ובא לציון גואל - חלק מ | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום, הדסה בת דקלה, רפואה שלמה מהרה בתוך שער חולה עמו ישראל,
ללא צורך בניתוח כלל,
שתהיה בריאה ושלמה מן.
שאול בן אורלי גיגי,
ילדיהם יגדלו,
להיות לומדי תורה ביראת שמיים,
פרנסה טובה,
בריאות ושמחה,
לשפר את לימוד התורה,
להשיג זיכרון טוב בלמידה,
ושהעסק יצליח ויעברו לבית חדש.
נועה בדליה, תזכה ללידה קלה במקום טוב,
ללא חיסונים, ללא בדיקות, ושאר מרעין בי שין.
לא עובר.
להצלחתנו
ולהצלחת זוהר בן ג'קלין,
שיעבור התחושות של הנימול
מהגוף
ויוכל לכתוב
בלי הפרעות וכאבים אמן.
ובא לציון גואל,
חלק מהם.
זמן קצר ובוער,
כמו בנעילה.
אדם יודע שזה הזמן האחרון להיחתם לחיים.
ומתחזק לשוב בתשובה,
ולא להיות נרדם,
כך צריכים להרגיש כעת.
כי אנחנו קרובים לימות המשיח,
ימים שאין בהם חפץ,
ונגמר כל העסק.
בוודאי כל אחד צריך לחוס על נפשו,
לנצל כל רגע,
להחשיב כל יום כשנה,
ולשמוח בכל מצווה,
ובכל מעלה,
ובעבודת השם,
שהוא מצליח לחטוף.
ואנחנו דומים כעת
לעבד שברח מאדונו,
והאדון הכריז.
אם העבד יחזור מעצמו,
יהיה פטור מעונש.
כמו להבדיל שהצבא מדי פעם אומר לעריקים הנפקדים,
אם תגיעו עד תאריך כך וכך,
תצאו בזול.
בוודאי
שכל ידיד של העבד
שימצא אותו יאמר לו, רוץ, רוץ, מהר
לבית אדוניך,
לפני שיתפסו אותך שלוחיו
המחפשים אותך, וכך תיפטר מהעונש.
הוא הודיע שמי שיבוא עכשיו יחזור,
הוא יפטור אותו מעונש.
השם אומר, חזרו בתשובה, אני פוטר אתכם
מכל העונשים.
איך בן אדם לא רץ?
לקבל את הפטור.
כך עלינו להזדרז,
לרוץ,
לעשות תשובה,
כשהשם עדיין מקבל את התשובה ברצון,
ולא יזכרו לנו את החטאים והעוונות שעשינו,
והכל יימחל לגמרי
לפני שיבוא יום השם הגדול והנורא,
ואז כבר יהיה המשפט,
אי אפשר לחזור אחורה.
וזו באמת תוכחת מגולל האנשים,
לזרז אותם לתורה ולמצוות.
ורואים שמצב ישראל דל ושפל עד מאוד,
ונתקיימו כל הסימנים.
אם כן, בוודאי צריך לצפות לרגלי משיח ואליהו.
ומה נעשה כשיבואו פתאום?
אלו ימים שאין בהם חפץ,
ואף אם יפתנו יצרו,
שאפשר למשוך עד ביאת המשיח עוד כמה עשרות שנים.
ודאי יש לזרז עצמו למאוד
על מי השליך את תיקון נפשו.
רואים שהדורות הולכים ומתקלקלים בעוונות הרבים?
ותתבונן,
מה שכתבתי,
ותראה שאין עליו תשובה.
אומר החפץ חיים, שמעתי סיפור יפה על מלך רוסיה,
שהתכונן פעם לבקר את שרי הצבא והחיילים,
לראות
אם מסוגלים לעמוד
במלחמה.
התקבצו כל השרים והחיילים,
וחיכו בכבוד והדר לביאתו,
כדי למצוא חן בעיניו.
היום הגיע יום חם,
השמש להטה עליהם ברוב תוקפה.
מאוד היה קשה לשרים לעמוד לבושים בבגדי הצבא החמים,
ומכל מקום. כיוון שידעו
את הכבוד והגדולה
שייתן להם המלך, שימצא אותם במסדר ערוכים ומוכנים
לקבל את פניו,
גמרו בדעתם לחכות עד שהוא יבוא ויעבור עליהם מה.
לא משנה מה יעבור,
הם ימשיכו לעמוד.
אבל היה שם גנרל אחד,
החזיק עצמו לחכם.
אמר בליבו,
מה יקרה אם אני אצא מעט הצידה לנפש,
להחליף כוח לכמה רגעים?
בוודאי המלך לא יבוא כל כך מהר.
וכך עשה, פרש הצידה.
בדיוק
לאחר שהתרחק מעט,
פתאום בא המלך,
וחילק מתנות עגונות לכל השרים והחיילים שמצא אותם במסדר נפלא,
והגנרל הזה הפסיד את הכול.
אחר כך, כשהמלך עשה סעודה ומשתה לכל השרים,
לא נתן לגנרל הזה להיכנס,
ונזף בו קשות,
ואמר לו, איני חפץ בך.
אין נשאר את הביזיון הגדול שהיה לו מכך,
ואת החרטה שהוא התחרט,
שבגלל רגעים שהוא הפסיד,
הפסיד את כל הכבוד
ואת כל היקר שהיה יכול לקבל.
המשל הזה יפה בענייננו.
