ביאורי תפילה - חלק לט - פיטום הקטורת יג | ר' משה כהן
- - - לא מוגה! - - -
באורי תפילה, חלק ל״ט,
פתאום הקטורת, חלק י״ג.
הילה מאיר מערבין בה דבש,
כנראה שהתורה אמרה,
לכל שור האכול דבש,
וכו'.
לעיל,
דברה את הפתאום הקטורת שאנחנו אומרים,
אם נתן דבש פסלה,
כתבנו
את הטעמים,
בשם הריץ ובשם החינוך שהביא עץ חיים,
שזה בא ללמד למה התורה מרחיקה את הסוהר בדבש.
כשהשם שונא אחד בפה ואחד בלב,
כשהסוהר בשהייה,
לרקח זמן,
לרמוז לזריזות
בדבש
שזה רק טעים ולא בריא,
לרמוז לאכול
לא מה שטעים לאחיך, אלא מה שמועיל לבריאות הגוף
ועבודת השם.
כשהסוהר מגביח
והדבש מרתיח,
לרמוז את העבודת השם כל גבליהם.
וכאן כתב, זה אמרתי בקיצור, כן, וכאן כתב ספר התמיד,
ושמעתי הטעם מפי אדוני, דודי, החכם, רבי, אבא, מורי,
ברבי שלמה,
זכרו ממנו לברכה.
כי השעור מגביה עייסה מאוד,
והדבש בעודו על האש מגביה מאוד מכל אשר משקיע.
וכאן רואים,
שהוא אמר שהדבש מגביה מאוד
מכל אשר משקיע, כי זה על האש. איזה דבש מדובר?
מדובר על דבש כמרים,
שעולה ברתיחתו הרבה.
אם כן, מצינו שכורתוב של דבש
זה נוזלי.
מדובר על דבש תמרים, שהוא נוזלי, סילן.
לא כמו המחזור ויטרי שאמר שכורתוב זה חתיכה, בגלל שפה מדברים על פירות,
על יבש,
כל מיני מתיקה,
תמרים, תאנים וכו'.
אז פה רואים שזה הכוונה אפילו נוזלי.
שכ.. שממש מדברים על נוזלי בדבש ושמראים את התורה, והתחלה תורה מרחיקה.
שהקודש ברוך הוא גבוה ורואה את השפל,
כמו שכתוב בתהילים,
קלח'
כי רם השם בשפל יראה
ולא רואה את הגבוה.
במידת אדם
שגבוה לא רואה את השפל.
זה השם, התורה באה ללמדת אותנו,
שמרחיקה את השיער והגבוה שם.
תורה בדרכי הקדוש ברוך הוא, שהוא רואה את השפל.
כי רם השם בשבוה אליהם.
ולכן התורה באה להרחיק את השיער והגבוה שם.
הביאו בשם הרב מבריסק,
זכר צדיק יברכה בחידושים למנחות,
שמש מה שהיו מביאים,
אם לא היה את הפסוק שמונע אותנו,
שכל שריו וכל דבש.
אבל הם כן מביאים.
למה הם מביאים?
זה קשה.
הרי זה לא מהסממנים של הקטורת.
איך אפשר להוסיף בעוד דברים?
הוא מיישן מאחר
שכתוב מרקחת,
נלמד מזה שכל דבר הצריך לקטורת,
אפשר להוסיף בקטורת, יותר לא להוסיף.
והיינו מוסיפים דבש.
רבי הכנסת, בעיר פרימה,
כי הוא מוסיף ברכה,
אותו וקטורת, הוא מועיל.
אז רק בגלל שהתורה אמרה, לא אמרו לי.
בגרסתנו אנחנו רואים שלושה פסוקים
שמוסיפים אחר אמירת איתו וקטורת.
שם צבאות אימנו וכולי,
שם צבאות וכולי, השם מושיע וכולי.
בנוסחה שלנו מוסיפים עוד פסוק
עד כסף צר לי מצרתי צרני וכולי.
ומסיימים בין הספרדים האשכנזים וערבה אל אדוני מנחת יהודה וירושלים.
כי מעולם מרשנים בברוניות.
אז מה הטעמים של הפסוקים האלה?
כתב החץ חיים שתיקנו את הפסוקים האלה כי הם מסוגלים.
לבטל את היצר הרע
של מחשבות וערעורים רעים כמו שהודיע המגיד
למורנו הרבי יוסף קארו.
שחוטות הגנו עליהם.
והם
מעין פתאום הקטורת שסגולתו גם כן לבטל את היצר הרע הזה.
כמו שמובא בזוהר, פרשת בנקריה, בזוהר הקדוש.
וכתב העץ חיים
וכוונת העץ יוסף
בביאור הפסוקים.
השם צבאות עימנו.
עימנו בבלות.
ואם יש לנו צרות מיוקר ומדוחק הפרנסה, בזה הוא משיב לנו.
זה משגב לנו, זה ראשון חוזק, משגב.
אלוהי יעקב סלע, מגיהנום סלע.
זה מהצרות של דוחק הפרנסה.
וזה שמציל אותנו מהגיהנום.
שכביכול,
בצרות,
והאיסורים האלה, כמו שאמרנו,
זה בא לפטוט אותנו מהגיהנום.
גם בזכות הצדקה,
שבזכות שיש דאג התוננצא, יש עניים, יש צדקה, הצדקה,
אצל המדינה של גיהנום.
