הלכות ריבית

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם אנחנו נלמד קצת בהלכות ריבית.

לפני שנדבר בהלכות ריבית, נדבר על מצוות ההלוואה.

מצטווינו בתורתנו הקדושה על מצוות ההלוואה,

שנאמר אם כסף תלווה את עמי תיענה עמך לא תהיה לו כנושה.

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה כל אם שבתורה רשות.

זאת אומרת, אם כתוב בתורה אם כך וכך, אז זה רשות.

מלבד שלושה מקומות ששם נאמר אם,

ושם לא הכוונה רשות, אלא הכוונה אם, הכוונה זה מצווה וחובה.

אחד משלושת המקומות אלו הוא מה שנאמר מצוות הלוואה.

אם כסף תלווה את עמי,

אין לפרש את מצוות ההלוואה רשות.

אם חפץ ילווה ואם אינו חפץ אינו חייב להלוות,

שהרי נאמר בתורה פסוק נוסף, כי בכוויון,

כי פתוח תפתח את ידך, לא בעבד תעוויתנו. זאת אומרת ככה,

יש מצווה להלוות,

מי שמבקש ממך הלוואה,

יש לך אפשרות לתת הלוואה,

יש מצווה לתת לחבר הלוואה.

זה לא חייב להיות דווקא עני,

הפסוק דיבר לעני, אבל זה לאו דווקא.

כל מי שנצרך להלוואה,

יש מצווה וחובה עליך לעזור ולסייע.

זאת מצוות ההלוואה, מצווה חשובה, מצווה גדולה מאוד.

בפרטי המצווה נצטווינו בתורתנו הקדושה,

וכי אמוך אחיך עמך, אל תיקח מעיתו נשך ותרבית,

ויראת מאלוהיך וחי אחיך עמך.

את כספך לא תיתן לו בנשך, ובמרבית לא תיתן אוכלך.

למעשה התורה הביאה לנו הרבה פסוקים שמדברים מחומר איסור ריבית.

כשאנחנו בודקים בספרי הפוסקים,

מדברי הרמב״ם, מדברי השולחן הערוך,

אנחנו רואים שישראל המלווה לישראל בריבית. זאת אומרת,

יהודי המלווה לחברו בריבית,

יש הרבה איסורים בכך.

עובר בשישה לווים.

זאת אומרת, יש שישה מקומות שנאמר בלשון של לאו. לא, לא תעשה כך וכך.

אז הפסוקים הם ככה.

לא תהיה לו כנושה,

זה הלאו הראשון. הלאו השני, את כספך לא תיתן לו בנשך.

הלאו השלישי, ובמרבית לא תיתן אוכלך.

הלאו הרביעי אל תיקח מאיתו נשך ותרבית.

הלאו החמישי לא תסימון עליו נשך, והלאו השישי ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

אלו הם שישה לווים שעובר הלווה כשמלווה לחברו בריבית.

תכף אנחנו נסביר כיצד האדם שמלווה בריבית,

זה נקרא שהוא עובר על ריבית דאורייתא.

הלווה,

זה שמקבל את ההלוואה,

גם הוא עובר על איסורים,

אבל הוא עובר על שלושה לווים.

זאת אומרת, יש מלווה, המלווה זה שנותן את ההלוואה, הוא נקרא מלווה,

הלווה זה שמקבל את ההלוואה.

הלווה שמקבל הלוואה בריבית,

אז הוא עובר על שלושה לווים.

מה עם השלושה לווים?

הפסוקים שנאמרו, זה א',

לא תשיח לאחיך,

ב', מה שכתוב, ולאחיך לא תשיח,

והשלישי, ולפני עיוור לא תיתן מכשול. זאת אומרת,

מלבד מה שראינו שהמלווה עובר בשלושה לווים,

הלווה עובר בשלושה לווים.

המלווה בשישה לווים, הלווה בשלושה לווים.

מלבד הלווה והמלווה,

כל המצטרף להלוואה בריבית,

כל העוזרים, כל המסייעים, גם הם בכלל.

הערב להלוואה עובר בשני לווים. זאת אומרת, אחד שמלווה לחברו בריבית והוא מבקש ערבות מאדם מסוים,

שהוא יהיה אכן ערב להלוואה,

אז הוא עובר,

הערב להלוואה עובר בשני לווין,

לא תסימון עליו נשך, זה עליו האחד,

עליו השני, ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

העדים.

המלווה בעדים, אז העדים גם כן, העיוורים עוברים בשני לווין,

לא תסימון עליו נשך, זה עליו הראשון,

עליו השני, ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

וממילא כל המסייעים, כל המתווכים למיניהם,

כולם עוברים בחלק מהאיסורים.

על כל פנים,

כמו שראינו,

חומרת איסור ריבית היא חמורה מאוד.

מלבד האיסורים שאנחנו רואים,

יש לנו גם את החומרה שהגמרא מביאה.

באזהרת התורה, אני השם אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים.

ואמרו חזל במדרש, אמר הקדוש ברוך הוא,

על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שתקבלו עליכם את מצוות ריבית.

כל המודה במצוות ריבית מודה ביציאת מצרים.

חס ושלום, כל הכופר במצוות ריבית כופר ביציאת מצרים.

עונשו של המלווה בריבית, מלבד הלווין שראינו,

מרובה מאוד לפי שהוא ככופר ביציאת מצרים ובאלוהי ישראל,

שאין לו חלק לעולם הבא ואינו חי לתחיית המתים.

אז ממילא אנחנו רואים עד כדי כך, ולא רק זה, גם בעולם הזה,

המלווה בריבית נענש מידה כנגד מידה שנכסיו מתמוטטים.

שהרי הקדוש ברוך הוא המשגיח על כל העולם וידעו העושר והכבוד,

והאדם המלווה בריבית נגד רצון הבורא, הרי הוא כמי שאומר שאין ביכולת הקדוש ברוך הוא להשאירו ולפרנסו.

ולכן נענש מידה כנגד מידה שנכסיו מתמוטטים. זאת אומרת,

זה לא רק שהוא לא קיים את חיית המתים,

זה לא רק העניינים שאמרנו.

מלבד זאת, הוא גם כן נחשף בעולם הזה מתמוטטים.

ולכן הרבה פעמים רואים הרבה אנשים שפתאום מתמוטטים,

אנשים בעלי עסקים עשירים, היו עשירים, ופתאום רואים ביום אחד מתמוטטים.

בוודאי שאחת הסיבות זה המלווים בריבית,

שכמו שכאן אנחנו רואים שהמלווה בריבית,

כל המלווה מעותיו בחינם, אבל מי שמלווה את מעותיו בחינם ללא ריבית,

עליו הכתוב ואומר, כספו לא נתן בנשך,

עושה אלה לא ימות לעולם. זאת אומרת, המלווה ללא ריבית,

אז הנכסים שלו מתברכים.

זה מה שכתוב בפסוק, עושה אלה לא ימות לעולם.

למעשה,

אחרי ההקדמה שהקדמנו,

שאכן ישנם את הלווים,

חומרת האיסור,

אנחנו צריכים לדעת מה בעיקר,

מה אסור ומה מותר.

נעמוד על חלק מהדברים עד כמה שנספיק.

ישנה ריבית דאורייתא שנקראת ריבית קצוצה.

ריבית קצוצה, כשכתוב בהלכה ריבית קצוצה, זה ריבית דאורייתא. כגון,

אדם שמבקש מחברו, תלווה לי 1,000 שקלים

לחודש ימים.

