שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על ההקדמה חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

יצחק,

מה קרה, אתה עייף?

אתה סוחב עוד קצת?

מור אותנו, אלוהינו, מה אחרנו? שהקושי מיום גורם.

יום ראשון בערד, יא חביבי, מה יש שם?

לא פעם.

מה, אתה מקליט כבר?

למה אתה לא מודיע?

ארבעי,

בעל הכימיה אינו נמלט מהזמין מהזהבה כסף הרבה ליצור כה,

או שלא יזמין מהם כלום,

אלא כפי שיספיק לזמן מועט.

אז מי שהוא בעל הכימיה

חייב להזמין

זהב וכסף

לעת הצורך שיהיה לו,

ולפעמים הוא מזמין

רק מה שמספיק לו לזמן מועט.

נו,

ואז מה קורה? אם יזמין ממנו הרבה,

אז כל ימיו יהיו בפחד

על נפשו שמא יאבד לו,

או ישדדו אותו,

או כל מיני סיבות אבדה.

ולא ישקוט ולא תנוח נפשו מפחד מהמלך והעם.

ואם לא יזמין מהם הרבה,

אלא כדי למלות מחסורו לזמן מועט,

אפשר כשירצה להזמין, לא יהיה מצוי בכלל,

בעת הצורך.

ואז יימנע ממנו בסיבת מן הסיבות.

אז זאת אומרת, אין לו מנוחת הנפש גם לבעל אלכימיה שיודע לעשות כסף הרבה,

שיכול להפוך את הכסף לזהב,

ואת הבדיל לכסף,

לא יכול לנוח בנפשו

כמו הבוטח.

כי הבוטח באלוקים.

הביטחון שלו באלוקים שיטריף אותו כרצונו בעת שירצה ובמקום שירצה,

כמו שמטריף את העובר ברחם עמו,

וכמו את האפרוח בתוך הביצה,

שאין בה מקום מפולש שייכנס דבר מחוצה לה,

וכמו שזן את העוף באוויר והדגים במים,

בהנמלה קטנה עם כל חלישותה,

הקדוש ברוך הוא מספק את צורכה,

ולפעמים ייבצר הטרף מן הארי,

ולא יהיה לו אפילו שהוא תקיף וחזק ומלך החיות,

בקצת הימים.

כמו שכתוב, כפירים רשו ורעב, ובדורשי השם לא יחסרו כל טוב,

ואמר הפסוק, לא ירעיב אדוני נפש צדיק,

ואמר נער הייתי גם זקנתי,

ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו וכשליים.

אז יש יתרון לבעל הביטחון ולבעל אלכימיה בפן החמישי.

בפן הרביעי זה היה, בפן החמישי.

בעל הכימיה

תיחת יראה ופחד על מלאכתו מן הגדול ועד הקטון שבעם.

למה שמא יגלו סודו,

ירחלו עליו, ידברו עליו, ילצינו עליו.

אז הוא כל הזמן חי בפחד, בין מגדול, בין מקטן.

אבל הבוטע באלוהים,

בדיוק הפוך, ייראוהו גדולי העם.

אדם שהוא בעל ביטחון גדול, מכבדים אותו.

אפילו גדולי העם

ונכבדי בני אדם.

ואפילו החיות והאבנים מבקשים את רצונו.

אפילו הדומם נכנע לו, אפילו בעלי חיים.

כמו שנאמר, מזמור יושב בסתר עליון עד אחריתו,

ואומר,

איוב בשש צרות יצילך, ובשבע לא ייגע בך רע,

ברעב, פדחה ממוות, עד סוף העניין.

אז לקרוא את הפרקים האלה ולהבין.

מכל מקום, כמו שיעקב אבינו, נתקבצו אבנים ורצו שיניח הצדיק את ראשו עליהן.

אז זאת אומרת, כל הבריאה כנועה בפניו של הבוטח באלוהים.

דבר שישי,

שבעל הכימיה

אינו בטוח מחולי ומתווה.

חולי וייסורים וכאבים,

שאלה מערבבים עליו את שמחתו אפילו בעושרו.

גם עשיר סובל ייסורים, כואב לו, מצטער,

ואינם מניחים לו ליהנות ממה שיש לו,

ולא להתענג ממה שהשיגה ידו.

והבוטח באלוהים,

בטוח הוא מן המדווים והחולאים,

אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה.

הוא בטוח שלא יבוא לו שום מדווה ושום איסורים,

כל זמן שלא מגיע לו.

שאם מגיע לו על דרך הכפרה או על התמורה שממירים לו דבר בדבר, במקום שיקרה לו כך, אז יקרה לו כך.

הוא בטוח ששום דבר לא יהיה רע לו.

כמו שכתוב, ויעפו נערים ויגעו בחורים, כשול יכשלו.

ואמר וקובע השם,

יחליף וכוח.

ואמר כי זרועות רשעים תישברנה, וסומך צדיקים אדוני.

דבר שביעי,

בעל הכימיה אפשר שלא יגיע על מזונו,

במה שיש אצלו מן הזהב והכסף,

מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העיתים.

זאת אומרת, אדם יש לו הרבה כסף בזהב,

ומכל מקום

הוא לא יכול להזיג את הטרף שלו ואת המזון. למה? לפעמים בעירו לא נמצא אוכל.

יש שבר.

כמו שנאמר, כספם בחוצות ישליכו.

כסף יש, אבל אתה יכול לזרוק אותו אפילו בחוצה, אין מה לעשות איתו.

ואמר גם כספם, גם זהבם לא יוכל להצילם.

אדם חולם, מיוסר, מדוכא בייסורים, רוצה לשלם כסף להיפטר מהחולי והכול, אי אפשר.

אבל הבוטח מהשם,

לא ייבצר ממנו מזונו בכל עת,

ובכל מקום,

עד סוף ימיו.

מי שבוטח

השם לו מסיר השגחתו ממנו כל ימיו,

ודואג לו דאגה אישית.

מי לא?

מי שלא בוטח בשם מלא, אלא בוטח בזולתו,

מסיר השם,

השגחתו ממנו, ומניחו

ביד מי שבטח עליו.

אז מי שבוטח באלוקים,

מסודר בכל מצב, בכל עת, בכל מקום.

כמו שנאמר, ברעב פדחה ממוות.

באמר, אדוני רועי לא אחסר.

אם השם הוא רועה שלי,

לא אחסר.

כמו שרועה דואג לצאן,

והוא נמצא סמוך אליהם,

ככה השם רועי לא אחסר.

באמר, לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון,

יסבעו.

כשיהיה עת רעה

לא יבושו,

ואם יהיו ימים של רעב, יסבעו.

אחרים ירעבו והם יסבעו מבעלי הביטחון.

דבר שמיני,

בעל הכימיה אינו מתעכב

בשום מקום,

משום היראה שלו, שמא יתגלה סודו.

זאת אומרת, הוא פוחד לשהות במקום מסוים לאורך זמן,

שלא יעקבו אחריו

ויגלו את סודו.

אז הוא צריך לנוע לביטחונו ממקום למקום,

ולא לקבוע את מקומו.

הרב, בעל הכימיה, הוא נוכל?

הוא מצפה להגיד לו זהב וכסף?

אז יש כאלה ויש כאלה.

כמובן שבטבע אי אפשר להפוך.

כסף לזהב.

לא, אין כישופים בזה.

אבל יש כאלה שיודעים לערבב את המתכות,

כמו שבזהב

יש 24 קראט,

שזה זהב טהור,

ויש גם שמונה קראט שמערבבים את זה עם סיגים נוספים.

ורואים את זה,

זהב.

יש שמונה עשרה קראט, ויש כל מיני.

זה נקרא לערבב. אני לא מבין.

הוא אומר, הוא לא מבין את הערך המתכת.

כן.

בעל הביטחון שאנחנו מדברים עליו

זה בדרך כלל אדם ששומר תורה ומצוות.

הוא צדיק?

הוא חד-הוא הצדיק, היא לא שאלה. אמרתי,

תשמעו בדיוק מה אני אומר.

בעל הביטחון שאנחנו מדברים עליו

זה אדם שהוא שומר תורה ומצוות.

דרגה, אני לא יכול להגיד לך עליו,

כי הדרגות משתנות,

וגם דרגות הביטחון משתנות,

כי ראינו עשר דרגות בביטחון.

אז אי אפשר להכריע מה כן ומה לא.

אבל מי שמוגדר כבער ביטחון,

האדם הזה זוכה לכל מה שאנחנו אומרים.

אמרנו, מי שבוטח

ולא מקיים תורה ומצוות,

ביטחונו הוא ביטחון סרק.

זאת אומרת, הוא חושב שהקדוש ברוך הוא ישגיח עליו ברוב חמלתו,

למרות שהוא עובר על מצוותיו וממרה את פיו.

וזה סוג דבר שהוא בעייתי.

מודיעים לי שיש בעיות בשידור.

והרב לא חייב, הוא יצפה להגיע אליו בבקשה.

אבל זוכו לא לוקח את אותם אנשים בעבור כל העם,

ואז לא נשאר לנו אנשי ביטחון, אם אנחנו שומעים ככה וביטחון,

ובהזמן התורה ואנחנו חושבים לאנשי ביטחון?

לא לוקחים בני אדם בגלל הביטחון שלהם,

אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא בחשבונו.

נכון, לוקח צדיקים להגנת הדור,

אבל אחד זה לא הפסד לצדיקים.

משום שהם ממהרים לקבל שכרם מושלם בעולם האמת.

שתיים, הם נבחרו להיות כאלה שיכפרו על הדור.

זו מעלה גדולה.

כיוון שהם מצילים את הדור.

דבר נוסף, הם יקבלו שכר יותר על זה שהם היוו כפרה.

ביקר בעיני ה' המוותה לחסידה.

זאת אומרת,

אם חפץ השם הוא שאדם יגונן בגופו,

בנשמתו,

על הדור, זו מעלה שאין כדוגמתה.

צא ולמד מעשרת הרוגי מלכות,

שהייתה גזירה שהעולם יחרב באותה שעה,

היו חייבים לקחת העשרה בשביל שהעולם ימשיך להתקיים.

וכשהם ניסו להשתדל לבטל גזירת שמיים,

אז יצאה בת קול מן השמיים ואמרה,

או אתם או העולם, תחליטו.

ואז הם קיבלו גזירת שמיים עליהם.

