רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, הצלחה ושגשוג בפרנסה לנחום בן אביבה בעסק החדש ובעזרת השם יעבור בהצלחה את מבחני

הוועדה לקבלת רישיון קבלן ותעודת הסמכה למנהל עבודה בבנייה, אמן.

ריבי טרפון אומר,

היום קצר,

התימנים אומרים היום קצר,

הולך ומתקצר,

והמלאכה מרובה,

והפועלים עצלים,

והשכר הרבה,

ובעל הבית דוחק.

הוא היה אומר,

לא עליך מלאכה לגמור,

ולא אתה בן חוריני בטל ממנה.

אם למדת תורה הרבה,

נותנים לך שכר הרבה.

ונאמן הוא בעל מלאכתך,

שישלם לך שכר פעולתך,

ודע שמתן שכרן של הצדיקים

לעתיד לבוא.

אומר רבנו עובדיה מברטנורה,

היום קצר,

חיי העולם הזה קצרים הם.

לפי זה זה קצר,

אבל קשה להגיד היום קצר. מה זה היום קצר?

זה אותו 24 שעות כל הזמן.

אבל אם היום קצר, זה הולך ומתקצר.

בכל אופן, חיי העולם קצרים, שבהם 70 שנה וכו'.

בהם מלאכה מרובה, תורה ארוכה מארץ מידה,

ובעל הבית דוחק,

שנאמר, והגית בו יום ולילה.

אבל לא עליך המלאכה לגמור,

לא שכרך הקדוש ברוך הוא לגמור את כולה,

כדי שתפסיד שכרך אם לא תגמרנה.

לא עליך המלאכה לגמור.

גם אם לא תגמור, תקבל שכר.

ושמא תאמר, אתה יודע מה,

איני לומד ואיני נוטל שכר.

ולא אתה בן חורין,

ניבטל ממנה.

על כורחך העול מוטל עליך לעבוד.

לדע שמתן שכרן של הצדיקים לא עתיד לבוא לעולם הבא.

פירש רבנו יונה, היום קצר,

ודובר על אימותיו של אדם שהם קצרים ביותר.

ולעומתו,

ולעומת זאת, התורה שעליו ללמוד היא ארוכה מארץ מידה ורחבה מניים.

זהו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

שאותם ארבעים יום ששעה, משה רבנו עליו השלום בשמיים,

לא ישן.

משל למלך שאמר לעבדו,

מדות זהובים מכאן ועד מחר תספור לך.

מה שאתה תספור,

שלך.

כל מה שתמדוד, שלך.

איך יישן העבל?

הרי בשעה שישן, מפסיד הרבה.

כך אמר משה. אם יישן,

כמה מרגליות מדברי תורה אפסיד?

גם לא אכל ולא שתה.

זה לא שהוא היה כאילו לא רעב.

מאותה סיבה.

על אחת כמה וכמה שענו,

לא ניתן שינה לעינינו ולעפעפינו תנומה.

אמרו החבר'ה פה שקמים

מוקדם בלילה,

שתיים וחצי, כן?

כבר

הונג'רי פה.

במדרש שמואל דקדק, בלשון התנא, שאמר היום קצר, ולא הזמן קצר.

וביאר שבכדי שלא יחשוב אדם שעדיין יש לו זמן רב לעמוד בעולם הזה ולעסוק בתורה,

כיוון שאז לא ייקר את הזמן למלאתו בתורה ועבודת השם,

אלא יחשוב שרק היום נותר לו לעבוד את השם.

זו העצה שנותנים חכמים, חכמי המוסר,

שכל בן אדם יחשוב שהיום זה היום האחרון שלו.

ואם זה יום האחרון, מה צריך לעשות?

לטייל.

מה צריך לעשות?

צריך ללמוד.

כמה שיותר מצוות עוד לאסוף ביום האחרון.

ואם בן אדם מתבונן ככה,

אז גם אם יוצאים לטיול, צריך לשמוע דברי תורה,

לדבר חברותו, זה, לא.