אומר לו, 1,000 שקלים, ותחזיר לי 1,100.

המלווה אומר ללווה, אני מוכן להלוות לך 1,000 שקלים לחודש,

בתנאי שתיתן לי עוד 100 שקלים.

זה נקרא ריבית קצוצה. מדוע?

כי בשעה שהוא מבקש ממנו את ההלוואה, הלווה שפונה למלווה,

מבקש ממנו את ההלוואה,

הוא אומר לו אני רוצה הלוואה והוא מציע לו הלוואה בריבית והוא קוצץ איתו מראש, הוא אומר לו אלף שקלים עבור הלוואה לחודש, תוסיף עוד מאה שקלים,

התוספת של מאה שקלים זה ריבית קצוצה.

וכן אם הוא אומר לו כל חודש תוסיף כך וכך,

זה לא משנה, הוא יכול להגיד לו אני מלווה לך סכום אפילו יותר גבוה וכל חודש אז תשלם לי מאה שקלים.

אז כל תוספת ותוספת של ריבית זה נקרא ריבית קצוצה,

ועוברים על זה דאורייתא.

ולא רק אם הוא ישלם לו ריבית קצוצה בכסף,

וגם אם הוא ישלם לו את זה בפירות,

הוא יכול להגיד לו למשל,

אני מלווה לך אלף שקלים בתנאי שתיתן לי קילוגרם תפוחים או קילו ענבים.

כל דבר ודבר שזה מעבר להלוואה, כל תוספת ותוספת שניתנת עבור ההלוואה,

ושזה מעבר להלוואה, זה נקרא ריבית קצוצה,

אם קצצו בשעת ההלוואה ואכן הוא בסוף נתן לו את הריבית,

אז בזה עובר על ריבית דאורייתא.

ריבית דאורייתא על פי דין, כמו שאמרנו, זה בוודאי שאסור, עוברים על הרבה איסורים,

ואכן אדם שעבר על איסור ריבית ושילם,

הלווה שילם למלווה ריבית,

ריבית קצוצה יוצאה בדיינים.

זאת אומרת שאם הוא יתבע אותו לבית דין, בית דין יחייבו אותו ויגידו לו, תשמע,

תחזיר לו את הריבית,

וכיוון שהוא לקח ריבית דאורייתא, ריבית קצוצה יוצאה בדיינים,

וכמובן, אם יציעו לו שיחזור בתשובה, שלא ימשיך בדרך הזאת.

אבל מבחינת ההלכה, בהלכות ממונות,

ריבית קצוצה יוצאה בדיינים,

וכמו שאמרנו, ריבית דאורייתא זה הלוואה מהמלווה ללווה תמורת תוספת,

וזה לא משנה, זה לא חייב להיות הרבה תוספת,

גם אם זה תוספת של פרוטה אחת,

בגלל ההלוואה, גם זה נקרא ריבית קצוצה.

גם אם הוא יגיד לו, אני אוסיף לך על אלף שקל, רק שקל אחד, שזה לא משמעותי,

עצם זה שהוא קצץ איתו בעבור ההלוואה שהייתה למשך זמן מסוים,

אני מוסיף לך, אז הוא קצץ איתו בשקל אחד אפילו,

זה מפרוטה ומעלה. אני סתם נוקט דוגמה אפילו שקל, שבעינינו זה נראה לא מי יודע מה.

בכל זאת, התוספת הזאת שניתנת עבור ההלוואה,

זה נקרא ריבית קצוצה.

ישנם, אם זה יצא בדיינים, אז הוא עבר איסור או ש...

אז ברגע שהוא הייתה, עצם ההלוואה בריבית זה איסור.

אבל אחר כך, אם הוא שלם לו, ברור שבזה הם סיימו את כל האיסורים, כמו שראינו.

עכשיו, אם הלווה והמלווה רוצים לעשות תשובה,

אז המלווה, אז הם באים לרב, אז הוא מציע להם, הוא אומר להם, תראו, קודם כל תעשו את כל תקנת חזרה בתשובה,

קבלה על העתיד וחרטה על העבר,

אבל החלק החשוב שזה חייב להיות,

שאתה תחזיר לו.

אומרים למלווה, אתה תחזיר לו את מה שלקחת,

נגיד לקחת ממנו 100 שקלים בתור ריבית,

תחזיר לו את כל ה-100 שקלים,

ואחרי שהוא מחזיר ללווה את ה-100 שקלים שהוא לקח,

אז זה החלק החשוב שאכן זה יתחפר לו, כמובן, נחמד מאוד שיעשה תשובה.

אבל אחד התנאים זה שהוא חייב להחזיר את הריבית הקצוצה הזאת.

כי כמו שנגיד אדם שגזל, אדם שגוזל מחברו,

אחד התנאים שלו, אדם לא יכול להגיד,

גזלתם מפלוני אלמוני 100 שקלים,

אני אעשה סיגופים, תעניות ואני אחזור בתשובה. זה לא מספיק.

הוא חייב להחזיר את הגזלה,

אחרי שהוא מחזיר את הגזלה אז הוא צריך לעשות את כל עיקרי במהלך התשובה.

אבל אחד התנאים זה להחזיר את הגזלה כדי שיכופר לו.

הוא הדין גם בהלוואה, הלוואה בריבית,

ממלווה שלקח ריבית כדי לכפר על עצמו מהריבית,

אז הוא צריך לעשות את כל תנאי התשובה.

מלבד זאת, הוא חייב להחזיר את הכסף ללווה,

את כל כסף הריבית שהוא לקח,

ואם הוא עושה תשובה, בוודאי שיתכפר לו.

כל שכן, אם הוא לא ידע את חומרת האיסור,

כי יש הרבה שלא מבינים את חומרת האיסור, חושבים שלהלוות בריבית זה בעצם אני עשיתי לו טובה, נתתי לו הלוואה,

אז הוא יכול ליהנות מההלוואה שלי, למה שאני לא אקבל על זה תמורה?

ככה אנשים חושבים.

כמו שאדם אומר, כמו שאם אני משכיר את המכונית שלי אני מקבל על זה כסף,

וזה מותר, מותר לי להשכיר מכונית על מנת לקבל כסף.

אז הרבה חושבים, טוב, אז אני כאילו נותן לו את הכסף שלי והוא נהנה, שישלם לי עבור זה תוספת.

אז זה אנחנו מדגישים, זה כוונת התורה.

הלוואה חייבת להיות מצוות הלוואה,

זה לתת אלף שקלים על מנת לקבל חזרה אלף שקלים,

וזה אתה מבצע ומקיים מצוות דאורייתא גמורה.

מה שאין כן, אם אתה מבקש מראש, המלווה שמבקש מראש,

תוספת עבור הלוואה,

התוספת הזאת נקראת ריבית קצוצה,

וכמו שראינו את חומרת האיסור,

הרבה להבין גם למלווה, גם ללווה,

וראינו כמה דברים שגם בעולם הזה ובעולם הבא הוא סובב.

אלו הדברים... להזכיר מכונית זה לא בדיוק,

זאת אומרת, זה משהו אחר לגמרי, זה כמו שאני אלך לעבוד אצלו.

כן.

אתה צריך לשלם לי על מה שעבדתי אצלו.

נו, נכון, לכן אמרתי, יש הרבה אנשים שחושבים,

הרבה אנשים חושבים שלהלוות זה דומה,

אנשים ככה טועים, אנשים אומרים,

כמו שאם אני מזכיר את הרכב שלי והוא נהנה,

אז הוא משלם לי על זה.

