איזוהי דרך ישרה שילך בה האדם | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, לידה קלה כתורנעולת, להודיה בת ישרג, ישרג.

עובר בריא ושלם, לעבודתו יתברך,

יזכו לגדל אותו לתורה ומצוות על דרך האמת, אמן.

אמר להם

רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם,

צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.

רבי אליעזר אומר, עין טובה.

רבי יהושע אומר, חבר טוב.

רבי יוסף אומר, שכן טוב.

רבי שמעון אומר,

הרואה את הנולד.

רבי אליעזר אומר, לב טוב.

אמר להם,

רואה אני את דברי אליעזר בן ערך מדבריכם,

שבכלל דבריו, דבריכם.

אמר להם,

צאו וראו איזוהי דרך רעה

שיתרחק ממנה האדם.

רבי אליעזר אומר, עין רעה.

רבי יהושע אומר, חבר רע.

רבי יוסף אומר, שכן רע.

רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם.

עד הלווה מן האדם כלווה מן המקום.

שנאמר, לווה רשע ולא ישלם.

וצדיק חונן ונותן.

רבי אליעזר אומר, לב רע.

אמר להם, רואה אני את דברי אליעזר בן ערך מדבריכם,

שבכלל דבריו, דבריכם.

מעניין שכל החכמים מוזכרים פה

בלי שמות האבות,

ורק אל עזר בן ערך, הוא חוזר עליו פעמיים ואומר עם שם אביו.

תנסו להביא לי איזו תשובה על זה.

בינתיים, רבנו עובדיה מברטנורה אומר,

עין טובה, מה זה?

מסתפק במה שיש לו,

ואינו מבקש דברים יתרים,

ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו.

זה נקרא עין טובה.

אז דבר ראשון, הסתפקות.

מה שיש לו, איזו עשיר השמח בחלקו.

מה שיש לו, יש לו.

מסתפק במה שיש לו, זה עין טובה.

רואה הכול,

כמו שהשם נותן,

אין יותר טוב מזה.

ואינו מבקש דברים יתרים.

אז זה לא רק מסתפק במה שיש לו,

זה יכול להיות בלית ברירה,

מסתפק במה שיש לו, מה יעשה?

אבל גם אין לו רצון, הוא לא מבקש דברים יתרים.

זאת אומרת, צריך להיות את שניהם גם.

מסתפק ולא מבקש.

אז זה אומר שהוא, נוח לו במה שהשם נותן לו.

מה שנותן זה מה שהשם רוצה, אין יותר. זה נקרא עין טובה.

ואינו מקנא

שרואה שיש לחבריו יותר ממנו, לא עושה השוואות.

למדנו בשיעורים קודמים שמי

שאפילו מקבל את מה שיש לו, אבל לפעמים העין שלו

מסתכלת, משווה בין,

אז אף פעם הוא לא יגיע לסיפוק, אף פעם הוא לא יהיה מרוצה.

תמיד יהיה לו ייאוש.

רואה אנשים, יש להם, יש להם, יש להם.

זה אומללות, הוא כל החיים.

אדם שמקנא,

אומללות.

אז זה עין טובה.

מסתפק במה שיש לו, אינו מבקש דברים יתרים,

ולא מקנא במה שיש לחבריו

יותר ממנו.

מה זה חבר טוב?

מה זה חבר טוב?

מה זה חבר טוב שכיף להיות איתו?

שהוא מספר בדיחות?

מה זה חבר טוב?

חבר טוב

זה שמוכיחו כשרואה אותו עושה דבר שאינו הגון.

זה חבר טוב.

חבר טוב דואג לתקנתך, לתקנתך,

שאתה תהיה

רצוי ומרוצה

לפני הקדוש ברוך הוא.

אממ. כולם, כולם מעריכים בן אדם שאם אתה הולך עם חליפה או בגד

ויש עליך כתם ולא הבחנת, ומישהו אומר לך,

יש לך פה.

לא, תודה רבה, תודה רבה.

ואני מגיד לך,

סלו לדבר בקדיש.

מה אתה מתערב?

מה יותר טוב?

להסיר את הכתם הזה או הכתם בנפש? שעוונו גדול מנשוא.

מה עדיף?

אנשים בעלי גאווה לא אוהבים לקבל תוכחה.

אפילו אם הם נמצאים בבית דין, ובבית דין אומרים להם להתנצל

כלפי זה שהם פגעו בו, השמיצו והכול,

הגאווה השרוכה שלהם לא נותנת להם להתנצל.

מתעלמים.

מוחקים בטלגרם דברים והכול בשביל לא להשאיר עקבות.

אבל מה לעשות?

קלונה מתגלה לעיני חול.

אז חבר טוב זה שמוכיח אותו כשרוא עושה דבר שאינו הגון.

שכן טוב,

מה זה?

מצוי אצלו

בין ביום

בין בלילה.

ואילו חבר טוב,

אינו מצוי אצלו בכל עת.

שכן טוב,

מצוי אצלו

בין ביום בין בלילה.

ואילו חבר טוב,

אינו מצוי אצלו בכל עת.

זאת אומרת, שכן טוב עדיף

מחבר טוב,

כי חבר טוב לא נמצא כל הזמן,

ולפעמים אדם זקוק או לעצה או לעזרה או לכל מיני דברים.

ושכן טוב תמיד מצוי לעזרתך תמיד, בין ביום, בין בלילה,

לכל עניין.

מדובר שהוא שכן טוב, לא כמו שכנים שלי, כן?

ואילו חבר טוב

אינו מצוי אצלו בכל העת.

אחר כך, מה זה הרואה את הנולד?

צופה ומביט

במה שעתיד להיות.

הרואה את הנולד

צופה ומביט

במה שעתיד להיות.

מה זה צופה ומביט? זה כאילו כבר רואה את הנולד, עוד לא נולד.

הוא כבר רואה, נולד זה עתיד, רואה זה בהווה.

איך רואה עכשיו בהווה את הנולד, שהוא יהיה בעתיד ועוד לא נולד?

הוא ייוולד ועוד לא נולד.

צופה,

כבר צופה מראש, מתבונן, אחרי דבר מראשיתו.

זה חכם, איזה חכם רואה את הנולד.

הוא צופה ומביט במה שעתיד להיות,

ומתוך כך

נמצא שהוא מחשב,

הפסד מצווה כנגד שכרה.

ושכר עבירה

כנגד הפסדה.

זאת אומרת, הוא מסתכל, משתלם לעשות, לא משתלם. מה אני מרוויח? מה אני מפסיד? מה יהיה? מה פה?

פה אני ארוויח רגע, ואני אפסיד לנצח. פה אני...

כל הזמן הוא צופה.

הוא לא פועל בחיפזון.

הוא לא בהול.

הוא צופה.

רק רגע, כמו אחד,

מסתכל במשקפת,

לא כמו שר הביטחון לשעבר.

מסתכל,

ואז הוא רואה מה שרואה ומחליט מה שצריך להחליט.

לב טוב.

מה זה לב טוב?

לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות,

והוא המקור

שממנו נובעים כל הפעולות.

ואף על פי שיש לפעולות איברים מיוחדים,

נגיד פעולת ההליכה, יש רגליים.

פעולת המישוש, יש ידיים.

מכל מקום, הכוח המעורר לכל התנועות הוא בלב.

אם הלב לא עובד טוב, אתה לא יכול לזוז.

זאת אומרת, לב טוב,

לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות,

והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות.

אז פה לא מדובר רק על הפעולות הפיזיות.

איזה מעלה? כל אחד יש לו לב טוב. מה פירוש?

אם הלב עובד טוב,

אז אתה מניע את כל הפעולות שאתה עושה באיברים. מה מעלה פה?

כן, אבל האיברים יכולים לעשות פעולות טובות ופעולות לא טובות.

אפשר ללכת

עם הרגליים לבית הכנסת, ואפשר להבדיל, ללכת למועדון.

הכל תלוי בלב הטוב. הוא מניע את כל האיברים שעושים את כל הפעולות.

אז השאלה לאן?

לאן לוקחים

את האיברים?

מה עושים?

מה הפעולות?

לפיכך אמר רבי

אלעזר

לב טוב.

ומפני זה אמר רבי יוחנן בן זכאי

רואה אני את דברי אלעזר בן ערך

מדבריכם.

אחר כך הוא שואל אותם שאלה.

איזוהי דרך רעה

שיתרחק ממנה האדם?

למה צריך לשאול?

תגיד ההפך,

לא?

הוא צריך לשאול מהם זה,

ולא הבין מתוך דברים הראשונים שהדרך הרעה

היא הפך הדרך הטובה.

למה?

לפי שלא כל מה שהוא טוב

יהיה הפכו רע.

אם אני אומר שדבר מסוים הוא טוב,

זה לא אומר שההפך ממנו זה רע.

לדוגמה, מידת החסידות

זה אדם שעושה לפנים משורת הדין.

זה טוב או לא טוב?

טוב.

ומי שאינו חסיד,

אז מה זה רע?

מי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה,

הוא לא רע.

אדם הוא צדיק.

הוא הולך על פי הדין, על פי הצדק,

עושה כל מה שצריך בלי שום בעיה, רק הוא לא חסיד.

אז מה, אם הוא לא חסיד אז הוא רע?

לא, אתה רואה?

לא כל דבר שהוא טוב, ההפך שלו הוא רע.

ואפשר היה לומר שאם ההסתפקות,

שאמרנו שזה עין טובה היא דרך טובה,

אז היינו אומרים שבקשת היתרונות

דרך רעה.

למה?

כי זה ההפך.

הוא אומר לא.

לא.

בקשת היתרונות אינו דרך רעה.

יש פה הרבה טעויות, אני לפעמים חוזר קצת ככה,

בגלל שיש פה טעויות, הייתה גם פה טעות מהותית.

כשאמרנו שרבי אליעזר בן אלקינוס בגיל 22,

עד אז הוא היה עם הארץ, זה 28. בפרקי דרבי אליעזר כתוב שהוא היה בגיל 28,

מתי שהוא הלך ללמוד.

לא 22. מה אני יכול לעשות כל פעם

אינג'ורי בעשרי?

בכל אופן, בקשת היתרונות

אינה דרך רעה. למה? לפי שאינו מזיק לשום אדם בזה.

אז לא תמיד זה ההפך.

וכן משאר המידות.

לפיכך הוא צריך לשאול אותם

איזה דרך רעה

שיתרחק ממנה האדם.

ואז כל אחד ענה.

מה שענה, ונעמוד על זה יותר בהרחבה.

אחר כך יש לנו,

שרבי שמעון אומר,

הלווה ואינו משלם.

זה ההפך

של הרואה את הנולד.

איך זה?

הוא אומר,

שהרואה את הנולד,

אם הוא היה רואה מראש, שלא יהיה לו להחזיר,

אז הוא לא היה לו בן.

אבל מה הוא כתב פה?

הלווה ואינו משלם,

זה מה שהוא אומר.

זה נקרא רשע.

וכתוב כאן,

אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום.

מה זה?

מי לווה מן המקום? מי לווה מהקדוש ברוך הוא?

אחד הלווה מן האדם, בין אם אתה מלווה מן האדם,

בין אם אתה לווה מן ה...

בין אם אתה לווה לא מלווה, בין אם אתה לווה מן האדם או לווה מן המקום,

זה נקרא לווה רשע ולא ישלם.

מישהו מכם

קיבל הלוואה מהקדוש ברוך הוא?

פנה אליו וביקש הלוואה?

יש מישהו לווה פה מהמקום?

מה זה אחד?

אותו דין.

אלא אומר

הלווה ואינו משלם

הפך הרואה את הנולד.

למה?

שאם לא ישלם

לא ימצא מי שילווה לו

והוא יהיה מוטל ברעב.

יוצא עליו שם,

זה לווה ולא משלם.

מי ירצה להלוות לו?

עוד פעם הוא יצטרך מישהו ילווה לו?

נמצא שהוא יהיה מוטל ברעב.

אבל לא אמר סתם מי שאינו רואה את הנולד.

למה?

