הלכות פסח - א | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

גם לפני זמנו,

משש שעות ומעלה, מסוף שש.

מחצי היום השני, שהוא זמן שחיטת הפסח.

הרי בשחיטת הפסח כתוב

בין הערביים תעשו אותו.

צריך שהשמש כבר נוטה לצד

מזרח,

השמש נוטה לצד מערב,

ואז יש צל במזרח,

בקיר, אם יש קיר ויש.

אז זה נקרא, בין הערביים זה בדיוק, בחצות ועוד דקה נגיד.

זה זמן שחיטת הפסח.

ומזמן שחיטת הפסח

אסור לאכול חמץ. לא תאכל עליו חמץ על שחיטת הפסח. עליו זה על הפסח.

ומה דיברנו מקודם? על השחיטה.

אז מכאן הוא למד שאסור לאכול חמץ עוד לפני פסח מיום י״ד בצהריים.

אבל אין כרת על זה.

אין כרת.

שבעת ימים תאכל עליו מצות

לחם עוני.

רבי שמעון חולק.

אומר, הרי כתוב אחרי זה לא תאכל עליו פעם את שבעת ימים.

לא, מה זה שבעת ימים? מילל טו.

לפני כן אין דעו, אין נו.

רבי יהודה דורש לא תאכל עליו ממה שדיברנו קודם משחיטת הפסח.

והוא אומר, לא תאכל על אכילת הפסח.

מזמן אכילת הפסח.

כתוב בפסוק, ואכלו את הבשר בלילה הזה.

בלי אש ובצות על מרורים יאכלו.

האכילה של קורבן פסח היא בלילה.

האכילה, נכון, העשייה של הפסח היא ביום,

אבל אכילה בלילה. ועל זה הולך ותאכל עליו חמץ.

על הפסח בלילה.

כי הרי כתוב אחרי זה שבעת ימים.

לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים.

תאכל עליו מצות במקום האמץ. זאת אומרת שבעת ימים עשו לאכול האמץ.

אז זה המחלוקת של רבי יהודה ורבי שמעון,

אם יש שלב לפני פסח או לא.

זה גם מחלוקת רמב״ם ורייבד.

הרמב״ם פוסק

שיש

לאו לפני זמנו,

אבל הרייבד אומר, הרי הלכה כרבי שמעון.

הלכה כרבי שמעון בגמרא מבואר על אחרי זמנו.

כי רבי יהודה אומר, יש שלושה פסוקים.

אחד לתוך זמנו,

זהו לא יאכל חמץ.

אחד, כי כל אוכל חמץ הוא נכרתה.

אחד לפני זמנו,

זה לא תאכל עליו חמץ על שחיטת הפסח.

ואחד לאחר זמנו,

דאורייתא, כל חמץ שנכנס בו פסח

כבר נאסר לעולם ועד.

אבל רבי שמעון אומר,

לא לפני זמנו ולא לאחר זמנו, אין לה.

לא תאכל עליו חמץ. זה חוזר על אכילת הפסח,

לא על שחיטת הפסח.

ולאחר הפסח הוא לומד מכל מחמצת, לא תאכלו.

רבי יהודה, יש לו תלותה קראי כתיבי.

לא יאכל חמץ,

לא תאכל עליו חמץ,

כל מחמצת לא תאכלו.

כל מחמצת לא תאכלו, זה לאחר זמנו.

ורבי שמעון אומר, זה בא ללמד שאפילו יחמיץ מחמת שמרים.

לא יחמיץ מעצמו,

או מהסעור, שזה חלק ממינו.

זה ממינו, הסעור. מה זה סעור? תכף נראה.

סעור, כשמשאירים הבצק

כמה ימים,

הוא נהיה מר מאוד, הוא נהיה חמוץ מאוד.

עכשיו, תראו מה שאני רוצה להגיד.

עד עכשיו,

אני יודע דבר אחד. מה זה חמץ?