אז האנשים חושבים, אני כאילו נותן לו את הכסף שלי,

והכסף שלי במקום שאני אעשה בו עסקים,

אז הוא ייהנה במה שהוא רוצה וישלם לי תמורת זה. ככה, זו הטעות שנמצאת אצל הרבה אנשים,

מחוסר ידיעה,

והם לא מבינים שהם עוברים על הרבה איסורים. לכן,

צריכים תמיד להדגיש ולדעת שאיסור ריבית זה מאוד מאוד חמור,

וכמו שראינו,

זה לא רק חמור בעולם,

זה לא רק לעולם הבא, גם בעולם הזה,

כמו שהגמרא מביאה,

נכסיו מתמוטטים.

לכן, מאוד מאוד צריכים להקפיד כשאתה רוצה לקיים מצוות הלוואה,

להלוות ללא ריבית, אלא לקיים את המצווה בצורה פשוטה,

לשם שמיים.

ישנם, מלבד איסור ריבית דאורייתא,

ישנם הרבה איסורים שזה מדרבנן, ותכף נראה אותם.

ישנה הלוואה, למעשה יש מושג של ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת.

זה לא דאורייתא, לפעמים בן אדם מתכנן,

בן אדם מתכנן להלוות מחבר, הוא יודע שפלוני אלמוני מלווה כסף,

עכשיו הוא רוצה שהוא ייתן לו בסבר פנים יפות,

או הוא רוצה שילווה לו סכום גבוה, אז מה הוא עושה?

אז הוא,

לפני שהוא ילווה לו, הוא עוד לא מדבר איתו על ההלוואה,

הוא בא, נותן לו איזה מתנה,

כן? בא לפני כן, נותן לו איזושהי מתנה,

ואומר לו, תשמע, אני אולי אצטרך ממך הלוואה.

ככה זה מה שהוא אומר לו. למעשה,

הוא לא אומר לו, זה עבור ההלוואה, אבל הוא,

זאת אומרת, הוא לא תולה את זה בהלוואה. זה לא,

הוא לא תולה, הוא אומר, תשמע,

אני, הלוואה עבור הריבית. הוא מקדים לו, נותן לו מתנה לפני שהוא מבקש ממנו הלוואה,

והמטרה שלו זה כדי לבקש ממנו הלוואה,

אחר כך הוא בא לבקש ממנו הלוואה,

והמלווה מבין שבעצם הוא נתן לי מתנה מוקדמת כדי לקבל הלוואה,

זה לא נקרא ריבית דאורייתא, כי הם לא קצצו, זה לא היה תנאי בשביל זה,

זה נקרא ריבית מוקדמת שהיא אסורה.

הוא עדין גם ריבית מאוחרת.

מה זה ריבית מאוחרת?

למשל, ביקשת מחבר הלוואה, נתן לך אלף שקלים הלוואה לחודשיים, שלושה,

החזרת לו את ההלוואה.

אחרי יום יומם אתה בא אליו ונותן לו איזושהי מתנה.

זה לא היה מראש, זה לא היה מותנה מראש בכלל,

לא תמורת זה הייתה הלוואה,

אבל כיוון שכל המתנה שאתה נותן לו,

כל המתנה שאתה נותן לו עכשיו זה היה בגלל ההלוואה,

אז היות וזה ברור לנו שזה בגלל ההלוואה,

לכן באופן הזה זה גם אסור.

אמנם זה איסור מדרבנן, אבל גם זה אסור.

זה נקרא בהלכה ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת,

שהיא אכן אסורה מדרבנן.

אדם מבטיר טובה למי שעמד לו בשאר תחוקו. כן.

והוא בהזדמנות ינסה לעזור לו או לתת לו איזה מתנה או משהו, זה גם יהיה ריבית ברבנן.

כן, למעשה ככה. אז הגמרא מביאה שיש מושג של ריבית דברים.

לא רק במעות, אלא גם ריבית דברים,

וזה מתרחב. זאת אומרת, העניין הזה, למשל,

ישנם, לבוא ולומר לו כל מיני דברים,

לשבח אותו על זה, זה ריבית דברים. לבוא ולהגיד, תראו, האדם הזה הלווה לי, והוא כזה, והוא בעל חסד,

כל מיני שבחים, גם זה נקרא ריבית דברים.

יותר מזה, הגמרא אומרת אפילו שאם הוא לא היה רגיל להקדים לו שלום,

הוא לא היה רגיל, הוא בקושי הכיר אותו.

עכשיו, בגלל שהוא נתן לו הלוואה,

עכשיו הוא מקדים לו שלום,

שלום וברכה, שלום עליכם,

כל המושגים האלה, כל הדיבורים האלה,

ברור שזה בגלל ההלוואה.

ברגע שזה בגלל ההלוואה,

זה נקרא ריבית דברים, וזה גם אסור.

גם כל מיני טובות אחרות אסור.

למשל, דוגמה, אתה רואה את המלווה שלך בבית הכנסת,

אתה קונה לו עלייה על מנת שיעלה לספר תורה.

אתה מתכוון לתת לו עלייה אומנם,

אבל בתוך תוכך המטרה שאתה קונה לו עלייה זה בגלל שהוא נתן לך הלוואה.

אז כל הדברים האלה שאדם עושה לחברו,

למלווה, אם הלווה עושה למלווה,

אם זה בדיבורים,

אם זה בכל מיני דברים שמועיל לו,

עושה לו טובות, מודיע לו כל מיני הודעות וכדומה,

כל הדברים האלה נקראים ריבית דברים,

וגם הם אסורים.

זאת אומרת, מלבד ריבית שניתנת בכסף או בשווה כסף,

שראינו שזה ודאי אסור,

גם לא דברים שהם ממש כסף, אלא טובות למיניהם,

או אמירות למיניהם, אתה מודיע לו כל מיני הודעות למיניהם.

וכדומה. כל הדברים האלה הם גם כן אסורים.

כמובן, אלה הם דברים שהם אסורים מדרבנן.

ישנם הרבה הרבה דברים שהם אסורים מדרבנן,

שאכן הציבור לא כל כך מודע להם,

מתוך חוסר ידע, חוסר לימוד.

על כל פנים,

הרבה דברים בעסקאות או בהלוואות,

תכף נדבר על חלק מהם,

גם הם אסורים. כמובן, הם אמנם אסורים מדרבנן, אבל בהחלט שהם אסורים.

למשל, הגמרא מדברת הלוואת שאה בשאה.

מה הכוונה?

אם למשל אדם מבקש שאה חלקים שאה, זה מידה מסוימת. מידה מסוימת בזמן חז״ל שישתמשו.

נשתמש במידות שלנו.

למשל, אדם מבקש מחברו,

אני רוצה, הוא רוצה ממנו נגיד עשרה ארגזים של ענבים.

הוא רוצה עשרה ארגזים, כל הארגז שוקל עשר קילו, מאה קילו ענבים.

הוא מבקש ממנו, תביא לי ענבים, אני אחזיר לך ענבים.

זה נקרא הלוואת שאה בשאה.

בעצם הוא מבקש ממנו מאה קילו על מנת לקבל בחזרה מאה קילו.

לכאורה, מה יש בזה?

הרי קיבלתי מאה קילו ואני מחזיר לו את אותו מוצר,

אותו סוג ענבים, אותו הכול.

הגמרא אומרת שהלוואת שאה בשאה היא אסורה.

