להכיר את עצמינו - ישיבה גדולה זכרון משה בפולסברג

תוכן ענינים: מהי 'חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ'? / 20 שנה עשיר! או עני? / הגוי מגלה סוד לר' אליעזר בן דוד; / תכסיסי המלוכה; / מה השיטה? / אדם בעל מידות טובות! / איך קביעת המדרגה של האדם בשמים? / ויראת שמים! / זכיה גדולה מאד! / לקים מצוה 1 לשמה! / 'המלכת את קונך?' / כולנו אנשים רעים; / לא עברות! ח"ו!! / למה החפץ חיים מתפלל בנץ? / המשיח שקר התגלה בקטנה! / איך לקבל יחס טוב מהשי"ת? / כוונת הברכות; / מה עונים לגוי שמזלזל ביהודי? / איפה הג"ע שה' רוצה לתת לנו? ומתי? / אז לסיכום: / למה הרב גלינסקי ביקש פתק: 'לבדוק את המעצורים?' / מבקשים מהרב שיספר על החזרה בתשובה שלו; / אז מה ההבדל? / מתנה טובה מהקב"ה!

ערב טוב! 

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

מהי 'חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ'?

הרב חיים קרייזווירט זצ"ל היה הרב של אנטוורפן. הוא היה ת"ח גדול מאד! ופעם אחת הוא שאל שאלה: המשנה אומרת: 'חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו) חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹקֵיכֶם" (דברים יד, א) חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד, ב) (אבות ג, יד). 

ושאל הרב: "מה זה שכל פעם המשנה מוסיפה: 'חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם?' אומר: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לה'". למה צריך לחזור: 'חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם'? 

אז הוא חיפש לזה פרוש - לא התישב על לבו. לא התישב.

20 שנה עשיר! או עני?

הגיעה המלחמה ויהודי מבוגר מאד נגש אליו ואמר לו: 'אני חושש מאד מהמלחמה ואני רוצה להפקיד בידך צוואה שאם חלילה יקרה משהו - תתן את זה לבן שלי'. 

טוב, אז הוא הסכים. היתה המלחמה והיהודי מת. ועכשיו הוא חיפש את הבן שלו בשביל לתת לו את הצוואה - כל המאמצים נכשלו! עשרים (20) שנה הוא לא מוצא את הבן אדם. 

פעם אחת הוא נוסע ברכבת, עולה אדם מבוגר, מתישב לידו ומדברים. 'װאָס מאַכסטו?' (מה שלומך?) ומפה לפה מגיע סוף הנסיעה וצריכים לרדת. 

אז הוא אומר לו: 'דיברנו-דיברנו, אבל אני לא יודע עם מי דיברתי. מה השם של כבודו?', 

אז הוא אמר לו: 'פלוני אלמוני'. 

אומר לו: 'אתה מכיר אולי את מר פלוני אלמוני?', 

אז הוא אומר לו: 'ודאי! זה אבא שלי'. 

הוא אומר לו: 'אני מחפש אותך עשרים שנה! יש לי צוואה של אבא שלך שהשאיר בידי'. 

טוב, בדקו שבאמת זה הבן והוא נתן לו את הצוואה. מה היה כתוב שם? - שהוא מוריש לו שלושת רבעי מליון דולר (750,000$) שזה כסף שנמצא בשוויץ. באותם זמנים שלושת רבעי מיליון דולר - זה המון כסף! לא היה לו כסף אפילו לנסוע לשוויץ. הרב הלווה לו. ונגמר הסיפור הזה.

הוא עמד וסיפר את הסיפור הזה בבית הכנסת ושאל את הציבור: 'האם האדם הזה, שהיתה הצוואה שלו אצלי עשרים שנה, הוא היה עשיר או עני?'. 

- מה הוא היה?

[הרב פונה לקהל] עשיר או עני? מה, מסובך?! עשיר או עני? אתם מפחדים שאני אגיד הפוך? 

[צחוק בקהל]. 

מישהו עונה: 'היה עשיר'. 

הרב חוזר: 'היה עשיר' - אבל לא היה לו כסף. עשרים שנה לא היה לו כסף, אז איך הוא עשיר?! 

הוא היה עשיר אם היה 'נודע לו' שיש לו כסף, אבל כל זמן שלא נודע לו – הוא היה עני!! עשרים שנה הוא הסתובב בעולם עני. אבל בעצם, הוא היה עשיר. מה היה חסר שהוא יהיה עשיר? הידיעה. 

אומר: 'עכשיו התישב לי המשנה. המשנה אומרת: 'חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם' אבל: 'חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם' כשזה נודע להם – זה החיבה היתרה. אם הוא לא יודע שהוא הבן של הקב"ה, מה מועיל שהוא הבן של הקב"ה?! 

מי מכם הולך ברחוב ומרגיש: 'שהוא הבן של הקב"ה!' ? - אף אחד. אבל כתוב בתורה שאתם הבנים. אז איך אנחנו הולכים ברחוב ולא מרגישים שאנחנו הבנים של הקב"ה?! 

זה מה שהוא אמר (הרב חיים קרייזווירט) זה הפשט של המשנה.

הגוי מגלה סוד לר' אליעזר בן דוד;

היה רב אחד בשם הרב אלעזר בן דוד, ת"ח גדול! שכל סמינר 'אור החיים' בבני ברק של בנות, עשרות אלפי בנות! שהוא גדל שמה וחיתן, הוא והרב פרדו, היו שנים (2). 

'פעם אחת' הוא אומר: 'שהוא נסע בדרום אמריקה ובאמצע הרחוב עצר אותו גוי ואמר לו: 'תגיד לי, אתה יהודי?', 

אז הוא אמר לו: 'כן. למה אתה שואל?'. 

הוא אומר לו: 'אני קראתי עליכם ב-BIBLE' (תנ"ך). 

הוא אומר: 'מה קראת?', 

- 'שאתם הבנים של הקב"ה. ואני פעם ראשונה שהולך ברחוב ופוגש את הבן של הקב"ה! ויש לי שאלה. כל הזמן היתה לי שאלה. כשאני הולך ברחוב אני יודע על מה אני מסתכל ומה אני חושב. אתה הבן של הקב"ה, על מה אתה חושב ועל מה אתה מסתכל?'. 

אומר הרב אלעזר בן דוד: הוא עשה אותי "ככה!" (הרב מסמל הקטנה באצבעות). 

הגוי הזה מבין: איך צריך להראות בן של הקב"ה! אנחנו מבינים את זה? מי מבין את זה? מי מרגיש ככה?

תכסיסי המלוכה;

בן של הקב"ה, בן של מלך, יש תכסיסי מלוכה. הוא לא יכול ללכת כמו שאר בני אדם, הוא לא יכול לאכול פלאפל. הוא יש לו תכסיסי מלוכה. הוא צריך להתנהג בהתאם למלכות. ומי שהוא בן של מלכו של עולם – איך הוא צריך להיות? איזה תכסיסי מלוכה יש לו? נו... מה אתם אומרים? איזה תכסיסי מלוכה? איך נדע מה התכסיסים? נו, אתם רואים: אתם בנים ולא יודעים מה התכסיסים.

