רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
תפילין, תפילין, גילי,
תפילין.
נציבי יום רון בן ענת עינת,
מירה והצלה, אמן.
נועם בן דקלה,
הקדוש ברוך הוא ירפאהו מחוליות,
תיעלם ממנו מחלת האפילפסיה,
יזכה לפעילות עצבית תקינה ללא התערבות פולשנית,
יצליח להתקדם ולצמצם עיכוב התפתחותי,
תפקד באופן עצמאי ללא תלות בזולת ככל האדם, אמן.
ברוך בן הינדה לאה,
ההסדר המשפטי ייפתר בטוב ובמהירות.
לעילוי נשמת
קלרה בדונה, מנוחתה עדן.
לעילוי נשמת, רם יואל בן אורה, מנוחתו עדן.
רבי יוסה אומר,
יהי ממון חברך חביב עליך כשלך,
ועדכן עצמך ללמוד תורה,
שאינה ירושה לך,
וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.
רבנו עובדיה מברטנורה,
עדכן עצמך ללמוד תורה,
שלא תאמר,
הואיל ואבי חכם
ואבי אבי חכם,
תורה חוזרת לאכסניה שלה,
ואיני צריך לבקש אחריה.
אז תדע לך שזה לא ככה, ואתה צריך להתקין את עצמך ללמוד תורה.
זה לא עובר בירושה.
וכל מעשיך יהיו לשם שמיים,
אף בשעה שאתה עוסק באכילה ושתייה
ובדרך ארץ,
לא תתכוון להנות גופך,
אלא שתהיה בריא
לעשות רצון קונחה.
אז רבי יוסה אומר,
אם המון חברך חביב עליך כשלך,
בילקוט מעם לא עז,
כותב, כשם שאין אדם חפץ שיפגעו בממונו,
כך לא יבקש לפגוע בממון אחרים.
בבבא מציעה כד מעשה במר זוטרא חסידה,
שהיה פעם באכסניה,
נגנבה כוס של כסף
מבעל אכסניה.
ראה מר זוטרא,
אחד מתלמידיו מנגב ידיו לאחר הנטילה בבגד של חברו,
אמר, כיוון שלא אכפת לו מממון חברו, ודאי שהוא הגנב.
כפת אותו,
והוא הודה שהוא הגנב.
נמצא שמי שאינו חס על ממון חברו,
עלול לשלוח ידו בממון שאינו שלו.
פעם רב אחת ראה תלמיד שבעצבים לקח עיפרון של חברו ושבר אותו.
אמר, זה יכול להיות רוצח.
רק כרגע יש לו ממון לשבור,
אבל אחר כך, כשלא יהיה לו ממון, מה הוא עושה? ישבור את הבן אדם.
זאת אומרת, רואים בבן אדם, בהתנהגות שלו, לאן דברים יכולים להגיע.
בעניין הזה נפסק ברמב״ם,
פרק יד מלכוד דעות, הלכה ג',
מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד מישראל כגופו,
שנאמר, ואהבת לרעך כמוך,
ולכן צריך לספר בשבחו,
ולחוס על ממון חברו,
כאשר הוא חס על ממון עצמו,
ורוצה בכבוד עצמו.
ככה צריך לאהוב.
ויעבד צעיר על לשון המשנה,
מה זה שכתוב,
יהיה ממון חברך, חביב עליך, כשלך?
הוא אומר, לאו דווקא.
אדרבה, אדם צריך להיזהר יותר לא להזיק ממון אחרים,
מאשר ממונו ינזק על ידי אחרים.
לפי זה הממון של חברו צריך להיות חביב עליו יותר משלו.
כשלך,
לא שלך ממש, אפילו יותר מ.
ככה הוא אומר.
ושוב בילקוט מעם לא עז,
אומר,
ישתדל אדם להציל את ממון חברו הנתון בסכנת עיבוד,
כמו שדואג לממון עצמו.
ועוד פרש,
כשם שאין אדם חפץ שיוציאו שם רע על ממונו לומר שהוא בא לו באיסור,
כך לא יאמר דברים אלו על ממון חברו,
אלא יראה את ממון חברו בעין יפה וברוח נדיבה,
ועל זה לא יבוא לפגוע בו,
ולא יבוא על ידי זה לטוענות איך להוציא מחברו ממון.
