היכל הזכות - חלק ל | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

ברוך בן הינדה לאה,

וחקירת הרישיון תיעלם ותתבטל מיידית,

והשם יברך ויביא הצלחה בכל מעשה אמן.

היכל הזכות,

חלק ל',

יש תשעה אופנים להתעורר, לדון לכף זכות.

דבר ראשון,

אנחנו צריכים להתבונן

שאין אנו יכולים

להשיג את היצר הרע הבוער כתנור

בלב של השני.

התניה אומר,

צריך להתבונן

במה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

אי אפשר לדון

שום מעשה

שעושה חברנו,

כי אנחנו לא יודעים את גודל היצר הרע הבוער בלבו כתנור בעניינים

כאלה או אחרים.

כמו שגם אצלנו לפעמים יצר הרע בוער

ולא מתגברים עליו.

מה אתה רוצה שהוא יהיה שלם

ואתה חסר וזה בסדר?

אתה רק מחפש שלמות באחרים, ואם הם חסרים משהו,

אין לימוד זכות, למה אתה מושלם במאה אחוז?

ועוד אומר התניה, פרק ל',

ישימה ליבו לקיים מאמר,

ריבותינו זיכרונם לברכה,

והביא שפל רוח בפני כל אדם,

והביא,

והביא,

זאת אומרת, תהיה, תהיה ככה, באמת,

בפני כל אדם ממש, אפילו בקל שבקלים.

על פי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

כי מקומו גורם לו לחטוא ויצרו בוער כתנור.

כי אין יצר רע שווה בכל נפש.

ובאמת זו מלחמה גדולה ועצומה

לשבור יצר בוער כאש להבה,

כמו המעשה עם רב עמרם חסידה,

שהרים סולם שעשרה צעירים יכולים רק להרים בהיותו זקן,

בשביל לעלות שהוא ראה את הירך של אחת השבויות שהיו בביתו.

והוא צעק,

נורה בעמרם, אש בבית עמרם, אש ליתר הרע.

והוא ניצל בזכות שהוא צעק ונכנסו התלמידים.

אז זה לא פשוט אם חסידה שהיה חסיד בעניינים אלה.

היה לו ניסיון כזה, יצר הרע מחפש להפיל אפילו את הגדולים ביותר.

אז מה אתה מצפה מהקטנים, כאילו?

אם כך כל אדם,

צריך

לפי מה שהוא מקומו ומדרגתו בעבודת השם,

לשקול ולבחון בעצמו האם הוא עובד את השם

בערך

ובבחינת מלחמה עצומה כזו,

בניסיון כזה,

בבחינת מעשה טוב,

האם אתה באמת יודע להילחם עם היצר בעבודת התפילה בכוונה?

אתה יודע או לא יודע?

אתה יודע לשפוך נפש לפני השם בכל הכוח ממש?

האם אתה יודע להנלחם נגד הגוף והנפש הבהמית

ולבטוש אותם ולחטט אותם כעפר?

קודם תפילת שחרית וערבית מדי יום ביומו,

ולהגיע תמיד בזמן ולהיות מוכן לתפילה?

והאם בזמן התפילה אתה יודע ליגע עצמך ביגיעת נפש ובשר?

כדי לשבור את היצר הרע שמכניס בך מחשבות אוון,

ולפעמים תינוף,

בשעה שאתה עומד לפני השם?

אז מה אתה לא יכול ללמד זכות על השני?

ובברכת המזון,

ובברכות הנהנין,

ובברכות המצוות,

אתה אומר את כולם בכוונה?

שום ברכה לא נשמטת לך?

והאם אתה מתכוון בכל המצוות לשמן, לפי הכללים?

והאם אתה מסוגל ללמוד תורה הרבה יותר מחפצך ורצונך לפי טבעך ורגילותך,

במלחמה עצומה נגד הגוף?

ואם בן אדם יחליט שהוא רוצה ללמוד שעתיים, ואחר כך יוסיף עוד עשר דקות,

זה גם מלחמה.

אבל היא קטנה ביחס למלחמה נגד יצר הרע בוער,

שזה נקרא רשע,

רשע גמור.

