שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על פרק ד חלק ח | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 11.01.2012, שעה: 05:20
אמרנו שגמול העולם הבא אין האדם ראוי לו במעשה הטוב בלבד אבל יהיה ראוי לו בשני דברים: בכל זאת אחרי המעשה הטוב שהוא יעשה, האחד: שיורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב, כמו שכתוב "ומצדיקי הרבים כוכבים לעולם ועד" אז יורה בני אדם על עבודת הבורא, וינהיגם לעשות הטוב, דהיינו לעשות את מעשה עבודת האלוקים למעשים טובים, וההנהגה תהיה במידות טובות, שינהיג אותם, ואז הוא נקרא ממצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והפסוק אומר: "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב".
ואדם כזה שמתקבץ אצלו אצל זה שהוא משתדל אז יהי לו גמול של ההצדקה שלו את האחרים, בתוספת הגמול של הצדקות שהוא עושה שהוא בעצמו מקיים את התורה והמצוות , והגמול של אמונת לבו וסבלו - יהיה ראוי לגמול של העולם הבא אצל הבורא. אז אמרנו זה הבן אדם שבזכות מקבל עולם הבא, השני: זה רק חסד ונדבה מהאלוקים חסד מאלוקים ונדבה וטובה כמו שכתוב : "ולך השם חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" ומה הסיבה לזה? כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר - לא יהיה שקול כל מה שנעה - בטובה אחת מטובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה, וכל שכן אם יהיה לו חטא .
גם אם לאדם יהיו מצוות כחול היום, עדיין אינו יכול להביא במשקל כנגד טובה אחת מטובות שהבורא יתברך עושה לו בעולם הזה, וזה אם הוא מלא כולו רק המצוות, ואם היה לו גם חטא אז בכלל מה מגיע לו? ואם ידקדק הבורא עם האדם, בתביעת הודאת הטובה, כמה האדם חייב להודות לו, יהיה כל מעשהו שעשה בימי חייו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו. ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו,אלא חסד מהבורא עליו. אז מאיפה הקב"ה משלם לאדם אם לא מגיע לו? אז זה רק חסד של הבורא עליו, זה בעניין השכר.
בעניין עולם הבא: אך העונש בשני העולמים הוא באמת ובדין, העונש הולך לפי עמת הצדק והיושר, באמת ובדין מה שיגיע לאדם הוא צריך לקבל, וזה חוב שחייב בו האדם, אדם עשה עבירות יצטרך לשלם עליהם, אלא שחסד הבורא יתגבר עלינו בשני העולמים כמו שכתוב: ולך אדני חסד, אז הקב"ה יכול להתחסד גם עם אלה שעוברים על רצונו בתנאים מסוימים, וגם נאמר: "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" אז זאת אומרת: הקב"ה מצד החסד יכול גם לא לשלם לא להעניש באופן מידי אלא לדחות את הדברים, לתת צ'אנס ועוד צ'אנס עד שיעשו תשובה.
ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים: ממנו נסתר, אין משקיף עליו זולת הבורא, עכשיו אנחנו לומדים הרי למה התורה לא פרסמה ובארה בדיוק את שכר העולם הבא, ואת השכר על המצוות בעולם הזה, אמרנו שבעונשים יש לנו בדיוק על כל דבר ודבר מי שעובר עבירה מה העונש שלו, ועל מה מקבלים, אבל המצוות אמרנו שהתורה לא פרסמה ואמרנו כמה נימוקים, עכשיו אנו ממשיכים עוד: ומהם כמעשה הטוב המתחלק לשני חלקים: וממנו נסתר, אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות והדומה להם, וממנו נראה על האברים, איננו נסתר מן הברואים והם המצוות הנראות על האברים,
זאת אומרת: מעשה הטוב שאדם עושה מתחלק לשני חלקים: אחד נסתר ואחד נגלה, את הנסתר לא רואה ולא יכול להשקיף עליו שום אדם כמו החובות של הלבבות, "לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך, לא תקום ולא תיטור",
{יש ריח של מישהו שעישן בדרך לפה? אתה עשנת בדרך, מישהו עישן בדרך? אתה? ריח חריף, תשטוף ידיים בקשה ו.... ששששש. לא לא זה ריח של סיגריות}
אז הוא אומר: מעשה הטוב מתחלק לשני חלקים, הנסתר - זה רק השם רואה, כגון חובות שהם מוטלות על האדם והם בלבבות, ויש נגלות שזה על האיברים וזה לא נסתר מהברואים, ורואים אם בן אדם מקיים מצוות או לא, מתפלל לא מתפלל, מניח תפלין לא מניח, שם ציצית מתעטף בציצית לא מתעטף, עושה סוכה לא עושה סוכה, רואים. והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים, בגמול נראה בעולם הזה. וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא. ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על העניין, כמו שאמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ופעלת לחוסים בך נגד בני אדם", וכן דרך העונש הנראה והנסתר כדרך הגמול.
אז זאת אומרת: דברים שאנחנו עושים פה בגלוי ומקבלים שכר עליהם פה בגלוי. דברים שנעשים בסתר מקבלים עליהם לחיי העולם הבא. זאת אומרת: הוא מביא פה פסוק: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" שזה צפון לאלה שיראים, יראים זה בלב, אנחנו לא יודעים מי ירא שמים מי לא, אנחנו יכולים להקיש במעשים הנראים, אם הוא יראה שמים או לא יראי שמים, אבל יש בזה הרבה מן התרמית, כי רואים שתופסים כל מיני אנשים שהם לכאורה יראי שמים במעשים מגונים ודברים כאלה השם ירחם.
אז זאת אומרת" יראת שמים זה דבר שמסור להשם יתברך, אז לכן דברים כאלה השכר והגמול משתלמים לחיי העולם הבא, לכן כתוב: "מה רב טובך אשר צפנת" כתוב צפון לעולם העליון "ליראיך" למי שיראי שמים, "פעלת" שכר מקבלים "לחוסים בך נגד בני אדם" מה שרואים בני אדם זה נגלה, אז הקב"ה משלם פה בעולם הזה.
ש---
הרב: הקב"ה יכול לפרוד בכל מקום הוא יכול לפרוד איפה שהוא רוצה,
ש---
הרב: אתה מתכוון לגודל השכר, אז איך הקב"ה משלם בעולם הזה?
ש. ---העיקר זה העולם הזה הבא לא העולם הזה
הרב: זה נכון, וכן דרך העונש הנראה והנסתר כדרך הגמול. אבל הקב"ה נותן לעולם פה בעולם הזה פירות, והקרן קיימת לו לעולם הבא, מכל מקום על הנגלות, מקבלים פה ועל הנסתרות מקבלים שם, לא רק בשכר אלא גם בעונש. ומה הראיה על זה?
ש---
הרב: כן אבל כמה פעולות אתה עושה ביום? 100-200
ש. מאות
הרב: מאות? בא תגיד לי מאות, פעולות כן, אבל מזה מאות? מצוות אתה עושה? תגיד לי איך?
ש---
הרב: זה אחד, מה זה שווה זה משהו אחר, כמה מצוות נגלות אתה עושה?
ש. ---
הרב: אז כרגע אתה עושה חסד, אז עשית חסד בהסדר, מה עוד?
ש. 20---
הרב: אתה מדבר במשך הזמן אבל זה מצוה אחת, אני מיושב בסוכה, אז מה אז אני יושב בסוכה אני מקיים מצווה אחת, כל אחת אני מקיים מצוה אחת בסוכה אבל אחת, בסוכה,
ש.אני עושה הרבה דברים---
הרב: עכשיו מה יותר אתה חושב מה שאתה חושב בלב או מה שאתה עושה בידיים בפועל?
ש. ---
הרב: הלב פועל כל הזמן והמחשבות עובדות כל הזמן,
ש---
הרב: זה אפילו בנגלות הוא יכול לקלקל, כל שכן בלי נגלות בלי עשייה בכלל, נגיד אדם צריך לירא את השם, אם הוא ירא את השם אז הוא עובר על יראת השם כל הזמן,
ש. מה זה חטא?
הרב: כן גם,
ש---
הרב: אז אם אדם צריך לאהוב את השם, אז אתה בכל רגע יכול לקיים מצוות אהבת השם כל רגע בלב, "יראת השם", "אהבת הבריות", או להבדיל "שנאת הבריות", הנה התשקורת עכשיו שנאת הבריות שאין כדוגמתה, אז מה קורה אז נהיה מה? נהיה שנאה באופן קבוע, כל חרדי שרואים ברחוב - שונאים אותו, אז הוא לא עשה שום דבר באיברים אבל בלב הוא שונא, כתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך", אז כל רגע בלי הפסקה,
ש. ---
הרב: מאה % אבל אלה למנות כמצוה אחת נמשכת וזה השנאה שלו אתה מבין מלאה בלבו כל הזמן, כל מי שהוא רואה זה בפני עצמו. נגיד, אישה שהולכת שלא בצניעות אז זה מעשה אחד אבל היא מחטיאה רבים, אז כל מי שנתקל בה – חוטא, מי החטיא אותו היא, במעשה אחד היא עושה לכאורה הרבה מעשים, אתה מבין. דוגמה: אדם עומד במרפסת, מחזיק צינור מים ומשפריץ על אנשים, המעשה אחד, אבל הפגיעה ברבים. אדם יכול לעשות מעשה אחד ולזכות את הרבים, אדם קנה הרבה רוגלך, או הביא צ'ולנט, ומחלק לאנשים, אז המעשה של הצ'ולנט, ההכנה היה נגיד מעשה אחד, והנהנים הם רבים.
