טוען...

שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ה חלק א | הרב אמנון יצחק

 יביע אומר, בני ברק
 תאריך פרסום: 15.12.2011, שעה: 12:56

הורדת MP4 הורדת MP3


חובות הלבבות - שער הבטחון 15-12-11 אנחנו נמצאים בפרק חמישי. שער הבטחון פרק ה'. 
אבל ההפרש שבין הבוטח על האלהים וזולתו בענין התעסקו בסיבות הטרף, ז"א יש הבדל והפרש בין מי שבוטח על האלהים וזולתו בענין התעסקו בסיבות הטרף. אז או שמדובר פה במי שבוטח טוטאלית על האלקים, וזולתו הכוונה מי שבוטח בסיבות הטרף דווקא שהולך לעבודה ובוטח בסיבות האלה שהם יביאו לו את הפרנסה, או שמדובר שהבוטח באלקים גם כשהולך לעבודה, ויודע שהכל מאיתו יתברך ולא משתדל יותר מידי וכו' וכו' למי שבוטח שהסיבות הם שמעניקות לו ונותנות לו, שאם הוא לא ישתדל ויעשה אז לא יהיה לו. אז מה ההפרש ביניהם?
אומר רבינו בחיי, אומר לך כי הבוטח באלהים יבדל מזולת הבוטח עליו בשבעה ענינים, שבעה דברים מבדילים בין הבוטח לשאינו בוטח על הבוטח בהשגת הטרף בסיבות מזדמנות.
אחד מהם כי הבוטח באלהים רוצה בדינו בכל עניניו, מי שבוטח בקב"ה רוצה כל דין שהקב"ה מטיל עליו בכל עניניו, לא משנה לו מה הקב"ה גוזר עליו, למעלה למטה דין רחמים, מה שהקב"ה רוצה הבוטח יודע שאין יותר טוב ממה שהקב"ה בוחר לו. אבא אוהב בשמים, רוצה בטובת הילדים, ודאי שהוא מחפש לתת לאדם את מה שצריך, ואם צריך לפעמים לתת לאדם כמה דינים כאלה ואחרים אז הוא הבוטח שמח בזה, רוצה בדיניו בכל עניניו ומודה לקב"ה על הטובה ועל הרעה, כמו שאמר איוב ה' נתן ה' לקח, על מה הוא אמר ה' נתן ה' לקח? שה' לקח לו עשרה ילדים ביום אחד! אז הוא אמר ה' נתן ה' לקח, ז"א הוא רוצה בדיניו, מה זה רוצה בדיניו? אם זה מה שה' החליט בשבילי זה טוב בשבילי. כמו שאמר "יהי שם ה' מבורך", וכמו שכתוב בתהילים "חסד ומשפט אשירה". אמרו רבותינו ז"ל, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, ודוד המלך לא אומר סתם, מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מזמור הוא אומר, הבן שלו רודף אחריו להרגו והוא אומר מזמור, לא קינה, היה צריך להגיד קינה, להתאבד, איך זה שהבן שלי ירדוף אחרי וכו', והוא אומר מזמור, משפט אשירה, חסד אשירה, בכל מצב אשירה. זה הבוטח, הבוטח באלקים.
ואמרו רבותינו ז"ל במסכת ברכות, חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ובשמחה. זכה לבן מברך הטוב והמטיב בשמחה, לקחו לו את הבן מברך דיין האמת בשמחה, קשה נכון? בטח קשה, בטח קשה, למה קשה? כי אף אחד לא מכין את עצמו לאפשרות הזו, ואף אחד לא מבין שהוא קיבל ילדים בהשאלה. פסימי, הפוך אופטימי. פסימי? אופטימי. פסימי? אופטימי.
אתן לכם דוגמא, פעם כשהיו מתחתנים אז החותן היה מחזיק את החתן איקס שנים על שולחנו והוא היה לומד תורה, זה היה תמיד ההסכמים ככה, יושב אצלו בביתו שבע שנים נגיד, עד שהוא בונה את עצמו גדול בתורה וכו', ואז הולך עם אשתו בחזרה לאן שהוא רוצה לגור לבד אצל הוריו, מה שהוא רוצה. והנה היה אחד שהיה אצל חותנו, וחותנו התאהב בו ואהב אותו והעניק לו ונתן לו, מה זה היה מאושר שזכה בחתן כזה, אבל כשהגיע הזמן של השבע שנים שהוא צריך לחזור לביתו, אז היה לו קשה מאד להפרד ממנו ממש כמו עבד, כאילו הלך לו וזה ונגמר. אז החתן אמר לו, תגיד לי למה אתה בוכה, אתה פוחד שיהיה לי פחות טוב, שהמצב שלי יהיה פחות טוב כמו שהיה אצלך, הרי אבא שלי אוהב אותי לא פחות ממך, ויש לו את האפשרות והאמצעים להעניק לי גם יותר ממך, אז למה אתה מצטער? אם הוא מצטער במקרה הזה הוא לא מצטער על זה, הוא מצטער על זה שהוא נפרד ממנו והוא יהיה חסר אותו, אבל הוא מה מצבו יהיה? יותר טוב. אז רגע, אם אתה לא אנוכי ולא אגואיסט ודואג רק לאינטרס שלך, אז אתה צריך בעצם לשמוח בו, למה לשמוח בו? בגלל שהוא הולך למקום יותר טוב, נכון שאתה עשית את כל ההשתדלות ונתת והכל, אבל לאן הוא הולך עכשיו? מקום יותר טוב, אז אתה צריך לשמוח, בשבילו אתה צריך לשמוח.
עכשיו, אתה היה לך ילד, או מה שהיה לך, והתקשרת אליו ואהבת אותו ונתת לו והענקת לו והכל, ויום אחד אבא שלו קורא לו, אבא שלו בשמים שיש לו הכל והוא אוהב והוא מעניק יש לו גן עדן, והוא הולך לשם, מה אתה בוכה? מה אתה בוכה? אתה צריך לשמוח בשבילו. למה? כי הוא הולך אל המנוחה, אל הנחלה לשבת. נכון, נכון, נכון, אז ז"א צריך להצטער במצב כזה? כתוב שצדיקים "ותשחק ליום אחרון", למה? כשאתה הולך לקבל את התעודה, את הגמר, את הפרס, אז למה שאתה לא תשמח? אתמול חילקו תעודות לעורכי דין, אז היו שמה הרבה אנשים שהשנה רק חמישים ושתיים אחוז הצליחו לעבור את הבחינות, שנה גרועה היתה, החמירו להם קצת במבחנים, אז אתמול הלכו אלה שזכו, זכו במרכאות בלי מרכאות, אז הלכו לקבל את התעודה, אז כולם לבשו את הזה וזה, הם היו שמחים או לא היו שמחים? היו שמחים, בשביל מה הם טרחו כל כך הרבה שנים ועשו סטאז' והכל התכוננו, זהו גם אנחנו, גם אנחנו שבעים שנה מתכוננים מתכוננים מתכוננים מתכוננים הגיע הרגע, לך קח את התעודה, לך תיהנה, בשביל מה הכנת את עצמך? אז תתכונן מותק, תדע לך יש מבחן, צריך לשלם בסוף, או לקבל שכר או עונש, אז תחליט מה אתה רוצה. איפה הבום? יש דבר חדש בום שישמעו את השואל. יבבי, בטמבלויזיה חביבי.

ש. לא שומעים

הרב: שמעתי, עכשיו אשאל אותך שאלה, ואהבת לרעך כמוך זה טבע האדם? לא תשנא את אחיך בלבבך זה טבע האדם? לא תקום ולא תיטור זה טבע האדם?

ש. לא יודע

הרב: מה אתה לא יודע, זה קל לך, זה קל לך לא לנטור ולא לנקום למי שעשה לך רעה?

