מצוות צריכות כוונה - חלק כח | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום.

התורם ביקש שכל מי שדיבר לשון הרע עלינו

ישוב בתשובה שלמה ויבקש מחילה,

ובזה תהיה זכות גדולה לאחדות וקירוב הלבבות להבין שבשמיים, אמן.

ושרה בת אסיה תצליח בדיון ויתמלאו כל משאלות ליבה לטובה,

אמן ואמן.

מצוות צריכות כוונה חלק כח

ברכות

קריאת שמע.

אהבה רבה.

בברכת אהבה רבה נרמזים כמה שכירות

וראוי לאדם לכוון בהן.

כך מביא המגן אברהם, סימן ס', סעיף קטן ב'.

כשאומר, ובנו בחרת, לפני קריאת שמע,

ובנו בחרת מכל עם ולשון,

צריך לזכור את נתינת התורה לעם ישראל,

ומקיימים בזה מצווה.

הריני מכוון לקיים מצוות זכירת מתן תורה כאשר ציווה השם.

כשאומר, וקירבתנו,

אז הוא נזכר במעמד הר סיני שקירב אותנו השם לעבודתו,

ומקיים את המצווה,

הריני מכוון לקיים אצלו זכירת מעמד הר סיני כאשר ציווה השם. כל זה כמובן במחשבה, כי אי אפשר להפסיק שם.

כשאומר לשמך הגדול,

כל זה כתוב גם בסידורים, בקטן.

כשאומר לשמך הגדול,

יזכור מעשה עמלק,

מפני שאין השם שלם

עד שימחה

זכר עמלק, יד על כס יא.

השם לא שלם עדיין, יא, הצי.

צריך להשלים אותו.

מתי זה יהיה? במחיית עמלק. אז צריך לזכור בזה.

הריני מכוון לקיים מצוות זכירת מעשה עמלק,

כאשר ציווה השם.

כשאומר להודות לך,

מכוון לזכור מעשה מרים,

מפני שהפה לא נברא אלא להודות, ולא לדבר לשון הרע.

ואז מכוון לקיים מצוות זכירת מעשה מרים,

כאשר ציווה השם.

וכשאומר ליחידך באהבה,

נזכור את מעשה העגל,

משום שלעולם בני ישראל אוהבים את השם,

מלבד בזמן העגל במדבר.

שם זה לא היה אהבה.

על כן מקיים מצוות

זכירת מעשה העגל כאשר ציווה השם.

אז יש פה חמש מצוות לפני שאומרים שמע ישראל.

בקריאת שמע

מקיים שלוש מצוות.

מצוות קריאת שמע,

קבלת עול מלכות שמיים,

וזכירת יציאת מצרים. יש עוד מצווה, ייחוד השם, הוא לא כותב אותה, משום מה.

לפני שמתחילים קריאת שמע,

אז מכוונים במחשבה, הרי נמכוון לקיים מצוות,

קריאת שמע,

קבלת עול מלכות שמיים,

בייחוד השם יתברך. כשאנחנו אומרים שמע ישראל זה שם הקלון, שם אחד זה יחוד השם יתברך.

בזכירת יציאת מצרים זה אומרים בפרשה האחרונה.

אז בפסוק ראשון,

כשאומרים

את שמע ישראל,

התורה חייבה אותנו פעמיים ביום, שחרית וערבית, יש לכוון.

הרי אני מכוון לקיים מצוות קריאת שמע, כאשר ציווה השם,

בקבלת עול מלכות שמיים, קבלת עול מצוות,

בייחוד השם יתברך, כמו שאמרנו.

בחייבים באמירת פסוק ראשון

של שמע ישראל,

לדעת שיש חובה להבין את פירוש המילים ולכוון בהן.

והוא הדין בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וזה דין לעיכובה, אם לא כיוון בפסוק ראשון,

כמו שלמדנו,

אדון הכל היה ומייעת, תקיף בעל היכולת בהקמת כולם, עוד פעם,

באחד שזה

הקדוש ברוך הוא,

אל יחיד ומיוחד,

מושל בשבעה רקיעים בארץ, וארבע רוחות השמיים.

