---

השיעור התקיים במלון נוף ערד במסגרת נופש חנוכה עם שופר בתאריך 27-12-11

בוקר טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
אתמול למדנו שמי שאינו מבין בעניני העולם חושב שסיבה שמתחדשת מחייב את שנוי הענינים והתהפכותם מענין על ענין. מה גורם לשינויים? הסיבה האחרונה, כשאנחנו נתקלים במשהו אז הדבר הזה הוא גרם לשינוי כרגע ממצב למצב, אבל באמת אין כח וסיבה כיון שהיא חלושה ונקלה מהיות ממנה שנוי או חלוף בעצמה. כמו שאנחנו רואים שגרגר אחד מצמיח שלש מאות שבולים, ובכל שיבולת שלשים גרגרים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם, היעלם כי כח הגרגיר חלוש מעשות כמות זו וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים, ואתמול נתנו דוגמא כמה כח יש באדם, שהפוטנציאל של בן אדם הוא אדיר, חושבים שאדם יכול לפעול מעט, מה אני יכול, מה אני יכול, מה חיי, אנחנו רואים שיחידים שינו את פני העולם, כמו אברהם אבינו וכו'. ז"א בכל אדם יש פוטנציאל אדיר. אבל הפוטנציאל הזה זה מה שה' נתן לו, ז"א הסיבה איך יכול להיות שאדם אחד ישפיע על מיליון אנשים, חמישים מיליון מיליארדים, איך יכול להיות בן אדם שמשפיע על כל העולם כולו? זה אומר שהקב"ה נתן כח כמו שבגרגיר אחד אפשר להצמיח ג'ונגל שלם, כי ממנו נהיה העץ ובעץ יש גרעינים וכן הלאה, ככה בכוחו של כל אחד מאיתנו זה כח אין סופי, כח אלקי שיכול להתפתח לאין שיעור. וגם הוית האדם ושאר ה חיים מטפת זרע, מטיפה אחת סרוחה כל אדם מתפתח ומזה נהיה עצמות ונהיה גולגולת ונהיה עיניים וזה ונהיה כליות ונימים וורידים ועורקים, מה זה? ומשאבות והכל, איך זה נעשה? איך זה יכול להיות? אז ברור שהדברים האלה נעשים ע"י הכח העליון - הקב"ה.
וטרדת הנפש מה שאדם טרוד להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, אנשים טרודים, אין לו סבלנות לחכות עד ש, עד שיגיע אליו, הוא יוצא לקראת ש, כדי שזה יבוא יותר מוקדם, אין לו סבלנות להקדים, והוא מנסה לקדם בהשתדלותו דברים, בעניני הגוף ובעניני המזון - הפרנסה, זו שטות וסכלות שאין כדוגמתה, ואם בן אדם טרוד בנפשו להקדים את מה שאחר הבורא יתעלה ולאחר את מה שהקדים, הוא רוצה ככה לאחר מעליו גזרות כאלה ששמע וכו', או להרבות את מה שהמעיט, יש לו מעט והוא רוצה להרבות יותר, זה לא מספיק לו הוא רוצה עוד יותר, או רוצה להמעיט מה שהרבה מקניני העולם מבלי לסבב אל ק יום מצות עבודתו וקבול תורתו, אם זה לא במטרה שאתה רוצה להקדים או לאחר להרבות או להמעיט בעניני עבודת הבורא, אם זה לא המטרה הזאת, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אם זה לא מטרה הזאת לקבל עליך את התורה ואת עבודת הבורא, זה חלישות ההכרה באמתת ידיעתו, אתה חלש השכל ואתה לא מכיר את הבורא בכלל, אתה לא יודע את אמיתת ידיעתו וסכלות בהבין טובות הנהגתו, אתה לא מבין כמה הקב"ה מטיב הנהגתו בזה שהוא מרחיב לך או ממעיט ממך, ההיפך ממה שאנחנו בד"כ רוצים להקדים ולהרבות. אז אם כן מפה אנחנו רואים שהקב"ה בעצם הוא בורא הכל והוא יוצר הכל, והוא נתן כח בדברים שעל פי שכל על פי הבנה לא יתכן שיש בהם כוחות כאלה אדירים, והנה אנחנו רואים שזה כך נוצר.
ועכשיו בן אדם שרוצה ומשתדל, מטריד את נפשו לאחר או לקרב להרחיק להמעיט להרבות, כל הדברים האלה, אם זה בעניני עולם הזה זה שטות והבל, ואם זה בעניני תורתו ועבודתו זה מצוין, ככה צריך, שאדם ישתדל בזריזות לעשות כל דבר ולא לאחרו. זריזים מקדימים למצוות, מה פירוש, תמתין עד שתבוא המצוה, לא, מוטל עליך להיות זריז להקדים את המצוות. ז"א בעניני הרוחניות אנחנו צריכים להשתדל מאד, בעניני הגשמיות אנחנו לא מועילים בהשתדלות כלום. כלום ממש. העיקר להזדרז לעשות מצוה על מתכונתה כמה שיותר מהר כפי הגדרים ההלכתיים.
וכבר רמז החכם על הענין הזה במאמרו "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים". מה זה לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים? מה ההבדל בין זמן לעת? זמן זה דבר המאוחר, עת זה דבר המוקדם, מהלשון זמן שזה מזומן לבוא, ועת זה עתה, אז לכל זמן ועת, ז"א יש דברים שהם לעתיד, יש דברים שהם להווה - לעכשיו, אז לכל - לכל הדברים, יש עת וזמן. וזה לכל חפץ תחת השמים, עת לעשות לה' זה עתה בגלל שהפרו תורתך שהתורה כבר מופרת חס ושלום ועתה זה העת לפעול, עת - עתה לפעול. אז רואים הנה פסוק מפורש בקהלת, שיש דברים שהם מזומנים לעתיד ולא תוכל להקדימם, ויש כאלה שהם עתה - לשון ובהווה צריכים להתקיים ולא תוכל לאחרם, ומפה שלכל - לכל הדברים, לכל חפץ תחת השמים, בכל רצון בכל ענין יש עת וזמן.
אח"כ זכר מהם 28 ענינים שלמה המלך והוא אמר עת ללדת, עת למות, עד שאמר עת מלחמה ועת שלום, ז"א יש 28 עיתים ששלמה המלך אומר אותם, ואלה זמנים שאי אפשר לאחר אותם כשהם מגיעים זוהי העת בדיוק שצריך לקרות מה שקורה.
ואמר "כי עת ופגע יקרה את כולם", ז"א אדם לא יכול להמלט מהגזרות האלוקיות, ואם יש עת של פגע אז זה קורה את כולם, זה לא משנה מי אתה, אם אתה חכם אם אתה טיפש, אם אתה צדיק או רשע, יש עת ופגע והוא קורה את כולם ושמה מאריך שלמה המלך. ואמר "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם", אז אם אתה חושב שמה שאתה רואה סיבה שקרתה לך כרגע, אז תדע לך שהסיבה הזאת יש מסובב לסיבה, ושתדע שלמסובב של הסיבה יש מסובב לו, והמסובב לסיבה הזו הוא נקרא סיבה לזאת ביחס למי שמסובב אותו לסיבה הבאה אחריו, וככה אתה הולך אחורה אחורה אחורה אחורה עד שאתה מגיע לסיבת הסיבות ועילת העילות הקב"ה.
אמרנו כבר בשיעורים קודמים שלדוגמא המלך לעומת השר, שהשר מינה את זה שתחתיו שהוא מינה את זה שתחתיו עד לשוטר ועד לנוגש שהכה את האיש המוכה, אז עכשיו עם מה הוא הכה אותו? עם שוט המכים, אז מה הסיבה עכשיו שיש לו הצלפות בגב? זה כאילו המקל השוט, זה הסיבה שמכה אותו, נכון? לא, יש מחזיק את המקל או השוט והוא שמכהו, אז הוא מסובב הסיבה, יש מחזיק את השוט והוא מסובב את הסיבה שזה השוט שמכה את האיש ועושה לו הצלפות, והוא אם ידבר עכשיו בן אדם עם הסיבה, עם השוט, ויגיד לשוט תפסיק, תפסיק, ישמע לו? לא. ואם הוא יגיד למכה, תפסיק, הוא יפסיק? לא, למה יש שוטר שעליו הוא נוגש לעשות כך, ואם הוא יפנה לשוטר יגד לו תפסיק, אני מבקש ממך מתחנן, הוא לא יכול יש מעליו, וכן הלאה עד למלך שגזר. מה אתה צריך בשביל להרחיק מעליך את הסיבה? לפנות לסיבת הסיבות ועילת העילות. את כל מה שאתה רואה סיבה קרובה אליך שהוא הגורמת, היא בכלל לא הגורמת, זה מסתובבים הרבה ענינים ומשתלשלים, וגם מה שאתה רואה לפעמים שמתאחר אצל הרשעים, אל תדאג, ההוראה כבר ניתנה והסיבות רק עכשיו מתגלגלות מאחת לשניה עד שיגיעו אליהם. לפעמים והבן אדם יושב לו בשקט, לא יודע, נח לו על מיטתו, והוא לא יודע שבדרך אליו כבר יש משטרה, או בדרך אליו יש מס הכנסה, או בדרך אליו יש מע"מ, בדרך אליו, הוא בינתיים אתם מבינים מבסוט מתהלל במעשיו, הוא לא יודע שכבר ניתנה הוראה לפני חודש וכו'. איך תופסים לפעמים סוחרי סמים? משתילים ביניהם איזה מישהו או מישהי והם צורכים אצלהם הרבה מהחומר הזה וככה לאט לאט עוברים מאחד לשני עד שמאתרים את כולם, מתעדים את הכל, ויום אחד פתאום אתה רואה שמי שחשבת שהוא צריך הוא בעצם זה שנשלח לתפוס אותך, ואתה לא יודע בכלל שהסיבה לתפיסה שלך חיה איתך ביחד, אתה לא מבין, אבל זה לא התחיל עם האיש הזה, או היא, זה התחיל עם החלטה למעלה שהחליטו לעשות כך וכך. זה הם? זה לא הם, למה לא תפסו את האחרים? מן השמים החליטו שכרגע יתפסו אלה. והגיע העת שלהם שיקרה פגע. אז ז"א הכל מאיתו יתברך, וממילא אל תתלה בסיבות בכלל, אתה חושב שאם אתה תעבוד הרבה אז אתה תרויח יותר ואתה רואה שהסיבה הקרובה, הנה אני עובד פועל ומשתדל זה מה שגורם בעצם שאני ארויח, וכמה שאני אשתדל יותר זה יביא לי, כי הנה הסיבה הזאת שאני מתעסק בה היא הגורמת, זה לא ככה, אלא ה' החליט אם הסיבה הזאת תביא לך וכמה תביא לך, ומה יהיה הפסד מהסיבה הזאת וכן הלאה, זה לא תלוי בכלל בהשתדלות שלך, רק מה, אתה טורח ולחינם.