אז היום לא נותר לעבוד את השם, אלא רק היום.

והיא קיימת מאמר חכמים, זיכרונם ברכה,

שוב יום אחד לפני, שם מה ימות למחר.

יחשוב עוד שאפילו יום זה אינו ארוך כבתקופת תמוז,

כמו עכשיו,

אלא קצר, הוא יותר קצר, הוא תקצר כבר,

ואז יזדרז לצבור מצוות ומעשים טובים.

בעניין זה מביא אלקוט מעם לא עז מעשה במלך.

יצא לצוד ביום חם.

לקח עמו נער,

משמש שיישא את כליו.

לעת האוכל,

אמר המלך לנער,

צא וקרא לאדם שיסעוד עמי בצוותא.

יצא לחפש,

ראה רועה עומד מרחוק.

הביא אותו למלך.

אמר לו המלך, רחוץ ידיך ובוא לסעוד עמי.

אמר לו הרועה, לא אוכל לאכול עמך,

שהרי מישהו גדול ממך

כבר קרעני ונעניתי לו.

אמר לו המלך, ומי הוא זה?

אמר הרועה,

הוא הקדוש ברוך הוא,

שקרעני לצום,

והנני צם.

אמר לו המלך,

וכיצד אתה צם ביום חם שכזה?

אמר לו, הנני צם לקראת יום שיהיה יותר חם מזה.

כמו שנאמר, הנה היום בה בוער קטנות.

אמר המלך,

אכול עמי היום ותצום למחר.

אמר לו, אוכל היום

אם תהיה ערם לי, שיחיה מחר.

אמר המלך, זאת לא אוכל.

ישיבו אם כן, השתדל במה שתאכל,

והנח את אשר לא תאכל.

תמלא את הזמן בדברים מועילים.

זה מיכולתך לעשות,

ואל תעסוק בריבוי תענוגים.

למה? כיוון שגם לעצמך לא תוכל להיות ערב, שתחיה מחר.

התבייש המלך,

והלך הרועה לדרכו.

ראיתם?

זה רועה יהודי עם שכל.

מבין?

היום קצר,

והמלך המרובה.

מהדברים האלה ייקח כל אדם מוסר גדול.

כל מי שיש לו מוח בקודקודו,

ישים מלבו שאין הבטחה לאריכות ימים בעולם הזה.

כל מי שישים זאת על ליבו באמת,

מובטח לו שלא יהיה חטא.

על זה אמר הכתוב, ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם.

אם אתם חפצים להתדבק בשם יתברך ולעשות את רצונו,

עליכם לראות כאילו הינכם חיים רק היום.

אז ייכנס בלבבכם ערעור תשובה ולא תחטא.

מי יכול להתדבק בשם יתברך? ואתם הדבקים בשם אלוהיכם,

זה רק אם אתם מבינים שאתם חיים כולכם היום,

רק היום יש.

אז אדם יכול להתדבק בשם, כי אם לא עכשיו,

ומתי.

זהו, יום אחרון, כמו שאומרים.

על פי הדברים האלה פירש במדרש שמואל

מה אמר דוד מלכנו

בתהילים ל'ט ה'

הודיעני אדוני קצי

ומידת ימי מהי

אדעה מחדל אני.

כה אמר דוד ברוב ענווה הודיעני אדוני תן לי ידיעה

שאדע מה יהא בקצי.

כלומר אני אזכור ואביט כל הזמן

שאני עתיד לתת דין וחשבון לפניך על כל מעשיי.

ותן לי התבוננות להכיר כי מידת ימי מהי מהי.

סך הכל החיים זה מעט מזער

ועל ידי כך אדיעה

מחדל אני.

ואבוא להיטיב מעשיי ולעסוק בתורה ובמצוות.

בספר מילד האבות באר

בא להזהיר ריבית ערפון.

אדם,

תחוס על הזמן שלא יכלה בהבל בריק.

אין יקר יותר מהזמן.

אין אבדה כאבדת הזמן.

אי אפשר להחזיר אותו את הזמן.