ולמה? מה הסיבה?

הסיבה היא פשוטה.

כי כשאני מלווה לחבר,

נגיד אני מלווה לו מאה קילו ענבים,

כיום המאה קילו עולה נגיד אלף שקל.

ייתכן מאוד, כשהוא יחזיר לי את המאה קילו,

אז זה יעלה באלף מאה.

אז יוצא כאילו נתתי לו הלוואה של אלף,

והוא החזיר לי אלף מאה.

אז כיוון שכן,

אז זה בעצם יכול לקרות שיהיה כאן תוספת.

עצם זה שיכול לקרות שיהיה כאן תוספת,

אז זה אסור מדרבנן.

וזה נקרא הלוואת סאה בסאה שהיא אסורה.

ישנם מצבים ש... לא אמרתי לו, תחזיר לי שור בי.

נכון, הפוך.

נכון. אז כיוון שאני אומר לו, תשמע, תיקח אלף,

למשל, כמו שאמרנו, תיקח מאה קילוגרם ענבים, תחזיר לי מאה קילוגרם ענבים.

אז כיוון שזה לא כסף, אלא אנחנו מדברים ככה על מוצרים מסוימים,

שאכן המחירים משתנים,

וייתכן מאוד שהיום המאה קילוגרם עולה אלף שקל,

וכשתחזיר לי זה יעלה אלף מאה,

אז כיוון שייתכן מאוד שהמוצר הזה אכן יתייקר עם הזמן,

אז היוקר הזה זה תוספת. אז זה נראה שכאילו נתתי לך הלוואה של אלף שקל,

ואתה החזרת לי אלף מאה,

אז לכאורה יש כאן מאה שקלים תוספת.

זה נקרא הלוואת סאה בסאה שהחכמים אסרו אותה,

שבמקרים מסוימים אנחנו מתירים, תכף נראה מהם המקרים המסוימים שאנחנו מתירים אותם.

על כל פנים,

זה לאו דווקא פירות או ירקות,

כל דבר שזה לא כסף,

כסף מותר להלוות, כסף מותר להלוות עשרת אלפים על מנת להחזיר עשרת אלפים.

אלף שקל, תחזיר לאלף שקל, אין לנו בעיה.

למרות שפעם עם אלף שקל יכלת לקנות כך וכך דברים, כשתחזרת אלף שקל אתה לא יכול לקנות את כל מה שיכלת לקנות קודם.

נגיד היום אני יכול לקנות באלף שקל הרבה מוצרים,

בעוד חודשיים-שלושה, כשהוא יחזיר לי את האלף שקל, אני יכול לקנות 80% מהמוצרים.

זה לא נורא, זה מותר.

הלוואת כסף בכסף זה מותר,

כשאנחנו מדברים שאכן הוא מחזיר לו את אותו ערך כסף,

אלף שקל כמורת אלף שקל.

אבל בפירות, ירקות, כל הדברים האלה, זה נקרא הלוואת סאה בסאה, וזה אסור.

עכשיו,

לא רק כסף, לא רק פירות,

כל דבר שאנחנו יכולים לקרוא לו פירות,

גם אם הוא לא פירות, גם זה אסור.

דוגמה, למה אני מתכוון?

למשל, המטבע הנסחר אצלנו היום זה שקלים.

אז מותר להעלות אלף שקל, תחזיר לי אלף שקל.

אבל אם אני מבקש מהחבר, תלווה לי אלף דולר,

ואני אחזיר לך אלף דולר.

כיוון שהמטבע של דולרים זה לא המטבע הנסחר כאן,

זה לא המטבע של המקום כאן,

אז האלף דולר נקרא כמו פירות.

האלף דולר הללו נקרא,

אין הבדל בין אם אני מבקש ממך אלף דולר על מנת שתחזיר לי אלף דולר,

או אם אני אומר לך, אני מלווה לך מאה קילוגרם ענבים, על מנת שתחזיר לי מאה קילוגרם ענבים.

שניהם נקראים פירות,

ובפירות יש איסור של הלוואת סאה בסאה.

וזה איסור דרבנן, וכמו שאמרנו,

גם בדולרים זה על אותו חשבון. אם אני מלווה לך היום אלף דולר,

הערך של האלף דולר היום, נגיד, זה ארבעת אלפים שקלים.

אחרי חצי שנה, כשתחזיר לי את האלף דולר,

ייתכן שזה יעלה אז ארבעת אלפים ומאה שקלים,

ואז יוצא שכאילו אני מקבל יותר בגלל שהלוויתי לך.

אז לכן, כיוון שהמטבע של הדולרים זה לא המטבע שיוצא אצלנו,

אז אצלנו שהמטבע זה שקלים,

אז בשקלים זה מצווה ומותר להלוות.

לעומת זאת, להלוות דולרים על מנת לקבל את אותו סכום של דולרים, גם אסור,

כי זה בכלל הלוואת סאה בסאה.

למעשה, אז באיזה אופן כן מותר?

הרי אמרנו שנכון, הלוואת סאה בסאה זה אסור,

אבל ישנם אופנים שאכן זה מותר להלוות סאה בסאה,

וכמובן גם להלוות דולרים,

על מנת להחזיר את אותם הדולרים גם יהיה מותר.

באיזה אופן?

אז בהלכה מובא שני אופנים.

אופן אחד, אם יש ללווה מעט מאותו המין.

דוגמה, אם אני בא, אתה מבקש ממני אלף דולר,

אז אני אומר לך, תשמע,

אם יש לך אפילו דולר אחד,

אז היות וללווה יש דולר אחד, כל שקלים יש לו יותר,

אז ברגע שללווה יש מאותו המין,

ברגע שיש ללווה מאותו המין ואפילו מעט,

אז מותר לי להלוות.

או כמו שאמרנו, נגיד אתה מבקש ממני 100 קילוגרם ענבים,

אם יש לך קילו ענבים,

אני יכול להלוות לך 100 קילוגרם ענבים,

ואפילו יותר.

זאת אומרת,

הלוואת שאה בשאה שנאסרה,

זה רק אם אין לה לווה מאותו המין.

אבל אם יש לה לווה מאותו המין, ואפילו מעט,

חכמים התירו.

ולמה באמת?

הסיבה היא שלמעשה,

הרי אם יש לך,

דוגמה, אם יש לך נגיד דולר אחד,

מותר לי להלוות לך דולר,

כי אם אני מלווה לך את הדולר,

אז הדולר שנמצא אצלך כאילו קנוי לי.

אז אם הוא התייקר,

אז יוצא שהתייקר הדולר שאצלך,

שהוא תמורת הדולר שהלוויתי לך.

אז כאילו התייקר המוצר שלי.

וכן על זה הדרך. זאת אומרת, אנחנו תמיד מסבירים, נגיד דולר אחד מותר לי להלוות לך, כי יש לך דולר אחד.

אחר כך יש לך כבר שניים ואז אני אומר לך שוב אני מהלווה לך עוד דולר תמורת

אנחנו כאילו מסבירים שכל דולר כלפי דולר וכן על זה הדרך.

זאת אומרת כיוון שכל המושג של הלוואה של סאה בסאה זה דרבנן

חכמים התירו אם יש לך מעט מאותו המין כי המעט מאותו המין נחשב שכאילו נקנה לי

וברגע שזה נקנה לי אז כאילו זה שלי אז אם זה שלי וזה רק אצלך

אז מה שמתייקר אחר כך ועולה יותר אז זה כאילו התייקר בשבילי ככה חכמים ראו לנכון לכן במקרה במקרה שלנו

שבא להלוות ממך אלף דולר, אז תשאל את הלווה, האם יש לך דולר אחד לפחות?