ש. ואיפה יש את הבחירה?

הרב: כל הזמן יש בחירה, אתה רוצה לבחור מלעשות את מה שאתה מיותר מעשותו, אז אתה מרויח. אתה לא טרוד, אתה לא מתעסק בכלום, אתה פנוי לעבודת האלקים, יש לך את כל הזמן שבעולם לעשות את מה שבאת בשבילו באמת. אבל אם אתה מטריד את עצמך ואין לך מנוחת הנפש כי אתה מאמין בסיבות הקרובות שאתה איתם, הולך לעבודה, משדל אנשים, עושה ככה ועושה ככה, אז אתה מאמין בזה. אבל אתה לא מבין שבעצם הכל מתגלגל מאת השי"ת. ולפעמים הסיבות שאתה מתעסק הם לרעתך.

ש. אדם אבל יקח אקדח לההוא לא מגיע מוות, הכדור יצא יפגע ולא יהרוג אותו?

הרב: אפילו לא יצא או שיהיה עקר, כמו שקרו הרבה מקרים

ש. ואם יצא?

הרב: מה זה ואם יצא?

ש. יצא הכדור

הרב: והוא לא צריך למות? אז הוא יפצע ולא ימות, ואם לא צריך להפצע אז הוא יפספס,

ש. למה הוא צריך להפצע, למה הוא צריך לפחד מאדם בחירי, כתוב שאדם צריך לפחד מאדם בחירי

הרב: ודאי,

ש. כי יש בחירה לאדם שיכול להזיק אותו

הרב: נכון, נכון,

ש. אם לא מגיע לי אני לא אנזק

הרב: נכון, נכון, אתה צריך להזהר באמת ולהתרחק מאדם בחירי שהוא עלול לפגוע בך

ש. למה הוא לא יפגע בי כי לא מגיע לי

הרב: עוד פעם, אתה צריך ובסוף הקב"ה למרות שיש לו בחירה והוא רוצה לפגוע בך, הוא לא יוכל לפגוע בך, אבל אתה צריך להזהר, אם אתה עשית את כל ההשתדלות שלך ובסוף הוא ירה עליך ומן השמים גזרו שלא תפגע, אז הוא בחר ואתה בחרת וה' החליט, תפגע או לא תפגע.

ש. אני שמעתי שאם אדם הולך לאדם בחירי ואומרים לו תזהר ממנו והוא לא נזהר ממנו, הוא אומר הכל גזור משמים, אז באותו רגע שההוא לדוגמא יורה, מעמידים את אותו בן אדם לדין, את אותו בן אדם ואז פוסקים שהוא כן מגיע לו מוות, כי כל אדם שבאמצע החיים שלו אם יעצרו אותו ויגידו, עכשיו ידונו אותו בשמים ויגידו לו אתה חייב מיתה או לא חייב מיתה, אז הוא חייב מיתה, מי יכול לעמוד בזה? אז עושים לו את הדין באותו רגע ובאותו רגע הוא חייב מיתה ואז מחליטים בשמים בגלל שהוא עומד לפני אדם בחירי ואותו אדם ירה בו אז הוא ימות, כדור יוצא אז הוא ימות, אע"פ שהוא יכל הלאה להמשיך להשאר

הרב: לא מדויק, לא מדויק,

ש. שמעתי פעם

הרב: שמעת, לא שמעת טוב. עכשיו אני אסביר, ניתן את זה לדוגמא, אדם נכנס לשדה קרב או למקום שיורים אחד על השני או לכנופיות והוא עובר, אומר אני בטוח בה' לא יקרה לי כלום, האדם הזה בעצם עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" שאדם מצווה, אז עצם העבירה הזאת מקטרגת עליו בדין ויכול להיות שזה יהיה סיבת פגיעתו, אבל אם בן אדם משתדל להתחמק מהמקום הזה, ובכל אופן יורים לעברו והוא מנסה להתחמק, כי הוא מבין את הסכנה, והוא לא סומך על ניסים כי לא ביקשו ממנו לסמוך על ניסים, ממילא אם נגזר שהוא לא יפגע אז הוא לא יפגע, אין סיבה שייפגע כי לא נגזר שייפגע, הוא גם לא עובר על דברי ה' ולא מכניס את עצמו בסכנה ומבקש מהקב"ה שישנה לו סדרי בראשית. אז בן אדם צריך לדעת שבעצם הוא צריך להתרחק מאנשי בחירה בגלל שיש להם את האפשרות גם להרע או להרשיע, ובזה הוא עושה את ההשתדלות שלו המחייבת, זה על פי מצוה, ואז יקרה מה שיקרה לפי גזירת הבורא, או שיקרה פגע או שלא.