יש שם גם,

ונקדשתי בתוך בני ישראל, ארבע מיתות שהוא מקבל עליו,

ובאחד הוא מתכוון לסקלה.

ואחר כך יש לנו מיתת שרפה, כשאומר בכל נפשך,

ואחר כך נפשכם הבא

זה מיתת הרג,

ואחר כך נפשכם האחרון זה מיתת חנק.

שאדם מוכן למסור את נפשו על קידוש השם.

בפרשת ויאמר

צריך לזכור את יציאת מצרים,

כתוב שם גם בסידור למטה,

משום שיש חיוב מן התורה לזכור יציאת מצרים ביום ובלילה.

על כן קודם האמירה יכוון

לקיים מצוות סחירת יציאת מצרים כאשר ציווה השם.

המצוות שניתן לקיים בקריאת שמע,

יש עוד מצוות רבות

שניתן לקיים

מלבד אלה שאמרנו,

כשאומר בפסוק הראשון את המילים

השם אלוקינו יכול לקיים שתי מצוות ראשונות

מהמצוות התמידיות.

אחת זה להאמין במציאות השם, שהוא משגיח ביכול,

הריני מכוון לקיים מצוות אמונת השם כאשר ציווה השם.

וגם שלא להאמין באלוהים אחרים,

הריני מכוון לקיים מצוות לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,

כאשר ציווה השם, אז עוד שתי מצוות

שיכול לכוון כשאומר השם,

השם אלוקינו,

שהוא משגיח עלינו בפרטות,

וגם השם שאנחנו מאמינים באמונה שלמה בשם יתברך כאשר ציווהנו.

וכשאומר השם אחד, יחשוב שהשם הוא אחד, הריני מכוון לקיים מצוות ייחוד השם כאשר ציווה השם.

אז הנה הוא אומר את זה פה, ולא אומר את זה בהתחלה,

לפני שמתחילים.

כשאומר ואהבת,

יכניס את אהבת השם יתברך בליבו,

שלא יהיה כדובר שקר חלילה,

וידע

כי הדרך להשיג את אהבת השם

זה על ידי מחשבות של גדלות השם

וקטנות האדם.

ועל כל הטובות שעושה עימנו בקביעות דבר יום ביומו,

אז יכוון, גם כתוב בסידור,

לקיים מצוות אהבת השם כאשר ציווה השם. ברגע שהוא אומר ואהבת,

לפני כן כתוב,

יכוון לקיים מצוות אהבת השם כאשר ציווה השם.

כשאומר ובכל נפשך,

עליו לדמות בנפשו,

כאילו מוסר את נפשו עבור קיום התורה ומצוות,

כפי שהקדוש ברוך הוא מצווה לקדש שמו בעולם,

לקיים מצוות קידוש השם כאשר ציווה השם.

זאת הייתה המצווה

שהמתין לה כל ימי חייו רבי עקיבא,

שהרי דרשו חכמים בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך,

שאדם יהיה מוכן למסור את נפשו בשריפה.

שם כתוב שזה בשריפה.

בואו כיוון, כל ימי נצטערתי על פסוק זה, מתי יבוא לידי ואקיימנו.

בסוף הוא זכה להיות הרוג מלכות

ומעלתו בעולמות העליונים לאין שיעור.

אז מכוונים פה בכל נפשך ובכל נפשך,

מכוונים למצוות קידוש השם ובמיתת שריפה.

כשאומר ובכל מאודיך,

יהרהר בדברי החכמים שהכוונה בכל מאודיך זה בכל מידה ומידה שהוא מודד לך,

מביא מודה לו במאוד מאוד,

בין אם מביא לך טוב, בין אם מביא לך איסורים.

כי בכל מקרה אדם מצווה לקבל באהבה את כל מה שנגזר עליו.