אם יגיד לך שכן, אתה יכול להלוות לו.

אם לא, יגיד לך אין לי,

אז זה לא בעיה, אפשר למצוא פתרון, אתה יכול למכור לו דולר אחד.

להגיד לו, תשמע, תקנה מילין דולר אחד,

אז ככה אני, טוב, פותר את הבעיה.

אתה יכול לתת לו את זה מתנה דולר אחד.

אז זה גם כן.

זאת אומרת, העיקר לדאוג שאכן ללווה יהיה מעט מאותו המין.

הוא גם יכול, אם אני בא לאדם,

אדם אני אומר לו תשמע אני מוכן להלוות לך אלף דולר האם יש לך דולר אחד והוא אומר לי כן אני לא חייב להגיד לו שמע תראה לי ברגע שיהודי אומר לך שיש לו אז תאמין לו אם הוא אומר לך שאין לו אז תגיד לו תשמע אני לא יכול להלוות לך עד שיהיה לך דולר אחד ואכן אני יכול לתת לך את זה מתנה או שאני יכול למכור לך או תשיג בכל דרך אחרת

זה היתר אחד של הלוואה שאה בשאה כאשר יש לה לווה מאותו המין

יש עוד היתר שנקרא אם יצא השער שבשוב

שאם יש למוצר הזה שער קבוע אז גם זה מותר

בדולרים זה לא שייך הרי אין שערים קבועים זה עולה ויורד אז ברור שאין את המושג של יצא השער כדי להתיר הלוואת סאה בסאה הוא הדין היום בזמננו פירות ירקות בדרך כלל

אין את המושג יצא השער בזמננו כי המחירים עולים ויורדים כיוון שהמחירים עולים ויורדים אז המושג של יצא השער לא יכול להתיר

אבל אם ישנם מוצרים שיש מחיר קבוע נגיד אם יש משקה מסוים שהמחיר שלו קבוע למשך זמן רב

אתה מבקש ארגז משקה מסוים נגיד אנחנו יודעים שמשקה מסוים עולה כל הארגז 100 שקל

שזה מחיר קבוע, זה נמשך הרבה זמן.

אז אני יכול לבקש ממך, תלווה לי ארגז ואני אחזיר לך עוד חודש ימים.

למה?

כיוון שיש שער קבוע,

שער קבוע כוונה מחיר שוק קבוע,

שהמחיר הזה מתמשך להרבה זמן,

זה לא עולה ויורד וזה מחיר קבוע בשוק,

אז אם יש את המחיר הקבוע שנקרא יצא שער,

אז מותר להלוות שאה בשאה.

בזמן חזל זה היה מאוד מעצוב.

היה זמנים שהיו נגיד היו מוכרים חיטים והיה יוצא שער קבוע, כולם ידעו נמכר, שאה בכך וכך, וזה היה נמשך זמן רב, חודשיים, שלושה, אותו מחיר.

אז המושג הלוואת שאה בשאה על שער שקבוע בזמן חזל זה היה מאוד מצוי.

כיום אצלנו זה לא מצוי כיוון שהמחירים נעים ונדים,

לכן אין אצלנו את המושג שער קבוע ברוב המקרים,

אבל במוצרי יסוד יכול להיות שכן יש שער קבוע,

כמו חלב, לחם וכדומה, אז אין אך חינם. במקרים האלה,

אז יהיה מותר להלוות על שער שקבוע. אבל תמיד...

אתה בעצם תלוי את הזמן.

נכון. אז אם אני אלווה לו שקית חלב לשנה, ודאי שישתנה הרבה זמן. כן, אבל זה לא משנה. אם יש שער קבוע להרבה זמן, אז זה כבר סיבה להתיר.

נגיד אם היה מושג ששער מחזיק חודשיים-שלושה,

גם אם אתה מלווה לשנתיים,

אז זה מותר.

כי עצם העובדה שהמוצר הזה אכן נמצא,

עצם העובדה שהמוצר הזה נמצא בשוק עם מחיר קבוע,

זה עצמו היתר.

אנחנו פשוט רק לא נכנסים לפרטי הסוגיה,

אנחנו אומרים את המושגים.

זאת אומרת, בסיכום, הלוואת שאה בשאה,

הלוואה של שאה בשאה יכולה להיות מותרת בשני אופנים.

האופן האחד,

אם יש ללווה מעט מאותו המין,

זה אופן אחד שמתיר.

האופן השני,

אם יש מחיר קבוע בשוק לאותו מוצר,

ואז יהיה מותר להלוות שאה בשאה.

ותרגמנו לעצמנו,

הלוואת שאה בשאה, הכוונה, הלוואת פירות תמורת פירות לקבל חזרה באותו מידה, באותו משקל כמובן.

ואמרנו שהוא הדין, זה לאו דווקא הלוואת פירות בפירות,

גם מטבע שלא יוצא בשוק,

כגון, כמו שאמרנו,

אם אני מלווה דולרים תמורת דולרים, אם אני מלווה לך אלף דולר על מנת לקבל אלף דולר בלבד,

למרות שאני לא מוסיף כאן,

אני לא אומר לך, תשמע, תלווה לי על מנת לקבל יותר,

אלא את אותו סכום,

כיוון שהמטבע של דולרים, לאו דווקא דולרים, כל מטבע חוץ שכאן זה לא נקרא המטבע,

כל מטבע חוץ שאצלנו לא נחשב למטבע היוצא,

הוא נחשב לפירות,

כיוון שהוא נחשב לפירות,

אסור להלוות אותו בסתם עד שיהיה ללווה מעט מאותו המין.

כלומר, אם אני רוצה להלוות לחברי אלף דולר, אני צריך לשאול אותו האם יש לך דולר אחד, ואם הוא יגיד שיש לו דולר אחד, מותר לי להלוות לו אלף דולר או אפילו אלפיים דולר למשך זמן שאני והוא מסכמים,

ואכן באופן הזה זה יהיה מותר.

זה מה שנקרא,

סאה בסאה אסור.

אם יש לו מעט מאותו המין,

אז זה מותר.

הרבה שואלים, אז מה קורה עם שכנים?

שכנים מלווים אחד לשני גם דברים שאין להם שער קבוע.

מבקשים לפעמים קופסת שימורים,

מבקשים קצת פירות, עגבניות קצת, מלפפונים קצת, מה קורה במקרים האלה?

אז קודם כל אנחנו צריכים לדעת שגם בשכנים,

אם הוא נותן לו יותר, בוודאי זה אסור. לפעמים קורה,

אדם מבקש איזה משקה מסוים והוא מחזיר לו משקה בגודל אחר. הוא נותן לו נגיד משקה של בקבוק של ליטר וחצי, מחזיר לו ליטר.

בוודאי זה אסור.

כי עצם זה שאתה, אפילו שהוא לא התנה איתו,

נגיד הוא אמר לו, הוא רוצה שתייה קלה,

אז הוא נותן לו משקה בשתייה קלה של ליטר וחצי.

הוא לא מצא במכולת ליטר וחצי, קנה לו של ליטר, והחזיר לו ליטר.

בוודאי זה אסור.

אמנם זה דרבנן כי זה לא היה קצוץ, לא קצצו,

אבל זה ודאי שעשו.