ש. עכשיו, רבי שמעון בר יוחאי שיצא מהמערה הוא הסתכל על בן אדם, ואמר עוזבים חיי עולם ומתעסקים בחיי שעה, אז הוא פגע בו, הסתכל נתן עיניו בו והפכו לגל של עצמות. אז היה מגיע לאותו בן אדם מיתה? לא. אני שמעתי הסבר, שהוא הסתכל על הבן אדם ודן אותו באותו רגע, רבי שמעון בר יוחאי היה לו את הכח לדון את הבן אדם באותו רגע הוא דן אותו, העוסק בחיי עולם, מתעסק בחיי שעה ולא מתעסק בחיי עולם - אז מגיע לך מוות, אע"פ שדרך העולם מה עשה אותו יהודי? עובדה, שכשהוא יצא מהמערה אחרי שנה הוא ראה אותם הולכים עם הדסים, והוא אמר מה, הם הולכים עם שני הדסים אחד כנגד שמור ואחד כנגד זכור, מה הוא לא ראה את זה בפעם הראשונה שהוא יצא מהמערה? אלא הוא הסתכל על העולם, הוא דן אותו במידת הדין, אותו רבי שמעון בר יוחאי, וכשהוא יצא פעם השניה הוא לא הסתכל על מידת הדין, הסתכל על מידת הרחמים, כי הוא בן אדם בחירי, כי אם לא, איזה הסבר, איך הוא יכול להרוג את אותו בן אדם אם לא מגיע לו מוות, מה בן אדם עשה עשה עבירה, הלך לפרנסתו, אחרי שהוא למד בבוקר ואחרי שהכל,

הרב: אתה החלטת שהוא למד בבוקר אבל שמה לא כתוב שהוא למד בבוקר

ש. אבל מה הוא עשה, התעסק לפרנסתו

הרב: כתוב נתן עיניו בו והפכו לגל עצמות. כשהוא מסתכל על מישהו שהבן אדם הזה בעצם מאבד את התכלית שלו בחיים, אז כמו שכתוב שטוב שנהפכה שלייתו על פניו לא יצא לאויר העולם, אדם שלא מקיים את התכלית שהוא בא אז הוא מיותר פה, אז במבט כזה של הסתכלות אמיתית מה תכליתו של אדם בעולם, אז היה קטרוג כרגע כלפי האיש הזה בהסתכלות שהסתכל עליו רבי שמעון בר יוחאי, ומן השמים זה גרם שהוא מת. עכשיו, לא הזדמנו כל העובדים שיש בשכונה שמה, הזדמן מי שבאמת על פי גזרת הבורא היה ראוי להתקל בעיניו של רבי שמעון בר יוחאי, ואם לא היתה גזרה מן השמים שהאדם הזה ימות אז הוא לא היה מת.

ש. לא היתה גזרה, הוא גזר

הרב: אתה קובע, ואני אומר לך שלא היה מזדמן לשם מישהו אחר, הזדמן דוקא זה שיתקל עם רבי שמעון בר יוחאי, ההזדמנות, ההזמנה הזאת שהגיע אותו אדם לאותו מקום ואז הסתכל עליו רבי שמעון בר יוחאי, ההסתכלות הזאת היא הגורמת אבל בהזמנה מוקדמת מן השמים שהאיש הזה יגיע לשם

ש. ז"א את ההזמנה הוא לא יכל לעצור אותה, ז"א אם אותו יהודי

הרב: לא, לא היה יכול

ש. הוא קם בבוקר, גזרו עליו מן השמים שבאותו יום הוא ימות?

הרב: כתוב שמתי שימות האדם ידוע לפני השי"ת בין אם זה מוקדם בין אם זה מאוחר בין אם זה בזמנו, כתוב אצל הקב"ה וידוע. והקב"ה מסבב סיבות

ש. אם זה לא היה רבי שמעון בר יוחאי זה היה מישהו אחר, הוא היה מת בתאונת דרכים באותו יום, כי גנזר עליו באותו יום למות

הרב: או שכן או שלא, תלוי, כיון שהיה קטרוג והקטרוג הזה נוצר מההסתכלות האמיתית של רבי שמעון בר יוחאי כלפיו

ש. זה נוצר באותו רגע, זה לא נוצר בבוקר, כי אם זה נוצר בבוקר אז הבן אדם הזה לא היה פוגש את רבי שמעון בר יוחאי או היה מת בתאונת דרכים

הרב: אתה חוזר עוד פעם, לא. אמרתי לא, ואתה רוצה להגיד מה שאתה רוצה, אני סותר את דבריך ואתה לא מקשיב. הקב"ה הזמין את אותו אדם לאותו מקום, ואז נתקל בו רבי שמעון. אם היה נתקל בו מישהו אחר צדיק אחר יכול להיות שהיה אומר לו בוקר טוב מה נשמע הכל בסדר וממשיך, אבל הוא נתקל בו, אם ההסתכלות של רבי שמעון היתה באותה שעה כמו אחרי שהוא יצא פעם שניה מהמערה לא היה קורה לאדם הזה כלום, על ידי רבי שמעון לא היה קורה לו, אבל כיון שהיה ראוי שיקרה לו, אז התקילו אותו עם רבי שמעון, ורבי שמעון הסתכל במבט שלו שהוא יצא מהמערה אחרי 12 שנה שהוא מבין את תכלית העולם במאה אחוז, והוא לא יכול לסבול שמישהו נמצא בעולם, אתה מבין, מה שנקרא מבלי עולם אצלנו - אנשים שיושבים משחקים בקוביה משחקים בזה, אצל רבי ש מעון מי שמשתדל בעבודה, בעבודה, אז במלאכה הבן אדם הזה חביבי, מבטל את החיים שלו, נתנו לו חיים והוא מבטל אותם. לכן בהסתכלות כזאת דנו את אותו אדם ולכן קרה מה שקרה. כשהוא נתקל בשני אז מתארים מה הוא ראה, מה הוא ראה שהוא הולך עם הדסים לכבוד שבת, אה, לכבוד מצוה, להרבות במצוות ודאי צריך לעשות השתדלות, מאיפה יגיעו הבשמים? צריך ללכת ולהביא את הבשמים בידים, אז כשאתה משתדל לעניני מצוה אז ההסתכלות היא אחרת, וכשאתה מסתכל על בן אדם שמתבטל מהמצוה ועוסק בהשתדלות המבט הוא אחרת.

ש. זה לא מתרץ האם אותו בן אדם בבוקר היה חייב מיתה או לא

הרב: אמרתי, אמרתי, אמרתי, ההזמנה היתה אם לא היה צריך למות אותו בן אדם אז הוא לא היה נתקל ברבי שמעון ולאו דוקא היה מת, לאו דוקא. אני ממשיך, לאו דוקא תקשיב, למה? יש גם מושג יש נספה בלא משפט, ז"א שלא הגיעה עיתו והוא מת מסיבה שקרתה, כגון מלחמה, כגון מקרים כאלה,