מפירו שם מילה חמץ.

לא תאכל עליו חמץ. מה זה חמץ?

חמץ זה חמוץ.

לא לאכול דבר חמוץ.

אז תגיד, אם כן, לא לאכול מלפפון חמוץ בפסח?

לא, בפסוק משמע, שזה לחם.

לא תאכל עליו חמץ,

שבעת ימים תאכל עליו מצות, לחם עוני,

כי בחיפזון יצא.

אז התורה מדברת מלחם שאפשר לעשות אותו חמץ

ואפשר לעשות אותו מצה.

אם אתה תשאיר אותו בצק, הוא מחמיץ.

אבל אם אתה תמהר לעפות אותו,

האפייה קוטעת את תהליך החימוץ.

הרי החימוץ לא נעשה מיד.

החימוץ נעשה לאט-לאט.

בהתחלה, בצק,

אדם עושה בצק, הבצק נוטה ליוצאו,

נראה כמו צהוב.

אחרי כן, אם אתה משא אותו,

הוא החשיפו פניו

כאדם שעמדו שערותיו.

הוא נהיה חיוור, הבצק.

בהתחלה,

כשמיד כשעושים הבצק, הוא נוטל את צהוב.

אבל אחרי זה מתחיל להחמיץ.

הוא נהפך לחיוור.

כאדם שעמדו שער אותו, זה לשון המשנה.

אחרי כן, הוא מעלה בדקים.

סדק מכאן וסדק מכאן.

וזה,

אז במחלוקת במשנה בדף מ״ח יש מי שאומר שסדק מכאן וסדק מכאן זה גם נוקשה.

תכף נסביר מה זה חמץ נוקשה.

ויש מי שאומר זה חמץ גמור.

אבל לפי הטענה הראשון שאומר זה נוקשה, מתי זה חמץ גמור?

כשיעלו סדקים

ונתערבו על סדקים, התערבו כל הסדקים זה בזה.

אז אז זה חמץ גמור.

סדק, סדק על הבצק.

תשאיר הבצק קצת, הוא מעלה סדקים.

בהתחלה כקרני חגבים.

אתה יודע מה זה חגב, ההרבה.

יש לו,

יש לו, אני חושב, משיער.

זה דומה, זה נוקשה לפי מנדי המערכה.

ומתי נהיה חמץ גמור?

כשהסדקים התערבו זה בזה.

להלכה אנחנו פוסקים שסדק מכאן וסדק מכאן זה חמץ גמור.

ונוקשת זה רק החשיפו פניו. מה פירוש החשיפו פניו?

אפילו לא הנחת את הבצק בלי עסק

אפילו זמן קצר.

כל הזמן עברת המצק, אז הוא לא מחמיץ.

אבל אם החשיפו פניו, אתה רואה שבכל זאת הוא החמיץ.

אבל זה רק חמץ נוקשה. מה זה המילה נוקשה?

הסדקים זה גמור?

כן, לפי ההלכה, סדק מכאן, סדק מכאן.

גם כן זה חמץ גמור, לא צריך

שיתערבו כל הצדקים.

מחלקת תנאים.

החשיפו פניו, זה נהיה חיוור הבצק.

כמו אדם שעמדו שחרותיו מרוב פחד.

מה זה נהיה חיוור? נהיה צבע, כן?

הוא נהיה חיוור, הוא נראה חיוור.

אני יודע, אתה יכול לנסות, אתם עושים הוגה,

אתם עושים...

לא, גם כמחמא... לא, גם כמחמא... לבן הוא נהיה...

לא, לא בגלל...

זה בגלל שהבצק, הרי בהתחלה הוא צהוב, הוא נוטה לצהוב.

והבצק הוא...

בקיצור,

להלכה אנחנו פוסקים

החשיפו פניו חמץ נוקשה. מה זה חמץ נוקשה?

אני רוצה להסביר

למה כל המאפיות עושים חמץ כל השנה.