רבי עולד התמיד,
שמובא בירושלמי, בדרכות פרק ה',
לעולם
אל יהי פסוק זה, זז ממך, מהפסוק הראשון והשני, השם צבאות עימנו,
והשם צבאות
אשר אדם בוטח בך.
הביאה מראשית חוכמה, שעה, ואהבה,
פרק ט',
מפני שצריך האדם לשים לעולם לנגד עיניו השגחה העליונה.
ולכן אמר ירושלמי,
שאל יהי פסוק זה, זז מפיך.
שהרי אומר השם צבאות עימנו,
כלומר, שזה בא להורות
על אהבתו הגדולה
של הקביש ברוך הוא עם ישראל,
שאם היות
שהשם הוא נקרא צבאות,
שהוא בעל צבאות עליונים ותחתונים,
כל מקום השגחתו עימנו בייחוד בהשגחה פליטית.
ועוד, כשהוא נסגר,
הוא מגן
לשמור אותנו מפגעי העולם,
והוא סלע,
בלי אשריהי.
זה השם צבאות עימנו,
מסגר לנו, אלוהי יעקב, סלע.
השם צבאות,
אשרי האדם בוטח בך,
השם צבאות בעל צבאות
עליונים ותחתונים.
אשרי האדם בוטח בך,
ולא ייאש ליבו, כותב עד יוסף,
ולא ייאש ליבו לאורך הגלות.
כתוב על התלמיד על פה הירושלמי,
בראשית חוכמה שהזכרנו,
שפסוק זה
גם לא יהיה זז מפיך,
כי עמידת הביטחון יש מדרגות רבות,
ואחת מהן היא
כי אי אפשר לאדם
שיהיה דבק באלוהיו אם אין לו ביטחון בו.
כשיפתח באמת הוא בוודאי דבק בשם,
ואין לו פחד מכל ענייני העולם, ואם כן, אשרי האדם בוטח בך.
אין לו פחד לשום ענייני עולם.
הוא מאושר אדם זה.
השם הושיע.
כתוב עד יוסף,
לא זאת בלבד שמידת רחמה יושיענו.
אלא גם המלך, השם הושיע,
המלך יעננו. מה זה המלך?
שזה מורה על מידת הדין.
ולכן בימים נוראים, שזה ימי הדין,
נתאר אותו יתברך
בתואר מלך, המלך הקדוש, המלך המשפט.
כי מלך זה מורה על מידת הדין.
כי המלך יענן, לא רק מידת רחמיו, אלא אפילו
המלך שזה מידת הדין
יעננו ביום כהן ומיד.
זה ביום כהן.
יעננו ביום קוראינו
ראשי תיבות,
כן, זה כותב עד את הספר.
יעננו ביום קוראינו ראשי תיבות,
השם יבוק,
שראשי תיבות ייחוד ברכה קדושה.
זה גם עולה בגימטריה,
הוויה אלוהים.
יבוק,
שזה יעננו ביום קוראינו, ראשי תיבות יבוק,
עם עין של יעננו,
זה יעקב, רמוז כאן יעקב. יעננו ביום קוראינו ראשי תיבות יבוק עם עין של יעננו.
למה?
יעננו ביום קוראינו שכן עשה לי יעקב, שנאמר
לאל העונה עונה אותי ביום צרתי.
שזה ככה שם עשה לי יעקב, וזה רמוז כאן,
יעננו ביום קוראינו.
וכתוב עולה תמיד שאף שביטחוננו חזק והקדוש ברוך הוא שיעזרנו מצווה וחובה עלינו להתפלל
אלא הקדוש ברוך הוא שיושיענו
ואנחנו מקדימים את הביטחון
לפני התפילה.
למה?
להראות שאין ביטחוננו מפני שהתפללנו בכוונה ולכן צריך להושיענו, לא?
אלא ביטחוננו חזק
והקדוש ברוך הוא שירחם עלינו ברוב רחמה.
להוסיף, כמו שגובה בשולחן ערור, אורח עליהם.
סימן צוות חן.
וכתוב בספר בניהו
בירושלמית ברחוב פרקעי,
בשם המקובלים, שפסוק ראשון, השם צבאות
אמר אברהם אבינו עליו שלו, הוא פסוק שני,
השם צבאות,
שאנחנו אומרים
אמרו יצחק אבינו עליו השלום,
הוא פסוק שלישי,
השם הושיע,
אמרו יעקב אבינו עליו השלום.
לכן אומרים אותם לאחר פתרום הקטורת, וגם אומרים אותם לפני ערבית, כמו שנגיד עוד מעט,
זה להכניע דינים שמתגברים בלילה
ולהגביר החסדים.
וערבה לאדוני מנחת יהודה וירושבת.
זה מהסידור אביר יעקב,
בחלק מהדברים ממסודות דוד.
אז מנחת יהודה וירושלים זה הקורבנות והצלילות שבהן במקום הקורבנות,
שזה יהיה ערבה, שזה לשון מתיקות.
וערבה לאדוני מנחת יהודה וירושלים.
כי מי עולה
משה רבנו?
וכשנים קדמויות קימה שלמה המלך שקיבל השם
ורצון את קורבנותיהם,
וירדה אש מן השמיים והכלתם.
שנזכיר בעזרת השם,
שיהיה לנחת רוח
בפני השם יתברך,
וכמו שאמרנו,
שיועיל לנו לבטאת העץ הרערה,
ולשברנו מכות ואברהם,
ולזכורות אברהם יצחקו יעקב עליהם השלום,
ונתחלק עם עבודת ישראל ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן. אמן.