'שולחן ערוך' - זה התכסיסים! ככה צריך להתנהג בדיוק בן של מלך. בדיוק אבל. מישהו באמת, מישהו באמת יודע את כל התכסיסים ומתנהג על פיהם? 

אני הסתכלתי פה על כמה בחורים בכמה ימים ולא ראיתי שכולם יודעים את התכסיסים... 'אורח חיים' פשוט. בלי הרבה 'לומדעס'. 'אורח חיים' פשוט שזה חובה שכל יהודי ידע. כל יום בשנה מה עושים, איך עושים, זה אל'ף בי'ת. ולא ראיתי שכולם יודעים. ואם יודעים – עוד יותר גרוע; לא מתנהגים בתכסיסי מלכות - אז זה בעיה! אני לא רוצה לתת דוגמאות שלא יזהו על מי אני מכוון, אבל בעיה. בעיה!

מה השיטה?

עכשיו אני אגיד לכם מה השיטה שאני מבין ממה שלמדתי במשך החיים. כולם גודלים לתוך 'חיידר', מהחיידר הולכים לתלמוד תורה, מתלמוד תורה הולכים לישיבה קטנה ואחר כך גדולה וכן הלאה. אני מצאתי: שיש בזה משהו שעדין חסר. מה חסר? - קודם כל בן אדם צריך להיות: 'בן אדם!'. ואני לא ראיתי שמלמדים אנשים להיות בן אדם. למדן? – כן. בן אדם? – לא. 

כתוב: "עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב) מה זה אומר? אדם נולד כמו בעל חי! בועט, שובר, זורק, נוגע, בלי רשות. הכל. תינוק, איך הוא מתפתח? ומהעיר פֶּרֶא - צריך ש: אָדָם יִוָּלֵד. לקחת את העיר פֶּרֶא ולהפוך אותו לאדם - זה אנחנו צריכים לעשות. פעם למדו אתכם: איך יוצאים מהעיר פֶּרֶא והופכים להיות אָדָם? קבלתם פעם שיעורים כאלה? - לא קיבלתם.

אדם בעל מידות טובות!

דבר שני (2), אחרי שאתה זוכה להיות דומה לאדם, צריך מידות. לתקן את המידות קודם כל. כתוב בהרמב"ם: 'שאין מלמדים לתלמיד שאינו הגון!' כולם חיבים ללמוד תורה, לא? - לא! אומר הרמב"ם: 'תלמיד שאינו הגון לא מלמדים אותו'. מי זה תלמיד שהוא לא הגון? - זה שיש לו מידות רעות. לא מלמדים. למה? - זה כמו זורק אבן למרקוליס, הוא ישתמש בחכמה שהוא יקבל אחר כך לרעה, כי המידות שלו שולטות עליו.

כתוב: 'שרשעים יצה"ע שופטן' (ברכות סא:) מה זה 'יצה"ע שופטן'? - מנהיגן. הוא, יצה"ע, מנהיג אותו, עם המידות הרעות שלו. אז הוא לוקח את כל החכמה שהוא ילמד והוא ישתמש אתה להרע. אז זאת אומרת צריך מידות.

אומר הגאון מוילנה: 'שאם אדם לא יתקן את המידות - למה לו חיים'?! (אבן שלמה) בכלל לא צריך אותו פה. 

חוץ מהמחלוקת של בית שמאי ובית הלל: 'אם נח לאדם שנברא, או לא נח לאדם שנברא?' ובסוף נמנו וגמרו: 'נח לו שלא נברא!'. 

כמה אנשים יוצאים מפה צדיקים באמת שיכולים לעלות ישר לג"ע? כמה??? אז זאת אומרת אדם צריך להבין: שזה לא הולך רק בזה שאתה לומד. הפוך! כמה שאתה לומד יותר – "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קהלת א, יח) למה? יקפידו עליך. שגגות של צדיקים - נחשבות זדונות! זדונות של עמי הארץ - נחשבים שגגות!' אז על מי יש יותר קפידה? על מי שלמד. למה מקפידים על הצדיקים 'כחוט השערה!'? אתה הכי יודע, אתה הכי מבין. אם אתה לא עושה מה שאתה מבין – אתה בבעיה!! אז אתה לא יכול להגיד: 'לא ידעתי'. העם הארץ יכול להגיד: 'לא ידעתי' הוא לא למד והוא לא יודע. 

איך קביעת המדרגה של האדם בשמים?

יותר מזה: יש שני (2) אנשים ת"ח ואדם פשוט; אדם פשוט והת"ח מקבלים מכות מן השמים. היהודי הפשוט לא מתלונן ואומר: 'הכל גזירת שמים!' והת"ח - יש לו שאלות! 'מה, מה? מה ראו בשמים?', יש לו שאלות!... נו, אז מה קורה? 

אומר החפץ חיים: 'איך קובעים את המדרגה של אדם בשמים?' אתם יודעים? 

החפץ חיים אומר: 'את המדרגה קובעים איך הוא קבל את כל מה שה' הביא עליו'. אם היהודי הפשוט קבל את הכל: 'גזירת שמים, לטובתו, אין יורד רעה מן השמים, הכל לטובה, אין נוקפין אצבע למלטה אלא מכריזים מלמעלה בית דין' והוא יודע את זה בשלמות, יהודי פשוט-פשוט – מדרגתו למעלה-למעלה מהת"ח שהיה לו שאלה אחת (1) על זה! 

אז מה הועיל לת"ח כל החכמה?! רואים: שלא קובעים למעלה רק לפי חכמה. 

אז צריך להיות קודם כל בן אדם ומידות. 

ויראת שמים!

ואחר כך יש עוד דבר. עוד גדר אחד, קוראים לו: יראת שמים.

אם אין לאדם יראת שמים... – אתם כולם מכירים ודאי מה כתוב, עם ה: 'קַב חֳמָטִין', כן? 

- 'העלת לי למעלה כור חיטים?' 

- 'כן'. 

- 'נתת בהם קב חומטין?' 

- 'לא'. 

- 'חבל שהעלת!'. 

אם אדם למד את כל הגמרא כולה! הוא יודע הכל בעל פה!! תעשה לו מבחן סיכה – הוא אמר לך מה כתוב בדף, אבל אם אין יראת שמים: "חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (ישעיהו לג, ו) אם יש לו אוצר להכניס בו, שזה היראת שמים, את כל התורה – אז טוב מאד! אבל אם אין לו אוצר שקוראים לו: 'יראת שמים' – 'חבל שהעלית!' חבל על כל הלימוד שלמדת.

'ולמדתם ועשיתם' (ע"פ הפסוק: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" דברים ה, א) אם אינו בכלל עשיה - אף בכלל לימוד אינו! זאת אומרת, אדם חיב: 'ללמוד על מנת לקים!' אז איך יכול להיות שבן אדם לומד ולא מקים בדיוק מה שכתוב?! מה ההסבר?! וזה תכסיסי מלוכה! יש בזה גם חילול ה', תלוי מה... אז זאת אומרת אדם צריך להבין: התביעה עליו גדולה! גדולה!!