אבל אמרנו, מישהו בעל ביטחון באלוקים

ויודע את השם,

ומכין את עצמו הרי,

הוא יודע למה אנחנו נמצאים פה,

אז בכל עת בגדיו לבנים הוא מכין את עצמו בכל רגע שהוא עלול לצאת.

ואז ממילא,

אומרים לך שהקדימו לך את הטיסה

ל-LA.

נו, ואתה מצפה לטיסה הזאת.

אז מה, אתה מצטער על זה שהקדימו לך את הטיסה?

אתה לא מצטער.

אם אחד יש לו מבחן,

ואומרים לו שהמבחן צריך להיארך ארבע שעות.

ואחרי שעתיים אומרים לו, תשמע, ראינו את הכיוון של התשובות שלך, עברת את המבחן, צא.

הוא צריך להתעקש להישאר על ארבע שעות.

הרי כל המטרה הייתה מבחן ולהצליח.

אז הוא הצליח, מה אתה רוצה עוד?

צא.

רק אנחנו לא רואים את הדברים כך, כי אנחנו כל כך אוהבים את העולם הזה,

שקשה לנו להיפרד אפילו ממנה פלאפל.

אתה מבין?

אדוני, לילה בכר.

מה?

בוקר טוב.

אז עוד מילינה בכר לפני מותו לקבוצת שופטיות בעזרה אמרה איזה עולם אני עוזב שבשביל כמה פלוטות

אני מתאבד לאות של מלאכים ואני הולך לעולם שאני לא יכול לעשות שום דבר שם.

אז למה אנשים רוצים להישאר בעולם הזה? אומנם הוא חומרי,

אבל רק פה בן אדם יכול לקחת,

איך אומרים, נכון.

נכון.

ואם הוא רוצה להגדיל את הווילה שלו שם, הוא רק יכול את זה פה, הוא לא יכול שם.

נכון, אבל אם השם החליט לקחת אותך, סימן שאתה לא יכול להישאר יותר.

אבל אני שואל,

אני שואל שאלה.

תגיד לי,

מה אתה לומד מהסיפור

של הגאון מווילנה שבכה בסוף ימיו

על ציצית?

למה שואלים את תלתא, עולם הזה.

נכון.

אז אני אתן לך דוגמה.

דוגמה.

אם ציצית

זו מצווה כזאת שבזכותה אדם זוכה

לראות פני שכינה שנאמר וראיתם אותו,

לא כתוב וראיתם אותם, את הציציות,

אלא בזכות הציציות וראיתם אותו,

שבשעה שנשמתו של אדם מסתלקת מן העולם,

אז היא רואה פני שכינה בזכות הציצית.

וציצית שקולה כנגד תרי״ג מצוות,

ובכל עת אדם מקיים מצווה.

אז ציצית,

זה דבר חשוב, יש לה הרבה מעלות.

אז אני שואל למה לבכות

כשעוזבים את העולם על ציצית,

אם אפשר לקנות הרבה ציציות ולחלק ליהודים,

כמו שאנחנו משתדלים ועושים.

לא היה הרב אמנון בזמן הגאון. אז אני שואל שאלה.

אז מי שמבין את הבכי של הגאון שאומר שאפילו

על ציצית שאני צריך לוותר בעולם הזה, אני בוכה,

כי בכמה פרוטות

זוכים לראות פני שכינה.

נו, אז מי קונה עכשיו ציציות בשביל לחלק

ליהודים שישימו עליהם ציצית

ואז לא יצטרך לבכות?

אני ממשיך כי אף אחד לא יקנה.

ובכן,

מאה שקל אני אבכיר. מאה שקל. יפה מאוד, אשריך.

אני יכול לקבל ברכה.

יקובל ברצון, ברכות בסוף.

אתה רוצה לפמל את זה.

לא, לא, לא.

אפשר גם בזה.

ובכן,

השביעי,

בעל הכימיה אפשר שלא יגיע על מזונו,

אמרנו,

במה שיש אצלו מן הזהב הכסף,

מפני שלא יהיה,

האוכל נמצא בחירו בקצת העיתים.

כמו שנאמר, כספם בחוצות השליכו.

ואמר, גם כספם, גם זהבם, לא יאכל להצילם.

ובוטח בשם, לא ייבצר מנו מזונו בכל עת ובכל מקום, עד סוף ימיו.

כמו שנאמר, ברעב פדחה ממוות.

אתה בוטח בשם,

גם כשיהיה רעב על כל העולם,

אתה, השם, יפדה אותך.

אתה תהיה שונה מן האחרים, יימצא לך אוכל.

ואמר, השם רועי לא אחסר.

ואמר, לא יבושו בעת רעה, ובימי רעוון אסבעו.

דבר שמיני אמרנו, בעל אחים יהיה אינו מתעכב בשום מקום מיראתו שמא יתגלה סודו.

והבוטח באלוהים בבטחה בארצו,

ובמנוחת נפש במקומו,

כל מקום שהוא נמצא, הוא לא צריך להחליף מקום ולא כלום.

כמו שכתוב, בטח באדוני ועשה טוב, שכון ארץ ורועה אמונה.

אתה יכול לשכון בארץ

כי אתה רועה אמונה.

ואמר צדיקים, הרשו ארץ

וישכנו לעד עליה.

אין להם שום חשש, לא צריכים להחליף מקום, הכל בסדר.

תשיעי,

בעל הכימיה.

המקצוע שלו לא ילווה אותו עד אחריתו,

ולא ישיג

בעולם הזה

זולת

הרש

והצורך לבני אדם.

זאת אומרת, מה כן הוא יכול להשיג על ידי המקצוע שלו? שהוא לא יהיה עני,

כי הוא יודע להפוך בכל מצב מתכות לכביכול משובחות יותר.

והוא לא יצטרך לבני אדם, כי יש לו כסף שלו.

אבל הבוטח בשם,

ילווה אותו הגמול של הביטחון שלו, לא רק בעולם הזה עד יומו האחרון,

אלא גם בעולם הבא.

כמו שכתוב, והבוטח באדוני חסד יסובבנו מכל מקום.

מאמר הפסוק מר רב תובך, אשר צפנת ליראיך.

רוב טוב צפון לאדם, לחיי העולם הבא,

לאלה שיראים את השם ופוטחים בו.

דבר עשירי,

בעל הכימיה,

אם יוודע עניינו, כמו ששאלת,

תהיה סיבת מותו.

אם יתפסו אותו על חם שמשנה את המתכות בדרך של זיוף ומרמה,

זו תהיה סיבת מותו.

ודאי.

מפני שמה שהוא משתדל ותורע בו זה הפך הנהגת העולם.

ומנהיג הכול ישליט עליו מישהי מיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו.

בבוטח בשם.

כאשר יוודע ביטחונו,

יגדל בעיני הבריות,

יכבדו בני אדם,

יתברכו בקרבתו ובראייתו אפילו.

והוא יהיה גורם לתקנת עירו ולדחות את הבקעים מעל אנשי מקומו.

תראו איזה מעלה יש לו, עד כדי כך שהוא מגונן על כל הסובבים אותו.

כמו שכתוב, וצדיק יסוד עולם.

ובעניין,

לוט בצוהר.

אז זאת אומרת,

יש הגנה מאדם כזה בגלל שהוא בעל ביטחון בשם יתברך

על כל הסובבים עד כדי דרגה של צדיק יסוד העולם.

אז זה מתועל את הביטחון

בענייני העולם הזה.

עד עכשיו הבנו כמה ביטחון מועיל לאדם בעולם הזה, כמה זה משתלם.

בעולם הזה.

אז ראינו עשרה יתרונות

למי שיכול לייצר כסף

כל הזמן,

שיכול לקחת מתכת פשוטה ולהפוך אותה יקרה.

אדם כזה מסודר, הוא אפילו בטוח מן הרייש, לא יהיה רש

ולא יצטרך לבריות.

אבל לבוטה יש עשרה יתרונות עליו.

כן, כן, כן.

ומתועלת עכשיו אנחנו לומדים על הביטחון

שמי שבוטח בשם,

מה התועלת שתהיה לו בזה לעניין התורה שלו?

אמרנו שהביטחון מועיל

גם לעולם הזה וגם לעולם הבא.

גם בענייני הגשמיות זה יותר טוב להיות בוטח בשם,

וגם בענייני התורה והמצוות.

כי הבוטח בשם, אם הוא בעל ממון,

ימהר להוציא חובות האלוהים וחובות בני האדם

מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה.

אדם שיש לו ביטחון,

הוא לא שומר את הכסף כמו זה שאין לו ביטחון,

שאומר לך, תדע מה יקרה.

אז הוא תמיד שם בצד,

שאם יקרה מה שיקרה,

יהיה לו מאיפה לקחת.

זה שהוא בעל ביטחון לא ממתין.

ברגע שיש לו כסף,

הוא ישר משחרר את זה קודם כל לחובות שלו מן הבורא,

וחובות לבני האדם, מה שיש לו.

חובות לבורא זה כמו לקנות טלית, תפילין, כל מה שצריך,

ספר תורה צריך לכתוב. כל הדברים שהמצוות מחייבות,

שאדם יוציא את ממונו,

אז הוא קודם כל ממהר להוציא לחובות הבורא.

נגיד הוא צריך לקנות לאשתו ולילדיו בחגים,

לפי ממונו,

מתנות, אז הוא מוציא.

צריך להוציא לכבוד שבת וימים טובים, הוא מוציא.

כל מה שצריך מחובות הבורא,

שיטיל עליו,

הוא מוציא בשמחה, במהירות, ולא מעכב.

וגם חובות לבני האדם, אם יש לו חובות לבני האדם.

אז הוא לא מעכב, הוא אומר, לא, אני רוצה להיות בטוח שיהיה לי מספיק, שאין לו דקה, אם אני אתן לו, אני אשאר בני האדם.

ואין, אין חשבונות.

יש לו ביטחון, השם נתן,

אז קודם כל אני פורע מה שאני חייב.

ואיך הוא פורע?

בנפש חפצה ורוח נדיבה.

זה אמרתי למישהו

שחי במצב כזה שהוא מקבל בוכטות

פעם ב...

ובגלל שהוא לא מספיק בטוח,

בגלל שהוא לא מספיק בטוח,

כדי שיהיה רגוע,

אז אמרתי לו שיניח בצד את מה שהוא צריך,

לשנה אפילו.

הוא קיבל נגיד 300,000 שקל.

קח את ה-100,000 שקל שלך, שים אותם בצד,

ועכשיו בשאר תעשה את העסקאות שלך.