בעבודת ה' מוטלת על האדם לעשות.

וכל יום זה בפני עצמו.

ואין אפשרות לפרוע את חובת היום בעבודת מחר.

לא, לא היום, אני אעשה את זה מחר.

לא, לא, היום יש את של היום ומחר יש של מחר.

הרי מחר מוטלת עליך עבודת היום של מחר.

הרי כתוב והגית בו יומם ולילה. מתי? היום. מה אתה דוהל מחר?

איך אתה הגה מחר את מה שהיית צריך היום?

אתה יכול להכניס יומיים ביום?

איך אתה יכול?

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם בברכה,

בכל יום ביום תן לו מעין ברכותיו.

כשם שהקדוש ברוך הוא משפיע על האדם רוב טובה בכל יום ביום,

כל יום נופח בנו את הנשמה מחדש,

גם העבודה שאנחנו צריכים לעבוד את השם יום-יום זה בכוח וברצון חדשים.

על זה אמרה המשנה, היום קצר,

באה מלאכה מרובה,

וכיוון שבכל יום יש מלאכה רבה שצריך לעשות דווקא היום,

אל תדחה למחר,

אל תאמר לך שאפנה, שמא לא תפנה.

והחפץ חיים הקדוש,

זכר צדיק וברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

היה טמא על בני אדם שהולכים בתל,

ונראה שהם סובלים מעודף פנאי.

היום לא נגמר,

היום לא נגמר, הוא אומר לך.

צ'יק,

מחפשים תמיד מה לבלות את הזמן,

ואני סובל

מחוסר זמן, אומר החפץ חיים.

הן יש לפניי מלאכה מרובה,

בימי החיים

כל כך קצרים.

הוא זכה למעלה מתשעים.

עוד באר במדרש שמואל.

למה אמר הטנאי יום קצר ולא הזמן קצר?

בא ללמד לאדם

כי אפילו הימים האלו המועטים שהוא חי,

הרוב מהם מכונים בשם לילה,

כיוון שאדם מסובב בהם בתלאות הזמן החולפות ועוברות עליו.

השקט לא יוכל,

אבל רוב שנותיו חושך ולא אור.

והזמן שזוכה לשב בנחל,

בשלווה,

ולעסוק בתורה ובמצוות כראוי,

מתוך מנוחת נפש, מעט מעט מזער.

לכן אמר היום קצר,

הזמן שנחשב כיום,

בלי צרות ובלי טרדות, הוא קצר מאוד.

לכן, אחוז בשתי ידיים,

ואמלא אותו בעסק התורה והמצוות, כי המלאכה מרובה.

אנשים שישנים

שמונה שעות

ביממה מתוך שבעים ושתיים שעות, זה עשרים וארבע שנים שהם בזבזו בשינה.

תוריד עוד ארוחות,

וש...

מה זה?

מה נשאר?

פה ישנים בקושי ארבע שעות,

אז חסכתי לכם שתים עשרה שנים.

אתם חייבים לי שתים עשרה שנים.

שתים עשרה שנים, תזכרו, זה לא צחוק.

והפועלים עצלים.

כתב רבנו יונה,

מדובר על תלמידי חכמים שזריזים

ושוקדים על תלמודם,

וגם הם יש בהם מתעצלים.

שהרי טבע האדם להתעצל,

ואין אדם ניצול מן העצלות.

אם כי אחד זה הרבה ואחד זה מעט.

וכך כתב במדרש שמואל.

כי לא מבעיה הבטלים מן התורה ויושבי קרנות שהם עצלים,

או אלה שבהפגנות,

אלא אפילו הפועלים,

אלה שפועלים לשם שמיים,

שעוסקים בתורה יומם ולילה.

גם הם נקראים עצלים בערך מה שהיה ראוי שיעשו.

תראו, סתם אני אתן לכם דוגמה, כן? זה לא מחייב.

בן אדם אומר, אה, עכשיו אני רוצה לשתות תה.

איך הוא הולך עד לתה?

איך הוא מחכה?