הרי זה צריך שמרים או שעור, הם משאירים שעור,

מערבים שעור או שמרים.

וזה זמן, לוקח זמן עד שמחמיץ.

תעשה איזה מצה, וזה יהיה בלי שמרים ובלי לחכות זמן, מיד אתה עושה בצק ואופה אותו.

רק כשהמצה היא קשה לעיקור.

אז תמיד אני הייתי מבין,

הייתי מבין,

לפי שהחמיצות, החומצה,

מה זה לא תאכל על החמץ?

הבצק מחמיץ, נהיה חמוץ.

אה, אתה לא מרגיש חמוץ?

אתה לא מרגיש שהוא חמוץ,

שהוא חמוץ.

אבל תראה, אם היית משאיר את הבצק עוד יומיים,

היה נהיה שעור כל כך חמוץ, לא תאכל לאכול אותו.

שעור לא ראוי לאכילה.

רק יש במחילתא שגזרת הכתוב שמישהו אוכל שעור גם חייב.

אבל בעצם זה לא ראוי לאכילה. מה?

זה אור של תבל.

זה רק זה.

יש לעיין, אני עכשיו, אני אהיה

אומר לך, יכול להיות שהטעם של שעור,

הרי אפילו נפסל מאכילת כלב.

השעור הוא כל כך חמוד, שאפילו כלב לא יכול לאכול אותו.

אז לכאורה צריך להיות מותר.

אבל למה אסרה תורה?

לפי שראוי לחמח בו עיסות אחרות.

אם אתה תערב שעור עם בצק גדול,

החומצאיות שלו, החומצה שבו,

מתפזרת בכל הבצק,

והוא נהיה בעצמו ראוי לאכילה.

לכן עדיין הוא ראוי לאדם.

אז אם ככה, בכל האיסורים אותו דבר.

היות והשעור עדיין ראוי לאכילה, הוא לא נפסל. אבל

אם

לא זה הפשט שביסטורי...

פרה בכל האיסורים?

בכל האיסורים.

בוודאי.

זה רק כמו איסורים בחומים.

לא.

זה לא כתוב, זה שום פסוק, רק מסברה.

אם עדיין ראוי לחמח...

שם אוכל. שם אוכל, הוא עדיין ראוי לאדם.

גם יכתוב אותו מתי אישי.

כן, בטח.

בגלל זה שהוא ראוי לחמח.

אז אני תמיד הבנתי שחמץ,

נכון, אמרתי כבר שזה חמוץ.

אבל לא מרגיש אם החומצה כמועטת.

אבל אם היית משאיר אותו, היית רואה איך שהוא יחמיץ.

אז חמץ זה חמוץ.

אבל אמרתי כבר ש... אבל התורה דיברה רק בלחם.

שיכול להיות מצה, ועשית אותו חמוץ.

חמץ.

אז תמיד הייתי מתרץ השאלה, למה מאפיות עושים רק חמץ ולא מצה?

יותר חסכוני לעשות מצה, בלי שמרים ובלי להפסיד זמן.

מיד אתה יכול לעפות את זה.

התשובה היא שבני אדם לא ירצו לחם מצה,

כי לחם מצה קשה.

כידוע שבפסח,

במצות, על ידי המצות אוהבים הרבה לישון, כי עייפים,

הקיבה מתעייפת

בעיקור של המצה.

אז תמיד הייתי מבין שהחימוץ,

מה גורם החימוץ?

הגלוטן.

תכף נראה.

זה גורם חימוץ

בבצק

וזה הורס את גרגירי הקמח.

החומצה מפרקת.

אז גם אם יש גרגיר קמח,

הוא קטן מאוד, אבל הקיבה,

אם זה ייכנס שלם כמו במצה,

כשהגרגיר קמח עוד לא נהרס,

אדם מתעייף,

כי הקיבה עובדת לעכל אפילו פירור, אפילו גרגיר קמח.