ואם הוא לא מנצח את היצר,

להישבר מלפני השם,

אז מה הוא ייקרא?

אז זאת אומרת, בן אדם, אתה תבדוק את עצמך,

האם אתה באמת כזה,

שאתה יכול באמת כל דבר רק לראות

ליקויים וחסרונות באחרים?

וידוע מעשה

שאליהו הנביא,

בא בדמות אדם מכוער

לפני רבי שמעון בן אלעזר,

יש אומרים שזה היה רבי אלעזר ברבי שמעון,

ומצא את אליהו הנביא מחופש

לאדם מכוער.

ואמר לו, כל האנשים בעירך מכוערים כמוך?

ואז הוא אמר לו, לך לאומן שברא אותי, תתלונן אצלו.

ואז הוא תפס את עצמו מה שהוא אמר לו,

וביקש להתנצל ולהתחרט, ובתשובה,

לא הסכים.

עד שנכנסו לעיר, כידוע, וכו'.

אבל

המפרשים אומרים שהמכוער הזה לא היה מכוער פיזית,

אלא היה מכוער במעשיו.

והוא ראה,

רבי שמעון בן אלעזר, או הפוך,

ראה את הכיעור הנורא ממעשיו של האיש ברוחניות ואת הפגמים הגדולים

שהרי זה תנא מדובר,

כאשר האמרי זושה יכול היה לראות את החטאים,

שזה כמו שאומרים,

כמעט בדורנו,

אז לפני אלפיים שנה.

ועל זאת לימד אותו אליהו הנביא למה הוא בא לו בחזות כזאת,

למה הוא התחפש לזה?

כדי ללמד אותו לדון לכף זכות.

על ידי זה שאמר לו, לך לאומן שברא אני.

כל אחד נברא

עם ניסיונות שונים.

לא כולם נבראו אותו דבר.

יש אחד יש לו אש לדבר מסוים, ואחד יש לו לזה והוא לזה.

לך למי שברא אני.

הבורא יתברך,

הביא עליו יצר רע בוער כתנור,

ומביא אותו למכשולות וניסיונות.

אז מה אתה דן אותו לכף חובה?

ולכן

הבלזר רוב אמר,

אם

האדם הזה בטלן נגד יצר הרע שבוער בו כתנור,

אתה עוד צריך להוסיף, לדון אותו לכף חובה?

לא מספיק, יש לו יצר רע כזה גדול.

ואתה גם רוצה לדון אותו לכף חובה? לא מספיק.

אז זה אופן אחד,

שאתה צריך

לדעת שכל אחד מצבו שונה, ניסיונו שונה,

והיצר הרע בוער כתנור אצל כל אחד שונה,

ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

ולכן תדון לכף

חוט כמו שלמדנו מהמעשה הזה.

האופן השני

זה להתבונן שכפי שאתה פוסק על חברך, כך פוסקים עליך.

הבעל שם טוב הקדוש ועוד צדיקים

מלמדים אותנו להתבונן

שכל פגם שאתה רואה בחברך סימן שיש אצלך כאין זאת עבירה.

וכיוון שבשמיים לא דנים אדם עד שהוא דן בעצמו את דינו,

לכך מראים לו כי עין העבירה שעשה הוא

אצל חברו מראים לו את זה,

כי אדם לא רואה את נגחי עצמו,

הוא לא רואה שהוא עשה עבירה.

הכל בסדר, מה שהוא עושה זה הכל בסדר.

אז מראים לו עבירה אצל חברו בשביל לעורר אותו.

ואם הוא דן את חברו לכף זכות,

דנים אותו למעלה לכף זכות,

ואם חלילה לקו חובה, דנים אותו לקו חובה.

אז לא דנים את האדם עד שהוא בעצמו ידון את חברו,

וככה ידון אותו, אם לזכות, אם לחובה.

כלשון הקמרנר בכמה מקומות,

ואין בפרשת משפטים,

הוא אומר, קיבלתי ממרן האלוקי הבעל שם טוב וקדוש, זכותו תגן עלינו אמן.