לפי שאפשר לאדם,

הוא אינו רואה את הנולד,

אבל הוא לא יבוא לידי תקלה.

לא כל מי שלא רואה את הנולד,

לא כל מי שלא רואה את הנולד,

תבוא תקלה על ידו.

למה? יכול להיות שהוא יגיע לאיזה מצב

שהוא לא ראה מקודם,

ויציל את עצמו במהל נולדו.

קורה שיש לאדם הפתעות בחיים, לא יהיה מוכן להם,

ויסתדר.

זה לא אומר שכל מי שלא רואה את הנולד,

תהיה לו תקלה.

אז רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם,

אחד הלווה מן האדם

כלווה מן המקום,

שנאמר, לווה רשע ולא ישלם,

מה ההמשך?

וצדיק חונן ונותן. מי זה?

הקדוש ברוך הוא

הוא צדיקו של עולם.

הוא חונן

ונותן למלווה

מה שלווה זה ממנו ולא פרה לו.

ונמצא הלווה, נשאר חייו, למקום.

א',

הלווה לב'.

ב',

לא משלם.

רשע.

לווה רשע ולא ישלם.

לא משלם.

א', לא מקבל בחזרה את מה שהוא הלווה.

מה עושה הקדוש ברוך הוא צדיקו של עולם?

משלים לאלף את החסר.

ועכשיו החוב

שחייב ב' לאלף

נשאר כלפי הקדוש ברוך הוא.

אז לכן כתוב כאן,

אחד הלווה מן האדם יזכור כשאתה לווה מן האדם, אתה כלווה מן המקום.

למה? כי בסוף הקדוש ברוך הוא

ייתן לאלף

כדי שלא יפסיד על טובו שהוא נתן לו,

אלא אם כן יש חשבון של גזל ביניהם וגלגולים וכל מיני חשבונות, אבל הוא ייתן לו,

ואז נשאר שאתה חייב למקום.

זה חמור מאוד.

טוב, זה דברי רבנו עובדיה מברטנורה.

במפרשים דייקו בלשון המשנה. המשנה איך התחילה?

אמר להם,

צאו ראו

איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.

מה זה צאור ראו?

מאיפה לצאת?

מה? מבית המדרש.

הוא מבית המדרש, אתה אומר.

מה?

הבנתי. זה הכוונה. פשוט לך שזה הכוונה.

זה ככה אני חושב, זה כבר משהו אחר.

לעניות דעתי, תגיד.

וכי מהיכן נא הם לצאת?

בערב מדרש שמואל,

שרבן יוחנן בן זכאי נתכוון לומר להם, שיתורו

אחר דרך ישרה,

שתהא שווה לכל נפש

ואפילו להמון העם,

ושגם אנשים פשוטים

יוכלו להתדבק בה

ולהתקרב לעבודת השם יתברך על ידה, על ידי הדרך הזאת,

הדרך הישרה.

וכיוון

שרצה להורותם דבר זה,

שלא יבחרו בדרך הראויה לרום מעלתם וחסידותם,

שהרי לא כל מוח

סביל דף

לצעוד בדרכי התנאים הקדושים,

לכן אמר להם בלשון צאו וראו,

כלומר צאו

מהבחינה של המעלה הגדולה שלכם

וראו,

לברות דרך ישרה, שגם שאר בני האדם

יוכלו לצעוד וללך בה ולהינצל מרשת היצר הרע

המושך בני האדם ברשתו,

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

אז זה לא צאו

מבית המדרש,

אלא צאו ממעלתכם וחסידותכם,

ותראו

איזה דרך ישרה שתהיה שווה לכל ההמון, לכולם,

שאם ילכו בה,

אז לא ייפלו ברשת של יצר הרע.

אבל פירוש שני

הולך לפי עניות דעתך.

פרש במדרש שמואל,

שאמר להם, צאו מכותלי בית המדרש,

יעלה ויבוא.

יעלה ויבוא.

כן, כן, זה עוד יותר גרוע.

נראה. נראה. נראה. נראה. נפרש את דבריו

כי הנה תלמידי רבן יוחנן בן זכאי

היו יושבים בבית המדרש במשך כל היום

ועוסקים בתורת השם

ובעבודתו יתברך.

ורבן יוחנן בן זכאי היה חפץ שיצאו מבית המדרש לרחובות קריה והתבוננו

מהי הדרך המועילה לבני אדם

הנאלצים לעסוק בענייני גשמיות

וטרודים בעסקי הפרנסה כל ימיהם.

ולכן אמר, צורו.

זה מעניין, הפירוש הזה.

וכי אם יושבים בבית המדרש לא יכולים לכלכל מעשיהם של ההמון שנמצאים בחוץ, צריך לראות אותם בעבודתם ופעולתם פיזית ולקום בספר וללכת לראות וכו' וכו'.

אבל לפעמים כנראה יש תא חזי יותר מתא שמע.

בואו ראה.

יותר מבואו שמע.

תמונה אחת שווה

הרבה הרבה הרבה

שרואים

על מה מתקוטטים אנשים, על מה רבים,

על מה שנכנסים,

הרי אפילו מלכים.

לא היו סומכים על היועצים שיגידו להם מה קורה בהמון, היו מתלבשים לפעמים

בבגדי עני,

הולכים בתוך הקהל ושומעים על מה הם מדברים, מה מטריד אותם, יוקר המחיה,

מה המצב, איראן מפחיד אותם, מה מפחיד אותם.

זאת אומרת,

כאילו כשמתערים בתוך הציבור,

יכולים לחוש עד כמה זה.

ואז

המסקנות יכולות להיות יותר טובות.

וזה לא ייחשב ביטול תורה,

כי המטרה היא להפיץ בציבור.

אז לדוגמה,

הרי שהוא החליט, רבן יוחנן בן זכאי,

שרבי אלעזר בן ערך,

רואה אני את דבריו מדברי חן,

אז צריך לתת דרשות על לב טוב,

בהמון, ללכת בהמון ולהגיד דרשות על לב טוב.

למה לב טוב זה הכי חשוב?

כי זו המידה הכי ראויה, הדרך הישרה,

שיעבור לו האדם. איזה אדם? כל אדם.

זה הדרך הישרה, הכל תלוי בלב. ידעת היום משאבות אל לבביך, רחמנה ליבא בער.

אז זאת אומרת,

עד כדי כך שלהוציא אותם אפילו מבית המדרש,

ללכת לראות ממש ולהחליט

מה נכון ומה לא.

בוא אליי רגע, מסע.

סליחה רגע.

בספר רוח חיים באר,

שרבן יוחנן בן זכאי נתכוון לרמוז לתלמידיו,

שכל זמן שהם יושבים בין כותלי בית המדרש והוגים בתורה הקדושה,

יקדישו את כל זמנם אך ורק ללימוד התורה.

ולא יתעסקו בחיפוש

אחר אופני המידות והדרכים הישרים שיש לנהוג בהם,

שהרי דרכו של היצר הרע היא לפתות את האדם שיתבטל מלימוד התורה ויעסוק בשאר עניינים,

ואפילו בענייני רוחניות.

ועל ידי זה כבר ימצא דרך להסיתו לעסוק בדברים אחרים.

ועל כן אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, צאו ראו.

כלומר, שרק כאשר יסיימו את חוק לימודיהם

ויגיע העת לצאת

מבית המדרש,

אז יפנו לראות איזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם.

מה הוא אומר?

הוא אומר שצאו ראו זה רק אחרי הלימודים,

לא על חשבון הלימודים.

כן אמר צאו,

מתי שתצאו, אז תראו.

אבל לא באמצע הלימוד.

כי באמצע הלימוד

יכול בן אדם פתאום

להשפיל את העיניים, וחושבים שהוא ישן, ובעצם הוא מסתכל בטלפון ומדבר או כותב או עושה משהו

באמצע השיעור.

אז איפה הוא נמצא עכשיו בחוץ בכלל? הוא יצא כבר.

זו חוצפה שאין כדוגמתה.

אתה נמצא,

שומע דברי תורה, והם לא חשובים בעיניך, ואתה מסתכל עכשיו בטלפון

ועושה כל מיני דברים אחרים.

אז בדיוק הגיעה עכשיו רוח חיים,

ואומר שכל זה אפשר לעשות אחרי הצאו,

אז תראו.

אבל לא בזמן שאתה לומד.

הוא אומר אפילו בדברים רוחניים אל תסתכל מה שאתה לא לומד.

לא רק בדברים גשמיים.

עכשיו תתמקד,

והיו עיניך רואות את מוריך,

ותלמד מה שאתה צריך ללמוד, ואם לא, אם אתה לומד אפילו לבד או בחברותא בתוך הבית מדרש,

תתמקד במה שאתה לומד.

אז אני חוזר על דבריו.

בספר רוח חיים באר, שרבן יוחנן בן זכאי נתכוון לרמוז לתלמידים.

כל זמן שהם יושבים בין כותלי בית המדרש והוגים בתורה הקדושה,

יקדישו את כל זמנם אך ורק ללימוד התורה, ולא יתעסקו בחיפוש

אחרי אופני המידות

והדרכים הישרים

שיש לנהוג בהם.

שהרי דרכו של היצר הרע

היא לפתות את האדם שיתבטל מלימוד התורה ויעסוק בשאר עניינים,

ואפילו בענייני רוחניות.

ועל ידי זה כבר ימצא דרך להסיט אותו לעסוק בדברים אחרים.

ועל כן אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, צוהרו.

כלומר, שרק כאשר יסיימו את חוק לימודיהם

ויגיע העת לצאת מבית המדרש, אז יפנו לראות

איזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם.

נפלא.

לפי המדרש שמואל קודם,

שאמר להם, צאו מקוטלי בית המדרש,

כיוון שהם יושבים כל היום ועוסקים בתורת השם,

אז איך הם יצאו?

איך הם יצאו אחרי שהם גמרו ללמוד?

כבר אין אף אחד בחוץ.

אז לכן, לפי הפירוש הזה,

צאו מתי שיש אנשים בחוץ, בשביל שתוכלו לדעת מה הדרך הטובה שיעבור לו האדם.

יפה, אה?

גם זה וגם זה. יפה.

ביילקו.

לא, לא, אל תצאו לפני, צאו אחרי.

זה מה שהוא בא להגיד.

אבל אם אתה יוצא מאוחר ואין אנשים כבר בשוק, ואין לך מה ללמוד על מעשיהם ודרכיהם,

איך תוכל לתת להם עצה טובה, אם לא למדת מהם,

לא שמעת מה קורה בחוץ.

אז לכן,

לפי הפירוש הראשון, צאו אפילו באמצע הלימוד,

לא סתם,

במטרה להביא תוצאה שהיא תהיה טובה לכלל ההמון.

שאפשר יהיה להגיד

מה נכון שעשו כל ההמון, ידבקו במידה ובדרך ישרה זו,

ומפה לא יתפתו ליצרם.

אז אם צריך את זה ואין ברירה,

אז צריך לקום ולעשות, עת לעשות לה' הפירו תורתך,

המסכנים, העם,

לא יודעים מה הדרך הישרה.

אתם חכמים גדולים, צאו וראו,

אפילו בשעת הלימוד.

לפי הפירוש השני,

לא, לא, לא, לא, לא, לא באמצע הלימוד ולא על חשבונו, אחרי.

איך זה יסתדר, אבל אם לא מוצאים כבר אף אחד וכו' וכו'.

אז אולי אפשר לשאול, לאו דווקא בשוק, למה לא בשוק.

אפשר להתעניין אצל האנשים בבתים, לברר,

ולשמוע מהשכנים, מהקרובים, מפה, משם, כל אחד,

מה קורה, מה זה, מה הולך, ולאט לאט ככה

להרכיב מזה את הדרך ישרה.

ויש עוד פירוש,

הילקוט מעם לאועז אומר,

מה הייתה הכוונה שרבן יוחנן בן זכאי לומר לתלמידים?

שלא יהיה מספיק בעיניהם

מה שהשיגו בהיותם יושבים באהולה של תורה.

בין כותלי בית המדרש.