זכיה גדולה מאד!

אבל יש לנו זכות גדולה מאד! שעוד לפני שבאנו לעולם הקב"ה בחר בנו להיות העם סגולה שלו! מתוך תשע מליארד (9,000,000,000) שיש עכשיו בעולם הקב"ה עם פינצטה בחר כל אחד מכם! ואמר: 'אתה הבן שלי!! אתה מהעם סגולה שלי!! אתה: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט, ג).'. עוד לפני שיצא מבטן אמו - כבר נבחר. נו, זה לא מחיב?

אם יש לנו זכיה כזאת, שנבחרנו להיות הבנים של הקב"ה, אנחנו לא צריכים לתת את הדעת: איך אנחנו עושים כבוד לאבינו בשמים? איך אני יכול לעשות לו כבוד? - תקים את כל מה שכתוב. מה שכתוב זה התכסיסי מלוכה שאתה צריך להתנהג על פיהם. 

'קים זה - את מה שכתוב בזה!' (סוטה יג:) יוסף הצדיק והארון הולכים ביחד במדבר. מה עושה הארון של מת אצל ספר תורה?! - 'קים זה מה שכתוב בזה!' ספר תורה מהלך. הקב"ה רוצה מאתנו שנהיה כאלה. 

'הני בבלאי טפשאי' (ביצה טז.) ...'דקימי מקמי ספר תורה - ולא קימי מקמי גברא רבה!' (מכות כב.) קימי מקמיה ספרא דאוריתא אבל לא קמים מפני ת"ח - זה 'טפשאי'! אז זאת אומרת אדם צריך להיות 'ספר תורה מהלך!' כל הליכותיו צריכות להיות קודם כל אדם, עם מידות טובות שהתורה אומרת. 

לקים מצוה 1 לשמה!

ויראת שמים כדי שהכל יעשה: 'לשמהּ!' כי לא לשמה - אין עוה"ב על שום מצווה לא לשמה, רק על לשמה. רק על לשמה יש שכר! מי יכול להגיד שהוא עושה מצוות לשמה? - באהבה, ביראה, בזרירות, בשמחה, בכל התנאים? כל מצווה? מי יכול להגיד שהוא עשה אחת (1) לשמה? מי יכול להגיד? אם בן אדם לא לומד תכסיסי מלכות הוא לעולם לא יכול להבין אפילו מה זה לשמה.

הרמב"ם אומר: 'רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת' (מכות ג, טז). 

מה, מה הפשט? 'רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל' 

אז הוא אומר: 'שאם אדם יעשה מצוה אחת בכל ימי חייו שהיא תהיה לשמה! לא מחמת יראה, לא כבוד, לא שום סיבה, שום פניה ויעשה אותה לשם ה' בלבד – הרי זה בן העוה"ב!' 

מה? 

הרמב"ם אומר: מכל החיים שלנו, שבעים (70) שנה, אם נעשה רק מצוה אחת לשמה – בן העוה"ב?! - כן, כי זה לא קל לעשות, כי מי שלא ילמד את זה טוב-טוב-טוב-טוב – לא יוכל לעשות. 

מאיפה הוא לומד את זה? 

מהגמרא; 

- 'מה אני לחיי העוה"ב?' 

- 'שמא בא מעשה לידך?' 

- 'כן! נתחלפו לי מעות של פורים'. זהו. ונתתי מהכסף שלי (עבודה זרה יח.). 

כמה הוא נתן יותר? עוד כמה אגורות, עוד כמה שקלים, עוד כמה דולרים? כמה? למה זה מצווה לשמה שבה זוכים לעוה"ב? - כי זה היה בסתר, לא לעיני אנשים, רק בשמים יודעים מה שאני עשיתי ולמה עשיתי וכן הלאה. זה מצווה לשמה - לא יאומן כי יסופר.

אז זאת אומרת אם בן אדם חושב: 'שהוא כל הזמן לומד תורה וכל הזמן הוא זה וכל הזמן והוא מבין והוא כתב ספרים גם והוא חושב שהוא בן עוה"ב..!' – אווו...

 בוא-בוא רגע – אתה בן אדם? בוא נבדוק את הבן אדם... 

שתי (2) שאלות שואלים את הבן אדם כשמגיע למעלה; 

'המלכת את קונך?'

שאלה ראשונה (1): 'המלכת את קונך?' 

- וואו! זה שאלה כבדה. 'המלכת את קונך?' אתה יודע מה זה 'המלכת את קונך?' זה שאתה הולך והקב"ה נמצא אתך כל הזמן ואתה רואה 'מלך!' לפניך כל הזמן. כל הזמן אתה רואה את המלך לפניך.

מספרים על המהר"ל מפראג שפעם אחת בעיר שלו הוא יצא בבוקר להתפלל, ראה כולם בורחים! 

שאל: 'מה קרה?', 

אמרו: 'יש אריה! אריה ברחוב', 

שאל: 'איפה האריה?', 

אמרו לו: 'ברחוב שם ראינו אותו'. הלך לכיוון ההוא – ראה אותו האריה – ברח! 

כולם התפעלו, שאלו: 'מה קרה, מה קרה? מה הוא ראה?', 

הוא אמר: 'התפילין'. "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י). 

אמרו: 'גם אנחנו היינו עם תפילין. למה הוא לא ברח?!' 

"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ" (דברים כח, י) לא פה (כבוד הרב מסמן איפה שמניחים תפילין של ראש). אלא עָלֶיךָ. אם שֵׁם ה' הוא עָלֶיךָ כל הזמן, יש לך 'אימת מלך!' עליך – כל מי שיראה אותך הוא ירא ממך, כולל אריות! זה נקרא שאדם המליך את קונו.

טוב, נגיד שעברנו את זה, בסדר? אנחנו המהר"ל מפראג. עברנו את זה. 

שאלה שניה (2): 'המלכת את חברך עליך?' - וואי וואי וואי. מי יכול את זה להגיד? מי יכול להגיד שהוא המליך את חברו עליו, שהוא היה ממש מלך עליו! כמו הקב"ה? יש מישהו כזה שיכול להגיד? נו, אז מי פה חושב שהוא עולה למעלה ומחכים לו עם גיטרות ותופים לקבל את פניו?... מי חושב?

כולנו אנשים רעים;

עכשיו אני אגיד לכם עוד יותר גרוע מזה! 

הוא בקש: 'שאני אפחיד!' - אז אני אפחיד קצת... 

כתוב: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא) הכתוב אומר: שכולנו אנשים רעים! כולנו אנשים רעים!! למה? "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" - זה לא נשלט. "רַע מִנְּעֻרָיו" - עוד אין לך כוח להלחם נגד יצה"ע. בגיל שלוש עשרה (13) רק מגיע יצה"ט. עד גיל 13 "רַק רַע". ו: "מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו, ה) ו: "מַחְשְׁבֹת"... ככה כתוב. כתוב. נכון, הרב שמעון? כתוב: "רַק רַע כָּל הַיּוֹם". 