כשרואה אדם דבר נבל מאיש שעבר עבירה חזקה,

ידון אותו לכף זכות.

כי מצד רדיפת היצר הבוער בו, הוא עושה,

ומצד פחיתות חומרו העב,

שאינו יודע חומר האיסור,

וכל זה וכיוצא בזה,

ועל ידי זה מציל גם את עצמו מן הדין,

כי באמת, כיוון שרואה דברי נבלה מחברו,

ידע שגם פה יש מעין דבר זה,

ויש עליו דינים ומקטרגים,

ואם הוא ימצא זכות לחברו, יהיה גם עליו זכות.

בזה שאינו מעורר דינים

על איש חוטא שעושה מחמת התגברות היצר הבוער בו

מעשה רשע,

מקיים בזה לא תטה משפט אביונך בריבו,

בעת שעוברים עליו ניסיונות וריבות,

ממי מריבה, מים הרעים והזדונים,

אלא תעורר עליו כל מיני זכות.

כל זה ניסיון גדול,

וקיבלנו שלא גוזרים על אדם שום גזר דין,

אלא אם כן הוא פוסק בעצמו כך.

ולא יפסקו על אדם,

אלא אם כן מראים לו אדם שעשה איזו עבירה מעין מלאכתו,

מלאכת העבירה שלו,

ואז נותנים לו אפשרות לפסוק או לטובה או לרעה,

וככה ידונו אותו.

כמו כן בפרשת תרומה, באוצר החיים מצוות צדיקיה,

כותב זו הלשון.

ירגיל עצמו לדון לכף זכות,

כטעם שגילה לנו מרן האלוקי הבעל שם טוב, זכותו תגן עלינו, אמן,

שבכל דבר עבירה שרואה

ידע נאמנה שגם אצלו נמצא שמץ דבר מעבירה זאת,

ואת עצמו הוא דן.

כמו שעל עצמו הוא מוצא תמיד זכויות,

כך ימצא זכות וחסד על כל ישראל,

כי הצד השווה שכולם צדיקים,

כולם טהורים,

כולם ראויים לכל הברכות.

ועוד כתב שם, החפצים לזכות

ולזכות

ירגילו במידת

ורב חסד

לעטות כל אדם לכף זכות.

אפילו אם רואים שהוא נוהג לא כשורה.

יאמר, חומר שלו גס, מסכן,

זה גורם לו.

מה ידו, מה בידו לעשות?

אבל יש בו הרבה טובות והרבה חסדים.

כמו שהקדוש ברוך הוא בעצמו,

אנחנו אומרים, הוא ידע יצרנו.

הוא ידע יצרנו.

זכור כי עפר אנחנו.

ברוך המרחם על הארץ,

הנוהג חסדו עם כל דור,

וירגיל פיו בדברי זכות.

והביא,

דן הביא, תהיה הוויה ממש.

תהפוך להיות הוויה קבועה,

ועם טבע של דן את כל האדם וכף זכות.

תהביא, ממש תהיה ככה.

אז זה הדבר השני.

עצה שנייה, תדע, כמו שאתה פוסק, פוסקים עליך.

האופן השלישי,

להתבונן,

כשאתה דן לכף חובה,

אתה יכול לגרום עונשים חמורים חלילה לחברך.

גם זה מובא בשם הבעל שם טוב וצדיקים נוספים.

אתה עלול לגרום עונשים חמורים למי שאתה דן אותו לכף חובה. זה קטרוג.

וכלשון הקמרנר,

הרבי מקמרנא,

באוצר החיים הקדושים מצבא רמד,

אסור לעורר על חברו גבורות בדין.

ושמעתי מאבי מורי הגאון הקדוש, מורנו הרב רבי אלכסנדר,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

לא תישא עליו חטא,

מלשון אין משיאין משואות,

וכן מלשון שא נא חיליך,

שזה לשון חידוד.

שלא תעורר את אש הגבורות

הדינים וחידוד החרב על חברך.

במה שאתה מראה את חטאו.