ואז אם השם ייתן לך או לא ייתן לך מהם עוד,

נמד טוב, לפחות יש לך שנה שלמה רגיעה,

כי מזונותיו של האדם קצובים,

אז יהיה לך לפחות לשנה כבר מסודר שאתה יכול לאכול. זה למי שלא בוטח.

מי שבוטח, הוא לא צריך אפילו להכין את זה.

למה? כי הוא בוטח בשם יתברך, שימציא לו את תרפו בכל עת.

אבל מי שלא בטוח,

אז הוא לא יודע מה ימציא לו הקדוש ברוך הוא ולא.

אז לכן לא יהיה הרבה לפזר, מה עוד?

כיוון שהוא לא יודע אם השם ייתן לו או לא ייתן לו.

ואז לא יהיה לו מספיק ביטחון בשם, הוא יכול

להגיע למצב

שהוא יידרדר באמונה ובביטחון שלו,

ויעשה דברים שהוא לא היה ראוי לעשותם,

בגלל שהביטחון הפסיק אצלו.

ואם איננו בעל ממון, אחד שהוא בוטח באלוקים.

ואם איננו בעל ממון,

ואם איננו בעל ממון, אנחנו מדברים על הבוטח, סליחה, על הבוטח באלוקים, ואם איננו בעל ממון,

יראה כי חסרון הממון

זה טובה, מטובות המקום עליו.

אז עכשיו הוא אומר, רגע, אבל אין לי ממון.

מי אמר שבעל ביטחון צריך שיהיה לו ממון תמיד?

פעמים שגזירת הבורא,

שלא יהיה לו ממון.

אז מה הוא רואה, בעל הביטחון?

שזה טובה,

מטובות הבורא.

כמו שיש טובה שיש כסף, יש טובה שאין כסף.

למה זה טובה?

השם יודע למה זה טובה.

אמרנו לפעמים זה כפרה,

לפעמים ממירים לבן אדם,

זאת אומרת זה תלוי.

מפני שנסתלקו עליו גם מחובות הבורא יתברך,

אז עכשיו הוא לא מחויב.

אין לו חובות שחלות עליו מצד הבורא, כי אין לו כסף.

אז אי אפשר לעשות את חובות הבורא כשאין כסף, אם צריך לעשות אותן בכסף.

אז לכן,

זה טובה מטובות המקום שסילק מעליו בעצם את ההתחייבויות שלו כלפי הבורא,

וגם לבני אדם בעבור זה.

אז הוא לא יהיה מחויב בצדקה,

בחסד, בהלוואות לאנשים. אין לו.

וגם יהיה לו טובה שתמעט טרדתו וטרדת ליבו בשמירת הממון,

בהנהגתו, איך להנהיג את הממון כל הזמן.

שהממון

יישמר ויעבוד ויניב פירות וכו' וכו' וכו'.

אז מכל צד בעל הביטחון מרוצה.

אם יש לו,

אז הוא מלא לשלם את החובות

שלו לבורא ולבני אדם.

בשמחה ובטוב לבב, בנפש חפצה ורוח נדיבה.

ואם אין לו ממון,

אז הוא אומר, זה טובה מטובות הבורא יתברך שסילק מעליו את החובות לשם ואת החובות לבני אדם.

ואני לא צריך להיות טרוד אחרי הממון, לא צריך לשמור עליו, לא צריך להנהיג אותו.

אז ממילא בעל הביטחון בכל מצב

רואה את המצב

מצוין.

זה לא מטריד אותו למה כן, למה לא.

זה מה יש.

זהו.

זה להיות שמח?

מה?

זה להיות שמח?

זה חלק מהבודות השם?

ודאי, בעל הביטחון תמיד שמח.

כל הזמן הוא שמח.

כל הזמן הוא שמח.

הנה לדוגמה, החבר'ה נזקעו היום

ולא הצליחו להגיע,

והזמינו גרר,

והגרר מוכן לקחת רק שני אנשים,

והם היו ארבעה.

אז איך ייקחו ארבעה?

הוא לא הסכים.

התחיל לצעוק, אני לא רוצה לקחת.

אין מה לעשות. אמר לו, מה, תשאיר אותנו פה?

אמר, אדוני, אני לא נוסע עם ארבעה.

למה אתה לא נוסע?

אמר, אני רעב.

אז אמר, לא אחת, אתה יודע מה?

אם אתה לוקח אותנו עד בני ברק,

אני מביא לך מרק תימני.

אמר, מרק תימני, כנסו.

נכנסו כל הארבעה.

עכשיו הודיעו לו בדרך שיש גם צ'ונט מחר.

אז הוא אמר שיכול להיות שהוא יבוא.

עכשיו ברור למה הם נתקעו.

למה?

אם הוא יבוא לשיעור פעם אחת, לא שווה שארבעה יהודים ייתקעו.

לך תדע מה יהיה איתו בסוף.

אולי יהיה דתי, יהיה חרדי, לך תדע.

אז כשאתה עומד בדרך, אתה אומר, למה נתקעתי?

אתה לא יודע שיפול לך נהג כזה שהוא עם מרק תימני.

אז זאת אומרת,

בעל הביטחון רואה את הכל בשמחה ומקבל את הכל בהבנה,

כי השם רק מיטיב לברואם,

ולא יכול להיות שיצא לו נזק מהנהגת הבורא יתברך.

כמו שנאמר על אחד החסידים,

שהיה אומר, השם יצילני מפיזור הנפש.

אחת המחלות הקשות של בני אדם

זה פיזור הנפש.

אדם,

הראש שלו כל הזמן עובד כמו סחרחרה,

והוא לא יכול לנוח.

כל הזמן. כל הזמן, ככה, רואים אותו בוהה, לפעמים מדבר עם עצמו, יש אנשים הולכים ומדברים עם עצמם ועושים באצבעות ככה וככה.

כל הזמן הם תעסוקה.

פיזור הנפש זה מחלה.

בן אדם יש לו, כל הזמן הנפש, כל הזמן חושב.

לא נח, לא נרגע.

אז אמרו לו, מה זה פיזור הנפש?

איזה מחלה זאת פיזור הנפש?

אמר להם, שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה.

אדם שיש לו ממון בהרבה מקומות, הוא אומר, רגע, שמה, אני לא עושה כלום עם זה, אני כבר שבוע לא צלצלתי, לא יודע מה קורה.

הוא מודאג. ומה שמה?

אני לא יודע אם הם קנו בסוף מה שאמרתי להם אתמול.

ומה שמה?

הוא לא יודע מה עשה.

זה עובד או לא עובד, אם באו לעבודה, לא באו.

ושמה מה?

בכמה שיהיה לו יותר עסקים,

ככה יש לו דאגה.

למה יש לו בכל נהר?

למה יש שם נמלים?

ושם מורידים את הסחורות ופורקים.

הגיע, שחררו, יש שביתה,

אין, יש מיסים, החלו, תפסו, לא תפסו.

מה הולך?

כל הזמן יש לו פיזור הנפש.

והוא מה שאמרו חכמים, מרבה נכסים, מרבה דאגה.

ואמרו,

איזה הוא עשיר, השמח בחלקו.

זאת אומרת, הקיצון השני,

יש מרבה נכסים, מרבה דאגה.

ומי זה השמח בחלקו?

העשיר.

איזה עשיר

ששמח בחלקו?

משמע,

שמי שלא שמח בחלקו הוא לא עשיר.

משמע,

שמי שמחפש עוד ממון הוא עני.

כי אם עדיין חסר לו, הוא עני.

ואם בן אדם שמח בחלקו, זה העשיר האמיתי.

כי הוא לא זקוק לעוד.

אם בן אדם לא זקוק לעוד, הוא עשיר.

לכאורה, אדם שיש לו הרבה כסף לא צריך לתרוח יותר.

יש לו כדי חייו,

הוא ומשפחתו. למה אתה עובד עוד?

הוא עוד חסר.

לא מספיק לו, אז הוא עני.

אבותח בשם ישיג תועלת הממון.

שמה היא תועלת הממון?

פרנסתו.

מהממון הוא משיג את פרנסתו כדי להתפרנס.

ואז נמנעת ממנו טרדת המחשבה.

של מי שיש לו ממון,

שאצלו יש התמדה כל הזמן של דאגה.

אז בעל הביטחון,

הוא משיג את תועלת הממון.

שמה התועלת של הממון? שיהיה לו פרנסה. וזהו, ואחרי זה הוא רגוע. שלום.

אין לו שום בעיה.

אבל

אחד כזה שיש לו ממון והוא בוטח באלוקים,

אז אין לו טרדת פרנסה יותר.

ונמנעת ממנו הטרדה של המחשבה שאמרנו של מי שיש לו ממון

ומתמידה עליו הדאגה כיוון שהוא לא בוטח באלוקים.

כמו שאמר החכם,

מתוקה שנת העובד עם מעט ועם הרבה יאכל.

והסובע לעשיר איננו מניח לו לישון.

מי שעובד את האלוקים,

מתוקה השינה שלו.

עם מעט

ועם הרבה יאכל.

אין לו שום בעיה עם זה.

הוא בטוח על הנהגת השם איתו

שלא יניחו ולא יזניחו.

אבל העשיר,

בשובע לעשיר,

איננו מניח לו לישון.

דווקא השביעה,

שיש לו הרבה נכסים, לא מניח לו לישון.

כל הזמן הוא קופץ מהמיטה, נזכר בו עוד משהו.

אין לו מנוהג, לא בשינה ולא כשוער.

כן, מה השאלה?

השאלה אם לבעל הביטחון זה מסתובב להתפלל,

ומה ההסברה שבה אנחנו כולנו רק מבקשים?

אמרתי כבר שהתפילה באה לומר לנו

שאנחנו תלויים בקדוש ברוך הוא בכל, בכל פרט.

אמרתי,

ואני שוב אומר,

ותקשיב,

שעיקר התפילה שהאדם יכיר שהכול מאת השם יתברך.

לכן הוא חוזר על כל הבקשות,

כדי להזכיר לעצמו כל הזמן שהשם הוא ברוך.

ברוך אתה, ברוך

פירושו אתה מקור הברכות.

כל הברכות היורדות לעולם ממך.

דעת, אתה חונן לאדם דעת.

סלח לנו,

ברחנו, רפאנו,

כל הדברים האלה,

אני יודע ומודיע לעצמי שזה רק מאיתו יתברך.

נכון שיש פה בקשה,

אבל הבקשה היא בשביל לחזק בי את הידיעה והאמונה בכל רגע,

שרק מאיתו יתברך אוכל להשיג את כל הדברים שאני מבקש.

