ביאורי תפילה - חלק כו - פרשת התמיד ב | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

יורד תפילה חלק כ״ו.

פרשת התמיד חלק ב׳.

אנחנו נמשיך איפה שעצרנו בפרשה.

שיניים ליום עולה תמיד.

שיניים ליום זה גבעת טריה.

רק לתי יום, שהם המליצים יושר.

קורבן תמיד של שחר ושל בן ארבעים, מליצי יושר על ישראל.

כמו שלמדנו

בשיעור הקודם בשם הזוהר הקדוש,

שכל המקטריגים שמזכירים עוונותיו

של האדם להרע לו, לא יכולים לעשות לו רק טוב.

שמזכירים את פרשת התמיד.

כאילו לא אקרא ממש, רק כשמזכירים.

ונשלם אפרים שפתם, שזה כאילו הקרבנו ממש.

רואים כמה רחמי הקדוש ברוך הוא על עמו בית ישראל.

עולה תמיד,

שתמיד

תליץ יושר.

עולה זאת של שחר ושל בן ארבעים, תמיד תליץ יושר.

שיניים ליום עולה תמיד. מה זה ליום? לומר שההקרבה צריכה לעשות

כנגד היום, הכנראה כנגד חמה, כנגד השמש.

לכן שחר קרב במערב.

היא זורחת במזרח, אז כנגד זה במערב.

לכן ההקרבה היא

בקרן מזרח,

בקרן מערבית-צפונית.

שנה, שיניים. כתוב שנה, שיניים.

מה זה שנה?

אני מבטיח לכם כתוב,

כבשים בני שנה.

שנה, שיניים,

הסופה בראשי תיבות זה השמש.

כן? שיניים.

ה' ושיניים, השמש.

כמו שאמרנו, צריך להיות כנגד החמה, כנגד השמש.

עולה תמיד כתוב שמונה עשרה פעם

בכל החומש.

כנגדם תיקנו שמונה עשר ברכות בתפילת שמונה עשרה.

למדנו שתפילות כנגד תמידים תיקנו.

אז תמונה עשרה פעם הוזכר, עולה תמיד,

וכנגד זה שמונה עשר ברכות

לתפילת שמונאס, בברכת המינים שהוסיפו, המינים ומלשינים,

והם משומדים,

כל הנוסחות,

תקנו ביבנה,

זה תקנו כנגד מה שכתוב בשמות כט,

אמ״ב, כתוב

בלי עולה,

תמיד, כתוב בלי עולה, תמיד, בלי עולה, פעם אחת כתוב ככה,

כנגד זה הוסיפו את הברכה הזאת.

35 פעמים הוזכר

תמיד בחומש,

זה כנגד למדהי מלאכות

שנבראו בבראשית.

אז הרוקח מביא את כל הרשימה.

זה מעשה בראשית, בבריאת העולם,

היה למדהי מלאכות

שנבראו בבריאה, וכנגד זה כתוב

תמיד 35 פעמים.

את הקבע שיחת תעשה בבוקר.

אז כבשים כתוב בפרשה על זה שניים.

כתוב ארבע פעמים כבש.

אז יש שישה.

השישה כנגד שישה כבשים

המבוקרים

שלא פוחתים מהם.

כתוב במנחות.

במיטת עמוד ב' בגמרא

יש שישה

כבשים שכבר בדוקים ממור.

שיהיו מוכנים, שאם יצא שבת, שיש שני ימים טובים של ראש שנה,

שייצא

זה הזמן שקבעו, שלפחות יהיו שלושה ימים בכל שני

כבשים

של התמיד.

אז זה שישה.

אז רמוז פה בפרשה שישה כבשים.

כבשים זה רבים, שתיים ועוד ארבעה.

שזה בא לרמוז בדין הזה.

וכנגד שש פעמים העולם מוזכר בפרשות העקידה.

כמו שנראה, אחרי פרשות התמיד יש פסוק שמזכירים

שזה בא לעורר את הזכות של העקידה.

וגם

נזכר

כנגד השישה

תשמרו, תקריבו ותעשה.

תעשה כתוב עוד ארבעה, אז ביחד שישה.