ואפילו לא רק זה, גם נגיד משקה של ליטר וחצי של חברה אחת,

ואתה מחזיר לו של חברה אחרת.

החברה האחת, אז המחיר שלה נגיד שלושה שקלים,

החברה האחרת זה שלושה וחצי שקלים.

גם זה עשו, למרות שזה אותו סוג משקה,

זה משקה כזה וזה משקה כזה,

שניהם משקים כמעט באותו טעם,

אבל שלחברה הזאת הוא זול יותר, שלחברה אחרת הוא יקר יותר.

אסור יהיה להחזיר, אם אני מלווה ממך משקה במחיר כזה וכזה, כיוון שזה שייך לחברה מסוימת,

ואני מחזיר לך אותו משקה אפילו, באותו טעם,

אבל זה של חברה אחרת ויותר יקר, בוודאי זה אסור.

זאת אומרת, גם... אה?

תראו מה לא, אני מוכר לך על השער.

כל הלוואה, גם אם הוא יגיד לו, אני מוכר לך, זה אסור. זאת אומרת, כל הלוואה בריבית,

גם אם יבוא, נגיד, כמו שאמרנו,

יבוא בן אדם,

יבוא, יחזיר לך את ההלוואה, נגיד, אתה נתן לו 1,000 שקלים,

הוא בא אליך, נותן לך 1,100, הוא אומר לך,

שמע, אני מוכר לך.

זה לא יעזור, כי זה לא סתם נתינה. הוא נותן לך את הנתינה הזאת בגלל ההלוואה,

והרי בתוך-תוכו הוא יודע, וגם אתה יודע שכל זה היה בגלל ההלוואה,

אז בדרך כלל הדברים הללו אסורים.

עכשיו, השאלה, כמו שדיברנו בשכנים, מה קורה?

אז אם מחזירים, אם מבקשים מעט על מנת להחזיר מעט,

אז פה הפוסקים דנו שזה בדרך כלל מותר.

למשל, כיכר לחם על מנת להחזיר כיכר לחם.

אפילו שנגיד שאין מחיר שוק, אם יש מחיר שוק, פשוט שמותר.

אבל אם נגיד שאין מחיר שוק,

כיוון שזה מעט מאוד,

אז לא רגילים להקפיד בדברים כאלה.

כמובן, אם מחזירים את אותו מוצר,

או נגיד מבקשים תבנית ביצים, מחזירים תבנית ביצים.

אפילו שנגיד שאין מחיר שוק קבוע,

אבל כיוון שזה דבר לא,

זה לא הרבה,

ורגילים להעלות מעט,

אבל כמובן בתנאי להחזיר את אותה כמות ואותו גודל.

נגיד אותו מספר, לוקחים תבנית ביצים מספר 2, להחזיר מספר 2. לא לקחת ביצים קטנות על מנת להחזיר גדולות.

גם אם הוא לא התכוון וגם אם הוא לא מצא במכולת,

הוא צריך לדעת שזה אסור, כי התוספת,

ברגע שאתה מחזיר תבנית של ביצים יותר גדולות,

התוספת הזאת היא ריבית.

הוא הדין גם מבקשים לפעמים שלוש עגבניות, אתה מחזיר חמש עגבניות.

זה גם בולט.

למרות שהוא אומר, אני מוותר, אני מוחל.

אז גם בדברים הללו צריך מאוד להיזהר, וזה נקרא ריבית, כיוון שיש כאן תוספת.

עצם התוספת הזאת,

התוספת שנראית לעין,

כמובן אי אפשר לבדוק, לפעמים אתה נותן שתי עגבניות ומחזיר לך שתיים,

לא צריך לדייק על המיליגרמים, אולי זה טיפה יותר.

אם לפי רואות העיניים זה פחות או יותר נראה בסדר, אז זה בסדר.

אבל אם זה בולט,

כל שכן כשהוא נותן יותר,

אתה קיבלת שלוש, אתה מחזיר ארבע. אז רואים שאתה מחזיר יותר.

או אתה מקבל קטנים, אתה מחזיר גדולים.

גם זה נקרא שזה יותר,

כיוון שזה יותר, זה בוודאי עשוי.

אבל אם זה נראה אותו דבר,

גם אם אין לו מעט מאותו המין,

והוא מחזיר לו את אותו המין ממש,

וזה דרך שכנים שלא מקפילים,

אז אין לחינם אם זה מותר. ככה מובא בהלכה, למרות שיש כאלה קצת פקפקו בזה.

אבל כמו שאמרנו, בדברים קטנים,

גם אם אין שער וגם אם אין לו מעט מאותו המין,

אם זה מעט מאוד בין שכנים,

אז על פי ההלכה לרוב הפוסקים זה מותר.

אבל שוב, כמו שהדגשנו,

זה חייב להיות שמחזירים את אותו מוצר, זאת אומרת, אותו כמות ואותה איכות.

אבל אם אדם יגיד לו, תשמע, אני אשלם לך על זה פה, ודאי אין בעיה. נגיד אם אתה נותן לו, אתה מבקש מחבר משקה מסוים,

אתה אומר לו, כמה שזה יעלה, אני אשלם לך. פה אין בעיה.

אם זה עולה כך וכך, אתה נותן לו את הסכום,

גם אם אחרי כמה ימים,

זה ודאי שזה מותר, כי אתה פשוט, אתה קונה ממנו.

כי במקום ללכת לקנות מהמכולת, אתה קונה משכן.

זה ודאי מותר.

מה זה שונה משאה ושאה?

הרי שאה ושאה זה גם אותו דבר. נכון, אז אמרנו, שאה ושאה זה כמות.

אבל אם זה מעט של שכנים,

כל מה שדיברנו עד עכשיו בשכנים זה בכמויות קטנות.

אז הסיבה העיקרית, בגלל ששכנים לא מקפידים אחד על השני. ביחד עם זה, זה כמות קטנה, נכון.

הסיבה העיקרית... אם יהיה חבר מישהו אחר, אז זה כן בעיה.

בדיוק. אם ייקח שתי עגבניות ויחזיר שתי עגבניות. לא, אם זה כמות קטנה,

כמות קטנה מאוד, אז בדרך כלל לא מקפידים,

זה לא חייב להיות שכנים. שכנים, דיברנו בהווה.

אבל נגיד חבר שהוא לא שכן שלך, ופגשת אותו באיזה מקום,

אתה מבקש שתי עגבניות נגיד, על מנת להחזיר שתי עגבניות, זה גם מותר.

הכמות הקטנה, חכמים לא גזרו עליה בשאה בשאה,

כיוון שזה מעט שכל העולם יודע שעל דבר כזה מוחלים.

אז מראש חז״ל לא הקפידו.

למרות שאמרנו שגם בזה יש בפוסקים קצת נטייה להחמיר,

אבל רוב הפוסקים סוברים.

כאשר מדובר באנשים שלא מקפידים,

והכמות היא לא,

לא מדובר על הרבה,

על בקבוק אחד, שניים, על מנת להחזיר,

באופן הזה אנחנו מתירים.

אבל שוב, הדגשנו, אבל אם זה תוספת ממש,

אם זה מוסיף לו, זה ודאי שאסון.

כי זה כבר לא נוגע.

כל מה שאמרנו שמותר,

זה רק אם אתה מחזיר לו את אותה כמות,

וכל החשש אולי יתייקר,

אז על החשש הזה חכמים אמרו שאין צורך לחשוש,

כיוון שמדובר כאן בשכנים.