אלא יצאו ויתהלכו בין הבריות גם,

ויראו מה שיש עוד עליהם לתקן.

כתוב שצריך שדעתו של אדם תהיה מעורבת

עם הבריות.

וכתוב, אל תפרוש מן הציבור.

וצריך לדעת את רחשי

הציבור.

לפעמים יש ענקי הרוח שהם במרומים,

הם לא יכולים להבין את הבריות.

כמו רבי שמעון בר יוחאי ובנו שיצאו מהמערה ואמרו, מה זה?

מה זה, מתעסקים בחיי שעה

ומאבדים חיי עולם?

כל מקום שנתנו בו עיניהם נשרף.

אז הקדוש ברוך הוא החזיר אותם למערה עוד שנה.

משפט רשעים בגיהנום, 12 חודש.

ואחר כך יצאו ונרגעו.

ומה,

יצאתם להחריב את עולמי? בת קול יוצא. מה, בא, יצאתם להחריב את עולמי?

הלו,

זה עולם שיש בו גם אנשים,

לא רק בני עלייה.

יש גם אנשים.

אז זאת אומרת,

צריך לדעת גם

מה לתקן.

ושמענו

הרבה מקרים שגדולים בישראל למדו,

למדו מאנשים פושטים,

פושטים.

כמו שמספרים על האדמו״ר מסאסו,

לחסידים אפשר למצוא את הסיפור עם כמה רבנים או אדמו״רים.

אבל ככה מספרים על האדמו״ר מסאסו.

כשהוא אמר שהוא למד אהבת ישראל

משני שיכורים.

ששיכור אחד אמר לחבר שלו, אתה אוהב אותי?

אז הוא אמר לו, כן.

אמר לו,

איך אני אדע שאתה אוהב אותי?

הוא אמר לו, אני אוהב אותך, אתה לא מאמין לי?

אז הוא אומר לו, אתה לא אוהב אותי.

אמר לו, למה אתה אומר ככה?

הוא אמר, אתה יודע מה, חסר לי?

אדמו״ר משסוב אמר, עכשיו ידעתי מה זה אהבת ישראל.

כשאתה יודע מה חסר לשני,

זה אומר שאתה אוהב. למה? כי אם אתה יודע, אתה מתעניין,

אתה רואה שחסר למישהו, סימן שאכפת לך ממנו, אתה אוהב אותו.

אימה אוהבת את הילד, כל רגע היא ניגשת.

הוא שתה, הוא אכל,

הוא לבוש, כיסתה אותו השמיכה. לא, כל הזמן היא דואגת.

גם היא אוהבת, שלא יהיה חסר לו כלום.

זה נקרא אהבה. וממי הוא למד?

שני שיכורים.

ולמדנו השבוע

שאפשר ללמוד מגנז.

אורן היה אחת שפדה את הגנז,

ואחרי שפדה אותו, אמר לו, תשמע, תחזור בתשובה, זה לא דרך ארץ, לגנוב את האנשים וזהו. אמר לו, לא, לא, לא, אני לא משנה מקצועו.

הוא אומר לו, תראה, אבל אתה בסוף נתפס. הוא אומר, כן, צריך להתמיד

עד שזה מצליח.

פעם אחת נתפסים, פעמיים, בסוף עושים קופה.

אז הוא למד ממנו דבקות במטרה, אתה מבין? ואללה.

יש מה ללמוד.

יש מה ללמוד.

לפעמים מורגל בפי הציבור, ויש אמרות,

החכמים מביאים, שהציבור אומר.

ולפעמים אומרים, פוק, חזי, מה יעמד דבר? מה עושים העולם? תסתכל.

כשאתה לא יודע משהו, אין רבנים לשאול, אין כלום, אין זה, זה.

תסתכל מה העולם עושים. העולם של התורה, כמובן, ותעשה.

בקיצור, לפי הפירוש של המעם לועז,

צריך גם לצאת ולהתהלך בין הבריות, לראות מה עוד עליהם לתקן.

אחת מהטענות שהנביא מביא, שהרועים רועים את עצמם על חשבון

הצאן עם.

שהם לא מסתכלים

במה הם צריכים הציבור,

אלא הם דואגים לעצמם רק, ולא דואגים לציבור.

ואתן צאני צאן מרעיתי,

אמר השם, אני ארעה צונכם,

אני ארעה צאני.

הם היו צריכים להיות צונכם,

אבל אני ארעה אותם, אתם לא רואים נאמנים.

דברים קשים.

עופץ חיים מביא את זה בספר נתחי ישראל,

אומר דברים קשים.

בקיצור, זה המצב,

ועכשיו אנחנו ממשיכים.

עוד ביארו בספרים,

נשמת האדם מקורה במקום גבוה מאוד,

והיא חלק אלוה ממעל.

לפיכך, היא אינה מוגבלת.

ואין דבר המונע אותה מן הרצון והשאיפה לקיים את רצון השם יתברך.

אם יש לך רצון ושאיפה,

אין דבר העומד בפני הרצון.

אין דבר שימנע אותך מלקיים את רצון השם יתברך.

זה מצד הנשמה.

אך הגוף העכור,

שהוא נצרך לדברים גשמיים שונים,

הוא מוגבל ביותר.

ולכן לפעמים הגוף מעוור את האדם,

כי השוחד מעוור את עיני השופט.

לכן, אדם יכול לראות סוכריה,

ונותנים לו פתק עם כוונות,

ומרוב שהוא בעל טייבה, הוא לא יכול להמתין לכוון.

אדון הקול היה ויהיה תקיף, בעל היכולת, בעל הכולת כולם, כמו שצריך.

והוא מסתכל, אבל הוא גומר את הברכה, העיקר שהסוכריה תהיה בפנים.

זה בעיה.

זאת אומרת,

הגוף מעוור, כי השוחד מעוור את עיני השופט.

לכן, אינו יכול לבוא להחלטה נכונה הראויה לצורכי עבודת השם.

ועל כן, אמר להם רמב״ן יוחנן בן זכאי, צאו.

מה זה צאו?

צאו מעצמכם

ומכוח הגשמיות שבכם,

ועל ידי זה הוראו.

תוכלו לראות ולבחור את הדרך האמיתית וישרה שיבוא לו האדם.

וכמו שאנחנו אומרים במושגים שלנו,

צריך לצאת מהקופסה.

לצא מהקופסה.

כשאדם נמצא כל הזמן במצב שהגוף,

יש לו דרישות,

והוא לא מניח לו,

אז הוא מוגבל.

כמו תגיד אדם,

ברגע שהוא רעב, הוא נהיה עצבני.

שיקול הדעת שלו לא טוב.

עכשיו בא אחד ואומר לו, אני רוצה לשבת איתך חצי שעה, לדבר איתך. לא, לא, עזוב אותי, אני עוד לא אכלתי.

הוא לא יכול, הוא לא יכול.

אני מכיר אנשים שמתהפכים,

ברגע שהם רעבים,

השם רחם.

זה כאילו מישהו אחר לגמרי.

זה מי גרם לו?

הגוף.

לגוף יש תביעות.

הוא תובעני.

הוא דורש דרישות.

הוא לא מבטר.

הוא אומר לך, אם אתה לא תאכיל אותי,

שיקול הדעת שלך יהיה גרוע ביותר.

הוא הולך עם איומים.

אז זאת אומרת,

אומר רבן יוחנן בן זכאי,

אם אתם רוצים להחליט החלטות נכונות, אז זה קודם כול צאו,

ואחר כך הוראו.

תצאו

מהמצב של גשמיות,

שהגוף מעוור

את האדם ולא נותן לו להתבונן בנקיות,

ואז הוראו

איזו דרך ישרה שיעבור לו האדם.

כי אם זה יהיה מעורב עם הגוף,

אם הראוי יהיה עם הגוף,

ההחלטות יהיו הפוכות.

כי הגוף יכול להכריע.

צריך לצאת מהשיקולים של הגוף.

לכן, אל תנחמנו בשעת כעסו,

כשהגוף פועל.

לא מנחמים במצב כזה.

יש כל מיני מצבים שעדיף שקט יתרחק, לא עכשיו, לא עכשיו.

גם ילדים לפעמים אין להם שכל כל כך.

יש גם ילדים גדולים, בני 20, 30,

40, 70 גם ילדים,

שהם גם כן אין להם שכל כל כך.

הם לא יודעים מתי לשאול, מתי לבקש.

אם אתה רואה אדם נינוח,

שמח, זה הזמן לפנות אליו.

אם אתה רואה שהוא קצר רוח,

עצבני,

רעב,

אל תבקש,

כי אתה תקבל תשובה לא.

לא מהיר, לא לאט, מהיר.

אז לכן,

צריך להיות חכם, מתי לגשת, מתי לא לגשת.

זה צריך להיות

קצת שיקול דעת.

רבנו יונה

פירש, שלא נתכוון רבן יוחנן בן זכאי,

שידבק האדם רק בדרך אחת,

ושלא יהיה לו חלק

בשאר ענייני מידות טובות,

בדרכים ישרות.

אלא שיבחרו התלמידים מידה אחת,

שאותה יקיים אדם בשלמות.

וכשאוחזים במידה אחת בשלמות,

יהיה לו קל אחר כך להחזיק בשאר המידות.

כי מי שיש לו מידת השלמות,

בדבר אחד יהיה לו שלמות בכל דבר.

כי אם אתה משיג כבר שלמות בדבר מסוים,

אתה יודע, לעבוד על דבר עד הסוף בדבר מסוים,

זה יועתק גם לדרכים אחרות, מידות אחרות, וכן הלאה.

החשוב זה השלמות.

אז לכן אין הכוונה איזו דרך, דרך אחת,

אלא דרך שיעבור לו האדם וילך איתה עד הסוף.

ממילא היא תשליך כבר על הכול.

בביאור הדבר,

יש לומר על פי מה שהיה מורגל בפיו של החפץ חיים, זכר צדיק וברכה,

אותו תגן עלינו, אמן.

כשהיה אומר דברי הדרכה לתלמידים,

כדאי לעסוק בתיקוני כמה מידות בזמן אחד.

אלא הדרך הנכונה לעבוד על מידה אחת בשלמות,

עד שישיג אותה עד תכלית.

ורק אז ימשיך לדברים אחרים,

וגם יעלה לו הרבה יותר מנקל להיות מושלם.

הוא אומר, זה דומה למסילת ברזל,

לרכבת.

בקרון הראשון

מתקינים מנוע קיטור חזק.

בכוח המנוע הזה

כבר ימשוך את כל הקרונות.

תשקיע בקרון הראשון,

במידה הראשונה.

תעשה אותה בשלמות,

והיא כבר תסחב את כל הקרונות.

כך בענייני המידות.

אם אדם משלים עצמו במידה אחת,

כפי הצורך,

קל יהיה למשוך את שאר המידות הטובות

ולקנותן בקניין גמור.

לכן

אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו,

שיבחרו מידה אחת,

ועל ידי יזכו להשלים עצמם בשאר כל המידות.

בספר חסד לאברהם

באר מה זה הלשון

תאמר רבן יוחנן בן זכאי

שידבק בה.

אדם מורכב

משני חלקים

שונים במהות בתכלית.

חלק רוחני,

בחלק גשמי.

אבל כל אחד נצרך לזולתו.

הנשמה צריכה גוף בריא.

קיום הגוף

נצרך לנשמה.

לכן אמר להם רבן יוחנן בן זכאי,

תחפשו מה המידה שעל ידי ידבק הגוף לנשמה,

ויחיו בחפיפה אחת,

והיא הדרך הטובה

שעל ידי יחיו חלק הגשמי והרוחני יחדיו.

עכשיו, אם אתם תבדקו

כמה זה נכון,

שידבק בה.

עין טובה זה הסתפקות,

אי בקשת המותרות.

אז אם אתה מגיע למידה כזאת,

הגוף יכול להיות דבוק עם הנשמה ולא יפריע.

כי אתה הרגלת אותה,

את הנשמה ואת הגוף הרגלת אותם,

שהם יסתפקו.

אז ממילא הגוף לא יכול לבוא בטענות, לבקש מותרות וזה וזה.

