סימני ראש השנה מהספר אוצר פניני החסידות | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אחות כתענה

תפילותיה

שם השם נעשה ונצליח, שיעור הכנה לקראת הסימנים בראש השנה מתוך ספר אוצר פניני החסידות

סימנה מילדה

בספר אשל אברהם לרבי אברהם דוד מבוטששט

זכותו דגן עלינו אמן כתב

עניין התפילה בשעת אכילת הסימנים בראש השנה

היא כי מצד שבראש השנה היה תחילת מעשה בריאת אדם הראשון

ואז אף נעשה פגם עץ הדעת

כדעית בפסיקתא

שבאותו היום שנברא באותו היום סרח

ועל כן אנו מתקנים חטא זה

על ידי אכילה זו של מצווה לכבוד יום טוב

להפך מעוון לזכות

ולכך אנו אומרים

שירבו זכויותינו והסתלק עוונות

כי עם ישראל כוחם בפה לתקן

פה דאכילה

והיינו חטא אכילת עץ הדעת על ידי פה הדיבור

ולזה מתפללים בפה בשעת אכילת הסימנים

לעורר רחמים על ידי כוח הדיבור עם בני ישראל

עם בני ישראל לתקן חטא אדם הראשון

שהיה על ידי אכילת פה דאכילה ולהופכו מעוון לזכות

כפי שכתב

באורח חיים

סימן תקפג.

ובספר מאור ושמש

לרבי קולונימוס קלמן אפשטיין זכותו תגן עלינו אמן

המגן אברהם מביא שהמהרשל לא אכל דגים בראש השנה

כי היו חביבין עליו עד מאוד ורצה למעט את אהבתו

ונראה לבאר את טעמו

כי אגם דאיתא במסרת כריתות דף ו עמוד א

לאיחול איניש בראש שתא

קריא ורוביה וטמרה וקרא וכולי

הטעם משום שסימנה

טבע כדאיתא בגמרא

דהיינו שיכוון בכל הסימנים הללו שהם ציונים לדברים עליונים שבעולמות העליונים.

והנה באוכלו את הסימנים הטובים יכוון לציון וסימן שלמעלה

דהיינו באוכלו רוביה

יכוון לסימן וציון שלמעלה שירבו זכויותינו

וכן בקרא וכן בתמרה לציון וסימן שלמעלה

ואחר כך יכוון להמשיך הדבר למטה

דבר ההיא המרומז בו

והנה בוודאי דגים הם סימן וציון לדברים טובים

למעלה ולהמשיך דוגמתן למטה

כגון לפרוט ולרבות כדגים

ומרמזים גם כן על עין הפקיחה

שדגים אין להם עפעפיים

והנה כשאדם רוצה לכוון כנעל הוא מחויב להפשיט את עצמו מכל התאוות

דהיינו למשל אדם שאוכל רוביה ורוצה לכוון לציון ולסימן שלמעלה ולהמשיך דוגמתו לטאטא

צריך למשוך עצמו שלא לאכול לשם תאווה גשמית

רק לפשוט עצמו מתאוות גשמיות

ולכוון שרוביה היא ציון וסימן שלמעלה

וימשיך אז דוגמתו לטאטא שירבה זכויותינו

מה שאין כן באוכלו לתאווה גשמית שאז אינו פועל כלום להמשיך דוגמתו לטאטא

והנה המהרשל זל

כותב מחמת שהיו הדגים חביבים עליו עד מאוד

היה ירא באוכלו הדגים שלא ימשוך אותו התאווה לטאטא

ולא היה יכול להפשיט עצמו מהתאווה הגשמית ועל כן

ומשך את עצמו מהם ולא אכל אותם

שירא היה שלא יהיה פועל באוכלו הדגים

שימשוך כן לטאטא דוגמתם כי שמא ימשוך עצמו חס ושלום אחר התאווה ושוב לא יהיה פועל כלום

במעשיו וקל להבין

ובספר אור המאיר

לרבי זאב וולף מזוטמיר

זכותו תגן עלינו אמן כתב

סימן המילדאי שנתנו לנו הקדמונים כמובן באור החיים תרפג סעיף א לאכול בתחילת הסעודה בראש השנה תפוח מתוק בדבש

ואומרים תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ושאר הסימנים שנתנו חכמים

הכוונה בזה שיחדש לנו לב טהור להבין ולהשכיל בשנה הבאה איך להמתיק את כל הדינים בשורשם