ש---
הרב: לא מקבלים את מלוא השכר, אבל מקבלים את הפירות בעולם הזה, נכון. אומר רבינו בחיי: שעל המצוות בעולם הזה מקבלים, והרמב"ם מביא את זה "בהלכות תשובה" הקראתי את זה כבר בשיעור הקודם זאת אומרת בנגלה הראשונה שאמרנו "בשער הבטחון", שהקב"ה נותן לאדם פה את הפירות של כל המצוות כדי שיוכל לקיים את המצוות ולהמשיך אותם, זאת אומרת הקב"ה נותן לו כלים שיהיה בשקט בשלוה לא יהיה מלחמות ללא צרות והכל כדי שיוכל להגביר חיילים לתורה. אז מן השמים נותנים לו על הנגלות, רואים שהוא עושה פועל והכל ופה ושם, בשביל זה צריך כלים, בשביל הלב - לא צריך כלים, בשביל הלב זהו, אתה חושב לא חושב אוהב לא אוהב שונא לא שונא נוקם לא נוקם נוטר לא נוטר כל הדברים האלה לא צריכים להביא לך פירות בשביל זה, יש לך כבר את הלב - עובד,
מה בשאר הדברים שאתה עושה באיברים? צריך להביא לך אפשרויות אמצעים כלים, שתוכל לעשותם, אז כבר מקבל בעולם הזה עוד, מרבים לך עוד אפשרויות. אתה נותן צדקה, רואים שאתה מביא צדקה - אז נותנים לך עוד אפשרויות לצדקה, וכן הלאה. רואים שאתה מתחסד עם הבריות - מביאים לך עוד אפשרויות,
ש---
הרב: כן אבל מי זה איפה זה צפוי? אתה צפנת למי הוא צופן?
ש. ביראה
הרב: ודאי ואיפה היראה נמצאת? בלב והראייה על זה:
כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעולם הזה, והוא המפורש בפרשת "אם בחוקותי".
איפה אנחנו רואים מצוות אם אנחנו מקבלים בעולם הזה? הנה ממה שכתוב בפרשת "בחוקותי" זאת אומרת שם כתוב מה אנחנו נקבל, "אם בחוקותי תלכו" אז יש שם הבטחות, "אשיג לכם דיש של בציר, בציר ישיג לכם זרע, ושכבתם ואין מחריד, ורעה לא תעבור בארצכם" כל ההבטחות האלה לא יהיה לכם מלחמות, יהיה לכם אוכל ויהיה לכם פירות, ויהיה לכם גשם ויהיה לכם זה ויהיה לכם זה, כל הדברים האלה אם תעשו את המצוות, "אם בחוקותי תלכו", אם רואים בעניים והולכים לקיים את המצוות - אז תקבלו שכר הנגלה והנראה לעיניים מהר.
וכן ערב להם על העבירות הנראות הגלויות עונש נראה מהר גם כן, אם עוברים עבירות שהם בגלוי - אז מקבלים עונש נגלה מהר בעולם הזה. לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים, לא מה שנסתר, אנשים מבינים, עשו עבירות - מקבלים עונש, הם לא רואים מה אדם חושב בלבו, אז ממילא איך הוא ידע על מה הוא מקבל עונש או לא מקבל עונש? הוא צריך ללכת כנגד מה שנראה, אדם פעל פעולה - על זה נאמר: "הנסתרות להשם אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם". זאת אומרת הנסתרות הקב"ה מטפל בהם, אתה לא תדע שעל הנסתרות האלה --- אבל הנגלות אנחנו נוכל לראות אנו ובנינו, נוכל לראות מה הקב"ה משלם.
ש. ---
הרב: כן, אמרנו שלא,
ש---
הרב: נכון אם הוא לא עשה תשובה
ש---
הרב: שמה? פה בעולם הזה, נו מה אתה רוצה? אם הוא לא צדיק גמור פירושו שהוא עשה כמה מעשים שהם לא בסדר, ועל זה הוא מקבל בעולם הזה כביכול בעיני הרואים רע לו, אז זה לא רע לו, הקב"ה מתקן אותו בדרך הזאת, לכן רואים שרע לו, למה הוא מקבל פה עונש? למה הוא חולה? למה הוא מתייסר? בגלל שהוא צדיק שאינו גמור, אז מה הוא עשה? למה הוא לא גמור? כי הוא עשה כמה עבירות, ואם הוא עשה כמה עבירות – מגיע לו שיהיה לו רע בעולם הזה בנגלה.
ואמר הכתוב: "ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא - ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו". זאת אומרת: אנחנו הציבור, רואים שמישהו עבר עבירות ומעלימים עין, מזה מעלימים? ראינו ומעלימים, אם לא ראינו אז לא ראינו אז מזה מעלימים? אז לא מעלימים, ואם כתוב שמעלימים - פירושו יודעים ומעלימים. אז הוא אומר אז זה גלוי לכם מה שהוא עשה, רק אתם מעלימים עין, אז הוא אומר: ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא – "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו".
אז אני אתן את העונש בגלוי שכולם יראו. כמו שאתם הייתם צריכים לעשות את דינו - אני אעשה את דינו בגלוי. "אך העבודות והעבירות הצפונות בלב" העבודות זה קיום המצוות. אבל העבודות והעבירות הצפונות בלב, והיינו העבודות שה קיום התורה והמצוות והעבירות זה העבירות נגד המצוות, אלה הצפונות בלב דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא. זה הקב"ה יכול להחליט איפה הוא משלם בעולם הזה או בעולם הבא, על כן הניח הספר פירוש גמול העולם הבא. לכן התורה לא פרסמה את הגמול לעולם הבא.
כי אין כלל קבוע איך ומה, זה תלוי באנשים, אם האנשים לגומה מוציאים את הדין - הקב"ה לא מוציא את הדין, אם אנשים מעלימים אז הקב"ה כן עושה, אם הוא עושה עבירות שהם גלויות, עושה עבירות נסתרות, אז אי אפשר לדעת בדיוק מה העולם הבא שמגיע לכל בן אדם, כי זה הכל מורכב אי אפשר לשקלל דבר בדבר, אז אי אפשר לתת בזה כללים, זה מצטבר, זה לא רק מצטבר, זה גם מתחשב: כמה עבירות יש לך? כמב מצוות יש לך? מה המשקל של כל אחת? מה האיכות של כל אחת? בשביל לדעת אז אי אפשר לתת כללים.
בעונש אפשר להגיד, האדם עשה עבירה כזאת - העונש כך וכך, נסעת במהירות כזאת - אתה מקבל קנס 750 שקל, עברת באור אדום - שלילת רישיון מידית וכו', אפשר להגדיר דברים כאלה. אבל אדם שעושה מצוה, אז אם זה מצוה גלויה מצוה לא גלויה, מה היתה כוונתו בשעת עשיית המצוה, מה לא היה בזמן המצוה, מה האיכות? כל הדברים האלה זה דברים שלא ניתן.... אבל מה - על הגלויות בעולם הזה כבר הקב"ה נותן, על הנסתרות לא נותן, ומשאיר הכל לחיי העולם הבא, פעמים הוא יכול גם לתת בעולם הזה לפי העניין, אז אי אפשר לכתוב בדיוק על מה האדם יקבל עולם הבא ואי אפשר להניח את זה בספר, כי מה שכתוב בספר מחייב. אבל אי אפשר להגיד בדיוק בגלל שאנשים משתנים בכל מעשיהם.
ש---
הרב: אלה שרוצים שכר מאנשים בגלוי - אז הם כבר קיבלו את השכר שלהם מה הם רוצים עוד ?
ש. אז אין לו חלק לעולם הבא?
הרב: לא אמרנו שאין לו חלק לעולם הבא יכול להיות---
ש. ---
הרב: יש גם דברים הנסתרים בלבבות, נכון, אבל לא על הכל מקבלים הכל פה, לא על הכל מקבלים הכל פה, אם האדם מעריך את הפרסום שלו אתה מבין בכבוד - אז כבר למדנו שמי שמחפש את השבח ובהודאה שיגידו לו שיכבדו אותו והכל - מפסיד את שכרו ולא ישתלם לו לעולם הבא, אז אם הבן אדם עושה ככה---
ש---
הרב: אדם שעושה את המצוות לשמן -
ש---
הרב: שילמד, אז מה?