לכן,

יקבל את הכל בשמחה ובאהבה.

הריני מכוון לקיים מצוות אהבת השם,

כאשר ציווה השם,

זה בכל מאודיך,

וכשמקבל עליו עול מצוות באמירת הפרשה השנייה

של קריאת שמע,

מקיים מצוות הלב לקבל על עצמו עול מצוות.

ובשעה זו יתבונן בדברים ויכוון,

הריני מכוון לקיים מצוות קבלת עול מצוות, כאשר ציווה השם.

כל אלה מצוות דאורייתא שהאדם מכוון ומקבל שכר עליהם מלא.

זה מצווה לשמה, וכך צריך לכוון.

כמובן שלא זוכרים את כל מה שאני אומר,

אבל חוזרים על השיעור,

או קונים את הספר,

כאשר ציווה השם,

ובסידור,

או כותבים בעיפרון, או שמים מדבקות,

בכל מקום ומקום,

ואז בן אדם לא שוכח.

באמירת

בחרא אף השם, לא אומרים בחרא אף,

בחרא אף,

בחרא אף, זה כמו בחרף.

בחרא אף, צריך לעשות הפסקה.

בחרא אף

השם

מקיימים מצוות יראת השם.

לחשוב על חרון הפוסט לבורא כנגד החוטאים.

הריני מכוון לקיים מצוות יראת השם, כאשר ציווה השם.

וכשאומר לא תטורו,

זה אחת משש מצוות שיכול לקיים אדם בכל רגע.

אז לא לטור אחרי מחשבת הלב ואחר מראה העיניים.

לא תטורו אחרי לבבכם, זה מינות.

מינות, שאדם יכול להיכנס לו מחשבות

של מינות בלב.

צריך להיזהר מזה.

ולא תטורו אחרי העיניים.

אז כמובן, אם עוברת מחשבה והוא מסלק אותה, זה לא כלום.

אם הוא ראה אישה כהרף עין וסילק את עיניו, זה לא כלום.

הבעיה זה תטורו.

תטורו זה מלשון ריגול.

ויתורו את הארץ.

אז הוא מרגל, מחפש, לראות.

זה עבירה.

אז צריך לדעת

הריני מכוון לקיים מצוות ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כאשר ציווה השם.

מתי הוא מכוון?

כשהוא אומר ולא תטורו.

כשהוא אומר את המילים וראיתם אותו,

שזה לפני כן, לא יודע למה הוא דילג ככה,

אומר בפרשת ציצית,

יסתכל בחוטי הציצית ויזכור את כל מצוות התורה.

כי ההסתכלות בציצית, מצווה היא.

ולא רק בזמן התפילה מקיים מצווה זו,

אלא בכל שעה שהאדם מביט בציציות,

הוא זוכה לזה, ויכוון.

הריני מכוון לקיים מצוות וראיתם אותו כאשר ציווה השם.

אתה הולך בדרך, רואה את הציציות,

אומר, הריני מכוון לקיים מצוות וראיתם אותו, אתה מקיים מצוות דאורייתא.

אף לא ופלא, נו, אין רגע שאתה לא יכול לקיים מצוות, רק תרצה ותחפוץ,

יהיה לך מלנת אלפים.

אז כשאתה מסתכל וראיתם אותו,

תכוון בראש, כשאתה מקיים מצוות עשה דאורייתא,

שלא ראיתם אותו, כי יש פוסקים שהראייה עצמה היא מצווה דאורית.

עכשיו,

תפילת שמונה עשרה.

בתפילת שמונה עשרה נזכור שיש חיוב מן התורה להתפלל על כל פנים פעם אחת ביום.

מלבד זה, בסיום התפילה,

כשהוא מוסיף בבקשות, אם יש לו, באלוקי נצור,

מקיים מצווה של תפילה בכוונת הלב.