ואל יחוש ממתיקת עצמם להמתיק להם

כי אם להקל צער גלות השכינה שאל יגיע לה איזה צער חס ושלום

וכזה נקרא שנה טובה

וזהו שאומרים תתחדש עלינו די כך

מוסב על השכינה שהיא למעלה מראשנו שנה טובה ומתוקה

דהיינו שיוכלו להמתיק הדינים בשורשם

להקל הצער המגיע בסיבתנו אל השכינה מעליה

וכמו שאנו אומרים בתפילה ועל כן נקווה לך השם אלוקנו

ויקבלו כולם את עול מלכותך כלומר עול המגיע למלכות

יקבלו זאת עליהם בתעניות וסיגופים וכדומה מתוספת עבודה

לשים את רוחו ונפשו שם למעלה מהזמן

והכוונה בזה שמפשט את עצמו מן הגשמיות

ואינו מסתכל על מקרי ופגעי הזמנים להפריד את עצמו מחמת זו

מדביקתו ועבודתו יתברך בהשם

וכל הקורא אותו מטוב עד רחס ושלום אינו נותן ליבו בדעתו על הגשמיות

כאשר נדמה לפניו

כי אם רואה משם התלבשות אלוהות

ואור המהיר בחמישה גוונים ומצידו יתברך הכל אחדות אחד ודין נהפך לרחמים

ובעשות כזה נקרא משלמעלה את עצמו למעלה מהזמן

סליחה

ובעשות כזה נקרא שמעלה את עצמו למעלה מהזמן

שאינו מסתכל על חלקי הזמניים ומקריותם

וזוהי הכוונה שאנו אומרים אחר שמיעת שלושים התקיעות אשרי העם יודעי תרועה כלומר שיודעים ומבינים תרועה מורה דין

לשון

דוד המלך בתהילים תרועם בשבט ברזל

ושם

השם שם הוויה מורה ברחמים גמורים

ויודעים ומבינים אנו שגם שניהם טובים

והם האחדות גמורה ולזה רמזו רבותינו בדבריהם שהם מכירים לפתות את בוראם

עם ישראל בתרועה

ובעוצם

השגתם יודעים שתרועה והוויה הכל אחד ונמתא כדין בשורשו

והכלל

תכלית הכוונה עתה בראש השנה כי צריך כל אדם לפשט את עצמו מגשמיות העולם הזה כל

מה שאפשר

ולהרגיש בפנימיות מחשבתו כאילו עומד למעלה בעולמות העליונים שאין שם

התחלקות הזמנים ויודע נאמנה

כי כל עוד הוא מופשט יותר מן הגשמיות ואינו זוכר מהעולם הזה כלום ככה יזכה להיות בורח מן הדין.