תשמרו, תקריבו ועוד ארבעה תעשה.

וגם שישה כנגד זה.

ולכן צריך עולה כיצחק.

שיש דין

שצריך להיות

לא קשור היד.

והרגל, אלה יהיו עקודים. היד והרגל יחד.

כך כופתים את הקורבן.

כמו שמובא בתמיד ל״א עמוד ב׳, שכופתינה תמיד כי יצחק.

יד ורגל יחד.

ולא יד יד בנפרד, רגל רגל בנפרד.

אחד בגמטריה השלוש עשרה.

כנגד שלושה עשר שעוסקים בתמיד.

כמו שמובא ביום הכ״א עמוד א׳,

שזה יוצא שלושה עשר כהנים שמתעסקים.

בקורבן.

וגם, באחד,

כתוב פה

שהממונה אומר, קראו שמה.

בשביל מה אנחנו אומרים? שמע ישראל,

השם אלוהים, הוא אשם אחד.

אז פה זה מרמז על האחד שבשמע ישראל, שהוא אומר להם לקרוא.

הממונה.

תעשה בבוקר

בגמטריה לארבע שעות.

כי הדין של קורבן התמיד.

לעשות בארבע שעות הראשונות של היום.

זה הזמן שקורבן התמיד של שחר. זה רמוז בא, תעשה בבוקר.

עכשיו יש כאן שאלה.

התורה מקדימה התמיד של שחר לפני תמיד של בין הערביים.

ויש שיטות,

הרוקח ואבן עזרא מפרשים,

שבין הערביים זה אחרי השקיעה, כמו שנראה בהמשך.

היום זה אחרי השקיעה, וזה כביכול כמו בלילה, או ספק לילה.

אז למה מקדימים את היום ללילה?

יש קבוצת של לילה.

אז זה בכלל לא קשה, אומר הרוקח. למה? כי בקורבנות הולכים,

יושבים בקורבנות, לא כמו תמיד הולכים, כמו שבת,

וכל מיני דינים, שהיום הולך אחרי הלילה.

התחיל מהלילה, ואז היום.

יום שלם. ויהיה ערב, ויהיה בוקר יום אחד. במילת ערבית.

ותמיד,

בקורבנות,

הלילה הולך אחר היום.

אנחנו מתחילים מהיום, ואחר כך הלילה.

כך כתוב בתמורה, הדף י״ד עמוד א',

שהלילה בקורבנות הולך אחר היום.

בבוקר,

מי שהנצח אמר עד

לפרוס זריחתו בעולם,

עד שהשמש פרוס את כנפיה על כל העולם.

כאן מפרש הרוקח ואברבנאל, שזה ארבע שעות.

בארבע שעות

הראשונות של היום, זה מה שקורה פה.

זה בוקר.

שיניים ליום.

ליום.

למה ליום? כפי שהעולם נברא ביום.

כתוב הפסוק.

ביום עשות השם אלוהים ארץ ושמיים.

ובראשית ב' ד'.

אז זה,

לכן כתוב שיניים ליום.

אז שיניים ליום. צריך זכר.

דווקא זכר.

כמו יצחק.

אז זה יהיה תמיד. בבוקר או בערב יהיה שיניים ליום. שיהיה זכר תמיד כמו יצחק.

אצלנו כתוב אחד,

בלי ה'.

בפרשת תצווה כתוב על הכוונה תמיד ה-אחד.

שם הכוונה ה-אחד. אחד כמו שפרשנו פה.

על השלוש עשרה ממונים.

וכנגד שמע שאומר לקרוא אחד.

שם כתוב ה-אחד,

לומר המיוחד שבעדר.

וגם לרמוז ה-אחד. השם אחד.

כן כתב הרוקח.

בעץ חיים הוא פירש, מעריץ,

הכבש האחד. כלומר הכבש,

אצלנו כתוב הכבש אחד לי היי,

אבל הכבש זה אומר המובחר שבעדר כבר.

בלי שכתוב ה-אחד.

הכבש כבר בא לומר שזה המובחר.

