ביאורי תפילה - חלק יב - ברכות התורה | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

ואורי תפילה, חלק יב ברכות התורה.

אז ברכות התורה,

זו מחלוקת אם זה שלושה ברכות, מה שאנחנו מברכים בבוקר,

או שתי ברכות.

אם זה שלושה ברכות,

אם זה שלוש ברכות,

אחת זה לתורה,

משנה וגמרה,

ואם זה שתיים,

אחת זה לתורה שבעל פה ואחת זה לתורה שבכתב.

ולקהילות יעקב

זה כמו ברכות הנהנים.

אז יש כאן גם ברכת המצוות

וגם ברכת הנהנים.

אשר כדשאנו שאנחנו מברכים

זה ברכות המצוות,

ואשר בחר

זה ברכות הנהנים.

כמו שאנחנו מברכים בורא, הפרי העץ,

והלחפת שהשם זימן לנו,

מה שהוא ברא לנו,

להנות מזה,

וגם משהו שהוא בחר בנו, הוא נתן לנו את תורתו,

זה כמו ברכות הנהנים.

ועד שהספר מסביר,

אם זה שלושה ברכות,

אחד זה נגד ישראל,

אחד זה כנגד הקב' ברוך הוא,

ואחד זה כנגד ברכת הנהנים.

יש עוד פירוש, הראשונה זה ברכת המצוות, וזה שתי ברכות.

הראשונה זה ברכת המצוות,

והשנייה זה בשביל לא לשכוח מעמד הר סיני. אנחנו תובעים לא לשכוח

מעמד הר סיני.

והרבה ראשונים זה ברכות מלפני התורה זה לדאורייתא,

וברמב״ם,

הרבה אחרונים אומרים שדעתו זה ברבנן.

יש מי שאומר שדעתו זה גם דאורייתא, רק זה לא נמנה כמצוות עשה, אבל זה כלול במצוות תלמוד תורה.

נתחיל בביאור הברכה.

נחזור על הפתיחה של הברכה.

ברוך,

מקור הברכות.

אתה,

להבין שאתה מול השם,

השם,

אדון הכל, היה, הווה ויהיה.

אלוהינו תקיעו בעל היכולת ובעל הכוחות כולם,

ועם כל זה משגיח עלינו בפרט.

מלך העולם,

להבין שהוא מלך על כל העולם,

וגם עליך.

אשר קידשנו במצוותיו,

וגם מלשון קדושה,

וגם עלינו קידושים ואירוסים על ידי התורה והמצוות.

וציוונו

גם בהווה,

שכל יום ויום יהיו הולכים החדשים.

וגם אנחנו עושים את זה כי ציוונו ה' לא בשביל להתקדש,

אלא כי כך ציוונו ה'.

אנחנו עושים לקדוש אותנו, אבל לא עושים בשביל זה.

עושים כי כך ציוונו ה'.

רק דברי תורה.

ככה גרסה שלנו, רק דברי תורה.

בפרשים הראשונים,

הכוונה גם עסק התורה וגם קיום המצוות.

אנשים לא יודעים שהכוונה פה,

גם על עסק התורה וגם על קיום המצוות.

כך כתבו

בספר המנהיג,

לאבו דרן,

כתבו שזו הגרסה הנכונה

על דברי תורה.

בטח גורס הרמב״ם.

רק דברי תורה.

אז הם פרשו שהכוונה גם על עסק התורה וגם קיום המצוות.

ממש כשהבית יוסף,

ופה זו ברכת המצוות, צריך לברך על

המצוות הזאת הפרטית,

לא על כלל המצוות. מה שייך פה כלל המצוות, צריך לברך על מצוות

תלמוד תורה.

למה להכניס פה את עניין כלל המצוות?

יש לומר,

תלמוד תורה שונה מכל המצוות.

כל תכלית לימוד התורה בשביל

קיום המצוות, עולמדתם ועשיתם. התכלית של לימוד תורה

זה עסק המצוות.

שעל ידי התורה נדבקים

הקודש ברוך הוא ויראים מלפניו.

וזו תכלית כל הבריאה.

שיראו מלפניו, וזה על ידי קיום המצוות.

