והתקן עצמך ללמוד תורה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, יצחק בן אהרון יזכה לרפואת הנפש והגוף לחזור בתשובה שלמה בשמחה.

לידה קלה כתורנעולת למעיין בת אילנית

והעובר יצא בריא ושלם בגופו ובאבריו, בכוחו ובדעתו,

ויהיה צדיק,

חכם, ירא שמיים,

בקיא בתורה במעשים טובים,

מזכה רבים, ואיש אמת, אמן.

ועדכן עצמך ללמוד תורה.

פרש רבנו יונה.

עדכן עצמך

במידות טובות

כדי שעל ידם תוכל ללמוד תורה,

כיוון שהמידות גורמות להצלחה בעסק התורה.

כאומרם זיכרונם לברכה,

דרך ארץ קדמה לתורה.

ובמדרש שמואל פרש,

על דבר זה את מאמר הכתוב במשלי,

שימעו מוסר בחכמו ואל תפרעו.

כתוב מצווה,

בהתחלה שימעו מוסר

בדרך ארץ,

כדי לתקן את המידות כראוי.

ואחר כך,

בחכמו.

אחר כך תחכימו ותעסקו בעסק התורה.

אבל אל תפרעו.

אל תשנו את הסדר למפריע.

להתחיל ללמוד תורה לפני ששמעתם מוסר ותיקון המידות,

כי היא לא תצלח.

בלי מידות טובות,

התורה לא מתיישבת

על ליבו של האדם.

זה גם הפירוש

של דוד מלכנו בטהילים ק. י. ט.

דרך שקר הסר ממני ותורתך חונני.

היינו בתחילה,

יש על האדם להקדים את הסור מרע,

להסיר מן הלב את מידת השקר.

דרך שקר

הסר ממני.

רק אחר כך

בתורתך חונני.

אז יחונן אותו השם בתורה הקדושה.

מכאן שאנשי שקר,

אין תורה בליבם באמת,

וגם לא יכולים ללמד לאחרים.

בילקוט מעם לועז הוסיף

שמזה הטעם נקת התנא בהדכן עצמך,

שזה מורה על הכנה,

ללמד אותנו שבתחילה צריך אדם לקנות יראת שמיים,

מוסר ודרך ארץ,

ורק כשאלו את אלו יוכל ללמוד תורה.

ככתוב בתהילים,

קף יא יו ראשית חוכמה היא יראת השם.

לפני שאתה מתחיל עם החוכמה,

קודם שיהיה לך יראת השם.

כי יראת שמיים היא תנאי מוקדם לקנות חוכמה.

וכן היה מנהג ריבותינו,

מרביצי התורה, ראשי הישיבות,

לפני שפתחו

במסירת השיעורים,

היו אומרים לפני התלמידים דברי מוסר,

כיוון שעל ידי זה יכלו לקבל ולקנות דברי תורה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אומרים לאדם,

עד שתבקש רחמים שייכנסו דברי תורה לתוך מעיך,

בקש רחמים שימחנו לך על כל עוונותיך.

בזאת

מועילים דברי מוסר,

כי אדם מתבונן ביראת השם, אז מהרהר בתשובה,

ואז יוכל להבין דברי תורה ולהרגיש מתיקותה.

ראוי שכל אדם לפני שלומד תורה גם יעשה תשובה,

ואז הוא יתנקם מהעוונות.

ולא תהיה תחייה והכל ילך לסטרא אחריו. הרי כשאדם הוא רשע והוא לומד תורה, הכול ילך לסטרא אחריו, עושה מצוות, הכול לסטרא אחריו.

לכן,

ראוי שיעשה תשובה, כמו שאנחנו עושים כל תפילה.

כל תפילה ושומע תפילה,

אנחנו אומרים את הנוסח של החידה הקדוש.

בספר ענף עץ אבות

הביא משל נפלא לבאר עניין זה שצריך אדם להתקין עצמו ללמוד תורה.