הוא שכן טוב,

גם כן.

אם אתה מוכן, הרגלת את עצמך שאתה מוכן לקבל תוכחת,

אז כל מה שהגוף עלול לחרוג,

אז אתה תקבל הערה.

חבר טוב.

חבר טוב.

ושכן טוב.

זה שתמיד יהיה לך מישהו מצוי לידך,

גם כן, שיכול לתקן, לעזור לכל.

והרואה אתה נולד,

גם כן.

כשאתה אומר לגוף, אתה השתגעת,

אני אעשה עבירה חמש דקות ואני אסבול בגיהינום אחר כך כך וכך.

מה קרה לך?

ואז אתה מרגיע את הגוף.

ולב טוב זה בכלל

שולט על הכל ולא נותן לזוז,

ושום פעולה לא תעשה באיברים שלא כרצון הנשמה.

אז זה נקרא ידבק בה.

איזו דרך ישרה

שידבק בה.

דהיינו להדביק את הגוף אל הנשמה שהגוף לא יפריע.

טוב,

עכשיו אנחנו הולכים,

זה הסברנו את דברי רבן יוחנן בן זכאי, מה שאמר להם, צאו וראו

דרך טובה, אם רק דרך אחת, למה אחת?

למה לא קמה?

ומה זה ידבק בה?

הבנו מה אמר רבן יוחנן.

עכשיו, מה אמר רבי אליעזר?

רבי אליעזר אומר,

עין טובה.

פרש רבנו יונה,

התנן מתכוון

למידת הנדיבות,

שהיא מידה נאה ומשובחת.

לא כמו שאמר רבנו עובדיה מברטנורא, הסתפקות וכו'.

פה זה נדיבות.

באחר שיזכה אדם לבוא לתכלית הנדיבות,

יזכה להשיג את המעלות האחרות.

אחרי

כשאדם מגיע לרוחב לב ועינו יפה וזוכה למידת הנדיבות,

יוכל לבוא לכל המידות הטובות.

ויש בזה הבנה גדולה.

כשאדם נדיב זה כלפי אחרים,

אז ממילא הוא לא מקנא בהם, לא יעצר להם, לא

יהיו לו סכסוכים עם אנשים,

כי אם הוא מסוגל להיות נדיב ולתת לאנשים

ולהשפיע עליהם ממה שיש לו, ממה שהוא עבד, ממה שהוא השיג,

והוא מוכן לחלוק את זה עם אחרים ולנדב להם ולתת להם והכול,

יותר קל אחר כך להשיג מידות אחרות.

בספר ענף עץ אבות

הביא מה שרמזו המפרשים בפסוק במשלי כב' ט',

טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל.

אנחנו אומרים את זה לפני הקדיש.

טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל.

אמרו חכמים, זיכרונם ברכה, מסכת בבא בתרא, דף ט',

כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות,

ומפייסו

בדברים,

באחת עשרה ברכות.

אין לך כסף לתת לעני.

מה עושים?

מה תגיד לו? אין לי.

תפייס אותו בדברים.

תגיד לו כמה דברים, דברי נוחם, דברי נועם.

תגיד לו כמה דברים,

תפייס אותו,

ואתה תתברך ביותר

ממי שנתן לו פרוטה.

הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות.

המפייס הוא בדברים, באחד עשרה ברכות.

מזה נמצא שנדיב לב הוא מקיים את שניהם.

הוא גם נותן לעני בפועל וגם מפייס אותו בדברים,

הוא זוכה לברכות בכפילות.

וכולם כאחד, כמה ביחד?

שבע עשרה.

כמניין טוב.

טוב.

אין.

הוא יבורך.

היינו כשמקבל את החני בסבר פנים יפות

ומפייס אותו בדברים,

וגם כי נתן מן לחמו לדל.

אז הוא זוכה כמניין טוב ברכות, שבע עשרה ברכות.

טוב עין,

הוא יבורך.

מה זה טוב עין? מקבל אותו בסבר פנים יפות, מפייס אותו, מדבר על ליבו והכול.

ועוד, כי נתן מלחמו לדל, הוא גם נתן כסף.

אז פה שיש, ופה אחת עשרה, שבע עשרה, כמניין טוב,

טוב עין.

מי שיש לו עין טובה, מקבל טוב ברכות.

אז זה מה שאמר רבי אליעזר בן אורקנוס,

עין טובה.

וממילא למדנו שאם יש לו עין טובה, נדיבות והכול,

אז הוא יכול להשיג את כל המידות בקלות.

אבל אמרנו שרבנו עובדיה מברטנורא פירש, עין טובה זה מידת הסתפקות.

עין טובה ששמענו קודם זה עין טובה כלפי אחרים.

פה זה עין טובה כלפי עצמו.

דהיינו שהוא מסתפק.

כשאדם מסתפק במה שיש לו ואינו דורש ומבקש דברים יתירים,

וגם אינו מקנא באחרים כשרואה שיש להם יותר ממנו,

זה עין טובה.

יש לו עין טובה על מה שהשם נותן לו.

הוא לא דורש יותר.

הוא לא מקנא באחרים.

מה שהשם נתן לו,

עין טובה.

עין טובה כלפי השם, כלפי עצמו.

הרב הקדוש, המגיד מקוזניץ',

זכר צדיק ברכה,

חוטו תגן עלינו אמן.

באר שבכדי לזכות להשיג מידה זו של עין טובה ולהסתפק במה שיש לו,

צריך האדם להיות מושרש באמונה השלמה והחזקה בשם יתברך.

ולהאמין

כי כל מה שיש לו

וכל מה שיש לחברו,

הכל בהשגחה פרטית מאת השם יתברך.

ומזה נמצא

כי שורש מידת עין טובה

זה אמונה בשם יתברך.

זאת אומרת, מה שאומר פה מיליעזר בן אורקנוס

זה עין טובה.

עין טובה זה אמונה בשם יתברך, שכל מה שהוא נותן לאדם צרכיו זה במדויק ובמדוקדק. לכן אתה מסתכל מה שיש לשני.

יש אנשים

שרואים אותם שהם רשעים,

והם מצליחים.

ויש טיפשים

שהם דתיים, ואומרים איך יכול להיות שהוא מקבל ככה, אני שומר תורה ומצוות והוא מקבל ככה.

למה הם טיפשים?

כי הוא מקבל שכרו בעולם הזה, ולא יהיה לו עולם הבא.

אתה, לא נותנים לך את העולם הבא בעולם הזה, אז מה אתה מתאונן?

לך יש חיי נצח.

ואתה לא מבין.

זה אדם שאין לו עין טובה, הוא לא מאמין שהקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו בצדק.

הכל במידה, במשקל ובמשורה.

כמה אנשים חיכו עד שיהיה להם אופנוע?

טימקס.

ואחרי זה

הושלכו

על הכביש,

נדרסו ומתו.

אז מה אתה מקנא?

כל אחד יודע מה הוא קיבל, למה קיבל, ומה יהיה עתיד מה שקיבל.

אחד אומר אותך, יש לו זה וזה וזה וזה.

אתה רוצה שיהיה לך מה שיש לו?

אלבואי.

גם את המחלות שלו?

לא.

מה אתה יודע מה החשבון?

מה אתה יודע?

כמה קצרו לו חיים אתה יודע? מה אתה מקנא בו?

מה אתה מקנא בו?

זה חוסר אמונה שהקדוש ברוך הוא נותן לכל בן אדם במידה, במשקל ובמשורה.

בדיוק.

מה שצריך ומה שנצריך.

טוב, זה היה רבי אליעזר בן אורקינוס. בקצרה, יש עוד מאות מפרשים

על כל דבר ודבר,

אבל אנחנו הולכים לפי הספר.

רבי יהושע

אומר חבר טוב, זה רבי יהושע בן חנניה.

כתב רבנו יונה.

מה זה חבר טוב?

שיהיה אדם טוב גם לאנשים אחרים,

ושירגיל את עצמו שתהיה רוח אחרים נוחה ממנו.

כל שרוח הבריות נוחה ממנו, רוח המקום

נוחה ממנו.

במדרש שמואל הוסיף

שנכלל בזה גם קיום מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך.

זאת אומרת,

חבר טוב,

זה גם קיום מצווה

של ואהבת לרעך כמוך.

כי אם אתה חבר טוב,

אז אתה מקיים ואהבת לרעך כמוך.

ובספורנו פירש כוונתו שיבחר אדם להתחבר עם אדם

שזכה לקנות

מעלות ומידות מושכלות,

ותתחבר לאחד שעלה בידו לתקן את המידות.

כי בחברתו תוכל לקנות גם את המידות האלה,

ותזכה לקבוע אותן כעניין בנפש.

לכן כשאתה בוחר חבר, תבחר חבר שהוא טוב.

אז זה טוב שהוא בעצמו כבר הפך להיות טוב.

שהוא קנה מידות ומושכלות,

ודרכיו נאים, והכול שתוכל ללמוד ממנו ולשאוב ממנו מידות

אלו ולקבוע אותן כעניין בנפשך.

זה אומר הספורנו.

רבנו יונה אמר

שחבר טוב זה שיהיה אדם טוב גם לאנשים אחרים.

אתה תהיה חבר טוב לאחרים.

כל מי שיבוא במחיצתך תהיה חבר שלו טוב.

ותרגיל את עצמך שרוח הבריות

תהיה נוחה ממך.

זה הקריטריון לבדוק

אם אתה חבר טוב.

אם מרוצים ממך,

זה אומר שאתה חבר טוב.

והמדרש שמואל אומר שמקיימים בזה גם מצוות, ואהבת לרעך כמוך.

ואז ספורנו אמר שאתה תבחר חבר שהוא ממש טוב,

שעלה בידו לתקן את המידות, יש לו מעלות ומידות מושכלות,

ועל ידי חברה עם כזה חבר טוב שאתה מתחבר אליו,

לטוב הזה,

תוכל לקנות בעצמך קניין בנפש.

אמרנו שרבינו עובדיה מברטנורה פירש

שמה מעלה להתחבר לחבר טוב?

חבר טוב זה מי שרואה אותך עושה דבר לא כהוגן.

הוא חפץ בטובתך האמיתית,

יוכיח אותך שתסור מדרך הרעה ותשוב לדרך הרצויה,

ונמצא שעושה תמיד את הטוב הישר

בעיני השם יתברך.

ובמדרש שמואל כתב

שבזה נכלל גם שיחפש לדור

בקהילה כשרה,

שאנשיה יראים ושלמים ועושים את רצון השם,

כי בזכותם ינצל מכל פגע רע.

אז חבר טוב זה לא רק חבר פרטי,

זה גם חברה.

כמו שפוסק הרמב״ם,

שאם אדם דר בעיר שאין בה יראת שמיים,

יעזוב את העיר וילך לחפש

עיר שיש בה יראת שמיים,

וידור במקום שיש יראה השם.

ואם לא מצא, ילך למדבר.

שנאמר, מי יתנני מלון אורחים במדבר?

עדיף לחיות בדת

ולא בחברת מרעים.

כי חברה משפיעה.

הרבה שכנים עושים.

אז לכן,

ילך למדבר.

שאלו את החזון איש איך מקיימים

את ההלכה הזאת של הרמב״ם.

אמר להם, הישיבות זה המדבר.

צריך להיות בחברת יראי השם.

והלוואי שכל בתי מדרש היו באמת.

בספר ענף עץ אבות

כתב שההתחברות לחבר טוב

משפיעה שפע רב של ברכה משמיים.

אז התחברות לחבר טוב לא רק שמועילה בקניין המידות,

היא מורידה שפע של ברכה משמיים.

רמז לדבר,

אבר טוב עולה בגימטרייה ברכה.

אבר טוב גימטרייה ברכה.

זה אומר ענף עץ אבות.

ועוד הוא כתב,

אם מתחברים שני אנשים זה עם זה

מסיבות עצמאיות,

בלי קשר לרוחניות,

תורה ומצוות,

אין לחברותה הזו שום ערך.

