ובא לציון גואל - חלק לד | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום בלחש.
הקדוש ברוך הוא ישלח לו ממתנת אוצר חינם פרנסה טובה המתאימה ליכולותיו
ובשכר גבוה בסביבה טובה, בעמיתים הגונים,
ויזכה לזיווג כשר השנה בבריאות איתנה ואריכות ימים ושנים,
אמן ואמן.
יהודה מנחם בן תהילה הדר.
הקדוש ברוך הוא ישלח לו רפואה שלמה מהרה,
והצ'יסטה תיעלם ותעבור לבלגיעית, שימח שמו וזכרו, אמן.
יעל בצול ואימה
מבקשות להודות לקדוש ברוך הוא רופא כל בשר על החסדים,
הניסים והנפלאות,
ששמע זעקתיו והציל אותה מבית החולים פעמיים,
והחמצן חזר ללא מכונות הנשמה,
ושבריאותה תמשיך להתחזק, אמן ותודה.
לינוי בת כל עת, תזכה להתחתן עם הזיווג הנכון והראוי לה,
רפואה שלמה, פרנסה וקדושה,
וקדושה, והשם יתברך כוון אותה לעשות רצונו באמת,
תשובה שלמה ועלייה רוחנית.
משפחת מהרת יזכו לתשובה שלמה, אמיתית, מהרה,
להתדבק בשם יתברך וצדיקי האמת,
פריאות איתנה ולהינצל מחבלי משיח, אמן.
ובא לציון גואל, חלק ל״ד.
על כל אבן בבית המקדש יהיה רשום מי בנה אותה במעשיו.
מצינו בבית שני,
שבנו חומת ירושלים,
כתוב בנחמיה,
מי ומי היו מהמתנדבים לבנותה,
ועד איזה מקום בנה כל אחד.
ונכתב שמם מזיכרון עולם,
שזה בנה שער פלוני,
וזה בנה שער פלוני.
והנה הבית ראשון, וכן הבית שני,
וכן חומת ירושלים שהיו לנו עד עתה.
היה הכל בידי אדם,
ולכן לא נתקיים לנצח.
אבל לעתיד לבוא,
יהיה בניין בית שלישי על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו,
וכן חומת ירושלים.
ככתוב, אני אהיה לה נאום אדוני חומת אש סביב,
ולכבוד אהיה בתוכה.
וכמובן הכל בזוהר הקדוש, פרשת פינכס.
וידוע,
שאף שהקדוש ברוך הוא בעצמו בונה בה את המקדש השלישי,
הכל תלוי בזכות ישראל על ידי תורתם
ומעשיהם הטובים.
ולכך נמשך
בעוונותינו הרבים כל כך,
כי אין לנו מספיק תורה ומעשים טובים.
וזה שכתוב, כי כה אמר השם לסריסים,
ונתתי להם בביתי ובחומותיי
יד ושם.
יד
זה מקום.
ושם,
שיהיה רשום שמם לזיכרון עולם
שעל ידי מעשיהם הטובים נבנה מקום פלוני ופלוני בבית ובחומה.
ושם זה לא ייכרת לנצח.
זאת אומרת, כל אחד
שהיה מהגורמים לבניין בית שלישי,
יחקק שמו לנצח נצחים בחומה.
ויהיה כתוב מה הוא בנה, מה הזכויות שלו עשו שהוא בנה.
ואם כן, יראה כל אחד,
ובפרט מי שאין לו בנים,
או שיש לו בנים לא הולכים בדרך השם,
שיתחזק להתדבק תמיד בימי חייו
בעצת השם שעץ לנו בכתוב הזה,
לשמור שבת כהלכתה ולבחור תמיד במידת החסד
שהיא חפץ השם מן האדם,
ולהחזיק בברית התורה.
זה כתוב בספרו שם עולם, פרק יז.
אז זאת אומרת,
כל פעולה ופעולה שאדם עושה בעולמנו זה, המקרבת את בניין הבית,
זה בעצם בונה חלק מהחומה וחלק מהבניין,
ויצוין כמה כל אחד בנה
בכוח מעשיו,
ייחקק לעולם.
יש שם בכותל המערבי, במנהרות,
שכתבו על זכוכיות את שמות הנספים בשואה.
מישהו נכנס פעם וראה?
כתבו שם, ככה אומרים, שזה שש מיליון שמות.