קרוב היום שיתגלה כבוד השם,
ואז יבוא השם אלוקינו וכל קדושיו עמו,
ויחלק כבוד ושכר
למי שהחזיק בתורה ובמצוות.
כמו שאמרו חכמים, זיכרונם ורחם,
עתידה בת-כל
להיות מפוצצת בראשי הערים ואומרת,
מי שפעל עם אל,
יבוא וייטול שכרו.
וואי, וואי, וואי.
הרבה ירוצו, אני, אני, אני, אני. תעוף מפה.
לא יודע, הם יגידו תעוף, אולי רוח סערה,
תהדוף אותם ככה, פררר, אחורה.
כמו בשלכת.
כמה כבוד וגדולה יקבלו אלו מעם ישראל,
שבאותו זמן השתדלו בכל כוחם להחזיק בתורה ובמצוות,
אחרי כל התלאות והמצוקות,
ואחרי שעבוד מלכויות,
ואחרי עול הגלויות שעברו.
ולהפך, כמה ביזיון ובושה
יקבלו אלו שבאותו זמן התרשלו ולא עמדו בניסיונות
ולא התחזקו במעשים טובים.
ואפילו אם קודם לכן החזיקו בתורה,
אבל אם התרשלו מעט באותו הזמן קודם ביעת המשיח,
וואי, וואי, וואי, איזה ביזיון ובושה.
איזה חרטה גדולה.
למה?
למה בשביל זמן מועט התרשלו ויצאו מהשורה?
כמו הגנרל,
ליבדו בידיים את הכבוד והגדולה
שהיו מעוטדים להם.
חפץ חיים המשיל עלינו משל נורא.
כפרי אחד נסע פעם ברכבת
לראות בפעם הראשונה את עיר הבירה.
בתוך הקרון
ישבו חבורת שקוצים,
הוללים,
שרצו לעשות אותו ללעג ולקלס.
ואמרו לו, היי, היי, בגדי עיקר כאלה אתה מתכנן להיכנס לעיר?
הרי שמה כולם לבושים בבגדים חשובים.
ילעגו לך.
אמר להם העיקר, יש לי,
יש לי במזוודה בגדי חג,
אני מתכוון להחליף אותם בעיר.
אה, שמחו הנערים ואמרו לו, דע לך,
כי בבגדים האלו שאתה לבוש כעת
לא ישכירו לך חדר במלון.
לכן עצתנו,
תחליף את הבגדים לפני שניכנס לעיר.
בעוד כמה דקות הרכבת תעבור
במנהרה חשוכה.
בדקות האלה תחליף את הבגדים לבגדי חג.
ואין רועים.
והוא ככה עשה.
מיד נכנסה הרכבת למנהרה,
הייתה עלתה,
פשטת בגדה, ואי ואבוי, תוך רגע כבר יצאה הרכבת מהמנהרה,
והקרון הואר,
וכולם צחקו כי ראו אותו מעורטל לגמרי לגמרי מכל בגדיו.
המשל הנורא הזה אמר החפץ חיים על זמננו.
אנחנו נמצאים כעת בתוך העולם הזה שהוא דומה ללילה,
והיצר הרע נותן לנו הרגשה שאנחנו עוד במנהרה,
יש עוד זמן,
ולא צריך להיות לבושים ומוכנים לקראת הגאולה.
כי לא רואים אותנו חושך במנהרה.
אך האמת,
שרצונו של יצר הרע לעשות אותנו ללעג ולקלס,
כי ברגע שפתאום יבוא האדון אליך לו,
פתאום תבוא ההארה, פתאום נצא מהחושך אל האור,
וחושך יכסה ארץ וערפן לאומים, ועלייך פתאום יזרח השם,
ימצאו אותנו מעורטלים
ומבוישים לנצח.
זו התוכנית שלו,
והוא מצליח לטעטע בכולם.
אז לא נתפתה לשקוצים,
להוללים שמסביב,
שמשתים בנו,
שהחושך ייארך
ולא נורא,
ואנחנו לא מלובשים, לא נורא,
ואנחנו לא מוכנים, לא נורא,
כי הרכבת קרובה לצאת מהחושך לאור,
ואז כולם יתפסו בתמונה לא יפה, צ׳רק צ׳רק צ׳רק צ׳רק נתפס.
אי אפשר,
אי אפשר לחזור אחורה,
וזה גם מה שלא יודעים,
שלקדוש ברוך הוא יש אינפרה אדום,
הוא יכול לצלם גם בחושך.
צ׳רק צ׳רק צ׳רק צ׳רק.
כל תמונה, כל פוזה, כל דבר, הכל מצטלם.
אלבום,
בום בום בום.
הכל יודוך,
והכל ישבחוך,
והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.
הכל יודוך,
והכל ישבחוך,
והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת ביקורת עונג שבת יום רביעי ישמחו
במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת ביקורת עונג שבת
מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת
מקדשי מקדשי שמי שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת ביקורת
עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת מקוראי עונג שבת.
שומרי שבת שמחים שהשם הוא המלך
שמולך עלינו.
ישמחו במלאכותך. מי?
מי?
שומרי שבת.
אלה מראים שהם שמחים במלאכותו יתברך.
ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם.
האחרים שלא שומרים שבת לא שמחים במלאכותו.
אז איך הם יזכו?
הם יקבלו כאפות כמו הגנרל.
פעם! ופה הבונדרי גונדרי.
וביחד אני אומר רק, שאומר,
עושה הקדש ברוך הוא זה הקודש.