ש. ---
הרב: מה שאומרים אנשים זה לא קובע בשמים,
ש. הוא לא מתגאה, לא בגלל זה הוא עושה את זה,
הרב: אמרנו, אם הוא לא מתגאה אין שום בעיה,
ש. יש לו שכר---
הרב: זה לא אומר שיש לו שכר, תלוי איך הוא עשה את המצוה גם, אם הוא אומר אני לא עשיתי לשמה, אני לא יודע מזה לשמה, הוא עושה אני יודע---
ש. ---לשמח את השם ולשמח בני אדם
הרב: אז בקשה, אז נפלא מאוד, נפלא מאוד, זה כמו אדם שלוקח יהלום ומשייף אותו , אני יודע פה פאזה שם פאזה זה זה--- מה שיצא בסדר, העיקר יש יהלום עם פאזות, אבל מי שיודע לעשות את בפאזות כמו שצריך – הוא---
ש. מה זה לשמה?
הרב: לומדים לשמה, בהקדמה של ספר דברים של "מעם לועז" הוא כותב 17 תנאים לקיום לשמה, מעם לועז הקדמה. ויש מר"ן החיד"א 22 תנאים.
ש. ---
הרב: הקב"ה נותן לאדם כלים בשביל שיוכל להמשיך ולהתמיד בעבודת הבורא יתברך, זה מה שהוא נותן, אף פעם לא מקבלים לא את הגמול המלא ולא את השכר המלא בעולם הזה. חוץ מהרשעים, שהרשעים מקבלים את כל שכרם בעולם הזה, משלמים להם פה את הכל, ואיך אפשר לשלם להם ? הרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא? אלא כיוון שמעריכים את המצוות בחומר, זאת אומרת: מספיק להם שיהיה להם עושר ויאכטה ובוכטה ושחטה וחרטה, אז זה מספיק להם. אז משלמים להם לפי הקנה מידה שלהם, הם קובעים שזה מה ששווה להם,
אתה אומר לו: "יש עולם הבא!" - אומר לך: "עזוב אותי שמה תן לו פה תן לי פה!", הוא רוצה עכשיו, אומרים לו: "אין בעיה! אתה רוצה פה? - אין בעיה קח מזומנים, אין בעיה קח מזומנים, קח מזומנים, כמה אתה רוצה? 10 מיליארד? קח, תשמור עליהם טוב טוב עד שתמות ותשאיר את זה לאחרים, בסדר גמור קח, תשמור תהיה בנק!".
ש. ---
הרב: אם בן אדם רשע ומגיע לו שכר, נותנים לו את זה במזומנים, אז הוא יהיה בנק,
ש. מה זה מזומנים ---
הרב: אני לא יודע מה אתם מתלהבים, לא מסין מה אתם מתלהבים מכסף, מבנק, מכספומט, מה אתם מתלהבים לא מבין?
ש. אחד שאין לו הוא מתלהב הוא רוצה שיהיה לו, הוא רוצה שיהיה לו כסף, רוצים הכל עם בכסף קונים הכל עושים הכל, בלי כסף לא עושים שום דבר.
הרב: אני הייתי עני 7 שנים, לא היה חסר לי שום דבר,
ש. טוב אתה בן אדם מיוחד לא כל אחד---
הרב: מה זה שייך מיוחד, יש לחם יש מרגרינה, נגמר הסיפור, מלאת את הבטן מה אתה רוצה סע!
ש. האם להגיע לשמה זה קשה?
הרב: שום דבר לא קשה, שום דבר לא קשה, נגיד שאתה צריך לעשות את המצוה ביראת השם, בשמחה בזריזות, יש כל מיני תנאים, לא לשמה אתה מבין אתה בא כך--- עושה בזריזות, אם אתה יודע שאתה מתעסק במצוות, נגיד שאתה יודע שאתה הולך להרויח כסף אתה מבין, אתה לא מתעצל לאט לאט, לוקח את הזה נותן עודף לאט בינתיים יש תור משתרך ובינתיים בורחים אנשים מהקופה, אתה מזדרז, אתה "נו נו גברת נו נו אדון נו נונו", אתה רוצה להספיק כן כן, למה אתה ממהר? כי אתה יודע מה אתה מקבל.
אז אם בן אדם מעריך את המצוות הוא מזדרז מזדרז מזדרז מזדרז, הכל בזריזות, עושה את זה בשמחה, מי שמרויח כסף עצוב? שמח! אז אם אתה עושה מצוות לנצח נצחים - אתה לא שמח? אז אם אתה לא שמח זה לא לשמה כאילו זה עול, כאילו זה עונש, אני יודע אני צריך לקום ב-4.30 אני יודע מה, מה אני צריך לקום ב-4.30? בחיית למה אני צריך לקום ב-4.30? אי אפשר להתחיל ב-8.00?
ש. 4.30 זה טוב
הרב: אנחנו בסדר אנחנו כבר רגילים! אנחנו רגילים אני מדבר על אלה שישנים עכשיו, הם אומרים מה 4.30 מה קרה לכם אתם?
ש. --- ביום הכיפורים 1800 שקל---
הרב: יפה מאוד, צריך להגיד לו שסטטיסטית הרבה מהחבר'ה שזכו בהרבה פרסים כאלה התאבדו, וגם כמעט כולם הענו, נהיו עניים. כמעט כולם נהיו עניים,
ש. בגלל שלא מגיע להם---
הרב: לא משנה למה, אבל זה המציאות,
ש. תלוי מה עושים
הרב: כולם השתדלו לעשות עם זה טוב, כולם השתדלו זה אחרי מה שהשתדלו, זה התוצאות.
ש. מישהו שזכה נתן לאמא שלו לאחותו לכולם, מסכן נשאר בלי דירה התגרש מאשתו איבד את כל ה---
הרב: נכון, בפרט שהתרגלה להרבה כסף, ופתאום נגמר לה,
ש. ---
הרב: אנשים מתלהבים פה אתה לא שומע? הרויח לא הרויח, חושבים שמי שהרויח הוא עשיר, זה העני, "איזה עשיר השמח בחלקו" מה אתה צריך יותר מחלקך? אם יש לך עוד מיליונים בצד ואתה....
ש. ---
הרב: מה תפסיקו, זה כשאין לכם אתם סוברים ככה, אתם סוברים כשאין לכם, כשיש לבן אדם מזה מביא לו?
ש. שלוה---
הרב: איזה שלוה! באים אצלו כולם דופקים בדלת, כולם מניחים אליו לא מניחים לו, שמענו שזכית, שמענו שזה ככה,
ש. ---
הרב: אתה אומר ככה, אחרי זה קמצן, למה זה אתה לא נותן, הרווחת זה פה שם, תתחלק, ו --- לא מניחים לו, אין לו חיים,
ש. יש גם עין רעה
הרב: עזוב את העין רעה זה בחבילות, מדובר אבל בבין אדם לא מבין, יש לך מה לאכול, יש לך פינה לשים את הראש, יש לך ספר ללמוד,
ש. יש לך אישה יש לך ילדים
הרב: אז מה אם יש לך?
ש. אז האישה רוצה יותר מ ---
הרב: אז מה אם היא רוצה?
ש. אתה רוצה שלום בית
הרב: אז מה הבעיה?
ש. זה לא עובד ככה
הרב: תגיד לה התחתנת עם כספומט או עם בן אדם?
ש. היא אומרת לוגית---
הרב: עם מי התחתנת? עם מי התחתנת? עם מי התחתנת!?
ש. אתי, מזה עם מי התחתנת? היא התחתנה אבל היא רוצה---
הרב: את רוצה כסף, אני יודע להביא איקס, את רוצה ווי תצאי לעבוד, במקום זה אתה יודע תטען הפוך, מה זה לא מספיק מה שאני מביא תצאי החוצה תצאי לעבוד, תביאי כסף אני לא יכול לחיות ככה, מה את עושה תלמדי משהו, תהפוך עליה, הגברים כל הזמן במגננה, כל הזמן במגננה,
ש. כבוד הרב יש מעשה עם החפץ חיים מעשה נפלא מאוד, "כבודו תברך אותי מפעל הפיס אני רוצה להרויח, תברך אותי מה שהרב מברך זה עובד"--- עוד פעם בא עוד פעם אותו סיפור, אז אמר לו: "טוב השם יתן לך!" ובאמת הרוויח, הרוויח הון עתק, אחרי זמן קצר לא ידע מה קרה כל הכסף אבד לו,
הרב: למה? אתה יודע למה?
ש. הלך לרב "ברכת אותי הרוחתי והכל הלך לא יודע מה לעשות", החפץ חיים נאנח: "אתה באת אלי, לא מגיע לך, נתנו לך פרנסה לחמישים שנה, מה עשית עם זה, ישבת ללמוד? אם היית לומד היית נהנה מזה, לא למדת לא מגיע לך לקחו את זה בחזרה, למה לא באת לישיבה שאני יוכל לעזור? למה לא באת אלי אז? למה נתנו לך את הכסף? נתנו לך למפרע 50 שנה שתוכל ללמוד, ככה בשופי מה עשית? ישבת ללמוד? לא, אז לא מגיע לך, זה מה יש. מה שמגיע לאדם יקבל מה שלא מגיע לו לא יקבל". הם נתנו לו כדי שישב ללמוד לא ישב ללמוד זהו.