ש. לא

הרב: לא. ולאהוב את כולם בשווה אתה יכול? לא, אז כנראה שהתורה רוצה לשנות לך את הטבע. וגם זה אתה צריך לשנות.
.... הקב"ה הביא לך, מה זה משנה אם קוראים לזה בן, קוראים לזה בית, קוראים לזה שדה קוראים לזה כל מה שיש לך, כל מה שיש לך בהשאלה, גם אתה בהשאלה. מה אתה לא יודע שאתה תצא מפה? מישהו התחייב לך על זמן, בכל רגע יכולים להעלות אותך, תודה על כל יום, כל הנשמה תהלל יה, על כל רגע ורגע, נותנים לך רגע, שלום, ממתי תינוק בא לחיי עולם הבא? משעה שיענה אמן, אחרי שאמר אמן הוא בן העולם הבא, אם לקחו אותו מיד אחרי זה הוא בן העולם הבא, היה שווה לבוא?

ש. כן

הרב: הספקת להגיד כמה אמנים?

ש. כן

הרב: יפה, אם לא עשית כמה עבירות אתה מסודר, אם עשית תקן מהר, חזור בתשובה שתהיה נקי ואז תהיה מוכן תמיד לצאת, בכל עת יהיו בגדיך לבנים, אתה לא יודע מתי יקחו אותך לסעודה. אז או שתהיה סעודת עשיר או סעודת עני, אז תלוי מה הכנת, מי שטרח בערב שבת זה העולם הזה יאכל בשבת - זה העולם הבא, מי שלא טרח יאכל אותה.

ש. הבנתי כבוד הרב.

הרב: כן גם אתה שאלה? אלף שאלות ותשובות. רק רגע, ראיתם שיש בום התחלתם לשאול. רגע שהוא ישמע אותך.


ש. כבוד הרב, לגבי הדוגמאות עם החותן, החותן רוצה אותו שימשיך אותו למה? כי הוא מזכה אותך בגללך בירך אותי ה', אז הוא רוצה שישאר אצלו, זה לא סתם שהוא אומר בא תשאר בא תשאר בא תשאר, זה שהוא ביקש יודע בעליל שהוא מזכה אותו. זה עכשיו לגבי

הרב: עכשיו מה לעשות

ש. מה הוא מבקש

הרב: מה הוא בוכה?

ש. החותן רוצה שישאר אצלו כמה זמן

הרב: עזוב את הסיפור שלך, אני מדבר על שלי, ההוא

ש. הוא רוצה לזכות החותן

הרב: ההוא רצה שיהיה, יש גם הרבה הורים שרוצים שהילדים יצאו כבר מהבית, נמאס להם להאכיל אותם, להלביש אותם, עושים מה שהם רוצים, מצלצלים על חשבונם, אוכלים על חשבונם, מביאים חברים הביתה, נהיה בלגן, לא רוצה, תתחתן כבר תעוף מפה. מכירים כאלה דברים? אני מכיר כאלה דברים, אז מה? ויש כאלה שלא רוצים, שלא יתחתן חכה רגע, אתה עוד צעיר, תשאר פה, יש כל מיני, אני סיפרתי סיפור על מצב כזה שתואם למה שאדם קשה לו להפרד ממישהו שהולך לו לעולמים. למה בוכים אנשים בלויה? לא רוצים להפרד. על מה אתה בוכה, אם הוא הולך למקום טוב תשמח. למה יש הילולא לצדיקים, שהם הלכו? שטוב להם.

ש. אנחנו לא בדרגה

הרב: אתם לא בדרגה? צריך להתכונן, לכן אמרתי. אם אדם היה מתכונן לכל המאורעות הידועים והברורים שחייבים לבוא ולא היה מחכה להפתעה, אז הוא היה מקבל אותה בקלות. שואלים איך רבי עקיבא ע"ה היה יכול להגיע לדרגה כזאת שיסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והוא יגיד קריאת שמע כאילו הוא עכשיו נמצא בבית כנסת מפורסם ואומר קריאת שמע, איך יכול להיות, זה אנושי? זה אנושי? לא אנושי. אז איך הוא הגיע לזה? הוא כל החיים שלו אמר, מתי יגיע לידי ואקיימנו, מה יגיע לידי ואקיימנו? הפסוק "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" אפילו נוטל את נפשך, בשעה שנוטל את נפשך אני צריך לאהוב אותו, נוטל - הוא נוטל, הקב"ה נוטל לך את הנשמה באותה שעה אתה צריך לאהוב אותו. איך אפשר, אפשר בפתע פתאום? אדם שהוא מאויים ממשהו מה, והוא צועק הצילו, רבש"ע, וואו יש לו זמן לחשוב על אהבה כרגע? הוא מחפש לחיות. אבל הוא אומר, בכל יום, בכל יום, מתי יגיע לידי ואקיימנו. אז מה הוא עשה? הוא צייר לעצמו כל ימיו כל יום איך מוציאים אותו להורג במיתות משונות. אז כל יום, אתה מבין הוא לקח בחשבון, שורפים אותו, דוקרים אותו, סורקים אותו, כל הציורים שרק יכולים והוא באהבה לה', והוא מצייר לעצמו את הציור, כשזה הגיע כבר זה היה קטן עליו, הוא עבר את זה כל יום. כשאדם מכין לעצמו את הדברים הוא יודע, איך מכינים אנשים לדוגמא חיילים? חיילים מכינים אותם, אלה שהם ביחידות נבחרות, שאם יתפסו אותם וכו', אז הם יעברו מסכת עינויים והשפלות ודיכוי וכו' וכו', ועושים להם את זה בגופם גם, עושים להם את זה בגופם כדי שיתרגלו, שיוכלו לעמוד בזה, הישרדות. אתה צריך לשרוד בכל מצב, כל עינוי שרק יעלה על הדעת שיודעים שהאויב מסוגל לעשות, צריך אדם להכין את עצמו לקראת זה. אז למה החיילים צריכים לדעת ואנחנו לא? גם אנחנו חיילים של הקב"ה צריכים לדעת מה הקב"ה אמר שיהיה ועתיד או שאנחנו נלך או שילכו לנו.
הרב אלישיב האריך ימים, מאה פלוס, אז נפטרו לו כבר חמש בנות, מה לעשות? מה לעשות הוא האריך ימים. אז נפטרו לו בנות שמונים בנות זה, נפטרו לו ילדות, ילדות כן, אבל מה לעשות. רבי יוחנן קבר עשרה ילדים, והשאיר לעצמו עצם קטנה, והעצם הקטנה היה הולך לנחם אבלים, שהוא קבר עשרה וקיבל ניחומים, אז הוא הכין את עצמו, ועל העשרה האלה הוא לא בכה כמו שבכה ריש לקיש על החברותא שלו שהוא מת, על זה הוא לא יכול לוותר, והוא השתגע והתפללו עליו חכמים שימות, כי הוא לא יכול לחיות, גם אם יבקשו מזה הוא יתעורר עוד פעם יהיה בהכרה יראה שהוא חסר עוד פעם זה יחזור. אז יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם, כמו החכמה, כמו שמשה רבינו היה קשה לו לאבד את החכמה והקב"ה כשסתם לו את מעיינות החכמה אז הוא ביקש למות, אין חכמה אז אין טעם לחיות. אבל זה החכמים האמיתיים, זה הכי קשה להם להפרד, אם אתה לוקח לו את הספר לקחת לו את החיים, הכל תקח אבל אל תקח לו את הספר.

