מצוות צריכות כוונה - חלק יח | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום ירושה יפית בת פנינה תזכה לחזור בתשובה שלמה

רפואה שלמה ברנב איברים, שסה גידים

והחיסון של השקורונה יצא ממנה ותזכה לחיים ארוכים מאושרים ולראות נכדים ונינים.

הילד בת אילנה

תזכה לחזור בתשובה שלמה,

רפואה שלמה,

תזכה לבן זכר השנה,

לקנה בית

באזור של חרדים לדבר השם,

ובעלה ימצא כולל מתאים אמן.

הכרת הטוב הוא הודעה להשם יתברך על כל הניסים

טובות ונפלאות

ועושה איתנו בכל עת, כבוד הרב,

בקהילות פז הקדושים.

והתורם מבקש

מהשם יתברך יישוב הדעת, טהרת מחשבה,

אש הגדול ללמוד תורה קדושה,

תיעלם העבודה ויראת השם,

ותמיד השם בריאותו

ושל אשתו וילדיו, אמן.

אמן, אמן.

חגי בן חווה יצליח במשפט בגדול.

אמן.

מרסל מיכל בת מזל סעודה תזכה לרפואה שלמה בעיניים,

וראייתה תשתפר ולא תידרדר יותר,

ולא תזדקק לעזרה עד סוף ימיה, אמן.

מצוות צריכות כוונה חלק יח.

מצווה שמקיים לכבוד קונו יתברך,

הקדוש ברוך הוא בעצמו חותם על המצווה.

בספר במסילה נעלה כתב בשם החפץ חיים

מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שעל כל מצווה שאדם עושה לכבוד קונו יתברך,

הקדוש ברוך הוא בעצמו חותם על המצווה.

חותמו של מלך מלכי המלכים,

אני אדוני נאמן נשלם שכר.

זה אמור רק אם האדם עושה את המצווה כדי לקיים את רצון השם יתברך.

אבל אם הוא עושה את המצווה רק למלות רצון עצמו,

להפיק על ידה תועלת כמו כבוד וכדומה,

או כל פנייה אחרת,

אף שמכל מקום גם זאת למצווה תיחשב לו,

כי הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריאה גם עבור מצווה כזאת,

אולם חותמו של הקדוש ברוך הוא לא נחתם על מצווה כזאת.

וכתב על פי זה ליישב קושייה גדולה.

ידוע שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר של בריאה,

ואפילו לרשע גמור

משלם את שכרו בהתנשאות עצומה,

שמנשא אותו ומרומם אותו בגדולה עד להפליא?

כמו שחכמים זיכרונם לברכה מספרים בסנהדרין צדיק ו'

על נבוכדנצר הרשע,

שבשכר שלוש פסיעות שרץ לכבוד המקום,

זכה לכל הגדולה הנפלאה שלו,

עד כדי כך שמשל בכיפה,

דהיינו בכל העולם כולו, עד שלוש דורות.

ואמרו עוד על הפסוק, ומשלם לשונאיו אל פניו לאבידו,

שהקדוש ברוך הוא משלם לרשעים שכר מצוותיהם בעולם הזה,

כדי להביא דם מן העולם הבא.

לכן נותן

כבוד לחכים ולשרים בממשלה וראשי הממשלה.

נותן להם פה, שכרם בעולם הזה,

וכל עוונותיהם שמורים להם למעלה.

אם כן, נשאלת השאלה,

הלא חכמים זיכרונם לברכה אמרו בעירובין יט

שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

אם כן, צריכים היינו לראות בגדולתם של הרשעים

שיעלו לגדולה כזאת כמו נבוכדנצר בשעתו.

מדוע איננו רואים חיזיון כזה?

אם הוא בשלוש פסיעות

שלט הוא וצאצאיו שלוש דורות בכיפת העולם,

למה הרשעים שמלאים מצוות כרימון לא זוכים?

ותרץ על זה,

ידוע שכל מטבע או שטר כסף שיוצא מאוצר המלך,

וחותם המלכות טבוע עליו,

היא עוברת לסוחר בכל מקום.

אבל אם המטבע או שטר הכסף מזויפים,

אז כל אחד מפחד לקחת אותם ולהחזיק אותם ברשותו,

שלא ייתפס בכך.

ובוודאי שהוא לא יביא את זה לבנק, להחליף את זה.

מכל מקום,

על אתר יכירו ויגלו את הזיוף.

אלא הוא ישתדל להוציא את זה באיזה חנות קטנה, בעיירה נידחת,

שלא מכירים טוב את השטרות

או המטבעות.

מעכשיו מובן היטב.