ש. כגון מהסתכלות של רבי שמעון בר יוחאי

הרב: נכון, אז לכן זה לא מחייב שהיה צריך למות בכל מקרה בתאונת דרכים. תודה.
עכשיו, וכבר רמז החכם את הענין במאמרו כמו שאמרנו, "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", ואח"כ זכר 28 ענינים, עת ללדת ועת למות, עד שאמר "עת מלחמה ועת שלום" ואמר "כי עת ופגע יקרה את כלם" ואמר "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם", כמו שיש גבוה מעל גבוה, יש גבוהים מעליהם גם כן, גבוה מעל גבוה מעל גבוה, עד הגבוה מעל כולם - הקב"ה.
עכשיו, הליכות דיני הבורא יתעלה יותר נעלמות ועמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם, כל שכן כללם. ז"א אין איתנו יודע עד מה כיצד מתנהג השי"ת עם הבריות בסיבות שלו, והם נעלמות מאיתנו, אפילו חלק אחד, מה שמתהווה ונעשה דבר אחד לאדם, איך זה משתלשל וקורה המקרה הזה אנחנו לא יכולים לדעת, ומכל שכן לדעת איך מתנהג הקב"ה בכללות העולם, או לאומה אחת, אנחנו לא יכולים להבין את דרכיו ומחשבותיו, כי אם היינו יודעים את דרכיו ומחשבותיו יתברך אז היינו גם כאלקים בוראים ויוצרים, כך כתב רבינו תם בספר הישר, על זה נאמר בקצרה, אילו ידעתיו הייתיו, אילו ידעתיו - אם הייתי יודע כל מה שה' יודע הייתי אני הוא. לכן אנחנו לא יכולים לדעת, לא בפרטים הקטנים וודאי שלא בכלליים כלפי אומה מדינה ועולם שלם. וכבר אמר הכתוב "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". אז ז"א אין לנו מה לחפש לדעת את הליכות ה' בסיבות הקרובות והרחוקות כלפי הפרטים וכלפי הכלל.
נתבקשתי עכשיו מהחבר'ה בבני ברק שהשיעור יהיה לרפואת אילנית בת יפה רפואה שלמה, מצבה קשה, תודה, ירון סיבוני משדר מבני ברק לכל העולם תודה.
עכשיו הקדמה שניה שאנחנו צריכים לדעת, שידע ויתברר אצלנו כי הבורא יתברך משקיף עלינו, כל הזמן משקיף עלינו, ואין נעלם ממנו נגלנו ונסתרנו, הקב"ה רואה את הגלויות שלנו ורואה את הנסתרות שלנו, והוא רואה את הצפונות - מה שצפון בלב, והוא רואה מה שנראה לעין, ואם בטחונו באלהיו בלב שלם אם לא, וזה לא משנה אם אתה בוטח בקב"ה בלב שלם או אתה לא בוטח בו, הקב"ה צופה ומשקיף עליך בנגלה ובנסתר, בצפון ובנראה, לא תוכל להמלט, הכל נראה הכל נשמע הכל מוקלט הכל מצולם, הכל מבורר וכל דבר וכל כוונה וכל מחשבה אפילו היא מורכבת מאלפי פרטים. אתם יודעים שאנחנו מחליטים החלטה אנחנו חושבים שאנחנו מחליטים ככה בהזדמן, אם תשימו לב, פעם בחנתי את הדברים, לפני שאנחנו עושים כל מעשה יש לנו ניתוח של המצב וצ'ק אנחנו מחליטים ממכלול הדברים שהוראו לנו מחשבה מחליטים מה לעשות. גם בן אדם שהולך לעשות עבירה, ואפילו עבירה הכי גדולה, אז קודמת לזה החלטה מוצדקת בעיניו, למה הוא הולך לרצוח את פלוני? כי מגיע לו. למה מגיע לו? כי א' ב' ג' ד' ה' ו' ז', יש לוסיבות למה מגיע לו, זה התירוץ שלו למה הוא עושה את זה. אחד הולך לגנוב ממישהו כסף או מאשה זקנה או שנכנס לבית של זקנה מכה אותה בראשה והכל, יש לו סיבה, חוץ מזה שהוא רוצה לגנוב, מה ההצדקה שלו? תמיד אדם מצדיק את מה שהוא עושה לפני שהוא עושה. ז"א יש לו החלטות שמורכבות מ כל מיני פרטי פרטים. אז לכן צריך לדעת, כל פרטי הפרטים והחשבונות האלה, הכל יובא בחשבון, יראו לבן אדם כל דבר.
לכן כתוב שאם בן אדם נפל למשכב, אז אם יש לו מלאך אחד מליץ מיני אלף פדעהו מרדת שחת. אם יש לו מלאך אחד מליץ מיני אלף, ז"א למאן דאמר בגמרא, אם יש לו אלף עבירות אבל יש לו מצוה אחת, מצוה אחת אפילו יכולה להגן עליו להצילו ממוות. פודים אותו מן המוות. ואם בן אדם יש אומרים שאפילו ממצוה אחת, לא ממצוה אחת, אפילו בכל העבירה שהוא עושה יש לו איזה צד אחד, צד אחד של זכות, אלפית מהמעשה של זכות גם ה יכול להועיל, ז"א אדם כל מעשה שלו יכול להיות מורכב מאלף פרטים, ובאלף פרטים האלה האדם הזה יכול להושיע את עצמו אם האלפית של הפרטים היא תהיה כזאת. ז"א כל בן אדם מאיתנו צריך לדעת שהכל נראה ונצפה אצל הקב"ה, מתחלק לפרטי פרטים. זה לא מעשה אחד, זה לא שני מעשים, זה לא בן אדם יבוא לקב"ה יגיד לו תשמע, רבש"ע אני מה אני יעשה, אני הייתי גנב, כן אני מודה, אני הייתי גנב, לא מותק, עכשיו ידונו אותך על כל מקרה ומקרה ועל כל סיבה וסיבה ועל כל נזק ישיר ועקיף מהמעשה שלך. אחד נכנס גנב, הפחיד את בני הבית, לאמא נהיה טראומה, לבת הוא גנב את הנדוניה, הבת ביטלה את השידוך בגלל שהתברר שאין להם מה לשלם מה שהבטיחו לחתן ונהיה תסבוכת והיא התאחרה מלהתחתן ונהיה ככה והכל זה בגלל הגנבה, ומשתלשל ומשתלשל ומשתלשל, כל ההשתלשלויות האלה פרי מעלליהם הקב"ה מחשבן. אז זה לא פעולה אחת גנבתי, הלו, בודקים אחת לאחת למצוא חשבון. כל פעולה מתפרקת לפעולות הרבה למחשבות הרבה, לכוונות הרבה, ואחד אחד מעמידים, אתה צריך לתת דין וחשבון על כל פרט ופרט. לא פשוט חבר'ה, אם בן אדם לא מכין את עצמו כראוי לדעת שהכל מחושב אז שידע הרבה הפתעות יהיו לו שם. וזה עוד לא הגענו לעומק הדין, עומק הדין זה בכלל, זה דברים שהשכל שלנו לא יכול להבין בכלל, עד כמה הקב"ה מדקדק עם בני האדם.
ז"א מנשה שגרם לאחיו לקרוע את הבגדים נקרעה נחלתו, איפה אפשר להבין דבר כזה? אפשר להבין דבר כזה? דוד חתך מכנף בגדו של שאול, חתיכה בשביל להראות לו שיכול לפגוע בו נפש ולא פגע בו, להראות לו שיעזוב אותו, שירחם עליו, שיניח לו, שהוא לא רוצה לפגוע בו, הנה היה לו הזדמנות הוא היה קרוב אליו ולדקור אותו ולהרוג אותו, והוא לא עשה כן, ולקח חתיכה להראות לו אתה רואה, אין לך במעיל עכשיו חתיכה איפה היא אצלי, איך היא הגיעה אלי? אני חתכתי, התקרבתי אליך בלי שתבחין ויכלתי להרוג אותך ולא עשיתי, בשביל זה שהוא חתך לו חתיכה מכנף הבגד, 15 שנה דוד המלך ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו, בגלל שהוא חתך את הבגד. שמעתם? בל תשחית של בגד 15 שנה הוא רועד מקור, מכסים אותו בבגדים, מביאים לו סוכנת בית שתחמם אותו ולא מועיל, לא יכול, לא יכול. מישהו יכול להבין חשבון כזה על דבר כזה?
ואתמול למדנו בלילה פה ששלשים ושש שנים הורידו ליעקב אבינו בשביל 36 מילים שהוא אמר לפרעה, מישהו יכול להבין דבר כזה? בגלל ארבע מילים ששאל אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה קיבלו בניו 400 שנה גלות, מישהו יכול להבין דבר כזה? יוסף אומר שתי מילים, זכרתני והזכרתני, מוסיפים לו עוד שנתיים מישהו יכול להבין דבר כזה? מישהו יודע מחשבות הבורא איך זה עובד? אבל רק מי שילמד את מה שה' מזהיר ומתריע ומה שהוא מבטיח, אם ילך על פי ההוראות לא יאונה לו כל רע, אבל אם הוא יתחכם, הוא חושב שיש לו תירוצים ויש לו מה להגיד, ואני אגיד להם תשמעו, הרב אמר שאם אני יעשה תשובה אמיתית אני מבקש שלא להראות את הסרטים עכשיו, הכל טוב ויפה, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל יבחנו האם התשובה אמיתית, איך היא נעשתה, מתי נעשתה, למה דחית אותה, וכן הלאה. בינתיים מה קרה וכו' וכו'. ז"א כל מה שיקדים אדם אשריו ואשרי חלקו. בשביל זה קמים בארבע וחצי בבוקר להבין את הדברים, כי באמצע היום אין זמן ללמוד, אנשים טרודים אחרי הדברים שהם לא צריכים להיות טרודים, ואם היה פוגש אותם רבי שמעון בר יוחאי, לך תדע אם הם היו יכולים להגיע יותר לשיעור.
אז צריך שידע ויתברר אצלו כי הבורא יתברך משקיף עליו ואין נעלם ממנו נגלהו ונסתרו וצפונו ונראהו, ואם בטחונו באלקיו בלב שלם ואם לא זה לא משנה, כמו שאמר הכתוב "ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" חבל חבל על המחשבות שמבזבזים בתכנונים, בהכנות, בכל מיני תקוות, חבל, אל בינתך אל תשען, הבינה שלך לא תניב לך שום פירות, אם כבר אתה משתמש בבינה זה להבין את ה', אל תבין את עצמך כל הזמן, תבין את ה', ברגע שתבין ותלמד ותדע את ה' אז אתה לא תצטרך להשתמש בכלום, הקב"ה יסדר לך גם אם אתה לא מבין. גם אם אתה לא מבין. תינוק מבין? לא מבין, אז איך ה' דאג שיטפלו בו, יאכילו, ישקו, יכסו אותו, הכל דאג לו, והוא לא מבין, לא צריך להבין. בן אדם אומר אני לא מבין, לא מבין, איך אני יעשה, אני לא מבין, מתי שאני אבין אני יעשה. וכשהיית תינוק, אמא היתה רוצה לתת לך לאכול, היית אומר סלחי לי, אני עוד לא מבין אל תביאי לי לאכול, אני עוד לא מבין אל תלבישי אותי עד שאני אבין. אדם היה מתפגר, מה זה עד שתבין? אתה לא חייב להבין את הליכות הבורא. אתה צריך ללמוד את הכללים ואח"כ את הפרטים מה מותר מה אסור, ואז הקב"ה ינחה אותך, רק אל תפריע לו, לכן "יודע ה' מחשבות אדם כי המה הבל" ואמר "הלא תוכן לבות הוא יבין" הקב"ה הוא תוך הליבות והוא המבין, ואמר "כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם". וכשיתברר זה לבוטח אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלקים יתעלה בדבורו בלי שיבטח עליו בליבו ובמצפונו. יש אנשים אומרים אני בוטח אני בוטח אני בוטח, אבל בלב שלו הוא לא בוטח, הוא רועד מפחד. ועל זה נאמר שהוא במעלת מי שנאמר עליהם "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני", בפה בשפתיים הוא מכבד את ה', אבל הלב שלו רחוק מאד מהשי"ת.