ובספר שפת אמת

לרבי יהודה אריה לייב מגור זכותו תגן עלינו אמן כתב

כי הסימנים בליל ראש השנה קרתי ורוביה

כי בראש השנה אין מבקשים ענייני העולם הזה

כמו שנאמר בזוהר הקדוש ובתיקונים רק

לבקש

מבורא עולם ובכן תן פחדך השם אלוקינו מהרה על כל מעשיך ותמלוך אתה השם מהרה

ונראה לבאר דכך מרמזין על צורכי העולם הזה שהם באמת

רק רמזים להוציא מכל עניין רמיזה דחוכמתה לעבודת השם יתברך

ובאופן שזה שיהיה רק לסימן ולרמז רשאין לבקש שכן רצונו יתברך שבעבור זה נבראו

ובראש השנה שנותן השם יתברך חיות

חדש לכל הנבראים על כל השנה צריך כל אחד ואחד להיות מוכן

לקבל החיים רק לעבודתו יתברך שמו בלבד

וכפי רצונו כן נותנים לכל אחד ואחד

ובשם משמואל רבי שמואל מסוכטשוב

כתיב

בשס בפרק כמא דכריתות דף ו עמוד א אמר אבייה

אשתא דאמר צימאנא מילדהו יהא רגיל אימי שלמיך על ברשת הקרא רובי הקרתי וכולי

ומנהגנו עוד לאכול תפוח מתוק בדבש

והיית בספרים הקדושים הטעמו על פי דברי הרמב״ן

זיכרונו לחיה עולם הבא בפרשת לך לך

שכל גזרות העליונים כאשר עושין להן פועל דמיונים מתקיימין על כל פנים

על כן אנו עושים סימנים אלו פה להיות לפועל דמיוני לגזרות טובות

הנגזרות עלינו מראש השנה

ויש להבין הלוא אין בית דין של מעלה נכנסין לדין עד שיקדשו בית דין של מטה את החודש

ואין מקדשין את החודש הזה בלילה ואם כן עדיין הדין לא היה

ואף שבטוחיננו שייצא דיננו לטובה מכל מקום איך ייתכן להקדים

ולעשות פועל דמיוני לגזרה שטרם יצאה לה

אלא

כותב הרב שנראה

כעניין האור שזה כעניין האור שנברא ביום הראשון שנגנז מפני הרשעים שלא השתמשו בו

דכל עניין הדין אין הכוונה בו בעצם אלא לפנות המכשולים המונחים

על דרכי חידוש

ברכהן וקידושין לעלמה

והנה אנו אומרים זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון

כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב

מנוסח התפילה ובוודאי כסגנון שהיה בבריאת העולם

כן הוא החידוש ברכהן, הברכות וקידושין בכל ראש השנה

דמחשבת הברכה והקידושין בלילה ומעשה היום

וממחשבה בלילה מתהווה את הפנימיות של הברכה והקידושין וביום

הם מתגלים לנו

אך להתהוות הפנימית של הברכה והקידושין אין נצרך לדין ולתקיעות

שכל עצמן אינן בהן אלא לסלק הרשעים הגמורים שלא השתמשו בהן

כדוגמת האור שנברא בששת ימי בראשית

ובית הסתרים אינו מקבל טומאה

כי הוא מוסתר

וכמו שהם החיצוניים כך

אין שליטתם אלא במה שמתגלה לעיניהם

כך אנו.

לפי האמור יש לפרש כי הסימנים שאנחנו עושים הם לפועל דמיוני

על חידוש הברכות והקידושין שמתהווים בפנימיות ובהיעלם למען לא תשתנה ותצא לפועל הגזרה באותה יממה.

ובספר קדושת נפתלי לרבי נפתלי ממליץ

כותב טעם לאכילת הדבש

הטעם שאוכלים בראש השנה דבש שהוא נוטריקון

שימה דמעתי בנודיך

דבש, שימה, דמעתי, דלת, בנודיך

תהילים נו״ט

ואומר שלפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה לכתוב טוב על ישראל

אך השטן מייבש את הנוד של הדיו וזהו שאומר דוד המלך עליו השלום שימה דמעתי בנודיך

ריבונו של עילום תשים את הדמעה שלי במקום הדיו הזה שהשטן מייבש

הלא בספרתך שאתה צריך לכתוב

בספר של החיים אל תכתוב ריבונו של עולם

עם הדיו היבש כי אין מה לכתוב אלא תיקח את הדמעות שלנו

ואיתן אתה תכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום

ובדרשות אחתם סופר לרבי משה הסופר זכותו תגן עלינו אמן

כותב טעם לאכילת התפוח בדבש

אוכלים תפוח מתוק בדבש ואומרים יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה

כפי שמובא בשולחן ערוך אור החיים תקפג סעיף א'

כי יש טוב ערב ומועיל והחכם וצדיק בוחר בטוב באשר הוא טוב כידוע

אף על פי שאינו ערב לחיכו

אמנם יותר טוב מזה מי שעובד את השם

אחר שנתקע אהבת

השם אותו בלב ותקוע בשכל

ואז עובד את השם במתיקות כי מתוק האור לעיניים ויהיה טוב וערב

והמועיל מכך בא ממילא כי סוף הכבוד לבוא ונאמן ובעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך

ועל כן אנו מתפללים שיהיה שנה טובה ומתוקה

שנזכה לבינה והשכל ונעשה טוב האמיתי במתיקות

ולכן דבש שראשי תיבות שלו דעה,

בינה, שכל מרמז על מתיקות והתפוח על מעשים טובים כפי שאמרו בגמרא בשבת פח עמוד ב'

מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמה

הרי התפוח מרמז לנו על המעשים הוא מרמז נמי שנעשה מוקדם

שנעשה מוקדם לנשמה

שהוא שמיעת השכל וההבנה כי מעשיו היו מרובים וקודמים מחוכמתו

ועל כן התפוח עיקר והדבש תפל לו

וכמו שכותב המגן אברהם שם שעל כן אין מברכין על הדבש

הכנה ממעשיו יהיו עיקר וחוכמתו תהיה תפלה

וגם יהיו מוקדם ובזמן

כי לא ימתין לעשות עד שיבין את כל המצוות

דאם כן איחלו רוב ימיו בלי תורה חס ושלום

אלא יהיו מעשיו קודמים

מוקדמים גם בזמן

ובספר תולדות אדם לרבי יהושע מאוסטרובה

זכותו תגן עלינו אמן כתוב מה שאוכלים תפוח בדבש מתוק

והלא דבר מתוק אין מהצורך להמתיק אותו עוד פעם במתוק

ועדה רבה ניקח תפוח חריף או חמוץ ונמתיק אותו בדבש

אך התפוח הוא מרמז על התורה כידוע בספרים הקדושים

ודבש מרמז על דברים ארציים כידוע

היינו בני חיי ומזונה ושאר כל טוב

וזו צריך להיות לכל אחד מישראל בנים

כדי להביאם ללימוד תורה חיים בכדי שיוכל לעסוק בתורה ומזונה

בוודאי צריך

וכן השאר כל טוב צריך להיות אבל אך ורק עם התורה

וזהו הפירוש תפוח מתוק

היינו התורה שנקראת תפוח כנזכר לאל וגם הוא מתוקה

כמו שנאמר ומתוקים

מדבש ונופת צופים תהילים

יט יא ואפילו הכי צריך

גם כן להמתיק בדבש שצריך שיהיה מתוק בדברים הארציים

שיהיה לאותם העוסקים בה כל דברים הנצרכים להם

ועל ידי זה יוכלו ללמוד בהם בלי מניעות ואז יערב להם

ובספר

פרי תבואה

לרבי צבי הירש מליסקה

זכותו תגן עלינו אמן כתב

אמרתי ליישב

הדמקשים על אה שאין אנו אוכלים בימי האלול אגוז משום שהוא בגימט ריאה חטא

הלא הוא בגימט ריאה גם כן טוב

אז למה לא אוכלים מהסיבה הזאת?

למה תפסו את הסיבה שאתרוג בגימט ריאה חטא?

גם יש בגימט ריאה אגוז זה טוב

ט ו ב אז תאכל אגוז מה הבעיה?

ולפיה נעל כותב הרב ניחא

שבאמת בכל העניינים יש גם כן את הטוב

כי יש בהם האותיות שנבראו בהם כמו ארץ מצרים שהוא ערוות הארץ ומכל מקום יעקב אבינו דיבק עצמו גם שמה רק בטוב

אבל אין לאדם להכניס את עצמו במקום כזה

רק אם בעל כורחו בא לשמה או הוא צריך לרדת שמה כמו יעקב

יאוחד צדיק דרכו וגם שם ידבק בעצמו ובשמו יתברך

הוא כתב בספר פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין זכותו תגן עלינו אמן

בראש השנה מנהג לאכול תפוח ודבש ואומרים יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה

שתתחדש עלינו השנה לטובה היינו שיתחדש ליבנו בכל העניינים להתנהג בהם בדרך הטוב שהוא כרצון השם יתברך

על פי דרך התורה

גם אם אדם אינו מרגיש בעצמו אותם ומתיקות בעסק הקדושה

להיות שמח בעבודתו יתברך אף על פי כן

שיהיה לו חשק בעבודת השם שירגיש את הקדוש ברוך הוא בכל דרכיו

כמו שנאמר אור זרוע לצדיק ולשרה לב שמחה תהילים צדיק זין יא דהיינו כעניין הזריעה

שמתחילת הזריעה אדם לא יודע מה יצמח עוד מזה

אבל מה נאמר בהמשך ולשרה לב שמחה

מפני שהוא מרגיש כבר טעם ומתיקות בעבודה הזאת שהוא זרה

עד שנולד מזה שמחה בליבו וזהו העניין שאנחנו רואים שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה

שהיא הרגשת הטעם והשמחה בלב אף על פי שעדיין לא הרגשנו

ועל רמז זה אנחנו אוכלים תפוח בדבש על דרך שאמרו בגמרא בשבת פח עמוד א'

שישראל נמשלו לתפוח מה תפוח קודם זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמה

כי נעשה פירושו שיעשה בחינת הטוב

בעוד שאין מרגיש עוד הטעם

רק לעשות מה שהצטווה מרצונו יתברך ללכת בדרך התורה ונשמע

הוא הרגשת הטעם בדברי תורה

ודבש מרמז על מתיקות השמיעה וההבנה בטוב טעם ודעת ועל ידי זה אדם זוכה ומרגיש את השמחה בליבו על דרך שנאמר בשופטים י״ד י״ח מה מתוק מדבש

וזהו שאנחנו אומרים ביהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה

וכתב בספר ויחי יוסף לרבי יוסף מפאפ

ותתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה יש לפרש כפל הלשון מה זה טובה ומתוקה לא הבנתי

או טוב זה לא מספיק

אז צריך גם מתוקה זה כפול

דבאמת

מאיתו לא תצא הרעות כפי שכתוב באיכה ג' מפי עליון לא תצא הרעות

והטוב. וכן אמרו חז״ל ברכות ס עמוד ב׳ כל מה שעביד רחמנה לטו עביד

אולם לפעמים הקדוש ברוך הוא שולח טובה באופן נסתר

דעין הטוב נראה ונגלה לעין בשר ודם

ולאדם נדמה שזה רעה גדולה

ואז אף שהוא טובה מכל מקום אינו מתוק לבן אדם הוא מרגיש שזה רע

ולכן כשאנחנו מבקשים שנה טובה אנחנו מתפללים שיהיה גם כן ומתוקה

שלא יסלח ריבונו של עולם את הטובה על ידי אסתר

אלא שישלח אותה בגלוי שנזכה לחזות עין בעין

נועם הטוב והיינו שנה טובה ומתוקה בכפילות הלשון.