ש. רחל מרה אם אין לי בנים מתה אנכי, הבנים זה לא כל כך חשוב כמו החכמה

הרב: בנים זה פירושו של דבר להעמיד דורות לעולם, אם אני לא יכולה לעשות משהו שאני אביא פירות לעולם הקב"ה אז החיים שלי לא חיים. עצם הבאת הבנים זה התפקיד של האשה

ש. אבל אם הקב"ה לוקח אותם לא צריך כזה להצטער כמו שהרב אומר, הוא בוכה על זה שאין לה בנים ואם אין לה ואם יש לה זה צריך להיות אותו דבר

הרב: אין לה, עוד אין לה, אם הם הלכו לאחר מכן, דוד המלך היה בוכה בוכה בוכה על הבן שלו הראשון שהלך לו, היה בוכה לפני כן בוכה בוכה בוכה, בוכה בוכה, ברגע שהודיעו לו שהוא מת הפסיק לבכות. אמר אני בוכה כל זמן שיש עוד סיכוי שהוא יחיה, יודע שהוא יחיה, אבל אם הוא כבר הלך אז על מה אני בוכה? נגמר. אתה רואה את המצב אז על מה אתה בוכה בעצם על עצמך אתה בוכה, אתה בוכה שאתה חסר, אבל מצד מי שהלך אם הוא צדיק ודאי שאתה צריך לשמוח, אתה צריך לשמוח בשמחתו שהוא הלך אל המנוחה ואל הנחלה. "ושם ינוחו יגיעי כח", עבדו טרחו הכל הלכו לקבל שכרם. לנו זה הפסד, לנו זה חסרון, אנחנו מצטערים על אבדנם, חבל על דאבדין דלא משתכחין, חבל על אלה שאובדים ולא נמצאים תמורתם, אבל זה לנו, אבל זה על הבעת החסרון של ההשפעה של גדולי הדור שמשפיעים עלינו, ששומרים עלינו, שמזכים אותנו וכו' וכו'.

ש. למה אנחנו צריכים להצטער על החורבן?

הרב: כדי שנדע מה היה ונשפר את מעשינו שלא נחזור שיגיע גואל גם

ש. אבל אם היה לנו בית מקדש לקח את בית המקדש

הרב: לא מה פתאום, על דברים רוחניים אסור, צריך להתאבל כל הזמן.

ש. גם בן אותו דבר

הרב: בדברים גשמיים אתה לא יכול כי זה התכלית שאדם יסתלק.

ש. גם בן אותו דבר

הרב: אבל דבר רוחני אתה צריך לשאוף ולא לוותר עליו. להתעקש להשיג את הדבר וכו'.

ש. הרי בפטירת צדיק צריך להוריד דמעה עליו, צריכים לדמוע אם צדיק נפטר

הרב: ארבעה ימים לבכי, זה מה שקבעו החכמים מספיק. אחרי זה סטופ. אדם לא צריך להיות לגמרי יבש, צריך שיהיה לור גש, אבל הוא לא בוכה בשביל הצדיק, הוא בוכה על החסרון. אתה מבין, אם אתה לא בוכה אתה לא מעריך בכלל מה היה פה, כאילו בשבילך זה לא אבידה, אם אתה לא בוכה אז אין פה אבידה כאילו, זה כאילו הוא כלום הלך חתול חס ושלום, מה זה? כלום. אבל ברגע שבן אדם הוא יודע מה חסר.
מכל מקום אנחנו רואים שאיך דוד המלך ע"ה אומר, חסד אשירה משפט אשירה, וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ואלה הדברים שהבוטח באלקים עודף על מי שאינו בטח אלא דואג לסיבות טרפו בעצמו, אז אמרנו שהבוטח באלקים רוצה בדינו של הקב"ה בכל עניניו, מודה לו על ה טובה ועל הרעה, כמוש אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, וכמו שכתב חסד ומשפט אשירה, ואמרו רז"ל אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, ואמרו חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ואשר איננו בוטח באלקים, זה השני, מתהלל על הטובה כמו שנאמר "כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע בירך ניאץ ה'" ומתקצף באלהים על הרע. לא רוצה רע, רק טובות, על טובות הוא מהלל ומשבח ומוכן לתת הודאה, אבל אם יוצא כנגדו קצף אז הוא מתקצף על אלקים, מתקצף על הרע, כמו שנאמר "והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה". אז רואים מה ההבדל בין הבוטח ללא בוטח, כשאתה רואה אדם עם תרעומת הוא לא בוטח באלקים. אדם שאין לו תרעומות על הקב"ה ומקבל הכל בשמחה, זה נקרא בוטח באלקים. הוא יודע גם שהוא לא יכול לשפר את מצבו יותר ממה שהקב"ה גזר עליו.

ש. מה הכוונה ופנה למעלה, כתוב במלכו באלקיו, ופנה למעלה

הרב: התרעומות שלו והקצף שלו מופנה כלפי מעלה.
דבר רביעי

ש. יעקב היה כך 22 שנה בצער על יוסף, זה לא שהוא קיבל את זה באהבה

הרב: כתוב מפורש שכשאדם יודע שפלוני חי אז הוא לא מקבל ניחומים. והיתה לו ההרגשה שהוא חי ולא מת, הוא שמע את הסיבה שהם אמרו אבל הוא לא קנה את זה במאה אחוז. לכן אי אפשר לקבל ניחומים.
דבר שני, מה ההבדל בין הבוטח לשאינו בוטח? כי הבוטח באלהים נפשו במנוחה ולבו שלו מצד הגזרות, גם אם יש גזרות הוא שלו, לדעתו כיון שהוא יודע כי הבורא ינהיגם לטובתו בעולמו באחריתו, כל גזרה שהקב"ה מביא על בני אדם זה לטובתו הן בעולמו זה עכשיו והן לאחריתו, אז הקב"ה יודע מה החשבון שהוא צריך לעשות עם הבן אדם, כמובן לפי מעשיו וזכויותיו, כדי לתקן את נפשו, להשלימה, כדי שתהיה שלמה לעולם הזה ולעולם הבא.

ש. לא שומעים

הרב: כי אדם צריך להיות שלם גם בעבודת הבורא, צריך להדריך אותו. אם בן אדם סטה מן הדרך אז נותנים לו צביטה. למה הוא קיבל צביטה? אם הוא עושה חשבון נפש למה הוא קיבל צביטה הוא מתעורר. ניגש אלי אחד מהלומדים כאן, ואמר לי שפלוני אלמוני עבד אצלו במשך תקופה ולא שילם לו כסף, לא שילם לו כסף, מה זה חוצפה, עבד אצלו אומר לו טוב תמתין תמתין, חדשים עוברים והוא לא משלם לו כסף, כל הזמן מתחמק. הוא אומר בשבת פתאום, עלה בדעתי למה זה קורה לי, הוא אומר בצעירותי אני לקחתי כסף מאנשים בדיוק אותו דבר, על פן כזה או אחר וזהו. ואז הוא אומר הבנתי איפה זה מידה כנגד מידה, אני התייחסתי ככה לאנשים, מן השמים עשו לי את זה מידה כנגד מידה. איך מתקנים בן אדם? במידה כנגד מידה, איך מאותתים לבן אדם? במידה כנגד מידה. לדוגמא, יש לנו רכבים היום משוכללים, וברכבים המשוכללים יש לך מסך שמראה לך חסר שמן, הבלמים לא בסדר, הדלת פתוחה, כל הדברים אתה רואה על המסך, אז המסך מדבר אליך, יש כאלה שזה עם צפצוף, יש כאלה שזה מהבהב, יש כאלה שזה רק אור, תלוי, אבל מה זה אומר? זה משקף את כל המכונית, את גוף המכונית ואת הבעיות שיש לה על כל חלקיה. זה טוב או לא טוב? טוב או לא טוב? טוב. הקב"ה ברא את גוף האדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, לפי התורה הוא ברא אותו, שבתורה יש רמ"ח מצוות ושס"ה לא תעשה, רמ"ח עשה ושס"ה לא תעשה, עכשיו, אם אתה לא עושה מצוה מסוימת אתה מקבל איתות באבר שכנגדה, ואז אתה יכול להבין, יש לך כאבים ביד, תבדוק תפילין, תבדוק גזל, תבדוק כל המצוות התלויות ביד, יש לך כאבי ראש, יש לך הרהורים רעים, יש לך ככה תחשוב מה יש לך בראש, יש לך כאב עיניים, תבדוק ראיה אסורה, תראה פה שם, יש לך כאבים באזניים? תבדוק אם אתה שומע שמע שוא, אם אתה שומע לשון הרע, אם אתה שומע מוזיקה פסולה, אם אתה שומע זמרים פסולים, תבדוק.