לא השתדלותי ולא כוחי וכן הלאה.

לכאורה אדם שהוא עשיר שיש לו מיליארדים,

צריך להגיד ברחנו,

כאילו יש לו ברכה, נכון?

מה פתאום, ברגע הוא יכול לאבד את הכול.

אז שהברכה תשרה בידו וגם שלא תניב לו פירות באושים ורעים וגם שלא יוזק בגללה,

צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא שיתמיד טובתו עליו.

אז אנחנו תלויים בחסד הבורא בכל רגע,

והתפילות

עניינן לזכור זאת בכל רגע.

אם אתה לא תבקש,

סימן שאתה לא זקוק לו,

ואתה תולה הכול בעצמך, אני מסודר, למה אני צריך להתפלל?

מה חסר לי?

יש לי הכול,

אני לא צריך לבקש.

אני חכם ונבון ויש לי כסף ואני בריא וזה וזה,

למה צריך להתפלל?

לא, בעל הביטחון אמר על עצמו,

שמע, הכל טוב.

מה אמרתי עכשיו? אתה לא שומע עוד פעם, אתה רואה? לא, תלמדתי. זה כמו הניסיון שאל אברהם, ההום שלנו לא ישתלם.

זאת אומרת, אדם צריך להבין, גם אם אתה בעל ביטחון,

זה רק בגלל שאתה בוטח בשם. מה פירוש שאתה בוטח בשם?

שאתה יודע ששום דבר לא ייארע ולא יקרה ולא יגיע אליך

על ידי השתדלותך אלא בעזר השם יתברך עליו

שהוא נותר עליך.

אז לכן צריך להתפלל.

אני חושב שזה ממש אמונה פחותה.

על יום, כשאסור להגיד את האמונה שלו, אז הוא אומר, בכל זאת, לא נעשה את זה אלוקים.

וטוב, אני חושב שזה הרבה, נראה לי, נראה לי באמת דרגת מותר באמונה, שלא מבקש את העצמאות.

אמרנו שאם בן אדם יבקש מהבורא יתברך

רוחניות בשומע התפילה,

ממילא בהתאם לרוחניות ישפיע לו הקדוש ברוך הוא את הגשמיות.

בצורך עצמו לא לטוב, הוא לא מתפלל לגמרי מה עשיהם.

הוא מתפלל, אבא, תביא לי בית.

אני רוצה בית עם חמישה חדרים, לחיות ברבע.

ואם לא תגיד לו שאתה רוצה בית,

הוא לא יודע מה אתה צריך?

אבל הוא יודע מה אתה צריך?

אז למה שהוא ייתן לך מה שאתה רוצה אם אתה לא צריך?

זה כן אמונה פחותה, נכון?

לא, לא נכון.

אמרנו שבן אדם

צריך לבקש על רוחניות,

ובהתאם לרוחניות,

השם יעניק לו גם גשמיות.

כי כל מה שישמש ככלים לעבודתו,

הוא ייתן לו.

אם אמרו חכמים,

דירה נאה,

אישה נאה,

בכלים נאים,

מרחיבים דעתו של אדם,

ואדם רוצה שיהיה לו הרחבת הדעת לעבודת הבורא יתברך באמת,

אז למה שהשם לא ייתן לו?

לא, במצב שאני שמעתי פעם,

חדשו, לא של הרב,

שבקול שמוך נעל, אפילו דבר קטן, שמוך נעל, אדם צריך לשמוך נעל, שיתפלל על זה.

אמרנו את זה כמדומני לפני יומיים,

שבעל היסוד ושורש ה...

עבודה היה מתפלל על כל דבר, ונתתי דוגמה שאפילו להרים את הכוס תה,

אז זה לא בכוחך, אם השם לא נותן לך את הכוח,

ואנחנו יודעים שאנשים פתאום מקבלים שיתוק ולא יכולים להזיז את היד, לא לקחת כוס תה ולא להניע אותה.

אז גם שיהיה לנו כוח ויכולת להזיז אפילו את האיברים,

אנחנו צריכים להתפלל לשם. אתה לא אומר ברכות השחר זוקף כפופים וכולי.

הכוונה בתפילה כזאת היא הכוונה להכיר בזה שהקודם והוא רוצה את זה ולא אתה,

ולא במי לבקש כי אתה רוצה וצריך ו...

הבקשה היא בקשה,

אבל היא אומרת שבעצם הבקשה היא רק מעת השם יתברך,

כי הדברים שקבעו החכמים שאדם יבקש

הם דברים הנצרכים לו לעבודת הבורא.

לכן קבעו לנו בדיוק מה לבקש.

אני מבין שהרבא ממך וממך פה וזה, ועושה... אתה לא צריך להגיד אני מבין. בעצם זה שאתה אומר ברוך אתה,

אתה אומר שהוא מקור הברכות,

וממנו יבוא הכול.

כן?

אבל מזה שאולי הוא לא צריך לתחום אחר,

הוא יכול למגדיל את הקדוש ברוך הוא, והוא אומר לו ככה, אני רוצה לבקש לי את הכסף,

אולי אתה רוצה להגיד במקום אחר. הוא אומר, לא, אני אפשר לבקש,

כאילו לא, דווקא עושה את זה הפוך.

אמרנו שהקדוש ברוך הוא יכול לפרנס מכל סיבה,

אז אתה לא מצמצם את הקדוש ברוך הוא בזה.

לא.

לא?

לא.

הוא מטוען את הביטחון.

אמרנו בעניין התורה מה שאמרנו עד כעת.

עכשיו אנחנו אומרים ככה, כי הבוטח בשם

לא ימנע אותו רוב הממון מבטוח בשם.

אדם שיש לו ממון והוא לא בוטח בשם, אז הוא תולה את ביטחונו בממונו.

אבל מי שבוטח בשם לא תולה ביטחונו בממונו, אפילו שיש לו הרבה.

למה?

מפני שאינו סומך על הממון.

ממון זה לא גרנטי שאתה יישאר לך וגם שתוכל להשתמש בו לטובה.

כבר הבנו שהוא יכול להיות גם לרעה.

אז בעל הביטחון לא סומך על ממונו אפילו שיש לו.

והוא בעיניו כפיקדון שצווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים בזמן קצוב.

הוא יודע שממון יכולים לקבל אותו לזמן קצוב,

ונתנו אותו לשימושים כאלה ואחרים,

בעיתים כאלה ואחרים,

והוא צריך להשתמש בהם.

ואם לא ישתמש בהם, ייקחו לו אותו.

אין הבטחה שאם קיבלת ממון הוא יישאר.

אין הבטחה כזאת.

זה רק פיקדון,

ופיקדון יכול לבוא בעל הפיקדון ולקחת מתי שהוא רוצה.

אז אל תתלהב שיש לך.

היו אנשים

שהיו להם אגרות חוב וכל מיני דברים כאלה,

ועשו תוכניות,

ובא ביבי

והחליט לשנות איזה משהו,

וטראק, כולם הפסידו 40% מהכסף שלהם.

למה המדינה החליטה לשנות איזה משהו?

ואוטומטית כולם הפסידו כסף.

אז זאת אומרת, הנה היה כסף, ואין כסף.

ואתה לא פגעת בכסף, הוא היה שמור בבנקים, והכל היה בסדר.

אבל אם השם החליט לעשות איפוס,

להוריד לכולם 40%,

זהו.

אז מצבך נהיה מנחוס.

פתאום יש מס ירושה, כן, כן.

פעם לא לקחו מיסים על השכרת דירות,

פתאום החליטו,

אחד אמר, זה עסק טוב,

אז אני קונה דירות בשביל להשכיר,

ולא משלמים מס על זה.

קנה 20 דירות,

פתאום הנחיתו עליו, עכשיו יש מיסים.

לפני כמה זמן לא היה מס על ירושה,

עכשיו יש מס על ירושה.

אבא שלי, הורי שלי, לא לממשלה.

אומרים לו, לא, לא, לא.

הממשלה החליטה לקחת חלק בירושה.

הממשלה נהייתה יורשת.

וכן,

חדשות לבקרים,

רבה אמונתך.

ואם יתמיד קיומו אצלו,

ואם יתמיד הממון אצל בעל הביטחון, יתמיד.

לא יבעט בעבורו.

כי מי שיש לו ממון ולא בוטע בשם,

וישבא נשורון ויבעט.

הוא בועט כי אין לו ביטחון.

ורם לבבך ושחט את השם אלוקיך, בושה וחרפה.

מקבל מכה וממון,

ובועט בשם, לא מתייחס אליו.

אבל מי שמתמיד אצלו והוא בעל ביטחון הממון,

לא יבעט בעבורו.

ולא יזכיר טובתו למי שצווה לתת לו ממנו.

ולא יבקש עליו גמול הודאה

ושבח.

אז אם הוא יודע שהוא צריך לתת

טובה מהכסף שיש לו לאחרים,

הוא לא מבקש מהם

שיגידו לו תודה וטובה ושישבחו אותו וכו' וכו'.

כי הוא פורע חוב.

משהו עשיר.

והוא נותן לעני, הוא נותן צדקה, הוא תומך, וזה וזה וזה.

הוא מרגיש שהם עשו לו טובה,

שבאו לקחת

את מה שצריך להגיע אליהם במקום שהוא ילך לחפש אותם.

אז הם באים אצלו, הוא משחרר את זה בשמחה,

והוא לא מבקש טובה על זה.

אלא מה? הוא מודה בעל הביטחון לבורא יתברך ששם אותו סיבה לטובתו.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא נתן לו להיות אחד שישפיע על האחרים מטובו.

אז הוא מודה לקדוש ברוך הוא שבחר בו

שיהיה אחת כזה,

וסומך עליו,

ונתן לו בשביל שייתן לאחרים.

ואם יאבד ממנו,

אז הוא לא ידאג

ולא יהיה אבל בגלל שנחסר לו הכסף.

כמו שהיה,

איננו.

הקיקיון היה ביום אחד, ונעלם ביום אחר.

אלא מודה לאלוקים שלקח ממנו את הפיקדון,

כאשר הודה בנתינה שלו שהוא קיבל אותו.

כמו שנתן, ככה הוא מודה.

וישמח בחלקו,

ואינו מבקש

היזק זולתו,

ולא יחמוד אדם בממונו,

כמו שאמר החכם,

צדיק אוכל לסובע נפשו.