ובספר בחי יברך ישראל לרבי יצחק לוי

מאורג'נה כתב מה שאומרים בראש השנה בעת שאוכלים ראש של כבש

שנהיה לראש ולא לזנב

הלא איתא במשנת חסידים אבות פרק ד' משנה כ'

הווה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים

כותב הרב נראה לעניות דעתי אשר דא ודא אחת הוא

כי לא נאמר נהיה ראש רק

נהיה לראש

אשר כל אחד ואחד יקשר

יתקשר לראש הדור

ותקנו זאת בראש השנה

כי צריך ביותר שלא לעמוד בפני עצמו רק להרכין את ראשו תחת צדיק הדור

והבן

ואפשר לומר על דרך התולדות פרשת דברים

נהיה לראש ראשי תיבות לעשות רצון

אבינו שבשמיים ראשי תיבות לראש

ובספר תורת שמעון

לרבי שמעון מירוסלב

זכותו תגן עלינו אמן כתוב

בליל ראש השנה אומרים נהיה לראש לכאורה היה צריך לומר נהיה ראש

נהיה ראש

רק שידוע ממעשה של אליהו הנביא שקילל

שיהיו כולם ראשים

על כן אנו מתפללים בליל ראש השנה שנהיה לראש

שיהיה לנו רק ראש אחד מיהו?

מלך המשיח שיבוא במהרה בימינו אמן

ואגב סיפר מעשה מצדיק אחד

ששמע אשר תלמיד אחד מתלמידיו התחיל לנהוג עצמו ברבנות

ושאל אותו רבו הצדיק מה זה?

והשיב לו תלמידו רבי כן אמרו חכמינו זל במשנה במסכת אבות

פרק ה'

משנה ה' במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ובמקומי אין שום מנהיג

והשיב לו רבו

תדקדק בלשון המשנה שלא אמרה השתדל שתהיה איש

אלא רק השתדל להיות איש

פירוש שיהיה איש מנהיג על העדה אבל לא אתה

כמו שאמרו חז״ל

פרק א'

משנה ח'

פרקי אבות ושנא את הרבנות

ובספר ישמח ישראל

לרבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר

זכותו תגן עלינו אמן

יהי רצון שינהיה לראש ולא לזניו הפירוש הפשוט הוא שבריאת האדם הוא מחומר וצורה

ויהיה רצון השם שהצורה

שהיא בחינת זכר ימשול על החומר שהוא בבחינת נקבה

ודו פרצופין יבראו

כפי שכותב הזוהר ומסתברא דזכר סגי ברישא

והיינו שכן הוא רצון השם יתברך שהזכר שהוא הצורה ילך לפנים

וינהיג החומר להעלות אותו לקדושה, לצורה

וזוהי תפילתנו שהצורה תתגבר על החומר ונעשה גם מהחומר צורה

ואז נהיה לראש ולא לזניו

ועל דרך העבודה הוא שבראש השנה הוא הזמן שאנו ממליכים את בורא עולם עלינו מחדש

ואנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים בכל רמח איברנו ושסה גידנו

ואנחנו ממליכים את הבורא ברוך הוא כי ממנו הכל ומידו נתנו לה

ולכך אנחנו אומרים לדוד מזמור השם הארץ ומלוא התפילה לפרנסה

בליל ראש השנה לומר כי לא תבל ומלואה להחזיר

הכל להשם

וזהו העניין של היהי רצון שאומרים בליל ראש השנה בכל המאכלים

למען לדע מהו המאכל והאוכל

ולהרים ולהעלות הכל לקדוש ברוך הוא כי כל הדברים הללו הם

נוצרים נבראים מהר, זריזים,

ערוביה וכולי וכולי הכל מה שנקרא ממהרים לגדול

וזהו העניין שאנחנו ממליכים אותו כביכול על האיברים הארציים אשר הם שלנו

ואנו מחזירים המלוכה לקדוש ברוך הוא כי הכל שלו ומידו נתנו לו

ועל ידי כוח ההוויה שאנחנו משפיעים בדבר,

על ידי זה אנחנו בבחינת ראש מהדבר

כמו הראש

של האדם שמנהיג ומשפיע על חיות כל האיברים שבגוף

וזהו שנהיה,

הכוונה שנמשיך הוויות

שם השם על כל דבר ודבר

ונחזיר אותם לראש

שהוא הקדוש ברוך הוא,

ראש וראשון לכל ראשית ולא חס ושלום להפך

כמבואר בכוונות בשער המצוות פרשת עקב

על בעתירותי לא אך לירכא ובעניותי לא אך לירכא משום דגריר

גמרא בשבת קמ עמוד ב'

שלא נתבע חס ושלום בתית התאוות הרעות

ועל ידי זה יגררו אותנו חס ושלום הניצוצות לצד עצמם ולא לצד ה...