כיוון שאצל נבוכדנצר הרשע,

השלוש פסיעות שהוא רץ לכבוד המקום היו לשמה גמור,

לכן כשרצה הקדוש ברוך הוא לפורעו בעולם הזה,

כדי לטורדו ולהעבידו מהעולם הבא,

היה צריך להנחיל לו את כל הכבוד והגדולה

שרק שייך לבן תמותה לזכות ולנחול בעולם הזה,

וזאת רק על ידי ממשלה בכיפה, על כל היצורים, הוא שלט גם על החיות,

ולשלושה דורות אחריו.

למה? כי הוא אמר שזה לא מכובד לכתוב לכבוד חזקיה במכתב,

ואחר כך ירושלים, ואחר כך אלוקי חזקיה.

והוא טרח שלוש פסיעות לעצור את השליח ולכתוב בהתחלה קודם כל לכבוד השם, אפילו שהוא לא

אחז ממנו ולא האמין בו ולא כלום.

אבל הוא עשה את זה כי ככה צריך להיות כבוד.

צריך לכבוד את האלוהים,

אפילו שהוא של מישהו אחר,

והוא לא מאמין בו.

אחרי שהוא הכיר את הבורא, שהוא הפך אותו לחיה שבע שנים בג'ונגל,

אז הוא אמר שבחים עצומים לקדוש ברוך הוא.

אמנם פושעי ישראל, אמרנו, מלאים מצוות

כרימון,

אבל הם לא עושים את המצוות לשמה,

כמו שעשה נבוכדנצר לכבוד הקדוש ברוך הוא.

לכן אין השם חותם עליהם.

ועל מצוות כאלה אין משלמים

אלא שכר כלשהו.

ולכן אין רואים אצלם את כל החיזיון שראינו אצל נבוכדנצר.

אז תארו לכם, אם הוא עשה שלוש פסיעות לכבוד השם לשמה,

הוא קיבל כזה שלטון בעולם הזה.

אם נזכה לעשות מצוות לשמה,

כל מצווה שתהיה שלמה, מה מגיע לנו?

אז ודאי שאין אפשרות לשלם בעולם הזה על לשמה,

כי זה חתום בחותמו של מלך.

זה מטבע של מלך.

אין דבר כזה.

וסיים בספר במסילה נעלה,

ומכאן נוכל ללמוד ההבדל הנורא בין העושים לשמה לעושים שלא לשמה.

אין שום אפשרות להשוות בין הדברים כלל.

ועוד,

ממעשה של נבוכדנצר שמלך על כל העולם,

נוכל ללמוד עד כמה גודל שכר המצוות לעושים לשמה.

והדברים נוראים.

אל תשכחו שהוא החריב את בית המקדש,

והוא רצח מיליונים,

והיה רשע גמור.

ועם כל זה,

על שלוש פסיעות,

מה קיבל?

כי הם היו לשמה.

מחמת גודל חשיבות הכוונה במצוות שאנחנו מכוונים,

מנסה יצר הרע למנוע את האדם מלקיים את המצוות בכוונה בכל מיני דרכים.

ועל ידי שידע האדם את גודל חשיבותה של הכוונה במצווה,

יוכל להינצל ממנו.

בספר מצוות הלבבות

כתב כי המצווה הזאת,

אשר אנוכי מצווכה היום,

לא נפלאתי ממך.

ובסוף כתוב,

כי אם בפיך ובלבבך לעשותו.

התורה הקדושה באה להאיר לנו את הדרך משני מיני טעויות

שיכול יצר הרע להטעות אותנו.

דבר ראשון,

לפעמים הוא אומר

שלעבודת השם צריך כוונות גדולות,

גדולות וייחודים ודבקות גדול כל כך.

ואתה, אדם שפל, בטח לא תגיע לזה כל כך.

אם כן, אתה מתייגע לריק על המצוות.

ואם יטעה האדם בזה ויימשך אחריו,

שרק בזה חפץ השם,

ויראה אשר לא הגיע לזה המדרגה,

הוא עלול להתרשל מעבודת המצוות,

ויפול משמיים ארץ, חס ושלום.

הוא יגיד, מה אני, מה חיה, אני יודע לכוון כוונות?

אני תגיד תודה שאני עושה את זה, זה,

ברוך השם, ברוך השם.

מה אני יודע לכוון כוונות?

דבר שני,

לפעמים מטעה צררת האדם

שלעבודת השם בכלל לא צריך שום מחשבה,

בהפוכה הוא בא.

ועושים את עבודת השם רק באיברים החיצוניים,

וליבו רחק ממנו,

עד שלא עולה על ליבו מעולם שהוא עושה בשביל השם.

