מצוות צריכות כוונה - חלק כד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום שולמית אלישבע בת חיה,

לידה קלה כטורנרולת,

עובר שלם ובריא בכל

איבריו וגידיו,

ושילדיה יהיו צדיקים וקדושים.

מצוות צריכות כוונה חלק כד.

גם מי שמשתדל לפרנסה

יחווה לקיים מצוות השתדלות,

ויכוון גם כן

שעל ידי שתהיה לו פרנסה

יהיה פנוי

ומוכן לעסוק במצוות ה' בשאר היום.

כתב בספר חובת הלבבות

שער הביטחון, סוף פרק ג',

ויכוון בטרדת ליבו וגופו,

בסיבה מן הסיבות והסיבוב עליה,

לעמוד במצוות הבורא,

שציווה האדם להתעסק בסיבות העולם,

כעבודת האדמה,

הרישתה וזריעתה,

ככתוב,

וייקח אדוני אלוהים את האדם

ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה.

ולהשתמש בשאר בעלי חיים בתועלותיו ומזוניו,

ובעניין המדינות,

והכנת המזונות,

ולהשתמש בנשים להרבות הזרע,

ויהיה נשכר על כוונתו בהם לאלוהים בליבו ומצפונו,

בין שיוגמר לו חפצו,

בין שלא יוגמר לו חפצו.

כמו שנאמר, יגיע כפיך כי תאכל,

אשריך וטוב לך.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

מה הוא אמר?

רבנו בחיי הקדוש אמר,

כשאדם טרוד בלב

ובגוף

בסיבה מן הסיבות והסיבוב עליה, בענייני עסקיו,

בחיי היום-יום,

צריך

לעמוד במצוות הבורא,

לדעת שיש פה מצווה שציווה השם להתעסק בסיבות העולם,

כמו דברים שלא ייתכן שיהיו בלי עבודה,

כגון

עבודת האדמה, הרישה, זריעה.

הוא מביא את הפסוק,

ויקח אדוני אלוהים את האדם

ויניחהו בגן עדן. למה?

לעובדה ולשומרה.

אז יש אומרים זה מצוות עשה ולא תעשה,

ושומרים ממש לעבוד ולשמר עליה.

ולהשתמש גם

בשאר בעלי חיים,

במה שמועיל לו, במזונות.

צריך לבנות בניינים,

צריך להכין מזונות,

צריך להרבות את הזרע.

ואם הוא מתכוון לקיים מצוות הבורא,

הוא נשכר, מקבל שכר,

על הכוונה לאלוהים בלב ובמצפון.

בין אם זה יוצא לפועל מה שהוא רוצה לעשות, בין אם זה לא יוצא לפועל מה שהוא רוצה לעשות.

על זה נאמר, הגיעה כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך,

וגם כל מעשיך יהיו לשם שמיים.

לא מעשה שמיים,

כל מעשיך,

שם שלך לענייניך פרטיים,

גם הם צריכים להיות לשם שמיים.

וכתב

בספר חפץ השם

לבעל אור החיים הקדוש,

על מאמר התנא בברכות כח,

מודה אני ששמת חלקי

מיושבי בית המדרש

שאני משכים,

והם משכימים.

אני משכים

לדברי תורה,

והם משכימים

לדברים בטלים.

אני עמל,

והם עמלים.

אני עמל,

הוא מקבל שכר,

והם עמלים ואינם מקבלים שכר,

וקשה.

למה הוא כופל את הכול?

מספיק להגיד,

אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים.

אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת.

וממילא אנחנו יודעים שלעמל תורה מקבלים שכר,

ולעמל שלהם לא מקבלים שכר.

למה צריך להגיד, אני משכים, והם משכימים?

אני עמל, והם עמלים, ואחר כך לפרוט.

אני עמל, הוא מקבל שכר, והם עמלים, ואני מקבל. למה?

אז הוא פירש ככה.

גם העובד השם

ועוסק בתורה,

מן ההכרח שיעסוק גם במעט דרך ארץ,

לחיות את נפשו ונפש ביתו.

אמנם העובד השם,

גם בעת שהוא עוסק בעסקים לצורך פרנסתו,

עיקר כוונתו בעסק הזה שיהיה לו פרנסה,

כדי שימצא מרגוע לנפשו לעסוק אחר כך בתורה.