אבל אם בשם הרב מבריסק זכותו תגן עלינו האמן, בחידושים על פרשת פנחס,

הוא מייר את העניין הזה, למה פה כתוב אחד ושם בפרשת

זה כתוב ה-אחד.

אז בגמרא מנחות,

נמתק,

כתוב די ששני

מדין לא מעכבים של שחר

ושל בין הארבעים זה לא מעכב זה את זה. גם אם לא הקריבו בבוקר,

אפשר להקריב את שבין הארבעים.

אבל זה אחרי שנחנך המזבח.

אבל בחנוכת המזבח,

לא אחרי חנוכת המזבח, בחנוכת המזבח.

כמה ש... צריך קודם כל להקריב

של שחר,

ואם לא הקריבו של שחר, אי אפשר להקריב את שבין הארבעים.

ולכן כתוב, האחד, כי יש לו דיליות האחד, יש לו דיליות ראשון, שהוא מעכב.

אבל אצלנו פרשת פנחס זה פרשת תמיד,

לא דווקא בזמן חנוכת המזבח,

אלא אחרי שנחנך המזבח,

כשזה לא מעכב, אפשר גם להקריב,

אם לא הקריבו את של הבוקר,

אפשר להקריב את של בין הערביים,

אז לא צריך להגיד האחד, כי אין לו דיליות האחד,

ראשון.

אז כמו שאמר בעץ חיים,

האכבש, זה כבר אמר שזה המובחר.

ושם שצריך להיות ראשון בפרשת צווה,

כי זה כשנחנך המזבח,

צריך להגיד.

אה, אחד, להגיש שיש לו דיליות ראשון.

אבל אצלנו כתוב אחד,

כי אין לו דיליות ראשון,

כי למשך הדברות אחרי שנחנך המזבח,

אין דיל של בוקר להיות ראשון,

שגם לא הקריבו את של בוקר, אפשר להקריב את של בין הערביים.

ואת הכבש השני תעשה בין הערביים.

אז כמו שאמרנו, שלפי הרוקח ראה אבן עזרא,

בין הערביים,

אחר שיערב גלגל חמה,

כשגלגל החמה מעריב, פירוש אפילו שיש עוד אור,

אבל גלגל חמה הוא מעריב ולא רואים אותו כבר.

זה הזמן של הקרבה,

התמיד.

תעשה בין הערביים.

והיו להם במקדש

מקומות גבוהות ששם היו מסתכלים לראות שגלגל חמה מעריב.

זה יוצא שזה בבין השמשות.

משקיעת החמה,

מיד מתחיל לפנות את הכוכבים.

אבל תמאים על זה, כבר משנה מפורש,

פסחים נח, עמוד א',

שתמיד יש חג כבר מוקדם יותר, מחצות יום כבר.

וצריך עיון.

אבל אם זה לפי פשט התורה,

אם משמעות הפסוקים,

ככה מפרשים הרוקח ראה אבן עזרא

בין ערביים.

בזמן שהיו מקריבים,

היו מתפללים למשוררים.

כמו שנאמר בדברי הימים ב',

פרק כט, פסוקים כז כח,

שהיו מתפללים למשוררים.

ועשירית העפה סולת למנחה.

מה זה עשירית העפה?

אז עפה זה מידה.

אז עשירית מזה, עשירית מהעפה,

זה כמו שיעור חלח.

זה ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה.

ובלוגין זה שבעה לוגין וחומש.

וסולת זה סולת חיטים.

ועשירית העפה

זה עומר,

שזה המידה כמו שאמרנו.

ארבעים ושלוש

ביצים וחומש,

ובלוגין זה שבעה לוגין וחומש.

אז התורה אומרת, ועשירית האפה סולת למנחה בלולה

בשמן כתית רביעית העין. אז זה צריך להיות בלולה, הסולת הזאת צריכה להיות בלולה.

בשמן כתית, שמן זית הוא

זית כתושה,

אז אין צריכות כתוש,

שייצא

דק וזך,

וזה רביעית העין. כמה הכמות של השמן?

צריכה להיות רביעית העין, אז העין זה מידה.

העין זה 12 לוג,

אז רביעית העין זה 3 לוגים.