ש. לא שומעים

הרב: לא, זה לא עכשיו, כי אם תתקן עכשיו אז אתה תהיה שלם ואז לעולם הבא תקבל מושלם

ש. לעולם הבא

הרב: לא פה

ש. פה אני חוטף מכות בשביל שם

הרב: לא, זה לשם, אם לא תקבל הכל שם.

ש. תיקון בשם

הרב: לא, פה

ש. אדם גזל, קיבל עונש פה לא בשביל לתקן פה בשביל שלא יהיה לו עונש שם

הרב: לא, זה לא רק עונש, אם הוא לא יחזיר את הכסף זה לא יועיל שהוא קיבל עונש, צריך להחזיר, צריך לדעת מה קרה. איך הוא יתקן?

ש. אותו אחד שהרב סיפר עליו שלא שילמו לו משכורת, עכשיו הוא צריך לחפש את אותם אנשים

הרב: ודאי שאתה צריך לחפש, הקב"ה הביא מידה כנגד מידה הוא לא פטר, אז הוא לא יודע מה להשיב, והשיב את הגזלה אשר גזל, יש חיוב השבה, אז לכן זה לא מועיל לעולם הבא רק, זה לא תיקון רק לעכשיו שהוא קיבל עונש, העונש הזה בא להסביר לו מה אתה צריך לתקן פה.

ש. אז זה לשם

הרב: בסוף אם תתקן ייטב לך שם, אם לא - תקבל שם.
אז ז"א, הקב"ה עשה חסד, מה עושים אנשים? אדם יש לו כאבים הולך לרופא לוקח כדורים בדיקות שלום, נגמר הכאב, אבל מה הכאב בא? הכאב אמרנו בא לאותת, אז למה אתה דומה? אתה דומה לאחד שמהבהבת לו הנורית של השמן והוא מתעצבן והוא מכבה אותה, ואז חסר לו שמן ובירידה לירושלים אין לו בלמים והבן אדם הלך. למה הוא רצה לעצור ולא, אז הוא הוריד את המטרד, אבל במקום היה להסיק את המסקנות שצריך למלא שמן, בשבילו זה מטרד עכשיו הכאבים, אז הוא הולך ומתקן, אבל הוא לא מתקן את מה שצריך לתקן, הרי הכאבים באו בשביל להודיע לך משהו, אז ז"א ה' עשה חסד שבנה אותנו בצורה כזאת שהכל הולך על מידה כנגד מידה, חפש מה אתה עשית ומה עשו לך ואז תחפש את המידה כנגד מידה ושמה תבין. זה חסד שהקב"ה עושה ככה, כי אז האדם יכול להבין, אחרת איך הוא יבין?

ש. .... זה בעקבות החטא שלך אז אנשים עושים כפרת עוונות וממשיכים הלאה,

ש. לפעמים יש פקדון ויש כפרת עוונות

הרב: כשאומרים כפרת עוונות פירושו שהיו עוונות,

ש. אבל אתה לא חייב לעשות משהו בשביל לקבל כנגד

הרב: אתה לא חייב לקבל מכה כנגד זה, אתה חייב להבין מה העוון שבשבילו קיבלת את הכפרה שלך, אחרי שאתה תבין יהיה עוד פעם כפרת עוון

ש. אין חטא בלי עוון

הרב: אז ז"א אדם צריך להבין מה העוונות וצריך להסתלק מהם, על מה באו.

ש. ואם אתה לא מבין

הרב: מה לעשות לא מבין בשביל זה יש רב, הולכים שואלים את הרב מה לעשות ואז הרב אומר.
השני כי הבוטח באלקים נפשו במנוחה ולבו שלו מצד הגזרות, מי שבוטח באלקים הנפש שלו תמיד במנוחה, הלב שלו שלם מצד הגזרות. למה? הוא יודע כי הבורא ינהיג אותן לטובתו בעולמו פה באחריתו, כמו שאמר דוד המלך ע"ה, "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי", אך לאלהים - זה מידת הדין אלהים, דומי, דומי נפשי - הנפש דוממת, מבינה שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה וממנו תקוותי, אין תקוה משום גורם, שום השתדלות, שום יגיעה שום כלום, רק אם תבין את הבורא, אם תבין את הבורא לא תצטרך שום דבר, יש לו שפה, הוא מדבר, יש לו שפה, הוא מדבר, איך הוא מדבר? הוא מראה לך בסימנים האלה וזהו, אם תלמד את התשתית איך זה פועל אז תמיד אתה תדע מה לעשות, אתם ראיתם פעם איך המדינאים מי שעוקב אחרי המדינאים - ראשי מדינות מדברים, הם מדברים ברמזים, הם לא אומרים ישר מאיימים ישר וזה וזה, רק כשאין ברירה כמו איראן וזה ופה ושם, אבל הכל ברמזים. רומז ככה, לא תהיה לנו ברירה, כל האופציות מונחות על השולחן, כל הזה, העולם לא עושה מספיק סנקציות, לא אומרים אנחנו נתקוף ואנחנו נפציץ ואנחנו, הכל ברמזים, ככה זה הולך, והמדינאים מבינים את זה לאט לאט ועונים ככה והם עונים ככה והכל ככה משחק של מילים ורמזים. הקב"ה גם כן מדבר איתנו ברמזים, למה? יש בחירה, האם אתה תרצה להבין את הרמז או לא תרצה להבין, האם תתכחש לאלקים או לא תתכחש, לכן אנחנו לומדים את ההבדל בין הבוטח לשאינו בוטח, הבוטח מבין את הרמזים ויודע שגם אם ה' נתן לו זה לטובתו והוא צריך להבין על מה הוא צריך לתקן וכו' וכו', והשני הולך אומר יאן, אני אקח את הרופא הכי טוב, אני אקח את הזה אני אקח את הזה אני אקח את הזה, אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה, מה הבעיה, יש ככה יש ככה יש ככה, זה ההבדל, שאחד מבין שיש אלקים שמנהל את העולם ויש בעל הבית לעולם והשני חושב שהוא הבעל הבית על העולם, כמו שרוב העולם כזה שאומר יש כסף אתה יכול להזיז דברים, אין כסף אתה לא יכול להזיז דברים. מי זה האלהים של היפנים אתם יודעים? הכסף. תשאלו אותם, מי האלהים שלכם? הכסף. זהו. אלהי כסף ואלהי זהב, זהו. הם מאמינים בכסף, יש לך כסף - אתה שווה משהו, אין לך כסף - אתה יכול להיות באשפתות אף אחד לא ירים אותך משם.
עכשיו, דוד המלך אמר "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקוותי" זה הבוטח, ואשר איננו בוטח באלקים, גם אם הוא בטובה הוא בצער תדיר ודאגה ארוכה ואבל ועצב לא ימושו ממנו גם בטובה וגם ברעה, בטובה למה הוא יכול להיות בעצב אם יש לו טובה? מפני מיעוט רצותו במצבו, הוא לא מרוצה עדיין ממה שהוא השיג, הוא רוצה עוד אז גם אפילו שטוב לו לא מספיק לו, אז גם בטובה אין לו נחת. ושאיפתו להוסיף ולהרבות ולכנוס עוד עוד עוד לכן כל ימיו צער ומכאובים ויגון, וברעה גם לא טוב לו כיון שהוא קץ בה, הוא לא רוצה רעה, והיא כנגד תאותו וטבעו ומידותיו, הוא רוצה שלוה ומנוחה והכל, הוא לא משיג את זה. וכן אמר החכם "כל ימי עני רעים וטוב לוב משתה תמיד" כל ימי עני רעים ואין עני אלא בדעת, מי שאין לו דעת זה העני הכל גדול, וכל ימי עני רעים, מה אין לו איזה יום טוב? לא. חסר דעת ה' ירחם. וטוב לב משתה תמיד, ואם באנו לכאן, אני אגיד לכם מה כתוב בפלא יועץ.