וכל עסק המלאכה

הוא עבור עסק התורה.

אדם כזה,

שתורתו קבע מעיקרית אצלו,

כשהוא משכים לקום באשמורת הבוקר,

שעדיין זה לא זמן לעסוק בעסק

בסחורה,

אז הוא קובע לו עת לתלמוד תורה,

כדי לעמוד אחר כך לתפילה מתוך דברי תורה, כמו הקנישתא.

קודם קמים,

לומדים תורה,

ואחר כך פללים בנץ,

וכולי, ואחר כך מי שהולך, הולך לעבודה.

ואחר כך גם כן, כשמוכרח לעסוק בעסקה,

מכל מקום, כל כוונתו להשתכר,

זה כדי שיוכל לעסוק בתורה.

ולכן הוא מקבל שכר גם על עמלו בתורחו לצורך פרנסתו.

הגם שזה עסק של רשות, של משא ומתן, הוא לא חייב.

ומאחר שכוונתו כדי לעסוק בתורה ובמצוות,

מקבל שכר גם על העסק של הרשות,

חוץ מהעסק של התורה.

אז לכן,

אני עמל והם עמלים. אני עמל ומקבל שכר, על שניהם אני מקבל.

על העמל הפיזי ועל העמל בתורה.

פעמיים לכן כתוב.

אבל יש אנשים,

שהם ריקים,

אין שמים על ליבם את דבר השם בתורתו,

בכל מגמתם.

בשוכבם ובקומם, כשהם הולכים לישון וכשהם קמים, זה רק לאסוף ממון.

ומבלים בהבל כל ימיהם בחמדות תבל.

וזה מהב הים, בבוקר השכם, בכל היום כולו.

אדם כזה,

אין לו בעמלו שום שכר.

ואדרבא, עסקים ההם

ירצו אל הבור לרד לבאר שחת.

וזה כוונת התנאה.

אני עמל והם עמלים.

אני עמל במלאכה ובעסקים כמותם.

ואף על פי כן, אני מקבל שכר על עמלי והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

מפני שאני משכים לדברי תורה,

וכל מגמת עמלי היא לצורך עסק התורה.

והם

לא שמים לב

לעמול

לצורך התכלית האמיתי,

ולכן תקוותם מפח נפש.

יש עוד מפרשים.

אנחנו עמלים ומקבלים שכר.

והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

יש אדם יושב לומד,

לומד, לומד, לומד, לומד,

ולא מבין מאומה.

ממשיך, לומד, לומד, לומד.

חודש, חודשיים, שלוש, לא מבין מאומה.

קצת ככה פשט וזה, לא מצליח.

זאת אומרת, הוא לא רואה,

הוא לא רואה כביכול שכר בעמלו.

כאילו הוא עמל על פרש.

הוא מקבל שכר.

אנחנו עמלים ומקבלים שכר.

על העמל.

לא על התוצאות.

על העמל.

אדם שעמל שמונה שעות

והבין אחרי שמונה שעות משהו,

ואחד בדקה הבין הכול,

זה שהעמל יקבל לפי שמונה שעות וזה יקבל לפי דקה.

אנחנו מקבלים שכר על העמל.

הזמנת טכנאי לתקן לך מכונת כביסה,

עמל, עמל, עמל,

ולא פתרת בעיה.

ביי ביי, אין כסף.

לא פתרת כלום.

אלה עמלים ואינם מקבלים שכר.

הם מקבלים שכר רק לפי תוצאות.

יש תוצאות, קבל כסף. אין תוצאות, כל העמל בחינם.

אנחנו על העמל, אפילו אם אין תוצאות, מקבלים שכר.

כשהולך לקיים מצווה,

או אפילו לעסק פרנסה.

צריך לכוון בכל פסיעה ופסיעה

שתהיה לשם שמיים.

ובזה יתקדשו פסיעותיו,

שיחשבו גם הפסיעות למצוות.

נגיד בן אדם עכשיו

החליט לקנות סל

אם מצרכים לפסח קמחא דפסחא להביא למשפחה.

אז הוא מקבל קודם כל שכר על התרומה והצדקה.

דבר שני, הוא מקבל שכר על המשקל.

אם זה משקל עשרה קילוגרם או עשרים, זה מתחשבים איתו לפי המשקל.