אז התורה זה רק הכשר לקיים את המצוות.

אז לכן צריך לברך בברכות התורה,

בברכות המצוות של התורה צריך לברך על תכלית המצוות.

וזה כלל עסק המצוות.

ויותר מזה, מי שיראה בהקדמה לראשית חוכמה,

יראה שם איך הוא מרחיב בעניין עסק התורה ועסק המצוות,

מה המעלות של זה ושל זה.

כל דברי חכמינו זוכר לברכה, מי שירצה יעיין שם.

שם הוא מביא כמה דברים, זה מביא

ממש טיפה, מה שהוא כותב שם.

שם הוא אומר

שהזוהר הקדוש, תלמידי חכמים

שעוסקים בתורה, בעוד שעוסקים לפני שהם מקיימים את המצווה שהם למדו שצריך לעשות,

בעצם הלימוד עוד לא עוסקים במצווה עצמה.

אבל אלה שמחזיקים אותם חמחי דאורייתא, אלה שמחזיקים אותם

הם נקראים עוסקים במצוות. כל זמן שהם לומדים, אתם יודע, ארמים.

אז רואים שכל התכלית זה עסק המצוות.

ויותר מזה,

תורה זה מלשון הוראה,

שזו הוראה לנו לעסוק במצוות.

הוראה לנו איך לעשות את המצוות.

מי שעוסק בתורה ולא מקיים,

הוא אומר שמה שהשם עוסק בתורה ועל הבטלה. כי מה עוסק בתורה? הוא עוסק בתורה שזו הוראה, והוא לא עושה מה שהוראה אומרת לעשות.

אז זה, אין לו שם עוסק בתורה בכלל.

אז כל תכלית התורה זה בשביל קיום המצוות.

כל התכלית זה לקיום המצוות. אז לכן פה מברכים ברכה מיוחדת, שונה מכל המצוות,

על דברי תורה, שזה כולל קיום כל המצוות.

את כל דברי התורה לקיימם,

כי זו תכלית כל המצווה כולה.

ככה נראה לתרץ את קושיות לבית יוסף.

זה נראה טעות,

האמת.

כמו ברכת על נטילת הידיים, מה אנחנו מברכים על נטילת הידיים? מה שאנחנו נטילת הידיים?

נטילה זה הכלי.

נטילת ערבית. נטילה זה הכלי.

יש דברים שמעכבים כלי.

מהסעודה של בוקר זה לא מעכב כלי.

עוד לא רצו לחלק בנטילות, כתבו נוסח כללי.

ויש מפרשים שנטילה זה הרמת הידיים.

זה רק תנאי במצווה, זה לא עצם המצווה.

להקים את הידיים בנטילה,

זה יהיה

כמו על נשיאת ידיים, שלא ייכנס מים שטפטפו

ובחזרה ליד.

רואים שמכניסים בברכה של המצווה גם תנאי המצווה.

כל שקרים בתורה, של כל התכלית כולה, של כל התורה, של כל הבריאה.

הכל שיראו מלפניו, הכל בשביל שיקימו את המצוות.

ודאי ששייך לברך בברכה הזאת על דברי תורה, שכוונה

יראו לכוון על כל

קיום המצוות, לא רק עסק לתורה. זה עסק לתורה וקיום המצוות.

כאן הביא

הרב רבי יהודה בן יקר,

מגדולי הראשונים, הפירוש לתפילה,

פה הוא הביא את זה, ולכן הוא מביא את זה גם פה,

שנהגו כל ישראל לנענע בשעת לימוד התורה.

אנשים חושבים מנהג ולא מבינים מה.

זה מנהג שהם קוראים בדברי החכמים.

טוב השתחוויתם מרחוק.

פה אמרו חכמינו זוכר לברכה,

וירא כל העם וינוע וינוע וינוע וינוע וינוע.

נאמרו והשתחוויתם מרחוק.

אז זה ככה עם ישראל נוהג ונענע בשעת הלימוד. זה אומר לנענע רק מלפניו ולא לצדדיו, שיהיה דרך השתחווה.

ויש מפרשים שמשום

וירא כל העם

וירא כל העם וינוע וינוע

למלחם מנהג ותנועים.

שם מנהג ורעיהם זה לצדדים לפניו,

אבל פה כך הוא כותב, לענע

לפניו דרך השתחווה.

אז לדעת שמנהגי ישראל לא סתם.

זה אותם בערי קודש מדברי חכמינו זוכרונו לברכה

הנפלא ביותר.

אז אם זו ברכה אחת על דברי תורה,

יש בה 13 תיבות.

כנגד 13 מידות שהתורה נדרשת בהן,

וכנגד

13 שבחות שנאמר באיוב על חכמה של התורה.

וערב נא,

זה לשון מתיקות,

כמו בהמתקנה, בבקשה.

אז כשאדם, וערב נא, מתפלל לפני השם.

מתחנן לפני השם,

לפי ההכרה וההרגשה שבאמת הוא מבין,

הוא רוצה,

הוא ידע שזה מת השם,

ככה השם ישפיע עליו את מתיקות התורה.

כמו שנאמר בתהילים,

אך עפיך אהבה מלאהו.

כמו שהאדם

מבקש ומתחנן לפני השם, ככה הוא יקבל.

אז פה הוא יבקש ומתחנן שיהיה לו מתיקות התורה.

אז ככה הוא ישפיע עליו.

ויש מפרשים

שיהיו דברי תורה לביטחון,

שבהם הוא יהיה בביטחון לפני השם.

זה וערבנא ואבטח לי.

זאת אומרת, תורה, הוא יחזק בביטחון בהשם.

ולכן בהמשך אומרים, וידעי אש עמך לדעת את השם אחרי שהוא יגוש על הביטחון.

ככה יש מפרשים.

וערב נא,

השם, אדון הכל היה וויהיה.

אלוהינו,

כי הוא בעל היכולת, הוא בעל הכוחות כולם,

ואם כל זה משגיח עלינו בכל זאת.

את דברי תורתך בפינו.

אז פה יש עניין,

זה רמוז כאן.

יש בברכה הזו

שלושים תיבות, אם

לא גורסים בצאצאי עמך ובית ישראל.

ויש לפי גרסאות אחרות גם אצל שלושים תיבות.

והכוונה,

יש פה קניין כנגד

עשרים וארבעה ספרים, שזה כל התנ״ך,

ויש שישה סדר המשנה שאנחנו מבקשים

שיהיה שגורים בפינו, דברי תורתך בפינו, שיהיה שגור על לשון אלו ממש.

ואם זה עשרים ותשע תיבות,

יש בזה עוד רמזים.

אבל פה אנחנו מדברים לפי גרסאות של שלושים תיבות.

אז אנחנו מבקשים את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל.

מה זה בפינו ובפיות עמך בית ישראל? בפינו זה לשון רבים בקול ישראל. מה בפינו ובפיות עמך בית ישראל?

הרב שטימן זכר צדיק לברכה ומפרש.

בפינו זה אדם שמישהו מכיר, הוא מתפלל על מכריו כפי שהוא מכיר.

ויש כאלה שהוא לא ממש מכיר בהם.

הוא מתחנן בשבילם, הוא צריך להוסיף גם,

ממש,

על כל ישראל ובפיפיות עמך בית ישראל.

ונעסוק בה מהאהבה וישמה בלי פנייה אחרת,

וזה על ידי הערבות האמיתית שהתפללנו והערב נא.

ונהיה אנחנו וצאצאנו וצאצאצאנו.

פה יש עניין לכוון מאוד על זרעו.

שיהיו בדרך התורה,

ויהיה להם שפח בתורה, שחוכמה,

ואחות המשולש לא במהרה ינתק,

כי מי

והוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם,

אז ממילא

אין תורה פוסקת מזרעו.

אבל אנשים לא יודעים

שכתב העבודהיים

ורק אם זה בחייו,

מותלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובין בנו תלמיד חכם, אז יש את ההבטחה

שאין תורה פוסקת מזרעו, כך כותב עבוד הרב, זה רק בחייו.

וצאצא עמך בית ישראל.

אז אמרנו שיש גורסים,

לא גורסים.

כולנו יודעי שמך.