ש. יוסיף דעת יוסיף מכאוב

הרב: נכון, יוסיף דעת יוסיף מכאוב מה פירוש, מה פירוש, איזה כאב זה? איזה כאב זה? איזה כאב זה? יוסיף דעת יוסיף מכאוב איזה כאב זה? כשאדם מוסיף דעת כואב לו על מה שהיה חסר, ועל מה שהוא יודע שהוא עוד חסר. יוסיף דעת, אז אתמול ידעתי משהו, היום נודע לי עוד דברים, אז זה מוסיף לי מכאוב, יו, אני לא יודע כלום, תראה מה זה, לומד עוד פעם, יו תראה כל זה לא ידעתי, אח"כ לומד עוד פעם, יו לא ידעתי. כמה אנחנו לומדים עכשיו כבר כמה חדשים, ידענו את כל זה? לא ידענו. אז מה צריך - יוסיף דעת יוסיף מכאוב, יו כמה אני חסר, תראה תראה, ועוד לא התחלנו את הספר, אז מה יהיה, אז אני לא יודע כלום. מה אני הולך ברחוב, עד עכשיו הלכתי ברחוב כאילו אני מונח בכל אני מבין את הכל, למי שיש שאלות בא בא שאל אותי אני יענה לך הכל, באיזה תחום אתה רוצה, כן בבקשה בבקשה. אז זה בן אדם חכם מבין שהוא לא יודע כלום.
עכשיו בואו תבינו מה זה, פעם אחת תבינו מאמרי חז"ל, מסביר אותם הפלא יועץ.

ש. החילונים אומרים....

הרב: החילונים אומרים, מאן דאמר, מצאת מאן דאמר, החילונים אומרים, עוד מעט תגיד המדענים אומרים, אני ממש מתפעל.

ש. יליד בזימבבואה עד שהוא לא יראה את הרמזור הוא הכי בטוח שכיף לו, מה הוא מה רע לו?

הרב: ובאמת הוא צודק

ש. אז הוא אומר לי שמע, מה אתה מכניס אותי לבעיות, כיף לי ככה טוב לי ככה, כמו בת יענה, אומר אפילו. אומר אם אני אדע אני גם לא יעשה, אז לפחות אני לא אדע ויעשה הפוך. אז מה

הרב: אם לא חסר לו שום דבר אז מה הבעיה?

ש. מה זה לא חסר, חילונים יש הרבה חילונים שלא חסר להם כלום

הרב: בחומר זה לא בעיה, חסר

ש. אז מה נגיד להם

הרב: ברוחניות זה בעיה, ואם השלמות של האדם זה ברוחניות שלו כי אין עני אלא בדעת, צריך לרחם על עני בדעת, אבל אם הוא עני בנכסים לא צריך לרחם, מתוקה שנת העובד אם הרבה ואם מעט אוכל והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון, זה שמרבה נכסים שמרבה דאגה, זה המטרה להרבות נכסים בשביל להרבות דאגה? ומי אמר את זה - החכם מכל אדם העשיר מכולם שלמה המלך ע"ה, הוא אומר שמתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה, והוא אומר שהשובע לעשיר לא מניח לו לישון. אז מה רע שאדם יש לו מיעוט נכסים, לפחות אין לו דאגה. אדם יש לו מכונית טרנטה, נו, אז מה קרה? עשו לו שריטה, עוד שריטה מתוך אלף אלף ואחד, מישהו מבדיל? אבל אם זה אוטו חדש ושרטו לו אותו, ווי ווי ווי ווי, אם גנבו לו טרנטה אז מה גנבו לו - 5000 שקל, ואם היה לו אוטו שעולה הרבה כסף ולא היה לו ביטוח בריאות או שהוא לא עשה אזעקה או משהו כזה, יש לו בעיה, אז מי דואג עכשיו? מי חושש? אני הכרתי בן אדם שאף פעם לא סגר את הדלת של הבית ואף פעם לא סגר את האוטו, כי אין מה לקחת. אם היית פותח את המקרר אולי היית מוצא מים קרים. אז היה יכול הגנב להצטער, זה הכל. לפעמים הגנבים כשלא מוצאים משהו אז הם מפרקים את הבית, שוברים וזה כאילו עצבנים שהם לא הצליחו כלום, אצלו גם את זה לא יכולים לעשות. אז מה הבעיה? אדם שחסר לו בנכסים זה לא אומר שחסר לו באושר, בכבוד, בנחת, בשלוה, זה לא אומר שחסר לו, מה פתאום? תלך פה אצל אלפי אברכים חיים חיים טובים ומאושרים עם ילדים ומאושרים שרואים את הילדים שלהם לומדים תורה, הולכים לתלמוד תורה, חוזרים מתלמוד תורה, יודעים לברך, אומרים דברי תורה, אין להם אושר גדול מזה, זה כל ענינם וזה כל עולמם וכל השאר זה שטויות והבלים, ויש אנשים לא, אם הילד לא לבוש חליפה חדשה ולא קנו לו נעליים חדשות ולא זה ולא זה אז הם חיים בצער. תלוי מה ההסתכלות של הבן אדם. החומר לא מעשיר את הבן אדם, הרוח כן, כמה שתוסיף ברוח תבין שהחומר פחות. החומר הוא טוב רק אם יודעים להשתמש איתו וצריכים אותו בשביל להרים את הרוחניות.

ש. לא שומעים

הרב: מוסיף דאגה? איזה דאגה? העולם זה אין בו צרות בכלל, יש רק צרה אחת היצר הרע צריך להתמודד איתו זה הכל, צריך לכוון את כל הבעיות שלך להתמודד איתו, זה הכל. אם אותו תנצח נצחת את כל העולם, את כל העולם ניצחת, לא ניצחת אותו, נצחת את כל העולם כי כל העולם זה חיילים שלו. אבל אם תתמקד בו ותנצח אותו ניצחת את כל העולם. העולם לא יזיז לך כהוא זה, לא מלחמות ולא צרות ולא מיסים ולא בטיח, אתה צוחק לכל, כי הכל זה רק נסיונות, זה הכל, צריך לעשות.
בואו תשמעו מה זה דעת. אמרו רבותינו ז"ל, כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. שמעתם? מסכן, אין לו דעת, אסור לרחם עליו. ככה אמר האומר, מסכן אין לו דעת. אדם שאין לו דעת אסור לרחם עליו, מסכן, אדם אין לו דעת, אז מה לא לרחם עליו, להשאיר אותו ככה ברחוב ככה כלום? חכמים אומרים כל מי שאין לו דעת אסור לרחם עליו. ועוד אמרו, מי שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. ואמרו עוד, כל מי שיש בו דעת, כל מי שיש בו, כאילו נבנה בית המקדש בימיו. ואמרו עוד, גדולה דעה על כן קבעוה ברכה ראשונה לאמצעיות. אתה חונן לאדם דעת זה הברכה הראשונה באמצעיות, יש ברכות ראשונות, יש ברכות אחרונות ויש אחרונות זה שאלת צרכים.

ש. לא שומעים

הרב: הכל מתחיל עם דעת, בלי דעת כל השאר אתה לא יכול לקיים. ואמרו עוד, דעה חסרת מה קנית ודעה קנית מה חסרת, אם דעה חסר לך מה קנית, אתה לא יכול לקנות שום דבר, שום קנינים לא יתקיימו בידך אם דעה חסרת, ואם דעה קנית ויש לך דעה מה חסר לך, הכל נמצא בדעה. ובאמת בדעת תלוי כל היהדות בכל שלמות האדם, בכל טובת העולם הזה והעולם הבא, וזה כל האדם - הדעת, כשאומרים על בן אדם שזה חסר דעת, או זה יש לו דעת, הכל תלוי בזה. ובודאי מה שהחמירו בעונש וגנות מי שאין בו דעת, מדובר על מי שהיה יכול ללמוד דעת. לא מדובר על מסכן שוטה שנולד שוטה, מדובר על מי שהיה יכול לקנות דעת ומחמת התרשלותו וגאוותו ולכתו אחר יצרו לא יאמר דעת. אתם מכירים את אלה שאומרים מה אתה בא ללמד אותי, כשהייתי בכתה א' עזוב אותך מהשטויות אתה יודע מה אני, עזוב אותך, אתה מבין, אלה ולא יודעים שכתוב איזהו חכם הלומד מכל אדם, מה זה כל אדם? אפילו ילד קטן. אפילו גוי. מכל אדם. מכל אדם. איזהו חכם הלומד מכל, כשאדם אומר אני כבר אין לי מה ללמוד זה טיפש שאין כמוהו, חכם זה כל הזמן שהוא יודע שהוא צריך ללמוד וללמוד מכל אדם, כל זמן שהוא בדרגה זו הוא חכם. למה אומרים תלמידי חכמים? תגיד חכמים, כי חכמים הם כל הזמן תלמידים, תלמיד חכם.

ש. ככל שאתה יודע ככה אתה מבין כמה אתה לא יודע

הרב: בדיוק. ותכלית הידיעה שתדע שאתה לא יודע. זו ידיעה ברורה שאתה יודע. וזה לא כולם יודעים. אז אין להם שום ידיעה, הם חסרי דעת. מי שיודע שהוא לא יודע זה יש לו ידיעה אמיתית.
אז עכשיו, במי מדברים חכמים, שאסור לרחם עליו וכו' מדברים על מי? על מי שמא החמירו בעונש וגנות מי שאין בו דעת, זה רק למי שיכול ללמוד דעת, ומחמת התרשלותו וגאוותו ולכתו אחר יצרו לא למד דעת. והדעת האמור כאן, שימו לב, זה לא דעת לפלפל חכמה, זה לא דעת לפלפל בחכמה, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ה' רוצה מאיתנו מעשים לעשות. למי יש דעת - מי שרואים שעושה הרבה מעשים. מי שעושה הרבה מעשים הוא בעל דעת. מי שרק מתפלפל כל הזמן בחכמה והחכמה נשארת רק בראש והמעשים לא מגיעים בעקבות החכמה, זה חסר דעת.

ש. לא שומעים

הרב: לא, יש פלפול שאדם צריך לפלפל בשביל להבין דבר מה, זה אין בעיה, אבל אם אדם יתפלפל ויחשוב שכל הזמן זה ללמוד בשביל להתפלפל ולמעשה הוא לא מגיע ולתרגם את מה שהוא למד למעשה הוא לא עושה, אז זה חסר דעת. אלא, הדעת האמור כאן אינו לדעת לפלפל בחכמה, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה, וצריך דעת לדעת ולהתנהג בדרך ישרה על ידי התורה כראוי לאיש יהודי, שרואים בן אדם מתנהג אומרים זה איש יהודי, אבל אם הוא עושה מעשים שאומרים זה כמו גוי מתנהג, או כמו בהמה הוא מתנהג, אז איפה הדעת? וצריך להתנהג במידות טובות וישרות, בשלום ובמישור עם כל אדם, ולקבל הכל בשמחה ובטוב לבב, כמו שלמדנו פה, שבעל הבטחון לפי זה הוא בעל הדעת, ומי שאינו בוטח באלקים כמו שלמדנו הוא החסר דעת, ולהיות שמח בחלקו, ולהתנהג בדרך ארץ, ולעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, כי כן מחייב השכל והדעת הישר. ובאמת אמרו בגמרא בסוטה, אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח ש טות, אם אדם עוסק בחכמה אז אין לאדם שתי מחשבות בעת אחת, מה שהוא חושב זה רק דבר אחד, שתיים לא יכולות להכנס, אחד אחרי השניה כן, מחשבה רודפת מחשבה.

ש. לא שומעים

הרב: זה סימן שאתה לא מתכוון, אתה רק קורא, אתה רק קורא, אתה רק קורא.