עכשיו, אם הוא לקח את זה בידו

והלך כברת דרך,

כל פסיעה ופסיעה, כמובן שהוא מתכוון.

כל פסיעה ופסיעה נחשב מצווה.

עולה במדרגות,

לא רק הפסיעות,

אלא גם המאמץ.

אם הוא מזיע, מקבל גם על הזיעה.

בקיצור, יש 70 מעלות לצדקה.

אבל כל אדם שאומר לכל מצווה,

אתה הולך לבית הכנסת, הרי כתוב שמקבלים שכר פסיעות.

מה זה שכר פסיעות? אם אתה מתכוון,

כתוב, כשהוא הולך לקיים איזו מצווה,

אפילו הולך לעסק פרנסה,

יכוון בכל פסיעה ופסיעה שהוא עושה את זה לשם שמיים.

אם הוא הולך לפרנסה,

זה בשביל שיהיה לי כסף

להיות רגוע ושלם ואוכל להעסק בתורה.

אז כל פסיעה

היא מצווה.

כתב החפץ חיים,

בתורת הבית עמוד קמ',

בחתימת הספר, מאמר א',

יש נפקא מינא גדולה

בין האיש אשר עמל ויגיע כל היום בלי שום חשבון,

סתם,

הולך לעבודה, איפה אתה הולך? לעבודה.

לבין איש

שיודע שכל העמל הוא המל,

ורק בשביל תכלית המגיעה לעבודת השם יתברך,

הוא הולך לשם.

רק בשביל התכלית

שהוא יוכל לעבוד את השם.

זה במחשבה שלו הרצויה מקדש את כל הפעולות

בכל עמלו,

זה לתכלית לעבוד את השם יתברך.

כמו אדם ששולח אחד מהמשרתים שלו

לקנות לו סחורה מרחוק.

האם רק בזמן קניית הסחורה הוא עושה את השליחות?

לא.

גם בנסיעה,

בהילוכו,

עד המקום ההוא,

בכל הוא עושה שליחות של האדון.

על זה נאמר, בכל דרכיך דעהו, כל הדרך

תדע אותו.

בכל דרכיך דעהו.

זה בדומה לחידוש שאמרנו,

בכל דרכיך, כשאתה נוסע בדרכים,

דעהו.

תתבונן על גדלות הבורא, על העצים והפרחים שאתה רואה בדרך.

תראה את הבריות שהוא ברא בעולמו.

תתפעל.

בכל דרכיך דעהו.

אז גם כשאתה הולך בדרכים ברגל

למטרות טובות, קדושות, מצוות,

לעשות את רצון הבורא, דעהו.

אם תכוון, כל פסיעה ופסיעה מצווה.

עכשיו נבין

מה שכתוב במסכת דרך ארץ זוטה, פרק ג',

כתוב

חשב מעשיך בדרך ארץ ותן שכר לפסיעותיך.

מפורש.

שצריך אדם להתנהג

בענייני הנצח

כמו בענייני הממון.

דרך אדם אוסף מעט-מעט.

אפילו רווח מועט שמזדמן הוא לא זורק אותו,

אלא קובץ על יד,

על יד,

עד שמתאסף לחשבון גדול.

גם בענייני נצח.

כיוון שלמעלה קצוב לאדם כמה פסיעות יפסע בימי חייו.

כי ידוע בסדר עולם כתוב שקצוב לאנשים מספר ימיהן,

חשבון שעותיהן ומספר צעדיהן.

הרי שכל פסיעה

זה דבר חשוב למעלה, וסופרים את הפסיעות.

כתוב על זה בפסוק באיוב ל״א״ד.

בכל צעדיי יספור.

צריך אדם לראות שלא ילכו הפסיעות

לריק

אלא ילכו לתכלית רצויה.

נבער את הדברים, אומר החפץ חיים.

כשם שעצם העסק

איש נבון מכוון בו כראוי,

כך כל הליכותיו באותו יום

ששייכות לעסק

יכוון גם כן בשביל התכלית שהוא הולך.

ואז כל פסיעותיו מתקדשות ומקבל עליהן שכר.

זהו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

השב מעשיך בדרך ארץ. כשאתה הולך,

תחשוב למה אני הולך, איזה מעשים אני הולך לעשות.

בכל הדרך כשאתה הולך, תחשוב.

ואז מה יקרה?

ותן שכר לפסיעותיך.