בנגיעה קלה ביותר

תמוטט את האחדות שביניהם

ותפריט האחווה.

צא ולמד.

איך נוהגים בני עולם שלא הולכים בדרך התורה.

בכדי להשיג ממון או כבוד

הופכים להיות שודדי יער.

בכל רגשות האהבה וקשרי הידידות

נעלמים כאבק פורח.

ברגע שיש תקלה אחת,

אני גמרתי אותו.

זהו.

אבל כשאהבה מיוסדת

על יסודות של תורה ומצוות,

ובנויה על קיום רצון השם יתברך,

הבסיס הוא חזק וקיים,

והיא עתידה להיות קיימת,

אפילו אם ביניהם יהיו מצבים

שעלולים למוטט את האהבה.

וזה הפירוש של דברי החכמים, זיכרונם רחב, שאמרו,

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה,

כי אהבת חברים יכולה להתקיים

רק אם היא קשורה בקשר של תורה ועבודת השם.

בית שמאי ובית הילן נחלקו

בדברים

שלכאורה אי אפשר להתחתן,

והם התחתנו זה בזה.

על כל פשעים תכסה אהבה.

אם שני הצדדים אוהבים את התורה,

על כל פשעים תכסה אהבה.

אם זו אהבה שמושתתת על תורה ועל מצוות,

יכול להיות שיהיה מחלוקות,

מחלוקות,

כוונה לשם שמיים.

יכול להיות שזה יסבור כך וזה יסבור כך,

כמו שאנחנו מוצאים בגמרא,

כמו שאנחנו מוצאים בגמרא,

שנחלקו.

נו, אז מה?

ולא היה אוהבים זה את זה?

ועת ואהב בסופה.

נלחמים מלחמתה של התורה. אתה נכנס לבית מדרש, שומע מלחמות.

דליקות על הסטנדרים.

אבל הכל זה אהבה.

בעניין המעלה הגדולה של חבר נאמן,

מובא בספר לשונות של אש,

בשם

בעל האמרי אמת מגור, זכר צדיק לברכה.

שמחבר טוב ייתכן שיוכל אדם לקבל טובה לרוחניות

יותר מהרב שלו.

וזה גם רבי יונתן מאייבשיץ

אמר בחלק ב' דרוש יא',

שממנו לא מקבלים כל כך.

כי יש שחושבים שהוא מלאך אלוקים,

ומי יכול להגיע למעלות שלו?

הוא אומר, אבל כל אחד מכם, אם יוכיח את חברו, יתקבלו הדברים יותר ממני.

כי הוא אומר, מה הוא יותר טוב ממני?

במה יש לו מעלות יותר ממני?

ואם הוא מעיר לי שבוא נעשה ככה וככה, גם אני כמוך, גם אני זה, בוא נעשה ככה, בוא נעשה ככה,

הדברים יכולים להתקבל יותר טוב.

כן?

לפעמים הערה של חבר

יכולה להזיז, מה שהרב יגיד, לא יזיז.

הרב הקדוש רבי מנחם מנדלמר,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

זכותו תגן עלינו, אמן.

אמן.

אמר שהוא למד מהו חבר טוב

משיחת שני גויים איכרים גסים. אתם רואים שאמרתי לכם?

אצל החסידים,

אתה יכול למצוא את הסיפור אצל כמה רבנים, אותו סיפור.

ופעם שאל גוי, שואל את חברו,

איוון,

האם אינך אוהביני?

אמר לו, אין.

שאל אותו, אתה אוהב אותי באמת?

אמר לו, אין.

אמר לו, וכי אתה יודע מה כואב לי?

אמר לו, מניין אדע מה כואב לך?

אמר לו, אם אינך יודע מה הכאב שלי, סימן שאתה לא אוהב אותי באמת.

ומזה למד הרב הקדוש לעניין חבר טוב ונאמן,

שמוטל עליו לדע

מה חסר לחברו ומה כואב לו,

להשתדל לסייעו ולהקל מעליו את מכאוב ה...

זהו.

אז רואים?

מה זה חבר טוב?

חבר טוב, איי, איי, איי. זה שיודע בחסרונו

של חברו,

ודואג להשלים חסרונו.

זה כמובן נובע מהאהבה.

טוב, אנחנו עוברים עכשיו לרבי יוסף.

רבי יוסף הכהן,

הוא אומר, שכן טוב.

שכן טוב.

עוד דבר.

רבי אלעזר בן אורקינוס,

רבי יהושע בן חנניה,

רבי יוסף הכהן, איפה אבא שלו?

רבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.

למה לא?

רבי יוסף הכהן בן...

טוב, תחשבו על זה.

כתב רבנו יונה שהפירוש שכן טוב, רבי יוסף אומר שכן טוב.

רבנו יונה אומר שפירוש שכן טוב, שיהיה אדם עצמו מטיב לשכניו, שהוא,

הוא יהיה שכן טוב.

וכמו שאמרנו, חבר טוב, שהוא יהיה חבר טוב לאחרים.

כך הולך רבנו יונה.

בזה מתיישב מה שקשה לכאורה במאמר דרבי יוסף.

איך יכול אדם לבחור את השכנים?

וכי אם בא לדור בשכנותו, שכן רע,

האם מוטל עליו לגרש אותו מלדור אצלו?

אז זה לא ייתכן שמדובר פה שכן טוב, שאתה תבחר לך שכן טוב, כי זה לא תלוי בבחירתך.

אז מה המובן?

מובן שאתה תהיה שכן טוב.

ולדבריו,

כיוון שזו הוראה לאדם עצמו,

אז הולך נכון, שיתנהג בטוב עם השכנים.

ויהיה עבורם שכן טוב.

אני הייתי שכן טוב.

עוד לפני שבאו שכנים, קניתי להם עציצים גדולים,

סידרתי להם שם מעקות שאין לאף אחד עם הקבלן,

עשיתי להם שייש אדום למטה,

קנתי אני את המזוזות הגדולות של 20 סנטים.

עשיתי דברים טובים, ויצאו לי שכנים רעים.

לא יאומן כי יסופר.

אמנם הרב עובדיה מברטנורה פירש כפשוטו,

שצריך האדם להשתדל

שיהיו לו שכנים טובים.

זאת אומרת, הוא אומר שאתה צריך

להשתדל שיהיו לך שכנים טובים.

אז אני השתדלתי שיהיו לו שכנים טובים,

בזה שהקדמתי להיות שכן טוב, זה לא עזר.

לא עזר.

ובשכן טוב יש מעלה יתרה. אני לא היחידי, גם בגמרא יש כאלה. גם רבי מאיר היו לו שכנים רעים.

עד שיתפלל אפילו שימותו.

זה לא פשוט.

יש גזרות כאלה מיוחדות.

ובשכן טוב

יש מעלה יתרה על פני חבר טוב.

לפי שאם חבריו

שוהה אדם רק בשעות היום,

אבל עם שכנים הוא שוהה בכל עת, בימים ובלילות.

הם מזיזים לך את הכיסאות בלילה ועושים לך חפירה בראש,

הם מפעילים מוזיקה פסולה, אסורה ודברים,

ועושים כל מיני רעשים,

והם מזמינים אורחים פורעים ופרועים,

כל מיני בעיות, יש שם שכנים, יא בוא בוא בוא.

אז המעלה בשכן טוב יותר מחבר טוב, למה?

הם חברים, אתה נמצא ביום,

אבל אלה שכנים, גם בלילה צריכים להזמין משטרות וזה, וואי, וואי, וואי.

יש אנשים עם סכסוכים שמגיעים ללא נוצל הגיל.

טוב, זה רבי יוסי אומר, שכן טוב.

אז לרבנו יונה, אתה תהיה שכן טוב,

ולרבנו עבדיאן בר תנור, תדאג לשכנים טובים.

זאת אומרת, כשאתה עובר דירה, תחפש לראות באיזה שכונה אתה ואיזה שכנים.

סיפרתי לשבח, ואני חוזר עוד פעם, שהיה לי שכן טוב.

כשהגענו לבני ברק, צעקו עלינו, תסתלקו מכאן,

והיינו בעלי תשובה.

ושכן אחד הגיע,

רב שמואל מזוז, אני מזכיר אותו לשבח,

שהגיע עם בקבוק יין ועוגה

לקבל את פנינו.

היחידי.

אני למדתי ממנו אחר כך,

אז לכן לשכנים, כשאני עברתי לבניין חדש והייתי הראשון,

הבאתי להם את כל מה שאמרתי לכם,

וזה בגלל שהבנתי שככה צריך לקבל את האנשים החדשים שמגיעים, שכנות טובה.

שתהיה שכנות טובה זה דבר חשוב.

רבי שמעון

אומר הרואה את הנולד.

רבנו יונה מפרש,

נותן עיניו על כל דבר וכל פרט,

ומתבונן בדברים העומדים להיות עוד טרם שנולדו,

וכאשר רואה הוא דבר הגורם

לשכר בהתחלה,

אבל בסוף מביא הפסד,

מתרחק ממנו בתכלית,

ועל ידי זה הוא לא יחטא לעולם,

כי תמיד הוא מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה,

שכר של העבירה הוא כמה דקות, כמה דקות אתה עושה את העבירה ונהנה,

אבל ההפסד הוא לנצח.

בעל דרך זה ישכיל לחשוב

על כל מעשיו ופעולותיו כבר בתחילה,

מה יהיה בסופם.

זה מה שאמר רבי שמעון, הרואה את הנולד.

נחשב שכר עבירה כנגד הפסדה, מראש,

ואז הוא לא יבוא לחטוא.

ולא יפסיד.

וזה מידה טובה,

וזה דרך ישרה,

וככה צריך להתנהל.

במדרש שמואל גם הלך בדרך זו,

וכתב שהחטא בתחילתו ערב לאדם כצפיחית בדבש,

אבל החריטה נושכת כנחש.

לא דבש, נחש.

כמאמר הכתוב, יש דרך ישר לפני איש,

ואחריתה דרכי מוות.

לפני איש, עוד לפני, זה נראה לו משהו-משהו.

זה דרך ישר, למה לא? למה לא?

אבל האחרית שלה,

מה שהיה רב נראה לו לפני,

דרכיה דרכי מוות.

הוא גם יבוא בגלגולית.

ועל כן, האדם הרואה את הנולד,

הוא מתבונן כמה צער ויגון עתיד החטא להביא לו.

בגודל העונש שכרוך בעשייתה בוודאי, בוודאי, שלא יהיה חטא.

אז לכן המעלה של הרואה את הנולד

תציל אותו מן הפחתים ומן ההיגונות.

בספר שפת תמים,

לחפץ חיים זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן.

העריך מאוד במעלת הרואה את הנולד,

כמאמר חכמים בתמיד ל״ב,

איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

אפילו אם אדם רואה שהמצב הכספי שלו טוב מאוד,

והמסחר מצוין,

צריך להתבונן בתהפוכות הזמן

המצויים בימינו,

ועל כן לא יתנהג

בהוצאות ביתו כפי יכולתו, אלא בדרך אמצעי,

לפי מה שהוא, לפי המקום.

וגם,

אם חנן אותו השם יתברך בעושר גדול,

לא ילבש בגדים יקרים וחשובים,

כי זה עלול להביאו לגאווה,

ואז הוא יהיה שנוא אצל הקדוש ברוך הוא.

וגם גורם

שאחרים שאין ידם משגת

יראו אותו ויחפצו לתנהג כמותו,

ובגלל זה ילבו כסף,

כדי להשיג את המעלות האלה, ובסוף לא יהיה בידם לשלם,

ויגזלו ויחמסו.

ובסיבת המותרות הללו

רבו בזמננו הוצאות הנישואין במלבושים.

אתם רואים שהיום באים לחתונות עם בגדי ראווה, בגדי ראווה,

נוצצים ומנצנצים,

עד שרבות בנות באו לידי ביזיון בהגיען לפרקן.

באביהן ואימן בוכים ואין להם מושיע.

מי גרם להם כל זאת?

ריבוי ההוצאות, מותרות המלבושים,

שנעשו קבע בעוונותינו הרבים.

אצל האדמו״רים,

הם קובעים באיזה אולם מתחתנים, כמה מזמינים

במאמנות שעושים וכו'.

בשביל שלא תהיה תחרות ולא תהיה קנאה ולא יהיה, ולא...

כן,

יש הנהגות כאלה בכמה עצרות.

כמובן שלעשירים הם לא יכולים למנוע.

אבל לעמך,

מעשה שהיה בסביבות שנת תש״ט,

בעיר בני ברק, מכירות לעירייה,

ועלה נידון

האם להקים רשימה

עם אנשי המזרחי

כדי להבטיח שיש שלטון דתי בעיר?

אז הוא הנישא הקדוש, זכר צדיק ברכה,

זכותו תגן עלינו אמן. אמן.

שלח שליח אל הגאון מצ'יבין,

זכר צדיק וברכה.

זכותו תגן עלינו אמן. אמן.

נשאול חוות דעתו בעניין.

כששטח השליח את השאלה לפניו,

הרהר הגאון מצ'יבין בדבר במשך זמן מה,

ואמר להשיב לחזון איש.

לכתחילה אין לעשות שותפות כזו.

אמנם ייתכן,

שהיה נכון לעשות כן כהוראת שעה

לצורך הצלת העיר בני ברק,

אך מכיוון שאין הודר

בעיר בני ברק,

ירא הוא

שאם יורה לעשות כן כעת לצורך השעה,

בעוד חמישים שנה

שיעלה שוב נידון כזה,

יאמרו אנשים שהרמי צ'יבין התיר כבר את הדבר בעבר.

לכן הוא לא חפץ להשיב שום תשובה על השאלה.

וכשחזר השליח לחזון איש,

אמר החזון איש,

זה מכבר ידעתי את חוכמתו,

אבל עד היכן

מגעת חוכמתו, זאת לא ידעתי.

שהוא כבר מסתכל חמישים שנה אחרי מה יקרה.

איזה הוא חכם.

רבי אליעזר אומר

לב טוב.

לא, רבי אליעזר בן ערך, רבי אליעזר.

כתב רבנו יונה,

העניין של לב טוב הוא מעלת תיקון המידות.

לפי שדעותיו של אדם נובעות מליבו,

ובזמן שליבו טוב,

כל מידותיו ישרות ודעותיו נכונות.

וכן זה בעיר רבנו עובדיה מברטנורה,

שהלב הוא המקור שממנו נובעות כל הפעולות.

ועל אף שלכל עבר יש את הפעולות המיוחדות שהוא פועל.

מכל מקום, הכוח המעורד, כל התנועות הוא הלב.

ולכן אמר רבי אליעזר שהדרך הישרה שמחה לו אדם הוא לב טוב.

ועוד פרש רבנו יונה,

והובא במדרש שמואל,

שעניין לב טוב הוא מידת הרצון

להיות אדם סבלן

ולא קצר רוח.

הוא מתרחק ממידת הכעס.

הוא משיב לבני אדם במענה רך.

היידלש פרח.

ואף אם יעשו לו דבר רע, יסבלהו.

ואין מר בפיהו.

לא מדבר דברים שאינם הגונים.

חיכו ממתקים

וכולו מחמדים.

לב טוב אמרנו?

סבלן?

לא קצר רוח?

לא כועס?

עונה במענה רך?

ואין בפיהו דברים שאינם הגונים.

ניקום ממתקים

וכולו מחמדים.

ספורנו באר,

לב טוב, מורה על כך שתהיה כוונת האדם

לכבוד קונו בכל מעשיו,

שיעשה מעשים

רק לכבוד קונו ובלי פניות.

בלי נגיעות.

זה נקרא לב טוב.

לב טוב, ברא לי אלוהים

ברוח נכון.

הדש בקרבי.

לב טהור.

זה לב טוב.

מה זה טהור?

נקי מנגיעות, מפניות.

טהור.

זה לב טוב.

במדרש שמואל כתב

שהלב הוא השכל.

מאיפה הוא יודע?

כתוב במשלטות.

לב חכם ישכיל פיהו.

לב חכם ישכיל.

אז הלב חכם יש בו שכל להשכיל את פיהו.

מה שיוצא מהפה זה מהלב.

אם הלב חכם,

אז הוא ישכיל פיהו.

לכן אמר להם רבן יוחנן בן זכאי,

רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם,

שבכלל דבריו דבריכם.

כי מי שיש לו שכל טוב יבוא לכל אלו המידות שנקטו.

כל המידות שאמרו הקודמים,

כל אלה ייכללו בלב טוב.

כי מי שיש לו שכל טוב

יבוא לכל אלו המידות שנקטו.

כי על ידי השכל יראה את הנולד,

ידבק בחבר טוב, בשכן טוב,

ויהיה לו ען טובה, או שהוא יהיה שכן טוב והוא יהיה חבר טוב.

וכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה במדרש קהלת רבה זן א'.

דעת קנית,

מה חסרת?

ואם דעת חסרת, מה קנית?

אז אם יש לך דעת, שכל שנובע מהלב הטוב,

דעת קנית, מה חסרת? לא תחסר שום דבר מהמידות הטובות.

בספר הקדוש, בני סוחר,

כתב ביאור נפלא במשנתנו.

כאשר רבן יוחנן בן זכא אמר לתלמידיו, צאו וראו איזוהי דרך טובה

שידבק בה האדם.

ככה זה הגרסה בספרים אחרים.

יש שאומרים דרך ישרה, יש שאומרים טובה.

הבינו כולם שכיוון שאת כל ענייני השכל

אפשר לראות מן התורה.

ודאי הייתה כוונתו,

של רבן יוחנן בן זכא ששאל אותם,

זה שיהיו מתבוננים בתורה הקדושה

איזה דבר הוא כללות הטוב.

ועל כן דקדקו בתורה

וראו שהפעם הראשונה שנכתב בתורה התיבה טוב,

זה הפסוק וירא אלוהים את האור כי טוב.

והבינו שמשם יש ללמוד מהי הטובה.

רבי אליעזר הבין כמו הפשט.

כיוון שעל ידי האור יכול האדם לראות,

לומדים מזה כי הדרך הטובה הכללית

היא עין טובה.

כי זה תלוי בראייה.

וירא אלוהים את האור,

כשאתה רואה את האור זה טוב.

איך רואים את האור?

רואים עין טובה.

רבי יהושע דקדק, כיוון שבשעת הבריאה

היו האור והחושך בערבוביה

והיו מחוברים יחדיו,

על כן הבין שטוב מדבר על חיבור.

ולכן אמר חבר טוב.

רבי יוסף סבר, כיוון שאחר בריאת האור והחושך

הבדיל הקדוש ברוך הוא את האור מן החושך והיו מופרדים זה מזה,

אך עם כל זה נשארו סמוכים זה לזה,

באחד משלים לשני,

ובגמר היום בא הלילה, ובגמר הלילה בא היום.

על כן אמר שטוב מרמז על שכן טוב.

טוב. שהם שכנים, האור והחושך הם שכנים, אחד

נוגע בשני.

רבי שמעון

סבר שכיוון שהאור שהיה בששת ימי בראשית היה גדול עד למאוד,

והיה אפשר לראות על ידו מסוף העולם ועד סופו,

בזה נכלל גם לראות את הזמן

שהיו רואים מה שעתיד להיות,

זה היה באור הראשון,

אז מרומז בזה עניין, ראיית הנולד.

אז כולם למדו מהאור

כי טוב

את הפירושים שלהם.

ולכן הוא אמר, הרואה את הנולד, כי בעזרת האור שנברא בששת ימי מעשי,

ביום הראשון

בששת הימים,

אפשר היה לראות מסוף העולם ועד סופו.

ורבי אלעזר בן ערך,

הוא דקדק

שתיבת טוב היא התיבה השלושים ושלוש שבתורה.

ולפי זה יש לב תיבות העולים בגימטרי הלב,

ומזה למד שהטוב האמיתי הוא לב טוב.

זה מביא הבני איסוחות

להסביר שכולם למדו מהתורה, מאותו פסוק,

את חמשת הפירושים.

במדרש שמואל אמרנו הלשון צאו ראו,

מהיכן היה צריך לצאת?

ואז הוא אמר שיחפשו דרך ראויה לפשוטי העם שיוכלו לדבק בה,

ולא לבחור דרך טובה לפי מעלתם מחסידותם,

כי מי יוכל לצעוד בדרכיהם?

לכן אמר להם, צאו מבחינתכם וראו איזה דרך ידבקו בהמונם.

לפי זה

יש לבאר עניין גם כאן,

כי לא רצה שיאמרו מהי הדרך שראוי להתרחק ממנה לפי מדרגתם,

כי הם ודאי צריכים להתרחק אפילו מסרך קל של עבירה ומידות רעות לפי גודל מעלתם ומדרגתם.

לכן אמר, צאו ממדרגתכם

וראו איזה דרך רעה

שהתרחק ממנה האדם.

זאת אומרת שגם המון העם בפשוטי העם צריכים להתרחק ממנה.

לכן שאל אותם עוד פעם, צאו וראו איזה דרך רעה

שהתרחק ממנה האדם.

גם פה אמר להם עוד פעם, צאו וראו. צאו ממחיצתכם, ממדרגתכם,

ותראו איזה מידה צריכים להתרחק ממנה עמונה.

לעברבנאל הייתה גרסה אחרת בהתחלה.

בואו וראו

איזוהי דרך ישרה.

ובסוף הוא גורץ,

כמו פה, צאו וראו.

מה החילוק?

בהתחלה מדבר בדרך שראוי לאדם לבחור בה.

לכן אמר, בואו וראו.

שייכנס האדם לדרך הזו ויתנהג על פיה. בואו,

בואו, תיכנסו למידה הזאת.

בסוף הוא אמר, צריך להתרחק ממנה. אז אמר, צאו, צאו.

שיצא מהדרך הזאת ויתרחק ממנו.

וזה עברבנאל.

ולכן, יש לו שינוי בגרסה.

אמרנו שרבנו יונה והרב עובדיה מברטנורא תמהו.

למה שאל אותם דרך הרעה?

הרי שכבר שאל אותם מה הדרך הטובה.

מובן מאליו שההפך מן הדרך הישרה זה דרך רעה,

וצריך להתרחק ממנה.

שניהם.

רבנו יונה ורבנו עובדיה מברטנורא תרצו בסגנון אחד.

לא כל דבר שהוא טוב, ההפך ממנו רע.

כמו שאמרנו, הנוהג במידת חסידות לפנים משורת הדין,

שזה דרך טובה מאוד.

אם כל זה מי שאינו חסיד,

אלא מעמיד הנהגתו על שורת הדין, לא נקרא רע.

וגם מידת עין טובה,

שזה נדיבות.

והיא נחשבת דרך טובה.

אם ינהג אדם במידת עין רעה,

שהיא הכילות,

אינו מזיק בזה לשום אדם.

אם זה לא דרך רעה.

והרב עובדיה מברטנורא, שפירש עין טובה זה הסתפקות,

כתב שאם יתנהג אדם בהפך מזה,

וילך אחר מותרות, כיוון שהוא לא מזיק לשום אדם,

אי אפשר להגיד שהוא הולך בדרך רעה.

לכן שאל רבן יוחנן בן זכאיותם

על אודות הדרך הרעה,

כי לא מספיק מה שהם ענו לו על הטובה,

כי לא תמיד ההפך זה הרעה, לכן הוא שאל שיגידו לו.

וואי וואי וואי וואי וואי, וואי וואי וואי וואי.

בשפת אמת תמה.

מאחר שבהתחלה אמר להם רבן יוחנן בן זכאי,

רואה אני את דברי ריבי אלעזר בן ערך מדבריכם,

שבכלל דבריו דבריכם.

הדברים שלו כוללים את כל הדברים שלכם.

אז היה להם להבין

שאם הוא שואל אותם על הדרך הרעה שיתרחק מן האדם,

אז יהיו נכונים דברי רבי אלעזר שעיקרו עליהם.

אז היו צריכים להגיד לב רע.

למה הם לא אמרו?