ומה זה יודעי שמך?

שמי שפרוש

והנאות עולם הזה.

ידוע על רשמו של הקדוש ברוך הוא.

וזה קניין לתורה.

שנוכל ללמוד תורה לשמה

על ידי הפרישות הזאת.

כמו שפסק שולחן ערוך,

יורד ערש מו', אין דברי תורה מתקיימים וכולי,

ולא ולומדים מתוך עדות וכולי. עיינו שם, שם הוא מפרט העניין הזה,

שזה קניין בתורה.

אז מי שיודע את מה של הקדוש ברוך הוא, איזה שהוא פורש.

ככה הוא יודע את התורה,

וככה הוא יודע את מה של הקדוש ברוך הוא.

אז זה תנאי הכרחי.

ואנחנו מתפללים על זה שנוכל להגיע

ונעלה בבחינות, שזה בבחינות, כל אחד, כל מה שמתעלה בזה יותר ויותר,

ככה נוכל לזכות

בתורה,

לדע את שמו של הקדוש ברוך הוא.

ואז ממילא הוא יוכל ללמוד תורה לשמה, וזה

המשך שאנחנו מבקשים על תורה לשמה

ועוד ידיעת שמו זה, והלכת בדרכיו בשמו של הקדוש ברוך הוא זה הנהגותיו

ואנחנו צריכים והלכת בדרכיו

ונזכיר ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא?

כל המידות של הקדוש ברוך הוא

אבל צריכים ללמוד תורה לשמה בשביל להכיר את דרכי הקדוש ברוך הוא והלכת בדרכיו

אז אנחנו ממשיכים בלמד את תורתך לשמוע.

ועוד ידיעת השם זה האמונה, ממש.

למי תיישבו נגדי תמיד?

וזה על ידי לימוד תורה לשמוע.

אז נכיר למי שאמר והיה העולם,

ולא נתקשה.

חס ושלום,

בתופסי התורה לא ידעוני.

היה צריך לדעת את השם ממש.

וידיעת עצמתו של הקדוש ברוך הוא, זה עוד עניין פה, יודיעי שמך.

עצמתו של הקדוש ברוך הוא,

וזה בדברי הקבלה וסודות התורה,

שגם לזה אדם צריך להגיע בסופו של דבר, אם הוא יעלה ממדרגה למדרגה, בדרך הנכונה.

גם זה הכוונה פה, יודיעי שמך,

להזכיר לדעת עצמתו של הקדוש ברוך הוא,

גם מהבחינה הזו.

ולומדי תורה תראה לשמה, לשם שמיים, ללא פנייה.

שום פנייה אחרת.

גם כשיש משא ומתן בתורה, אדם לומד,

עברו אותה בישיבה, בכולל.

משא ומתן,

כלומר שיהיה לשמה,

שהכול יהיה באמת לברך את דברי התורה לאשורם,

ולא ייכשל בהם, ויוכל לקיים את המצוות כמו שצריך.

הכל יהיה לשמה.

ואז הוא זוכה שהתורה נעשית בסם חיים.

אם הכל יש פה.

ואז אנחנו חותמים, ברוך,

בתור הברכות.

אתה, להבין שאתה מול השם.

השם אדון הכל היה, הווה ויהיה,

המלמד תורה לעמו ישראל.

פה אנחנו עוברים את הגרסה של יהדות המזרח.

המלמד תורה לעמו ישראל,

שהקדוש ברוך הוא מלמד התורה לאלה שעוסקים בתורה.

הוא מלמד אותו תורה.

שיבינו התורה לאמיתו.

כשאדם אומרים, ולשמה,

מתוך וערבנה,

נתיקות וחפץ.

אז המלמד תורה לעמו ישראל, כשהוא מלמד אותו תורה,

משבחים את הכל יש ברוך הוא לשבח.

הוא מלמד את התורה לעמו ישראל, וגם שלא ישכח, שהוא משמר או שלא ישכח.

ועוד ברכה אנחנו מברכים.

ברוך,

מקור הברכות.

אתה, עוד פעם,

להבין שאתה מול השם.