זאת אומרת, העיקר תעשה את המצווה כמו שצריך, וזהו, מה אתה, כבנות וקשקושים?

גם זה דרך רעת מאוד,

ובהמשך הזמן נשכח כלל שהכל עושים לשם ייחוד קודשא בריחו.

וכל המצוות שיעשה לא יצא בהן מידי חובה ולא קיים אותן בכלל.

בעבודת השם תהיה לו עול קשה.

זה שתי הדרכים שיצר הרע עובד על השם.

ולכן כתבה התורה, כי המצווה הזאת, לא נפלאתי ממך.

אל תאמר שזה מדרגה גבוהה שבה גבוהות, צריך לעלות לשמיים וצריך את זה מעבר לים.

לא, בשמיימי לאמור מי יעלה לנו השמיימה.

צריך רק אדם גדול במדרגה.

וגם לא תאמר שהמקום גורם, חוץ לארץ, זה לא מוכשר לעבוד את השם, אנחנו בגולה.

אז לכן הוא אומר, ולא רחוקה היא ממך.

כל התירוצים של יצר הרע, אל תאמין לו.

רק בפיך, אבל גם בלבבך לעשותו.

צריך להגיד בפה, הרי אני מכוון לקיים,

והלב יחשוב בדיוק את הדברים האלה, ולעשותו.

זהו.

בפיך ובלבבך לעשותו.

אם תצרף כוונת הלב לשם מצוות השם,

יותר אין לך שום עיכוב.

ובוודאי מי שמצרף מחשבתו יותר,

פועל יותר בעולמות העליונים.

מחשבה,

לב,

למעשה.

זהו.

ראה,

נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב

ואת המוות ואת הרע.

החיים והמוות,

זה נאמר על חיים הנצחיים,

ועל המוות הנצחי.

בטוב ורע, נאמר בפסוק על ענייני עולם הזה.

זאת אומרת, יש רשות ביד האדם

לעבוד את השם אפילו מיראת השם בשביל העולם הזה.

אבל עם כל זה, התורה מייעצת לנו בסוף העניין, ובחרת בחיים.

רוצה לומר, לא בשביל הטוב או הרע בעולם הזה, אלא תבחר בחיים חיי נצח בשביל

העולם הבא מאהבת השם להתדבק בצרור החיים.

למען תחיה אתה וזרעיך,

כי מי שעובד את השם מאהבה,

מוריש גם את הזכות לבנים.

זה מה שמסיים הכתוב, לאהבה את אדוני.

ואם

יפנה לבבך,

אם הלב שלך יהיה פנוי

בלי שום כוונה למצווה,

ובפרט אם אתה לומד תורה חס ושלום כאילו זה מין חוכמה באוניברסיטה,

ואין לך אמונה בקדושת התורה,

מה יהיה הסוף?

ולא תשמע.

מי שלומד לא על מנת לעשות,

הסוף שאינו מקיים.

זהו, ולא תשמע.

ואחרי זה ילך

מדרגה לדרגה תחתונה,

עד שיפרוש לגמרי מה תורה,

וזה מה שנאמר, ונידחת.

ואחר כך,

כיוון שסר מן התורה,

הוא יגיע ל-והשתחווית לאלוהים אחרים.

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונם רכה

על הפסוק בספרי

וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם.

בהתחלה סרתם,

אחר כך עבדתם

אלוהים אחרים,

אחר כך השתחוויתם להם, ואחר כך עבדתם מהרה וכולי.

על כן, צריך לראות כל אחד.

עד היכן מגיע כוונות המצוות?

ואפילו שלא כל העיתים שווים לזה,

עם כל זה, אין השם דורש ממך כוונות גבוהות.

רק תכוון לשם מצוות השם, כמו שלמדנו.

ולזה חיבר

הלכה של כוונות המצוות.

והשם ייתן יראתו ופחד הדר גאונו על כל יצוריו.

ויעשו כולם אגודה אחת

לעובדו

בכוונת מצוותיו כמצווה עלינו ולעובדו בכל לבבכם

ובכל נפשכם.

אין חשיבותו של האדם נמדדת לפי ריבוי מעשיו,

אלא לפי איכותם.

מעט מעשים בכוונה

רצויים וחשובים יותר מהרבה מעשים בכוונה שאינה רצויה.

כותב חובת הלבבות,

שער ייחוד המעשה, פרק ו',

וישתדל בכוחך לזכך מעשיך.

ואם ימעט יותר ממה שתשתדל,

שיהיה רב

בלתי זך.

כי המעט הזך

הוא רב.