הרב: קיבל כסף עתק למה זה נקרא "עתק"? מעתיקים לו את זה אחר כך, מעתיקים לו את זה ממקום למקום,
ש--- ברוך השם הרב חי ברמה של---
הרב: אני לא חי אני כבר בכמה רמות, אני התחלתי מאפס ואני ברמה גבוה עכשיו,
ש. ברוך השם ברוך השם
הרב: ואני אומר לך: ואני אומר לך שההבדל הוא לא ממשי, ההבדל הממשי - זה האם בכל מצב אתה עובד את השם, זאת השאלה, מה יש לך זה לא משנה, עם ישראל יצאו למדבר, מה עשו? הנה מה עשו? אתה סוחב 90 חמורים מפוצצים כסף, מה עשית עם זה? איפה ישנת? "בסוכות", ומה קנית? שום דבר, מן יורד, ואם רצית שליו - אז השליו בא, נו מה עוד? מה תידחף עוד? צנון צנון! מה מה ? מלפפונים! מה מה? מה אתה רוצה? מה? אין לכם בטחון לכן אתם צריכים תרמילים מלאים כסף וזהב, אין לכם בטחון, אתם פוחדים מה יהיה מחר, מה יהיה מחר? כל הסיפור שאין לכם בטחון! אבל אם אתה לומד ביטחון! אז אתה גם לא צריך כלום!
בן אדם אומרים לו: "אתה רוצה לשמור על עצמך? אתה נמצא במערב הפרוע, במערב הפרוע כל אחד הולכים עם נשק כל אחד יכול לשלוף ויכול לירות בך, אז כולם מפחדים, במערב הפרוע שולם לומדים צ'וצ'וצ'ו בשביל לשרוד! אבל יש אחד מלמדים אותו הגנה עצמית בלי בכלל נשק, ובן אדם לא פוחד, הולך בכל מקום, אין לו נשק, אין לו סכינים אין לו שום דבר. תנסה להתחיל אתו, פתאום אתה מקבל סתירה ברגל , אז זאת אומרת: תלוי מי שיש לו בטחון, הוא לא צריך את זה בכלל, יכול ליבש בן אדם.
הרב מרדכי שרעבי פעם אחת הלך בשוק ביום שישי, ובא תשש גנב לו מהגלימה שלו את הארנק, אז הוא צעק לו לעצור, הוא לא עצר, אמר "שם" - ייבש אותו, נתקע, לא זז. בא אליו לקח ממנו את הארנק השאיר אותו ככה, ההוא צועק צועק צועק אתה מבין, רוצה להשתחרר, אמר לו: "תבטיח לי שאתה לא תעשה ככה!", הבטיח לו שיחרר אותו. נו מה צריך נשק פה שם? אפשר להגיע לדרגות למעלה למעלה למעלה לאין שיעור, לאין שיעור, אבל מה לעשות? אנשים לא לומדים.
יושבים אנשים לומדים רפואה - שנים על גבי שנים, מחקרים על מחקרים, עושים ופה ושם וניתוחים ופה ושם, מגיעים למצב פסססססס מגיעים למצב מרימים ידיים ואומרים: "אדוני מה שנשאר---" ואז מחפשים את הרבנים, ואז מתחילים להגיע להרצאות, ובוכים, ואומרים להם לעשות כמה מצוות, וטרק! איזה פלא הכל מסתדר, מתרפא, אישה יולדת, מה? איך זה? זה יה בכסף? לא, מה זה היה עם לימוד? למדו רפואה הרבנים? כלום, אומרים: "אדוני, מצוה פלונית פועלת ככה, זה פועל ככה, תעשה ככה ככה – שלום!". אז מה רואים? מה שאמר הרמב"ם, כמו שכתוב "בחוקותי", שהמצוות הנגלות בעולם הזה על המעשים הנגלים.
אתמול היתה אישה בהרצאה בדימונה יש לה בת חולה קשה פה ושם, אז אמרתי לה שתכסה את הראש לגמרי ותלך בצניעות, אז היא לא רוצה, בוכה, בוכה, אמרתי לה: "מה יותר טוב הילדה או השערות? מה יותר טוב? שיראו את הרגליים או שתכסי אותם? מה, מה את מחפשת? לא מבין!" יש ילדה במצב כזה וכזה וכזה, לקח ככה איזה חצי שעה להתארגן נפשית ככה והשפיעו עליה שמה אנשים, בינתיים אני עברתי את זה, בסוף היא הסכימה, אבל יש כאלה לא מסכימים.
היתה אישה אחת שהיה לה סרטן ולא נשאר לה הרבה זמן לפי הרופאים, והיא באה לבקש ברכה, אמרתי לה: "אין שום בעיה את תכסי את הראש!", שעה ועשר או עשרים דקות אני מנסה לשכנע אותה - לא מסכימה. היא אומרת לי: "שבלאו הכי היא תמות עוד שנה", - "מאיפה את יודעת?" אז היא אמרה שהיא הלכה לשאול אחת שהיא מסתכלת ב"קפה", והיא אמרה לה שבגיל 42 היא תמות, והיא בת 41. אמרתי לה: "את יודעת מה זה "קפה"? קפה היא מסתכלת שתית והיא מסתכלת ומחרטטת, למה היא מחרטטת? תעשי עוד קפה חדש למטה הקפה יסדר אותו דבר? לא, אז מה השתנה הכל? אז יכול להיות שעכשיו תחיי עד 98!", איזה חרטות אנשים טיפשים, הולכים עומדים בתור מאמינים שואלים זה, לא יאומן כי יסופר.
בקיצורו של דבר, היא לא הסכימה, רדפו אחריה אנשים ריחמו עליה, רדפו אחריה אנשים, מההרצאה, באמצע ההרצאה יצאו אתה ביחד, "אל תעשי את זה!" לא שום דבר.
ש---
הרב: היתה אישה אחת גם כן שהגיעה להרצאה ולא הסכימה, מזרוחניקית, היא מאמינה אבל לא מוכנה לשלם הכל, יש הרבה אנשים שמאמינים שיש עולם עולם הבא ויש שכר ועונש אבל לא מקיימים את כל המצוות.
ש---
הרב: יכול להיות שאני יצליח אתה מבין להמשיך את חייה, הברכה תשפיע שתתבטל הגזרה, אבל לא מוכנה לשלם הכל,
ש---
הרב: תגיד אתה חושב שאני עוקב אחרי טיפשים? מה אתה--- חסר לי מה לעשות?
ש. היית אישה מזרוחניקית---
הרב: אז היא באה והיא מכסה את הראש רק לא מכסה אותו מלא, אז אמרתי לה שתכסה מלא, יש לה ילדה בת שלוש שנים עם סרטן בדם, אז אמרתי לה שתכסה לא הסכימה, בכתה בכתה: "תן לי משהו אחר!", אמרתי לה: "אין משהו אחר!" זה, בוכה בוכה בוכה זהו, פתאום אח שלה היה אברך פנה אלי אמר: "תעשה טובה תטיל עלי מה שאתה רוצה אני אקיים!", אמרתי לו: "לא, זה לא שייך אליך זה שייך אליה, ואתה יכול להוסיף אם אתה רוצה אבל קודם כל שהיא תסכים!", לא עזר. יצאה מההרצאה, רדף אחריה, דתיה מדובר כן, לא מדובר על חילונית, יצאה אחריה אחרי כמה דקות - חזרה בוכה, "בסדר אני מסכימה"..... ברכתי אותה הילדה התרפאה, לא היתה שומעת - השם ירחם, אין שכל,
ש. כבוד הרב, היא לא אשמה גם כן, דוד המלך אומר, "הוציאה ממסגר נפשי" דוד המלך אומר--- "הוציאה ממסגר נפשי" מה הכוונה? היא מסכנה היצר הרע קושר אותה הקשרים של ברזל אפילו אם רוצה לא יכולה להשתחרר, לא יכולה לא יכולה תבינו אותה! קשר אותה בכבלים של--- דוד המלך אומר, --- זה לא פשוט, הוא לא יכול הוא כבול בכבלי ברזל אומר הוציאני מכבלי ברזל דוד המלך מבקש!
הרב: יפה מאוד, זה לימוד --- ומהם, כי הגמול והעונש הנזכרים בספר, דיבר הנביא בגמול העולם הזה ועונשו לאנשי העולם. כי הגמול והעונש הנזכרים בספר, דיבר הנביא בגמול העולם הזה ועונשו לאנשי העולם. ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים, אמר לו ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי זה דרך הייחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום. אז לכן מה שנכתב בספר התורה, במתן תורה היו בני ישראל בעולם הזה, אז היה ראוי להזהיר אותם בגמול ועונש העולם הזה כי אדם מתיירא בעולם מדבר שאינו מתדבק בו ומבין אותו.