אז את הכמות הזאת

של

הסולת שאמרנו עומר, עשירית אלפה זה עומר. זה אומר שבעה לוגים וחומש

עם שלושה לוגים שמן.

זה ממש כמות, לכן כתוב בהלולה, שיהיה כמות,

שהשמן נסבע, מה שנקרא, הסולת

תסבע בשם.

ולא, לא כתוב יצק עליה, לא קצת.

לכן כתוב בהלולה, שיהיה כמות, כמו שהתורה אומרת.

עשירית אלפה

ורביעית העין.

זה אומר שבעה לוגים וחומש,

על השלושה לוגים.

וכתית רמוז,

שתי בתי מקדש.

כ' י' זה בית מקדש ראשון, 410 שנים.

כ'-כ' זה 420 שנה בבית מקדש שלי.

עולד תמיד העשויה בהר סיני.

מה זה בהר סיני?

כשם שירד להר סיני, כך יקבל ברצון הקורבנות.

העשויה בהר סיני.

זה עמוס פה על העניין הזה,

שזה יהיה ברצון כמו שירד בהר סיני.

יש עוד פירוש.

העשויה בהר סיני, שהשם הראה למשה רבנו

את מעשי המשכן,

בגלל מעשי התמיד.

אז זה העשויה בהר סיני.

וגם משה רבנו בימי המילואים, שבעה ימי המילואים הראשונים, הוא הקריב.

אחר כך משה ביום השמיני, אחר כך אהרון הכהן ביום השמיני,

וזה מה שהוא אמר לו, וזה אשר תעשה על המזבח, כמו שעשיתי.

בהר סיני זה לאו דווקא קנט במדבר סיני.

ועץ חיים מביא שהעשויה בהר סיני, כמו בהר סיני שעשו בכלי שרת,

כשכתוב וייסם בהגנות,

אז גם פה צריך שיהיה בכלי שרת.

לריח ניחוח יש של השם,

כולם יהיו לריח ניחוח ואש אוכלה,

וכל זה

כשמנסקור רביעיתיים צריך שיהיה נסר

של הכבש,

צריך שיהיה יין ישן,

לא פחות מ-40 יום,

והמידע שלנו רביעיתיים, כמו שאמרנו, רביעיתיים,

האיים זה 13 לוג, אז רביעיתיים זה שלוש לוגים יין.

לכבש האחד בקודש.

אז כל זה לכבש האחד, הנסך של רביעיתיים,

לכבש האחד בקודש,

במזבח שהוא קודש.

נסר נסך שכח לשם,

זה הנסך הזה של הין צריך להיות שכח,

שיהיה יין המשכר, כמו שאמרנו, לפחות מ-40 יום.

ואת הכבש השני תעשה בין הארבעיים,

זה התורה באה להשוות את קרובן.

שבין הארבעיים לבוקר,

שיהיה כמו מנחת הבוקר,

כמנחת הבוקר אנחנו נזכות תעשה.

שבין הארבעיים תעשה כמו מנחת הבוקר,

עשירית הפסולת, שמן זית,

בני שחיין, כמו בבוקר.

התורה סיימן כאן, אנחנו נזכות תעשה, כי הוא פתח ואמר.

ואת הכבש השני תעשה, אז הוא סיים,

כמנחת הבוגר וחוזקו תעשה.

אישי ריח ניחוח להשם,

שכולם יהיו אישי ריח ניחוח להשם

בלי שום שארית.

יש מקומות שכתוב הנותרת ממנו וכולי,

שזה יהיה לכהנים.

פה לא, הכל יהיה להשם.

לא נשאר לכהן כלום מזה.

יש כאן מסמיכים, מיד אחרי פרשת התמיד, את הפסוק

ושחטת אותו על ירך המזבח, צפונה לפני השם וכולי,

שיש לזה עניין לעורר זכות העקדה,

והשולחן אורך מביא את זה.

בסימן א', סעיף ח',

עיבור הגרא הביא על פי המדרש שם בהלכה.