ככה כתוב, בדרך ארץ, מסכת דרך ארץ זותא, פרק ג'.

והיינו, תתבונן במעשים שהכל יהיה למטרה המכוונת.

ואז תן שכר לפסיעותיך.

גם הפסיעות לעסק יהיו לשם שמיים ולא לבטלה,

ותקבל שכר גם עליהן.

בספר עבד המלך

לרב הגאון רבי שמואל הומינר, זכר צדיק וברכה.

חלק א', דרך מצוותיך, אות ל', כתב.

וכשעושה מצווה,

יהיו כל הפעולות שעושה קודם לזה לשם המצווה,

שימו לב,

כגון הקימה

וההליכה לזה.

גם זה שאתה קם,

זה נחשב למצווה.

וגם כשאתה הולך,

כתוב בפרשת בירא,

ויעקב,

בילך

אל המקום

אשר אמר לו האלוקים.

למה צריך להגיד ויעקב? מה בא להגיד לי? שהוא ישב? הוא קם?

מה זה חשוב

לעצם מה שרוצים להגיד לי? שהוא הלך אל איזשהו מקום.

שמה צריך להגיד לי? ויעקב,

בילך.

אלא הייתה כוונת אברהם אבינו, עליו השלום, כשהוא קם

והלך

לשם מצווה.

ונותנים לו שכר

על כל פרט ופרט.

כמו שהובא במדרש רבה בראשית,

פרשה נ״ה.

ביעקב,

בילך,

אל המקום אשר אמר לו האלוהים.

ניתן לו לאברהם שכר, אומר המדרש.

שכר קימה ושכר הליכה.

לכן מציינת התורה, ביעקב, בילך.

כתוב בפרשת בוא,

וילכו ויעשו בני ישראל

כאשר ציווה אדוני.

ונאמר במחילתא,

וילכו ויעשו.

ליתן להם שכר על ההליכה וליתן להם שכר על העשייה.

פירוש,

לקח מנה כתוב,

גם את ההליכה.

להורות שהקדוש ברוך הוא נותן שכר, גם להליכה.

לא יאומן כי יסופר.

הגאון רבי משה פיינשטיין,

זכר צדיק וברכה,

הלך פעם עם הבן שלו,

הגאון רבי דוביד,

לישיבת תפארת ירושלים.

ברבי משה

אמר לבן

שיש לפנינו אלף וחמש מאות פסיעות כדי להגיע לישיבה.

הבן היה מופתע.

איך אבא שלו יודע כמה מניין הפסיעות המדויק עד לישיבה?

אז הוא שאל אותו.

אז הוא הסביר לו.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו שכל פסיעה ופסיעה שאדם פוסע לבית המדרש,

מקבל עליה שכר.

לכן כל פסיעה יש לה חשיבות בפני עצמה

וראויה למניין.

לכן אני יודע כמה פסיעות אני פוסע לבית המדרש.

שמעתם?

הלכה,

שאם יש לך בית כנסת קרוב ובית כנסת רחוק,

תעדיף את הרחוק. כמובן שהוא כשר,

והמניין כשר, והחזן כשר.

תלך לרחוק. למה?

לקבל שכר פסיעות.

אבל זה צריך עם כוונה,

שאתה מתכוון שכל הליכתך זה למטרה זו.

אם לא התכוונת לקיים מצווה זו,

הלכת כמו שכולם הולכים.

טוב,

אז הבנו את הדברים, ועכשיו תשמעו.

מי שגר בארץ ישראל

יכוון לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל,

ובזה יזכה לכל הברכות הטובות

שנתברכה בהן ארץ ישראל.

ויש אומרים

שמי שבא לבקר בארץ ישראל מקיים גם כן מצוות יישוב ארץ ישראל.

כתבה פני יהושע בכתובות ק יא,

נראה דהיינו דווקא מי שדר בארץ ישראל לשם מצוות ישיבת ארץ ישראל,

שהיא מקום קדושה,

וכדי שתגין עליו זכות ארץ ישראל שהוא לא יבוא לידי חטא.

זכיתי לקיים את המצווה הזו ברבים בנתניה פעם ראשונה,

אמרתי להם, אתם לא קיימתם עד היום מצוות יישוב ארץ ישראל, כי לא התכוונתם,

הרי אני מכוון לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל, כמו שכתוב, התנחלתם את הארץ וכו'.