ונהיה חס ושלום בבחינת זנב והמה הניצוצות בבחינת ראשים.

ויהי רצון שנזכה לדעת ולהרמת קרן התורה, שנוכל על ידי התורה הקדושה להרים את הכל בקדושה,

ולא נבוש להרים ראש

לפני השם יתברך.

ונתן לך השם לראש ולא לזנב,

ותרגומו לתקיף ולא לחלש.

וזהו שאנו אומרים בראש השנה יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב.

היינו על דרך הכתוב במשלי יח יד רוח איש יכלכל מחלהו.

היינו בכל ענייני מחלה חלילה הן בגוף והן בנפש, רחמנא לצלן.

העיקר הוא התחזקות הדעת שהוא הראש,

דעת ומוח שבראש,

וזהו יכלכל מחלהו.

ועל זה אנו מתפללים שיהיה לנו דעת ושכל זך ונקי לחזק את עצמנו,

ובזה יהיה לנו רפואה שלמה בגוף ובנפש.

ובספר אמונת משה

לרבי משה,

יהודה משה מאלכסנדר,

זכותו תגן עלינו אמן,

איתא כתיב בספר הקדוש תפארת שמואל

על מה שאנו אומרים יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב, כלומר שידע שהכל מאת הקדוש ברוך הוא בבחינת ממך הכל מידך נתנו לך,

ולא חס ושלום להתנסות שנעשה עוד מרוחק ומתועב,

כי תועבת השם כל גבל לב.

עד כאן דבריו הקדושים,

ויש להרחיב עד דבר יותר שלא יתגאה בענווה עצמה,

כמעשה שהיה שאיש אחד חשב

את עצמו לבד כל מעלותיו שהוא גם כן ענו,

ונתבהר הדבר ששמע שחושבים מעלותיו שהוא למדן וצדיק וכדומה,

והתרגז, מדוע לא חושבים שהוא ענו,

ועל ידי זה ידעו כולם כמה נחשב ענווה שלו.

ועל אדם כזה אומרים שהוא שותה וזנב,

וזה שאמר הכתוב לב נשבר ונדכה,

דשבירה בעצמה יש לה עוד בית קיבול וטמעין,

כמבואר בפרק ב'

במסכת כלים.

ולזה נאמר ונדכה, שאין לה שום דבר, כלום, לב נשבר,

בלי כלי,

ונדכה.

שום דבר.

כי אם הוא סתם נשבר, יש עדיין בו קיבול.

ואנשי ירושלים תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן,

אומרים,

אין לך להקטין כל כך,

שאין אתה גדול כל כך.

אין לך מה להקטין,

אתה לא גדול כל כך.

והבן כי הדברים הינם אמיתיים, ונזכה להאמת לאמיתו ולכתיבה וחתימה טובה, אמן, כן יהי רצון.

ובספר ויחי יוסף לרבי יוסף מפופה,

זכותו תגן עלינו אמן, כתיב.

אמר אביי,

אשתא דאמר סימנה מילתאו יהי נשרג אל מיכל בראש שתא,

וכו' לרוביה ירבו זכויותינו.

ולכאורה אינו מובן לשון ירבו.

משמע, דאף אם אין לו לאדם די זכויות,

אף על פי כן יתרבו ויהיו לו זכויות חדשות. מאיפה?

ולכאורה אין זה שייך.

איך זה שייך?

והלא אם לא פעל כלום, איך יהיו לו זכויות הרבה?

ואבל אלא מימר שנרבה זכויות.

כלומר, להתפלל שנזכה להרבות בעשיית זכויות.

אלא, כותב הרב, דיש לפרש הכוונה שאנו מבקשים שנזכה לתשובה מאהבה,

ועל ידי זה יתהפכו העבירות לזכויות.

ועל פי זה עד דשפירא לשון ירבו, דהיינו שהמעשים שעשה כבר

יתרבו ויהיו לזכויות חדשים.

ועל פי זה מובן שפירא עובדה, מעשה שהיה,

דרב הקדוש רבי נפתלי מרובשיץ,

זכותו תגן עלינו אמן,

בעל מחבר ספר זרע קודש,

שהיה מסתופף פעם אחת בצל קודשו של האדמו״ר רבי מנחם מנדל מרמינוב

בראש השונה.

וכששב הרב הקדוש מרמינוב מאמירת התשליך,

פגע ברב הקדוש רבי נפתלי מרובשיץ,

שהיה הולך לשם לומר תשליך, ושאל אותו הרב הקדוש מרמינוב,

להיכן אתה הולך?

והשיב, אני הולך ללקוט את העבירות שהשליך כבודו האדמו״ר לנצולות יז.

והנה שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד.

ואבי אדוני וזקני,

זכר צדיק לברכה, בספר ערוגות הבושם פירש עניינו,

דה הצדיקים מתעלים בכל פעם ממדרגה למדרגה יותר ויותר גבוהה,

עד שהמצוות שעשו עד הינה נחשבים להם כמו עבירות.

וכמו כן כתב הרב הקדוש מרמינוב,

מתעלה מדי שנה בשנה למדרגה יותר גבוהה,

ואף על פי דברינו הנ״ל יש לפרש הכוונה שהלך ללקוט עבירות כדי שיהיו לו זכויות

על ידי שיהיה מהפך עבירות לזכויות על ידי תשובה מאהבה.

אולם,

עדיין יש להבין איך מעייני תשובה מאהבה להפוך זדונות לזכויות, איך מועילה תשובה כזו?

אהב ומצווה באה בעבירה.

דה הרי מצווה נעשית על ידי עבירה.

ויש לבאר על פי מה שכתב המחבר.

ישנה ברורה, תפרש מ״ט סעיף א', דה יש מי שאומר,

דה לא נפסל גזול וגנוב, אלא לגנב וגזלן עצמו,

אבל לאחרים כשר.

משום דה לא שייך מצווה באה בעבירה לגבי אחרים,

משום שהם לא גזלו.

לגבי הגנב שייך, לגבי אחרים לא שייך.

והנה כשאדם עושה תשובה על פשעיו, הרי הוא נעשה כבריאה חדשה.

על דרך שאמרו בגמרא ביבמות,

כ״ב עמוד א', בא על תשובה כקטן שנולד דמא.

ואם כן, לא הוא זה שחטא, דה הרי הוא בריאה חדשה.

ואם כן, לפי מה שמביא המחבר הנל,

לא שייך מצווה באה בעבירה אצל אחרים.

ולכך שפירא אמרינן דבתשובה מהווה, הזדונות נעשות זכויות, וזה מה שעשה רם נפתולי,

שלקח את עבירות,

שהן לא שייכות לו,

והפך אותן למה? לזכויות.

וכתב בספר תורת אמת

לרבי יהודה ליב איגר מלובלין,

יהי רצון שירבו זכויותינו.

יש לבאר שהוא כעניין הירושלמי המובא בטור אור החיים תקפא.

איזו אומה כאומה זאת שיודעת אופייה של אלוהיה,

בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין וכו',

אבל ישראל אוכלים ושותים בראש השנה,

ובטוחים שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס.

דה הנה בוודאי על פי השכל האנושי,

אין שום פרט יכול להעריך את עצמו לזכות בדין ביום המשפט לאלוהי יעקב.

כי מי יזכה לפניו בדין?

רק הביטחון הוא שהקדוש ברוך הוא יעשה לנו נס,

כי הרבה אימו פדות.

ועיקר עניין הביטחון הזה אנו מראים בסעודת הלילה תקף כשקידש היום.

על סמך הביטחון הנל בוודאי ירבו זכויותינו לפניו יתברך.

וזהו עניין אמירת היהי רצון שירבו זכויותינו.

והגם שאנו אומרים זאת בלשון תפילה, יהי רצון,

הוא רק מצד רצונו יתברך בתפילה. וממילא, והיה,

טרם יקראו ואני אענק, כפי שכותב ישעיה הנביא, סכד.

ובוודאי גם הפסוק הנאמר בעזרה על ראש השנה אכלו משמנים ושתומם דקים,

נחמיה ח' י' עיקרו על סעודת הלילה.

כי בראש יום ראש השנה יש כמה דעות שצריך להתענות.

וסיום הפסוק, ושילחו מנות לאין נכון לו,

הוא כעניין המצווה של משלוח מנות בפורים,

שהיה גם כן הכלל ישראל במדרגה נמוכה שלא היה להם שום הכנה מצד זכותם.

רק הקדוש ברוך הוא עשה להם נס.

וכמו כן, בראש השנה נאמר, ושילחו מנות לאין נכון לו.

דהיינו שאנו בטוחים על הקדוש ברוך הוא שיעשה לנו נס,

כלשון הירושלמי הנל.

ואולי הכוונה על רמז ראשי תיבות לאין ל',

נכון נ',

לא ל',

ל', נ', גימטריה נס.

ובספר חוקי חיים

לרבי אברהם חיים משומרי אמונים,

זכותו תגן עלינו אמן כתב.

יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון, אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא, בברכות נז עמוד א', על הגמרא.

על הכתוב כפלח הרימון רקתך בשיר השירים ד', ג', אפילו ריקנין שבך

מלאים מצוות כרימון.

והוא פלא להבינו בפשטות איזה ריקנין הם אלו,

על איזה ריקנין דיבר הכתוב,

וגם האם אנו מכוונים עכשיו בבקשתנו שנהיה ריקנין שבך?

אלא העניין הוא שכבר פירשו מאמר זה שלכאורה הווה ללמימה רשעים שבך,

ומהו עניין הריקנות?

ואפשר לומד שהם ריקנים מחטא,

או שהם ריקים בעיני עצמם בשפלות רוח ונמיכות קומה,

אף שמילאו את עצמם בתורה ומצוות.

ואלו נשארים מלאים בכל התרי הג מצוותיהם,

כרימון הזה שיש בו תרי הגרעינים.

כי מי שמתגאה ומרגיש עצמו מלא מצוות, הוא מתרוקן מכולם מחמת שבאים הזרים, הקליפות,

ואוכלים יגיעו ועמלו.

רק הריקנין שבך, אלו שלא מחזיקים מעצמם,

הם מלאים מצוות כרימון הזה,

שיש סביבו קליפה קשה, חיצונית, שהוא מר מאוד,

הוא בהרבה יותר מר מהפרי,

שלא מצינו כן בשום פרי שקליפתו מרה יותר מהפרי, כגון תפוח

וכיוצא בו.

ואפילו הזית שהוא מר, אין קליפתו מרה יותר מהפרי.

ורמוס בזה שאלו הריקנין בעיני עצמם, הם במרירות גדולה מבחוץ, עד שאינם יכולים להרים ראשם

קדם אשר קודם השם יתברך מגודל בושתם וכלימתם.

ובפנים הוא מלא ברכת השם בתרייג מצפות,

וסביב גרעינים אלו יש קליפה דקה פנימית,

שהוא גם כן מריר, הרומז על מרירות הלב,

שמקבל אחר עשיית מצוותיו, שמרגיש עצמו ריק,

עדיין,

כאילו לא התחיל לעשות דבר, ועל כן אנו מבקשים שירבו זכויותינו באופן שיהיה בדמיון רמז הרימון כדאמרן.

ובספר

ישרש יעקב לרבי יעקב יהודה מנרד

מנדרזין.

כתב

בראש השנה אומר כל אחד לחברו לשנה טובה תכתב ותיחתם.

איך זה שייך בברכה?

והלא הכל הוא בדין ובמשפט.

אז איך אדם מאחל לחבר שלך לשנה טובה תכתב ותיחתם, וכי אתה השופט?

אמנם כוונת הדברים היא כן,

שכל אחד אומר לחברו ונותן לו עצה טובה שיקבל עליו בשנה זו,

יטיב את מעשיו,

וזה לשנה טובה תכתב ותיחתם.

היינו, שתכתוב ותחתום את עצמך על שנה טובה,

שבשנה זו תטיב את מעשיך,

ועל ידי שאתה מקבל על עצמך נחשבת הקבלה כבר לעשייה,

ואז ממילא מקוים בו לאלתר לחיים טובים.

ובספר ייטיב פנים לרבי יקותיאל יהודה מסיגת,

זכותו תגן עלינו אמן, כתב

על העניין של הרמז של הראשי תיבות לאלתר,

בראש השנה אומרים זה לזה, לשנה טובה תכתב ותיחתם, ולאלתר לחיים.

אלתר,

כותב הרב ראשי תיבות, לא תאונה אליך רעה.

אלתר, לא תאונה אליך רעה. תהילים צדיק א', י'.

ובספר השיחות

לרבי יוסף יצחק מלובביץ',

זכותו תגן עלינו אמן,

כתב הרבי בעל הצמח צדק,

זכותו תגן עלינו אמן.

זה ביידיש, אני מקווה שתבינו.

אס זינן דך

פרן שני מלוכים המלווים את האדם,

וס די מלאכים,

הרן וס,

יעדרר,

זגת צום שוויתן ראש השנה בנכת נח תפילת ארץ.

ערבית, לשנה טובה תיכתב ותיחתם. דהיינו, הוא כותב שאחרי תפילת ערבית

אז מברכים האחד את חברו לשנה טובה, והמלאכים הללו בעצם מעלים

את הברכה הזאת, את האימרה הזאת, שאדם מברך את החבר שלו,

כי שני מלאכים מלווים את האדם, כמו בערב שבת, כך בערב יום טוב.

אז שני המלאכים הללו מלווים את האדם, וכשהם שומעים שכל ישראל מברכים איש את אחיו בראש השנה אחרי תפילת ערבית,

לשנה טובה תיכתב ותיכתם בטוהר הלב?

מלב נקי?

הם עולים למעלה אל הקדוש ברוך הוא לשמיים וממליצים עליו טוב,

על אותו יהודי להפסיר לפני בורא עולם על שנה טובה ומתוקה.

יהי רצון שיחולו ברכות על ראשכם ועל ראשנו ונזכה כולנו שיקוים בנו היהי רצון של הסימנים ונזכה לשנה טובה.

כתיבה וחתימה טובה.

ברוכים תהיו להשם.