ואם יש גרגירי, רק מימח בחמץ,

החימוץ כבר הרס את גרגירי הקמח,

ואז קל לעיקור.

אבל במצה גרגירי הקמח לא נהרסו, ואז זה קשה לעיקור.

אז יוצא שזה לא לחם מובחר.

הלחם המוסחר זה לחם חמץ, לא לחם עצב. בוודאי.

אז למה במנחות התורה אמרה להביא חמץ?

הרי אנחנו צריכים להביא בקורבנות להביא משהו מובחר.

למה התורה אמרה להביא מצות?

לא תיאפה חמץ.

נו למה?

זה לא לחם מובחר.

לא, אבל זה לא לחם למי זה לחם.

לכהנים. אבל אנחנו תמיד יודעים שבטובונס מחפשים להביא את המיוחות.

לא, אבל זה לגבוה.

קדוש ברוך הוא לא אוכל את החמץ.

לא את החמץ, לא את המצה.

לגבוה, ככה קדוש ברוך הוא אמר, לא תיאפה חמץ.

חמץ זה גייבה.

תן לי להמשיך, אני לא אכנס לטעמי התורה עכשיו.

מאיפה אני יודע?

רק אני אמשיך

משהו אחר.

ולמדנו במסכת ברכות, אמרנו,

למדנו שיש עוד.

המצה,

החמץ, תופח.

כי הוא מתמלא אוויר,

והחימוץ גורם גם שיהיה אוויר.

ואז האוויר הזה מנפח את הלחם,

את הבצק.

אתה רואה?

אבל אני תמיד חשבתי,

התפיחה זה בכלל לא שייך לחימוץ.

רק זה סימן לחימוץ.

אני זוכר שאצלנו היו עושים לחם.

אמא עליה השלום הייתה

דופקת לראות אם הוא החמיץ.

עם הדפיקות היא הייתה יודעה.

למה אם הוא מלא אוויר,

אז הדפיקה היא אחרת.

השמח שאתה שומע מהדפיקה היא אחרת.

ואם

אין אוויר מספיק,

אז אתה תשמע דפיקה אחרת.

ולכן המצה היא קשה, כי היא תחושה, אין בה אוויר.

והחמץ הוא מלא אוויר.

זה באמת עוד סיבה למה אנשים אוהבים לאכול לחם

חמץ ולא מצה.

כי הלחם

הוא רך לאכילה.

לא רק בגלל גרגירי הקמח,

שמה שאני תמיד הבנתי בגלל גרגירי הקמח.

אבל אני עכשיו רואה, אולי גם בגלל,

בוודאי המאפיות לא עושים את זה,

המאפיות לא עושים חמץ מצה, כי זה קשה לאכול אותה,

כי זה דחוש.

אפשר לעשות מצה עם אוויר וזה יהיה דעים.

מה, מצה, איך תעשה את המצה? עם האוויר, עם האוויר, עושה את זה...

אם תעשה אוויר, אז באמת,

השמרים...

אתה יודע, השמרים הם...

השמרים

הם

עשויים מחיידקים.

אתה יודע, החיידקים הם חיידקים, עם דקים.

אבל כשהם הרבה,

אתה יכול לצבור אותם.

הם נצברים, והם נהיה איזה חתיכת שמונה.

שמרים

זה חיידקים, זה ציבור של חיידקים.

והחיידקים הם נושמים

והם עושים אוויר.

עושים אוויר ואז מתנפחת ה...

אז זה עם שמרים.

אני, מה שאני לא יודע, אם אני אעשה שמרים בקמח תירס, אז לא אמרתי ששאר מינים לא מחמיצים.

אפילו אורז לא מחמיץ.

רק

חמשת מיני דגן מחמיצים.

ורבי יוחנן בן אורי אומר, גם אורז מחמיץ, בגלל שיש בו איזה

קיואה, כתוב בגמר קיואה,

זה מכה את השיניים,

יש בזה איזה חמיצות מצעם החימוץ,

אלא זה מהסירחון.