בעניין זה היה מעשה בעיר ניקלשבורג.
פרצה שרפה גדולה.
אנשי העיר יצאו מביתם במרוצה
לראות את מקור השרפה
ומה אפשר להציל.
בין היוצאים
היה גם רב העיר, הרב הקדוש רבי ישמלכה,
זכר צדיק לברכה,
זכותו תגן עלינו אמן.
באי וצאתם
ראו שמקום השרפה במרחק גדול בצד השני של העיר.
והבחינו שפני הרב הקדוש השתנו והלבינו.
אמרו לו בני העיר, מפני מה נבהל רבנו כל כך?
השרפה נמצאת רחוק מאוד מביתו.
ישיב להם הרב הקדוש,
אין אני מתיירא מן הדלקה,
אלא הרגשתי עתה איך שצערי על השרפה התמחת,
כשראיתי שהאיש עומדת במרחק גדול מביתי ועל זה כואב ליבי,
כי המשנה אומרת, אם המון חברך חביב עליך כשלך.
איך אני לא מרגיש כאב אם כאילו נשרף לי הבית?
כתב מרן החפץ חיים, זכר צדיק לברכה,
אדם העוסק במסחר
ויש לו בית עסק,
והוא יראה אלוהים באמת,
והוא חפץ להיות זהיר בענייני ממון של הזולת כדת וכדין,
מחויב ללמוד שולחן ערוך,
חושן משפט,
ובפרט
חלקות הונאה,
ומקח טעות,
מסימן
רחז
עד סימן רלח.
בלי זה לא ידע כלל אחד,
כי כל מה שהוא אינו חפץ שיעשו לו אחרים,
לא יעשה הוא לרעהו.
ועוד כתב,
כי איסור גזל עוון חמור עד מאוד,
עד שאפילו אם רק גרם הפסד לחברו,
נכנס הדבר בכלל איסור גזל.
כמו שאמרו חכמים זיכרונם רכה,
בבא קמא קביוטט,
כל הגוזל את חברו שווה פרוטה,
כאילו גוזל את נשמתו ממנו.
ולמדו זאת בגמרא מכמה פסוקים.
אחד הכתובים,
ויאמר אדוני אל שאול ואל בית הדמים אשר המיט את הגבעונים.
וביארו בגמרא למה צריכים כל הפסוקים.
אמרו על הפסוק הזה, אם לא היה נכתב,
הווה אמנה, הנה מילך דקה עביד בידיים,
אבל גרמא לא.
תשמע ויאמר אדוני אל שאול,
ואל בית הדמים אשר המיט את הגבעונים,
אף על פי שהוא לא הרג את הגבעונים עצמם,
אלא את תושבי העיר נוב, עיר הכהנים,
שהיו הגבעונים מספקים להם מים ומזון,
מעלה עליו הכתוב כאילו הרגם.
דהיינו, שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים,
ועכשיו אין להם,
אז זה כאילו הרג אותם,
אפילו שהוא לא עשה מעשה בידיים,
אלא זה רק גרמא, נגרם, מזה שהוא הרג את אנשי נוב.
לא היה מי שיספק מים ומזון לגבעונים.
ויש אומרים הפוך,
שהגבעונים סיפקו, ועכשיו לא היה להם עם מה לאכול.
כבוד קדושת האדמו, רבי יהושע ההשי,
ממונטסטריץ',
זכה צדיק ברכה בארץ מאמר התנאה,
כי צריך שיהיה חביב על האדם הממון שמעניק לזולתו בתורת צדקה וגמילות חסד.
כאילו הוא מוציאו לצורך עצמו.
ויותר מזה,
שיהיה בדעתו,
כאילו הוא מניח את הממון הזה למשמרת בבית גנזיו ואוצרותיו,
שיעמדו לו לימים הבאים.
זה מה שאומר, אם ממון חברך,
הממון שאתה נותן לזולת שלך, לחברך,
חביב עליך כאילו הוא כשלך.
כאילו אתה שומר אותו במשמרת,
הוא נותר ברשותך. וזאת האמת הרי.