עכשיו תגידו לי, אתם באמת חושבים שאתם חושבים 'רַק רַע כָּל הַיּוֹם'?! אתה חושב שאתה חושב כל היום 'רַק רַע'? - אתה לא חושב ככה, נכון? אתה חושב שאתה בחור חיובי, נחמד, לא? וכשאני אשאל את ההורים שלך? בטח גם הם יגידו... 

אבל הפסוק מכחיש את ההורים שלכם! הפסוק אומר: שאתם, המחשבות שלכם: "רַק רַע כָּל הַיּוֹם".

אתם רוצים הוכחה? כשבן אדם רואה מישהו שמתהלך לפניו ברחוב, מה הוא רואה בו? את החסרונות או את המעלות? מה הוא רואה? 

- 'הנעל שלו קרועה. יש לו כתם על המעיל. והכובע שלו מצ'וקמק'... ואם הוא מדבר אתו? 

- - 'אה... זה לא שפה צחה. הוא לא יודע כל כך לדבר. ופה הוא טעה ושמה הוא נכשל והאוטו שלו לא כל כך... למה הוא לא מתקן אותו? זה סתם ככה...'. 

אנחנו רואים שלילי בעיניים כל הזמן, כל הזמן! כשאנחנו מסתכלים, איפה שלא מסתכלים – הנה: 'זה שמה התריס עקום, תראה זה ככה, זה תלוי לא בסדר, ככה צריך לסדר את זה'. כל דבר שאדם מסתכל הוא לא מסתכל חיובי. למה? - כי "מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם".

אם אתה לא תחנך את עצמך לראות מה שהתורה אמרה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו). בְּצֶדֶק! זאת אומרת, יש לך ספק; ככה ככה ככה – אתה צריך לשפוט בְּצֶדֶק. לצד של הצדק. לצדק אותו. 

אלא אם כן 'סאני שומעניה' וידוע שהוא מפורסם שלא... והוא לא בכלל "רעך" בכלל והוא מחלל שבת וכו' - אתה לא מחויב. 

אבל אם זה בן אדם - "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" – 'עם שאתך בתורה ובמצוות' - אתה צריך לצדק! כמה אנשים מצדקים? 

- 'איי איי איי... ראיתי אותו במקום לא טוב. מה הוא עושה שם?'. 

אף אחד לא ילמד עליו זכות! 

התורה אומרת, היא מצווה אותי: 'לא! אל תהיה רע! אני יודעת שאתה רע! לכן אני אומרת לך: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". לכן אני אומרת לך: אם כבר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) - תציל אותו. אני אומרת לך: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) אני אומרת לך הרבה דברים לתקן את הרע שבך!'.

- זה תכסיסי מלכות.

אם אתה לא תלמד את זה ולא תעשה את זה – אתה אדם רע! אתה יכול להיות למדן, אתה יכול להיות מה שאתה רוצה, אבל הרע גודל אתך! וככל שתהיה יותר גדול – הרע יהיה עוד יותר גדול!! והגאווה תפרח - ו: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה). גם אם בלב שלך יש קצת-קצת-קצת גאווה, קצת – הוא שונא אותך הקב"ה! שונא, מתעב אותך. 

עכשיו מי יכול להגיד: 'אני אין לי גאווה בכלל על כלום'? - הרי כל אחד חושב שהוא במשהו הרבה יותר טוב מהאחרים! וזה נכון. יש דברים שאדם באמת יש בו מעלות מה שאין באחרים. אבל אתה מחזיק את זה לעצמך?! כאילו זה אתה עשית? - זה חסד ה' שברא אותך עם מידות כאלה נוחות! את ההוא לא נוחות. אחד ברא אותו 'יעקב' ואחד ברא אותו 'עשו'. שניהם צריכים לעבוד; זה יצה"ע יתקוף אותו בסיבה זאת וזה יעשה לו ככה... כולם צריכים לעבוד. לכולם יש משהו טוב ורע. כולנו מורכבים מטוב ורע. אבל אנחנו צריכים לפלס את המידות שיהיה רק טוב! אין רע. אנחנו צריכים לסלק את הרע מתוכנו.

"עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד". "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". ו: "מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם". חיבים לשנן את זה: שאנחנו צריכים לצאת מהבְּרוֹךְ הזה... - אבל זה רק אם בן אדם לומד על מנת לקים. זאת אומרת הוא לא יקום מהספר בלי שהוא יקים את מה שכתוב. אם הוא דחה את זה 'לפעם אחרת' – נרשם עליו חוב. ידעת ולא קימת מיד! למה לא קימת מיד?! 

- 'אה, אני אדון לעצמי. אני אחליט מתי. כרגע לא מתאים לי, כרגע אני לא בנוי לזה, כרגע אני לא יכול להתחיב על זה, יבוא יום ואני אעשה את זה. שמעתי, כן, קראתי – זה יבוא, זה יבוא...' 

- זה לא יבוא... זה לא יבוא. מה שאתה דוחה – זה על מנת לא לקבל. אם היית מבין שכל עצה מהקב"ה - זה פנינים! זה יהלומים!! זה עצה של הקב"ה!!!

אם היית נכנס לאחד הרבנים הגדולים, בין אלה שחיים, בין אלה שנפטרו - הכי גדולים. שהם בעיניך גדולים. והם היו אומרים לך: 'כך וכך תעשה ותצליח' – מי שיש לו אמונת חכמים ודאי שהיה עושה. למה הוא בא? הוא בא לבקש עצה, נתנו לו. ואם הוא היה חולה ואמרו לו: 'עשה כך וכך ותנצל'? לא היה עושה?! בשביל מה הוא בא?! 

אם בורא עולם אומר לך את כל העצות – זה עצות מהבורא יתברך. כל המצוות זה עצות מהקב"ה איך להשיג חיי עוה"ז במאה אחוז (100%) ועוה"ב במאה אחוז. אז איך אתה דוחה את העצה שלו?! 

אומר לו: 'בסדר, תודה, שמעתי הקב"ה, פעם הבאה. בהזדמנות... יש מקום לשקול את הדברים.' 

- נו, זה מאמינים? שרים: 'אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להשען אלא אלא על אבינו אבינו שבשמים...'. 

- איזה יופי! כולם יודעים לשיר. ולחיות כך? לחיות. לחיות! מי חי ככה? מה שכתוב - צריך לקים.

כל מה שאתם יודעים אתם מקימים? מישהו יכול להגיד: 'אני – כל מה שאני יודע אני מקים!'? 

לא עברות! ח"ו!!

אני לא מדבר עוד על כשלונות שהם כל יום; בלשון הרע, ב: "ולא תתורו" בכל מיני דברים שהם יום-יומיים. אני מדבר אפילו על דבר שאין להם שום קשר לעברות. סתם דברים שכתוב שצריך. 