ובעיר שהם היו מודים על האמת ואמרו מה שנראה להם

בסברת שכלם,

אפילו שהם ידעו,

שבוודאי הוא אמר גם אתה רואה אני את דברי רבי אלעזר בן חרח מדבריכם,

אבל הם לא ישנו מהאמת

שהיא לפי סברתם.

באדמו רבי אהרן מסדיגורה זכר צדיק ברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

אמר שהם נזהרו לא לגנוב דעת עצמם ולדבר על מדרגה שאינה שלהם.

וכתב שכך נהגו חסידי אמת,

שלא דיברו על נושאים מסוימים

שהם ראו שהם לא אחזים במדרגה זו.

היום אנשים מדברים על ביטחון ואין להם ביטחון.

אומרים הבל הבלים המרקוהלת, והם ממשיכים בהבלים.

והם דורשים לציבור.

אבל מי שהאמיתיים,

השידי אמת, לא מדברים על נושאים

שהם רואים שהם אינם אוחזים במדרגה הזו.

קשוט עצמך, ואחר כך קשוט אחרים.

גם הנביאים,

האל הגדול,

הגיבור והנורא,

לא אמרו נורא, יהיה נורא אותם.

למה לא יוכלו להגיד מה שהם לא הרגישו בלב?

לא יאמן כי יספקו.

זה מדרגות של אמיתיים.

יש עוד דוגמאות.

רבי אליעזר אומר עין רעה.

כתב רבנו יונה,

כי אף שאנשים אינם מכירים את גודל רעתו של בעין עין רעה,

אכן רעת המידה הזאת רבה עד מאוד,

יען כי היסוד של כל המידות הרעות,

ועל ידה יבוא אדם לעשות כל דבר רע.

עין רעה זה מידה גרועה ביותר,

ממנה יכול להגיע האדם לשפל המדרגה בכל התחומים.

בביאור הדבר כתב בתפארת ישראל,

כי השקפת עין השכל של בעל עין הרע היא לשפוט את הכל לרעה.

הוא רק רואה שחור אצל אנשים, רק פגמים, רק מומים.

לא יכול לראות דברים טובים.

וכן גם לא מסתפק במה שיש לו, ומקנא בחבריו,

ודן אותם לכף חובה,

וגם יבוא להרהר אחר ריבו ואחר הקדוש ברוך הוא,

ויהיו לו ספקות באמיתות יסודות הדת,

ובאמונה כי התורה ניתנה לנו משמיים,

וגם בפירושי התורה שנמסרו לנו מדור דור,

ובגלל אלו הדברים לא יזכה לאוצר התורה,

ויירש גיהינום, רחמנא לצלן.

זה בעל עין רעה.

זה מתלמידי בלעם זה.

עוד איתה כי בעל עין רעה

התהלך תמיד

כשאינו שמח ומרוצה.

ואת כל מעשה חברו

הוא דן במאזני השכל.

הוא מסתפק עם עסק ההוגן,

וכיוון לאמיתו של דבר או שמא לא.

וכהנה רבות,

עד שכל מהלך חייו מקשה אחת של מרירות.

זה נקרא בעל עין רעה.

התהלך תמיד כשאינו שמח ומרוצה.

בכל מעשה חברו הוא דן במאזני שכלו.

הוא מסתפק עם עסק ההוגן,

וכיוון לאמיתו של דבר.

זה עוד מצב טוב, הוא עוד חושב.

אבל יש עין רעה שהכל הוא רואה שלילי.

יש אחד,

שלחו לי קטע,

שהוא מתבטא על רבנים בצורה חמורה ביותר,

ממש אפיקורוס.

הוא מבזה חכמים,

ואומר דברים קשים

על רבנים שהם סנדקאים במקום האבות.

זאת אומרת,

צריך לכבד לדעתו את האבא בסנדקאות,

ולא רבנים.

והוא פותח את הפה

הוא אומר דברים איומים.

אז מה הוא אומר בעצם? הוא מוציא לעז על הרב קנייבסקי,

על הרב שך,

זוניש.

כל גדולי עולם שהיו סנדקאים ולא בחרו באבות, כי מצווה לבחור בתלמיד חכם בירי שמיים

שיהיה סנדק לבן,

שממידותיו

יהיה גם לרך הנימול.

לא, הוא טוען שצריך שהאבות תהיו.

ויצאו לו הרבה שטויות בעניינים אלה,

כי הוא אוהב את אבא שלו,

הוא מעריץ של אבא שלו.

אבא שלו חילוני גמור, אבל הוא מעריץ אותו.

אבא שלו שווה יותר מכל הרבנים ומכל ה...

יש לו תיאוריה כזאת.

עד כדי כך.

ויש לו עוד שטויות שהוא פולט, בלי עין הרע.

כן, אנחנו לא מקנאים באנשים כאלה, בלי עין הרע.

זה לא יאומן איך אנשים מקשיבים.

ואל תלכו לרבנים שאתם חושבים שהם יכולים לגאול אתכם ולעזור לכם בכל מיני דברים, וזה וכל ושום.

כי הוא לא יכול לעשות כלום, הוא לא יכול לעזור לאף אחד, חוץ מקללות

וסרחון של הפה ונבלות הפה,

במילים, בגסויות, בסיפורי בובה מייסס,

על עצמו ועל זה.

לא יאומן כי יסופר.

איזה שפל של אנשים.

הולך עם מגבעת, גידל זקן,

לפאות מאחורי אוזן.

לא יאומן כי יסופר.

הרבה מתקוממים נגדו כבר,

אבל בסדר, יש לו עדיין עדת מעריצים.

לכל

עורב יש מין שבמינו.

חבל.

חבל.

זה כשאדם אין לו מורה, מנהיג,

חכם,

תלמיד חכם,

שילווה אותו, שיסביר לו.

זה לא רק הוא. יש עוד כאלה

שאין להם

תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה

שעומדים מאחוריהם,

מדריכים אותם,

מכוונים אותם.

הם פולטים שטויות

בקצב מסחרר.

שטויות.

והציבור מסכן, לא יודע.

כתוב שלא יהיה

צמא למים ולא רעב ללחם,

כי אם לדבר השם.

לא בודקים כבר

אם זה דבר השם, לא דבר השם, מרוב צמא שאנשים רוצים.

אז שצים כל מיני כאלה פטריות, אבל פטריות מוות.

יש פטריות שהן עוד טובות. אתם אוכלים לפעמים פטריות, כן? יש בעיה עם תולעים שם, אבל

יש פטריות מוות.

הפטריה היא גודלת, אתם יודעים, בלי שורשים.

ככה, מה מים?

גם אלה, בלי שורשים, אין להם שורשים,

לא מחוברים לכלום.

זה פטריות,

אבל מוות.

רבי יהושע אומר, חבר רע.

חבר רע.

כוח השפעת החברים על האדם רבה היא עד למאוד.

כמו שכתב הרב הקדוש בעל עבודת ישראל מקוזני,

זכר צדיק לברכה.

כששאלו לחכם אחד, מה מעשיך?

אמר להם, צאו וראו בחבריי.

תגיד לי מי החברים שלך, אני אגיד לך מי אתה.

תגיד לי מי התלמידים שלך, אני אגיד מי הרב.

מה בין תלמידי בלעם לתלמידי אברהם אבינו?

מהתלמידים אתה יכול לדעת.

בלעם יכול להיות דומה חיצונית

לאברהם אבינו, הוא יכול להיות דומה.

מה הבעיה ללבוש מגבעת גם, גדל זקן, לשים פעות מאחורי אוזן? מה הבעיה?

יש בעיה? אין בעיה.

אבל בוא נראה מי התלמידים שלך.

מהתלמידים שלך נבין מי אתה.

כי מה שהם קלטו ממך והם מתנהגים, זה מי שאתה.

אז שאלו אותו, מה מעשיך? הוא אומר, מה אתה שואל? מה אני אגיד? מה מעשיי?

צאו וראו בחבריי.

תראה את החברים שלי, אז תבין מי אני.

כי השפעת חברים היא רבה מאוד.

למי אתה מתחבר?

אם אתה רואה אחד כזה שמחרטט חרטוטים

בלי הפסקה וממציא מליבו דברים שהם מן ההפך התורה, ההפך, הכל ההפך, הכל ההפך,

מה אתה עוד מחזיק ממנו?

תברח כל עוד רוחך בך.

למה אתה תספה?

זה דעות אפיקורסיות.

זה לשבש הכל.

זה להילחם נגד כולם, בגלל שאתה לא דומה לאף אחד.

אתה חריג,

פטריית מוות.

רבי יוסי אומר שכן רע.

כתב הרמב״ם,

פרק ו' מלכות דעות

דרך בריאתו של אדם להיות נמשך מדעותיו ומעשיו אחר רעיו וחבריו,

ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.

לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים

ולשב אצל החכמים תמיד

כדי שילמוד ממעשיהם.

להתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך.

כדי שלא ילמד ממעשיהם.

הוא ששלמה אומר.

הולך את חכמים יחכם,

ורועה כסילים ירוע.

מי שהולך את חכמים, הולך איתם,

אפילו טיפש, יחכם.

ורועה כסילים,

מי שמתרועה עם הכסילים ירוע.

אפילו שהוא היה טוב, הוא יהיה רע.

וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים,

ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה,

ילך למקום שאנשיה צדיקים

ונוהגים בדרך טובים.

ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן

נוהגים בדרך לא טובה,

יושב לבדו יחידי, זה דילוג, כן? אמרתי לכם, ילך למדבר,

שנאמר מי יתנני מלא נורחים במדבר.

ויושב לבדו יחידי.

בעת גודל ההרחקה שיש להרחיק משכנים רעים,

נלמד מן העובדה שהייתה אצל הגאון הצדיק רבי צבי מיכאל, שפירא,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

שהוא בעל ספר ציץ הקודש,

היה דר בעיר הקודש ירושלים,

בערב שבת סמוך לכניסת שבת בדרכו לבית המדרש,

הרחוב מלא באבות ובנים צועדים לבית הכנסת לתפילת מנחה וקבלת שבת,

עבר סמוך לבית בנו הגאון הצדיק,

רבי בן ציון, זכר צדיק וברכה,

והבחין שאחד משכניו מצחצח את מנעליו,

ורץ מיד לעבר דירת בנו וביקש אותו שיעזוב בהקדם את הדירה

וימצא מקום אחר לגור.

שאל אותו הבן, מה ראה אבי על כך שיעזוב את הדירה?

הוא אמר לו, ראיתי שהשכן שלך לא מקבל את השבת כראוי, ממשיך לעשות מלאכות עד הרגע האחרון.

ואני ירא שמא ישפיע הדבר לרעה עליך ועל בני משפחתך לזלזל בכבוד שבת קודש.

ברצוני שתעזוב בהקדם אפשרי את דירתך,

ואכן ביום א'

עקר הבן יחד את בני משפחתו על דירה אחרת.

שמעתם פעם דבר כזה?

לא יאומן כי יספר.

איזה סכנה זו.

רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם.

רבנו עובדיה מברטנורו אומר שמידת הלווה ואינו משלם

הוא היפוך מן הדבר שנקט רבי שמעון

כדרך ישרה שיעבור לו אדם,

שהוא הרואה את הנולד.

הדרך הישרה והטובה זה רואה את הנולד. מה ההיפוך?

הוא אומר, ההיפוך

זה הלווה ואינו משלם.

כיוון שהלווה ואינו משלם

לא ימצא בסוף מי שילווה לו ויהיה מוטל ברעב.

סיבת הדבר שלא אמר סתם מי שאינו רואה את הנולד.

כיוון שאפשר שיהיה אדם שאינו רואה את הנולד שלא יבוא לדקת תקלה.

כי כשיבוא הנולד הוא יציל את עצמו.

במדרש שמואל יישב את הדבר באופן אחר.

הגם שהרואה את הנולד

נחשב שהוא הולך בדרך טובה וישרה.

מכל מקום, האדם שאינו רואה את הנולד,

אין הדבר מוכרח שהוא הולך בדרך רעה.