אבל יהושע בין יהוצדק היה בעולם המלאכים, כמו שכתוב: "וירא את יהושע כהן גדול עומד לפני מלאך השם", ומשמע שם שהכל היה במראה הנבואה כמי שעומד בעולם העליון. ויש דברים שהם על פי חוכמת האמת וחכמת הקבלה ולכן אמר: ואתה הבן. אז מה שהוצרך להיכתב בספר זה בגלל מה שאנחנו דבקים בו ומורגלים ורואים, אבל דברים שאנחנו לא יכולים לראות דהיינו חיי העולם הבא - אז אי אפשר לכתוב אותם בספר. ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להידבק באלוקים ולהתקרב אל אורו העליון' כמו שכתוב "והלך לפניך צדקך כבוד השם יאספך".
ואמר "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". ואמר "לאור באור החיים". ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ורצון הבורא שורש הגמול. כמה שכתוב: "כי רגע באפו חיים ברצונו". ואמר בפרשת "אם בחקותי" רמזים שמורים על הרצון מאלוקים, והוא מה שאמר "ולא תגעל נפשי אתכם". ואמר "ופניתי אליכם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם". אז רואים שגמול העולם הבא התכלית שלו זה להיות דבקים בהשם יתברך, ולהתקרב לאור העליון האין סופי של הקב"ה. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "קרבת אלוקים לי טוב" ולכן גם כתוב: "והלך לפניך צדקך כבוד השם יאספך".
וכל הפסוקים האלה "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" וכו' וכו', זה עניינים רוחניים גבוהים שאין אנחנו יכולים להשיגם כאן, והתכלית היא להתקרב אל האלוקים ולהתקרב את אורו, ומי זוכה לזה? ולא יגיע אל זה אלא מי שרצה הבורא בו. אתם יודעים שאם אדם עושה את רצון הבורא - אז השם רוצה בו. ואז הוא מקרב אותו ואין מחיצות, כתוב: "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין השם אלוקיכם", אז העוון זה כמו מבדלת. ויש בן אדם שחזר בתשובה, נאמר היה אדם צדיק ועשה עוונות - וחזר בתשובה, אז הקב"ה יכול למחול לו, יכול למחול לו אבל לו ירצה בו,
זאת אומרת: שהוא לא יזכה להתקרב להשם יתברך קירבה כמו שהיה לו מההתחלה. לדוגמה: אחד עבד אצלך בעבודה והאמנת בו מאוד, וקירבת אותו ונישאת אותו על כל העובדים, יום אחד התברר לך שהוא גנב סכום הגון ממך וניצל את הנאמנות. ובסוף הוא בא מתנצל וזה "מחילה!" ופה ושם ואני מחזיר וזה וזה והחזיר. אז יש אחד שיחזיר אותו על כנו, ויש אחד שיגיד לו: "אדוני אתה כבר איבדת את האמון שלך אצלי, מצטער לא נוכל להמשיך ביחד, מאחל לך הצלחה בכל מקום אחר, תהיה בריא ואל תעשה טעויות עוד ביי ביי!". או שישאיר אותו אבל לא יחזיר אותו אתה מבין ל---
ש. (לא שומעים)
הרב: אין שום בעיה, עוזרת בית, עוזרת בית שגנבה לך את הכספת ואחרי זה החזירה את זה - תיתן לה עוד פעם? הפעם גילית, ואם בפעם הבאה לא תגלה?
ש. (לא שומעים)
הרב: לכן אדם צריך להשתדל אחרי התשובה, אחרי שהוא עשה תשובה - לבכות לפני הבורא שירצהו! שלא יפסיד את הרצון העליון! שהקב"ה ירצה אותו, כרי אדם זוכה אלא מי שרצה בו הבורא, זה נקרא הרצון העליון. הקב"ה רוצה בו.
ש. איך אפשר לדעת אם הוא רוצה בו או לא רוצה בו
הרב: אי אפשר לדעת, צריך לעשות הכל בשביל להגיע לזה,
ש. (לא ברור)
הרב: איך אתה יודע אם אתה תהיה בעולם הבא?
ש. אני לא יודע
הרב: אז מה אתה עושה?
ש. עושה השתדלויות, עושה השתדלויות---
הרב: ואם זה עזר או לא עזר תדע אחר כך, אז גם זה,
ש. אם אתה רואה סימנים, נגיד אתה שולח --- ורואה שאתה מוסיף תורה כל שנה מה זה לא סימן שאתה קרוב אליו או שזה טכני?
הרב: זה סימן שאתה רוצה להתקרב אליו.
ש. זה סימן---
הרב: אבל האחר היה יכול להמשיך,
ש---
הרב: הוא שמע "בת קול" השאלה אם באמת שמע או שזה היה ההבנה שלו, יש מהמפרשים שאומרים שככה הוא הבין, ששמע מאחורי הפרגוד: ושיכלו אומר לו שהוא לא ראוי להתקבל אחרי מה שהוא עשה.
ש. יש מאן דאמר שהוא שמע בת קול---
הרב: אבל גם כן זה לא סופי, כי "כל שיאמר בעל הבית עשה חוץ מ"צא!", אם יאמר לך בעל הבית הקב"ה "צא ממחיצתי - אין אתה שומע לו", אתה יכול להמשיך לדפוק כמו שאומרים בדלת עד שיכניס אותך.
ש. אז למה בסוכות זה לא נכון?
הרב: מה זה בסוכות?
ש. (לא ברור)
הרב: תראה, אם מג'דלה, חבר כנסת כזה שקוראים לו מג'דלה, אז אתמול חברת הכנסת מיכאלי שפכה עליו מים, מילאה את זה וטז ישר לפנים, אם הוא היה יהודי הוא היה יוצא, כי הוא יודע את הדין מסוכות, אבל הוא לא ידע, הוא ערבי אז הוא נשאר במקום. אתה מבין, וחייך ואמר זה לא משפיע עלי, אתה מבין, אבל מכל מקום הנקודה היא: שאם הקב"ה שופך על אדם קיטון - אז זה לא ראוי לעמוד בשעה ששופכים עליך קיטון, למה? זה מראה שלא אכפת לך בכלל, כאילו אתה לא מבין את המסר, המסר זה, שהקב"ה לא רוצה כרגע בעבודה שלך,
נגיד בעל הבית אומר לך: "טוב תצא מהחדר" ואתה רוצה דוקא עכשיו להישאר בחדר, הוא סילק אותך סופית, הוא רק סילק אותך מהחדר, אתה מתעקש - זה יביא לסילוק שלך לגמרי, צריך לדעת איך ומתי לפעול. אבל, כשאדם רוצה להתדפק אצל הקב"ה אחרי התשובה - אז הקב"ה חפץ בזה מאוד, "תשכנע אותי, אדרבא! תשכנע אותי שאתה רציני", אבל אם אתה אומר תשמע, אם הוא רוצה אז בסדר ואם הוא לא רוצה אז לא צריך, מה אני.... מה לא צריך, אז אתה לא רוצה באמת, אבל אם אתה רוצה עד תום - אתה לא תוותר על זה, אתה כל הזמן תדאג איך אתה מתקרב, איך אתה מחזיר לבורא יתברך.
ש. זה --- שקשה לכולם, שזה קשה להתקבל?
הרב: לא, קשה לו לחזור, קשה לו לחזור
ש. אולי שיש פירוש נוסף שקשה להתקבל נניח,
הרב: לא שמה כיוונו בזה, אמרו רק מה הדרגות בין אלה שהם רחוקים מהשם ומתרחקים ממנו. אבל הנקודה היא: שאדם צריך כל ימיו להשתדל מאוד מאוד מאוד ולהראות את החפץ הגדול שלו להתקרב לבורא יתברך. אבל יש איתותים מהקב"ה,
ש. מה זה איתותים?
הרב: אווווווו... ברגע שבן אדם עושה את רצון הבורא - הוא מחייך לו, מזה חיוכים? שהקב"ה מראה לו, הנה מה חפצת - צ'יק אני נותן לך, ואחר כך עוד משהו - צ'יק נותן לך, ואחר כך צ'יק נותן לך, מראה לך הקב"ה כשתגיע לבחינה: "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע", אתה במצב טוב, מצב החיוכים של הקב"ה אליך.... אם אתה רק חושב על משהו צ'יק זה כבר בא? אז הקב"ה מקדים לתת לך דברים, אתה מבין פירושו שמישהו משגיח, מסתכל עליך, וחפץ בעשייתך, ומקדים לתת לך לא מעכב אותך רגע.
כשהייתי בא אצל הרב שלי המנוח זכר צדיק לברכה, ואפילו היה תור שמה, אנשים חשובים רבנים, וראשי ישיבות וכל מיני דברים - היה אומר: "הרב אמנון!".... והיה מכניס אותי לפני כולם, ואם היו כאלה שלא היו יודעים, אני מדבר מזמן לא מעכשיו, היה מסביר להם מי האיש הזה, למה הוא הקדים אותו. הקב"ה גם ככה מתנהג, כל מי שעוסק בצורכי רבים - אז הוא ראשון נכנס, הוא נכנס גם בדין כמו מלך, בראש השנה - נכנס כמו מלך ראשון, ומי שנכנס ראשון יוצא הכי טוב למה? כי מעוד אין כעס למעלה, עוד לא נכנסו כל העבריינים.
