ובא לציון גואל - חלק יז | הרב אמנון יצחק
- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'ובא לציון גואל' (עמודים צז-קג) שחיברו הרב יוסף רובינשטיין שליט"א - - -
הבטחת התורה שנשוב בתשובה!
והנה ידוע כי בעצם התורה הקדושה כבר הבטיחה שעם ישראל ישובו בתשובה לפני ביאת המשיח דהנה בפרשת נצבים נתפרש להדיא ענין הגאולה העתידה וקיבוץ גליות ושעם ישראל יחזור לארץ ישראל לאחר כל שנות הגלות עד שכתב הרמב"ן (ויקרא כז, טו) שהבטחת הגאולה העתידה מבוארת בפרשה זו יותר מכל חזיונות דניאל ושם מפורש שקודם לכן ישובו בתשובה!
להלן חלק מפרשת התשובה והגאולה שבפרשת נצבים (דברים פרק ל): "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה" וגו' פירוש: לאחר שיתקיימו כבר כל הברכות בזמן בית ראשון ושני וגם הקללות בשני החורבנות וכל הגלות: "והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' א-לקיך שמה ושבת עד ה' א-לקיך ושמעת בקולו" וגו'.
עיין שם ברמב"ן פרק ל יא שיש כאן ציווי: שה' מצווה אותנו לשוב בתשובה אבל זה כתוב בלשון סיפור גם כן לרמוז בהבטחה: כי עתיד להיות כן שישובו בתשובה!
וכן כתב הרמב"ם (פרק ז' מתשובה הלכה ה'): 'וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר: "ושבת עד ה'... ושב ה' א-לקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' א-לקיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-לקיך ומשם יקחך והביאך ה' א-לקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והטיבך והרבך מאבותיך".
הבטחת החזרה לארץ ישראל:
"ומל ה' א-לקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' א-לקיך" וגו' כתב הרמב"ן: 'דיש כאן הבטחה דכיון שיבואו להטהר ה' יסייע להם וימול את לבבם עד שישובו לגמרי בכל לבבם!' ועיין שם שעיקרו יקויים בימות המשיח שה' ימול את ערלת לבבם ולא יהיה יצר הרע כלל ויהיו כאדם הראשון קודם החטא "ונתן ה' א-לקיך את כל האלות האלה על אויבך ועל שנאיך אשר רדפוך". פירש הרמב"ן (ויקרא כו, טז): '"שאויבך ושונאך" - הם שתי האומות שרודפים אותנו תמיד אדום וישמעאל.
"כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא כי כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו!"
וכידוע מפרש שם הרמב"ן שזה המשך לפרשת התשובה הקודמת שלאחר שה' ציוה על התשובה והבטיח: שזה עתיד להיות! מבאר הפסוק: "כי המצוה הזאת" של תשובה "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא" כיון שאפילו בקצה השמים תוכל לשוב בקלות ולא ונוכל לומר: 'שכדי לשוב בתשובה - עליך לעלות לשמים או לנסוע מעבר לים!' אלא "קרוב הדבר אליך מאוד" לכל אחד בכל מקום ובכל זמן!
הרי נתבאר כאן בפרשה: הבטחה שעם ישראל ישובו בתשובה לפני הגאולה! ושתשובה זו "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא" וכפי המבואר בח"ח (להלן ש"ב "ב) הכוונה לתשובה של אחרית הימים כדי לזכות לגאולה שעליה נאמר בפסוקים: "לא נפלאת היא ממך".
והנה עד לפני עשרות שנים כשלמדו פסוקים אלו היה יותר קשה להבין: למה תשובה זה דבר כל כך קל? ואיך כל אדם הנדח בקצה העולם יכול לשוב בתשובה מבלי לנסוע מעבר לים? בזמן שאין שם מי שיעורר אותו לתשובה! וכל שכן מי שידריך אותו איך לשוב ואיזה מצוות לקיים?
אבל לפי המציאות שהתחדשה בשנים אלו הפסוקים קיבלו משמעות חדשה וכל אחד יכול להבין את זה גם כפשוטו ממש! כיום כל אדם רשע בודד שנמצא באיזה קצה עולם שיהיה יכול בשניה אחת להתחבר לכל מקום בעולם על ידי טלפון ומחשב וברגע אחד ביכלתו לשאול את כל שאלותיו ולשמוע שיעורים וכדו' ולהתחבר להרבה אירגונים ומפעלים של החזרה בתשובה ולעבור סמינרים שלמים לא רק שלא צריך לנסוע לשמים ומעבר לים גם לא צריך לזוז ממקומו כלל ממש קרוב אליך הדבר מאוד מה שצריך לעשות זה רק "בפיך ובלבבך לעשותו!"
הגר"א: 'פרשת נצבים - היא כנגד המאה שלנו!'
מן הראוי להוסיף כאן דבר נפלא ועצום! דהנה מפורסמים דברי הגר"א: 'שכל פרשה בחומש דברים מכוון כנגד מאה שנים באלף הששי!' זה לשון הגאון ר' שמואל מלצאן זצ"ל (בספרו אמונה והשגחה בסוף הספר בליקוטי הגר"א): 'שמעתי מפי הגאון הישיש ר' יצחק מרגליות אב"ד בשצוצין ששמע ממהור"ח מואלזין: 'כי הגר"א ז"ל אמר: 'כי בספר 'משנה תורה' מרומז בכל סדרה מה שיארע במאה שנים מאלף הששי כסדר פרשיות י' כנגד י' מאות, וכי נצבים וילך נחשבים לאחד כידוע' ומסיים שם המחבר: 'ולפי זה דעת לנבון נקל כי הרעות רבות וצרות אשר השיגונו בעוונותנו הרבים במאה השביעית הזאת [א. ה. כגון; מלחמת עולם הראשונה ומאורעות תרפ"ט ותחילת השואה] מרומזים בקללות שבפרשת כי תבוא' עד כאן לשונו.
דברים אלו מבהילים! אבל כל אחד רואה בחוש שאצלנו שאנחנו נמצאים באמצע המאה השמינית- מתקיימים ממש נבואת והבטחת התורה שבפרשת נצבים על ענין התשובה!
והנה הרמב"ן (דברים פרק ל, א ובויקרא כו, טז) כתב בזמנו: 'שכל האמור בפרשה זו מדברת על העתיד כיון שכל עניניה לא היו ולא נבראו עדיין אלא הם עתידין להיות!'.
הגאון ר' יואל קלופט זצ"ל (בספרו דעת יואל עמוד י) הביא מהגר"ש מלצן בביאור הדבר: כי מעשה בראשית נחשב לספר בפני עצמו והוא כנגד האלף הראשון ומכאן ואילך חומש בראשית כנגד האלף השני ולכך חומש דברים הוא כנגד האלף הששי.
אבל בזמנינו אנחנו לכאורה כבר נמצאים בהוה של אותו העתיד וכל עיור יראה שבמאה שלנו הפרשה התחילה להתקיים ואנחנו באמצע תהליך קיום פרשה זו. ואמנם מצאנו שהח"ח והגר"א וסרמן זצ"ל אמרו כבר בזמנם: שנבואות פרשת נצבים החלו להתקיים! אבל ברור כי רובם העיקרם של הדברים החלו רק במאה הזו וכדלהלן.
והנה אף כי פשוט שאין אנו יודעים לומר ולהסביר את כל המבואר בפסוקים כלפי מה באמת הדברים רומזים אבל כל מי שירצה לחפש על פי דרכו של הגר"א הנ"ל יוכל למצוא בפרשה בקלות את כל המאורעות שהיו במאה הזו וכגון; את השואה הנוראה שהיתה בתחילת המאה השמינית הזו אפשר למצוא להדיא בקללות שבתחילת פרשת נצבים וכן את כל החזרה בתשובה כנ"ל וגם ההבטחה: שעם ישראל יחזור לארץ ישראל - התחילה להתקיים לעינינו במיוחד במאה הזו!
וזה לשון הגר"א וסרמן זצ"ל: 'ראוי מאוד לאסוף מכתבי הקודש ומדברי רז"ל כל הכתובים והמאמרים מעניני תקופתנו וראשית לכל מהכתובים בחומש כמו בפרשת נצבים והאזינו ולבאר את פשוטי הדברים ואח"כ להראות: איך כל הדברים נתקיימו במילואן לא נפל דבר מהם! וכל המסתכל ומתבונן בזה ימצא את עצמו כמסתכל באספקלריה המאירה' וכו' (קובץ מאמרים ואיגרות חלק א' עמוד שכט').
וזה לשון בנו של הח"ח: 'אמונתו של אבי בביאת המשיח לא נוסדה על איזה רמזים וגם לא על אגדות חז"ל הסתומים וסובלים כמה פירושים אלא בעיקר על דברי התנ"ך המדברים בגאולה העתידה וביותר על דברי התורה שלא באה בחידות ובמשלים רק בדברים מפורשים שאינם סובלים שום פירוש אחר כעין המקראות בפרשת נצבים (תולדות חייו עמוד סז').
וידועים דבר מרן החזו"א זצ"ל: 'שאין ביכולת לכתוב היסטוריה כי אם בנבואה או ברוח הקודש כי רק באמצעותן אפשר לעמוד באמת על הסיבה והמסובב של כל מאורע בדברי הימים' ('פאר הדור' חלק ג' עמוד קיח') ואם כן כל שכן שאי אפשר לדעת להסביר את הפסוקים לפי ההיסטוריה.
וכן כתב הגר"י קלופט זצ"ל (דעת יואל עמוד ה'): 'הנה עכשיו אנחנו במאה של פרשת נצבים וילך פרשת התשובה ועל כן רואים אנו ריבוי של בעלי תשובה!' ועיין עוד בספר 'התקופה בסערת אליהו' (ז ב א) שכתב: 'שאנו רואים לעינינו הרבה השוואות בין פרשה זו למאה שלנו' עיין שם (שכ"ט פי"ן).
"ופן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו וגו' והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך" וגו'
ראה להלן שהח"ח אמר: 'שמרומז כאן לדור ההשכלה וההתחברות עם הגויים בארצות אשכנז במאה הקודמת'.
"אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם וגו' וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה וגו' גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח וגו' כמהפכת סדום ועמורה וגו' ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי ישראל אבותם וגו' ויתשם ה' ויטלטלם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה"
וכך היה ממש בשואה שערים שלימות נמחו לגמרי! ובגפרית ובעוד שבמשך כל הדורות לפני כן כמדומה שלא היה הדרך כלל להשתמש בגפרית במלחמות וחלק גדול נטלטלו באף ובחמה לארצות אחרות.
א. ה. כדי להבין את מצב ההשכלה וההתחברות לגויים שהיה לפני השואה ראוי לציין למה שאמר האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל (גליון תתשיז'): 'שעיקר ההשכלה היתה בגרמניה וכאשר הרשע הצורר היטלר ימ"ש עלה לשלטון היו ששים ושש אחוז (66%) מהפרופסרים באונברסיטאות שם מגזע יהודי! וארבעים אחוז (40%) מהכמרים בכנסיות היו מגזע יהודי!! והגרמנים לחמו גם בכל אלו אף על פי שעזבו את יהדותם!'
והנה הח"ח אמר כבר בזמנו: 'כי פסוקים אלו בנצבים: "כי בשרירות לבי אלך" מרמזים על זמנו שהעבירות נהפכו לשיטה וקמו חבורות של אפיקורסים והרוצח והגזלן היה אומר: 'כי אינני רוצח פשוט אלא קומוניסט אני ושיטת הקומינזם נראית בעיני!' ועל זה אמר הכתוב: "לא יאבה ה' סלוח לו" כי לעשות פשיטה לעבור על דברי תורה זה גרוע מכל פורקי העול!
וכתב על זה הגר"א וסרמן: 'כי רואים אנו במידת הדין שפגעה בהם שהיא ממש 'מידה כנגד מידה' כי בעבר המדינות לא היו הורגים את היהודים באופן רשמי ובמלחמת העולם הכריזו בגלוי פשיטה ממש לאבד את בל היהודים זה לעומת זה' (קובץ מאמרים ואגרות חלק א' רמט).
ואולם כיום במאה הזו הפסוקים קיבלו משמעות חדשה נוספת! וכמו שכתב בספר 'התקופה בסערת אליהו': 'דהנה נאמר בתחילת נצבים: "פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" ולכאורה משמע שזה נתינת טעם דהיינו; שהסיבה לכך ש: "שלום יהיה לי" הוא דווקא כיון ש: "בשרירות ליבי אלך" וזה תמוה: איזה נתינת טעם יש בזה?
ואולם על פי מה שנתבאר בגר"א: שפרשת נצבים הוא כנגד המאה שלנו - מובן היטב! כי בתקופתנו ש: "נבנו עושי רשעה וגם בחנו א-לקים וימלטו דרך רשעים תצליח" כל כך עד שמי שיש בליבו "שרש פרה ראש ולענה" יכול לטעות ולומר: 'שדווקא מי שהולך "בשרירות ליבו" הוא המצליח! ולו יהיה שלום וחיים מאושרים ודווקא הצדיקים הם הסובלים ונמאסים!' 'התקופה בסערת אליהו' (ב).
וזה ממש כמו שנתבאר (לעיל נספח ד) מנבואת מלאכי על תקופתנו שיהיו שיאמרו: "כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ".
עוד התפעל הח"ח בזמנו וכתב (חומת הדת פרק יג'): 'שהגאולה כבר יכולה להתקרב כי כבר התקיים תחילת הפסוק: "אם יהיה נדחך בקצה השמים" כי היהודים כבר התפזרו ונטלטלו יותר בכל קצוות העולם.'
אנחנו אולי יכולים להתפעל כבר יותר! כי לכאורה אנו רואים גם את תחילת קיום החצי השני: "משם יקבצך ה' א-לקיך ומשם יקחך" וגם את תחילת תהליך קיום הפסוק של: "וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' א-לקיך שמה והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך" רואים כבר רבים שחוזרים בתשובה מכל קצוות תבל ורבים העולים לארץ ישראל! ואף שעדיין לא זכינו לקיבוץ גלויות של אתחלתא דגאולה אבל אולי גם המצב הזה כלול בפסוקים אלו.
הקב"ה הבטיח: שלאחר הגלות יחזרו עם ישראל לארץ ישראל ויתקבצו שם מכל גלויותיהם והנה אנחנו רואים שלאחר כ-1850 שנה של גלות חזרו רבים לארץ ישראל ואמנם כבר לפני כ- 500 שנה החלו יחידים לעלות ולהתיישב בצפת ולפני כ- 200 שנה החלה עליה של תלמידי הגר"א והבעש"ט והחתם סופר אבל רובא דרובא של העולים הם במאה השמינית הזאת המכוונת לפרשת נצבים עד שעיקר מרכז עולם התורה עבר לארץ ישראל ואמנם לכאורה נראה כי עוד ארוכה הדרך עד שיתקיים כל הנאמר בפרשה נצבים וחלק מהדברים בפרשה עדיין לא התחילו להתקיים אבל מכל מקום עלינו לדעת: שאנחנו כבר באמצע תהליך קיום הפרשה ומיום ליום הוא נעשה יותר ויותר! ואם כן לא נותר לנו אלא לצפות לה' ולהזדרז להכין את עצמינו בתשובה שלימה כדי שבקרוב נוכל לראות את המשך קיום הפרשה בשלימות ובניסים גלויים והקב"ה יתן את כל האלות על אויבינו ושונאינו ונזכה לקיום: "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך" (אמן).
(חשוב מאוד להדגיש: כי גם הרבה רשעים עלו לארץ ישראל כדי להיות במדינה ישראלית חופשית רח"ל! ועליהם כבר התבטאו גדולי ישראל: 'שבודאי לא יתכן שזהו חלק מקיבוץ גלויות עליו התורה מדברת! שהרי מפורש בתורה שיתקבצו לאחר תשובה וקבלת עול תורה ומצוות ואדרבה! את אותם הרשעים הארץ תקיא והם אלו שמעכבים את הגאולה (וכדלעיל נספח א).
וגם על אלו שעלו לארץ לשם שמים והתקלקלו אחר כך בכפיה וכדו' אמר מרן הגרי"ז זצ"ל: 'כי אין בכך שום ענין של 'קיבוץ גלויות' כי היה עדיף שישארו שם!' (רבותינו עמוד קצט')
אבל מאידך גיסא היו גם עשרות אלפי שומרי תורה ומצוות ובעלי תשובה שעלו לארץ ישראל לשם שמים! וכדי להיות בארץ הקדושה ועל דעת לקיים את כל התורה ומצוות ולזכות לקיים את כל המצוות התלויות בארץ וכו' ובהם אולי כן שייך לומר שהתחיל להתקיים פסוקים אלו!
אמנם עיין בספר 'התקופה בסערת אליהו' (מאמר ג להגה"צ רי"א ווינטרויב שליט"א) שכתב: 'שאין לטעות ולומר שקיבוץ גלויות זה הוא מאתחלתא דגאולה, אלא ענינו כדי לעבור גלות נוספת בידי הערב רב! וכפי שנתבאר (לעיל נספח ג) ומכיון שאינם מכלל שאר האומות לכן גם הגלות אצלם אינו בארץ השייכת לשאר האומות אלא בארץ ישראל').