זה מסריח קצת.

מים וזה מסריח.

ואתה מרגיש קיואה, אבל זה לא מהחימוץ.

רבי יוחנן בן אורי אומר, זה חימוץ.

המחלוקת היא ממש בכימיה של הדברים.

האם האורז

גם כן מייצר, באמת היום אנחנו יודעים שהגלוטן

הוא גורם חימוץ,

ובאלה המינים אין גלוטן.

הרי אתה רואה, חולי צליאק

אוכלים קמח תירס, אוכלים לחם תירס,

לחם אורז,

כי אין בהם גלוטן. הגלוטן תוקף להם את המעיים.

האלרגים האלה אלרגים לגלוטן,

כי הגלוטן הוא לא מתעכל טוב,

והוא גורם צרות,

מנפח את המעיים וסותם את החורים הקטנים

שהם סואבים את תמצית המזון מהמעיים ומביאים אותו לכבד.

אבל אם הוא מקבל מכה והוא מתנפח,

נסתמם מכל החורים.

זו הבעיה של הצליאק. אתה שומע מה זה חולה צליאק?

שהם,

יש להם, הם אוכלים רגיל,

אבל הכול עובר במחיים, והם לא ניזונים, הם בתת תזונה.

לכן הם ככה, פה אין להם בשר בכלל.

ככה הם נראים,

והקרס מנטפר קוראים לזה קרסת בעברית.

לכן,

מה הם אוכלים?

מיני קטניות, כמו תירס, ו... אורז, כמה הם יכולים לאכול?

אורז, יכולים לאכול.

כי אינו מחמיץ.

הלכה נגד רבי אנו מדברים.

לפי המציאות,

היום,

כשיודעים שהגלוטנוש גורם חימוץ,

תכף נגיד,

אז אם הגלוטנוש גורם חימוץ,

גלוטנוש נמצא רק בחמשת מיני דגה.

בסדר, אין בעיה עם גלוטנוש.

אז עכשיו, איך עושים

חולה צליאק וליל הסדר?

צריכים לאכול מצה.

אז באמת קשה ל...

נראה תכף. אז מצאו איזה כימאי אחד מן בני ברק, לא יודע מי זה.

הוא נסע לאנגליה ומצא

שיבולת שועל שאפשר להוציא ממנה את הגליטן,

ויש היום קמח שיבולת שועל ללא גליטן,

ויש גם זן של שיבולת שועל שבכלל אף פעם אין לו גליטן.

לא יש והוא מוציא, מוצאים אותה,

אלא זה זן שלא מוציא גליטן.

אז הם רצו, אמרו, יאכלו את הזן הזה שאין בו גליטן,

אבל זה לא מחמיץ.

ומאיפה עושים מצה? מצה עושים רק ממינים שמחמיצים.

כי הפסוק אומר,

שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני,

לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצה. ממה עושים מצה?

רק מדברים שיכולים להחמיץ.

זה משנה בחלה,

וגם לקמאן, בדף ל״ה.

אלו יוצאים ידי מצה, החיטין והסעורים,

כוסמין, שיבולת שועל וסיפון.

רק אלה המינים יוצאים בהם ידי מצה. למה? כי הם מחמיצים, והפסוק הרי אומר, תעשה מצה

ממה שמחמיץ.

אבל דבר שלא, ואתה עושה אותו מצה, אז תאכל.

אבל דבר שלא מחמיץ בכלל, פסול למצה.

כל המיני, כל הכמחים, קמח תפו אדמה, קמח סויה,

קמח תירס, קמח אורס,

פסולים למצה.

זה משנה בדף ל״ה, גם במסכת הלאה.

חמשת מני דגן,

אם הם מחמץ,

חייבים עליהם

כרת בפסח,

ואם מהם מצה, יוצאים בה ידי מצה. והשאר המינים לא כרת ולא מצה.

ולא יוצאים בזה ידי מצה.