עמדו כולם, עמדו כולם, תגידו, והתחלנו להגיד, ופסססס, כולם זכו מאותו רגע

במצוות יישוב ארץ ישראל. לפני כמה זמן עשינו את זה גם כן בהרצאה.

תודיעו לכולם,

מי שלא מתכוון לקיים את המצווה,

לא, וגם לא יזכה לסקולות שלה, שימו לב.

אם אנחנו מתכוונים לשב בארץ ישראל לשם מצוות ארץ ישראל באמת,

ויודעים מהי קדושתה של ארץ ישראל,

היא תגן עלינו ולא נבוא לידי חטא.

ואם חלילה,

פעם יצא שאדם חטא,

או אפילו נכשל במזיד,

יצר הרע, אנס אותו ממש.

מכל מקום מסתמה זכות של ישיבת ארץ ישראל שלא ילון בעבירה בידו, ויחזור בתשובה מיד,

בגלל שהוא באמת

רוצה

לקיים מצוות ישיבת ארץ ישראל בקדושה ובטהרה.

באחד המכתבים של החפץ חיים הוא כותב, למה הגאון

מווילנה בסוף לא עלה לארץ ישראל?

אז הוא אמר

שהוא פחד

שהוא לא יעמוד בקדושתה,

וחס ושלום לבוא ולא להיות כראוי בפלטרין של מלך, הוא מפחד, אז הוא לא בא.

שמעתם דבר כזה?

קראתי את זה פעם מתוך המכתב שלו.

אז זאת אומרת,

אם אדם מתכוון לשבת בארץ ישראל ויודע, אמרתי לכם שאלה שעלו לארץ,

התימנים וזה,

לא הבינו שראו אנשים יורקים על הרצפה.

אומרים, ארץ ישראל קדוש,

איך אתה יורק?

תלוי איפה מונח הראש.

תלוי איפה מונח הראש.

אבל מי שדר בארץ ישראל בדרך מקרה,

או בגלל שהוא נולד פה,

או שהוא בא לפה בגלל שהוא שמע שהפירות פה זה משהו,

מכל שכן,

מי שבועט בה ומזלזל בקדושתה,

והולך אחר יצרו הרע,

התורה לא דיברה במתים.

עליו נאמר, ותבואו ותטמאו את ארצי,

ונחלתי שמתם לתועבה.

ולכן מצינו כשגברו עוונות אבותינו,

גלינו מארצנו,

ושמם מקום מקדשנו.

אז איפה ההבטחה?

העם היושב בה נשוא עוון,

זה באלה שמכוונים לקדושתה ונשמרים.

שאלו את הגאון,

רבי חיים קנייבסקי,

זכר צדיק לברכה,

לפי הרמב״ן,

מצוות יישוב ארץ ישראל מקיימים כל רגע ורגע שדרים בארץ ישראל.

האם יוצא במה שמכוון

למצווה

פעם אחת,

או שצריך לכוון כל פעם מחדש, כל יום למשל?

אולי צריך כל יום מחדש?

אז הוא השיב שמספיק פעם אחת.

אם אדם כיוון פעם אחת בחייו,

אז הוא קיים את המצווה.

שאלו אותו עוד שאלה,

מי שבא מחוץ לארץ

לבקר בארץ ישראל לתקופה קצרה.

האם הוא מקיים בזה מצוות

יישוב ארץ ישראל,

והאם הוא צריך לכוון?

הריני מכוון לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל,

עם כוונה.

הוא אמר שכן.

אז בן אדם שבא פה לזמן מה,

מחוץ לארץ,

יכוון

שהוא מקיים בזה מצוות יישוב ארץ ישראל.

אם כן, אנחנו רואים

שגם פסיעות שלנו למצוות נחשבות,

גם קימה, גם הליכה,

מתלבש לקראת המצווה.

כל דבר שאנחנו עושים,

אם נכוון שאנחנו הולכים לעשות את רצון הבורא בזה,

הקדוש ברוך הוא מחשיב לנו את הכל מצוות.

כי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

שאלנו באחד השיעורים הקודמים,

מה זה ערבה להם תורה ומצוות?

יש תרייג, תגיד.

השם נתן תרייג מצוות, למה אתה אומר ערבה?