וכמו ששמעתי מאדוני חמי הרב האלוקי הקדוש, מורנו הרב אברהם מרדכי מפנצ'יף,

פינצ'יף,

שסיפר לי מגדולת

האלוקי הבעל שם טוב,

ובתוך הדברים סיפר שפעם אחת עמדו תלמידים בראש השנה והתפללו,

ואחד מן התלמידים נפל ממנו בתוך התפילה הכניע עם הטבק לארץ,

והגביה אותו.

וחברו ראה זאת והתרחם עליו,

עד שהפסיק בתפילתו,

איך הוא מפסיק להגביה טבק באמצע התפילה ולשאוף כמנהג.

זה לא טבק סטיגריות,

זה טבק בקופסה שמרחים.

ומרן האלוקי,

הבעל שם טוב, ראה ברוח קודשו שהתרעומת של הצדיק הזה גרם לחברו שפסקו עליו מיד שימות באותה שנה, רחמנא ליצלן.

ועלה בעליות נשמתו למעלה,

וטען הרבה טענות על זה,

ואף על פי כל הטענות שהוא טען לזכותו, נפסק שימות,

ולא עין.

שבאותה שנה הוא ימות.

עד שבלילה או שנה רבה עלה עוד,

וטען וצעק בתפילתו,

שאם זה המקטרג מעצמו, ימצא לו זכות,

יפתור אותו.

ונכנס מרן לבית המדרש,

ומצא תלמיד שהתרעם,

עוסק בתיקון

במשנה תורה,

ונטל הבעל שם טוב המוחין ממנו,

וזה היה בכוחו של הבעל שם טוב לקח מוחין מליתן מוחין,

ולהמתיק

את הדן לכף חוב,

וזה לא קל,

ולא יכול לומר בדבקות כראוי באמירת התיקון,

ומזה הלך אנה ואנה לחשוב

ברוממות האל וייחודו באיזה עניינים,

ונפל כזה במחשבתו,

מפני שנתגלה בדור האחרון העניין של העשב, של הטבק,

לשאוף ולעשן,

ואמר במחשבתו כי יש כמה נשמות יקרות בדור האחרון שאי אפשר להן שיתלבשו ויתגשמו,

אלא עיקר תיקונם בדבר דק,

כריח,

כטעמי שריח ניחח לאדוניי.

ומזה באה לו חרטה,

שלא היה לו להתרעם על חברו ששאב את הטבק בתוך התפילה,

כי מי יודע איזה נשמה ודבר יקר עלה הצדיק הזה בייחודו.

ורואים שהחבר גם כן צדיק היה,

ועם כל זאת הועיל הדן לכף חוב עליו להביא עליו גזר דין קשה כל כך.

וביום השענה רבה

היה הדרך של הבעל שם טוב להשיב לכל שואל מה נגזר למעלה ולמטה,

ומה שקורה בכל העולם,

כי צפה ברוח קודשו מסוף העולם ועד סופו.

והיה שמח מאוד ביום הזה.

וכל אחד היה מכין לעצמו איזו שאלה אם זה בדרש,

אם זה בגמרא, אם זה בפוסקים,

או משאר העניינים.

והיה דרכו להשיב לכולם.

ואותו תלמיד הכין לשאול שאלה זאת,

וכששאל את הבעל שם טוב, אמר הרב הקדוש,

אמור אתה.

אמר לו טעמו,

ואמר לו מרן, אמור יתר הדברים שהיו במחשבתך אז,

ונזכר איך מצא זכות על חברו

בעניין הטבק שירד לעולם,

ויש כאלה שטועמים את הטעם כאישי ריח ניחוח לשם,

ואז נתבטל הקטרוג והגזרה מחברו.

ורק כשהוא אמר את זה לבעל שם טוב,

אז נתבטלה הגזרה.

מכיוון שנתבטלה הגזרה,

סיפר לו הבעל שם טוב את כל העניין,

שהוא כמעט הרג את החבר שלו

בזה שהוא קטרג עליו

ולימד עליו חובה.

ובזכות הזכות שהוא מצא,

הפך את הכול מחדש.