איך הוא מגלגל, ואיך הוא זה?

ואיך הוא חוזר לאט-לאט, ואיך הוא יושב? עצל או לא עצל?

אם היה יודע שכל רגע משלמים אלף דולר,

גם היה מוותר על התה.

היו סוחרים פה אדם,

ואומרים לו, אתה מגיש תה.

אנחנו לא הולכים להכין תה, אתה מגיש תה.

קח כמה לירות,

ויאללה.

אנחנו לא קמים מהספר, לא קמים.

תסתכלו בהילוך שלכם, בזה, בכל דבר. זה עצלות, עצלות.

כשהאנשים ממהרים,

יש אנשים, היום יש טיול.

יש אנשים שלא קמים בנץ תמיד, היום קמו בנץ.

כשיש טיול,

כן.

בספורנוברט המשיך המאמר, הפועלים עצלים,

בה שכר הרבה.

רבי טרפון היה טמא על העצלות של רוב בני האדם, וכמעט כולם.

כי אפילו אם אינם חפצים לעסוק בתורה ובמצוות,

מחמת אהבת ויראת הבורא, הרי למדנו שאם אדם לא עושה באהבה ויראה, אין לו מצווה.

ככה אומר רבי שמעון בר יוחאי.

אדם שעושה מצוות בלי אהבה ויראה של השם בכל מצווה,

הוא לא מקיים מצווה, לכן אנחנו אומרים על כל מצווה, באהבה, ביראה, בשמחה ובזריזות.

אז הוא טמא על העצלות של רוב בני האדם, וכמעט כולם, כי אף אם אינם חפצים לעסוק בתורה ובמצוות,

מחמת אהבת ויראת הבורא,

אז היה להם לפחות לעסוק בשביל השכר המרובה שניתן עבור זה.

ועל זה אומר הפועלים עצלים אפילו שהשכר מרובה, זה לא מובן.

למה הם מוותרים

על שכר עצום, צפון,

ללומדי התורה ומקיימיה?

ובמדרש שמואל פירש

כי הפועלים עצלים,

מדובר על רמח האיברים שבאדם, שהם כלי המעשה,

שהם הפועלים, איתם מקיימים את המצוות,

גוף האדם קרוץ מחומר,

והאיברים שלו לא חפצים כל כך להטריח עצמם בקיום המצוות.

אדרבה הם עצלים,

ומתרשלים לעשות, כי הטבע שהטביע בהם הבורא זה מצד היסוד החומרי.

ועל כן הזהיר התנא,

שנסיר מהאיברים את טבע העצלות ונתרגל בזריזות.

חשתי ולא התמהמהתי.

הכול בזריזות, בריצה.

למצוות מותר לרוץ גם בשבת.

אחרי מצוותיך תרדוף נפשי.

ובגנות העצל אמרו במדרש ילקוט משלי אות כד',

אמרו לה, עצל ריבך במדינה,

לך

ולמד תורה ממנו.

אמר להם, מתיירא אני מנערי שנמצא בדרך,

שנאמר, אמר עצל, שחל בדרך.

אמרו לה, הרב, בתוך העיר.

לא צריך ללכת למקום שיש אריות, בתוך העיר.

אמר להם,

מתיירא אני מנערי השוהה בין הרחובות.

מחפש העצל סיבות שונות

ומשונות

להישאר בעצלותו,

עד כדי כך שטמן עצל ידו בצלחת נלאה שאיבה אל פיהו.

אתם שומעים?

בן אדם מגיע למצב שדי, הכינו לו את התבשיל,

הכול מוכן.

יש לו כפית,

והוא נלאה

להשיבה אל פיו.

אפילו זה רק לקחת מפה לפה.

פעם היה צריך לדעת את כל המשניות בעל פה.

משיננתם.

דברים שבעל פה, יתר רשאי לחותמם.

בא רעבי ואמר, עץ לעשות לה' הפרו תורתך,

כיוון שתורה עומדת להשתקע מישראל בגלל הגלויות צרות ורדיפות,

עמד וכתב.

במשך הדורות, בגלל שאנשים היו בתלאות וכל מה שאמרנו,

אז כבר לא זכרו בדיוק כי המשנה היא מצומצמת.

באו

חכמים, ופרשו את המשנה.

זה התלמוד, הגמרא.

פתחו כל משנה ומשנה, והסבירו

מה הכוונה במשנה.

אז היית צריך לדעת את כל השס בשביל לדעת להוציא דין.

מה הדין בדבר זה?

אם אתה לא יודע את כל השס, צריך לדעת.

באו אחר כך הרעיף, הרמב״ם, הראש ועוד,

והוציאו את הפסקים, את ההלכות,

רק את הסיכומים, כמו שאומרים, מה עושים?

בא מרן הבית יוסף, כתב את השולחן ערוך.

שולחן כבר ערוך.

רק תושיט.

מה אתה רוצה, לדעת דיני קדיש?

תפתח, נעי תראה.

מה אתה רוצה לדעת?

תפתח, תראה.

הכול מוכן, שולחן ערוך.

אתה יכול למצוא כל דבר.

ואנשים מתעצלים לקחת את הספר לדעת.

היום הגענו למצב שעל כל מצווה כתבו ספר.

על כל מצווה ספרים.

ועדיין נלאה השיבה,

הכפית בתוך הצלחת. כבר רק תעשה ככה.

שטח את הדף, הנה, סובב מפה לפה. זהו, הנה, מפה לפה. אתה רואה את זה הכול.

לא.

הלו?

מה הדין בזה וזה וזה?

יש לך ספר, לא? תפתח את הספר, תסתכל.

לא, גם זה לא.

יש כאלה אפילו לא עושים זאת, אומרים, תשאל, תשאל מה זה, תגיד לי, בסדר?

לא יאומן כי יסופר.

הגאון הצדיק, רבי שלום שבדרון,

זכר צדיק וברכה, באר מאמר הכתוב במשלב ו׳ו״

לך אל נמל העצל.

מה זה לך?

מה,

הנמלים מצויות בגן חיות?

שצריך ללכת,

להתאמץ,

עד לגן חיות לראות את הנמלים?

בכל פינה יש נמלים. מה זה לך?

אבל אם לא יתאמץ העצלן,

לפחות ללכת אל הנמלים,

לראות דרכם להתבונן באורחותם,

נמצא שהוא לא יחכים.

הוא יחכה, אומר לו, אין לי נמלים בבית.

לך, לך.

אין כמה מטרים שאין נמלים.

לך נו, רק לשם.

למה לא לגן חיות?

כי אם לא תלך, לא תחכם.

לך אל נמלה עצל, רעה דרכיה וחכם. תרחי זריזה, תראה לי נמלה עומדת.

גוררת.

אפילו, תראו, היא רואה איזה גרגיל.

מריחה אותו, ועוב ממשיכה.

זה לא שלה.

היא לא גוזלת.

כל הזמן בתנועה, כל הזמן בתנועה, כל הזמן בתנועה.

לך אל נמלה עצל,

ראה דרכי אב החכם.

שלמה המלך שולח אותנו,

לך!

לך!

כל התורה זה ככה.

תא שמה!

בואו ראה!

מה זה תא? בואו.

בואו תשמע.

צא ולמד!

הכל הולכים, חוזרים, זה, זה, זה, זה.

אין דבר כזה במקום.

כל הזמן זה צריך להיות בתנועה.

הפועלים עצלים והשכר הרבה.

השפת אמת טמאה

למה תנא

לא הקדים והשכר הרבה.

על מהות עבודת השם, שהמביאה שכר הרבה. למה רק אחר כך?

ורק אחר כך

היה צריך לדבר על עושי המצוות שהם עצלים.

אם זה שכר הרבה, למה אתם עצלים?

אלא כוונת המשנה לבאר, מטוע מקבלים שכר הרבה

על מעשי מצוות?

לפי שהפועלים עצלים.

בטבע של האדם הוא עצל.

לכן,

אם אתה מתגבר על העצלות ועובד את הבורא,

מגיע לך שכר הרבה.

הרי כתוב, כל מצווה שנעשית בקושי, מקבלים פי מאה.

לכן הפועלים שהם עצלים,

הכוונה,

מטבעם הם עצלים,

ולמרות זאת הם פועלים,

לכן השכר הרבה.

בגלל שעל פי טבע הם עצלים.

לכן הקדוש ברוך הוא מרבה בשכרם.

ועוד טמא המדרש.

שמואל,

למה התנא אומר והפועלים עצלים בלשון רבים?

ואחר כך אומר, לא עליך המלאכה לגמור.

היה צריך להמשיך ברבים. לא עליכם המלאכה לגמור.

למה חזר להיות ביחיד?

ותירץ

שהכוח הגדול

של יצר הרע,

שאפילו אם מתקבצים אנשים רבים, לעבוד השם, לעסוק בתורה,

שמדרך זו איש את רעהו יעזורו,

ולאחיו יאמר חזק,

אם כל זה הם עצלים,

השם מרדים אותם

באמצע השעות.

אתה רואה אנשים?

צוללים.

מה זה?

מה זה?

כל מילה תרייג.

כל מילה תרייג.

כל מילה שאתה מפסיד, נפסיד תרייג.

מה אתה?

משיגנר?

להפסיד?

עצלים.

עצלים.

איזה טעים לישון שיש דברי תורה.

נפשו בטוב תלין.

ואין טוב אל התורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם.

אז בטוב תלין.

הולך לישון.

איהיה.

אז אם כן, יהודים יקרים, אנחנו בתחילת המשנה.

נגיד עוד משהו. בעניין גודל השכר שניתן על התורה ומצוותיה,

מדרש תהילים פט אומר,

ביקש שלמה לדעת מתן שכרה של התורה,

שנאמר, יקרי מפנינים,

בכל חפציך לא ישובא.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, כתוב יושר דברי אמת.

עין לא ראתה אלוהים זולתך,

יעשה למחכה לו.

אין ביכולת שום בריאה לדע גודל השכר הניתן לעתיד

בגין קיום התורה.

ואומר מדרש רבם משפטים,

סו פרשה לאמן,

על הפסוק,

עשיתי משפט בצדק, בל תניחני לעושקי,

משל לסוחר באבנים טובות ומרגליות,

שיצא לדרך,

פגעו בו ליסטים מזוינים,

אמרו לו, מה בידיך?

אמר להם, כלי זכוכית בשווי 2-3 בסלע.

אמרו לו,

בשביל דבר מועט כזה אנחנו הורגים אותו?

אה,

הניחו אותו.

נכנס למדינה,

ישב למכור,

נכנסו ליסטים, ראו אותו מוכר.

יהלומי,

פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

דמיה,

לא תקבלו מאומה.

פה זה כבר בציבור,

הם לא יכולים לעשות לו מה שהם יכולים לעשות לו בדרך.

כך ישראל.

בעולם הזה מי שעושה מצוות

הוא לא יודע מתן שכרן, כאילו, שתיים, שלוש, בסלע.

אבל לעולם הבא,

שיראו מתן שכרן של המצוות,

יהיו תמהים, יגידו.

מה יגידו?

מי שיודע מה יגידו, מקבל מאה שקלים לטיול.

מה יגידו? איזה פסוק?

מה יגידו? איזה פסוק?

צדקת!

אבל לא אמרת את ההתחלה של הפסוק.

לא, מה ההתחלה של הפסוק?

מה רב טובך אשר צפנת על ניראיך,

ואחר כך עין לא ראתה אלוהים זולתך.

אז מגיע לך חמישים שקלים.

רבו עיסאי,

אני מקיים מצוות חכמים.

רבי חנניהו בר יאשי אומר, עושה גוז וחוז לכל ישראל לפי כוח.

רבו אלוהם תורו ומספורות שנה אמר אדוהם אסלמה אן סדגם.

יחדיל תורה.