ש. אני עזבתי את הארץ בגיל 15, ועזבתי את ההורים ז"ל, נסעתי לארה"ב, הייתי שמה עד גיל 25,

הרב: נגד רצונם

ש. אפשר להגיד שזה נגד רצונם

הרב: אי אפשר שבגיל 15 זה עם רצונם

ש. מו"ר אבי ז"ל בא לבקר אותי, אמא שלי לא באה, היא בכתה עשר שנים בהדלקת נ רות, היינו מדברים בטלפון, אבל תכלס היא לא ראתה אותי, זה לא כמו היום שאנשים נוסעים וחוזרים, זה היה חד בדורו נוסע אז לארה"ב, שילמתי על זה בחיי עשרים שנה, ופי שלש. ואחרי זה אני אגיד לרב בארבע עיניים כמו שאומרים

הרב: ראיתי שאתה דומע

ש. בן אדם משלם את זה בעולם הזה.

הרב: אם שילמת בעולם הזה אתה צריך להיות מאושר, והלואי שגמרת את החשבון

ש. אבל ציערתי אותה שלא בעקיפין

הרב: אז קודם כל אתה פייסת אותה לאחר מכן, אתה הלכת לקברה

ש. אני השתדלתי לפייס אותה בחיים

הרב: עדיין אני מציע לך, תאסוף עשרה אנשים, אם תוכל להגיע לציון ולהגיד שמה את הנוסח חטאתי לאלקים ולאמי הורתי כך וכך ועשיתי כך וכך ואני מתחרט וכו' וכו' מה שכתוב, ותשטוף עם הדמעות כמו שאומרים את המעשים הלא טובים, ובעזרת ה' כשהיא כבר שמה בעולם האמת קל יותר מאד למחול ולסלוח

ש. אני מקוה שהיא מחלה לי

הרב: וצריך לעשות הרבה דברים לעילוי נשמתה בשביל שהפיוס יהיה שלם והכפרה תהיה מלאה. לא פשוט. יעקב אבינו עזב את הוריו לסיבה מוצדקת שהם שלחו אותו אבל הוא האריך יותר מידי שמה בשהות, אז הוא קיבל 22 שנה בדיוק, שלקחו לו את יוסף והוא לא ראה אותו. והוא עבר בדיוק מידה כנגד מידה. ז"א זה לא פשוט מה שאנחנו עושים, הכל הולך עם חשבון. מי שמנקים אותו בעולם הזה אשריו ואשרי חלקו, אבל יש כאלה שלא מספיקים כבר לתקן אותו בכל הענינים ויצטרך עוד לתת דין בעולם האמת. לדוגמא, תרח היה עובד עבודה זרה, ולמרות שהיה עובד עבודה זרה וחזר בתשובה בסוף ימיו זה לא הספיק לו, לא הספיק לו, כיון שהוא היה מחטיא הרבים גדול, אז מה קרה, הוא היה צריך להתגלגל באיוב, והוא עבר את כל הסבל שאיוב עבר, שאומרים יסורי איוב, אי אפשר לתאר סבל יותר מזה, וזה בשביל להשלים את התיקון שלו על גלגול קודם. אז זה לא פשוט. ועד שהוא נתגלגל באיוב וכו', בינתיים הוא היה בעולם האמת ושמה הוא לא היה בינתיים בגן עדן, אז גם שמה הוא עבר איזה תיקונים ככה והלאה, לא פשוט בכלל, כדאי להיות צדיק.

ש. הוא היה באותו זמן של אברהם אבינו

הרב: נכון, נכון.
אבל מכל מקום צריך לדעת יהודים יקרים, שיש חשבון על הכל וה' רואה הכל ואין שום דבר נסתר ממנו, שום דבר. אז אין טעם להסתיר ולעשות דברים בסתר, כי הכל גלוי. הכל גלוי. צריכים לדעת שהכל גלוי.
רק שניה מצלצלים פה.

הרב: הלו

ש. הלו

הרב: שלום

ש. שלום כבוד הרב מה שלומך?

הרב: כן מי זה?

ש. ירון, אני מרכז את השידור בבני ברק ביביע אומר, אני שלחתי הודעה אם אפשר לרפואת אילנית בת יפה, היא חולה במחלה ויש לה בדיקה בשבע וחצי בבוקר באמריקה

הרב: כבר אמרתי, ואם אתה לא עוקב אחרי השידור אז זה חמור מאד, מה אתה משדר ולא שומע מה אני אומר

ש. לא, יש לנו פה בעיה בשידור, אנחנו כל פעם מתנתקים

הרב: ועכשיו יש לכם חיבור ישיר?

ש. לא, עכשיו לא, אנחנו לא מצליחים, זה קופץ כל רגע

הרב: הבנתי, טוב

ש. אנחנו שומעים בהפסקות, מצטער כבוד הרב

הרב: תגידו ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו וה' יהיה בעזרכם

ש. בעזרת ה'

הרב: תהיו בריאים

ש. תודה רבה כבוד הרב.

הרב: דבר שלישי, ייחד אלהיו בבטחונו בו במה שהוא חייב לבטוח בו, אז אדם צריך להיות בוטח בהשי"ת וליחד את האלהים בבטחונו שאין זולתו ואין בלעדו, רק בהשי"ת לבטוח, רק בו. במה שהוא חייב לבטוח בו, בעניני המצוות ועבודת ה' אתה לא יכול לבטוח בה', הוא מבקש ממך את העבודה, אתה צריך להשתדל מאד לעשות, שמה אל תבטח, שמה תעשה, אבל במה שראוי לבטוח בו כגון הפרנסה והמזונות והכל, שמה תבטח בו. ואל ישתף זולתו עמו ויבטח עליו ועל אחד מהברואים, לא, אל תגיד אני בוטח בה' אבל אני גם סומך על פלוני, לא, אל תשתף את זולתו איתו ביחד עם אחד מהברואים, ויפסד בטחונו באלהיו בהשתתף זולתו עמו, ז"א אתה תפסיד בזה, בזה שאתה בוטח בה' אפילו תשעים אחוז ועוד עשרה א חוזים אתה בוטח במישהו אחר אתה מפסיד את הבטחון באלקים. כמו שלמדנו בהתחלה, שהקב"ה אומר, שמי שבוטח בו מלא אז ה' מבטחו, אבל אם אדם מסיר בטחונו מה' ותולהו בזולתו הקב"ה מניחו ביד מי שבטח עליו, ומסיר את השגחתו ממנו, כי הוא אומר לו אני רואה שאתה יודע על מי לסמוך, סומך עליו אז אתה לא צריך אותי, אז בבקשה תסתדר איתו. ומה הוא יכול לעשות לו אם זה לא בגזרת השי"ת? וכי יש ביד האדם להועיל או להזיק למישהו? זה רק בגזרת הבורא יתברך, אז מה מועיל שאתה עוזב את הבורא וסומך על מישהו אחר או גם וגם, אומר שיהיה בטחון, בטחון? אם על ה' אתה לא סומך אתה בוטח באחד שבעצמו לא בטוח בעצמו? הרי אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, הוא בעצמו אין לו, הוא מי יושע אותו ואתה סומך עליו? זה בזיון שאדם מבזה את הקב"ה. זה כמו אתה אומר לי, תגיד אתה מוכן לקחת אותי לערד? אז אני אומר לך כן, יש לך מקום באוטו? כן, השארתי לך מקום. פתאום אני שומע אותך אומר לאחד, תגיד יש לך מקום לערד? תגיד חצוף, ביקשת ממני, פיניתי לך מקום, ויתרתי על נוסע אחר, סיכמנו שאני לוקח אותך בסוף אני שומע אותך שאתה מחפש לך עוד רכב. אז אני שואל אותך למה אתה עושה את זה? אומר לא שיהיה בטוח. שיהיה בטוח? אז אתה לא סומך עלי? אז אני בתור בן אדם יכול להפגע, מה הקב"ה? זה ביזוי.

ש. יש הסבר אל תבטחו בנדיבים, בנדיבים אל תבטחו כי הם לא יתנו לכם אבל בבן אדם

הרב: אבל בבן אדם שאין לו שום דבר

ש. ממנו תשועה

הרב: ממנו תקבל ישועה, להראות שאין הבטחון באנשים שאפשר לסמוך עליהם. אפילו במי שלא נראה שאפשר לסמוך עליו, לא נראה שיש לו אפשרויות, ה' יכול להביא דוקא ממי שאין לו אפשרויות, וממי שאתה סומך לא תקבל.
עכשיו, כבר ידעת מה שנאמר באסא שהיה חסיד, עת שסמך על הרופאים, דכתיב "וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים", אסא לא התפלל לה' מספיק כשהיה חולה וישר ביקש את הרופאים שירפאו אותו, וגם לא שאל באורים ותומים לדעת מה סיבת חליו, בזמנם היו יכולים לשאול באורים ותומים ולדעת מאיזה חטא, מאיזה סיבה ועוון אדם לקה בגופו, והוא לא עשה לא זאת ולא זאת, ולכן הוא נענש. ואמר הכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". מה אדם רוצה יותר מזה? יש לו ברכה מן השמים שהוא ברוך, שהוא גבר, שמתגבר על יצרו, מתגבר על הטעיות של יצר הרע, אדם כזה הוא ברוך, לא רק שהוא ברוך אלא ה' יהיה מבטחו, יש הבטחה שה' יהיה מבטח ומשגב ומחסה ומשען לאותו אדם. מה אתה רוצה יותר טוב מזה? ה' מבטיח לך את זה.

ש. היום אפשר לדעת?

הרב: אם אתה בוטח

ש. לא, מחלה של בן אדם בגוף, אפשר לדעת על איזה עבירה זה?

הרב: אין מי שיודע בינינו בדיוק אבל אפשר לדעת בכלליות, ואם לא יודעים בכלליות אז יודעים שזה מעסק התורה והמצוות. לדוגמא, ה' ברא את האדם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד התורה בדיוק, רמ"ח מצוות ושס"ה לא תעשה, כל זה בשביל שזה יהיה בקרה, שבאבר שאדם נפגע שם צריך לפשפש ולבחון איזה מצוות או עבירות יש באיברים האלה, אז יבדוק אם עשה את כל המצוות התלויות באיברים או עבר עבירות באיברים האלה שלקו, ואז אם יתקן את הדברים האלה כולם, אז תיעלם המחלה.

ש. אצלנו במשרד כולם שברו את הרגל, וכולם ברגל, או ימין או שמאל, ממש כולם, עובדים, כולם, עליתי לר' חיים, אמרתי לו מה שקרה אז הוא אמר זה אני לא יכול לענות לך, אבל מה שכן תעשו רגל זה מלשון יש לנו שלשה רגלים, אז בכל חג וחג תלמדו את הלכות החג והחג. וזהו, ולא פרש ואמר שיהיה רפואה שלמה והכל

הרב: הוא שאמרתי, שקשה מאד לדעת על כל אחד מה זה היה, לך אני אמרתי כששאלת אותי רגליכם לטוב ירוצו, כשרצים לדבר מצוה, לא להשתדלות, כשרצים לדבר מצוה זה הגנה על הרגליים, אבל כשלא רצים לדבר מצוה אלא משתדלים במקום שלא צריך כל כך להשתדל אז נותנים איתותים ברגלים.
ומן הידוע, כי מי שימנה מבני אדם שני ממונים או יותר לעשות דבר מינויו מופסד. אם אתה שם שניים שיפעלו פעולה אחת, כל מה שמינית אותם אתה תפסיד, למה קדרה דבי שותפי לא קרירה ולא חמימה. אם אתה נותן לשני אנשים לעשות קדירה שיחממו אתה היא לא תתקרר ולא תתחמם, למה כי כל אחד סומך על השני. אם זה מוטל על אחד אז הוא יודע שהוא צריך לעשות, והוא לא יכול להגיד, לא, אתה לא אמרת רק לי, אמרת גם לו, אז אני חשבתי שהוא יעשה, והוא אומר אני חשבתי שהוא יעשה וככה זה נשאר. אדם שתולה בטחונו בשניים מפסיד אותו משני הכיוונים.
וכל שכן מי שבוטח על האלקים וזולתו יסתר בטחונו. למה כי אתה לוקח שותף לקב"ה ואתה אומר אני רוצה עוד אחד שיהיה בטוח? פעם אחד שאלו אחד תגיד אתה בטוח בטוח בטוח בה', הוא כל הזמן היה מתפאר שהוא בטוח, בטוח בה', אמרו לו אתה עד כדי כך, ומה יקרה אם הקב"ה לא יתן לך אוכל, מה תעשה? אין דבר כזה, אני בטוח במאה אחוז. ואם הוא לא יתן לך, הרי יכול להיות שלא יתן לך, מה יקרה אם הוא לא יתן לך? אומר אין דבר כזה שהקב"ה לא יתן לי, הוא לא למד שער הבטחון, אם הוא היה לומד שער הבטחון הו היה יכול להמשיך לבטוח בה' כי כתוב שעד שאדם ימות ה' יזון ויפרנס אותו, ואם הוא קבע לו שהוא יחיה שבעים שנה אז הוא יזון ויפרנס אותו שבעים שנה כי אחרת אי אפשר לחיות, כי מאן דיהב חיי יהב מזוני - מי שנותן חיים נותן מזון כי בלי מזון אי אפשר לחיות. אבל הוא לא קרא את זה אבל הוא אמר שהוא בטוח בטוח גם בלי שער הבטחון, ובסוף לחצו עליו ואם הוא לא יתן, ואם הוא יגזור שלא יהיה לך, אז הוא אומר אין בעיה, יש לי דוד עשיר מאד באמריקה.
אז ז"א, בן אדם בוטח בהשי"ת אבל גם בוטח על הדוד מאמריקה, אז אדם כזה ודאי שיסתר בטחונו. אתה יכול להסתדר עם הדוד באמריקה שהוא יתן לך אם אני לא גזרתי שהוא יתן לך? מה אתה עושה עקיפה, אתה חושב שאתה יכול לעקוף אותי? איך אפשר לעקוף את הקב"ה, אי אפשר.
ויהיה זה הסיבה החזקה להמנע ממנו מה שבטח עליו, הפוך, בגלל שאתה בוטח על מישהו חוץ מהקב"ה זה הסיבה שימנע ממך, ז"א בלעדי זה לא היה נמנע, אבל בגלל שאתה בוטח גם באדם אז זה סיבה שימנע ממך הקב"ה. שמעתם? אנחנו מסבכים את עצמנו בזה שאנחנו סומכים על עוד מישהו, אל תסמוך, גם אם אמר לך מישהו אני מבטיח לך תשכח מזה, תשכח מזה, לך תדע שהוא יחיה, שישאר לו, שיהיה לו אפשרות, שהוא חזק מספיק בשביל לעמוד בדיבורו וכן הלאה, מה אתה בוטח, מי זה בן אדם? מי זה בן אדם? כמו שאמר הכתוב בירמיה "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו". יש קללה, אירור שמתארר - מתקלל האדם שבוטח באדם, אתה שם בשר זרועו? אתה סומך על בשר ודם ואתה לא סומך על אלקים חיים? זה ארור.
דבר רביעי, צריך שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייב אותו הבורא מעבודתו ולעשות מצותיו, ולהזהר מאשר הזהירו ממנו, כפי מה שהוא מבקש שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו, ז"א אם אתה רוצה להשיג חפץ מהבורא יתברך, כולנו רוצים הרבה דברים, נכון? כל אחד יש לו שאיפות וכך וכך, חבל שלהרבה אנשים השאיפות הן גשמיות והם רוצים להסתדר בעולם הזה, חבל, חבל שמבזבזים את השאיפות לדברים שבעצם אין טעם לטרוח בעבורם כי אם צריך שיגיעו אליכם יגיעו בלי טרחה ובלי השקעה. אז לכן אומר רבינו בחיי, צריך שהשגחה תהיה חזקה, אנחנו צריכים להשגיח השגחה חזקה, ואנחנו צריכים להשתדל בהשתדלות גדולה לקיים את מה שחייב אותנו הבורא יתברך בעבודתו. מה הוא רוצה שנעשה הקב"ה, את התרי"ג מצוות, דהיינו רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, צריכים להשגיח השגחה חזקה, ז"א ההשגחה חזקה זה שלא ליפול במצוות לא תעשה, והשתדלות גדולה, זה בשביל לקיים את כל העשה, מה שחייב אותנו הבורא מעבודתו כדי שנעשה את מצוותיו וגם נזהר במה שהזהיר אותנו עליו שלא נעבור על מצוותיו, כפי מה שהוא מבקש, וזה כדי שהבורא יהיה מסכים לנו במה שאנחנו בוטחים עליו בו. אנחנו בוטחים עליו שהוא יעשה כך וכך וכך לנו, תנאי מוקדם זה שאתה תשגיח השגחה חזקה בהשתדלות גדולה לקיים את מצוות הבורא ולא לעבור על ציוויו, ואז תהיה יכול להיות רגוע שהקב"ה יסכים על מה שאתה בוטח עליו בו.
כמו שאמרו ז"ל, עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. אם אתה תעשה את רצונך, ז"א יש לך עדיין רצון, יש לך רצונות אבל אתה תעשה רצונך כרצונו, הוא יעשה את רצונו כרצונך, ז"א עשה רצונו כרצונך, אם אתה תעשה את הרצון של הקב"ה כמו שאתה רוצה את הרצונות שלך לקיים, וכמו שאתה משקיע מאד לקיים את הרצונות שלך, ולהוציא אותם לפועל, אם תעשה את הרצון של הקב"ה כמו שאתה עושה את הרצון שלך אז הקב"ה יעשה את הרצון שלך שאתה רוצה כמו שאתה עושה את רצונו.
אבל זה אומר שעדיין אתה בעל רצון, זה עדיין דרגה פחותה, אבל כבר אתה מרויח, גם ככה. גם ככה אתה כבר מרויח, אבל זה עדיין פחותה. הדרגה האמיתית, זה בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, אם אתה תבטל את הרצון שלך לגמרי, אני לא רוצה כלום, מה כן? רצונך ה' חפצתי, מה שאתה רוצה זה מה שאני רוצה, לי אין רצון, מה אתה רוצה? שאני אעבוד בטוריה, אני יעבוד בטוריה, אהיה גאון-גאון חסיד-חסיד, מה שאתה רוצה, לא מענין אותי, לעבוד קשה לא לעבוד, לנוח, לעמול, מה שה' אומר בתורה זהו, מה שהוא אומר אני רוצה. לי אין רצון, בטל רצונך מפני רצונו, ומה הוא יעשה? יבטל רצון אחרים מפני רצונך, שמעתם? מידה כנגד מידה, אתה מבטל - אני אבטל אחרים. אתה רוצה לעשות את רצוני? שום רצון אחר לא יעמוד מולך, כי אתה מה יש לך, רק רצון הבורא, מישהו יכול לעכב את רצון הבורא? אם ה' רוצה משהו מישהו יכול לבטל את רצונו? אז אם אתה הולך לפי רצונו יתברך אז כאילו אתה נכנס תחת ה' ואת מה שה' רוצה אתה הולך להוציא לפועל, מי יכול לבטל את הרצון הזה? זה כאילו בן אדם רוצה לבטל את רצון הבורא. ממילא ה' מבטל את רצון אחרים מפני רצונך, אתם יודעים איזה כיף? בן אדם ילוד אשה, וכל הרצונות בעולם מתבטלים לרצון שלו. למה? כי הרצון שלו זה רצון ה'.

ש. לדוגמא אישית זה אברך, אברך לומד שמונה שעות ועוד בלילה סדר, אז גמרנו, הוא צריך שיהיה לו הכל

הרב: לא

ש. למה לא?

הרב: כי לא כל אברך יושב מסיבת רצונו יתברך

ש. אבל הוא עושה את רצון הבורא

הרב: אני אסביר, אתה אומר ואני אומר לא. יש אדם שלומד בגלל שהוא מבין שזה הנכון, אבל הוא לא לומד בגלל שזה רצון הבורא, הוא לומד בגלל שזה ברירת המחדל הכי טובה שיש לו, כי הוא ירא שיקבל עונש גדול אם הוא לא יעבוד את הבורא.

ש. חבל, יש לו עשרה ילדים יושב ולומד

הרב: אני מדבר ותקשיב, אני מדבר ותקשיב, עשרה מאה לא משנה, הוא פוחד עכשיו שיהיה לו נגיד עונש אם הוא לא ילמד. הוא מבין שאם הוא יעבוד הוא יעבוד בחינם והכל והוא פוחד מעונש. לדוגמא, מתי זה יבחן, לא אמרתי על כולם חלילה, אני רק אומר אפשרות בשביל שתבין, לדוגמא, אם היו אומרים עכשיו שיש בין הזמנים, אם הוא לומד אותו דבר כמו שהוא לומד במיצוי כל כוחותיו בבין הזמנים, אז אני יכול להבין שהבן אדם הזה בעיניים שלי כמו שאומרים, הוא באמת עושה את רצון הבורא, למה כי אם הוא התפנה מהלימוד בגלל שקוראים לזה בין הזמנים, קוראים לזה, יש מצב שיש זמנים שלא לומדים? אין מצב כזה, אבל קבעו שיש בין הזמנים וצריכים כאילו כל אחד לטרדות לענינים וכו', והבן אדם אין לו שום טרדות, כמו שלא היה טרוד בזמן גם בין הזמנים אין לו טרדות, אז אם אתה רואה שהבן אדם עכשיו מנצל את הזמן, לטיולים, לקניות, לענינים, לכל מיני דברים וכו' וכו', ואם יתארך הזמנים, ואם יתארך הבין הזמנים אז ככה יתארך והוא לא ישב וילמד באותה רמה שהוא יושב, כשאנחנו מדברים שבן אדם יושב ולומד באמת. אז הנה, כבר אתה רואה שזה לא אותה סיבה כמו שאנחנו חשבנו ומה שאתה ראית.
רגע, דבר נוסף, אם היו פוטרים אותנו עכשיו מהמצוות, בא נגיד שהקב"ה היה אומר, חופש. שבוע ימים כל עם ישראל פטורים מהמצוות, פטורים, מה שאתם רוצים לעשות ומה שמתאווה ליבכם עשו, יש לכם שבוע לכו תתפרעו כמו שאומרים, כמה אתה חושב יהיו אנשים שימשיכו לעבוד את הבורא כאילו לא ניתן להם שום אפשרות להתפרק מהמצוות, כמה אנשים? לא הרבה. אז זה מראה שהסיבות שאנשים יושבים ולומדים, זה לא הסיבות האמיתיות במאה אחוז, אז לפי מה שבן אדם יושב שמונים אחוז, תשעים אחוז וכו', עכשיו בואו נחשוב ככה, יש בן אדם יושב, עכשיו בואו נבדוק את איכות הישיבות, איכות הלימוד, נגיד הוא יושב שבע שעות בכולל, האם שבעש עות האלה הם נטו לה'? זה שבע שעות בתענית דיבור? ז"א שהוא רק לומד ולא מסיח דעתו מן הלימוד ולא מבזבז זמן ולא עונה לפלפונים ולא כלום, ולא משוחח ולא מה שמע בחדשות, ומה אתה אומר וכל הדברים באמצע הלימוד. אז בודקים בשמים מה האיכות. אז זה לא נבחן בעצם הישיבה.
אז לכן צריך לדעת

ש. אבל אותו בן אדם שיושב ולומד בתענית דיבור, אני מכיר אנשים כאלה שיושב ולומד כל היום בתענית דיבור

הרב: ואין לו פרנסה אתה אומר

ש. ולא רק שאין לו פרנסה, עני מרוד, אין לו מה לאכול

הרב: עני מרוד, אלה מגוננים על עם ישראל, אלה שהם כמו שאתה מתאר, והקב"ה למדנו בשער הבטחון שחלק מן הצדיקים הואנ ותן להם את זה בשביל להגדיל, להגדיל את קידוש ה' שגם בתנאים כאלה הצדיקים והחסידים האמיתיים לא עוזבים את הלימוד והם מקדשי שם שמים ברבים שאומרים זה לא משנה אם יהיה ככה או יהיה ככה, אנחנו דבוקים בה', בין אם ייטיב בין אם לא, בין אם נהיה חולים בין אם נהיה בריאים, בכל מצב אנחנו עובדים את ה' זה לא תלוי בסיבות משתנות, אנחנו לא משתנים, יש בורא לעולם, אנחנו אותו עובדים בכל המצבים. והתלונות יש רק לך, לנו אין תלונות, אנחנו לא מתלוננים על הקב"ה, הוא היודע והוא המבין, והוא האוהב החומל המרחם הוא הוא, והוא יודע למה אני צריך לחיות ככה ולא אחרת.

ש. אז אין נוסחה שבין אדם יחיה, איך אומרים ב

הרב: כמו שהוא רוצה, שיעשיר עם מכוניות ובתים ושדות

ש. וגם יהיה

הרב: זה טעות שהעולם הרגיל אותנו. הציונים כשבאנו לארץ, אנו באנו ארצה לבנות...

ש. כי אם הוא יושב ולומד כל היום, אז הוא נכנס

הרב: ושרו לנו שירים, לעבודה ולמלאכה מי יתן לנו כוס חלב, לעבודה ולמלאכה, מפלגת העבודה ומפאי הם דאגו שאנחנו נעבוד והם יהיו המנהלים. הבנת?

ש. אבל גם אם הוא לא יעבוד

הרב: והם הביאו הולנדים והולנדיות ושוודים ושוודיות לקיבוצים שהם יעבדו, וקראו לזה עבודה עברית, מה זה עבודה עברית? עבדו על ההולנדים, זה עבודה עברית - עבודה בעיניים. אז זה ככה, הרגילו את האנשים אם לא עובדים אין אוכל, אז זה הבעיה, הטעו את האנשים ואמרו אם לא תשאף לא תגיע

ש. אבל גם אם הוא יעבוד את הקב"ה אולי הוא יכנס ואין לו כסף אז התירוץ יהיה, אתה יודע למה אין לך כסף בגלל שאתה נבחרת להיות לעבוד את הקב"ה בלי כסף, אז ז"א איך שלא יהיה אין לזה שום נוסחה

הרב: יש נוסחה אמרתי

ש נוסחה שהוא גם יכול לשבת וללמוד וגם שיהיה לו

הרב: יש נוסחה,

ש. מה הנוסחה?

הרב: הנוסחה אומרת, כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, אבל הנוסחה הזאת היא לא תהיה על כולם כי יש אנשים שנבראו במזל שלא השתנה מזלם כמו האבן עזרא וכו', מה לעשות, זה כמו אנשים שנבראו בגלגול זה שהם לא יביאו ילדים, תשתגע כמה שאתה רוצה תלך לכל הצדיקים שבעולם לא יעזור, כי אם מן השמים נגזר יש כאלה שלא יהיה להם שנגזר עליהם שלא יהיה בשום מצב, לא יהיה, לא יהיה נקודה.

ש. איך בן אדם ידע איפה הוא עומד?

הרב: יש ילדה אחת שבאה אלי ביקשה ברכה אין לה רחם, מסכנה, נולדה בלי רחם, אז נולדה בלי רחם, ז"א קבעו לה את לא תלדי ילדים, אז פירושו של דבר את לא התפקיד שלך זה אחר, לך יש, יכול להיות שבגלגול קודם היא הביאה עשרה ילדים, בגלגול זה היא לא באה לתקן ע"י הבאת ילדים, היא צריכה להיות פנויה לעיסוקים כאלה ואחרים. כמו שהקב"ה לאברהם ושרה מנע את הילדים, למה? כ