כשאנחנו אומרים,

אז למעשה ככה,

אם אנחנו מסכמים את ההלוואה

של שאה בשאה, כמו שאמרנו,

ההיתרים הם כאלה,

או שיש לא מעט מאותו המין,

או אם יצא שער בשוק,

או כמו שאמרנו עכשיו,

בין שכנים,

כמות, אותו כמות, על מנת להחזיר את אותו הכמות,

כמות מועטת,

לכן חכמים התירו את הלוואת שכנים בכמות מועטת, על מנת להחזיר את אותה כמות מועטת,

כמובן שלאותו חברה, של אותו מחיר וכדומה.

אדם שלא ידע את ההלכה, נגיד קורה שהאדם לא ידע את ההלכה ולא היה לו מאותו מין.

נגיד אדם שבא לחברו, אמר לו תשמע תלווה לי אלף דולר.

עכשיו שניהם לא ידעו, כמו שזה קורה הרבה.

אומר לו אתה צריך אלף דולר לחודש, קח אלף דולר. נתן לו אלף דולר.

עכשיו לא הלווה יודע שיש את הבעיה של איסור

סעה בסעה ולא המלווה יודע.

אחרי חודש הוא פוגש אותו, אומר לו הנה באתי להחזיר לך.

עכשיו עושים חשבון,

כשאני נתתי לך את ההלוואה,

הערך שלו היה 4,100. עכשיו הערך של זה 4,200. מה קורה באופן הזה?

לא היה לו מאותו המין, הרי אמרנו, אם יש לו מעט, אם היה ללווה מעט מאותו המין, זה בסדר.

לא היה לו מאותו המין. כשפלוניה זה, ראובן נתן לשמעון, הלווה,

ראובן הלווה לשמעון אלף דולר,

לא היה לשמעון אפילו דולר אחד,

לא ידעו מהאיסור.

אחרי זמן שהוא בא להחזיר לו, הוא מגלה שבעצם עכשיו האלף דולר שווה יותר.

אה, זה היה 4,100. עכשיו אלף דולר עולה 4,200. מה עושים במקרה כזה?

מקרה כזה, אם הם יבואו לשמוע את ההלכה,

אנחנו נגיד לו, תחזיר לו 4,100 שקלים.

אל תחזיר לו אלף דולר כמו ההלוואה,

כי ברגע שאתה תחזיר לו אלף דולר,

שהאלף דולר, הערך שלהם היום זה 4,200,

אז אנחנו רואים, כל מי שרואה מהצד אומר,

תשמע,

אתה נתת הלוואה 4,100,

קיבלת 4,200. לכן,

באופן הזה שלא ידעו את ההלכה,

והם באים לשאול אותנו מה עלינו לעשות,

אנחנו נציע להם, כדי לא לעבור על האיסור,

לשלם את המחיר הנמוך.

זה גם בפירות אותו דבר.

נגיד אחד בא, ביקש מחברו, תביא לי חמש ארגזים ענבים,

אז הוא נתן לו.

ועכשיו, לא היה לו מעט ענבים, ולא היה שער בשוק, ולא היה את ההיתרים האלה.

אחרי חודש-חודשיים הוא בא להחזיר לו חמש ארגזים,

אז אם המחיר היום הוא הרבה יותר גבוה, נגיד אז זה היה 1,000 שקל, והיום זה 1,200 שקל,

אסור לו להחזיר לו ענבים באותו כמות,

כיוון שאם הוא מחזיר לו ענבים באותה כמות,

אז בסך הכל הוא עובר כאן על איסור ריבית.

אלא מה?

או שישלם לו כסף לפי הערך שהיה אז,

וכאילו הוא קנה ממנו במחיר של אז,

או שיוריד לו מכמות הענבים.

זאת אומרת, למרות שהלוואה של שאה בשאה, כמו שאמרנו,

הלוואה של שאה בשאה זה רק דרבנן,

אבל עם כל זאת, אם נקלעים ולא עשו על פי דין,

אז לא לעבור חס ושלום על האיסור,

אלא ניתן לתקן בזה שישלם לו פחות,

שלם לו כמו שהיה פעם,

ואז אין החינם אם זה יהיה מותר.

מה שהדגשנו קודם, לא לעשות טובות,

זה לא רק ב... גם אסור לומר לחברות, תשמע,

תלווה לי אלף שקל ועוד חצי שנה אני אצטרך שאתה תלווה לי. זאת אומרת, שהלווה יהיה המלווה, גם זה אסור.

זאת אומרת, זה לא רק, גם במצבים כאלה, נגיד אני אומר לך, תשמע,

אני מלווה לך אלף שקלים היום, אבל תראה, עוד שנה אני אצטרך הלוואות, אז אתה תלווה לי.

זה ברור שאם אני מלווה לך אלף שקלים,

ואתה תלווה לי עוד חצי שנה אלפיים שקלים,

בוודאי שזה אסור. אפילו שזו הלוואה וזו הלוואה.

אבל כיוון שאני מבקש ממך הלוואה יותר גדולה,

אז גם זה אסור.

אלא אפילו יותר מזה.

יותר מזה. גם אם אני אומר לך, תשמע, אני מלווה לך אלף שקל, אבל תזכור, אני עוד חצי שנה אצטרך

הלוואה של אלף שקלים, ואז אתה תלווה לי אלף שקלים,

ואני בתנאי כזה מלווה לך, גם זה אסור.

למרות שבפוסקים יש צד שלא כך,

אבל אנחנו מביאים את כל הצדדים שגם אני מלווה לך בתנאי שאתה תלווה לי, גם זה אסור.

אם לא דיברו אז אין בעיה. כמו שתמיד אנחנו מכירים, היום אני מלווה לך, פעם אחר כשאני צריך.

זה מצווה וזה מצווה. אין לזה קשר. אני מלווה לך היום.

אחר החצי שנה כשאני נצרך, אני יכול לבוא ולבקש ממך הלוואה, אז אתה מלווה לי.

בלי קשר להלוואה שנתתי לך פעם.

אני גם לא בא אליך, תשמע, פעם הלווית לי,

פעם הלוויתי לך, היום אתה תלווה לי. אנחנו לא מדברים בצורה כזאת.

אז היה לי אפשרות להלוות לך, הלוויתי לך,

ועוברת תקופה,

היום אני צריך לקנות איזשהו דבר,

אני נצרך להלוואה,

אני מבקש ממך בלי קשר להלוואה שהייתה פעם, בוודאי שמותר.

כל מה שאמרנו זה באופן שדיברנו, באופן הזה שאנחנו דיברנו,

שאני אומר לך, אני מלווה לך בתנאי,

שאתה תלווה לי בתקופה מאוחרת יותר,

זה אסור, כי אני מבקש כביכול טובה מסוימת עבור זה שאני נותן לך הלוואה.

כיוון שזה עבור שאני נותן לך הלוואה,

אז זה עצמו אנחנו אוסרים,

זה מה שאמרנו,

זה חלק מהדברים האסורים,

מלבד כל הדברים האחרים שאמרנו,

שבטובות זה מותר או זה אסור, תמיד צריך לדעת ולשכון.

ישנם למעשה,

בבין כחומם קר הרבה פרטים בהלכה שאפילו שזה קונה ומוכר,

עד עכשיו אנחנו מדברים בהלוואה.

יש הלוואה של ריבית דאורייתא, זה כמו שראינו, ריבית קצוצה זה ריבית דאורייתא.

אלף שקל על מנת להחזיר אלף מאה שקלים.