אז רואים שאדם יכול להזיק את חברו עד כדי מיתה בלימוד חובה.

וכמובן שיכולים לחייב אותו על כך

שנטל נפש מישראל.

האופן הרביעי,

להתבונן שעל ידי שדנים לכף זכות,

זוכים לשלמות התשובה.

רבי הרלה רטה

אומר

שזוכים לשלמות התשובה בשביל שאדם מלמד זכות.

וכלשונו בטהרת הקודש,

בפרק יח, מאמר תשובות סגוליות,

תיקון ט'

אמרו חכמים זיכרונם לברכה הביא דן את חברך לכף זכות

וכשאדם דן את חברו לכף זכות

שיש עליו קטרוג,

אומרים בשמיים אין לך רשות לחייב אותו,

רק לזכות אותו.

וגם אחרי אריכות ימים,

גם אם יהיו מקטריגים גדולים,

בגלל עוונות,

אז שים עליו בשמיים

ומוצאים לו זכויות.

כי אין לך אדם שאין לו איזה לימוד זכות.

ואם ירגיל עצמו ללמד זכות על בני אדם,

ככה ישלמו לו ממש. כמו במעשה ברב הונא,

שהעזירו אותו לחיים בגלל שהיה מעביר על מידותיו.

בספר פאר לישרים,

בשם הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

אומר,

הדן וממליץ טוב על ישראל,

מתלבש בו ניצוץ.

קדוש ממיכאל אפוטרופסא רבי תדי ישראל.

המלאך מיכאל זה סר ואפוטרופוס של ישראל.

על ידי שאדם מלמד זכות על ישראל וממליץ על ישראל,

מתלבש בו ניצוץ קדוש

מהמלאך מיכאל.

יצר הרעה נותן לאנשים כוח ללמד חובה

על בני אדם

ולקטרג אפילו רק במחשבה.

רואים, יש אנשים שבעיניים אתה רואה שהם מחפשים בך דברים לא טובים.

רואים.

ואפילו אם זה יהיה באונס,

יכול להיות בכלל שופך דמים.

כי המקטרג צריך שרק מלמטה

יעוררו את הקטרוג,

והוא עולה ישר במסטין.

ואם אתה מלמד זכות,

אמרנו אתה יכול לזכות לתשובה שלמה.

לעשות תשובה שלמה זה לא קל,

אבל אם אתה מלמד זכות זה דבר קל.

אתה יכול לזכור לתשובה שלמה,

אבל רק צריך להגיד את עצמך ללמד זכות.

וזוהי עבודה גדולה, גדולה מאוד ונוראה.

האופן החמישי.

תדע לך, אם אתה דן לקו זכות,

זה מהרפואות המתוקות

שימשיכו עליך כל טוב ברוחניות ובגשמיות.

יש רפואות,

אבל הן מרות,

ויש רפואות מתוקות.

לדון לכף זכות זה מהרפואות המתוקות

שממשיכים על האדם שפע ברוחניות ובגשמיות.

בעל התולדות באר

משפט רשעים בגיהינום 12 חודש,

שכל זמן שהיה מצב להחריב עולמי יצאתם?

אז הם צריכים רפואות מרות.

וזה משפט רשעים בגיהינום.

אבל אם ראו אך טוב בישראל,

שכולם רוצים ורצים לעשות מצוות,

היו יכולים להסתפק ברפואות המתוקות ולא בגיהינום.

וככה אומר הקוזמירר,

כאשר אדם דן את חברו לכף זכות,

אז הוא מליץ יותר עליו

מאשר עשרת אלפים נשמות של צדיקים,

בשעה שהוא דן לכף זכות.

ואם אתה דן לכף זכות,

זה יותר מאילו נסעת לעשרת אלפים ציונים של צדיקים,

שהם ימליצו עליך זכות.

שמעתם דבר כזה?

אנשים הולכים לקברות צדיקים,

שיתפללו עליהם הצדיקים, שימליצו עליהם,

שזכותם תעמוד להם.

הוא אומר, תסתובב עכשיו בעשרת אלפים הצדיקים הכי גדולים בעולם,

זה לא כמו שאתה תלמד זכות על יהודי.