ש. לא שומעים

הרב: לא פתאום, אתה בכלל לא בתפילה, ההוא ההוא, אז אתה אומר טקסטים, אתה אומר טקסטים, זה לא בעיה להגיד טקסטים אבל אתה לא חושב מה אתה אומר. אמר פעם הרב טהרני שצריך אדם, הרי התפילה יש בה תיבות, נכון תיבות, מילה אצלנו נקראת תיבה, תיבה. אז הוא אומר, שפעם אחד שלח מישהו משאית מלאה תיבות, אז באו לרוקן את התיבות פתחו אותם היו ריקות, יש ערך בכלל לתיבות? משאית מלאה תיבות ריקות, מה שווה? שום דבר. היה צריך להיות פרי הדר, מלפפונים, משהו שיהיה בפנים. הוא אומר בן אדם שולח לשמים תיבות, מתפעלים, משאית עם תיבות הגיעה, פותחים - בכל תיבה אין כלום. ככה בן אדם, שולח תיבות למעלה בלי שום משמעות בלי כלום, הוא לא מילא אותם תוכן, לא הסתכל ולא התבונן מה הוא מקבל בכלל, אין כלום, צפצופי מילים, כל הזמן מצפצף ואני יודע מה מצפצף, תתתציף ציף ציף... אז הוא אומר בן אדם צריך לדעת מה הוא עושה למעשה. אז לכן אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות, אז הנכנס בו רוח שטות פירושו שהוא פרוש מן החכמה ממילא מחשבות רצות כל הזמן, אז או הם ממין החכמה או הם ממין השטות, אז פירושו של דבר, מתי נכנס לאדם חטאים? כשנכנס רוח שטות, מתי נכנס רוח שטות? מתי שאין חכמה. אז זה בדיוק. והדעת היותר גדול שצריך, שימו לב, הדעת היותר גדול שצריך האדם זה להכיר לעצמו שאין בו דעת, ולבקש לעולם ללמוד דעת מכל אדם, וכל שכן ממי שגדול ממנו בחכמה ובשנים שצריך ללמוד דעת ממנו, או מספרים ומפי סופרים, מספרים ומפי סופרים ילמד אדם איזוהי דרך ישרה, ואפילו אם אין דעתו מסכת לדעתם יבטל את דעתו מפני דעתם ויאמין באמונה שלמה שאם ריק הוא זה ממנו, מחמת קוצר ידיעתו וחוסר הבנתו, למה הוא לא מבין מה שהוא אומר לו ולא מסכים איתו? בגלל שאתה קצר דעה. ולעולם בישישים חכמה ואורך ימים תבונה, מזקנים אתבונן, שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך, כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו מפסיד, בנין נערים סתירה, סתירת זקנים בנין, מה שנראה לך סתירה שהם סותרים את הדברים, הם אומרים לא לעשות לא לעשות לא לעשות - זה הבנין, לא לשמעו זמרים פסולים זה הבנין, זה לא סתירה. אבל בנין נערים זה הסתירה, אומרים לא, תן להם לשיר אין בעיה זה ככה, וככה סותרים בניינו של עולם והיהדות מתפוררת כי הם הופכים להיות המודל והחיקוי ולא חכמי ישראל. והראיה בפרשה של הזמרים הפסולים, אנשים זלזלו בכל גדולי עולם והחזיקו מהזמרים הפסולים רח"ל אלה שעשו כן. אז די, התמוטטה היהדות. אם הזקנים כבר לא יכולים לחוות דעתם ולומר ולא שומעים להם הקהל, לא נשאר שום דבר, לא נשאר שום דבר. חכמי ישראל נקראו כנפיים - כמו שציפור בלי כנפיים לא יכולה לעוף ככה ישראל, בלי חכמי ישראל לא יכולים לעוף, לא יכולים לזוז ממקומם.
אז לכן צריך לדעת שבישישם חכמה ואורך ימים תבונה, מי שמאריך ימים יש לו יותר תבונה, כי ראה בימי חייו ושמע בימי חייו והבין והשכיל ויש לו הרבה הרבה מה שאין לך, לכן צריך לקום מפני זקן. למה? בגלל שהבן אדם הזה עבר כבר הרבה הרבה בחייו, עבר, עבר. וזוהי רעת האדם בארץ, שהוא חכם בעיניו ודרך איש ישר בעיניו, לכן בזאת יתהלל חכם בחכמתו מתי? כשיחכם בו כשאין בו דעת, וכשיכיר שאינו מכיר חסרונו. כשאדם יכיר שהוא לא מכיר בחסרונו אז הוא יהיה חכם. שמעתם? רבינו סעדיה גאון היה חוזר בתשובה כל יום, כל יום היה חוזר בתשובה, צדיק גדול לא עושה עבירות, על מה הוא חוזר בתשובה כל יום? הוא אומר אתמול הכרתי את הבורא ועבדתי אותו לפי הכרתי, היום שלמדתי והכרתי שאתמול לא הכרתי אותו כמו שהיום אני מכיר אותו אחר הלימוד, אז אתמול לא עבדתי אותו לפי מה שראוי לו, אז הוא חוזר בתשובה על יום אתמול שהוא עבד אותו בפחיתות. אז כל יום הוא היה עושה תשובה. למה? עד היום הכרתי אותו פחות ועבדתי אותו בהתאם לפי מה שאני יודע, פתאום התברר לי דברים, עולמות נפתחו, וככה הערכתי אותו רק.
אז הוא אומר, לכן בזאת יתהלל חכם בחכמתו, שיחכם להכיר שאין בו דעת וכשיכיר שאינו מכיר חסרונו, וכבר אמר החכם, אין לי שום ידיעה ודאית, תגיד מה אתה יודע? אין לי שום ידיעה ודאית. מה אתה לא יודע כלום? יש דבר אחד שאני לא יודע, הידיעה הודאית שלי זה שאני לא יודע, זה ידיעה ודאית. שאר הדברים זה לא ודאי. נו, מי יכול להגיד דבר כזה? מי יכול להגיד דבר כזה? שמעתם פעם מישהו אומר דבר כזה?
ואמר החכם, לא ידעתי שידעתי עד שידעתי שלא ידעתי. לא ידעתי שידעתי עד שידעתי שלא ידעתי. עוד פעם, לא ידעתי שידעתי

ש. מה זה לא ידעתי שידעתי?

הרב: אני לא יודע שאני יודע, אני לא יודע שאני יודע, מתי אני יודע שאני יודע? לא ידעתי שידעתי עד שידעתי שלא ידעתי. כשידעתי שלא ידעתי אז הידיעה, אבל לא ידעתי שידעתי כי לא יכולתי לדעת עד שידעתי שלא ידעתי.

ש. יש שמבין שהוא לא מבין ויש אחד שלא מבין שהוא מבין.

הרב: נכון.

ש. וזה הגרוע ביותר, אבל אם הוא מבין שהוא לא מבין זה מצוין, ככה הוא יכול לתקן את עצמו.

הרב: נכון, מי יגיד לו שהוא לא מבין?

ש. הוא בעצמו כבר

הרב: בעצמו

ש. הא לא מחילה מחילה כן.

הרב: רק מי שלומד אז כל יום נפתח לו כמה הוא לא יודע, אבל אדם שלא לומד וקם מהספר, לא שומע מפי סופרים, לא קורא ספרים, או שלא הולך לשיעורים, לא מקשיב להרצאות, לא כלום, הוא חשב שהוא חכם, החילונים למדו קיבלו תואר דוקטור לא צריך יותר ללמוד, שלום הוא דוקטור, תחנה סופית דוקטור, כמה הוא למד - שבע שנים, עוד כמה שנים דוקטור. גמרנו הוא דוקטור, דוקטור, כתוב לו על הדלת דוקטור, דוקטור, מה הוא יודע? תחום מסוים שהוא למד ותו לא, דוקטור. אצלנו חמישים שנה בן אדם לומד תורה קוראים לו אברך צעיר. והתלמיד חכם האמיתי בכל התחומים שבעולם ואין לו דוקטור. יכול להיות שגם לא קוראים לו רב, וקוראים לו אברך, וההיקף שלו והידיעות שלו אם יעמדו לידו דוקטורים יהיו אומללים, בורים ועמי ארצות. במה הם דוקטורים- בתחום מסויים. אני לא דוקטור, לא דוקטור, אבל באו אצלי שלשה עורכי דין ללמוד ולמדתי איתם רש"י, רש"י אחד מאיפה רש"י למד את מה שהוא אומר, אמרו לי רוח הקודש, אמרתי להם לא לא, מהפסוק הוא למד, כל מה שכתוב פה זה מהפסוק, תחפשו לי בפסוק איפה הוא ראה את מה שהוא אמר, שעתיים ישבו, מנסים לפצח את זה, לא הצליחו, בסוף אמרתי להם את זה חזרו בתשובה. שלשתם חזרו בתשובה. אני לא אגיד לכם את שמותם בשידור אבל אם תרצו אני אגיד לכם לאחר מכם, אחד מהם היום שופט.