והרב,

בלתי זך ומעט, ואין בו תועלת.

זאת אומרת, אדם צריך להתבונן.

מעט בכוונה טוב, מהרבות בלא כוונה.

כי בלא כוונה אין בו תועלת.

והגמרא בסנהדרין כובבה ואומרת,

שבשנים של רב יהודה,

כולם למדו מעט מסכתות.

לעומת זאת,

בדורות אחרים למדו יותר.

ואף על פי כן, בשנת בצורת,

רב יהודה היה רק שולף

את סנדלו

כדי להתחיל בתוכנית גשמים.

כבר הגשם התחיל להמטיר על הארץ.

לעומת זאת, בדורות אחרים שלמדו יותר,

היו צועקים ורועשים בשנת בצורת, ולא עונים אותם בתפילות הגשמים.

מסיימת הגמרא

כל כך, למה?

אומרת הקדוש ברוך הוא, ליבא בעל.

השם רוצה את הלב.

ככתוב, אדוני יראה ללבב.

כשלומדים באיכות

לא כמויות, הספקים, עיקר להגיד אני ואני,

אלא

לומדים באיכות, עם כל הלב, השם מסתכל בלב. שם זה קובע.

לא ריבוי המעשים החיצוניים.

והרי מבואר הדבר,

שעל אף שהדורות אחריו למדו יותר תורה מאשר בדורות הקודמים,

מכל מקום הקדוש ברוך הוא שמע יותר לתפילתו של רבי יהודה,

שהוא היה מהדורות הראשונים,

משום שהקדוש ברוך הוא רוצה את הלב.

מה עיקר המודד אצל הקדוש ברוך הוא?

האיכות של המעשים,

כוונת הלב

והלשמה,

שהמעשה אינו עושה את האדם,

אלא האדם

עושה את המעשה.

וכתב בספר במסילה נעלה,

עמוד 299,

כי עיקר תכלית האדם

להגיע לבחינת לשמה במצוות,

וזה פשוט ודאי.

כי מי שעושה מעשים טובים בכוונה לא טובה,

נמצא שמשתמש בכליו של מלך עצמו למרוד בו ולפגום בכבודו.

אתה לוקח את המצווה שזה כלי של הקדוש ברוך הוא,

שאתה צריך איתו לפאר את הקדוש ברוך הוא, ואתה הופך אותו למצרך עבורך,

למטרותיך.

אתה משתמש בו קורדום לחפור בו,

ואין לך רעה גדולה מזו.

זה נקרא שאתה מורד בקדוש ברוך הוא, פוגם בכבודו,

ואין לך רעה גדולה מזו.

ולו יזכה האדם

במשך כל ימי חייו,

אפילו רק למצווה אחת, לעשותה

לשמה גמור בלי שום פנייה,

אותה מצווה תהיה שקולה

יותר מכל יתר המצוות שעמל בהן במשך ימי חייו.

הוא בא יקנה

את עולמו.

שמעתם מה אומרים לכם?

אז זה לא קל, יש 17 תנאים.

אני לא רואה שאנשים מקיימים את ה-17, יש כאלה שיודעים אותם בעל פה.

אני לא רואה את הזריזות בכל דבר, את השמחה בכל דבר,

את היראה בכל דבר.

זה לא מספיק לדעת בעל פה, בעל פה זה בשביל לזכור.

אבל לזכור זה לעשות את זה בפועל.

ובלי פניות, בלי שום אינטרסים,

ממש לשמוע יתברך בלבד.

נו,

השם יזכנו.

עכשיו לפנינו יש את

השבת הקדושה.

אנחנו צריכים להכין את עצמנו בתשובה לפני,

כי השבת, אמרנו, היא מוחלת על עוונות של 70 שנה, מה שיום הכיפורים לא מוחל.

יום הכיפורים לא מוחל על 70 שנה של עוונות.

שבת, כן.

אם שומרים שבת קלקטה בשמחה, בהכנה רצויה, והכול, בלימוד תורה, לא לבזבז את הזמן, לא לדבר דברי חול,

כל מה שלמדנו,

ש...

שכירת השבת זה גם מצוות עשה דאורייתא כאשר ציווה השם, לכן

יסמחו במהלכותך שמרי,

שמרי,

שמרי,

שמבד וקורעי עונג שבת.

יסמחו במהלכותך שמרי,

שמרי,

שמרי,

שבת וקורא עונג שבת עם מקדשא מקדשא מקדשא שביעי שבת עם מקדשא מקדשא שביעי שבת ישמחו במלאכותך שומרי

שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו

למלאכותך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת.

עם מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת

המקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים רבי חנניהו ברגשי אומר