מה קורה אצל יא כתה?

מה קורה אצל יא כתה?

אני אגיד לך

מה קורה אצל יא כתה. אז היום,

אז ייקח למשל

בלי גלותת.

זן

שיבולת שועל שאין בו גלותן.

אבל באמת, אם אין בו גלותן, זה כמו תירס.

אם הוא לא יכול להחמיץ,

אז אי אפשר לעשות ממנו מצה.

רק חמשת מיני דולר. רגע, רק חמשת מיני, לא.

מי אמר שזה שיבולת שועל בכלל? רגע, שיבולת שועל כתוב בפסוק.

דגן אמרו, אולי זה לא שיבולת שועל? לא, שיבולת שועל,

לא. לא בגלל שהטערות נראים כמו דנת שועל,

אז זה אומר שזה שיבולת שועל?

טוב.

יכול להיות עוד מיני דעות כמו דנת שועל. היום מוחזק

למחזיקים של שיבולת שועל זה שיבולת שועל. למה מחזיקים שיבולת שועל?

אבל אם זה כמחזיקים חדש,

שיבולת שועל זה מחזיקים. זה לא מחזיקים. היה איזה אברך,

רב בפרדס כץ, אברך שלמד אצלנו.

איך קראו לו? הוא, עכשיו הבן שלו במקומו.

זליחה.

הוא כתב קונטרס לברר מה זה שיבולת שועל.

אם השיבולת שועל של היום

הוא שיבולת שועל או לא?

על כל פנים, מה שאנחנו היום מחזיקים,

שיבולת שועל, אם זה לא, אין בו גלותן,

אז הוא לא יכול להחמיץ, אז זה פסול.

אני אומר, ואני דילגתי משהו, לא אמרתי,

כי יש,

אנחנו תכף נלמד.

איך נהיה הנהיים החמשת ונדגן,

הגרעינים או הקמח שלהם

נהיה עם החמץ?

על ידי מים.

מטס המים הם מחמיצים לאט לאט, יש תהליך של החימוץ.

לא מיד מחמיצים הכל לגמרי.

החשיפו פניו, עולה צדק,

מכאן צדק מכאן, ואחרי כן מתערבים על צדקים זה בזה.

ואם תשאיר אותם יומיים, יהיה סעור.

אז מה הדין, וגם כן, רק עם מים.

אם תעשה מי פירות,

שיטת רוב הראשונים,

מי פירות לא מחמיצים בכלל,

אפילו לא חמץ נוקשה.

רש״י סובר, רש״י והרייבל סוברים,

לא, כתוב בלשון הרש״לקיש,

אין חייבים על עימוצן כרת.

אבל,

משמע, שהם מחמיצים, רק לא כרת.

אז הוא אומר שבאמת זה חמץ נוקשה,

לא חמץ גמור.

זה חמץ נוקשה.

נוקשה שהוא החמיץ קצת

אבל עדיין קשה לעיקור

כי לא החמיץ טוב

הרי אמרתי שהחמץ הוא קל לעיקור גם מצד שהוא לא דחוש

וגם החומצה הרסה את תגרגירי הקמח

אבל

חמץ נוקשה

חמץ נוקשה הוא לא החמיץ טוב

אז הוא נשאר קשה הוא גם דחוש וגם

הוא נשאר קשה

לכן המילה נוקשה שהוא קשה לעיקור

כמו חמץ

כמו מצה

אפילו שהוא קצת החמיץ

כיוון שהוא לא החמיץ טוב הוא נשאר קשה

זה הפירוש המילים נוקשה

עכשיו בנוקשה יש מחלוקת תנאים

בדף מ״ג יש מי שאומר

וגם בדף מ״ח כתוב שם במשנה

מה בוא נצא בפסח אה, מה אמרתי מה יעשה?