זה, זה כל מה חוזר על עצמו,

אז אנשים,

אנחנו לא שמים לב, צריך לשים ליבנו. פשוט זה חוזר על עצמו כל הזמן.

השם אדון הכל היה, הווה ויהיה.

אלוהינו, תקיפו בעל האחורת, בעל הכוחות כולנו.

אם כל זה משגיח עלינו בפרט.

מלך העולם,

להבין שהוא מלך על כל העולם וגם עליך.

אשר בחר בנו מכל העמים.

זה להבין במעמד הר סיני.

פה יש לי עניין לא לשכוח מעמד הר סיני.

כי נתנו לנו את התורה,

בחר בנו מכל האומות,

כי רבנו לפני הר סיני,

והשמיענו דבריו מתוך האש,

ונתנו לנו תורה.

זה היה כלי חמדתו שהיה משתעשע עם החדוש ברוך הוא.

ובחר בנו,

כל אחד ואחד מעם ישראל חששו בצד הקדוש ברוך הוא יותר מכל האומות.

שלא מתבונן בזה.

שיבחר את הקדוש ברוך הוא על זה.

ונתן לנו את תורתו.

כמו שאמרנו פה, יש לי עניין לא לשכוח מעמד הר סיני.

מה זה בחר בנו?

הרי הוא כפה עלינו הר כגיגית.

אז כשיש מפרשים,

הוא יוכל לכפות גם על האומות הר כגיגית.

הוא יוכל לכפות עלינו את ההר כגיגית.

זה בחר בנו מכל העמדות.

נו, ברוך אתה השם הזאת המכוון באורך מכל הברכות.

אפשר להבין שאתה מול השם.

נותן התורה,

שזה בהווה, הוא נותן את התורה.

וכל יום ועד הוא נותן לנו הבנות קדושים להבין דברי תורה לאשורה.

שאנחנו עוסקים בה.

וגם אנחנו צורכים שכל יום וביום יהיו לחוקי חדשים, לכן נותן התורה.

ומייד צריך להסמיך מיד פרשת ברכת כהנים או פרשת התמיד,

כדי שנוהגים את זה או את זה.

כי זה ברכת המצוות, כמו שאמרנו, צריך להסמיך למצוות.

ולכוון בברכות התורה, שזה יועיל עד הבוקר למחרת.

זה פותר ספקות מסוימים,

אם הוא היה ער כל הלילה וכו'.

ויש מחמירים אשכנזים שבכל אופן,

לתת על ידי אחר שלא ישן ולא לברך אם לא היה

ישן בלילה.

לפני הברכה של התורה לא ילמד.

בכלל,

וזה שמחשיב את התורה, שהוא יודע שהוא צריך לברך עליה.

על מה עבדה הארץ,

על מה מתורתי שלא ברכו בתורה תחילה.

יהיה מספיק ערך לתורה,

ולא מרגישים צורך לברך, לא מרגישים צורך לברך.

אנחנו צריכים להיות שיהיה את ההכרה במעלת התורה.

כמה זה חביב בפנינו של חמדתו של הקדוש ברוך הוא.

הילה כחתון נתתי לכם.

אז כן, לא לברך.

לא ללמוד תורה לפני ברכה, לשים לב.

שאנחנו מברכים על המצווה הזאת.

ואפילו בהרהור.

יש מנדטה, מה שזה עשוי,

הוא לא מבין.

רב חיים גריימא,

רב חיים גריימא, זו צדיק, פרש לברכה,

הוא מסביר את המחלוקת.

לא שחס ושלום, אין מצווה בהרהור של תורה. זה לא סתם הרהור.

זה הרהור של מצווה, ממש מצוות תלמוד תורה גם בהרהור מקיימת.

הוא מסביר שהמחלוקת היא שלא תקנו ברכה על אירוע.

זה המחלוקת.

אבל לכולם, גם כשאתה מערער בתורה, זה מצווה ממש של תלמוד תורה.

זה לא רק הרהור טוב.

הרהור של מצווה ממש, ומקיימים בזה ממש מצווה, רק המחלוקת אם תקנו על זה ברכה

או לא.

זאת השם,

אני זכה

ללמוד תורה לשמה

כל העם עובד ישראל.