נגיד, מי פה מהבחורי ישיבה לא יודע שאסור ללכת לפני המתפלל? - אז איך יכול להיות שאחרי שהוא גמר את התפלה הוא מתחיל להתרוצץ בין כולם? מישהו לא יודע את זה, את ההלכה הזאת? נו... אז מה? אז למה הוא עושה את זה? מה אכפת לו מה כתוב! הוא רוצה לזוז. הוא אדם עצמאי, יש לו כוח ברגליו והוא רוצה לזוז. 

מה זה? מה זה? לא הבנתי! כתוב או לא כתוב? נדמה לי זה כתוב ב'משנה ברורה', לא? אז למה הוא זז?! למה הוא הולך? מה זה? אני לא מבין. דבר קטן! 

מה הוא יסביר בשמים? 

- 'אתה יודע כמה פעמים אתה הלכת לפני אנשים, בלבלת להם את הראיה, את המחשבה, את הכל? קלקלת להם את התפלה והכל? ומה, מה, מה אתה עושה עם מה שכתוב?'.

אני ראיתי: אנשים מתפללים - ולא מתפללים כמו שכתוב. כתוב: 'שיכוף את ראשו כאגמון ויזקוף לאט-לאט!' אני לא רואה שאנשים עושים את זה. 

אני ראיתי שכשצריך להגיד: 'עלינו לשבח' - אז צריך לכופף את הגו שלו למטה תשעים (90) מעלות, ככה ואחר כך לעלות. 

אני ראיתי: שצריך להתכופף לגמרי לפני שכרועים שלוש (3) פסיעות אחורה, ככה ממש, ללכת אחורה ואז שמאלה ימינה וקדימה. ואני רואה שעושים טובה שעושים ככה (כבוד הרב מסמן בראשו ימינה ושמאלה) כאילו מסמנים למישהו משהו.

 - מה זה? כל זה כתוב! למי זה כתוב? למי זה כתוב? אז אם בזה 'בקטנות' שזה קטנות, מה, זה לא מסובך! זה לא דבר שעכשיו צריך לתפוס ראש עם כוונות, משהו, לשים פתק כזה מול הפרצוף שיהיה כתוב בדיוק מה הכוונות שלא להתבלבל בשעה שמכוונים.

טוב, בסדר, נגיד זה עוד לא התרגלתם. אבל מה, לעשות דברים שזה אל'ף בי'ת! 

אם אחד מסתכל מהצד איך מתפללים וזה הוא אומר: 'איפה השולחן ערוך ואיפה אלה?!'. מה? אולי ב'תניא' כתוב משהו אחר? אולי ב'ערוך השולחן', אולי כתוב משהו אחר?! אני חושב שבכולם כתוב אותו דבר, נכון? אותו דבר כתוב. אז איך יכול להיות ש...? או שיש 'שולחן ערוך פולסברג'... אולי פה בפולסברג - זה שם מפוצץ! אז אולי פה יש דברים שהתפוצצו... זהו. אז כשרואים שבקטנות, בקטנות יהודי לא עומד, זה מראה: שהוא לא מתכוון לקים את התורה כלשונה. מה שנח לו, מה שמתאים לו – הוא מאמץ. כל השאר – הוא דוחה. נו, איך הוא יבוא לשמים ויגיד: 'אני קימתי'?

למה החפץ חיים מתפלל בנץ?

שאלו את החפץ חיים: 'למה אתה מתפלל בהנץ?' למה אתה מתפלל כל הזמן בהנץ, בהנץ, בהנץ. נו, כמה פעמים לא ב'הנץ', לא נורא...!' 

הוא אמר: 'דבר ראשון שאני אגיע למעלה ישאלו אותי: 'אתה קימת את התורה?', 

אני אגיד: 'כן'. 

יגידו: 'טוב, בוא נפתח את השולחן ערוך'. ומה כתוב בהתחלה? 'יתגבר כארי!' אתה התגברת כארי או לא?' 

אם אני אגיד: 'לא', אז כבר על ההתחלה אני בבעיה כבר על ההתחלה! לא התחלנו את השולחן ערוך – אני כבר לא מקים. כתוב: 'מצווה מן המובחר' (ברכות ט:) "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ" (תהלים עב, ה) מה זה אומר? זה אומר: שהקב"ה קבע אתנו פגישה. הפגישה הוא אומר: 'אני רוצה לראות אתכם עִם שָׁמֶשׁ. אתם באים לפגישה או לא?', 

'רבש"ע! אני עוד עייף, אני עייף. נפגש יותר מאוחר. כשאני אוכל אני אקום. נדבר בהמשך. בַּיי... '

[צחוק בקהל].

נו, אז תגידו לי, זה רציני, נו? זה בן של מלך? ככה? כל יום, כל יום, כל יום, שנה, שנתים, שלוש? חלאס' ישנת מספיק. די-די! תקום! מה, מה יגיד בן אדם? 

המשיח שקר התגלה בקטנה!

אז זה לא חכמה ללמוד. לא חכמה שאדם 'שפיץ'... אבל בודקים אותו בדברים הקטנים, מסתכלים עליו. 

אתם יודעים איך גילו ששבתאי צבי יש"ו היה משיח שקר? איך ידעו שהוא משיח שקר? הוא היה מקובל! הוא היה עם תפילין כל היום, הוא ידע דברים, אומרים אפילו שהוא עשה מופתים. איך תפסו שהוא בלוף? הלכו לבדוק איך הוא ישן וראו שהוא ישן אפרקדן. אמרו: 'זהו. זה גורנישט מיט גורנישט!' 

שמעתם? לכאורה הוא יכול להגיד: 'מה, אני ישנתי ככה. אני יכול בשינה לדעת מה המצב שלי? אני לא יודע מה המצב שלי...', 

אבל אומרים לנו: שצריך בתחילת הלילה לישון עד צד שמאל ואחר כך מחצות צריך להחליף צד...' ויש בזה חשבונות וכו' וכו'. ואסור לישון אפרקדן או הפוך – אסור! אבל הוא ישן!! אז מספיק שפעם אחת ראו אותו. אולי כל השבוע הוא ישן טוב ואתה באת בדיוק כשהוא נתקע שמה באמצע?! מה? 

- אין מצב! אין מצב!! מי שלא מדקדק בדיוק-בדיוק - הוא לא יכול להיות אדם רם מעלה. לא יכול להיות. לא יכול להיות!

תראו מה זה: לקבוע גורלו של אדם, ממה? מתנוחה אחת בשינה. 

איך לקבל יחס טוב מהשי"ת? 

אז זאת אומרת מה שאני ממליץ לכם זה בואו נתחיל עם 'אורח חיים' נעבור עליו לאט לאט ונקים כל מה שכתוב. אם נקים כל מה שכתוב - החיים שלכם ישתנו לגמרי! לגמרי-לגמרי בהתייחסות של הקב"ה אליכם תהיה שונה לגמרי-לגמרי. כי מי שלא מזלזל במה שאומר ה' - ה' גם לא יזלזל במה שהוא אומר לו!