ש. אין שופט דתי

הרב: יש יש.
בקיצור, וזה רש"י אחד, אם היו קוראים את הרא"ם על רש"י - רבי אליהו מזרחי שמפרש את רש"י, מסביר מאיפה רש"י ידע, ועוד ספרים יש כארבעים ספרים רק שמפרשים את רש"י, שמסבירים מאיפה רש"י למד מאיפה הוא ידע, אז אנשים בכלל לא יבינו, לא יבינו, היה פעם איזה מקובל, מקובל אמיתי, לא של הדור הזה, היה מקובל שרצה להבין רש"י אחד שהיה קשה עליו מאד מאד מאד, אבל הוא היה עקשן רוצה להבין אותו, הלך לציון של רש"י ואמר שהוא לא יזוז משמה עד שרש"י בכבודו ובעצמו יסביר לו את הפירוש. והוא ישב ליד הציון ארבעים יום וארבעים לילה! עד שאחרי ארבעים יום הוא קיבל בעיטה שילך משם. ואח"כ באו אליו בחלום ואמרו לו, אתה לא מתבייש? אתה עומד ואומר שאתה רוצה ואתה חושב שאם אתה מתענה ארבעים יום, או צם ארבעים יום, היה אוכל אמנם בלילה אבל היה צם כל יום, אתה חושב שעם זה אתה יכול לתת לרש"י להתפעל ממך וכאילו מה, רש"י לפני שכתב את הפירוש שלו הוא הסתובב בכל העולם שאל אצל החכמים מה הם יודעים בפסוק זה, ואחרי זה התענה תרי"ג תעניות רצופות - 613 תעניות רצופות עד שישב לכתוב את הפירוש שלו, ואתה רוצה בארבעים יום שכבר יסביר לך את הפירוש? אז ז"א בן אדם חושב שאם הוא עושה איזה פעולה מסוימת כבר מגיע לו, מגיע לו, איפה אתה, איפה מה הראשונים השקיעו, כמה עמל, רש"י לא כתב בלי לשאול אחרים, היה יכול לשבת, אומר ככה אני אומר וזה הכל שלום, לא, הוא הלך אצל כל החכמים בעולם הסתובב, הסתובב בכל העולם, לבאר ולברר כל דבר ודבר, לראות, ואח"כ בדחילו ורחימו בפחד לפני האלקים הוא כותב בתורת האלקים תרי"ג תעניות, אתם יודעים מה זה? רבינו תם נכדו כתב, יש לו קצת חידושים על התורה, פירושים, ויש לו על הגמרא, אז רבינו תם אמר שלעשות פירוש על הגמרא כמו שעשה סבו הוא יכול, אבל לעשות מה שהוא עש העל התורה הוא לא יכול ואין מי שיכול. הפירוש הזה זכה רש"י - גדול הפרשנים של עם ישראל בתורה. אז זה לא פשוט. אנשים השקיעו, השקיעו והשקיעו והשקיעו והשקיעו והשקיעו, ואנשים באים היום, בזמנו הייתי מדבר על זה היום כבר לא, אבל מורות, מורות ומורים בתקן של משרד החינוך טפשים מטופשים, אומרים רש"י טעה בפירוש זה. חוץ מהשם רש"י מבינים בכלל מה זה, מי זה הדמות שעמדה מאחורי ההשקעה מה זה, אם היו מבינים לפי זה היה צריך לקבל תואר היה דוקטור הפרופסור של הפרופסור של הדיקנים של הג'דתי של ... אי אפשר להגיד תארים בכלל, מה אפשר להגיד תארים עליו, זה לא אנושי מה שהוא השיג, רבינו תם אומרים זה לא אנושי, זה לא בכח אדם בשכל להגיע למכמני התורה בלי

  •    שיתוף   

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 21.04 14:23

    תודה רבה לעמותת 'בצדקה תכונני' (shofar.tv/videos/17059) על הסל השופע מלא בכל טוב! בזכותכם אנחנו זוכים להדר את החג עם עופות משובחים ועוד הרבה דברים טובים שנמצאים בארגז הגדול. יה"ר שהשי"ת יברך אתכם שתמיד תזכו להיות מהנותנים ולשמח יהודים (אמן). תודה רבה!

  • 21.04 14:22

    מורי ורבי אלופי ומיודעי יה"ר שהשי"ת ישמרך על דברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים כל פעם התרגשות והתפעמות מחדש על הדברי מוסר שחודרים עמוק עמוק לנשמה כמה טוב השי"ת ששלח לנו אותך שליח נאמן איש האמת ותודה שזכינו בכך זה ממש לא מובן מאליו תודה על הכל ותודה שלזכותך כל הטובות האלו. שוב, יה"ר שהשי"ת ישמרך אורך ימים ושנים בטוב ובנעימים פסח כשר ושמח (אמן) ושוב תודה.

  • 21.04 14:21

    כבוד הרב רציתי לשתף אותך, ביום שלישי בקשתי מהשי"ת: 'בבקשה! השם אני מבקשת בזכות הרב אמנון יצחק לא בזכותי' חזרתי על זה מספר פעמים, שבחור מסויים ידבר איתי ונפגש, ואחרי שבקשתי כך בזכותך, שייכתי את הבקשה רק בזכותך וזה פעם ראשונה שעשיתי זאת, ב"ה הוא יתקשר באותו יום ונפגשנו. תודה לך כבוד הרב אנחנו לא יכולים לשער את גדולתך בעיני הבורא, אי אפשר. הכבוד שמגיע לך הוא פי מליון אין מספר לתאר כמה אתה גדול ומכובד בעולם 🙂 אני מודה להשי"ת שזכיתי לראות את זה. אחר כך יצא לי לבקש כך בשביל עוד דבר וגם בזה ישר ראיתי ישועה.

  • 20.04 21:07

    שלום עליכם כבוד הרב אתמול בלילה ב: 'אושר עד' יצא לי לדבר עם יהודי והגענו לנו''ט (נבלות וטרפות, ראה כתבה 'בכור היתוך' shofar.tv/articles/14830) הוא אומר לי: 'אתה אומר כמו שהרב אמנון יצחק אומר!' אמרתיו: 'בדיוק' הוא אומר לי: 'הרב החזיר אותי בתשובה! אבל אי אפשר בלי רבנו' חחחח ב"ה השם יתברך זיכה את הרב להגיע לכולם להציל מהנו''ט כמו שאר הצלות אבל נו''ט זה בסיס יום יומי יה"ר שהשי"ת יציל כל זרע ישראל ואותנו אמן ואמן שבת שלום ברוך תהיה אמן ואמן

  • 19.04 14:33

    תודה רבה לכם על כל השפע ב"ה יה"ר שתבורכו מפי עליון! שיהיה בעזרת השי"ת פסח שמח וכשר 🙏🏼 (אמן).

  • 19.04 14:32

    תודה והערכה רבה רבה על הסל הגדוש בטובה וברכה יה"ר שיתן ה' לך וכה יוסיף שתזכה להרבות חסדים למעלה למעלה להחיות ולשמח משפחות עם ישראל וימלאו כל משאלות לבך לטובה וברכה באושר ועושר ברוחניות וגשמיות ונזכה במהרה לאכול מן הזבחים והפסחים בבנין ירושלים אכי''ר.

  • 19.04 14:32

    ערב שבת הגדול שלום לכבוד הרב היקר! תודה לקב"ה שזיכנו להיות שליחים לשמח בניו ובנותיו הדחוקים (כולל לשמח אלמנה) לכבוד חג הפסח הבעל"ט! המון יהודים יקרים תרמו בעין יפה ובזכותם זכינו לעסוק בעמל רב ויגיעה במלאכת הקודש בסלים גדושים (וכבדים מאד!) לכבוד החג, רוב מצרכי המזון כשר לפסח המצויים לקפ"ז (כולל תבלינים), תלושי קניה, מצות ויין בשפע, עופות, וכמובן גם רוחני - עלונים והגדות מיוחדות שלנו. הכל קצת יותר מ-50 אלף ש''ח ברוך השם והיד עוד נטויה בלי נדר שבוע הבא בחול המועד... תודה גדולה לכבוד הרב על הכל, בזכות הרב זוכים לאסוף זכויות, לשמח ולעזור ליהודים רבים ולקרב הגאולה עם טונות של מצוות צדקה ביחד עם כל התורמים! מאחלים חג פסח שמח וכשר בתכלית לכבוד הרב ולמשפחתו ולכל קפ"ז ועם ישראל ושנזכה עוד השנה להקריב הפסח כהלכתו אמן ואמן! מאור וארז, עמותת בצדקה תכונני 💛

  • 19.04 14:31

    באמת שמודים לכם על הכל ישר כוח! גם על הדף שמסביר על מניעת השליטה של החיצונים במצוות ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד אותנו זאת וכך בעזרת השי"ת נוכל לקיים את המצווה ב-100% ממש זכינו אשריכם!

  • 19.04 14:30

    תודה רבה רבה על כל העזרה יה"ר שהשי"ת יחזיר לכם בכפל כפליים, תבורכו מפי עליון תזכו לשפע פרנסה ולהיות תמיד מהנותנים אכי"ר.

  • 19.04 14:29

    יישר כוח! תודה לכם יה"ר שהשי"ת יברך אותכם (אמן).

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת

קליפים וסרטונים