הריני מכוון לקיים מצווה תפילה כאשר ציווה השם, ולעובדו בכל לבבכם. אצלנו כתוב,

אצלנו דפים מיוחדים שבהם כתוב

את הכוונות,

ולעובדו בכל לבבכם,

וגם לעמוד בתפילה, לעמוד בתפילה, ויעמוד פי ניחס ויפלל.

זה מצווה גם כן דאורייתא.

אז לכן, כשעומד בשמונה עשרה, לפני שמתחיל שמונה עשרה, מכוון שתי כוונות.

אחת, ולעובדו בכל לבבכם,

כאשר ציווה השם, ואחת,

ויעמוד פי ניחס ויפלל.

זה מכוון לקיים מצוות עמידה לפני השם בתפילה,

כאשר ציווה השם.

כשמגיע לעל הצדיקים,

בברכת על הצדיקים יכול לקיים המצווה לאהוב תלמידי חכמים.

למה כתוב,

ואהבת את אדוני אלוהיך, את לרבות תלמידי חכמים.

אז יכוון לקיים מצוות אהבת הצדיקים כאשר ציווה השם.

אני מכוון שם שלוש כוונות.

אהבת השם,

סליחה, לרבות

תלמידי החכמים,

לא תראה את השם אלוקיך לרבות תלמידי חכמים,

וגם אהבת הגרים, כי כתוב בגרי הצדק.

צריך מצווה לאהוב את הגרים.

שלוש מצוות אפשר לקיים שם בעל הצדיקים.

בברכה לאחר מכן, ברכת בוני ירושלים,

מקיים מצוות זכירת ירושלים

כאשר ציווה השם.

ובברכה לאחר מכן, את צמח דוד עבדך מכוון לקיים מצוות ציפייה לישועה. לישועתך קיוויתי, אדוני, כאשר ציווה השם.

בשמע קולנו,

יש נוסח שם, אנא השם חטאתי וכולי, וידוי.

אז אדם אומר, הרי אני מכוון כי אם מצוות וידוי, כאשר ציווה השם,

שנאמר, והתוודו את עוונם.

ואז אומרים את הנוסח שיש שם, ומתוודים.

במודים,

בשעה שהוא אומר מודים,

הוא צריך להודות לקבוצה ברוך הוא לחסדים

שעושה עימנו.

ובזה הוא מקיים מצווה,

לקיים מצוות זיכרון חסדי השם,

כאשר

ציווה השם.

חסדי השם, כי לא תמנו, כי לא חלו רחמם.

אז זה אני מקווה שתזכרו משהו, ואם לא תחזירו על זה עוד פעם,

ואם לא, יש את הספר.

בכל כך הרבה מצוות, על הדרך,

אנחנו בלאו הכי מקיימים מצוות בעצם זה שאנחנו מתפללים והכול והכול והכול.

ועוד בתוך המצוות אנחנו יכולים לעשות עוד מלנת אלפים מצוות.

לא לשכוח,

אחרי שגומרים את התפילה להודות לשם, שזיכה אותנו להתפלל לפניו, לברך לשמו.

זיכה אותנו להתעטף בטלית, להתעטר בתפילין.

להודות, גם צריך להודות.

יש מצווה להודות, הרי אנו מכוונים לקיים מצווה להודות לשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אל קדוש כשם

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

שיהיה לכם יום טוב, המשך שבוע טוב, ולזכור שהיום יום שני בשבת,

שזה אומר שאנחנו מקיימים מצוות זכירת השבת.

כל פעם שמזכירים את השבת, חושבים שבת, קונים לכבוד שבת,

מתכננים לכבוד שבת,

מקיימים מצוות

זכירת השבת, דאורייתא.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים.

ריבי חנניו בנגש יאמר עשו הקודש ואורחו זכות את השמאלין לפי כוח.

הרבו לעם תורו ומשוות שנה אמר אדונו בסלמאן סדגו יגדיל תורו ויאדיפ.

הריני מכוון באמירת הקדיש לקיים עשרים וארבע מצוות עשה באהבה, ביראה ובשמחה

של ונקדשתי בתוך בני ישראל והלכת בדרכיו.