יכול להכניס דבר מאכל לביו.
זה גרם לו סבל עז.
לא יתואר.
ויביאו לאפיסת כוחות.
הוא לא יכול לאכול.
בני המשפחה הזמינו רופא,
וגם הוא לא מצא סיבה.
קראו לרופא מומחה יותר.
גם הוא לא על הארוחה.
בני המשפחה קרובים לייאוש.
ואז נזכר האיש שהמחלה המסתורית התחילה אחרי שהוא אכל מהשיריים
של המאכל של הצדיק.
סיפר לי אשתו,
אמרה לו, אם ככה, צריך ללכת אליו.
נשאול, מה זה המחלה הזאת?
אולי האוכל שמה לא היה טרי, אולי משהו?
ומכיוון שכבר באותה שעה
עזב הדברי חיים את עיירת המרפא
וחזר לעירו,
נסעו בני הזוג לצאנז.
נכנסו לרב הקדוש עם תרעומת.
איזה אוכל נתת לו?
שגרם לו מחלה משונה כזו.
כשסיימו את דבריהם,
אמר הרב הקדוש, תנוח דעתך.
אתה לא חולה כלל וכלל.
אמר להגיש לו מנת בשר
עם פרפרות.
הגישו לו, מאכל את זה בתיאבון.
לא השאיר פירור.
ואז הוברר הדבר,
מרגע שהוא אכל מהשיריים של המאכל של הצדיק,
שהאכילה שלו היא בקדושה ובטהרה,
וזה נחשב כאילו אכל משולחנו של מקום,
נתקדשו בני מיעב,
ולא יכולים לאכול יותר מאכלות אסורות.
מאחר שכל הכלים בביתו
היו בלועים בייסורים,
לא היה יכול לאכול שום דבר מתוך ביתו.
כששבו הביתה,
הכשירו את כל הכלים,
ומני אז יכול היה לאכול בחזרה בלא שום הפרעה.
זה השאיר עליו חותם עז בנפש,
וגרם לו להרהר בתשובה,
ושינה דרכו לחלוטין,
והפך לבעל תשובה גמור.
שולחנו של מקום.
אז זאת אומרת,
דרך אגב, הדברי החיים זה היה אדם צדיק גדול גדול גדול, בזמן השואה מתו לו
כל הילדים, כמדומני, 11. הוא נשאר ערירי,
היו מופתים שהוא עשה שם, יש עליו הרבה מעשים.
בין המעשים זה היה שלקחו אותם למקום צחיח,
לעבוד, ולא היה להם לשתות, והם עמדו למות מי צמאון.
ואז הוא אמר לכל אלה שהיו איתו, להכניס את הידיים, לחול,
לחפור ככה עם היד,
עשו, עשו, עשו, ונהיה כמו מבוע.
התחילו לצאת מים משם, ושתו.
זה היה דברי חיים.
ועל זה נאמר, הכל יודוך והכל ישבחוך,
והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם, הכל יודוך,
והכל ישבחוך,
והכל והכל והכל והכל יאמרו, אין קדוש כשם,
הכל יודוך,
והכל ישבחוך,
והכל והכל והכל יאמרו,
אין קדוש כשם,
הכל יודוך,
והכל ישבחוך,
והכל והכל והכל יאמרו,
אין קדוש כשם.
יהיה לכם יום טוב
וחיים טובים.
והרבה מצוות, הרבה מצוות.
הרי אני מכוון כאן מצוות חכמים.
רבי חנניה ברקשי אומר
רצוע הקדוש ברוך הוא זכות את ישראל.
לפי כוח הרבו לעם תורו ומצוות.
כנא אמר אדונו בסמאן סדגו יגדיל תורו.