מעשה בעשיר

שהיה מהלך בדרך

בעיצומו של חורף.

בחוצות שרר קור עז, חודר עצמות.

באמצע הילוכו

ראה עני מרוד עומד בקרן הרחוב.

לבוש בגדים דקים, בלויים וקרועים.

כל גופו רועד מחמת הקור.

ניגש אליו ושאל אותו,

מפני מה אינך לבוש בבגדים עבים,

מחממים,

בעת צנעה זו?

אמר לו, מה עשה?

אין ידי משגת

לרכוש בגדי חורף.

ריחם עליו.

בוא עמי.

הלביש אותך בגדים הגונים

להגן מפני הקור.

נכנס לחנות הלבשה וביקש בעבורו בגדי חורף.

הביט על העני

מה מידת גופו,

ופנה להביא לו בגדים.

אמר לעני, תיכנס

לחדר הקטן הזה שם,

תמדוד את הבגדים, נראה

אם הולמים אותך.

נאס, העני בשמחה,

והם ממתינים בחוץ.

עוברים 15 דקות,

העני לא יוצא.

ניגשו לחדר לבדוק מה עשה,

למה משתאה.

גברה פנייתם.

ראו שעני היה חס על בגדיו הבלויים והקרועים.

הלביש את הבגדים החדשים על הישנים.

ולכן, כשהכניס את ידו אחת לתוך השרוול,

נפלטה ידו השנייה.

החזיר את השנייה,

נפלטה הראשונה.

וכך במכנסיים.

ננסה לעלות על רגליו,

ולא מצליח, בגלל הישנות

שהוא לבוש בהן.

אמרו לו, ודאי, לא תצליח ללבוש את הבגדים כך.

להסיר את הישנים,

ואז יתאימו הבגדים.

כדבר הזה.

אדם שאין מידותיו מתוקנות,

הוא חפץ ללמוד תורה.

אי אפשר.

התורה היא בחינת מלבוש.

כל עוד הוא לבוש בבגדים צועים,

במידות מושחתות,

הוא לא יכול להלביש עליו את מלבוש התורה,

אלא קודם יסיר

את הבגדים הצועים מעליו, את המידות הרעות,

ואז יתעטר בכתרה של התורה.

שפת אמת בארץ דברי המשנה,

ועדכן עצמך ללמוד תורה.

אדם צריך לתקן את עצמו להיות כלי מוכן לקבל דברי תורה.

וההכנה הזאת היא שיבטל את עצמו ורצונו לגמרי,

שלא יחפוץ,

רק לדע מה רצון השם יתברך.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

התורה נמשלה למים

היורדים ממקום גבוה למקום נמוך.

לכן האדם יסיר מלבו

את הנגיעות העצמיות, יבטל רצונו

לרצון השם יתברך, ואז יזכה להשגה בתורה.

אבל אם אתה בעל גאווה,

זה לא עובד.

היא לא נמצאת בגסי הרוח.

ביאור נוסף מביא רבנו יונה.

אדם צריך למעט בתענוגי הגוף

כדי להשיג תורה מול הבינה.

קח דרכה של תורה.

כפת במלח תאכל,

ומים במשורה תשתה.

ועל הארץ תישן,

וחיה צער תחיה,

ובתורה תעמה.

כי המרבה בעידונים לא תשכון החוכמה בגופו.

הרב הקדוש,

רבי זאב,

מסתרטין,

זכותו תגן עלינו, אמן.

אמר משל,

אדם רוצה לעקור מעירו לעיר אחרת.

אם הוא לא חייב ממון לבני העיר,

יכול לעבור.

שום אדם לא ימנע בעדו.

אבל אם הוא חייב ממון,

לא יניחו לו בעלי חובות לעקור משם,

ויעכבו אותו עד שיסיים לפרוע כל חובותיו.

כך הדבר.