כתוב במדרש, ויקרא רבה,

פסקה ב', יא',

שבשעה שהיו ישראל מקריבים

התמיד על גבי המזבח וקוראים למקרא הזה, צפונה לפני השם,

פסוק שהזכרנו,

זוכר הקדוש ברוך הוא עקדת יצחק.

הוא פירש רבי יצחק אליהו לנדה מווילנה.

מה העניין הזה?

שזה מעורר, איך זה מעורר את הזכות של העקדה?

שייתכן שצפונה מרמז על אלוהו של יצחק, שהוא היה צפון מששת ימי בראשית,

עד שנקרב תמורת יצחק.

זה עמוד בצפונה.

מעריל דיסקין, זכותו תגן עלינו, אמן, הוא מפרש

בבור שלו על התורה בויקרא.

הרי מה הפסוק הזה? אנחנו קוראים

על ירך המזבח צפונה לפני השם, ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני השם.

הוא הוזכר עניין של שחיטה בצפון של המזבח.

מה,

מי חידש את הצפונה לפני השם?

זה אברהם אבינו, הוא חידש את השחיטה בצפון.

כי אברהם אבינו לא רצה להתיר את יצחק.

ראש המלאך

אמר לו אל תשלח ידך על הנער.

הוא לא רצה להתיר את יצחק.

הוא פחד שיהיה מום בעיל,

הוא יצטרך לחזור.

הוא לא פחד שיהיה מום, הוא פחד שיהיה מום

ויפסיד את המצווה.

הוא השאיר את יצחק מוכן, שיהיה מום בעיל,

יוכל

לעשות את המצווה ביצחק.

לכן הוא לא יתיר את יצחק.

נו, אז איפה הוא יעשה את הקורבן של העיל?

בצפון הוא חידש להקריב בצפון של המזבח למטה

ובמסורות נפש של אברהם אבינו

נהיה דין לכל הקורבנות כולם

לשחוט בצפון, אז זה מעורר את הזכות של העקדה, כי למה אנחנו שוחטים בצפון?

במסורות נפש של אברהם אבינו בעקדה

אז לכן זה מעורר את הזכות של העקדה, הפסוק הזה, ושחטת אותו ערך המזבח צפונה

לפני השם, לכן מסמיכים את זה.

הפרשה הזאת,

פרשת התמיד, לא כתוב את האותיות בכל הפרשה ג' וט',

תעברו על כל הפרשה,

עד לשם

לא כתוב את האותיות ג' וט', גט.

למה לא רשום גט?

שכהן שנשא אישה גרושה או פסולה,

ויש לו דין,

הוא צריך לנדור, אם הוא נודר

שהוא מגרש את האישה, הוא יכול לעבוד.

הוא יכול לעבוד ואחר כך לא גרש, אם הוא נודר.

זה בעל אמור זה הדין הזה של גט.

וזה מובא בגמרא, בבחורות מ״ה.

וגם, עוד ינא רמוס פה עוד דבר,

שכל מי שמגרש אשתו הראשונה,

מזבח מוריד דמעות עליו.

אם הוא לא מצא ערוות דבר, אם הוא מצא ערוות דבר,

תורם צווה לגרש, זה מצווה לגרש אם יש ערוות דבר באישה.

אבל אם הוא סתם מגרש מסיבות אחרות,

מזבח מוריד דמעות עליו,

כך כתוב בגיטין דף צ״ עמוד ב.

עוד דבר קטן, בפרשת התמיד,

יש פייטי תיבות.

שמונים ותשעה תיבות.

עד לשם.

בבראשית, מתחילת בראשית,

עד יום אחד,

כתוב

פלוס

גם

מיום השישי

עד אשר ברא אלוהים לעשות פייטי תיבות.

זה לומר שלא נברא העולם אלא בזכות הקורבנות,

כמו הפייטי תיבות שמוזכרים בפרשת תמיד.

וכמו ששנינו במשנה המפורשת,

במסכת אבות, פרק ראשון ומשנה ב'.

על שלושה דברים העולם עומד,

על מהם ועל העבודה.

ועל זה העולם עומד.

שנזכה בעזרת השם,

שיעורר זכות העקדה עלינו,

ונגיע בעזרת השם במהרה בימינו אמן.