אני אגיד לך

בשביל מצוות עשה לא חייבים

להוציא אפילו עד חומש מן חסף

אז אם כסף הוא לא צריך להוציא בשביל העשה

גם להיות חולה לא צריך להיות בשביל העשה

הוא לא חייב להפקיר את גופו

מצה. הרב רב גדליה אמר לי שלא יאכל מצה

אם אין מצה כשרה

למשל אם ייקחו שיבולת שועל שהורידים ממנה גרוטן

זה הרי המין שהוא מחמיץ אם היה המין עצמו יש לו גרוטן הכל הורידו את זה

אז זה יכול להיות לפי הרמב״ם זה כשר הרמב״ם אומר

עיסה שנלושה במי פירות כשרה למצה

אה הרי אם בלי מים היא לא מחמיצה בכלל, שיטת הרמב״ם

היא לא מחמיצה בכלל, לא כמורש

שזה קצת חימוץ יש

לא מחמיצה בכלל

אז אם כן... למה זה קשה?

מה?

למה זה קשה?

מה קשה?

לפי הרמב״ם?

לפי שהרמב״ם אומר לא צריך שהבצק יחמיץ

צריך שיהיה מין שמחמיץ

והרמב״ם במלחמות ודף ל״ו אומר

הרמב״ם הרמב״ם הרמב״ם מגיד מביא אותו

משני טעמים הם פוסלים את המטר הזה

הטעם הראשון צריך שהבצק בעצמו יחמיץ

כי זה זכר לחיפזון

שאם הוא מחמיץ ואתה עושה אותו מהר,

ככה הוא לא החמיץ

זה זכר לחיפזון

אבל אם אתה עושה את זה,

אבל אם זה בלי מים הוא לא יחמיץ בכלל.

אז זו טענה אחת. וטענה שנייה,

הרי כתוב, זאת אומרתם את המצות, לשמור אותו מלהחמיץ.

אבל אם זה אין בו מים, אז הוא לא יחמיץ.

אז הקושיה של זאת השנייה, אפשר לומר,

זה עצמו שאני שומר, שלא יפול מים מעל יד בצק

או שאני לא שם מים מלכתחילה.

וגם בהמשך, אני לא עושה מים.

שומר ממים, זה נקרא שיבור.

והטענה הראשונה, הרבה מגיד אומר, מספיק שהמין

יהיה מחמיץ.

זה לא חומר להחמיץ על דבנות.

משני טעמים.

השאלה במנוחץ,

במנוחץ,

במי פירות,

יהיה כשר לפי הרמב״ן?

אחד עצה מנוחץ עם מי פירות.

כן. יהיה כשר לפי הרמב״ן או לא? רגע, רגע, לפי הטעם.

אם זה בגלל שמרתם, אז זה רק פסול במנצוע. אבל במנוחץ זה יהיה קשה.

אבל אם זה בגלל שצריך שיהיה רוב להחמיץ,

גם במנוחץ יתנזר לנוחץ?

לא, בפשטות.

איך נוקשי בחמץ? במנחות זה שאלה בגמרא.

נוקשי במנחות, אם זה פסוק.

איפה הגמורים?

התוספות בדף ב' מביאו את הגמרא. נכון.

לא, בפסחים דף ב', התוספות הראשון למטה.

מביא שנוקשי במנחות או במקום אחר, דף בגמרא. אז מה אתה אומר על כל יציר?

מה הוא בעשי?

לפי הרמב״ן אין לו מצות. רגע, אין לו מצות.

אז לא יאכל מצות.

אז נוקשי לפי הרמב״ם. אני אומר לך,

קר יכול לצאת לפי הרמב״ם אם יעשה מה?

מצה ימי פירות.

מצה ימי פירות. גם הגלוטני הרוב יקלקל לו את המין.

זה לגבי פסח, זה לא... לא, אפשר לצאת ללא גלוטן, לפי הרמב״ם. אם יש מצה ללא גלוטן, זה טוב.

יש קמח ללא גלוטן,

שהם מוציאים את הגלוטן.