אתם מבקשים מה' הרבה דברים, מן הסתם. ולא על הכל אתם נענים בחיוב. למה? למה? אם הבן מבקש מאבא הכל יכול, למה שהוא לא יתן לו? חסר לו, הוא יתמעט? - לא. למה הוא לא נותן? 

'אתה נותן לי גם? 'אם תעזבני יום - יומים אעזבך' איך שאתה – אני "צִלְּךָ" (תהלים קכא, ה) איך שאתה מתנהג אתי – אני מתנהג אתך. אתה לא מתייחס אלי? - אני לא מתייחס אליך. אתה שומע בקולי? - אני שומע בקולך. תחליט: איך אתה רוצה לנהל את היחסים. רוצה להיות קרוב אלי? - תעשה מה שאני אומר.

"קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים קמה, יח) אתה איש אמת? אתה עושה הכל באמת? אתה מכוון לעשות את האמת? אם כן, אני קָרוֹב אליך יותר ממה שאתה קָרוֹב אלי! אבל אני רוצה לראות: שאתה איש אמת. אם לא – אז על מה אתה מדבר? למה שאני אתן לך? מה ההבדל בינך לבין זה שמדקדק? - לו אני אתן בגלל שהוא מדקדק ולך אני אתן בגלל שאתה לא מדקדק?! איפה יהיה הצדק? כל אחד צריך לקבל בהתאם למה שהוא. 

אדם שלא מוציא שקר מהפה שלו: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ג) – כל מה שיצא מפיו יתקים! אבל אם אתה איש אמת. איש אמת זה עושה גם את האמת. 'התורה אמת, חותמו אמת, הקב"ה אמת!' והוא לא סובל שקר. לא הרחיקה התורה דבר אחד מכל העברות הכי חמורות – חוץ משקר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז) - תפוס מרחק לגמרי משקר. שקר ה' לא סובל. זה 'מארבע (4) כיתות שאינן מקבלות פני שכינה!' - 'כת שקרים': "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהילים קא, ז). לא לשקר! ולשקר זה גם אדם שלומד ולא מקים.

כוונת הברכות;

- 'אתה למדת מסכת ברכות?', 

- 'כן! כן עשינו סיום כבר כמה פעמים.', 

- 'מה אתה אומר! ואתה דובר אמת, כן? שקרן שכמוך! 

אתה מכוון בברכות כמו שכתוב, שצריך בסימן ה' בשולחן ערוך, אתה מכוון כל ברכה? אתה באמת מתכוון מה שצריך להתכוון בברכה? למדת 'ברכות', אז מה אם למדת 'ברכות'? ועשית ברכות גם בסיום. כן... היה שם אוכל והכל. אבל איפה הברכות שאתה מברך אותי?'.

'ברוך אתה ה' א-לקינו' - איזה מילים, איזה מילים! ברוך = מקור הברכות. אל מי אני פונה? אני פונה 'ברוך אתה' אתה - מי זה 'אתה'? מי שנמצא פה לפני. ואני מודיע ומודה שאתה מקור הברכות! 'ברוך אתה' = אתה המקור של כל הברכות. אני לא יכול לזכות בשום ברכה בעוה"ז – רק ממך. 'ברוך אתה'. שם ה' שאנחנו אומרים זה שם הוי"ה שהיווה את כל העולמות כולם. ואנחנו מדברים אתו! 

ואומרים לו: אתה א-לקינו, שלנו, פרטי. שלנו: "אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג, כ) אתה א-לקינו. וואי וואי וואי. משגיח עלינו בפרטות! אתה משגיח עלי באופן פרטי. 'מלך העולם!' אתה המלך של העולם. ואני מודה לו: 'בורא פרי העץ. המוציא לחם מן הארץ' - זה הכל אתה. אין פה חיטה ואין פה זורעים ואין פה אדמה ואין פה גשם. זה אתה. הכל זה אתה.

נו, אני אוכל וסועד את ליבי ונהנה. לא מגיע להגיד ברכה כמו שצריך?! אז למה אנשים זורקים ברכות, ככה? 'ברוך הנגחדלנבלד... בורא פרי העץ. כגלכיגדל... שהכל נהיה בדברו. כגחכגדלכגד...' 

אני עוד לא נמצא בשלוש (3) ראשונות - אנשים עושה 'עושה שלום'. ואני לא מתפלל לאט... וכבר 'עושה שלום'?! שלום? לאן אתה הולך? מה, בשביל מה באת? יש לך פגישה עם הקב"ה! לבקש ממנו מה שאתה רוצה!! איך גמרת את הפגישה מהר?!

אחד יכנס לראש העיר ויגיד לו: 'אדוני ראש העיר, תודה שקבלת אותי, אני רוצה קרקע ארבע (4) דונם, אני רוצה מכונית, אני רוצה שתעלה לאשתי את המשכורת, אני רוצה זה וזה וזה... להתראות. 'עושה שלום'. בַּיי בַּיי...' 

הוא יתיחס אליך?! איך אתה מבקש? ממי אתה מבקש? - צ'יק צ'ק. הכל צ'יק צ'ק לגמור כאילו זה עול... כאילו זה שק מלט פה, הופ, טאק להוריד אותו וזהו, להשתחרר! ככה זה נראה. לא חבל? - תכסיסי מלוכה אנחנו בנים של מלך. בנים של מלך!

איך הבת של טראמפ הולכת ברחוב? - היא הבת של טראמפ! כל העולם כבר מכיר אותה. מאז שאבא שלה היה 'הנשיא'. אתם יכולים ללכת כמוה ברחוב ולהרגיש: 'הבן של מלך!'? אפילו שאני אגיד לכם אלף (1,000) פעם אתם לא יכולים. אין לכם את ההבנה וההרגשה שאנחנו הבנים של מלך מלכי המלכים הקב"ה!!

מה עונים לגוי שמזלזל ביהודי?

כבוד הרב פונה למישהו בקהל: אני שואל אותך, אם היה תופס אותך אחד פה, שחור עור. גדול! כמו שחקני כדורסל... והיה אומר לך: 'ז'יד!' ונותן לך כמה "ברכות" ביידיש. מה היית עונה לו? הוא היה אומר לך 'ז'יד' - מילים. מה היית אומר לו? 

עונה: 'בורח'. 

ואם היה לך אומץ ולא היית בורח והיית יכול לענות, מה היית עונה לו? 

היית צריך לעשות לו ככה [כבוד הרב מסמל תנועה על האף עם היד...]. 

צחוק בקהל. 

ולהגיד לו: 'עוד לפני שנולדתי - אני הבן של הקב"ה! והוא בחר בי!! ולא בכל האנשים כמוך בכל העולם ביחד!!! ואני מברך בבוקר: 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי' כמוך וכמו הפרזידנט שלך. הבנת? טררר' [שוב הרב מסמן את אותה תנועה עם היד...]. 

אתה לא יכול לעשות כי אתה לא עדין מרגיש שאתה כזה. אם היית מרגיש כזה - היית המאושר באדם! ואם אתה כזה ואבא שלך קוראים לו: 'אבינו מלכנו!' כן? אבא שלך זה: 'מלך העולם' - אתה יכול לקבל הכל.