כי מצינו אנשים רבים שלא רואים את הנולד מהמצוות,

דהיינו את השכר שהם מקבלים על קיומם.

הם גם לא רואים את הנולד מן העבירות,

את העונש שיבוא עליהם.

אבל עם כל זה,

טבעם ומזגם גורמים להם ללכת בדרך ישרה.

או אנשים המקיימים תורה ומצוות

שלא לשם תקווה,

מקבלת שכר או מפחד העונש.

כי אם מחמת ציווי הבורא יתברך,

ולכן לא רוצה לנקוט בהולכים בדרך רעה.

את מי שאינו רואה את הנולד.

הלך משנה מקשה.

כיוון שמשנתנו עוסקת בענייני מידות,

ולא בענייני איסור,

למה נקט רבי שמעון שהדרך הרעה

היא הלווה ואינו משלם?

שזה העניין של איסור.

והרי זה איסור דאורייתא.

זה לא רק מדרכי מוסר ומידות,

אלא מתרץ פה שלא מדובר באדם שיש לו כסף לשלם את החוב והוא לא רוצה לשלם,

אלא במי שלווה מחמת הדוחק.

וגם כעת, כשמגיע זמן הפירעון, אין לו לשלם,

והרי הוא אנוס בדבר.

אבל החסרון שלו,

שבשעת הלוואה היה לו לבדוק ולראות אם יש ביכולתו לפרוע את החוב בבוא העת.

זה שאמר דוד המלך עליו השלום בטילים,

לווה רשע

ולא ישלם.

לא כתוב על לווה שאינו משלם, הוא רשע,

אלא לווה, בשעה שהוא היה לווה, הוא כבר היה רשע.

למה? שהוא ידע שאין ביכולתו לפרוע בבוא העת.

והגם שבסוף כשהוא לא פרע זה לא בגלל שהוא לא רוצה,

אלא מחמת אונס, כי אין לו מעות.

אז לכן זה עניין של מידות,

ולא איסור.

כי במידות

אתה צריך להיות אדם טוב.

אתה לוקח ממישהו,

אתה יודע שאתה צריך להחזיר.

אז תבדוק אם יש לך מאין להחזיר בבוא הזמן, בבוא המועד.

אם אתה לא רואה דרך שיש לך להחזיר, ותסמוך כאילו על ביטחון של אף אחד,

זה נקרא רשע, זה מידות.

זה רשע, זה לווה. בשעה שלווה הוא כבר רשע.

אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום,

שנאמר, לווה רשע ולא ישלם, וצדיק, חונן ונותן.

הרב עובדיה מברטנור הבאר,

כי הקדוש ברוך הוא, שהוא צדיקו של עולם,

חונן ונותן למלווה

מה שלווה ממנו הלווה הזה, שלא פרע את חומו,

ונמצא שהלווה נשאר חייב למקום.

מה שהקדוש ברוך הוא הזהיר במקומו.

ובמדרש שמואל, בשם רבנו אפרים,

גם השפת אמת אומרת,

מה הטעם של הדבר שהקדוש ברוך הוא נותן למלווה את הממון שלא פרע לו הלווה?

כיוון שהשם יתברך גזר שיהיה למלווה סכום ממון מסוים,

וכעת שהלווה נטל ממנו ולא פרע,

נמצא שחסר לו מממה עוד שקבע וגזר לו השם יתברך,

לכן משלים לו הקדוש ברוך הוא את הסכום הלז.

ונמצא שהלווה שלו פרע,

נותר חייב כביכול את אותו הממון לקדוש ברוך הוא.

ועל כן הוא כלווה מן המקום ברוך הוא.

זאת אומרת, אתה מסתבך לא עם בן אדם,

אתה כבר מסתבך עם הקדוש ברוך הוא.

עוד ביאר בזה המדרש שמואל,

שסיבת הדבר שהלווה,

סליחה,

סיבת הדבר שהלווה מלווה

מעות לחברו,

ומחמת כי כן ציווה אותנו השם יתברך בתורתו,

ואמר עם כסף תלווה את עמי.

ולכן כל הלווה מעות מחברו,

הוא ממש

כמי שלווה מן המקום.

למה? כי השם ציווה להלוות.

והוא קיים את מצוות השם,

ואתה לא פורע.

אז זה כלווה מן המקום.

המדרש שמואל מביא ביאור משנה באופן אחר.

הרואה את הנולד הוא האדם הירא מן החטא.

כי מי שרואה את הנולד נמנע מחטאים,

שלא יענש.

בהפך, זה הלווה בינו משלם.

כי הוא נהנה מהנאות ותענוגי עבירות.

והוא נקרא לווה,

כי כל התענוגים האלה אצלו בהלוואה, מכיוון שהוא עתיד לפרע.

ויפרעו ממנו עליהם.

כמו שאומרת המשנה, כל הרוצה ללוות יבוא וילבט.

אלה דברי יצר הרע,

שאומר לבני אדם, כל שרוצה ללוות הנאות

מתענוגי העולם הזה יבוא אליו, אליי, בוא אליי, אני אתעים אותך בהלוואה.

אבל מזהירה המשנה ואומרת, ונפרעים מן האדם.

זו הלוואה שיש לפרוע.

מהפירעון הוא בשני אופנים, או מדעתו,

שהוא יצטרך לסגף את עצמו בשיא גופים ותעניות,

תמורת אהבת התענוגים שלו, או שלא מדעתו,

שיביאו עליו חס ושלום ייסורים בעל כורחו,

וכך ייפרעו ממנו.

זה שאמר רבי שמעון.

מי שהולך בדרך רעה הוא הלווה ואינו משלם.

אדם שלווה ועבר עבירות והתענק בהן,

והוא סבור שאין דין בחשבון חס ושלום,

ולא יתבעו אותו על פירעון החוב הזה.

בעל כן הוא חושב שאינו משלם.

כלומר, הוא לא מחפש לשלם את החוב.

אדם הזה לא רואה את הנולד,

את העונש שעתיד לבוא עליו, על עוונותיו.

אבל השם יתברך רחום בחנות,

בחנותית אשר אחון.

אמרו חכמים בברכות זן, אף על פי שאינו הגון ואינו כדאי,

הרי אינו מפסיק ממנו את שפעו וממשיך להשפיע עליו,

שיהיה לו כל צורכו בעולם הזה.

ועל זה שמחה המשנה כאן את הפסוק בתהילים, לווה רשע ולא ישלם,

וצדיק חונן ונותן.

ראינו שאף של הרשע הזה, שלווה מהנאות תחנוגי העוונות,

והוא לא חושב

שהוא עתיד לפרוע על כך,

גם לו צדיקו של עולם הקדוש ברוך הוא חונן ונותן מתנת חינם,

אף על פי שאינו ראוי,

ולא מונע לו שפע מהעולם הזה.

אבל בסוף הוא ייפרע ממנו.

בספר רוח חיים פרש,

שהלווה ואינו משלם

מדבר על אדם שחוטא

ועובר עבירות ולא שוב בתשובה.

כי התרגום של חטא

הוא חובה.

ועל כן הלווה

רומז על החוטא שהוא בעל חובה.

בעל חוב, אינו משלם.

הלווה הוא בעל חוב, אינו משלם. זה נקרא חוטא.

התרגום של חטא,

חובה.

וזה כשאינו שם בתשובה על עוונותיו.

הרימי טואלידו כותב,

מי שאינו מכיר טובה

למי שעשה לו,

וכן, מי שאינו משבח ומודה למי שסייע לו בשעת דוחקו,

נכללים בכלל הלווה ואינו משלם.

באדם הזה נקרא כפוי טובה,

ומידה זו נחשבת לדרך רעה

שצריך האדם להתרחק ממנה.

ומכיוון שאינו מכיר טובה לחברו,

סופו שלו יכיר טובה לקדוש ברוך הוא,

ולא תהיה בו יראת שמיים.

רבים רבים האנשים הנהנים מחבריהם ואינם מודים להם ואינם משבחים אותם ולא כלום.

מעטים בשפה רפה,

בודדים,

משבחים,

ומכירים טובה.

בחידושי אגדות למערם שיק,

ביאר מה שאמר זאת רבי שמעון

כי היפוך לרואה את הנולד.

כיוון שהאדם הרואה את הנולד

הוא מכיר טובה למי שעשה לו טובה,

כי יודע אם לא יכיר בטובתו הוא לא ייטיב לו שנית.

אך מי שאינו רואה את הנולד,

אינו מבין בצורך של הדבר להכיר טובה לחברו,

ולכן הוא לוה ואינו משלם בהכרת הטוב למלווה שעשה עימו טובה.

וזה נקרא רשע לפי הפסוק.

פירש ארימי טולדו,

זכר צדיק ברכה,

שכוונת נתנה להורות לאדם להשפיע עליו,

שהקדוש ברוך הוא השפיע עליו שפע עשירות.

אז תדע שעליך לחשוב תמיד

שהעושר שניתן אצלך זה רק בתורת הלוואה בעינו שלך ממש.

לכן,

תיטול מממונך לצורך עצמך מה שנצטרך לפרנסה, אוכל משתי בגד ללבוש,

ויתר הממון ישתמש בכדי לקיים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, שהלווה לו את הממון הזה,

לתת צדקה לעניים ושאר מצוות התלויות בממון,

ובזה יהיה פורעת חובו.

זה שאמר התנ״ך עד הלווה מן האדם כלווה מן המקום.

כשם שהלווה מן האדם חייב לפרוע את חובו,

כך גם הלווה מן הקדוש ברוך הוא, שכל העשירות שקיבלת זה הלוואה מאת הקדוש ברוך הוא, ותשתמש בה כמו שהוא רוצה, ותחזיר לו,

כמו שאתה צריך להחזיר לאדם שאתה לווית ממנו.

ועל כך הביא ראיה מן הפסוק, וצדיק חונן ונותן.

כלומר, שהצדיק מבין בדעתו שהשירות ניתנה לו רק בכדי להיות חונן ונותן לעניים

לקיים מצוות,

ואינו משאיר את הממון אצלו.

אז לפי הפירוש הזה,

צדיק הכוונה לאדם

שהוא צדיק,

שהוא מתנהג עם הממון שלו בצדקות,

ולכן הוא חונן ונותן, כי הוא יודע שאצלו

זה בגדר הלוואה שהוא צריך לשלם לפרוע.

והשם השאיר אצלו כסף את העני עימך,

וצריך להשתמש בכסף למטרות אלה.

אם לא,

לא ורשע ולא ישלם.

הוא לוקח את כל הכסף לעצמו ולא נותן למטרות שהקדוש ברוך הוא השאיר אותו.

רבי בלעזר

בן ערך, מה אומר? לב רע.

ילקוט מעם לא עז אומר שבעל לב רע הוא האדם השרוי תמיד בעצבות,

ומתלונן על פורענויות הפוגעות בו,

ועל ידי זה הוא כעסן,

וכן כשלא מתקיימים רצונותיו,

דואג דאגות שגורמות לחולשת הלב,

ומתוך עצבותו נמצאות בו כל המידות הרעות.

לכן זו דרך רעה שהתרחק ממנה האדם.

אין להתלונן, צריך לקבל את דבר השם, את רצונותיו,

את מה שהעניק לך,

והכל בשמחה, כמו שאנחנו אומרים לפני כל מצווה,

באהבה, ביראה, בשמחה ובזריזות.

ולכן נזכור את השבת, שיש מצווה לזכור את השבת,

באהבה, ביראה, בשמחה ובזריזות.

יישמחו במלאכותך,

שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

יישמחו במלאכותך,

שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

אה, מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת,

אה,

מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת,

יישמחו במלאכותך,

שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

יישמחו במלאכותך,

שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

אה, מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת.

אה, מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי

שבת, שבת, שבות, שולו.

הריני מכוון כמצוות חכמים, רבי חנניה ברנשי אומר,

משואה גודל וגודל זכות ישראל,

וכוח רבו לנו תורו ומשוות.

שנה אמור אדונו בסלמאון צדגו,

יגדיל תורו ויעדיר.

קדיש.

הריני מכוון.