בעת שאדם רוצה לעבוד השם יתברך בתורה ובתפילה,

אם הוא אדוק ומקושר בתאוות עולם הזה וענייני גשמיות,

התאוות

מעכבים אותו מלהתקרב אל השם

ולעבודתו התמימה.

מבלבלים את מחשבתו, גם כשהוא ניגש אל האלוקים.

רגע, עוד לא עשיתי תאי. רגע, אני אעשה קודם תאי.

רגע, יש וף לוטמן?

אחר כך וף לוטמן.

אחר כך הוא רוצה זה, ואחר כך זה. וכל פעם קופץ לו עניינים וזה וזה.

לא מתחבר לתורה. כל פעם

יש לו קפיצים

שמשהו עדיין הוא לא ארגן, לא סידר.

מי שמחובר לחומר, לא מתנתק ממנו, גם כשהוא יושב בתורה, הכל קופץ לו,

כל הזמן.

וגם אם יש לו רצונות טובים,

לא יעזור.

לא ישיג שום מעלה רוחנית.

אבל אם יתגבר על תאוותיו,

אם יצליח להתרחק מענייני עולם הזה והגשמיות,

לא תהיה לו כל מניעה לעבוד את הבורא בתורת תפילה כראוי.

אפילו הנביאים

שהיו בדרגות עליונות, אם הם לא היו מתבודדים

ועוזבים את היישוב,

לא הייתה שורה עליהם נבואה.

אלישע הנביא נקרא כל מקום שהוא היה מתבודד.

כשהיה בא לעיר נקרא אלישע, בלי הנביא.

לכן

רוב אבותינו היו רועי בקר,

צאן,

רחוק מהיישוב,

הולכים במדבריות.

גם חכמים בזמננו.

הרב חיים גריינמן, זכר צדיק וברכה,

היה עוזב את בני ברק כל השבוע, הולך למושב תפרח,

ושם שוקד על התורה, בא לקראת סוף שבוע.

וכן היו עוד.

אי אפשר.

כל הזמן

יש עיסוקים.

יצר הרע

לא מניח את האדם פנוי

ממחשבות העולם הזה.

צריך מומחיות איך להתנתק ממנו.

יצר הרע דאג עכשיו של כולם יהיה טלפונים.

ילדים קטנים הם טלפונים.

כל רגע,

שיחות,

התקשרויות,

וזהו.

בשביל שלא יהיה פנאי.

רגע, כל רגע ייכנס משהו, כל פעם צלצול, כל פעם זה, כל פעם זה, כל פעם זה, כל פעם זה, כל פעם זה.

שבן אדם לא יוכל

להקדיש שעות ברציפות,

להתנתק

מהעולם הזה ולהתחבר לעולם הבא.

דור מיוחד זה.

אז אם כן, בן אדם צריך לדעת

גם שאינה ירושה לך.

עדכן עצמך ללמוד תורה,

אבל תדע גם שאינה ירושה לך.

כתב רבנו יונה, לא יוכל אדם להשיג את התורה אם לא יתייגע בה.

כי תורה לא באה כירושת אבות

שבן זוכה בלי תורה.

גם אם אבותיו חכמים ונבונים כמה דורות,

לא יחשוב.

ודאי שהתורה תחזר על אכסניה שלה, ואני אזכה בלא עמל כלל.

אלא אדם צריך לקנותה בעצמו בגיעת כפיו.

וכן כתבו רשי

לרבנו עובדיה מברטנורה,

לא יאמר אדם הואיל ואבי חכם ואבי אבי חכם.

התורה תחזר על אכסניה שלה ואני לא צריך לבקש אחריה. היא לא ירושה.

הבנים של משה רבנו לא ירשו אותו.

הוא לא היה אדמור.

אדמורים זה הולך ככה, שהבנים יורשים.

יהושע בן ננון, נער לא ימיש מן האוהל,

הוא יהיה מנהיג הבא.

