בנתיבות החיים - מג | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
בנתיבות החיים, שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא בענייני נישואין ושלום בית
ברוך השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים,
הכותרת להיום מאחורי הקלעים.
מקום של כבוד יש לאישה בתנ״ך.
מוזכרות בתוכו חוה, שרה,
רבקה,
רחל לאה, אסנת, ציפורה, אלישבע, אסתר המלכה,
אביגיל, בת שבע ועוד רבות
וגדולות אחרות.
וברמלה עין הבוחנת התגלה כי פרסום האישה בתנ״ך מהווה חלק מזערי ביחס לאיש.
רוב רובם של הנושאים בתנ״ך סובבים סביב
הציר הגברי.
התורה מרבה לספר על אדם הראשון,
היא מזכירה את קין ואת הבל,
את שת, ומרחיבה את התייחסותה לנוח.
לא פוסחת על שם חם ויפת,
נמרוד ותרח, משתבחת באברהם אבינו,
יצחק, יעקב, בניו השבטים,
ומתארת את מעלליו של ישמעאל, עשיו ופרעה.
מעלה על נס את גדולת משה ואהרון,
מפרטת את תרומתם של מנהיגי העם,
יהושע, השופטים, הנביאים,
מלכי ישראל ויהודה, מרדכי היהודי,
עזרא ונחמיה, ועוד רבים אחרים וגדולים.
האיש תופס חלק נכבד עד מאוד בתנ״ך ביחס לאישה.
ולמרות זאת, בבואנו לבחון את השפעת האיש
והאישה על כלל ישראל, ניווכח
כי גדול כוח האישה מכוח האיש.
ידועים הם דברי חז״ל שהתנא הקדוש ברוך הוא עם עולמו,
אם מקבלים ישראל את התורה, מוטב ואם לאו,
אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
ברם מי בנה את עם ישראל?
מקבלי התורה?
הכתוב מעיד כי בניין עם ישראל נעשה על ידי האישה,
שנאמר ברות ד',
ייתן אדוני את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה, אשר בנו שתיהם את בית ישראל.
משמע שכל העולם כולו חי ומתקיים בזכותן של נשים.
וכשהיו בני ישראל במדבר, אמרו הנשים ניתנה ראש ונשו במצרימה.
ולעומת,
אמרו האנשים, סליחה,
ולעומתן, אמרו הנשים, תנא לנו אחוזה.
הווי אומר, מי ניצח?
הנשים.
וכך אומר המדרש, יפה כוח נשים מכוח אנשים.
הנשים אמרו, ניתנה ראש ונשו במצרימה, ונשים אמרו, תן לנו אחוזה.
והם ניצחו, כך כותב הילקוט שמעוני.
ומכאן שעם ישראל זכה לנחלה בארץ ישראל בזכותן של נשים.
רבותינו אומרים על הכתוב בשמות ב',
וילך איש מבית לוי, ויקח את בת לוי, להיכן הלך.
אמר בר זווינה, שהלך בעצת ביתו,
כדברי הגמרא בסאותה יב',
ואומר החפץ חיים, כי עצתה של מרים היא שעמדה מאחורי הולדתו של משה רבנו,
שהיה מושיען של ישראל לימים.
נמצא שכל התורה של משה רבנו,
בחיר בחירי הנביאים, תלויה ועומדת בזכותה של אישה.
וביציאת מצרים כתוב, וייסעו בני ישראל מרעמסי סוכותה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מתף.
והיכן היו הנשים?
אומנם נכון שביציאת מצרים אין לאישה אחיזה בכתובים,
וברעם מאחורי הקלעים היא תופסת מקום עיקרי וחשוב בכל מעמד יציאת מצרים.
כדברי הגמרא בסאותה יא',
בסכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ישראל ממצרים.
ומה שבא לנו?
שכל תהליך יציאת מצרים היה בזכותן של נשים צדקניות.
ויתרה מזאת,
בזכות נשים צדקניות ניצלו עם ישראל בכל הדורות מידי שונאיהם.
בזכות מסירותה של אסתר המלכה ניצלו עם ישראל מהמן הרשע,
בזכות יהודית בתו של יוחנן כהן גדול ניצלו עם ישראל בימי החשמונאים,
ולעתיד לבוא בגאולה השלמה שכה אנחנו מצפים לבואה,
תהא בזכותה של רחל,
שנאמר בירמיהו ל״א,
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי,
ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך,
נאום ה' ושבו מארץ אויב.
אין הדורות נגאלין אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור,
שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ולא לבני ישראל.
אין כתיב כאן, אלא לבית ישראל כתיב, כך אומר הילקוט שמעוני.
ראשית הפורענות התחילה באישה,
היא זו שכיבתה את נרו של עולם,
ועל ידה נקנסה מיתה, והיא זו שתדליק אותה
לעתיד לבוא.
והרווה אומר, ההתחלה והסוף,
שניהם
נעוצים באישה.
אמירה מפורסמת ישנה בפי כל בעולם,
והיא אישה בונה, אישה הורסת.
הכוח הזה עצור בתוכה.
גם אם פרסומה מהווה אחוז זעום בכל התנ״ך כולו,
מהו הכוח העצום הזה שאיתו היא מסוגלת לבנות,
או לחלופין להחריב עולמות?
כוח זה מכונה בשם צניעות.
אישה הולכת בחוסר צניעות הורסת עולמות.
ולעומתה, אישה המקפידה קלה כבחמורה על כללי הצניעות,
היא-היא האישה שבונה עולמות.
ברוכים תהיו להשם.