עכשיו תעשה חשבון כמה עולה עשרת אלפים צדיקים נסיעות,

וכמה זמן

בלימוד זכות

על יהודים.

אתה מקבל את אותה פעולה,

כי זה הלימוד זכות הכי גדול. זה כתוב בגמרא מפורש, כל המלמד זכות, דנים אותו לכף זכות בשמה.

מה אתה רוצה יותר טוב מזה?

האופן השישי,

להתבונן שכל מה שהשני מפריע בעדו באמת,

עזר הוא לו.

עוד מביא התולדות,

כל מה שהשני מפריע בעדו,

אם בא אחת ומפריע לך,

מצר לך,

כל זה עזר בשבילך.

עזר כנגדו.

כשאדם מזכך

ומזכך,

יראה שכל מי שכנגדו זה עזר בשבילו.

ורק מי

שאינו מזוכך,

חושב שיש אנשים כנגדו.

זה רמוז.

זכה עזר.

לא זכה כנגדו.

אם זכה, זיככת את עצמך.

אז כל מי שיבוא נגדך זה עזר.

ואתה תראה שזה עזר.

זה נותן לך לבדוק את עצמך

וללמד זכות, וככה ילמדו עליך זכות במרום, אז זה טוב.

ואם הוא לא זכה,

הוא לא זך, אז הוא תמיד רואה שכולם כנגדו.

והוא לא רואה את העזר שיש בדבר.

הדבר השביעי

זה להתבונן בפנימיות

הטובה שבכל יהודי.

כמו המעשה הידוע

עם האורח לחיים הקצב,

אשר עד היום אין שום הבנה למעשה.

ואכן עיקר הלימוד מזה המעשה,

שאין שום הבנה בשום יהודי,

כי אי אפשר להשיג את הטוב הגנוז בכל יהודי.

למדנו כמה מעשים בעניין של תנאים ואמוראים האחרונים,

שהיה מקומם בגן עדן עם קצבים.

חזרנו על זה בכמה פעמים.

ואז רואים שאי אפשר להעריך תנא וקצב,

איך הם ביחד

בגן עדן.

רואים שאין להעריך כמה

הטוב שיש ביהודי, ולו הכי פשוט.

האופן השמיני,

להתבונן בדברי החתם סופר על המשנה,

מאוד מאוד הביא שפר רוח שתקוות אנוש רימה.

על פי הפשט, המשנה הזאת טעונה באור גדול.

מה זה תקוות אנוש רימה?

מה, יש בן אדם שהוא מקווה שהוא יהיה רימה ותולעה?

מילא היה כתוב שעתיד אדם להיות רימה.

בסדר.

אז אתה, אם אתה זוכר שבסוף

אתה תהיה כולך רימה,

אז אתה יכול להיות שפל רוח

בפני כל אדם.

אבל אומרים לנו, הביא שפל רוח בפני כל אדם שתקוות אנוש רימה. איזה תקווה? מי מקווה להיות רימה?

זו שאלה של החתם סופר.

והוא מבאר

שמגיע אדם לבית דין של מעלה,

דנים אותו על כל מעשיו.

מה הוא מצטדק?

אני הייתי אדם חלש

בדור חלש

עד שממש הייתי תולעת

וממילא אין שום תביעה עליי.

ואז בשמיים מצדיקים אותו ומשיבים לו

אתה צודק, אתה היית תולעת

ואין מקום לתבוע אותך, אין מקום.

רגע,

אבל חבר שלך גם היה בדור החלש

וגם הוא היה תולעת.

ולמה דנת אותו לכף חובה?

הרי הוא היה תולעת בדיוק כמוך, לא?

ואז, מחזירים את כל התביעות עליו מחדש.

אומרים לו, כמו שאתה דנת אותו,

בדור חלש,

מטולעת וחלשלש.

אז ככה, דנים אותך עכשיו, כמו שדנת אותו.

ועל זה אמר התנ״ך,

מאוד מאוד בשפל רוח.