צריך לברר.

אבל אם זה בלי גלוטן בכלל,

זה זן שאינו מחמיץ.

אז זה פשוט, ככה אמרתי וכך

כתבתי פעם,

ואחרי כן התפרסם שהרב אלישיב גם אמר עץ.

שאם זה בלא גלוטן,

והם אומרים כולם שהגלוטן הוא סגור מחמיץ.

עכשיו, מה שאני שואל, רק דבר איך.

אם אני אקח שמרים וחיידקים

ואשים במצה,

אשים בבצק של מצה.

אז זה יעשה אותה, ינפח אותה.

אז זה ירח קצת, שלא יהיה דחוס.

לא יהיה דחוס.

אבל הגרגירים של הקמח לא נהרסים, אין חימוץ.

למה?

בלי חימוץ לא נהרסים. אבל השמרים מחמיצים. לא השמרים מחמיצים. תשמע מה שאני אומר, השמרים

זה חיידקים שנושמים

אוויר והם...

מצפיחים. מצפיחים, זה הכול. מה עושה מצה?

אבל זה מצה.

מצה גורמת מצה?

לא הצפחה גורמת, אז תמיד

החימוץ,

הסימן של החימוץ הוא הדפחה, ולא שעצם הצפיחה זה מצה. למה מחפשים שזה ידפח?

למה זה ממשמרים בבצע? כדי שיהיה טעות, שיהיה רך.

כשהוא מנופח, הוא רך, כי הוא מלא אוויר.

אבל הצפחה זה לא מצה.

אלא זה טימאן של מי? כן, נו, אז בסדר.

ממש אם הולכים שמרים והוא מתרחק עם הבצק,

ולא יפסיקו פעולות, זה לא מחמיץ.

לא מחמיץ. איזה בצק?

רגע, איזה בצק?

הבצק של המבצע?

לא, אני לא יודע אם יכול להיות דבר כזה,

שגם אם אצלי שום משמרים יכול להיות. זה אני אמרתי.

הרב עמרון אמר שיש איזה יהודי,

הוא צלצל אליו, מהמדס.

שהוא מבין הרבה בתרכובת

הדברים של החומר. הכל היה מאכילים,

ועליו סומכים בבדץ

בשביל אתה רוצה לתת הכשר.

אתה צריך לדעת ממה מורכב כל החלק.

אני אומר שרק, אם דיברנו על אבקת אפייה, הוא אמר שאבקת אפייה,

יכול להיות שזה עשוי מחיטה.

אז זה חמץ גמור.

אתה צריך למצות עם שמרים, זה קשה או לא?

אז אני אומר לך, אם השמרים לא עשו בכלל חימוץ,

רק מצפיחים,

אז אין בזה שאלה.

איסור, התורה אמרה לו, תאכל חמץ,

חמוץ.

אבל הנפיחות לא.

חד-משמעית, אתה יודע שהטוסות הביאו בשם רשי,

שהסתפק,

האם, אם עושים מי ביצים בקמח.

המי ביצים מטפיחים את הקמח,

אבל אתה יודע שביצה,

אם תטרוף אותה טוב-טוב

ותשים יד באש,

במחוות או בתנור,

הם יתקשחו כמו שאתה הגדלת אותה.

כמה שאתה תטרוף את הלבן ואחרי כן תוסיף גם את החימון, אבל תטרוף טוב, את הלבן הוא מתנפח,

ואיך שאתה תשים אותה באש,

יהיה לך ככה,

וככה עושים חביתה.

ניסה לעשות חביתה גדולה מביצה קטנה.

אם טורפים טוב את הביצה,

יהיה לך חביתה גדולה,

ומייד תאשים אותה באש.

היא גדולה.

מה הוא?

מה קודו רוצה?

מה?

מה קודם כל?

מה קודם כל?

מה קודם כל?

מה קודם כל?

מה קודם כל?

מה קודם כל?

מה קודם כל?

מה קודם כל?