ערבה זה גם מה שאנחנו מוסיפים, זה נקרא מצוות.

הוצאת ספר תורה,

לא כתוב בשולחן ערוך שזה מצווה דאורייתא, נכון.

הגבהה, זה לא מצווה דאורייתא.

כל המכירות, רימונים, כל מה שמוכרים זה לא,

השם מחשיב את זה מצווה.

בגלל שאנחנו מחשיבים את זה מצווה,

אומר החידה הקדוש, השם מחשיב לנו את זה מצווה.

אז רצה להרבות

כמה שאתם רוצים, תוסיפו עוד.

כל מה שתחשיבו את זה מצווה, יחשב.

כל שכן,

אם הולכים לקיים מצוות,

אז כל פרט ופרט בדרך,

שדה נחשב מצווה.

הרי שדה עלי ואנווהו,

מה זה משנה אתרוג כשר?

מה צריך הידור שהוא יהיה ככה, משופח ככה, ויהיה גרטל, ויהיה ככה, וכל מיני דברים,

ותשלם על זה הרבה יותר כך?

כל דבר נחשב, כל דבר.

השם רואה את הלב שלך, הוא מסתכל בלב, מה הכוונה שלך? מה אתה רוצה בעצם?

אתה רוצה להדר, אתה רוצה לשמח את השם, אתה רוצה לעשות בשביל הכבוד שלך, בשביל מה אתה עושה?

השם בוחן לבבות,

הוא מסתכל בפנים.

אז אדם שהולך,

כל פעולה שהוא עושה,

עכשיו אתה הולך, נגיד, אתה צריך לקנות במכולת

לאשטחה חלב וגבינות וזה, כי הילדים צריכים.

אז עכשיו כשאתה קם, גם הקימה,

גם ההליכה, גם מספר הפסיעות, אם אתה מתכוון לעשות חסד עם בני הבית,

כל הפסיעות שלך יחשבו עכשיו מצוות.

אם לא חשבת,

אוי, אני צריך ללכת לזה, ואני צריך ללכת לזה, וצריך לזה,

ולא חשבת שאתה מכוון למצווה, ואין פה תכלית למצווה.

אין מצווה.

אותה הליכה, לא חבל, כל פסיעה, מצווה.

נו, זה לא מדהים, תגידו לי.

לא צריך להודות לשם?

זה גם מצווה להודות לשם, נכון?

הכל יודו חם, והכל ישמחו חם,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יודו חם,

והכל ישבחו חם,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

היום,

ראש חודש ניסן,

מי שקורא עכשיו כמו שאנחנו נקרא פרקי אבות,

מתחילה ועד הסוף,

זה כאילו למד את כל השישה סדרי משנה.

ואחרי זה,

ראשון בניסן, ברכת האילנות.

אז לא לשכוח,

מיד אחרי זה נצא לברך

על האילנות.

ואני מקיים מצוות חכמים.

נזכור את השבת.

ישמחו במלאכותך שומרי,

שומרי,

שמרית,

שמבת וקרעי עונג שבת.

יסמחו במלאכותך,

שומרי,

שמבית וקרעי עונג שבת.

המקדשי,

מקדשי,

מקדשא שביעי, שבא,

עם, מקדשא,

מקדשא,

מקדשא שביעי,

רבת, אני מתכוון להגיד קדיש

ולקיים כמה מצוות

מן התורה.

ונקדשתי בתוך בני ישראל והלכת בדרכיו

כי שם אדוני יקרא הבו גודל לאלוהינו

אנוכי אדוני אלוהיך

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי

את אדוני אלוהיך תירא לרבות תלמידי החכמים

ואהבת את אדוני אלוהיך לרבות תלמידי החכמים

ושמחת בכל הטוב

תמחה את זכר עמלק

זכור את אשר עשה לך עמלק

לישועתך קיוויתי אדוני ושיננתם לבניך ודיברת בהם

והודעת להם את הדרך אל חובה כבד את אביך ואת אמך

גדלו לאדוני איתי ונרוממה שמו יחדיו

ועתה יגדלנה כוח אדוני טוב היינו יבורך שמא ישראל אדוני אלוהינו

אדוני אחד

ומקיים מצוות חכמים רבי חנין יאמר רשיו אומר

אסר הקדוש ברוך הוא זכון אל ישראל לפי כוך

ירבו לעם תורו