לא הילדים שלך.

זה לא ירושה.

בילקוט מעם לועז הוסיף,

אמרו חכמים זיכרונם ברכה

מגילה ו' לא יגעתי ומצאתי,

אל תאמין.

לא יגעתי.

אם לא יגעת,

איך תמצא?

אל תאמין, כשבלי יגיעה תמצא. אין דבר כזה.

כי התורה באה ביגיעה רבה ועצומה.

מתי תורה מחזרת על אכסניה שלה?

דווקא כאשר יתקן אדם את עצמו להיות אכסניה לתורה.

אבל לא כשהוא מבריח אותה על ידי מידותיו.

משל,

לאיש עשיר,

מופלג,

מת.

הניח אחריו בנים קטנים

כדי שלא יבזבזו תונו

הרב

שכלל כסף, זהב, אבנים טובות, מרגליות,

הניח את הרכוש

ליד אפוטרופוס

וציווה אותו.

כשהילדים יגדלו

ויוכלו לעסוק בסחורה, תמסור להם.

הגיע יום יועד,

כולם גדלו.

אמר להם האפוטרופוס, בואו לקחת את הירושה,

אבל תביאו מזוודות

כדי שיהיה לכם במה לקחת.

היתומים השתוממו,

אמרו,

אבינו השאיר לנו ירושה בשווי מיליונים דולרים.

איך ייתכן שכל הרכוש הגדול הזה יספיק למזוודות?

אך האפוטרופוס אמר, הן אמת,

אביכם השאיר נכסים רבים עד מאוד,

אבל כלים להכניס בתוכם את הרכוש הוא לא השאיר.

את זה אתם צריכים להשיג בכוחות עצמכם.

אם תביאו כלים ראויים שיכילו את כל העושר,

תוכלו לקחת את הירושה העצומה.

הנמשל, השם יתברך, נתן לנו תורה קדושה ברוב רחמה וחסדה.

והיא עוברת בירושה

מדור לדור, מורשה, קהילת יעקב.

אבל צריך כלים עבורה.

את זה לא קיבלנו בירושה.

התורה היא ארוכה מניים.

יש לך כלי להכיל את הכול?

ממה אתה בא להכיל אותה?

זאת עלינו להשיג בכוחות עצמנו,

שנכין כלים

איפה נניח את כל הירושה.

שאלו ילד,

מה הדבר הכי טעים?

אמר התורה,

מתוקה, מדבש ונופת צופים.

אמרו לו, יש משהו יותר מתוק מזה?

אמר, כן, פשטידה הם חמוצים.

אמרו לו, איך יכול להיות? קודם אמרת תורה ואמרת פסוק.

עכשיו אתה אומר פשטידה וחמוצים, מאיפה זה?

אמר אבא, לומד איתי בשבת, תמיד אנחנו לומדים תורה.

זה מתוק מאוד,

אבל כשאימא מביאה לו את הפשטידה והחמוצים,

הוא עוזב את התורה ואוכל.

אז זה יותר טעים.

בספר רוח חיים

מביא שגאון הצדיק, רבי זלמן מוולוז'ין,

זכר צדיק וברכה,

זה אח של רבי חיים,

שהיה בן שש שנים,

שאל את אחיו הגדול רבי שמחה,

הן אמרו חכמים זכרונו לברכה,

תורה מחזרת על אכסניה שלה.

אם כן, כיוון שכל בני ישראל מזרע האבות הקדושים,

איך ייתכן

שיש בעם ישראל עמי ארצות

שאין להם חלק בתורה הקדושה?

הרי ירושה לכולם.

אמר לו רבי שמחה דבר דומה לאדם ההולך לעיר אחרת,

ויש לו מכיר שם,

והוא רגיל לתאכסן אצלו.

כשבא לעיר,

הוא מחזר אחר האכסניה הקבועה.

אם יבוא בעל האכסניה לנגדו,

ויקבל אותו בסבר פנים יפות ובשמחה,

ויתקן עבורו את האכסניה,

שיהיה לו כל צורכו על הצד היותר טוב,

אז יקבע דירתו אצלו.

אבל אם יתנכר אליו האיש,

ולא ירצה לקבל אותו בביתו,

אז יחפש אכסניה אחרת.

כך גם לגבי התורה.

התורה מחזרת על אכסניה שלה.

זה רק אם מתקין אדם את עצמו לקראתה לקבל אותה בסבר פנים יפות ובשמחה,

אז התורה תשמח לדור אצלו.

אבל אם הוא לא מקבל אותה בסבר פנים יפות,

והוא לא מכין את עצמו לקראתה בהכנה ראויה,

והיא לא טובה לדור ולהתאכסן אצלו.

ויתבקש אכסניה אחרת, מי שמכבד אותה,

היא תבוא אליו להתארח אצלו.

בילקוד מעם לא עז,

הוסיף לבאר על דרך המשנה,

שאפילו אם יש לאדם כוחות וכישרונות

מעת יצירתו,

ויכול להשיג על ידם השגות

בתורה קדושה, אל יסמוך

על הכוחות האלה לבדם,

אלא התקן עצמך ללמוד תורה.

תוסיף השתדלות והכנה מעצמך,

כי איננה ירושה לך.

אל תאמר זה ירושה, ואני לא צריך להתייגע כדי לקנותה,

אלא יוסיף אומץ ויגיעה רבה,

ואז יזכה לקנותה בקניין גמור.

והספר של המשנה,

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

רבנו יונה,

רבנו עובדיה מברטנורה ועוד מפרשים,

ביארו שזה מדבר על דברי הרשות.

וכל מעשיך זה שלך.

לא מעשי תורה,

אלא מעשיך.

דברי הרשות.

אכילה,

שתייה,

ישיבה,

קימה, הליכה, שכיבה,

וכל שאר צורכי הגוף.

צריך שכולם יהיו לצורכי עבודת הבורא.

והעריך רבנו יונה לבאר את הדברים הללו.

איך מוטל עלינו למען עבודת הבורא, איך לעשות.

וסיים בדבריו, כללו של דבר.

היב אדם לשום עיניו וליבו

על דרכיו

ולשקול את כל מעשיו במאזני השכל,

שרואה דבר שמביא לידי עבודת הבורא,

יתברך,

יעשינו.

ואם לא,

יפרוש ממנו.

מה יוצא לי מזה?

אם זה לא לעבודת השם, זה הפסד גמור.

כי בזמן הזה אני יכול לעשות

דברים שהשם רוצה.

וזה מבואר בשולחן ערוך אורח חיים, סימן רלה.

בכל דרכיך דעהו,

שצריך אדם לעשות כל מעשיו וצורכי גופו רק בעבור,

עבודת בוראו יתברך.

מי שנוהג כן,

עובד את בוראו תמיד.

ביאור עניין זהה,

שגם צורכי הגוף יהיו נחשבים לעבודת הבורא,

היה מבאר, חפץ חיים, זכר צדיק ברכה.

חוטו תגן עלינו, אמן.

משל לאדם

שלח משרתו למרחקים לקנות סחורה.

ודאי שלא נאמר

שרק בעת שהוא רוכש את הסחורה,

הוא נקרא שליח עושה שליחותו,

אלא גם כל מהלך הנסיעה אל המקום ההוא,

כל פסיעה,

הוא עושה שליחותו של אדוניו.

גם אדם,

אם מטרתו לעבוד את הבורא,

גם מה שהוא עושה מצורכי הגוף בדרך לעבודת הבורא,

נחשב כעבודה שלמה.

על זה נאמר, בכל דרכיך דעהו.

אמרתי לכם,

אחרי שלמדנו שיש עניין להתבונן בגדולת השם, בעצים, בפרחים, בזה ופה, אז אנחנו, כשנוסעים באוטו,

בכל דרכיך דעהו, אנחנו, בכל הדרכים שנוסעים,

רואים ויודעים שיש השם. הנה, תסתכל, תסתכל, תסתכל.

בילקוד מעם לועז כתב, שזה מרומז בפסוק,

תהילים קטמ,

בהתהליכה ורחבה,

כי פיקודיך דרשתי.

אמר דוד מלכנו,

גם בעת

בהתהליכה ורחבה,

כשאני הולך ברחובות קריה לשאוף אוויר צח,

לנפש,

אין בזה כוונה אלא כי פיקודיך דרשתי.

להחליף כוח

מעמל התורה,

ושיהיה לי אומץ וכוח להמשיך בעסק התורה.

גם כשאני הולך ברחובות

ונושם

את האוויר,

זה רק בשביל פיקודיך.

מצינו באבות דרבי נתן.

כשהילל הזקן היה נכנס לבית החסה.

היה אומר, אני הולך לעשות מצווה,

לקיים את הגוף

שלא יתקלקל.

היה נכנס למרחץ,

אומר, אני הולך לנקות את גופי שנברא בצלם אלוהים.

כל מה שעושה קדם,

בכל צורכי גופו יכוון לשם שמיים,

והוא מקיים מצווה גדולה.

מצווה ממש.

הגאון מווילדה

מביא משל,

בכל גבולות מדינה יש מכס,

והיוצא ונכנס בודקין.

האם מוציא דברים חייבים במכס?

וכמה צריך לשלם?

פותחים חבילות?

לא מדלגים.

כשאדם מביא חבילה

שיש עליה חותם מלכות,

זה לאות כי דבר זה מיועד אל בית המלוכה.

זה לא פותחים.

זה כמו דיפלומטים.

חוץ מהדיפלומט הירדני שהביא מאות כלי נשק

ותפסו אותו.

אבל דיפלומטים לא בודקים.

זה חותם של מלך, נקרא,

ומניחים אותו ללכת בלי חקירה, בלי בדיקה.

כדבר הזה,

כשאדם בא לבית דין של מעלה,

בודקים את כל מה שהוא הביא מפה, מהעולם הזה.

כל החבילות,

בודקים.

האם היה מוכרח לעשות זאת או לא?

האם זה חייב במס או לא?

והם רואים אם הוא עשה את הדברים גם כהוגן?

כן, שזה לפי תו תקן, כמובן.

אולם כשאדם,

כל מעשיו היו לשם שמיים,

לא בודקים אותו בכלל, כי יש על זה חותם

של המלך.

וישר הוא זכאי בדינו ונכנס לגן העדן.

אין מה לבדוק.

הכל חתום בחותמו של מלך.

כתב במדרש שמואל בשם הרשב״ץ,

מה שאמר התנא וכל מעשיך יהיו לשם שמיים,

נתכוון לשלושה מיני מעשים שעושה אדם.

מצוות,

עבירות

וענייני רשות.

מה שצריך כוונה לשם שמיים בעשיית המצוות,

כי רצון השם יתברך,

גם כשעוסק אדם בתורה ומצוות,

שלא יהיה ליטול עטרה לעצמו להתגאות על הבריות,

אלא לקיים את רצון השם.

גם עבירה שהיא דבר מגונה,

אם צריך אדם לעבור על מצוות קונו לצורך שעה, חטא לעשות לשם, הפרו תורתך.

יכוון לעשות רצון השם.

או כמו שהיה אצל אליהו בהר הכרמל,

שהוא הקריב

קורבן בבמה בשעת איסור הבמות.

וכל זה כדי לאבד את העבודה הזרה,

שידעו אדוני ואלוהים.

על זה אמרו חכמים בהוריות יוד,

גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה.