כשאדם נותן לשני כסף,
זה ממש כספת שהוא שומר לחיי העולם הבא.
זה הכסף שלו באמת.
כי באמת מה שנשאר לאדם מכל עמלו במשך חייו,
זה רק מה שפיזר ממונו לצדקה. זו הדרשה של אתמול.
כמו שפרש מרן החפץ חיים,
ואיש את קדשיו לא יהיו.
מה שאדם פזר מממונו לצורך דברים שבקדושה,
כגון צדקה ושאר מצוות, לא יהיו.
זה יישאר לו לנצח נצחים.
שאר הממון אינו שלו.
כי לא במותו ייקח הכל,
לא ירד אחריו כבודו.
כמו שהיה מעשה עם רבנו,
דון יצחק אברבנאל,
זכר צדיק וקדוש לברכה,
זכותו תגן עלינו אמן.
הוא היה דר בספרד.
מצא חן בעיני המלך
במינהו לשר האוצר
בממלכה.
השרים נתקנאו בו ולא יכלו לסבול אותו.
איך המלך אוהב יהודי?
מתחשב בדעתו ומאמין בו.
והרי הם קשורים זה לזה.
לכן הוציאו דיבתו רעה אצל המלך.
ואמרו שאברבנאל נתעשר עושר רב,
מפני שהוא גונב לעצמו את הכסף והזהב מאוצר המלך.
המלך אהב אותו אהבת נפש.
לא אהבה לקבל דבריהם.
ואמר להם היהודי נאמן וישר עד למאוד.
ודאי שלא נטל מקופת המדינה.
אבל כשחזרו על דבריהם כמה וכמה פעמים,
החל לחוש לדבריהם.
ביקש מאברבנאל,
שיערוך לו רשימה מפורטת ומדויקת מכל נכסיו.
אתמול הסיפור היה על רבי שמואלן נגיד.
ועל ידי זה הוכל לדעת אחד מגע את עשירותו.
מה אם באמת ממונו כשר?
עברו כמה ימים,
עשה לו רשימה שבה כתובים כל נכסיו.
התבונן המלך ברשימה
וראה שזה סכום מועט.
גברה חמת המלך עליו מאוד,
ואמר לו, עכשיו נודע לי כי צדקו האנשים שדיברו עליך רעות,
כי בוודאי יש לך הרבה יותר ממה שמנוי כאן,
וזו הוכחה שגנבת מאוצר המלך.
אמר לו אברבנאל, כשביקש המלך ממני הרשימה,
הבנתי בדעתי
שזה בגלל שהלשינו עליי עשרים שגזלתי מממון המלך.
אם כן, ייתכן מאוד
שבגין ההלשנה הזו יחליט המלך להחרים את כל ממוני מידי.
אז איך אני אכנה את רכושי כשלי,
בזמן שהמלך יכול לקחת ממני בן רגע?
לכן מניתי ברשימה
רק את הנכסים שהם ודאי שלי,
ואי אפשר לקחת ממני.
זה כל מה שחילקתי לצדקה
במשך שנים.
רק זה נשאר לי,
ואין ביכולת המלך לקחת לי.
וזה כמו שהתבאר,
יהי ממון חברך.
יהי ממון שנתת לחברך לצדקה,
גווילות חסדים.
יהיה חביב עליך כשלך. זה שלך.
כי זה נשאר ברשותך לעולמי עולמים.
הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו, אין כאן דוש גוש.
הכל יודוך והכל ישבחוך
והכל יאמרו והכל יאמרו, אין כאן דוש גוש.
הכל יודוך והכל ישבחוך.
הכל יודוך והכל ישבחוך.
והכל והכל והכל יאמרו,
אין כאן דוש גוש ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.
אה, מקדשה, מקדשה, מקדשה, מקדשה שמעירי שבת.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.
אנחנו מתקרבים לפרשת קורח, יא חביבי.
מה מבין יאמר?
הרי אני מכוון
לקיים מצוות חכמים.
רבי חנן יאמר ראשי אומר,
ראשו הקדוש ברוך הוא זכות את ישראל,
נפיקו אחר בעולם תורו ומסווד,
כנאמר אדונו וסלאם מען סנגו יחדיל תורו יאדיר.