אז זאת אומרת: אדם שמתעסק בצורכי רבים, ומשתדל בעבורם - אז הוא קרוב מאוד לקב"ה, כי הוא עושה רצונו יתברך. תתחיל לעשות ככה ותרגיש, הנה אחיך התחיל לקנות כל מיני דברים לקידוש הרבה בכל שבת - אז בהתחלה הוא הוציא ממונו מלא, ואחר כך השתתפו אתו, הוא ראה כבר ניסים מבחינתו, דברים לא הגיוניים, שבכסף קטן אפשר להביא רק מה שאפשר בכסף גדול, ועכשיו יש לו שותפים נוספים, ועוד מעט הוא לא יצטרך בכלל יישאר לו עודף. אז רואים כשאדם רוצה לעשות טוב לרבים - הקב"ה עוזר. מי שיודע לבחון את הדברים הוא רואה, רואה את החיוכים של הקב"ה.
הלאה, והביטחון על האלוהים במה שיעד בו צדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו, וכן ישלם העונש למי שראוי לו, מן הדין על המאמין, ביטחונו על האלוהים בזה מהשלמת האמונה באלוהים, כמו שכתוב: "והאמין בהשם ויחשבה לו צדק". ואמר: "לולא האמנתי לראות בטוב השם בארץ חיים". אז הבטחון על האלוקים מה שאנחנו בוטחים על האלוקים, מה שהקב"ה ייעד לצדיקים לתת להם גמול לעולם הזה ולעולם הבא על העבודה שהם עובדים את השם בתורה ובמצוות, זה שהקב"ה משלם למי שראוי לו.
אנחנו בוטחים בבטחון מלא שכל מה שייעד הקב"ה, גמול לעולם הזה והן לעולם הבא על עבודתם לפניו - ישלם למי שראוי לו, וכן ישלם את העונש גם למי שראוי לו, זה מן הדין על המאמין, מי שמאמין זה הדין, כך הוא צריך להרגיש, זה מן הדין על המאמין, זה ודאי על פי הדין, ובטחונו על האלוקים בזה - בהשלמת האמונה באלוקים. זאת אומרת: הבטחון באלוקים בזה - יהי בזה שהוא יהיה גם מושלם באמונתו באלוקים. כמו שכתוב: "והאמין בהשם ויחשבה לו צדק". ואמר: "לולא האמנתי לראות בטוב השם בארץ חיים". זאת אומרת: דוד המלך אומר: לולא האמנתי" פירש רש"י: לולא שהאמנתי בקב"ה - כבר קמו בי עדי שקר וכילוני,
ואמר: "יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעולם הבא זה על פי הזין, אבל, איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו? למה? שמה יגרום החטא. אז זאת אומרת: האמונה היא המשלימה שאדם יכול להחזיק בביטחונו באלוקים, ועל זה הוא יקבל זכר. ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב, ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו. אדם כבר רוצה לשבת על זרי דפנה, ולחשוב - אני כבר עשיתי די והותר, מספיק לי - ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב, ויבטיח נפשו גמול על מעשהו בעולם הזה ובעולם הבא על מעשהו,
אך יטרח וישתדל בהודאה, לטובות הבורא התמידות עליו, לא לתקוות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו, אלא כל הזמן תהיה לו טרחה להשתדל להודות לשם על כל הדברים מהטובות שהבורא מתמיד עליו. אבל יבטח על האלוקים על ההשתדלות, לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו. כמו שאמרו זיכרונם לברכה: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם".
זאת אומרת: לא ראוי לבטוח על המעשים הטובים שבהם יקבל גמול בעולם הזה ובעולם הבא, אלא התפקיד שלו להודות להשם על כל הטובות התמידיות שהוא מתמיד עלינו, וזה יהיה לא לתקוה של גמול עתיד שיתחייב לו על מעשהו, כי מה שאדם עושה דברים טובים - מתחייב לו הקב"ה שהוא ישלם שכר טוב, אבל אתה אל תעשה את זה בשביל זה, אתה לא תעשה את המצוות לתקוה של גמול שאתה עתיד לקבל, אלא תבטח באלוקים, מה תבטח? שכל ההשתדלות לפרוע את ההוראות לבורא על גודל הטובה שהוא נתן עליך, שתקבל מה שראוי לתת לך.
אז ככה תעשה שהעבודה שלך לא תהיה עבודה על מנת לקבל שכר, אלא מכיוון שכך ראוי, אתה תעשה את העבודה שלך עבודת האלוקים, אבל תרבה ותטרח ותשתדל להודות לבורא יתברך על כל הטובות התמידיות שהוא מתמיד עליך. וגם אם אתה רואה שהוא לא מתמיד עליך טובות כפי רצונך - כבר למדנו שהקב"ה יודע מה לתת לך בדיוק שיתאים לך. משל, כן, רק תבינו כמה אנחנו לא.... אנחנו כמו ילדים קטנים!, ילדים קטנים. ילד אחד נותנים לו סוכריה קטנה ולילד אחד נותנים סוכריה גדולה - למה הוא גדול למה אני לא? ישר.
אחד שבא לומד עכשיו חשמלאות, אז עכשיו זה שמלמד אותם נותן לאחד מברג קטן פיליפס, ולשני נותן מברג עבה ארוך פיליפס כזה גדול. אז הוא אומר למה אתה נותן לי קטן אתה חושב שאני לא יודע לעשות עם הגדול גם? זה הוא נתן לו להבריג בורג קטן, זה מה שצריך בשביל לחבר את החשמל – צריך את הבורג הקטן הזה להבריג, אם הוא יתן לך אחד כזה - אתה תשבור אתך השלטר תשבור את הכל, שום דבר לא יעבוד, כלום לא עובד. השם נותן לכל אחד את הכלים המדויקים שמתאימים לעבודה שהוא דורש ממנו, בתנאים האלה אני רוצה שתעבוד, אל תקבע לי באיזה תנאים אתה רוצה לעבוד.
אחד נותנים לו ארגז כלים קטן, ואחד נותנים לו מכונית מלאה ארגזי כלים, נותנים לו גם קונגו, ונותנים לו ככה..... איייייייייי כמה כלים! אחד אומרים: "אדוני אתה עוד לא למדת לחצוב, אתה עוד לא למדת לחפור, אתה עוד לא למדת..... תירגע, אתה רק איפה שיש ברגים קטנים תטפל בהם כל השאר תשאיר לקונגו" - אי.
ש. כבוד הרב
הרב: כן
ש. האם כשאני מסתכל על כל גדולי התורה שהיו לנו --- כולם סבלו סבל אדיר, אני רוצה לדעת למשל דוד המלך אם הוא לא עוזב את הקב"ה --- מאיפה זה בא מהשכל, אני לא מבין את זה, המכות שדוד המלך חטף עליו השלום זה דברים שאדם לא עומד בהם, כאילו מאיפה יש את הכח הזה--- אברהם ויעקב עם כל הצרות שלו, כל אחד אם אני מסתכל עם המון צרות, אז מאיפה זה נובע? רק באמונה? רק בבטחון? אתה רואה הפך הדברים , הבן שלו... אתה רואה הפך הדברים.
הרב: זה לא הפך הדברים, זה לא הפך הדברים, אחד שהחליט שהוא רוצה להיות בסיירת, והוא רוצה להילחם לטובת המדינה, הוא מוכן ללכת מעבר לים, הוא מוכן לסכן את חייו, הוא יעבור את קווי האויב, הוא יעשה תפקידים, חבל, הרואיים,
ש. האמון שלו קשה אתה אומר
הרב: מזה האמון שלו קשה ?קורעים אותו, ולא רק זה - מענים אותו,
ש. אבל זה בשר ודם.....
הרב: שמעת מה אני אומר? ויש לו תלונות על זה?
ש. לא
הרב: הוא מבין שמכשלים אותו? הוא מבין שעושים ממנו מישהו?
ש. אז זה בא מהשכל.
הרב: אז עכשיו, הקב"ה מחשל את הצדיקים, הם משמשים דוגמה, יש חשבונות, מה המשימות שהם צריכים לעבור בחיים - לפי זה הם צריכים להתמודד. נגיד אם אתה הולך עכשיו לתקוף באיראן, ויש שמה הרים, ואתה רוצה להגיע עם מסוקים, בשביל להנחית חיילים, בשביל לחדור לתוך הבונקרים, מה שעתיד להיות למשל. אז לכן הולכים ליוון ועושים אימונים על ההרים שמה ולאיטליה שזה דומה, ועושים הכנות, שכשיגיע הרגע - אז הם יכולים לבוא מסביב להר ולהפתיע אתה מבין. פה בארץ אין לנו הרים כאלה שאתה יכול להתמודד, אז הולכים לשטח כזה שאפשר לעשות את ההכנות.
אותו דבר: לקראת המשימות שצריך הצדיק להתמודד או להנחיל לאחרים, או ללמד את האחרים, או שילמדו ממנו וכו' - הוא צריך לעבור אתה מבין תהליך מסוים, ואת התהליך הזה אתה מבין הוא עושה בכיף.
ש. אז זה אומר שזה נובע מהשכל, זה אומר שדוד המלך יודע שהוא צריך לעשות את הדברים האלה, אין לו רגש כאילו......
הרב: הרגש שלו היה שהוא אמר: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", מי אומר מזמור כשרודפים אחריו? זה אחד. מי אומר מזמור כשרודף אחריו הבן שלו? קם נגדו, מי אומר מזמור? צריך היה להגיד קינה, קינה לדוד והוא אומר מזמור למה? הוא אומר תשמע, אם היה עבד רודף אחריי - אין לו רחמים, אבל בן אפילו שהוא רודף - יש לו עוד רחמים, זה אבא. אז מה שהוא רואה? שעם מידת הדין - יש בפנים אתה מבין עוד הרבה רחמים. אבל אני אגיד לכם, למה אתם מסתבכים כל כך? יש רק דבר אחד שאתם צריכים לקלוט ואחרי זה הכל פשוט, ועוד דבר אחד, ואחרי זה הכל פשוט. זה היסודות:
אחד: "שהבורא הכל יכול והוא היחידי ואין עוד מלבדו, והוא יודע מה צריך ומה לא צריך, זה האבא הנאמן והמסור והאוהב והחומל שאין כדוגמתו, ואנחנו לא מבינים מה שההוא מבין מה טוב לנו, וכמו שאנחנו מניחים את עצמנו ביד הרופא בלית ברירה וסומכים עליו שהוא ינסה לרפא אותנו", וכמו שאנחנו שמים את ידנו ביד נהג המונית שיוביל אותנו לכתובת הנכונה, וכמו בהרבה עניינים שאנחנו מניחים את עצמנו בידי אנשים שמבינים יותר צאתנו - הקב"ה שהוא המבין הגדול, לא רק המבין הגדול, האוהב הגדול החומל הגדול שלא חייב לנו כלום ואנחנו רק חייבים לו - אם הוא מחליט לעשות אתנו מה שהוא רוצה, הוא מבין ואנחנו צריכים לסמוך במצב שהוא נתן לנו.
זה הכל, ברגע שתבין את זה - אין לך תרעומת, אין לך תלונות, אין לך שום דבר הוא בחר לך הכי טוב, אתה לא יכול לבקש יותר טוב בעת הזאת, העת הזאת יכולה להשתנות, ככה ככה אבל בעת הזאת - זה מה שהוא נתן לך. אתה צריך להתמודד עכשיו במצב שהוא נתן לך, ולהודות לו על כל מצב ומצב, על כל מצב ומצב, גם דיין האמת בשמחה.
ש. מה הדבר השני?
הרב: הדבר השני: זה שלא תפחד משום דבר, כי ברור לך שאתה תמות נכון? ואי אפשר למנוע את המות נכון? אז למה כל החיים לפחד מהמות ולמות כל הזמן עד המות? מספיק למות פעם אחת, ועד שתמות תחיה, עד אז תחיה! מתי שזה יבוא יבוא לא ישאל אותך! וגם אם תגיד סטופ סטופ לא יעזור לך! אז עד אז בקשה לחיות. בלי פחד! בלי פחד! כל הזמן, לא ממחלות לא מצרות לא מייסורים לא משום דבר, אל תפחד גם לא מפרנסה, אל תפחד אתה תחיה עד שתמות תהיה בטוח, שעד שתמות אתה תחיה, ממש לא לפחד! אבל אם תפחד אתה תמות כל יום, ואתה תקדים את המות, אז בשביל מה לך?
שני דברים: בטחון גמור באלוקים, ואי חשש מהמוות וכל תהפוכותיו. זה הכל והנה אתה חי פנאן. עכשיו אתה יכול לצאת לרחוב, יש כסף אין כסף, בריא חולה, שמח עצוב, מכות לא מכות, מתנות.... הכל אותו דבר, הכל להסתכל איך הקב"ה ישתבח שמך לעד מלכנו להדר להודות לשבח להלל את הקב"ה על הכל. בצבא לא עושים לאנשים אמונים מטרטרים אחר כך נותנים רגילה שבוע? אז בתוך המכלול יש גם רגילות , יש גם גימ"לים יש כל מיני יש!! לפעמים הולכים לשק"ם, לפעמים, אתה מבין? יש, אבל על הרוב מה? אקשן, כל הזמן פעולה. למה? כי אם אתה רוצה להיות חייל לוחם - אז אתה צריך חביבי להשקיע.
אתם יותר מדי חוששים מהחיים, לא נהנים מהם בכלל, אפשר ליהנות מכל רגע, מכל רגע. גם ברגע של ניסיונות - זה סימן שסומכים עליך, שאתה מסוגל לעמוד בזה, לא יביאו עליך ניסיון שאתה לא יכול לעמוד, אם הביאו לך את זה סימן שאתה יכול לעמוד. והיה אחד מן החסידים אומר: לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו, אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חייב לאלוהים על טובותיו עליו, אבל בחסד האלוהים עליו, על כן אל תבטחו במעשיכם. ודוד המלך סיכם ואמר: "ולך השם חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו".
אז אחד מהחסידים שעובד את השם יתברך, אמר שאדם לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשים שלו, המעשים שלך לא מקנים לך את העולם הבא, כמו שלמדנו קודם. לא מקנים לך, בפרט! אם מדקדקים אתך בחשבון מה אתה חייב לאלוהים על הטובותעליו. ואמרתי לכם שרבינו סעדיה הגאון היה עושה תשובה כל יום, הוא לפני כאלף שנה, והוא היה אחד מהגאונים, וכל יום הוא היה עושה תשובה, והוא היה דתי - חרדי, קדוש עליון.
על מה הוא עשה תשובה כל יום? היום הוא הכיר את הבורא כשהוא למד יותר ממה שהוא הכיר אותו אתמול, אז אתמול הוא עבד את הבורא פחות מהכוונה הראויה כלפי הבורא, אז הוא המעיט בהודאה ובטובה שהוא צריך להחזיר לקב"ה. היום שהוא למד עוד יותר - הוא מבין כמה אתמול הוא מיעט, אז הוא עשה תשובה על זה. למחרת הוא למד עוד פעם, ונפתחו עוד עולמות ורקיעים והבנות וידיעות.... פשששש. "מה רבו מעשיך השם" וחוזר בתשובה על מה שהיה אתמול, איך הוא עבד את השם אתמול, לפי הידיעה של אתמול, לפי ההכרה של אתמול, אבל זה לא כמו שהיום - על זה הוא חזר בתשובה.
כשאדם יוצא לחוץ לארץ לדוגמה ורואה פתאום דברים נופים או דברים כאלה שלא ראה כן, אתה שומע נעתקת מפיו - ווה! ווה! הוא לא יכול אפילו להגדיר כלום, ווהההההה! כאילו הנפש שלו יוצאת החוצה. ומה הוא רואה? איזה חלקת אדמה, איזה אגם או איזה הר או איזה שלג או משהו או איזה מראה מרהיב, פוששש והוא נפעם ווי וויווי, הוא יכול לשבת פה כל החיים רק להסתכל על הנוף הזה הההההה מלא מלא מלא מלא אושר. אייי, זה אחת מפינות חמד הקטנטנות בעולמו של הקב"ה, זה אפילו לא חי ולא נושם ולא כלום, טבע! כלום, ציור ציור שהקב"ה עשה, ציור.
אתה רואה פרחים מכל הסוגים מכל הצבעים, אתה רואה דגים מכל הצבעים מכל הסוגים מכל....... "מה רבו מעשיך השם", אז כמה אתה קטן מול החכמה האלוקית הזאת שיצרה: ביליונים של ביליונים של ביליונים של סוגים, של חרקים של תולעים של מעופפים, של מה, של דגים של חיות של בהמות, מה זה? מה זה? מה זה? מה רבו מ--- מי אתה בכלל? - מטר שבעים עפר? מי אתה בכלל שאתה בכלל אומר לקב"ה: "לא בא לי עכשיו, אחר כך, נראה, זה פה, "לא שכנעת אותי" לא שכנעת, עוד לא שוכנעתי", אתה מבין.
זה צריך להיות אדם סתום גוש גולם עפר, אתה מבין בקומפלקס כזה דחוס, שאין סתימות יותר מזה, רק אתה יוצא החוצה רק אתה עושה ההההם נשימה אחת, מי העניק לך את זה - פיצוצים? איך בן אדם אתה מבין יכול ללכת בעצימת עיניים כזאת?! רק לראות אתה מבין איך אתה בנוי, איך אתה בנוי, האף שלך הנחיריים השערות בנחיריים, מישהו מעריך אותם בכלל? שמו לך מסנן כדי שלא יכנס אבק וגושים ועפר וכל מיני דברים, מישהו מעריך את זה בכלל? הרי אם הקב"ה לא היה עושה במדויק את מספר השערות ואת העובי ואת הגודל את האורך בדיוק מה שצריך למסנן, אם היה לך שערות הרבה - היה לך סתימה מעצם השערות.