זאת אומרת,

בכל מצב בעל הביטחון שמח בחלק שהשם העניק לו,

בין אם יש ממון, בין אם הוא לקח את הממון,

ולא יבקש בגלל זה היזק לזולתו, להזיק אותו,

למה לא יש ולי אין?

ולא ינצל אותו,

ולא יחמוד ממנו את ממונו,

אלא צדיק אוכל לסובע נפשו.

יש אוכל,

ושבע.

וזהו,

ותו לא.

אמר לו שבא אדם עשיר אל החפץ חיים, ואמר לו בבכי,

למה השם לקח לי את הממון? נתתי ונתתי והענקתי והייתי נדיב.

למה?

למה? קשה לי.

אני התרגלתי לתת, לתת, לתת, פתאום אין.

אמר לו השם, ניסה אותך בממון,

ועמדת יפה בניסיון.

זהו, סיימת את המבחן.

עכשיו הוא רוצה לראות איך אתה תעמון בניסיון של העוני.

אתה לא יכול לבחור את הניסיונות.

היה ניסיון של עושר, עמדת בו נפלא.

עכשיו נרש את התעמון בניסיון של העוני.

למה אברהם לא נוסה ברעב,

שהיה צריך לעזוב את ארץ ישראל ולרדת מצרימה?

יש ניסיונות כאלה, מה לעשות?

אתה לא יכול לבחור את הניסיון.

השם בוחר לך את הניסיונות, לפי מה שהוא יודע.

אתה צריך רק לדעת לקבל אותם בשמחה.

כשבורא עולם נתן לך ניסיון, אתה צריך לשמוח.

אם אתה באמת בשמחה זה בטוח שאתה תעבור את הניסיון?

אם אתה לא לוקח את זה בשמחה,

סימן שאתה לא בעל ביטחון.

יש לך חששות גדולים. אתה לא גר בשמחה, השאלה הזו אומר שאתה תעבור את הניסיון? בואו אני אלמד אתכם פטנט שאני לימדתי את עצמי. בבקשה.

וככה אני מתגבר על הרבה מכשולות בחיים.

הפחד הכי גדול של בן אדם

זה שהוא ימות, נכון?

גם כשהוא חולה,

הוא פוחד שמא ימות.

מה? מה לא פוחד?

הוא

מפחד שהילדים ימות. אם יגידו לבן אדם יהיו לך כאבים קשים מאוד אבל לא תמות, הוא לא יפחד.

הכאבים האלה מסמנים לו ככל שמתגברים שהוא הולך לקראת המיטה כי זה לא עוזב אותו וזה מתפשט.

אז הוא מפחד מהמוות, הוא לא מפחד מהאיסורים.

זה בלוף שהוא מפחד מהאיסורים.

אם האיסורים לא ימיטו אותו ויוכלו להתקיים,

אז הוא יעבור את זה.

נכון, זה כואב,

אבל הוא יחיה.

העיקר שאני אחיה, העיקר.

לא אכפת לו. אם יגידו לחולה סרטן,

שכל הכימו וכל מה שהוא יעבור,

אבל הוא לא ימות,

הוא יקנה את זה בכל מחיר.

מה שהוא פוחד זה שגם יעבור הכימו וגם ימות.

לכן יש כאלה שאומרים, לא רוצים בכלל.

לא רוצים. אם צריך למות, למות ככה. לא רוצים.

אבל אם בן אדם

אין לו כסף,

אין לו אוכל,

ואתה אומר שהוא לא חושש על חייו, הוא חושש על חיי ילדיו.

אז מה הוא פוחד? שהם ימותו.

כי לא יהיה לו מה לתת להם לאכול, אז הם ימותו.

אז כל הפחד שהוא ימות והם ימותו.

נכון?

אם אדם יסיר מעצמו את הפחד של מוות,

לא יאונה לו כל רע.

למה?

למה?

כיוון שלמות, חייבים למות.

ומתי שהשם יחליט שתמות, לא יעזור לך ואתה תמות.

ולא תוכל לעכב רקע את המיטה.

ורגע לפני אתה לא תמות.

כי רק ברגע שהוא גזרת, תמות.

בעד הרגע הוא אתה יכול לחיות.

ואם עד אותו רגע אתה צריך לחיות,

אז לא יחסר לך כל בשביל לחיות.

כי בשביל לחיות צריך לאכול

וצריך לחיות.

אז מה הבעיה?

אין בעיה.

עד המוות אתה תחיה.

וברגע שתמות,

אי אפשר לחיות.

אז כיף.

נכון, תלוי איך אתה חי. זה עניין של פינוק,

אבל לא עניין של פחד.

אבל לאנשים יש חששות.

זה הבעיה.

יש להם חרדות.

זה הבעיה.

והם כל הזמן אתה ממין במלחמה סביב איך לחיות, איך להתקיים, איך לחיות. תראה, אני צריך לחיות.

כל הזמן אנשים טוענים, אני רוצה לחיות.

יש לו חששות.

לחיות אתה תחיה.

זה שיהיה לך ברור.

עד היום שנקצב לך,

אתה תחיה.

איך תחיה?

השם יודע איך.

אבל לחיות תחיה.

אז מה אכפת לך?

אז למה לך לדאוג כשהדאגה לא מועילה כלום,

והחששות לא מוסיפים כלום,

רק מגרעים מאיכות החיים?

אז קח את הכול בצחוק.

אבל יש לך לדאוג בעבודת השם.

עבודת השם אתה יכול לעשות בכל מצב.

אבל גם זה כבר משהו לא הגיע, כמו יעקב אבינו, שבגלל שם השם.

עם כל העבודה שלו, הוא ביקש מחי פחד שחסר בו משהו,

ובעקבות זה עשיו יוכל לו. קודם כל זה מצוין.

אז הדאגה דואגת.

דאגה כזאת.

אשרי האדם מפחד תמיד

בענייני התורה והמצוות. נכון, זה מצוין.

זה חשש בריא.

זה חשש בריא.

אבל תמיד אפשר לשפר.

פה זה לא תלוי באף אחד.

זה תלוי בך.

כל מה שדיברנו קודם זה תלוי בשם.

אם יהיה לך ממון, לא יהיה לך ממון, תהיה בריא, תהיה חולה.

זה תלוי בשם, לא בך.

אומנם אם אתה תעשה מצוות ותורה והכול,

אז ישתפר מצבך.

אבל הנה, הגענו לנקודה הזאת.

שאם תהיה חושש בעבודת הבורא, לא תצטרך לחשוש

במצב הגשמי.

וזה החשש היחידי שאנחנו מאושרים בו.

אשרי אדם מפחד תמיד.

למה?

שהוא לא עשה מספיק.

אז לכן צריך להוסיף עוד ולהוסיף עוד.

הנה היה יהודי אחד אתמול, שראיתי אותו על קטנוע, שאל אותי מה נשמע.

אמרתי לו, ברוך השם, תבוא לשיעור בארבע וחצי.

צחק עליי.

ככה, כאילו, מה, איזה מין בקשה זאת? לבוא בארבע וחצי? והנה, עכשיו הוא נכנס, ברוך השם.

אמנם באיחור,

אבל הגיע.

אתה רואה, זה שחרר,

תשחרר, תשחרר מילים. יהודים זה סוג מיוחד.

סוג מיוחד, חבל על הזמן.

החשש היחידי צריך להיות בעבודת השם, שלא עשינו כדי סיפוק.

ואנחנו צריכים לעשות את כל מה שיש לאל ידנו.

וחבל על כל רגע. הנה, אתמול

אני הייתי בהרצאה

באור עקיבא,

וביקשתי שיבואו לפה ללמוד שיעור.

הגיעו מאור עקיבא.

והנה, הגיע מאור עקיבא.

וגם השני הגיע מאור עקיבא.

ואמרתי להם, מי שיגיע מאור עקיבא,

מי שיגיע מאור עקיבא יקבל ברכה.

אז הצביעו חמישה, בינתיים אמרנו שתיים הגיעו.

אולי שלושה נתקעו בדרך.

אבל הם יקבלו ברכה בשביל חמישה.

תבקש מיהודים, תבקש, תבקש.

אל תדאג, כל יהודי רוצה להשתפר, כל יהודי.

בפנימיות שלו,

הוא באמת רוצה.

רק היצר ככה טוחן אותו ויושב עליו ולא נותן לו.

אבל זה הדבר היחידי. החשש המותר זה שמא לא השלמתי בעבודת הבורא.

למה? כי אפשר עוד, תמיד אפשר עוד.

אם היה ראובן יודע שהתורה תכתוב עליו,

היה לוקח את יוסף

על כתפיו, טוענו ומביאו לאביו.

אם היה בועז יודע שהתורה תכתוב עליו, ויצבוט לקלעי,

היה מאכיל אותה פטומות.

היא לא יודעה, אהרון,

שהקדוש ברוך הוא יכתוב עליו, ורעך ושמח בלבו,

היה יוצא לקבל את משה רבנו בתזמורת.

זאת אומרת,

יש עוד מקום ליותר ממה שהאדם עשה.

עוד יש מקום.

והתורה מגלה שיש עוד מקום.

אתה חושב שמצית את כל כוחותיך?

יש עוד ועוד ועוד הרבה כוחות עלומים

שאתה לא יודע כמה נמצא בך.

כמו שסיפר לי פה

יהודי אחד שיושב פה בינינו,

שאשתו העירה אותו,

והוא ככה מעדיף עוד כמה דקות.

אז היא אמרה לו, אש!

אז הוא קם.

היא אמרה לו, הרב אמנון אמר,

כשקמים בבוקר זה כאילו יש אש, שריפה בבית.

והיא אמרה לו את זה, והוא קם.

אדם חושב... הוא גם מציל ויש.

כן.

אדם, כתוב בית שאין בו תורה,

הדלקה שולטת בו.

כן, מי שלא לומד בלילות,

הדלקה שולטת בו.

אבל זה הצלה גדולה מאש.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להבין, יש לנו כוחות אדירים.

אדירים.

הנה, אתם רואים, אנשים מתמידים.

תקופה כבר ארוכה, בלי עין הרע. בלי עין הרע. איזה כיף.

ואם חלילה מישהו אחר או משהו, איך הוא מרגיש איזה הפסל?

זאת אומרת,

יש לנו את זה. ומחר אנחנו נראה את החבר'ה בשלוש!

עם צ'ונט.

אתם יודעים שמחר יש שיעור בשלוש?

בשלוש!

מתחילים בשלוש!

למה?

פה, בשלוש בבוקר.

כל יום שישי.

כל יום שישי עושים משמר.

בשלוש בלילה...

בשלוש... למה לא?

בשלוש בלילה מתחילים פה לימוד... שיעור או משימים לאכול?

לא, מה זה לאכול? שעה וחצי? שיעור!

אבל יש סיר צ'ונט שכבר מתבשל מאתמול.

אסיר כבר מדבר יידיש.

ואחר כך יהיה פה ארוחת מלכים, חבר'ה, חבל על הזמן, זה צ'ונט של אנג'ל.

יש מאפיית אנג'ל ויש צ'ונט אנג'ל.

ויש פה מישהו שנידב

עשר חלות גדולות של ויז'ניץ, אתם יודעים ככה, כמו של האדמו'רים.

אז הולך להיות פה משהו-משהו.

כן, אבל חבל גם שיהיה גם שבוע הבא, לא... אני מציע גם שמישהו יקנה כמה פחיות גדולות של חמוצים. זה הולך עם חמוצים, לא? שתייה כבר גם מביא. שתייה כבר יש, אתה אומר.

ולעין הרע, אתם רואים, ביומו תיתן שכרו.

ישר מקבלים שכר על המקום.

מה? מי שרוצה.

כן.

כן. תשמעו, הוא שואל משהו.

חזקים, לא נמצאים.

אני יכול להגיד, לא רק להם על מה שאתה רוצה. כן.

אני לא חושב שאפשר לזה. תגיד שהם גדולים גדולים, הטבע לא יש להם בעיה.

כן.

מה פירוש?

הטבע,

הם יכולים לשנות אותו.

גזירות לא תמיד אפשר לשנות,

בגלל שגזירה מטרתה להשיג תוצאה מסוימת.

אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

זאת אומרת, אם אדם חולה,

הוא צריך שיתפללו בעבורו וכולי.

למה?

משום שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

כמובן שיש מלאכים נאמנים בכניסתם וביציאתם.

יש מלאכים לחולי,

שהם באים בזמן שקצב להם הבורא,

והם יוצאים בזמן שקצב להם הבורא.

זהו. אז יש חולי שהוא לזמן.

ויש חול... ממה? כן. אחד. הוא בסדר. אז אין בסדר. הוא בסדר, לא היה בעיה. אין בסדר. אבל אמרתי, הוא צדיק גמור.

גמור, גמור.

גמור, גם גמור.

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.

אז אפשר שאדם ייכשל בדברים שהוא לא מודע להם אפילו.

לדוגמה,

אדם פגע במישהו.

סתם דוגמה.

היה סיפור ידוע שהיה

רב חשוב שהרב הזה באה אליו אישה מסכנה, ענייה.

היה לה עוף.

והעוף הזה היה לה ספק

אם הוא כשר או טרף.

ואז היא שאלה שאלה, וזה היה ערב שבת,

והוא מיהר לפסוק

והוא דן את העוף הזה שהוא טרף.

מסכנה.

הענייה הזאת לא היה לה עוף לשבת.

והוא טעה בפסק.

טעה בפסק.

ואחר כך היה סיפור

שהיה ילד שנולד

כמו CP כזה,

שמוטל במיטה ולא מתפתח ולא כלום,

עד גיל 13 בערך,

והיה שוכב

וכו' וכו'.

והתברר שהילד הזה זה היה גלגול של הרב ההוא שבא לתקן

את מה שהוא קלקל אז.

ויש את הסיפור הזה יותר מורחב, אבל מה?

רואים שטעות אחת

עלתה לו בגלגול 13 שנה כמו צמח,

עד שיבוא ויתקן, והבעל שם טוב תיקן אותו.

לא?

בשביל עוף.

לא, בשביל הצער של הנשמה.

נכון, בשביל עוף.

טעות בעוף.

אם צער כזה 13 שנה, מה שאנשים מצערים אחד את השני צריכים לבוא פה מיליון שנה. נכון. אבל לא זה דרכות עולם, הוא היה רב גדול. נכון, ורבי רבנו הקדוש,

בשעה שהוא לא חמל

על השור,

שבא אליו בחיקו,

שרצו לשחוט את השור, ברח השור

אל רבי רבנו הקדוש, ברח אליו,

שיגונן עליו,

לא רוצה לשחט.

והוא אמר לו שלשם כך נוצרת.

13 שנה הוא חש בשיניו,

עד שפעם אחת

היו חולדות

שהיום טטים אותם וכולי, ומנעו מהם את האוכל שלהם.

ואז הוא אמר לעוזרת למנקה, אמר לה,

ורחמיו על כל מעשיו.

הפסיק לו מיד כל הקאבים.

13 שנה לסבול

בגלל הדבר הזה.

אז זאת אומרת,

אתם לא יודעים מה זה עומק הדין.

עומק הדין זה איום ונורא.

כשהקדוש ברוך הוא מדקדק עם אדם,

ובפרט עם הצדיקים, בגלל שמדרגתם גבוהה,

אז אצלם הדקדוק הוא יותר. למה? מנקים אותם פה,

כדי שלא יצטרכו להתנקות שם.

ממילא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,

ולכן

יכול להיות חולה

ובעל ייסורים,

ושיהיו עליו גזירות כאלה ואחרות.

אבל מי שבוטע בשם,

מקבל את הכול בשמחה, ויודע שהכל מאיתו יתברך לטובתו, לנקותו ולפדותו ולהכינו לחיי העולם הבא.

אז אם אתה יודע שמצחצחים אותך ומנקים אותך,

שתצא מפה לחיי העולם הבא מסודר,

אז אשריך ואשריך לקחה.

נפטרה פה בשכונה צדקת.

השבוע,

צדקת גדולה,

שסבלה מחמש סוגי סרטן בגופה.

ועד לרגעיה האחרונים,

אמר

הרב צ'ולק,

זאת הייתה הרבנית של כל חולות הסרטן,

שהיא נתנה להם ביטחון ואמונה איך לקבל את

הייסורים בשמחה והכל מאיתו יתברך לטובה.

והייתה נותנת דרשות.

היא בעצמה חולה יותר מאחרים ונותנת דרשות לכולם לחזק אותם.

אז זאת אומרת, זו מחלה גדולה.

זיככו אותה מן השמיים, זיככו אותה.

לא השאירו אבר שלא היה בו את המחלה למחוק

כל רושם.

אני בטוח במאה אחוז.

שאם יפתחו אחרי שנה-שנתיים

את הקבר, ימצאו אותה שלמה.

למה?

כי התולעים

זה עונש

על איברים נגועים ופגועים בעבירות.

כי עבירה שאדם עושה,

היא עושה רושם בגוף ובנשמה.

אז הגוף צריך להתפורר,

כדי שרושם החטא שבגוף

לא יתקיים.

הנשמה צריכה לעבור גהינום בשביל שהרושם של החטא שבנשמה יתפוגג,

ואז בתחיית המתים,

גוף נקי

עם נשמה טהורה יתחברו יחדיו, יעמוד האדם

בתחיית המתים.

עכשיו אדם שהגוף שלו נקי,

הן אם הוא לא חטא,

והן אם הוא חזר בתשובה אמיתית על הכל,

והן אם הוא התייסר את הייסורים עד תום

כדי למרק את כל העוונות שלו, אז לא נשאר לו פגם בגוף.

כי כל הגוף קיבל בדיוק את מה שצריך.

במקום שהתולעים יעשו את זה,

המחלה עשתה את זה.

ואז ממילא הוא זך ונקי,

אז הגוף הזה לא צריך להתפורר יותר.

והנשמה זכה, כי היא קיבלה בהבנה ובאהבה ובשמחה

את הגזרה.

אז הנשמה גם כן מטוהרת.

ואז עולים ישר לגן העדן.

אז מי שלא מבין זאת,

חושב שהקדוש ברוך הוא לא מרחם ולא כלום. אין מה לעשות.

אנחנו בחיינו מזמינים

את הצרות והבעיות. למה?

כי אם לא יהיה באדם חטא, הוא לא יצטרך לסבול.

אבל אם הוא עשה חטאים,

אימא לא לוקחת כל חמש דקות את הילד לאמבטיה,

אלא אם כן עוד פעם הוא יתלכלך ועוד פעם הוא יתלכלך.

היא לא תשאיר אותו מלוכלך.

אימא אחראית,

שאכפת לה שהבן שלה יהיה נקי,

שלא יהיה כל הזמן מלא חיידקים ולכלוך וסכנות,

מכניסה אותו לאמבטיה כפי הצורך.

אי אפשר לעשות הנחה.

נשאיר אותו לילה אחת שיישן מלוכלך,

לחסוך לו אמבטיה.

זו אימא לא אחראית.

אז היא כל יום דואגת שהילד יתקלע פעם, פעמיים לפי הצרכים.

הקב' ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים

ולא משהה,

לא משהה את הניקיון ומביא עליהם איסורים מיד.

ואמרתי לכם שהיה רופא אחד שסיפר

שהוא חזר בתשובה בגלל חולה שהיה אצלו במחלקה,

זה היה בית חולים

לנורולוגיה

הכי גדול בארצות הברית,

שהחולים הסופניים,

שהכאבים שלהם הם גדולים ביותר, מביאים אותם לבית חולים מלא, שהם מומחים בטיפול בהשקטת כאבים

מחולים סופניים שצועקים.

היה להם חולה יהודי

שלא יכלו להרגיע אותו בשום שכיחים, בשום דבר, בשום כלום, והוא צועק, צועק, צועק, צועק, צועק.

אז פעם ראשונה בחייו הרופא הזה

היה יהודי גם,

אבל יהודי רחוק לגמרי.

החליט לקבל החלטה עם הצוות הרפואי לנתק לו את פתיל חייו

וניתקו לו את האינפוזיות

ותוך שעות הוא נפטר.

והוא בא אליו בחלום בלילה

וצעק עליו צעקות נוראות.

למה הוא ניתק

את האינפוזיות?

שאם היה משאיר אותו עוד שלושה ימים בכאבים האלה, לא היה רואה פני גיהינום.

הרופא הזה, מהחלום הזה נבעט,

קם

וקיבל עליו תשובה.

הרב גלינסקי שסיפר את זה,

אמר שברגע שהוא קיבל על עצמו תשובה,

נכנס היהודי ההוא, ישר גן עדן.

לא היה צריך את השלושה ימים.

כי הוא החזיר את היהודי הזה בתשובה.

גודל הזכות הזאת

כבר מחסלת את כל התיקונים.

אז זאת אומרת,

אנחנו לא יודעים איך הקדוש ברוך הוא מחשבן את הכול,

אבל אנחנו יודעים ומאמינים

שהוא עושה רק לטובתנו.

בבקשה.

למרות שהקיום של המשואה,

המשמעות של זה צריך לשמור מצוות, נכון? נכון, נכון.

אז אם אנחנו בעצם העולם הזה אין לו משמעות.

בעל ביטחון,

מאמין,

הוא אומר תודה על כל דבר שהוא קוזר מהשם, נכון?

עושה על כל המשכורת, שומר את המשכורת, עולה למעלה,

ואם הוא שואל לעושה את כל זה,

זה כאילו סובב בו והוא מקבל את מה שהשם נותן לו.

עולה לעולם עובד, בשביל מה יש בכלל את קריאת המשך?

עוד פעם לחזור ביתם?

שאלה טובה!

כל תחילת המתים מטרתה להעניק לאדם

את החיים האמיתיים שהיו מתחילת הבריאה,

כמו אדם הראשון בגן עדן.

כשהקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון,

הוא רצה שהוא יהיה בגן עדן עם הגוף שלו.

אם השם היה רוצה שנהיה בעולם העליון, וזו המטרה,

לא היינו צריכים לרדת לפה, הוא היה משאיר אותנו שם.

אלא הבורא רצה שתהיה בריאה מיוחדת שהיא למעלה מן המלאכים.

המלאכים הם שם.

אותנו אוריד לכאן,

שזו בריאה המובחרת ביותר, יותר מן המלאכים.

והמלאכים נבראו לשרת אותנו.

שאנחנו לוקחים את העפר שבנו

ומעלים אותו למדרגה של מלאכים ברוחניות.

זאת אומרת,

כמו האדם הראשון בגן עדן, שכל העולם היה גן עדן בשבילו, לא חסר לו כלום,

עם גוף.

כיוון שהוא חטא,

הוא פגם בגופו ובנשמתו,

והוא צריך היה לתקן.

ואנחנו הניצוצות שלו,

אנחנו התולדות שלו,

לכן אנחנו נקראים בני אדם,

הבנים של אדם.

ואנחנו צריכים לתקן

כל המיליונים, מיליארדים, ביליונים, ביליונים של בני אדם בעולם,

כולם נצטרכים לתקן חטא אחד של אדם הראשון.

רגע.

כשאנחנו נתקן,

כמו שהסברתי, שהגוף יתפורר

ולא יישאר רושם החטא, והנשמה תתוקן,

נקום עוד פעם לחיות כמו הכוונה הראשונה האלוקית,

בעולם הזה שיהיה כמו גן עדן,

עם הגוף.

וזה עולם יותר נבחר

מגן עדן

שאנחנו הולכים אליו עכשיו.

למה?

כי בגן עדן כל בן אדם יהיה במדרגה שהוא השיג.

אז נגיד

שבן אדם השיג מדרגה מסוימת,

האם הוא יכול לעלות לבעל מדרגה אחרת?

הוא לא יכול.

זהו, עד פה, אין לו רשות יותר מזה.

הוא לא מספיק טהור וזך

וראוי

וזכאי

לעלות יותר.

אף אחד לא יוכל להיכנס

למדור שנמצא בו הגאון מווילנה,

הארי הקדוש.

אתה הגעת לרמות כאלה שאתה ראוי?

שלא לדבר על תנאים?

שלא לדבר על נביאים?

שלא לדבר על אבות הקדושים?

אבל,

בתחיית המתים

כולם יקומו,

כל הצדיקים מכל הדורות,

ואתה תהיה איתם ביחד.

בלי יצר רע?

בלי. יצר רע כבר לא יהיה בימות משיח פה.

לא יהיה משעמם בגללו.

לא יהיה משעמם בכלל.

אתה לא יודע אפילו כמה אתה טרוד אחרי צריכה על חינם.

הוא מטריף אותך לחפש את מה שאין.

תקשיב רגע.

ואת כל החיים שלך אתה מבזבז,

והוא נותן לך כל זה בשביל שתפסיד את העיקר שאתה לא יודע אפילו מהו.

והסבירו את זה חכמים.

כמו אדם שזכה,

שהמלך נתן לו אפשרות

חמש דקות להיכנס לבית האוצר של המלכות

ולקחת

כל מה שיספיק בחמש דקות.

מה שיספיק להכניס לשקים,

שלא.

לבנים של זהב, מה שהוא יכול.

יהלומים, מה שהוא רוצה.

ושר האוצר,

כאב לו.

עד שהוא מכנס אוצר למלך,

יבוא אחד ובחמש דקות יוציא כמויות כאלה

שייקח לו הרבה זמן לאסוף.

אז הוא חיפש תחבולה.

איך תתקיים גזירת המלך

שייתן לו את האפשרות של חמש דקות,

אבל שהוא לא יוכל להשיג את התכלית הזאת.

מה עשה?

בירר על האדם הזה מה הוא אוהב,

חקר עליו בפייסבוק

וראה שהוא אוהב את הזמרים הפסולים.

ואז מה עשה? הכין לו את יניב מרחיק משיח,

והכין לו את אמין לציון ג'ינג'לן,

וכל מיני כאלה עם המחטיאה הרבים,

עם תזמורות טורקיות,

וסידר את הכל שם ככה בכניסה בשדרות,

ואיכשהו רק בא ונכנס, כאילו התחיל הזמן,

התחילה תזמורת, זה כל השירים שהוא אוהב, והוא התלהב.

איך מכבדים אותו, ואיך הוא זה, והתחיל לרקוד, והתחיל לזה, ופה ושם.

וחביבי הבן אדם הזה לא שם לב איך הזמן עובר,

וכשהוא נזכר, אה,

הזמן עובר והוא רץ לפתוח,

אמרו לו, חביבי, נגמר זמנך,

צא החוצה.

וזרקו אותו והפסיד את התכלית.

אם היה מתאפק

מלשמוע את ההנאות שלו,

היה מספיק להוציא כל כך הרבה כסף וזהב,

שהיה יכול לקנות תזמורות כשרות

בלי סוף, שינגנו לו כל ימי חייו לנצח.

אבל שר האוצר זה היצר הרע.

הוא ידע, חביבי.

הבן אדם בסוף ישיג את המין אוצרות עולם,

גן עדן, תחיית המתים, עולם הבא יהיה לו, מה פתאום?

התפקיד שלי למנוע ממנו.

אז הוא מצא תחבולה,

איך לעשות לו את זה?

ככה עובד עלינו היצר הרע.

ואדם חושב, איזה הנאה, אתה יודע איפה היינו אתמול? אתה יודע איפה היינו זה? אתה יודע איפה אני הולך מהר? אתה יודע איזה זה?

יתם בלולו,

הוא גורר אותך רק שלא תראה את האוצרות הבלתי נדלים

שאתה יכול להשיג משיעור תורה בארבע וחצי,

אתם יודעים מה מגיע לכם? אתם בכלל לא מבינים.

מה זה שכר פסיעות?

שכר פסיעות שאדם הולך.

אם נבוכדנצר פסע שלוש פסיעות לכבוד השם

וזכה ששלושת מבניו זכו לכיפת העולם,

שליטה על כיפת העולם,

על כל פסיעה והוא רשע,

רשע גמור,

אדם שפוסע פסיעות.

יש פה יהודי שבא מתל אביב בשבת קודש ברגל.

לא לאבד

רציפות של תורה.

מה שווה עכשיו כל שיעור שלו?

אפילו שהוא בא עכשיו באוטו,

זה כאילו הוא בא ברגל מתל אביב.

למה?

כי הוא מוכן היה להשקיע על שיעור הליכה בשבת קודש

של מרחק כזה.

ככה מודדים את השווי של השיעור.

אם בן אדם ישן רק שעה,

או לא ישן בכלל לא להפסיד את השיעור,

נמדד לו כל שיעור כמי שמוכן לא לישון בשביל השיעור.

לא בכוונה לעשות.

לא בכוונה לעשות.

אלא המציאות היא, המציאות קובעת שאדם בא במסירות.

נפש.

אז כשאדם בא במסירות נפש, ככה זה נחשב.

אדם שמוותר על מצווה בשביל פחים קטנים,

בשביל הנאה קטנה,

בשביל דברים כאלה,

זה בעיה.

ימדדו לו את זה כפי מה שהוא היה מוכן לוותר על השיעור.

אז לדוגמה, אם יש פה בן אדם שבשעה שיש שיעור,

הוא יוצא קצת לעשן סיגריה,

הסימן שסיגריה יותר חשוב מהשיעור.

בשבע הדקות שהוא בזבז,

זה אומר ששיעור שווה פחות

מסיגריה ועשן.

אבל זה מעיר אותו לזה.

מעיר אותו, הבנתי. אז יש עצה להדליק את הסיגריה ולהכניס אותה ככה על היד, והוא יתעורר.

זה יותר קצר.

אתה מבין?

או להגיד לחבר, דחף אותי.

גם החבר נרדל.

אה, הבנתי. אז זה שרשרת.

אני לא מאשן,

אבל ככה בשבע הדקות האלה,

תסיים אחרי זה שעה התעוררות. אין שום בעיה,

אין שום בעיה, אבל ככה הולך החשבון היוני.

תעמוד,

לא תישן.

תעמוד לפני כולם, ודאי שלא תישן,

כי מאחור יכול להיות שתעמוד ותישן.

אבל אם תבוא לפה ותעמוד לפני כולם ותחזיק בסטנדר,

יהיה לך פדיחות אם תישן לפני כולם.

אז אם אתה רוצה תחבולות לנצח את היצר,

יש אפשרות. רק מה?

ליצר יש תחבולות אחרות.

צא החוצה שהעשן לא יפריע לכולם,

בשביל שהוא לא ישמע גם את השעור.

לא רק שהוא מוציא אותו,

כי הוא יכול לעשן

ולשמוע את השעור.

בטח שהוא צודק,

ודאי שהוא צודק.

ודאי, יצר אלה צודק.

ודאי, יצר אלה צודק.

מי אמר שהוא יעשן עם העשן מבפנים?

הוא יכול לשמוע, ואת העשן נחיב החוצה. זה עובר, נכון.

אז שיעבור לו, שיעבור לו התאווה, זו תאווה.

רגע, רגע, הוא רצה משהו לשאול.

אם כל הטיור שלנו הוא בגלל טעות של אדם אחד.

כן, של אבא שלך, כן.

אם לא הייתה אבא הזה, לא היית פה.

ובגלל הטעות הזאת אתה עוד יכול לזכות.

נכון. להרבה הרבה אתה יכול לזכות, וגם לתקן את אבא. אבל אם בסופו של דבר אנחנו חוזרים לאותה נקודה אחרי קריאת המתים, לתקופה של אדם, נכון? זה לא תקופה סופית.

נכון, אבל יהיו לנו לא אדם אחד שעשה טעות, מיליונים, שיהיו כבר טעות. לא, לא יהיה כבר טעויות? אין, אין. כי יבוטל היצר הרע.

לא יהיה יצר הרע.

לא, כבר בוטל, נגמר, העולם מגיע על תיקונו.

עולם שלם.

אתה רוצה תמיד להתקדם, איך הוא מתקדם?

ולא רק זה. אנחנו לא יכולים להחליט על זה.

על מה? יש את השם שפתאום יכול לבוא להגיד, שם פרי העץ אסור היה אסור, ועכשיו הוא היה אגיד,

הדבר הזה אסור. אין, אין, כבר גמרנו, אין יותר ניסיונות.

כתוב בתורה, אין יותר ניסיונות, הוא בילה המוות לנצח.

ואם השם מחליט שעכשיו אני רוצה עוד ניסיון? אין,

הוא כתב כבר מראש מה יהיה עד אחרית, הוא לא משנה.

אין, הקדוש ברוך הוא לא משנה.

כתב תורה, אמר הכל עד הסוף. שלום.

אז מה כולם יהיו עוד? בלי דעת, כמו ילדים?

מה פתאום עם דעת רחבה וגדולה והנאה של השגת הבורא יתברך וטובו בעולם,

שאין לך אפילו הבנה עד כמה האושר של האדם?

מי שלומד היום תורה מאושר.

תראה, אנשים קמים בשעה כזאת,

לומדים על מידת הביטחון שעוד אין להם,

מאושרים מעצם הלימוד,

באים כל יום, ועוד לא השיגו את הביטחון במלואו,

אבל עצם היכולת שאני אוכל להגיע לפה ולשפר אפילו במקצת ועוד קצת ועוד קצת,

זה כבר מהנה. תאר לך שיהיה להם את כל המידות הטובות.

ביטחון ועבודת האלוקים וייחוד השם יתברך,

בכל המעלות שיש,

אתה יודע מה האדם מרגיש?

ושיהיה לו חוכמה והבנה בלימוד וזיכרון וכו'. אתה יודע איזה הנאות אלה?

אתה יודע מה זה ללמוד גמרא ולהבין?

אתה יודע מה זה אושר?

זה פה בעולם הזה עם הטרחה ויגיעת בשר.

תאר לך שזה בא לך בכיף,

בהבנה, והמידע זורם אליך,

ואתה מאושר

כמו בן אדם

שיורד באיזושהי מדינה,

ופתאום הוא רואה את הנוף עוצר הנשימה.

עוצר הנשימה.

אין לו מילים אפילו לתאר מה שהוא רואה.

גם אם הוא רוצה לדבר בטלפון, להסביר מה הוא רואה,

אין מילים שיכילו את החוויה שהוא עובר.

וזה רק ראייה אחת,

שהוא רואה נוף.

זה הכול.

תאר לך שבן אדם משיג השגות אלוקיות,

שאנשים לא מבינים אפילו מה זה.

כשאנחנו קוראים חידוש תורה מדהים,

אנחנו מתפעלים, יכולים לרקוד משמחה,

זה משגע כשבן אדם זוכה להבין איזה דבר,

והוא קופץ מאושר.

ואם יש לו מנת חלקו שכל הזמן הוא ככה,

איזה אושר זה?

וכשזה לא פוסק,

כמעיין המתגבר,

נפשי יצאה בדברו. הנשמה יכולה לפרוח מרוב אושר.

לפרוח.

אבל השם נותן כוח באדם

לעתיד לבוא,

שהנשמה תחזיק מעמד.

כי גם כשאדם עולה לגן עדל,

השם נותן לו כוח לסבול את התענוג, כי הוא לא יכול.

אדם לא יכול לסבול את התענוג.

וגם נותן כוח לרשע לסבול את העונש, כי העונשים שם,

אדם לא יכול לסבול אותם. השם נותן לו כוח לסבול אותם. מה עם הגויים?

מה, הם לא יהיו את הגויים?

רק יהודים?

אלה ש...

והגויים...

אלה שיהיו בגן עדן,

מהגויים יתקעו שם,

אבל גויים לא קמים את חטא מתים.

לא. לא, מה לעשות?

אמרנו, יש להם גן עדן.

לא.

הרי הניסיון של האדם הראשון היה לא, הוא נפל מהניסיון. הוא רוצה לעשות יותר ממה שהוא, הוא רוצה לעבוד נשם מדור דעת. הוא עושה גם ניסיון שיהיה לנו בעד.

גם יהיה לנו ניסיון לא להעלות יותר ממה שאנחנו. גם האדם הראשון היה.

חוזרת השאלה. לא, חוזרת שום שאלה.

למה שלא יהיה לנו ניסיון? יש לנו ניסיון שם. אמרנו,

אמרנו, אז יורידו אותך מהניסיון הזה.

יורידו אותי מהניסיון הזה? יורידו אותך.

יהיה לך איזה צער מזה שאתה עשית את העלייה היתרה,

אבל לא תצטרך את כל מה שאנחנו עוברים כרגע מבחינת הגוף וכולי וכולי וכולי.

יהיה איזה בחינה כזאת של ירידה ברוחניות כדי להביא את הבן אדם לבלנס המתאים לו.

כן. בעולם הבא, אני ומשה רבנו אותו כך?

מה פתאום?

מה פתאום? מה פתאום? למה? בגלל שהוא אולי היה לו יצר רב להתדבר עליו, ואני, היה לי יצר רב שלא התקבלתי עליו.

עכשיו, אם בעולם הבא אני יריב רגל כבר ומשה רבנו, אני בכלל לא יכול להגיע אליו, כן? יצר רב יעזור יעזור יעזור.

אז אני תקוע.

מה קשור ליצר רב? לא הבנתי.

יש לך יצר רע לפי מידתך.

תתגבר עליו,

הוא יהיה יותר,

וכן הלאה.

מה הבעיה? מה הבעיה?

אני גמר את העולם הזה ואני די, בסדר? לא הייתי בסדר, הייתי בסדר עד... לא הצלחת להגיע למשה רבנו.

אז לא תגיע למשה רבנו.

אבל אני כן רוצה להגיע למשה רבנו. בבקשה, תתחיל לעבוד.

לא, אבל אתה בעולם הבא למה שאנחנו עובדים.

אין, אין, אין.

תקוע עולמי, נטע נטע תקוע. אני אסביר.

אני אגיד את זה בקצרה, כי כבר הזמן מאוחר.

יש

עולמות שאתה צריך לעבור.

אתה יוצא מפה, אז אתה הולך לגן עדן וגיהנום לפי מעשיך אתה.

השם עשה חסד

שבן אדם, גם כשנמצא בעולם האמת, אפשר יהיה להועיל לו.

ברא מזכה הבא.

זאת אומרת, הילדים יכולים

לזכות את ההורים ולהוסיף להם מעלות.

ואז, זאת אומרת, אתה מעלה את האבא גם כן במדרגות נוספות, זאת אומרת, הוא ממשיך עוד לעלות.

זה נקרא עילוי נשמת הנפטר.

אז אתה יכול להעלות אותו.

הוא תקוע,

אבל אתה, אם רוצה, יכול להעלות אותו.

אלה שעושים הרצאות לעילוי נשמת,

זה הדבר הכי גדול שאפשר לעשות לנשמה.

לא ספר תורה, ולא סידורים, ולא כלום. הרצאה לעילוי נשמת.

למה?

כי אם מייצרים בעלי תשובה בהרצאה,

הם מייצרים כל הזמן זכויות אינסופיות בנשמה,

כל זמן היות העולם קיים,

הם ישפיעו עליו זכויות בלי הפסקה.

כאילו זה מבוע,

מים חיים שלא פוסק.

אז זאת אומרת, השם נתן חסד שגם מי שלא הספיק לתקן פה,

הוא יכול עוד שם.

יש עוד חסד,

שהוא נותן אפשרות לחזור בגלגול ולתקן מה שלא תיקן.

וכן, על זה הדרך.

אבל אחרי שבן אדם עבר כבר את זה,

אדם צריך לדעת,

יגיע העולם

שהוא יצטרך

בו במדרגה סופית שאין ממנה יותר עלייה, זה העולם הבא האחרון לעולם החמישי.

אז יש לנו יום דין של ראש השנה שדנים אם תחיה או תמות בשנה הקרובה.

יש יום דין

כשיוצאים מהעולם הזה בכלל ודנים אותך אם אתה בגנעדן או גיהינום.

ויש יום דין

הגדול והנורא שיהיה לפני העולם הבא,

שאז דנים את האדם למדרגתו האחרונה, וזה יום הדין שפחד ממנו שמואל הנביא כשעלה אותו שאול המלך והוא חשש שזה יום הדין הגדול והנורא והוא ביקש שמשה יבוא ויעיד עליו שהוא קיים את כל התורה בדיוק כמו שצריך לקיים אותה.

זה יום הדין שכולם פוחדים ממנו.

שם כבר אין אפשרות לעלות

ואי אפשר לעלות.

ושם נתקעים לנצח,

לאיזה מדרגה שתהיה.

אז אם אתה רוצה להגיע למדרגה

קרובה למשה רבנו,

אתה צריך להיות בבחינה של משה רבנו.

מה הוא עשה? זכה וזיכת הרבים.

אתה צריך להיות בבחינת זכה וזיכת הרבים.

תחזיר הרבה יהודים בתשובה,

תשתתף בחזרה של יהודים בתשובה,

תעשה למען החזרה בתשובה,

תתרים ותתרום למען חזרה בתשובה,

וככל שתגדיל שכר בזה,

יהיה לך שכר אינסופי לנצח נצחים.

כל הדורות שיהיו,

הם ישפיעו עליך בלי הפסקה.

ובזה אנחנו נוכל לומר

אנו אנו אנו אנו עבדו דקדוש אבריחו אנו אנו אנו אנו

עבדו דקדוש אבריחו אנו אנו אנו אנו עבדו דקדוש אבריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקדוש אבריחו אנו אנו אנו אנו

עבדו דקודש אבריך, וואנה וואנה וואנה,

עבדו דקודש אבריך,

כן, אבל כדאי היה לבוא.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקודש אבריך,

עבדו דקודש אבריך, עבדו דקודש אבריך,