איפה הג"ע שה' רוצה לתת לנו? ומתי?

הוא רוצה לתת לך, אתה יודע מה לתת לך? הרגע-הרגע, מה הוא רוצה לתת לך? ג"ע פה בעוה"ז. אתה מאמין? לא 'אחר כך'. עכשיו הוא רוצה לתת לך פה בעוה"ז ג"ע.

מאיפה אני יודע? אדם הראשון איפה הוא שם אותו? ישר בג"ע. לא שם אותו בחוץ ואמר לו: 'תעשה כמה מצוות, תהיה ילד טוב, אני אכניס אותך'. - לא! ישר לג"ע! 

זה מה שהוא רוצה. את כל העולם כולו הוא ברא בשביל אדם אחד (1) שהכניס אותו ישר לג"ע. עוד לא עשה כלום. ואם היה עומד בביקוש, רק 'לא לאכול מהעץ!' – היה מגיע לשלמות לעוה"ב!! 

ומה צריך כל יהודי לומר? 'כל העולם כולו נברא בשבילי' – לבד! בשבילי. נו, אז ה' לא רוצה לתת לך את העוה"ב כבר פה בעוה"ז? אבל אתה צריך להיות בן.

יש בנים ויש עבדים; בנים עושים רצון אביהם שבשמים. מה זה 'עושים רצון אביהם'? לא מה שהוא מבקש. מה שהוא מבקש - פשיטא שצריכים לעשות! אבל בנים יודעים גם מה הרצון של הקב"ה. מה ההבדל בין בן לעבד? 

האדון אומר לעבד: 'תביא לי בבקשה כוס תה!' – מביא לו כוס תה. 

אומר לבן: 'תביא לי כוס תה' – מביא לו עם עוגיות, עם שוקולדים. הוא יודע מה אבא אוהב. הוא יודע מה אבא רוצה. זה נקרא: 'לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם' (אבות ה, כ) מעבר למה שכתוב אתה צריך עוד להוסיף כדי שהקב"ה יהיה מרוצה. ואז ממילא בן כזה מקבל הכל! הכל-הכל-הכל.

אז לסיכום: 

קודם כל – בני אדם. צריך ללמוד דרך ארץ. יש הרבה לצערנו שאין להם דרך ארץ ואני לא אפרט... ממש אין דרך ארץ. 

(אני אגיד אחר כך לרב שמעון מה אני חושב והוא יגיד למי שהוא חושב שצריך להגיד...) 

דבר שני – מידות. חיבים לעבוד על המידות. יש ספר 'אורחות צדיקים' כולם מכירים, אבל צריך ללמוד על מנת לקים. צריך לתקן את המידות. 

אחרי זה צריך לעבוד על יראת שמים באמת. יראת שמים באמת! יראת שמים זה ההגנה של הבן אדם. אין לו יראת שמים – אפשר ברגע אחד... ברגע אחד – להוריד אותו מהפסים!

יש שיחת מוסר של אחד מגדולי ישראל שאומר שבעצם יש בני אדם, לא נגיד את זה על כולם, יש בני אדם שהם 'בית הכסא'. 'בית הכסא' זה בית כסא. 

[התימנים אומרים: 'בית הכסא' לא 'בית הכסא' כי לא היה פעם כסאות. היה בור. למה זה נקרא 'הכסא'? כי כתוב בפסוק: "וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ" (דברים כג, יד) זה מלשון כיסוי, לא מלשון כסא. 'בית הכסא']. 

אז הוא אומר שאנשים הם 'בית הכסא' - כל זמן שאתה לא נוגע בו, כלום – אין ריח... אבל ברגע שאתה נוגע בו – נפתח הכסא והריח יוצא. 

לכן אדם נמדד 'בכוסו, בכיסו ובכעסו' (עירובין סה:). כשהוא כועס – אתה יודע בדיוק מי הסחורה פה, אתה מבין... זה שהוא מאופק בינתים זה בגלל שיש כיסוי. אבל אם זה מתרומם... - וואי וואי וואי. אז צריך מידות. צריך שיהיה גם מידות. ואחרי מידות – יראת שמים.

למה הרב גלינסקי ביקש פתק: 'לבדוק את המעצורים?'

אמרתי לפני כמה ימים לרב שמעון שהרב גלינסקי פעם נסע עם נהג שלקח אותו טרמפ והוא ראה פתק על החלון שכתוב שם 'check the breaks' - תבדוק את המעצורים. 

אז הוא אמר: 'אני צריך פתק כזה', 

הוא אמר לו: 'למה אתה צריך? אתה לא נהג בכלל. בשביל מה אתה צריך?', 

הוא אומר לו: 'בשביל מה כתוב לך את זה?' 

הוא אומר לו: 'לפעמים אם לא בודקים את הברקס יכול להיות בשעת סכנה אני אבוא ללחוץ, לא יהיה ברקס, אז אני יכול להחליק ואוי ואבוי מה יכול להיות. אז צריך כל פעם לבדוק'. 

אז הוא אומר לו: 'גם אני צריך את זה. לפעמים אדם יכול להחליק, איזה עברה, משהו. צריך ברקס. ברקס. צריך לבדוק את הברקס.' 

אז לפני שיוצאים לרחוב – צריך לבדוק את היראת שמים. זה הברקסים שמונע מאדם לעשות עברות. אז צריך שאדם יהיה לו יראת שמים.

ואחרי זה ללמוד על מנת לקים. 

אז יש עוד הרבה שלבים לפני שמגיעים ללימוד ולהתפעל ולהגיד: 'שאני למדן...' - מצוין, אבל יתבעו אותך לפי הידיעות שלך. כל מה שאתה יודע יגידו: 'קימת או לא קימת?'. אין ידיעה שאתה יכול להשאיר אותה לספר. כל ידיעה – זה בשבילך. 

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד, לט). IMMIDIETLY - ככה צריך. 

ומעכשיו כבר אתם בדרככם תהיו חכמים ואני מקווה: שעד אוגוסט, אם נחזור לפה, אז אני אראה פה 'מלאכים!' ושלא חושבים 'רע' על אנשים. לא חושבים רע! חושבים טוב על אנשים.

מבקשים מהרב שיספר על החזרה בתשובה שלו;

הוא רוצה: שאני אגיד לכם איך אני חזרתי בתשובה? 

אני עד גיל עשרים וארבע (24) אני הייתי חילוני. לא 'גמור' אבל חצי (1/2) גמור. לא הייתי מעשן בשבת ולא נוסע בשבת - זה אף פעם. אבל טלוויזיה, רדיו...זה חשמל – 'חשמל זה לא...' ככה חשבתי, מה אני אעשה?! לא... למדתי בבית ספר חילוני, אז לא ידעתי. 

בקיצור, יום אחד אני פתחתי ספר בספריה: 'קיצור שולחן ערוך' של הרב גנצפריד. קיבלתי את זה בבר מצווה. ועלתה לי מחשבה: 'מי אלה שבמקום לתת שיק נתנו ספרים?!' והחלטתי לבדוק: מי אלה שנתנו ספרים לבר מצווה. והעין שלי הלכה לקיצור שולחן ערוך - בגלל שהיה בו פסי זהב על הכריכה.

משכתי אותו, פתחתי, מה היה כתוב? 

– "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח) - זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני ה'. ואין ישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו כישיבתו ותנועתו לפני מלך בשר ודם ואין דבורו והלוכו בתוך ביתו כדיבורו והלוכו לפני מלך בשר ודם. ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה! שנאמר: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ... הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" (ירמיהו כג, כד) מיד תתלבש עליו בושה ויראה!' וכו' 

באותו רגע חזרתי בתשובה!!

אז מה ההבדל?

אתם רואים מה ההבדל ביני לבניכם? אני קראתי – וקימתי. לא אמרתי: 'מה זה, איפה הוא? איפה הוא? כתוב: 'שהוא מסתכל עלי!' - איפה הוא?' לא שאלתי שום דבר. מאותו רגע הבנתי: שאני בבדיקה כל רגע. כל מה שאני עושה – ה' רואה אותי. היתי מאמין בא-לקים ממה שלמדו אותי בבית: אמונה. אף פעם לא חשבתי מה זה. אף פעם לא התבוננתי: 'מה זה אומר? מה זה מחיב?' - אף פעם! 

אם היו שואלים אותי: 'אתה מאמין בה'?', 

הייתי אומר: 'בטח!'. 

- 'מה זה אומר? מה אתה עושה עם זה?' 

- אין לי תשובה. 

ברגע שקראתי את זה – זהו. מאותו רגע יצאתי לדרך ומה שכתוב - אני מקים. מה שכתוב. הייתי נותן כבר דרשות לאנשים והייתי מוריד את הזקן בתער - כי עוד לא הגעתי לסימן שכתוב: 'שאסור להשחית!'. לא ידעתי. אני התקדמתי לפי מה שכתוב. אבל כבר מה שלמדתי - היה מספיק לחנך אחרים שיודעים ולא מקימים. והיתי הולך עם הספרים אצלי ביד וכל מי שהיתי רואה שלא עושה מה שכתוב, 

אומר לו: 'תראה מה כתוב. תראה מה כתוב. תראה מה כתוב. תראה מה כתוב.'. 

כשאני בעצמי עוד לא יודע את כל הכתוב! וככה זה המשיך. 

אם אתה מאמין למה שכתוב... אחד הדברים שתפס אותי זה היה פסוק: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" (תהילים פא, יא) 

אמרתי לה': 'אין בעיה! אני נותן את הפה שלי, אני אפתח אותו, אתה תמלא אותו'. וארבעים (40) שנה אני מדבר. ושואלים אותי שאלות ואני עונה תשובות. 'מאיפה אתה עונה תשובות? מאיפה אתה יודע?' אתם יודעים כמה שאלות שאלו אותי? - עשרות אלפי שאלות! ואני עונה לאנשים. איך זה יכול להיות? מה, אני למדתי את כל התורה כולה? - לא. איך זה? כתוב: "הַרְחֶב פִּיךָ" – אני אמלאהו. מה זה בעיה שלך בכלל?! אתה תפתח. אני – אני אגיד במקומך... אני אגיד.

כל מה שלמדתי אתמול – שאלו אותי מחר. מה שלא למדתי – לא שאלו אותי אף פעם! מי שמקים את מה שה' אומר – הקב"ה עוזר לו בכל מכל כל. 

מתנה טובה מהקב"ה!

והנה היה פה מעשה לפני שלושה ימים, יהודי שהוא טיפל בו, שכנע אותו לקחת תפילין ופה ושם. 

אמרתי לו: 'תן לי אני אדבר אתו רגע'. לקחתי את הטלפון...

[כך זה נשמע...]

כבוד הרב: "מתנה ה' רוצה לתת לך! השאלה: האם אתה מוכן לקבל?"

- "אני מוכן לקבל מה שה' נותן."

כבוד הרב: "בדיוק. אז זה מה שה' נתן. כשמשה רבנו עלה למרום 

אז הקב"ה אמר לו: "מתנה יש לי בבית גנזי ושבת שמה רצוני לתנה לישראל לך והודיעם!" - את ערכה של השבת שלא יזלזלו בה". 

הכח של השבת זה ברכה: "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ" (בראשית ב, ג) אתה שומע מה יותר חשוב לקב"ה? יותר מששת ימי המעשה שהוא ברא – הוא ברך את היום שהוא לא עשה כלום: "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" כל הקדושה בעולם זה מיום השבת. 

זה המתנה שאני רוצה לתת לך שה' נתן למשה רבנו. מוכן?"

- "מוכן בהחלט!"

כבוד הרב: "יופי! אז בעזרת ה' - ה' יזכה אותך בזכות זה; לבית, לבריאות לילד ולתשובה שלמה אתה ואשתך."

- "אמן-אמן! תודה רבה כבוד הרב. זכות גדולה ממש."

כבוד הרב: "מה שם בנך?"

- "ליאור"

כבוד הרב: "ליאור בן?" 

- "רפאל ויהודית"

כבוד הרב: "רפאל ויהודית - ה' יזכה אותו בעזרת ה' להיות בריא ושלם, יפסקו הניתוחים ויעברו לשונאי ישראל והגזירה תלך ממנו בזכות שבת הקדושה אמן ואמן!" 

- "אמן-אמן! כבוד הרב תודה"

כבוד הרב: "יופי! תגיד: 'ישר כח' להרב שמעון."

הרב ממשיך עם הדרשה לבחורי הישיבה: 'כן. אתם רואים? 'הלו, אני רוצה לתת לך מתנה!', 

- 'אני רוצה מתנה של הקב"ה', 

אומר: 'בדיוק את זה אני רוצה לתת לך! את המתנה שהקב"ה נתן למשה רבנו – את השבת. אתה מוכן לקבל?', 

- 'כן'. 

נו, "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" תעשו רק מה שה' רוצה, אבל בדיוק. מה שכתוב – תעשו. תראו: שהקב"ה פלאי פלאות יעשה אתכם!

אני מודה לכם על ההקשבה. ואני מודה לכם שבאתם. 

ואתם יודעים כמה זכויות יש לכם עכשיו? - כל מילה שהוצאנו זה תרי"ג (613). וכפול האנשים. ואם היה קשה לכם קצת בגלל שאתם עייפים או משהו – אז זה פי מאה (100). אם זה היה בשמחה – זה רק פי שתים (2). אבל אם זה היה בצער – זה פי מאה. ואתם גם נוטלים שכר של כל אלה שלא באו... - ככה כתוב.

אז יש לכם טריליונים של מצוות מהערב הזה!! חוץ מהעצות שאם תשתמשו בהם - אז בכלל תהיו ביליונרים...!!!

שיהיה לכם כל טוב. להתראות בהנץ... 

[הקהל מחייך...]. 

- "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ".