ביאורי תפילה - חלק כט - פיטום הקטורת ג | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו ממשיכים,

ביאורי תפילה, חלק כט,

פתאום הקטורת, חלק ג'.

ואלו הם,

הצורך,

הוא הנטף.

ואמור הפסוק

של הסממנים שהזכרנו,

שאנחנו אומרים,

לטט על לפני.

כל הפסוק של הסממנים.

צורים על ציפורם ועל חלבונה ועל לבנה.

חלבנה ועל לבנה.

ומדן הטף שנוטף מעציה כטף.

ומוסיף הרוקח, כמו שאנחנו מתרגמים,

צורי

כטף

בבראשית ל״ז כה״

ג׳ י״א, אנחנו מתרגמים

טורי כטף.

באותו אילן, אומר הרוקח,

אותו אילן לא עשה פירות

לעולם.

כי אילן רק שמוציא את השרף הזה,

את הכטף.

לכן זה נקרא הפרי שלו. בשביעית,

נתנה כמה במשנה, יש לו קדושת שביעית,

שזה פריון בשביעית.

לפרק ז״ בשנה ו״ו, נוסיף את שביעית.

ראשית הנקם הזה נקרא פריו,

כי אין לו שום פרי, רק זה.

זה לא מוסיף שום פירות,

רק שרף.

והציפורן

היא השחלת,

האמורה בפסוק.

כשתרגומה תופרה.

לכן, תרגום של ציפורן,

כמו שכתוב,

ועשתה ציפורניה,

בדברים כא שב,

איך מתרגמים,

והתרגום, ותרבה את תופרנה.

ונקרא ציפורן,

מפני שהוא עשוי חלק כציפורן,

ונותנים אותם לבשם הבגדים, כך אומר רבו דרי.

וכך כתב,

וגם לבנה כציפורן.

ובית חיים כתב שזה לא אותו ציפורן

שמתבשמות בו אנשים,

שהיה בזמנו

סוג של

ציפורן שמתבשמות בו אנשים, אז הוא אומר שזה לא הציפורן

הזאת שבקטורת.

ויחל בנה,

ושרף אילנה נמצא

בערי יוון, וכמו דבש

שחור

ורחור רע.

ואם רחור רע, אז למה שמים אותו בקטורת?

כשמובא בגמרא ברכות וכרתות, ו' עמוד ב',

אמר רבי שמעון חסידה,

כל תענית שאין בהם פושע ישראל

אינה תענית.

שעריכל בנה, רחרה ומנה, כתוב

בקטורת.

למה?

לומר לך

שבעלי תשובה,

שפושעי ישראל,

כשאנחנו עושים תעניות,

אנחנו צריכים לשתף אותם בזכות

של התענית,

שיתעוררו לחזור בתשובה שיהיה ריחם לטוב.

זה פירוש אחד.

והרוקח כתב

כשהפושעי ישראל, כשהפושעי ישראל, שיחזרו בתשובה,

אז יריח רחם לטוב.

ואפילו שרחם היה רע,

יריחו רחם לטוב כבשמים,

ולא ייזכר עוד עוונם.

כמו שכתוב בראשית,

כ' ז', כ' ז',

ויגרח נדרח בגדיו.

אל תקריא בגדיו, אלא בוגדיו,

שאפילו הבוגדים מזרע יעקב

ייתנו רחם לטוב.

שם מפרשים,

בגמרא הסנהדרין עמד ז',

בחלק הטוב שהם עושים.

אבל פה ממש מה מדבריו, שהוא מדבר

על התשובה,

כי תנו רחם לטוב על ידי התשובה, ולא ייזכר עוונם.

וכן בישעיין נז' יט',

כתוב שלום, שלום, לרחוק ולקרוב, אמר השם,

הורפאתי.

כשהקדימה רחוק לקרוב,

רואים שלום נשאר סרחונו,

על ידי התשובה, נעלם סרחון.

וביחזקאל ל' ג' טז',

כל חטאותיו אשר עשה לו תיזכרנה לו,

משפט וצדקה עשה.

רואים מפורש, על ידי התשובה,

לא תיזכרנה לו,

מהחטאים כלום. אז בוודאי שסרחונו לא יהיה.

ובתהילים מ' ט',

כציעות כל בגדותיך,

מה זה כציעות כל בגדותיך?

ששם פירש רשי, שמדרשו של הפסוק הזה,

לבוגדים,

שכל הבגדות יתכפרו וירעו כבשמים.

תיעות, מיני פסמים.

אז כל הבגדות, כל הבגידות של הבוגדים, הכל

יתכפר

בערך חוק הפסמים.

זה מה שרמוס כאן בחלבנה,

שאחריו אני נמצאת בכתוב הזה.

ועל לבנה

הוא עלובה,

אומר רבו דרן.

ועד יוסף אומר שהיא לבנה ביותר ושרף עץ.

לכל אלה, הצורי, הציפורן, והחלבנה ועל לבנה,

הרבה שמוזכרים בפסוק במפורש,

משקל 70-70 מנה.

דהיינו, מכל אחד מאלו

70 מנה.

מילה אחת זה 280 מנה.

במשקל לכל 70 מנה

זה יוצא 33.600 קילו.

קילו.

כל 70. וכל ה-280 האלה, מנה

134.400 קילו.

זה ארבעה מוזכרים במפורש.

וכל השאר הלכה למשה מסיני.

מור

בעץ חיים כתב שזה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום,

השיר השירים,

הראתי מרים בסמים.

ויש מפרשים של דם הצרור

בחיי הידועה בהודו,

ומתבשמים בו.

ככה מביא הרדק בשם הרמב״ם.

וקציעה,

שורש עשב קרוי קידה.

כתב הרעמד

בשמות ל״ם כ״ד,

תרגום קידה, קציעה ד״ם.

ומה זה קידה?

כתב הרדק,

שם הרמב״ם,

שזה עץ הבא מהודו וריחו טוב.

ומתבשמים, ומתבשמים ממנו בני אדם.

עבודרם כתב

שזה שמו בערבי, קציעה.

והוא מנבוסם.

אז מתבשם אמרנו מור וקציעה.

ושיבולת נרד.

תבא אבודרם

הוא נקרא כך, כי הוא דק כשיער שיבולת.

שיבולת נרד.

וברעז

כל מיני שמות

הביאו בזה, ולא נפרט אותם כאן.

ואחר כך,

בערבי זה פרן.

ועוד בלעז יש כל מיני שמות.

אז כל אלה,

מה הוא קציעה ושיבולת נרד?

ואחר כך,

משקל 16-16 מנה מכל אחד ואחד.

ואחד יוצא 64 מנה.

במשקל יוצא 16-16 מנה,

שבע קילו ושש מאות שמונים.

ויחד

שלושים קילו ושבע מאות עשרים גרם.

אז בינתיים היה לנו

280 מנה,

עכשיו עוד שישים וארבע מנה,

ויחד שלוש מאות ארבעים וארבע מנה.

קושט שנים עשר.

כתב אבודרם

בערבי

קוסט.

ורצו לדייק.

אם הוא אומר

ככה אז זה סימן שאומרים קוסט בסין לא בסן, לא בשין.

בסין שמאלית לא בשין ימנית.

וזה לא נכון.

כשהוא כתב כאן

בערבי קוסט.

כי בלשון משנה זה בשין,

קושט.

ועודיע לנו השינוי,

שתדע,

בלשון המשנה, כמו שכתוב, כמו שאנחנו אומרים קושט.

ובערבי זה שונה את זה בסמיך.

שאם היה אותו דבר הוא היה צריך לומר,

קח שמע בערבי.

מה הראייה? כמו שהוא כתב,

על הקציעה. מה הוא כתב? שכך שמו בערבי.

אז אם הוא לא כתב אלה, אמר, ובערבי קוסט,

סימן שזה שונה.

מה השינוי?

שבאצלנו בלשון המשנה זה בשין, ימנית,

רק בערבית דו יא סמך.

זה הפוך, מוכח לדברינו שאומרים בשין.

הקושט.

ולכן כתב בערבי קוסט,

לא כתב כך שמו בערבי.

אבל איך הוא כתב?

הוא בערבי קוסט,

אבל בסין.

עם סין שמאלי,

ולא בסר.

והראוון כתב

שכך שמו בכל לשון ולא ברור אם הוא מתכוון.

בשין או בסין.

אבל אם הוא הזכיר כל לשון ואנחנו יודעים שבערבי זה בסין, סמך,

אז השם באמת הוא התכוון לסין.

הוא התכוון בכל לשון חוץ מלשון המשנה שזה בשין.

והוא לא הקפיד על השינוי הזה.

בסוף זה אותו שורש של מילה.

והוא לא הקפיד על השינוי הזה.

טוב, בכל אופן, מה זה קושט?

כותב העץ יוסף שזה שורש לבן רטוב.

אז כמה לוקחים בסוף? 12 מנה מדי.

כמה זה 12 מנה במשקל

5.760 קילו גרם?

אז ביחד, בינתיים כמה יש לנו מנה?

356 מנה.

כן, אנחנו צריכים להגיע ל-368.

קילופה.

יש גורסים קילופה בשבבה. קילופה.

יש גורסים קילופה.

קילופה עד שלושה.

כותב אבו דרן.

זה קליפת עץ.

כתב הרדאק,

שקליפת העץ הזו היא ידועה אצל הרופאים.

והעץ יוסף כתב

שהוא שורש קליפת עץ.

כנראה

זו היינו אח, אותו פירוש.

והרוקח כתב קליפת בושן.

והראבן כתב בושן.

ושם הכל פירוש אחד.

שזה קליפה באמת של העץ. הוא קורא לזה שורש.

זה בגזע.

וזה גם בושן.

ראיתי פירוש בסידור אביר יעקב,

שהם הביאו, שהם קנים אדומים דקים כתבן,

והם קני בושן.

אז כמה לוקחים מהקילופה?

שלושה מנה.

כשזה יוצא במשקל, קילו 440.

ויחד בינתיים הגענו ל-359 מנה.

קינמון תושעה.

כתוב בקינמון כל מיני שמות בערבי ובלעד, לא נפרט אותם כאן.

כתב העץ יוסף,

שהוא הקינמון שאמרו חכמינו זכרונם לברכה,

שהיה מרעה לצבעים בארץ ישראל,

ולא נשטער ממנו

כמעט בעולם ולא מצוי.

אז כלומר, זה תשעה מנה.

המשקל זה 4 קילו 320. ויחד בסך הכל

14 סממנים,

שזה יוצא 368 מנה,

שזה בסך הכל סממנה הקטורת.

כמה זה יוצא במשקל 368 מנה,

176 קילו

ו-640 יום.

זה המשקל

שמכינים לשנה,

ונשאר כל שנה

שלושה מנה, שזה כאילו 440,

שמזה הכהן

נראה בהמשך מה הוא עושה עם זה.

וכתב אבוד ערב,

ולא נודע למה מאלה 70 ומאלה 16. ויראה שלפי חוזק הסממנים וקשותם

היה מרבה ממעיט.

מן החזק היה מקל משקלו,

ומן הקל

היה נותן יותר.

אז זה לא, אין כאילו, זה לא מדיני

שקיבלו אלא

לפי החוזק והקשיות של הסממנים.

כמה זה שיעור מנה?

זכרנו בשם יועץ יוסף שמנה

זה 100 דינרים.

דינר זה משקלות דרהם וחצי,

ודרהם

זה 64 שעורות בינוניות, ופה אני בא לתקן טעות שהיה בשיעור

הקודם שנאמר שזה ל-20 שעורות, זו הייתה טעות בהעתק,

ול-64 שעורות בינוניות.

בסך הכל כמה זה במשקל מנה אחד,

שזה 64 שעורות בינוניות,

שזה, סליחה,

שמנה אחד זה 100 דינרים,

וכל דינר הוא 64 שעורות בינוניות,

אז במשקל זה יוצא 480 גרם.

בעזרת השם נמשיך בשיעור הבא,

בתום הקטורת, חלק ד'.