וגם בחלק השלישי, ענייני הרשות,

צריך שלא יתכוון בהם אדם להנאתו,

אלא לצורך קיום גופו,

שיוכל לעסוק בתורה ומצוות.

וגם כשמרבה בתענוגים בשבתות

ובימים טובים

או בסעודות מצווה,

יכוון שחפץ לקיים מצוות אביו שבשמיים שציווהו על כן,

ואז תהיה אכילתו ושתייתו מצווה רבה.

ויהיו רצויים בעיני השם יתברך,

כאילו הוא מתענה ביום הכיפורים.

נחמות שבת קודש, נחמות שבת קודש, נחמות שבת קודש.

במעם לועז,

כתב כדברי רבי יוסי,

במשנה כאן הם תרופה

נגד שלושת הרעות

שנזכרו בדברי רבי יהושע במשנה הקודמת.

עין הרע

ויצר הרע

ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם.

כנגד עין הרע

אמר יהי ממון חברך,

חביב עליך כשלך.

שאם יהיה ממון חברו חביב עליו כשלו,

לא יקנא בו

ולא יכניס בו עין הרע ברכושו.

כנגד יצר הרע אמר,

ועדכן עצמך ללמוד תורה,

כי על ידי לימוד התורה מנצחים את יצר הרע.

אם פגע בך מנוול זה,

מושכהו לבית המדרש.

בא תורה תבלין כנגד יצר הרע וכנגד שנאת הבריות,

בא עצה וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

אם יעמיד שם שמיים לנגדו,

שיוויתי השם לנגדי תמיד,

ויכיר שהשם יתברך עומד עליו בכל עת,

ידע שכל הנעשה בעולם הזה הוא נפעל על ידי השגחה עליונה,

וכן גם אם יעשה חברו דבר מה נגדו,

יקיים הכתוב לו, תשנא את אחיך בלבביך

ויכבוש שנאתו,

כי הוא יודע שהכל מעת השם.

בכל מעשיך יהיו לשם שמיים,

תדע.

גם אם נוחתים עליך כל מיני אנשים עם כל מיני בעיות,

תדע, זה הכל

מן השמיים.

כמו שאמר דוד מלכנו,

בשעה שקילל אותו שמחי בן גירה,

אדוני אמר לו כלל.

אז אנחנו רואים מפה

שאנחנו מקבלים את כל העצות הנפלאות,

איך להתמודד בחיי העולם הזה,

איך להתגבר על מכשולים, על יצר הרע, על פיתויים,

מה הדרך הנכונה.

איך להכין את הכלים,

וככה אנחנו נוכל לצלוח את העולם הזה

מבלי להפסיד כלום.

אתה חי בעולם הזה,

רק מכוון שהכל יהיה לעבודתו יתברך.

באמת ישן, שיהיה לי כוח לעבודת הבורא. אוכל, שיהיה לי כוח לעבודת הבורא. כל דבר שאני עושה,

עם המחשבה,

איך זה עוזר לי לעבודת הבורא.

אם המחשבה של האדם תמיד ככה, יש לו חותם של המלך

על כל הסחורה,

וכשהוא יגיע שם על המכס,

כשעוברים מהעולם הזה לעולם הבא, בודקים את הסחורות, מה הבאת?

יש תו תקן או אין תו תקן?

יש חותם של מלך,

אתה עובר ישר, טס ישר לגן ההדה.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

את עם מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי שביע שבת.

עם מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי שבת ישמחו

ומהלכו תוכח.

שומרי, שומרי, שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

שומרי עונג שבת ישמחו.

עם מקדשי, מקדשי, מקדשי,

מקדשי,

עם מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם ברוכים תהיו שבת שלום

הריני מכוון כי מצוות חכמים

ריבי חנן יאמר גדשי אומר

רעשו הקדוש ברוך הוא זכונן ישראל

יפי כוח ירבו לעולם תורו ומסוות

שנה אמור ה' סלמאן סדגה יחדיל תורו