עכשיו,

סאה בסאה שדיברנו זה גם הלוואה,

זה דרך הלוואה, תלווה לי סאה על מנת לחזיר סאה,

תלווה לי עשר קילוגרם ענבים על מנת להחזיר עשר קילוגרם ענבים.

כל זה, זו צורת הלוואות.

עכשיו, ישנם את המצבים של מקח,

מקח או ממכר.

אדם קונה ומוכר, לקנות ולמכור בוודאי שמותר,

אבל צריכים לדעת שבכל מקח או ממכר,

בכל קונה ומוכר,

צריכים לדעת שיש מצב שמותר, יש מצב שאסור.

כמו שאנחנו יודעים שאדם שקונה אסור להונות,

אלטונו,

אסור למכור יותר מהמחיר,

זו שאלה של הונאה.

אדם שקונה מוצר שעולה אלף שקל והוא דורש ממנו אלף

חמש מאות שקלים.

בוודאי זה אסור, אבל זה לא מצד ריבית, זה מצד הונאה, שהוא אומר מחיר לא נכון.

אבל זה נושא אחד. לכן, בכל מקח או ממכר ישנם הרבה הלכות.

מלבד זאת, יש גם הרבה פעמים מצבים של מקח או ממכר,

שאכן אדם יכול לחבור על איסור ריבית ולא לשים לב.

אני אגיד דוגמא אחת,

דוגמא אחת פשוטה. אדם לפעמים הולך, רוצה לקנות

מכונת כביסה.

אדם הולך לחנות של מוצרי חשמל,

אומר, אני רוצה מכונת כביסה.

המוכר אומר לו, תשמע, יש לי הצעות כאלה ואחרות.

הוא אומר לו, תשמע, יש לי כאן מכונה,

אם אתה משלם לי חמשת אלפים שקל,

אז אתה לוקח מזומן, אז זה המחיר.

אבל אני יכול לתת לך עשרה תשלומים,

ואז אתה משלם לי עשרה תשלומים ותוספת

על כל תשלום תוסיף לי כך וכך.

זאת אומרת, נגיד 5,000 שקלים זה במזומן,

ואם זה לא במזומן, אלא אני מחכה שתשלם לי בתשלומים,

אז אתה משלם לי על כל חודש 1,000 ועוד 100 שקלים.

זאת אומרת, במקום 5,000, 5,500. אז לקונה, אין לך אור הזה טוב בשביל התשלומים,

אבל מה יוצא?

בגלל שהקונה,

בגלל שהקונה לא משלם במקום,

אלא דוחה לו את התשלום,

אז עצם זה שאתה נותן לו דחייה לתשלום, הוא חייב לשלם לך עכשיו,

אבל הוא דוחה את התשלום והוא מוסיף לך עבור הזמן שאתה מחכה.

התוספת הזאת עבור הזמן, גם זאת נקראת ריבית. אמנם זה עוד ריבית דרך מכה,

שזה רק איסור דרבנן, אבל זה אסור.

אם אתה בא לחנות של מוצרי חשמל ואתה אומר לו, תשמע,

אתה לא שואל אותו שאלות, אתה אומר לו, תשמע,

אני רוצה בעשרה תשלומים מכונת כביסה, כמה יעלה לי?

אז הוא אומר לך, עשרה תשלומים, מכונת כביסה, 5500. אז זה בסדר, זה מותר.

לא דיברת אם במקום כך, ואם זה במזומן כך, אם זה בתשלומים אחרת.

אם אתה בא מראש ואתה אומר לו, אתה רוצה תשלומים ואין מחיר מזומן,

לא מדברים על מחיר מזומן, אז זה מותר.

אבל כמו שאמרנו,

אם הוא אומר לו, במזומן, 5,000 שקלים,

בתשלומים זה 5,500 או 6,000, לא משנה,

זה אסור לגמרי.

כמובן זה אסור דרבנן, אבל זה ודאי שזה אסור. ולא רק זה. למה זה לא דאורייתא?

זה לא דאורייתא כי זה לא דרך הלוואה, זה דרך מכח.

עכשיו, לא רק זה, גם אם המוכר, לפחות המוכר כותב

במזומן 5,000 שקלים, בתשלומים כך וכך שקלים.

עצם זה שכתוב וזה בולט,

אז זה גם כאילו מתנה ואומר מה המזומן ומה הלא מזומן.

לכן באופנים כאלה צריך לדעת,

אם אני בא ויש לי הצעה, מזומן כך וכך ובתשלומים יותר,

אז לא לקנות בתשלומים אלא להגיד לו או במזומן כמו שאתה אומר או בתשלומים כמו המזומן.

זה הדרך המותרת.

או שמראש להסביר לבעלי החנויות שלא להגיד מחיר מזומן ולא להגיד מחיר תשלומים,

אלא שהמחיר יהיה על תשלומים.

המחיר של תשלומים כך וכך וזהו. מי שייתן מזומן שייתן מזומן.

ככה חוסכים את הבעיה של,

כי הכלל הוא בריבית,

כמו שהגמרא אומרת, כל אגר נטר,

כלל הדריביתא, כל אגר נטר אסור. זאת אומרת, הכלל של ריבית,

כל שכר שומר את הזמן, כלומר,

הוא ממתין לו, ממתין עבור התשלום,

ובגלל זה התשלום הוא יותר,

זה אסור.

אז כמו שראינו גם במקרה הזה, ישנם עוד הרבה מקרים,

אבל

להיום אנחנו נסיים במקרה הזה.

ורק נזכיר פרט קטן, גם בתשלומים

של מים, של חשמל, של גז,

כל הריביות שמשלמים, זאת אומרת, רצוי מאוד, צריך להשתדל מאוד לשלם בזמן,

כי כל מה שמשלמים מאוחר,

וזה צמוד לריבית, הצמדות, כל הדברים הללו,

כל התוספת הללו זה גם בעיה של ריבית. לכן צריך מאוד להיזהר לא להיכנס לדברים האלה.

וכמו שאמרנו, ישנם עוד דברים,

עוד פרטי דברים,

בעסקאות,

בהלוואות, בהפקדות,

שצריך לזה עוד פירוט זמן, אבל בינתיים נעצור כאן, בעזרת השם, בהזדמנות אחרת.

... אני שם שלט על התשלומים.

הסוחר שם שלט על התשלומים, אני בא אליו,

והסוחר אומר לו, אם אני אשלם לך מזומן,

ואם אני אשלם לך מזומן ותעשה לי הנחה,

זה כן בסדר, זו גם בעיה של ריבית.

הוא מדבר איתי רק על תשלומים,

ואני עכשיו מציע לו מזומן את כל הסכום,

כדי שיעשה לי הנחה.

זה גם פה יש... לא, זה לא בעיה. אצל זה שילמתי מזומן, זה בסדר.

ובגלל זה הוא עושה לי הנחה.

כן. זה הנחה, זה הוא מוזיל לך.

מה מותר מהסיבה?

אני משתדל,

ובן אדם לא מספיק לפני הספירה, אני משלם אחרת, כי הם משחררים את הבנות ובזמרה, הם לא הספקו, בסוף. אבל בכל מקרה,

בגישה באב, מה מותר לי מכל זה לומר?

את הודו, את... התפילות הנגלות מותר. זהו מקומן של זרחים.

כל מה שכתוב בסידור שאני רגיל להגיד כל יום, אני יכול גם

לשבת על זה.

תעצור את ה... לא.

אה, בסדר. כמה זמן זה היה?

50 דקות.