ואם היה לך פחות - אז היה נכנס לך אבנים לבפנים. תאר לך בן אדם בצפון תל-אביבי, יש לו שערות של אפריקאי, או אפריקאי עם אף כזה פתוח ויש לו שערות של צפון תל אביב---
ש. --- לחם עבודה
הרב: מה זה לחם עבודה?
ש. הקב"ה ברא את העולם הזה כדי שנעבוד ונקבל שכר, ולא נתבייש בלחם חסד, איך זה עכשיו מסתדר?
הרב: מזה לחם עבודה אני לא מבין? לחם עבודה זה מפלגת עבודה אבל,
ש. איך השם ברא את העולם הזה כדי שלא נוכל לחם חסד?---
הרב: זה משל,
ש. זה לעמול ולקבל עולם הבא ---
הרב: זה בזכות, לא מה פתאום חס ושלום, בזכות העמל שלנו אנחנו נקבל,
ש. ---אומר שלא
הרב: למה?
ש. כי המצוות זה חסד, ---
הרב: מה שאתה עושה, הוא אומר "אם ידקדקו עמך" תקרא הלאה את ההמשך. אם השם ידקדק אתך, על מה שאתה חייב לו על הטובות שלו - אז אתה לא יצאת ידי חובה.
ש. אני באמת לא מבין,
הרב: זה ברור שאתה לא מבין
ש. הקב"ה ברא את העולם הזה כדי שאדם יעמול---
הרב: אתה תעשה את כל ההשתדלות שלך, ואחרי ההשתדלות שלך, אז הקב"ה יעניק לך מה שיעניק לך, אבל אתה השתדלת לעשות כל מה שאתה יכול. האם כל העובדים אצלך בעבודה הם שווים? אותה רמת אינטליגנציה, אותה זריזות, אותה יכולת, אותם תוצאות? לא, אבל לכולם אתה משלם משכורת בסוף נכון? אבל אתה לא אומר שהוא אוכל חינם נכון? כי הוא עשה משהו, אבל אם תדקדק אתו ותגיד לו: למה אתה לא כמו הפועל הזה? זה הדבר, אבל פירוש החלק השביעי: והוא בחסד האלוקים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא, ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן. לקב"ה יש לו חסד לנבחרים, לנבחרים לנבחרת, לבחירים שלו, לסגולה שלו מבני אדם, לאלה שהם בחירים וסגולה - חסד האלוקים על הבחירים וסגולתו בעולם הבא, ברוב בטובות שהוא יכול לתת להם, אי אפשר לספור אפילו, אין, אין מספר. מה אופני יושר הביטחון על האלוקים בו בעניין זה? אדם צריך להתעסק בסיבות המגיעות אותו,אל מדרגות החסידים הראויים לזה מאת האלוקים יתברך בחסדו.
אם אדם רוצה להגיע לדרגות האלה אז ככה: ינהג במידות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה. אי אפשר לחבר אהבת העולם הבא אם אהבת העולם הזה, זה זני הפכים גמורים זה כמו אש ובמים שלא יכולים לשכון במדור אחד.
ינהג במידות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה,ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו. זאת אומרת אם היה לו עד עכשיו אהבה לעולם הזה, יוציא את האהבה בעולם הזה, נגיד אתם אהבם לישון, עכשיו אתם נוהגים מנהג הפרישות, פרשתם מהמיטה, ויתרתם על האהבה שלכם למיטה והבחירה שלכם לישון, והלכתם לקום לבוא לפה ללמוד.
מה עשיתם בעצם? ויתרתם על העולם הזה בשביל העולם הבא. בשביל הרוחניות. זאת אומרת אתם מוכנים להפסיד מההנאות הגשמיות, ומהגשמיות בשביל הרוחניות, זה מצוין, זה נקרא מנהג החסידים, זה מנהג הפורשים, הפרושים, אלה שפורשים מהבלי העולם. אם בן אדם ימדוד, אם הייתי יושן עוד שעה שעתיים, מה הייתי מקבל בשכר זה? שום דבר היית מת עוד שעתיים, כי מי שישן הוא כמת, אין לו שכר לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. לעומת זאת אם הוא קם ולמד והשקיע חוץ מהחכמה ממה שהוא מתנהג להתנהג בעולם, השכר הסגולי שמגיע לו על עצם זה, על שכר פסיעות, על הצער של ויתור השנה וכל שאר הדברים, וסגולת התורה שהוא לומד וכו' וכו' וכו' אז הוא מקבל שכר אין סופי.
אז מי טיפש להעדיף עולם הזה על עולם הבא! מי טיפש ללכת לעבוד בשביל 25 שקלים 30 שקל לשעה למכור את החיים שלו, למכור את החיים שלו בשביל 30 שקל לשעה. אם אני יבוא ואגיד לך תשמע, תעשה חשבון כמה אתה מרויח בשנה נגיד 100 אלף שקל? אני נותן לך 100שקל עכשיו תמכור לי שנה מהחיים שלך, ואתה מאמין שאם אתה מוכר לי שנה אתה תחיה פחות שנה, אתה תמכור לי שנה? אז אני אתן לך על חמישים שנה מראש, תן לי חמישים שנה מראש כך עכשיו חמש מיליון, שלום,
יישאר לך נגיד עכשיו עוד שנה לחיות - תבזבז, וכל החמישים שנה שלך יעברו אלי אתה מוכן? למה אתה לא מוכן? הרי זה מה שתעשה כל חייך, רק מה? בפריסה, אתה תמכור את זה לפי שעה 25 שקל, זה מה שאתה תעשה, אז אדם מפגר! מפגר! מוכר חיים ב כסף קטן! ואם הוא מת הולך למות אומרים תשמע לא נשאר לך הרבה, אבל אם תיתן חצי מיליון שקל, הפרופסור המיוחד שנביא לך יכול להיות שיציל את חייך, ויכול להאריך את ימיך בעוד אני לא יודע כמה, הוא ישים את החצי מיליון?
הוא חסך את זה כל החיים! אז כל החיים שהוא עבד שווה בשביל עוד כמה שעות לחיות, אז שהיה לך מלא חיים למה לא ניצלת אותם?! וזה לא עלה כסף! חיים לא עולה כסף! אין שכל, אנשים סתומים, גוש עפר כלום, אז אין שכל אין דאגות, אנשים הולכים מחפשים עוד כסף עוד כסף, יש לך אפשרות לחיות, יש לך אפשרות לחיות, אתה מבזבז חיים בשביל זה. ואחרי שאתה מקבל את הכסף מה? הולך בערב לפאב, פותח שולחן, בקמצנות כמובן כן, תביא בירה נו, וכמה אתה משלם עליה? פי שבע ממה שעולה במכולת, תבוא עם בירה בכיס,
ש. ---
הרב: בסדר הוא יודע ממי להרויח מהטיפשים, אם לא היו טיפשים לא היה פרנסה. בקיצורו של דבר, אדם צריך להבין, חיים זה אוצר בלום, מה אתה עושה אתו? אפשר לבזבז חיים ואפשר לחסוך חיים, אפשר לאסוף חיים, בלי סוף! בלי סוף! כל מילה, אתה יודע כל תיבה שאנחנו לומדים פה כל אות - אנחנו מקבלים תרי"ג מצוות, כל אות שאנחנו לומדים פה - זה תרי"ג מצוות, תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג--- אדם עושה מיליונים מיליונים מיליונים בשעת לימוד אחת.
ואם זה נעשה בצער כאילו, לא בעצר על זה שהוא לומד, בצער בקושי, יש לו איזה קושי, נגיד קשה לו להחזיק מעמד, נגיד הוא עייף לא ישן בא מדימונה, לא הספיק לישון טוב, לא ישן בכלל עכשיו הוא יושב והוא לומד, מה שכרו? פי 100
ש. שמח
הרב: מה זה שמח? מאושר, מה יש יותר מזה? מחכים כל היום מתי יגיע הלילה שנוכל לקום לעבודת הבורא. בשביל מה הולכים לישון אתם יודעים? בשביל לקום, אז אם ישנת אתה יכול כבר לקום, למה אתה צריך למתוח את זה לשמונה שעות אם אתה יכול לקום לפני כן, מה העניין? ישנים וקמים קום, ובפרט אם קם לבד, אז בשביל מה אתה חוזר? רק פרעה כתוב היה חלום שני, אהההה חזר לישון עוד פעם. אדם צריך לדעת נתנו לנו חיים צריך לנצל אותם, לכן תמיד אנחנו אומרים שעבודת האלוקים זה עבודה הכי מרוויחה, הכי חכמה הכי טובה, אין דבר יותר טוב מזה.
והכי טוב זה להיות העבד של הקב"ה שנאמר: "אנא עבדא דקב"ה", אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה,
"רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות