בנתיבות החיים - נא | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
בנתיבות החיים,
שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא בענייני נישואין ושלום בית
למעשה מי נצליח אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים הכותרת להיום מלבושי כבוד.
ההבדלים בין הדורות הקודמים לדורותינו בצניעות
בתורות הקודמים מושג הצניעות היה שונה ממושג הצניעות המקובל בימינו אנו.
בת ישראל שהייתה יוצאת לשוק,
מעשיה היו בגדר של פריצות.
וכפי שנאמר בבראשית רבה ח'
בדברי חז״ל, כל אישה שיוצאה לשוק סופה להיכשל.
ומנין לנו אמרו חז״ל מדינה שנאמר ותצא דינה בתלאה ולבסוף
ויקחה אשכם.
ומאידך על אליעזר עבד אברהם נאמר שנתן לרבקה
נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם.
דברים אלו נשגבים מאוד ורומזים על סודות עמוקים.
ברם אין לנו אלא לאחוז בכלל הידוע,
אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
ולהביא את דברי הרמב״ן, זכותו תגן עלינו, אמן,
שכתב,
אחרי שאמרה אליו בת בתואל אנוכי,
אז הוא שם את הנזם על אפה והצמידים על ידיה.
משמע,
שהיה מקובל בזמנם להתקשט בתכשיטים מעין אלו,
מה שבימינו
התכשיטים הללו נוגדים את כללי הצניעות.
וזאת ועוד,
אצל רבים מקהילות ישראל נהגו לכסות
הנשים את שערות ראשיהן בשני כיסויים,
מטפחת,
ועליה כי אין סעיף ארוך המכסה את כל הראש.
וכיום
נשים רבות נוהגות לכסות את הראש בכיסוי אחד בלבד.
וכיוצא בזה, אומרת הגמרא בשבת דף פ,
שדרכן של הצנועות היה לכחול עין אחת בלבד,
שהולכות מעוטפות והן מגלות אל עין אחת
לראות וכוחלות אותו, כך כותב רשי במקום.
ובכלל,
כל נושא יציאת הנשים לעבוד ולהתפרנס מחוץ לכותלי הבית,
הוא מנהג שנהגו בו בעיקר בדורות האחרונים.
ברם,
בדורות הקודמים,
בנות ישראל הצנועות נהגו לעשות את עיקר עבודתן בביתן,
כפי שכותב המהרשה בפסחים דף נ'.
יוצא איפוש הצניעות
תלויה הרבה במושג הנקרא מנהג המדינה.
בכוחו של מנהג המדינה לאזן לנו בין המותר לבין המקובל.
כל דבר שנוגד את העיקרון הבסיס של כל כבודה בת מלך פנימה,
הרי הוא בגדר של פגם בצניעות.
ומאידך,
לא ניתן לדרוש מהאישה להתלבש כפי שנהגו בדורות הקודמים,
בדיוק כפי שלא ניתן להתיר בדורנו לאישה את מה שדורות הקודמים נהגו בהם היתר.
דבר זה נקרא המקובל,
והאיזון בין המותר לבין המקובל יוצר את המושג הנקרא מנהג המדינה
לגבי נושא צניעותה של בת ישראל.
כמה מאושרת היא הכלה שמקבלת תכשיט יפה ויקר לקראת יום נישואיה?
ואם היא כלתו של אדם עשיר?
התכשיטים הינם מריבי עין ויקרים מאוד,
ומה גדול ועצום הוא אושרה.
תתארו לכם
שנבחרה להיות כללתו של מלך גדול ומכובד,
והוא מעניק לה תכשיטים מיוחדים מגנזיו
של המלך,
יקרים ביותר,
תכשיטים שענדו אותם רק המלכות.
היש קץ לאושרה
של כלה זו?
התורה אומרת בבראשית ג',
ויעשה שם אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם.
מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמו,
עשה לאדם ולאשתו תכשיט יקר מאוד,
ושמו צניעות.
ולא זו בלבד,
אלא הוא אף בכבודו ובעצמו הלביש אותם.
היש קץ לאושרם?
אישה צנועה
היא אישה בעלת כבוד עצמי.
החתן ביום חופתו לא יגיע במכנסיים קצרות
לעמוד תחת החופה.
האישה,
לעומת זאת, תלבש שמלת כלולות ארוכה וצנועה. ומדוע?
במקומות רבים ברחבי העולם, אפילו בקרב הגויים,
איש או אישה לא יגיעו למשרדם,
אלא בחליפה מכובדת ומחוייתת.
מדוע?
משום שלבוש כזה מעיד על כבוד.
אדם שמכבד את עצמו
ואדם שמכבד את המקום,
בוודאי ובוודאי שהוא יודע שחייב להתלבש בצורה מכובדת.
ברוכים תהיו להשם.