העיקר הוא לדון כל אחד לקו זכות,

שתקוות אנוש רימה.

כל התקווה של בן אדם זה שיגידו בבית דין של מעלה באמת מה רוצים ממנו, הבחור הזה ירימה ותולעה, היה אדם פשוט,

היה גורנישט מתגורנישט,

ואז הוא יצא זכאי בדין. מה אפשר לבקש מתולעת?

איך אמר דוד מלכנו? ואנוכי תולעת ולא איש.

אפילו דוד המלך השתמש בזה.

אבל זה יוכלו לומר אם דנת גם את חברך ככה.

אבל אם לא,

הכל חוזר ודנים אותך,

תשכח מהתקווה שאתה תולעת.

אתה לא תולעת בכלל.

אתה מייבן גדול.

אז ידונו אותך כמייבן.

האופן התשיעי,

תתבונן.

כמו שלך יש סיבות טובות למה אתה עושה מה שאתה עושה,

גם לחבר שלך יש סיבות טובות למה הוא עושה מה שהוא עושה.

בעניין הזה מתגבר יצר הרע,

מאוד.

למשל, נולד ליהודי בן בשעות הבוקר,

והוא מגיע בשעה 11 לזיכרון מוישה להתפלל ב-11.

הוא התפלל שחרית

ומוצא שם עוד יהודים.

אז בלי שום עבודה עולה בדעתו ומחשבתו.

נו, ביש, למה אני, יש לי סיבה טובה, למה אני הגעתי ב-11 להתפלל?

כי נולד לי בן, הייתי עד עכשיו בבית חולים.

אך מה הסיבה שכל אלה אחרו לפה להתפלל?

מי אמר שאין להם סיבות טובות כמו שלך? רק לך נולד בן.

ואולי ההוא היה בבית חולים עם אשתו מסיבה אחרת, לא לידה דווקא.

ואולי כל הלילה הוא לא ישן בגלל שהוא הציל מישהו והוא היה בצולע.

ואולי,

מי אמר לך?

כמו שלך יש סיבות טובות ללמד זכות על עצמך,

אז שיהיה לך סיבות טובות גם ללמד על אחרים.

לכן צריך

לדון לכף זכות,

ותדע לך,

אם אתה אחרת ויש לך סיבה,

אם תשאל אותם,

אולי תגלה שגם להם יש סיבה, אולי יותר טובה משלך.

ישאלו אותך, למשל,

מה היית צריך לחכות? למה אתה היית מיילד?

יכולת לבוא להתפלל בבוקר ולחזור אחר כך.

למה נשארת? גם יכולים להגיד לך.

אבל אתה מינשט, היית עם היולדת. איפה היית? בפנים? היית בחוץ?

מה אוהלת לה?

אז יכולת לבוא להתפלל.

למה לא באת?

לא, אני הייתי עם היולדת.

איפה אם היית יותר... איפה היו קירות מפרידים?

לא הכניסו אותך בכלל.

אז מה אתה מספר סיפורים? אה, יש לך סיפור, הייתי עם היולדת.

כבר אתה מסתכל על כולם?

איך הם איחרו, הגיעו בשעה כזאת?

אם כן, ראינו כמה עצות

שיעזרו לנו לדון לכף זכות.

ואנחנו עכשיו נלמד זכות על ישראל,

שהם הולכים לקבל את שבת קודש בשמחה,

והכינו וטרחו בהכנת המאכלים,

וחלות, וקנו ורצו וניקו את הבית, וצחצחו את הכול,

ולבשו בגדי שבת,

ורצים לבתי כנסת להתפלל,

והקדוש ברוך הוא שמח בשמיים שהבנים שלו אומרים, תראו, תראו, תראו, כולם, כולם, כולם, כולם,

רצים לבית הכנסת להתפלל, אשריהם ואשרי חלקם.

ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת, וקוראי עונג שבת.

עם מקדשא,

מקדשא,

מקדשא שביעי שבת,

עם מקדשא,

מקדשא,

מקדשא שביעי שבת,

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,

וקורא עונג שבת,

ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת, וקורא עונג שבת,

שבת שלום.