זה מדהים לראות.
ובחומה יהיה חקוק שם של כל אחד שפעל.
איזה ביזיונות יהיו כשאנשים יבואו לחפש את השם ולא ימצאו אותו.
והם חשבו שהם פעלו בעולם מי יודע מה.
טוב, עכשיו אנחנו נשמע כמה עובדות מצמררות
על הציפייה של החפץ חיים,
ונבין עד כמה אנחנו לא מצפים.
מתאר תלמיד חפץ חיים
לילי שבתות
ומוצאי שבתות
היו הזמנים הקבועים לשיחות החפץ חיים בביתו
לבני הישיבה.
לעיתים תכופות
היה החפץ חיים מגיע לעניין של צער השכינה בגלות.
בדמעות של איש היה כואם.
הוא מתחנן להתגלות כבוד שמיים בביאת המשיח.
לא בוכה בסתר.
בפניהם הוא בוכה.
בוכה, לא יכול להפסיק. בדרך כלל אדם אפילו אם רוצה לבכות נמנע
בגלל שהוא נמצא בפני האנשים.
משתפך.
אז בהתחלה היה קשה לנו, התלמידים,
לשוב ולשמוע שוב ושוב את הבכיות החוזרות ונשנות פעם אחר פעם באותו עניין.
והרבה מעטו לבוא לשיחות האלה מהטעם הזה, לא יכלו לסבול, לראות כמה הוא בוכה.
אך במשך הזמן למדנו להכיר את העבודה שבדמעות המתחדשים בכל פעם.
שהדמעות של היום לא היו הדמעות של אתמול.
וכך מעידים הרבה תלמידים.
בדרך כלל זה היה נושא השיחות של החפץ חיים במשך עשרות בשנים.
לתאר את הגאולה
ואת ימות המשיח
ועניין הציפייה לביאתו
ועל החיוב להתכונן לבואו.
ושהוא ישאל אותנו
מה למדנו ונצטרך לענות.
עד כמה הוא חי את עניין הגאולה, תעיד העובדה הבאה.
סיפר הרב קיינמן, זכר צדיק וברכה, הרב מפונוביץ'.
הוא שהה כמה ימים במחיצתו, מבוקר עד ערב.
במשך כל אותם ימים דיבר החפץ חיים כל הזמן,
חוץ משעות הלימוד,
רק
על צרות כלל ישראל,
ובכה ללא הרף ושפך דמעות כתינוק ממש.
וראו שכל כולו נתון לכאב של עם ישראל.
אבל אחר כך היה מתחיל לדבר על הגאולה העתידה
ועל הנחמות שיהיו בעזרת השם.
ואז צהלו פניו
וממש זהרו שאי אפשר היה להכירו.
והרגישו בחוש
איך הוא חי את העושר והשמחה שתהיה בגאולה העתידה,
ועל הטובה שתהיה בגשמיות,
ובעיקר ברוחניות, בקרבת השם, בשכינה ובבית המקדש.
הבן שלו כותב
על דבר חכותו של אבי למשיח,
מספרים בפולין
הגזמות רבות,
אבל באמת בכל ההגזמות שסיפרו עליו,
לא הגיעו לתכלית אמונתו וביטחונו
בביאת משיח הצדקנו.
במעיד תלמידו רבי אברהם אבא קסאווסקי,
זכר צדיק ברכה, בדין ינואה,
שהיה בקרבתו כמה שנים,
בענייני הגאולה היה חפץ חיים מדבר עמנו בכל יום.
והיה החפץ חיים יחיד בדורו בחכותו לגאולה.
ובעניין זה היה יחיד לא רק בדור זה, אלא גם בדורות שלפנינו.
וראינו עליו איך הוא מצפה לגאולת ישראל, בדיוק
כמו שאני יודע שעומד להגיע אליי אורח,
ואני עומד על אם הדרך ומצפה לו.
מספר עוד תלמיד של החפץ חיים,
פעם הייתי בביתו,
ונשמע רעש והמולה בחוץ.
תכף אמר החפץ חיים צריכים לצאת לראות,
אולי יש חדשות בעניין המשיח.
והעידו רבים
שזכו לראות את גודל אמונתו בגאולה,
שעל כל רעש חריג שהיה שומע או קולות מהומה,
שאל אם הוא הגיע.
והצטער צער אמיתי כשאמרו לו, לא,
סיבת הרע זה משהו אחר.
הצטער על זה.
כמו כן,
העיד על תלמידו הרב וולקין, זכר צדיק ברכה,
שהיה מתעורר משנתו,
תכף יתעניין, מה נשמע?
המשיח הגיע,
לא צחוק, לא, אצלנו זה בדיחות, רחמנא ליצלן, רציני.
כמו שסיפרתי לכם על הרב בירנבוי עם נוחתו עדן,
שפעם ברחוב קראתי לו.
הוא הסתובב לאט לאט, אמר למשיח, הגיע.
מה אתה צועק, כאילו?
מה קרה?
הגאון הצדיק רבי יחזקאל אבנשטיין, זכר צדיק ברכה, ביאר
באחת מהשיחות את הסיבה
למה מרן החפץ חיים תלה כל מקרה שקרה בעולם בסיבות הגאולה.
כיוון שאדם שמצפה באמת ובתמים
לביאת המשיח,
אז כל מקרה שקורה בעולם
ויש לו איזה רמז או שייכות לגאולה,
זה מעורר ומביא למחשבה שהמשיח כבר בפתח.
הסיבה שאנחנו לא רואים בכל דבר את סימני הגאולה
זה כיוון שאיננו חושבים ומהרהרים כלל על ביאתו,
אבל החפץ חיים כיוון שחיכה כל הזמן למשיח,
לכן תלה כל דבר בסיבת הגאולה.
בישיבה דיברו שיש לחפץ חיים בגד מוכן שילבש אותו לכבוד המשיח,
שיצא לקבל את פניו,
ועל כל פנים בצעירותו ודאי היה לו בגד כזה.
תלמידים אחרים מספרים שלפעמים החפץ חיים היה מכין עצמו כל כך למשיח,
עד שהתלבש בכפותת השבת שלו באמצע השבוע היה מוכן וממתין לו.
תלמיד החפץ חיים רבי שלמה בלוך, זכר צדיק ברכה, סיפר
שהיה לו תיק עם בגדים מוכנים ומזומנים
לעת ביאתו של המשיח.
בגאון הרב שטרנבוך שליטא כותב
שמעתי פעמים מספר ממרן הגריז מבריסק,
זכר צדיק ברכה,
שכשאמרו לפניו שהמשיח צריך לבוא,
הוא ענה,
האם זה די לומר בפה שהמשיח צריך לבוא?
האם אנו מצידנו מכינים עצמנו כמו הקדוש החפץ חיים
ושאר צדיקי עולם שציפו יום יום לבואו והכינו עצמם לכך?
ואנחנו שקועים כל כך בלכלוך החטא
עד שמרוב בושה לא נוכל להחזיק מעמד
כשהוא יבוא אלינו.
זה אומר הגריז מבריסק,
אחד מגאוני ישראל.
בעיקר לצרף,
בעיקר הוא אומר צריך לצרף
מעשים לאמונה,
נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל השם,
ולא להסתפק בדיבור בלבד,
אלא נכין עצמנו להיות ראויים לקבל אותו.
הוא גם סיפר
שהגאון מווילנה,
בעת שהיה שומע קול המולה מהרחוב,
היה פותח את החלון לשאול אם כבר בא הגאון.
וגם סיפר כי גם לאחיו של הגאון
היו גם כן מוכנים לרוץ,
והיו לו בגדים מיוחדים לרוץ,
אחרי המבשר.
איפה הם ואיפה אנחנו?
אבל בכל אופן,
כדאי להתבונן בזה ולראות
איך אנחנו נרגיש גם כן,
שבמעשים שלנו נוכל להביא, לקדם,
להביא לימות המשיח,
ובשמירת שבת קלקטה, מידות החסד
שנפעל בהן,
אז ייכתב לנו שם, יד ושם,
בחומות ירושלים לנצח נצחים, אמן.
יישמחו במלאכותך,
שומרי, שומרי, שומרי, שבת וכורי,
עו,
שבה.
יישמחו במלאכותך,
שומרי, שומרי, שומרי, שבת וכורי, עו, שבה.
עם מקדשא,
מקדשא,
מקדשא שביעי שבת
עם מקדשא,
מקדשא,
מקדשא שביעי שבת ישמחו במלאכותך שומרי שבת וקורא עונג שבת
ישמחו במלאכותך
שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת