שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ד חלק ט שמירת המצוות | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 02.12.2011, שעה: 10:20
חובת הלבבות שער הבטחון פרק ד' שמירת המצוות
2-12-11
נסכם את אתמול, אמרנו שמעשה העבודה והעבירה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים, מעשה העבודה פירושו של דבר שאדם עובד את הקב"ה ומקיים את המצוות, והעבירה, הרי לאדם יש אפשרות לבחור בין טוב לרע, בין לעשות עבודת האלקים בין לעבור על דברו, זה לא יתכן לאדם כי אם יקבצו שלשה דברים: האחד זה הבחירה בלבו ומצפונו, אז דבר ראשון תמיד זה מתחיל עם בחירה, שאדם בוחר. והשני זה הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו, אז אחרי שהוא בוחר הוא מתכוון ומסכים לעשות את הדבר שבחר בו, והוא כבר מתחיל להוציאו לפועל. והדבר השלישי זה שישתדל לגמור המעשה באיבריו הנראים ויוציאהו לגדר המעשה, קודם דברנו על הכוונה וההסכמה מדובר רק בלבו, עכשיו מדברים שישתדל לגמור המעשה באיברים הנראים אז זה ישתדל לגמור את מה שהוא התכוון כבר קודם ועכשיו הוא משתדל לגמור. זה לא מספיק שאדם יבחר ויתכוון ויסכים לעשות דבר אלא צריך להשתדל לגמור את המעשה באיבריו הנראים ויוציא אותו אל גדר המעשה. אז ז"א גם בעבודת האלקים שאדם רוצה לעשות אז הוא קודם כל בוחר, מתכוון ומסכים, ואח"כ משתדל לגמור את המעשה באיברים שלו עד שיגיע להשלמתו. וגם בעבירה, אדם יכול לבחור להתכוון ולהסכים והוא משתדל לעבור את העבירה. זה שלשה תנאים שהם חייבים להתקיים הן בזה והן בזה.
עכשיו אומר רבינו בחיי, ומה שאינו נעלם ממנו בהם כבחירת העבודה והעבירה והכוונה וההסכמה על המעשה, מה שיש ביכלתו ולא נעלם ממנו האפשרות לקיים כגון בחירת העבודה והעבירה כי אדם תמיד יכול לבחור אם הוא רוצה לעבוד את ה' או לעבור עבירה, וגם החלק של הכוונה וההסכמה על המעשה שהוא רוצה לעשות, שני התנאים הראשונים מתוך השלשה שאמרנו, הדברים האלה אם אדם יבטח על האלהים בזה טעות וסכלות, ז"א הוא לא יבחר הוא לא יתכוון ולא יסכים שום דבר אלא יבטח בהשי"ת, שאם ה' רוצה שאני יעשה מצוות אז הוא יתן לי בחירה כזאת והוא יחליט בשבילי. או לעבור עבירות, זה סכלות טעות כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו, זה ביד שלנו לבחור אם אנחנו רוצים לעבוד את הבורא או אנחנו רוצים להמרות אותו. ואיפה זה כתוב? "ובחרת בחיים", אז רואים מפה שיש לך בחירה ביד. אבל מה לא הניח ברשותנו? מה לא הניח ברשותנו? את השלמת המעשה בעבודה ובעבירה, אם נצליח לסיים ולגמור את מה שבחרנו והתכוונו במצוות ובעבירות, זה לא הניח ברשותנו הקב"ה להשלים את המעשה, אלא בסיבות שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם, ז"א פעמים שה' יתן בידינו להשלים את המצוה או לא להשלימה, להשלים את העבירה או לא להשלימה. וזה בסיבות מזדמנות מחוץ לנו, ואיך זה הולך? זה הולך לפי חשבון שהקב"ה מחליט, אם אנחנו ראויים לקיים את המצוה ולהשלים אותה או לא, ויש לזה הרבה סיבות שיכולות. אז זה החלק הזה.
עכשיו אם הוא יבטח על האלהים בבחירת עבודתו, אדם בוטח, יש בטחון חיובי ויש בטחון שלילי, בטחון חיובי - שאתה עושה מה שראוי לעשות - לבטוח, אבל יש בטחון שלילי שאתה בוטח על כלום, על דבר שאתה לא אמור לבטוח ולא ראוי לבטוח ולא כלום. הנה דוגמא, ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו, שה' יבחר לו את העבודה, ויאמר לא אבחר ולא אכוין לעשות כלום מעבודת הבורא עד שיבחר לי הטוב ממנה, הוא יבחר, כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאופני הנכונה, כי הבורא יתברך כבר צונו לבחור במעשה העבודה, ציוונו לבחור במעשה העבודה, ולכוין אליה - זה אנחנו מחוייבים, בהשתדלות, בהסכמה ובלב שלם לשמו הגדול. והודיענו שהוא אופני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא. אז כל מי שינסה לבטוח ולומר תשמע, אם הקב"ה היה רוצה שאני יעשה ככה וככה אז הוא היה כבר מזמן לי את הסיבות והיה עושה לי ככה ונותן לי את הבחירה ואת החשק ונותן לי ונותן לי ונותן לי, זה טעות וסכלות וזה טעות מדרך הישרה ומעדו רגליו מאופני נכונה, כי הקב"ה לא בוחר לך שום דבר, הבחירה בידך ואנחנו מצווים לבחור במעשה העבודה ולכוון אליה ולהשתדל אליה ולהסכים בלב ובנפש שלם.
עכשיו מה יקרה אם יזדמנו הסיבות? ב"ה הקב"ה עזר ובמעשה המצוות שאנחנו רוצים לעשות הזדמנו הסיבות שנוכל לסיים ולהשלים את המצוה, אז יתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה, הזדמנו הסיבות ונגמר המעשה שאנחנו רצינו לעשות בעבודת הבורא, ובחירתנו כבר קדמה לזה, אז יהיה לנו שכר גדול על הבחירה בעבודה, שכרנו יהיה גדול על שבחרנו לעבוד את ה' ולעשות את המצוות, אז השכר הוא על הבחירה והשכר הוא על הכוונה לעשותה, והשכר הוא על השלמת מעשיה באברים הנראים, שטרחנו ויגענו ועשינו ופעלנו והשלמנו בזכות הבורא יתברך. אז אנחנו מקבלים על כל חלק וחלק שכר על שלשת החלקים, על הבחירה, על הכוונה וההסכמה ועל השלמת המעשה שה' זימן בידינו להשלים אותו. ואם ימנע מן האיברים גמר המעשה, עשינו השתדלנו ולא יכלנו כמו הדוגמא אתמול מהסוכה, יהיה לנו שכר הבחירה ויהיה לנו שכר הכוונה וזה לא רק הולך כמו שאמרנו על המצוות אלא גם להיפוך זה הולך על העבירות. שאם אדם התכוון לעשות עבירה אז הוא מקבל עונש על שלשה חלקים, על הבחירה בעבירה, על הכוונה וההסכמה לעשותו, ועל השלמת העבירה באיבריו. ואם ה' לא זימן בידו להשלים את מעשה העבירה, הוא יענש על הבחירה ועל הכוונה ולא על העשיה.
ש. כתוב על העבירות שהקב"ה אמר על המחשבה בסופו של דבר הוא לא נענש
הרב: נכון, חשב לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה כמי שלא עשאה, אז זה עד פעמיים. מפעם שלישית ואילך עבר עבירה שונה בה כמי שהותרה לו. ואז הוא מקבל עונש גם אם לא יצא לפועל. כמי שעשאה. אדם רצה לגנוב, הוא הלך לגנוב ולא הצליח לגנוב, אז נחשב שהוא לא גנב. פעם שניה הלך לגנוב, היה שוטר, לא גנב, פעם שלישית רצה לגנוב ולא הצליח - בשמים הוא גנב.
ש. אפילו אם לא עשה את זה בפועל אף פעם
הרב: זה מה שאני אומר, אם הוא גנב אז הוא גנב, אם הוא לא גנב הוא גם גנב, אחרי פעם שלישית, למה? חשב לעשות מצוה ונענש כמי שלא עשאה. אבל אמרנו שנה בעבירה כמי שהותרה לו כבר, ז"א אין שום מונע כבר, עכשיו הוא כבר דש בעבירה.
ש. לא שומעים
הרב: לא, זה כמו מי ש, כמו מי ש, כמו מי ש, כמו מי שעשה. זה רבינו יונה בשער הראשון שלו, הוא מביא את זה. אני יכול להוציא לכם את זה רגע, מהשלישית הוא מקבל. אז בואו אני אגיד לכם כבר מה אומר רבינו יונה, ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו ואינו ברעתו, אז רעה מאד. רעה מאד. ובידו לצאת מתוך ההפיכה ולא יגור מפני האף והחימה, על כן רעתו רעה. ולא ימצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ שהם ישנים שוכבים, ולא ישובו אל לבבם, לא משיבים אל הלב ולא דעת ולא תבונה להם למהר להמלט על נפשם. ויש מהם נדחים מעל ה' ברוך הוא לא יאמינו לעונש החטא. ואמרו רז"ל, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי באמת עשה תשובה, אז תלמיד חכם זה ככה, אבל עמי הארץ זה לא ככה, החכמים ציינו שרק תלמיד חכם עושה כן. ועוד יתבונן ברעת המתאחר מן התשובה כי רעה היא, כי לולא התמהמה אז היה כבר שב ונאנח במרירות לב ברגזה ובדאגה על מה שעשה, ודלפה עינו מתוגה, ואז אחרי שהוא בוכה ומצטער כל כך אם יפגוש אותו יצר הרע שנית ויזדמן החטא לידו, אז הוא יכבוש את יצרו ויזכור אשר עברה עליו כוס המרירות ולא יוסיף לשתותה עוד, כיון שהוא כבר בכה ודאג והיה רוגז על עצמו על מה שעשה עבירה, אז אם יבוא יצרו עוד פעם לעשות לו אז הוא יכבוש את היצר, כי הוא יזכור מה שעבר עליו כבר מכוס המרירות ולא יוסיף לשתות עוד. כמו שנאמר "רגזו ואל תחטאו" רגזו והצטערו על אשר חטאתם, ואל תחטאו עוד. וכאשר יאחר לשוב בבוא החטא לידו יפול במוקשו כנפול בתחילה, אז אם הוא לא שב בתשובה במרירות הנפש, בדאגה, ברגזה, בבכי, מה יקרה? יבוא אליו עוד פעם החטא כי יצר הרע מצא מקום טוב, ואז הוא יפול במוקש כמו שנפל בתחילה. ויגדל עוונו האחרון מאד. ככל שהוא חוזר על החטא העוון גדל, ותעלה רעתו לפני ה', כי מראשית לא חשב כי פתאום יבוא היצר השודד עליו, אז העונש למה לא חשבת שהוא יבוא עוד פעם ויעשה עליך? לדוגמא אם אדם פרצו לו לבית בטוח שאחרי זה הוא כבר ישים סורגים ואחרי זה הוא כבר יעשה אזעקה ואחרי זה הוא ישים מצלמות. אבל אם הוא לא עושה שום דבר, אז כולם יגידו לו מגיע לך, אם ידעת שככה ואתה לא עשית שום אמצעי להגנה, מגיע לך. אז אם השודד יצר הרע בא ושודד אותו, ומביא אותו לידי עבירה והוא לא עושה שום איזה הכנה או מניעה או חרטה או דאגה בשביל להמנע עוד פעם מנפילה תחת ידיו, אז ענשו גדול יותר. ואחרי שראה דלות כוחו ושגברה יד יצרו עליו וכי יצרו עצום ממנו, היה עליו לראות כי פרוע הוא, ז"א אין לו הגנה, הוא חלש, וצריך היה להשית עצות בנפשו להוסיף בה יראת ה', היה צריך לחפש עכשיו איך הוא עושה שלא ליפול, אז להשית פחדו עליו וללמוד מוסר, ולהציגה ממערב יצרו ולהשתמר מעוונו, אם אדם הלך באיזה רחוב התנפל עליו כלב, וזה כלב של השכן, והוא לא יודע להתמודד עם כלבים, מחר הוא ילך עוד פעם באותו רכוב? הוא לא ילך. פעם השניה כבר הכלב ישך אותו, פעם שלישית הוא ילך שמה? ואמר שלמה המלך ע"ה, תראו איזה הגדרה מביא שלמה המלך, "ככלב השב על קיאו כסיל שונה באיוולתו", כלב אוכל אח"כ מקיא אח"כ אוכל עוד פעם את מה שהוא הקיא, אז כמו כלב שהוא שב על קיאו ככה הכסיל שונה באיוולתו, ככה הוא מגעיל. מילא פעם ראשונה שהוא אכל אז הוא אכל אוכל, אבל פעם שניה לחזור על זה? איכס. באמרו כי הכלב אוכל דברים נמאסים וכאשר יקיאם נמאסים יותר והוא שב עליהם לאכלם, והרי אמרנו שאפילו רשעים מלאים חרטות, אז אם הם מלאים חרטות למה אתם חוזרים עוד פעם? כן, אז זה כבר לא חרטות, זה כבר חרתות. ככה הענין עם הכסיל, כי יעשה מעשה מגונה וכאשר ישנה בו מגונה יותר. והנה אנחנו מגיעים למה שרצינו.
השנית, כי השונה בחטאו תשובתו קשה כי נעשה לו החטא כהיתר, ובזה כבדה מאד חטאתו. ואמרו רבותינו ז"ל, כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. ואמרו רז"ל על האיש שעבר עבירה ושנה בה, שימו לב, כי מכאן ואילך אם יחשוב לעשות העבירה ונאנס ולא עשאה מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה. ועליו נאמר "הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם". אז מקבלים עונש על הרעה שלא יצאה לפועל, שהיא רק פרי מחשבותם, ה' נותן עונש. ממתי? מאחרי פעמיים, מפעם שלישית ואילך שהיא כבר נעשית לו כהיתר. אני חוזר עוד פעם,
ש. אתמול ביאסת לנו את המצוות, הייתי בטוח שזה שלש שלישים ואמרת שזה רק שתיים
הרב: למה?
ש. כי אמרת שהקב"ה מצרפה למעשה רק בשביל שתיים מהכוחות, על המעשה עצמו לא יהיה לי שכר, אני אקבל שכר על שתי שליש. והיום דיברת על עבירות ועל עבירות אני מקבל שלש שלישים
הרב: עוד פעם, עוד פעם זה כמו מי שעשה. כמי, כמו שאמרנו אתמול כמי שעשאה, אתה נענש על הכוונה ועל הזה כמי שעשה, לכן אתה תקבל עונש, כמו שאתה תקבל שכר על הבחירה ועל הכוונה וההסכמה. אפילו שלא עשית אתה מקבל כמי, אבל זה לא אותו שכר כמו שהוא גמר לגמרי. וגם זה לא כמו שהוא גמר לגמרי את המעשה. לדוגמא, כשאתה רצית לגנוב, אם אתה רצית לגנוב אז אם היית משלים את הגניבה אז מה היה קורה? היה גמר המעשה והעונש היה עוד יותר גדול, למה? כי אתה גם הזקת בפועל את הבן אדם, ואתה גם הפחדת אותו, ואתה גם ציערת אותו, ואתה גם צריך להשיב לו, אז יש הרבה דברים שאם המעשה יבוא לפועל יש עוד תוספת בעונש. הבנת? פה נחסך לך מה שאתה לא גמרת את מעשה העבירה, אז רק על המחשבה והכוונה אתה תענש כאילו ביצעת, אבל לא היה לך את הגמר אז העונש שלך יהיה פח ות ממה שהוא היה בפועל ממש. אז אותו דבר גם במצוה.
ש. מחשבה שאתה לא יכול לעשות אותה, אם למשל אתה כועס על מישהו ואתה מדיין שאתה תעשה לו, אבל אתה לא יכול ואתה כל הזמן חושב שאתה תעשה את זה, זה גם מצטרף, כאילו מחשבות, אתה יודע, שאנשים כועסים על מישהו
הרב: רגע רגע, אני טעיתי, אם פעמיים הוא עבר עבירה בפועל אז השלישית, לא פעמיים חשב, סליחה טעיתי, טעיתי. רבותינו ז"ל אמרו על מי שעבר עבירה ושנה בה כי מכאן ואילך, ז"א עבר עבירה בפועל ושנה בה, כי מכאן ואילך אם יחשוב לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה, מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה. ז"א בעשייה בפועל, לא במחשבה גרידא. אבל אדם שיש לו מחשבות רעות אז כתוב שהרהורי עבירה קשים מעבירה, ז"א אם כל הזמן הוא חושב בעבירות, אז גם על זה יש לו עונש אבל העונש שלו הוא עונש על ההרהור שלא בא לידי מעשה וההרהורים הם יותר קשים. למה הרהורים יותר קשים? משום שההרהור הוא מגיע למעלה גבוה ביותר, והמעשה הוא בעולם העשיה, הוא נמוך יותר, אז לכן ההרהורים הם יותר קשים מהמעשה עצמו, כי אז הוא אחוז ותפוס כל הזמן במעשה העבירה, ואילו במעשה העבירה הוא גמר את הענין ונגמר. אמנם עבירה זה דבר חמור ואיום, אבל המעשה גמר וזהו, ואז דעתו מסתלקת מהעבירה. אבל כל הזמן שהוא כוסף אל העבירה וחושב בה, אז ההרהורים הם קשים כיון שהמחשבה היא יותר גבוהה בהרבה מהמעשים. ויש מחשבה יש דיבור ויש מעשה, המחשבה היא גבוהה ביותר והיא מגיעה לרום השמים.
ש. חשבתי שמחשבה היא יותר ממעשה כי כשעושים את המעשה אתה יותר מרגיש שאתה גרוע בזה מאשר שאתה חושב אתה לא מרגיש שאתה עושה כאן איזה משהו.
הרב: נכון, גם זה נכון, אבל אני דיברתי על הפגם, שהפגם במחשבה עולה יותר גבוה מאשר הפגם במעשה.
ש. מה עושים לגבי הרהורים
הרב: מעבירים אותם.
ש. לא שומעים
הרב: מאה אחוז, אבל אם הוא מצטער עליהם, מסלק אותם מעליהם ועובד עליהם לסלקם זה בסדר גמור. זה כמו בן אדם שיש לו בפרדס אבנים והוא החליט לסקל אותם בשביל שהעצים יתנו את פרים, אז כל זמן שהוא יסקל את הזה אין טענה עליו, ביום אחד אדם לא מתנקה, אבל ברגע שהוא מוצא עצות איך להעביר את המחשבה, "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי", שיר למעלות, אתה מבין, בן אדם מעביר את המחשבה, אם הוא תפוס בלימוד, אם הוא הולך עם פורמט קטן בכיס של קיצור שולחן ערוך או ספר מוסר, ופתאום תוקפת אותו מחשבה לא טובה, מוציא את הספר מתחיל לקרוא. אז הוא אוטומטית מעביר את המחשבה לכיוון אחר. אז אדם יעשה תחבולות איך להתגונן מפני הדברים האלה, וגם ילמד על הגנות שבהם, אז ממילא ככלב השב על קיאו, יסתכל מה זה לחזור עוד פעם, יצייר ציור, תריח את הריח של הקיא וככה לאט לאט יהיה לך יותר קל.
אז עכשיו אז אם יזדמנו הסיבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה יהיה לנו שכר גדול על הבחירה בעבודה ועל הכוונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מןה אברים גמר המעשה, לא הצלחנו לסיים את המעשה, יהיה לנו שכר הבחירה והכוונה כמו שזכרנו מקודם. וכל זה בדיוק הן בעבירה והן במצוה אותו דבר.
ההפרש בין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בענין הבטחון באלהים יתברך, ששאר עניני העולם לא נגלו לנו אופני הטוב והרע והמועיל בסיבה מן הסיבות מבלעדי שאריתם ולא אופני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם, כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב, ולא באיזו סחורה, ובאיזו דרך, ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם. ומן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתנו והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו אחר שנתגלגל עליהם, ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. עכשיו יש הפרש בבטחון בין עבודת הבורא ובין הבטחון בשאר מעשה העולם, אז יש לחלק, זה לא אותו דבר, זה לא אותו בטחון, לא בהכל אנחנו בוטחים אותו דבר. בענין הבטחון באלהים יתברך, ז"א ההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשה העולם בענין הבטחון באלהים יתברך, אז יש הבדל ביניהם, אני מתחיל עכשיו עם שאר עניני העולם.
בעניני העולם לא נגלו לנו אופני הטוב והרע והמועיל בסיבה מן הסיבות מבלעדי שאריתם - ז"א אנחנו לא יכולים לדעת מה האופנים שיצאו לנו באחת מן הסיבות שנתגלגל עליהם או עליהם כדי להשיג את טרפנו את חפצנו וכו', לא גלוי לנו האם יצא לנו טוב, האם יצא לנו רע מזה, אם יהיה לנו מועיל או יהיה לנו הפסד, אנחנו לא יודעים. אתה הולך מחליט לעשות עסק מסוים, אתה מחליט לטרוח בדבר מסויים, אתה מחליט לקנות נכס מסוים, אתה מחליט כל מיני ה חלטות בעניני העולם, אתה לא יודע ולא נגלה לך מה יהיו האופני הטוב והרע בסיבה מןה סיבות מבלעדי שאריתם וגם לא תדע את אופני ההפסד והרע בקצתם בלי קצתם, למה? כי לא עמדנו על א יזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו. בן אדם מסתכל שחברו משתכר בדבר מסוים אז הוא חושב שגם לו זה מתאים, נגיד אחד ראה שבסבלות מרויחים הרבה, אז הוא אמר אז גם אני יעשה סבלות, ומה נגרם לו? שהגב שלו התעקם. אז הוא ראה רק את הרווח ולא ראה את ההפסד. אחד חשב שכדאי להיות נהג מונית, אמר אלה על הכיפאק כל היום מטיילים נוסעים במונית לוקחים כסף מכולם, ולא ידע שהרעה תבוא לו מזה וחס ושלום תהיה לו תאונה, או שיהיה לו שוד, או שיחטפו אותו לכפר ערבי, או שכל מיני דברים כאלה, הוא לא יודע מה יהיה ההפסד, הוא לא יודע ממה יהיה לו טובה, אתה לא יודע ממה שאתה הולך לעשות מה יהיה, בכל תחום ותחום אתה לא יודע מה יהיה. והוא לא יודע מה יותר ראוי לו לבקש את הטרף ממנו, דהיינו את הפרנסה את המזונות וכו', הוא לא יודע, הוא גם לא יודע מה יהיה לו בריאות יותר, יש בן אדם עובד במעבדה והוא נושם עשנים וכל מיני, יש אדם עובד במפעל והוא מריח ריחות שהם לא טובים, יש אדם צריך לעבודת בחיפה, הוא מריח שמה את כל הרעלים, אז הוא לא יודע מה יהיה הבריאות שלו גם כן מהסיבה מן הסיבות שהוא בחר בהם, והוא גם לא יודע מה יהיה הטוב, הוא לא יודע גם באיזה סחורה כדאי לו להתעסק ואיזה לא, הוא לא יודע באיזו דרך כדאי לו להלוך, הוא לא יודע באיזה מעשה מן המעשים העולמיים הוא יצליח שיתגלגל בהם, זה בעניני עולם, הוא לא יודע, הוא פשוט לא יודע. אף אחד לא מבטיח אותו מה שנתעסק בדבר מסוים כל הטובות יהיו טמונות בדבר, אז מה נעשה במצב כזה, אנחנו לא יודעים למה ללכת.
אומר רבינו בחיי, מן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתה של הסיבה והשלמתה - שנוכל להשלים אותה, לעזרנו, נבטח בה' שהוא יעזור לנו במה שבחרנו, על מה שיש בו טובתנו, כל זה אחרי שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר את לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהסיבות ההם. כי אין לך דרך לדעת אם זה כדאי או לא כדאי. אבל בדרך כלל, במגזר החרדי, אלה שהם מקפידים 'עשה לך רב והסתלק מן הספק', אז שואלים עצה את החכם ואומרים לו, כבוד הרב, מזמינים לי עכשיו איזו עבודה כזאת וכזאת או הזדמנה לי כזאת וכזאת, מה הרב אומר? ואז הרב יתן לו את העצה מה שינחה אותו הקב"ה, ובפרט שתמיד הוא שואל את הרב ועושה על פיו אז מן השמים יגלגלו לו שלא יפול, כי הקב"ה ביקש "עשה לך רב והסתלק מן הספק". אז אם אתה מתחבר לצינור שהוא קרוב לקב"ה, אז יהיה לך יותר ס"ד בבחירת העיסוק שלך וכו'. אז לכן מן הדין עלינו שנבטח באלקים בבחירתנו והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו, כל זה אחרי שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו, נתחנן, נתחנן אל ה', להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. אז זה בעניני העולם הזה, אף אחד לא יכול לדעת במה ישתכר, מה יהיה טובתו, מה יהיה בריאותו וכו' וכו'.
אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן, אמרנו שיש הבדל איך בוטחים בעבודת הבורא, עכשיו ראינו שצריך לבטוח בה' בעניני ובאופני בקשת הסיבות כי אנחנו רוצים להתגלגל עליהם בעולם הזה, אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן, מפני שכבר הודיענו הקב"ה את אופני הנכונה בה וצונו לבחור בה ונתן לנו את היכולת עליה, ויעד אותנו בגמול עליה. ז"א אנחנו יודעים בפירוש, אתה לא צריך להסתפק אם כדאי או לא כדאי לעשות את המצוות או לא כדאי, אתה מבין, אם כדאי ללמוד או לא כדאי ללמוד, אולי אני אתעייף אולי אני ככה, אולי אני אבזבז את הזמן, אולי אני לא אצליח, אולי אני לא אהיה רב, אולי אני לא אהיה ככה אז בשביל מה אני אשקיע אולי ככה, כ אילו מסתפק במה יש לך להסתפק? הודיענו הקב"ה כבר בתורה אופני הנכונה בה בעבודת האלקים, וציונו לבחור בה ונתן לנו את היכולת עליה וגם הועיד לנו גמול וכתב מה יהיה גמולנו. אז מה אתה בוטח, שה' יגלגל לך את זה הביתה? הוי רץ אחר מצוה קלה ובורח מן העבירה, אחרי המצוות אתה צריך לרוץ, ומעבירות אתה צריך לברוח, ז"א אם נתחנן אליו בבחירתה ונבטח עליו בהראותנו אופני הטוב לנו, אנחנו מתחננים עכשיו, בא בן אדם ולא שומע לרבינו בחיי, הוא יושב במרפסת ומתחנן לקב"ה שיבחר לו את המצוות הטובות שיוכל לעשותם והוא אומר אני בוטח רק עליך שאתה תראה לי מה האופנים הטובים ביותר שאני אוכל לעשות את המצוות, הוא מחכה שה' יודיע לו ובאיזה ענן ככה יופיע ויכתוב לו על הענן מה הוא רוצה ממנו, הוא אומר זה יהיה טועה בדבריו וסכל בבטחונו, בקיצור טיפש מטופש. למה? מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה אשר יועילו אותנו בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתוב במפורש בספר דברים "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים", אז כתוב לך במפורש שה' רוצה וציווה שנעשה את כל החוקים. "ליראה את ה' אלקינו", ושכרנו יהיה "לטוב לנו כל הימים", אז מה אתה מחכה בעננים, מתפלל תפילות שה' יבחר לך וידריך אותך וכו' וכו', כאילו ימציא לך את המצוות עד לבית וכו' וכו'. וגם אמר בגמול הועלם הבא, בגמול העולם הבא "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות". אז הקב"ה יתן לנו על זה שאנחנו נשמור לעשות את המצוות שכר גדול. ויצונו ה' לטוב לנו בעולם הזה וצדקה תהיה לנו ושכר לעולם הבא, מזה לשון הרמב"ם על הפסוק הזה קרא גמול למצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן עוד שכר בעבודתו וכו'. אז המחבר כתב ככה גם כמה פעמים, מכל מקום אנחנו נקבל שכר גדול לעולם הבא על זה שאנחנו נשמור לעשות את מצוות השי"ת.
ועוד, כי עניני העולם יש שתשוב הסיבה המשובחת מגונה והמגונה משובחת, אך העבודה והעבירה אינם כן, כי המגונה והמשובח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם. אז ראינו שיש הבדל בבטחון בעניני העולם, שבעניני העולם אדם לא יודע בעצם ממה ישתכר, לא יודע מה יהיה בריא, מה יהיה טוב לו ומה יהיה כך וכך, אז לכן הוא צריך לבטוח בהשי"ת כמו שאמרנו. שהקב"ה יוביל אותו למה שראוי לו. אבל בעניני מצוות אין לו לבטוח בדבר הזה שה' יזמן לו את הבחירה ואת ההכוונה ואת הכל, הכל כתוב הכל לפניך, תלמד ותעשה מה שצריך לעשות.
ש. יש מצוות שהן גרנדיוזיות, כמו למשל לעזור לעם ישראל, לכל עם ישראל.
הרב: זה לא מצוה גרנדיוזית, זה שאיפה נצרכת לכל בן אדם,
ש. לחכות שה' יעזור לך
הרב: לא, ה' לא יעזור לו, ה' לא יעזור לו, הוא צריך לבחור ולצאת לדרך ולהשתדל בגמר האיברים ואז ה' יעזור לו, אבל הוא לא יעזור לו לבחור. תבחר. יש לך אפשרות. אתה תבחר, צא לדרך וכו'. בעזרת ה' נעשה ונצליח, מה זה נעשה ונצליח? קודם נעשה אח"כ נצליח, אתה לא יכול להצליח בלא שהתחלת את המעשה. אתה מבין? אז ז"א,
ש. הרב, זה תלוי לאן אני הולך, אם אני הולך לבית מדרש אני צריך להביא איתי אם אני נוסע באוטובוס אז אני צריך להביא כסף לאוטובוס, אם אני הולך סתם, אתה יודע אז אני לא חייב להביא כסף אני בוטח בה', ז"א זה כאן זה מצוה אז צריך לעשות את כל ההשתדלות, זה ה
הרב: מה הקשר לכסף בכיס ונסיעה באוטובוס ונסיעה לבית המדרש
ש. אם אתה נוסע לבית המדרש אתה צריך לעשות את כל ההשתדלות להגיד אני ה' לא יעזור לי, זה כאן אני עושה לעצמי הקב"ה ציוה שאני אשתדל עד הסוף
הרב: למה חשבת שבן אדם יצא בלי כסף והוא חושב שיקחו אותו באוטובוס?
ש. יצא בלי כסף והתחנה פנויה ויעצור איזה מישהו ויגיד הא, אתה נוסע לשמה
הרב: כבר למדנו את זה בשיעורים הקודמים שאדם צריך לעשות כל מה שצריך ולא לחכות עם כוס לשתות מים ליד הקיר ולהגיד הקב"ה הוציא במדבר מים מן הסלע אז גם אני רוצה עכשיו פה מהקיר שיצא לי מים, או אחד יעלה לאוטובוס בלי כסף, יגיד לו אדוני, אתה משלם? הוא אומר חכה רגע, תיכף תיכף, אומר לו מה אתה מחכה, אומר יש לי בטחון תיכף יגיע.
ש. למה אבל כבוד הרב, אבל לפעמים אתה התפללת מה הבעיה?
הרב: אדוני זה מדרגה כשאין ברירה, כשאין ברירה, כשאני נמצא במדבר אמרנו, דוגמא, אם אני נמצא במדבר ואין מים, ואפילו פטה מורגנה ואני נמצא שמה, ואני הולך חס ושלום אתה מבין, אני להתייבש, אני חייב לבטוח בה' שהוא ימציא לי ואני אתחנן לפניו ואז יכול להיות שהקב"ה יביא ענן ויוריד לי גשם. כמו שהיה מעשה עם הבבא סאלי זצ"ל, שפעם אחת לא היה מקוה באיזשהו מקום, וביקשו ממנו וזה והנשים הצטערו מאד והגברים וכו' וכו', וזה היה קיץ, והיה במצרים, והוא אמר לחפור ועשו חפירה וכו' וכו', והיה מקום מדברי, צחיח, וכשסיימו את הכל הוא אמר לקב"ה רבש"ע, אנחנו עשינו את שלנו, עכשיו אתה תעשה את שלך, והגיע עב קטנה התקרבה, ירד גשם ומילא את המקווה. ואח"כ הוא הסתכל ובחן את כל מה שנעשה, וראה שיש בעיה לשיטה של רבי יהודה, והוא אמר להם לרוקן את המקווה, כי צריך לעשות איזה תיקון מסוים, ואמרו לו רבינו, עד שנהיה נס כזה אתה רוצה עכשיו שאנחנו נרוקן את הזה? אמר להם תרוקנו. רוקנו, תיקנו, אמר לקב"ה עשינו גם לשיטת רבי יהודה, ירד עוד פעם גשם התמלא. אז זה מי שיש לו מדרגה שיודע שהקב"ה רוצה שאנחנו נעשה את רצונו, מי שהוא בעל מדרגה אמיתית כזאת אין לו שום בעיה, חוץ מהצדיקים נס וטבע זה בדיוק אותו דבר, הנס אצלהם זה כמו דרגת הטבע אצל בן אדם רגיל, כמו שבן אדם רגיל בטבע הוא יודע שאם פותחים את הברז צריך לצאת מים, אז אצל הצדיקים גם דבר שהוא לא בטבע, כאילו בטבע מורגל, הנס זה בדיוק טבע. רק מה, יש נס גלוי יש נס לא גלוי, נס גלוי זה מי שאנחנו מתפעלים, פתאום יו נס, ראית יה נס. והטבע זה גם נס, זה שאנחנו יושבים על כסאות זה נס, התרגלנו. זה שהתקרה לא נופלת זה נס, למה? כי הכל בתנועה כל הזמן, כל אטום מורכב מאלקטרונים ופרוטונים וניטרונים והם בתנועה, ז"א כל החומר כל הזמן בתנועה, ולמה הוא לא נשפך? הקב"ה דואג שזה יהיה מוצק וזה יהיה מפלסטיק והמים יהיו זוחלים וכו' וכו'. אז זה ניסים, זה המדענים כאילו קוראים לזה חוק, אבל מי חקק את החוק? מי עשה את החוק הזה? אתה מסתכל על כדור הארץ, מהלווין, אתה רואה את הים, אתה רואה אוקיינוסים, איך זה לא נשפך? אז אומרים לך חוק הגרביטציה, ומי עשה את זה? הפיצוץ? אתה מבין? הרי הפיצוץ דרכו להתרחב, ולא להתכנס, אבל מה מעניין אותם בכלל, צריכים להתפרנס.
ז"א מי שהוא בעל בטחון גדול, מי שהוא בעל בטחון גדול אז הוא יכול ללכת עם סלים לה' ריקים בלי כסף והוא ימלא אותם, אבל לא כולם כאלה.
ש. זה תלוי ברמת הבטחון שלך?
הרב: ודאי, ודאי, ודאי, כמה שאתה בוטח בה' יותר אתה משליך יהבך עליו הוא יכלכלך.
ש. פחות השתדלות
הרב: כן. כמה שאתה משתדל פחות ובוטח יותר בהשי"ת, ה' ימציא צרכיך יותר.
ש. תלוי כמה דרגת הבטחון אז אנחנו צריכים להשתדל כל היום
הרב: זה לא דרגה בכלל.
ש. אנחנו מה שאנחנו אנחנו כל היום צריכים להשתדל, לא?
הרב: לא. מי אמר לך, בשביל מה אתה לומד בטחון עכשיו?
ש. בשביל לעלות בדרגה
הרב: נו,
ש. אבל עכשיו בדרגה שאנחנו נמצאים בה אז כולם צריכים רק להשתדל, לא?
הרב: למה אתה לא משתדל להבין את מה שאנחנו לומדים, אם היית מבין מה שלמדנו עד עכשיו כבר היית בדרגה גבוהה מאד. הבעיה שאתם לומדים בינתיים ורק שומעים. צריך ליישם, אז אם בן אדם מיישם כל יום קצת קצת קצת הוא יראה בחוש איך הדברים מסתדרים ומשתנים לפי מה שהוא לומד, והקב"ה בדרך כלל נ ותן אפשרות לראות שאכן שמה שהוא לומד זה אמת. אבל צריך לתת לו את הצ'אנס להראות, אבל אם אתה לא נותן את את הצ'אנס להראות לא תראה.
עכשיו,
ש. הרב, לפעמים כשאדם חושב ואומר נעשה נסיון מה זה נקרא לבטוח
הרב: לא צריך לנסות, צריך לבטוח
ש. אדם שבעצם עושה מבחן
הרב: אמרתי, לא צריך לנסות, צריך לבטוח.
ש. מה זה נקרא שאתה מנסה לבטוח
הרב: לא צריך לנסות, אמרתי שצריך לבטוח.
ש. הרב, אבל איך בוטחים?
הרב: פשוט, הרי אתה לא מביא שום דבר לעצמך, אם ההכרה הזאת ברורה לך שאתה לא מביא לעצמך שום דבר אלא ה' מזמן לך, כבר כמה פעמים למדנו הזדמנות, מזמן, מזמן מזמן, מזמן, זה הכל הזדמנויות שה' מזמן, וכמו שאנחנו אומרים אדם מזומן למקרים, אין מקרה סתם, אדם מזומן למקרה, אז ז"א אם אתה מבין את הדבר הזה אז מה יש לנסות, זה ברור שזה ככה. אם זה ברור שזה ככה אז פשוט מאד צריך להמנע מההשתדלות כמה שאפשר
ש. אולי כדי להעמיק את הדוגמא, אדם נמצא על תהום ומחזיק ברגעים האחרונים שהוא מצליח לעמוד והוא עוד רגע נופל, הוא מתפלל לקב"ה שיעזור לו ויוציא אותו משם, אז הקב"ה אומר לו אתה בוטח? הוא אומר לו כן, זה קשה
הרב: נכון, זה קשה, זה המבחן אם הוא בוטח או לא בוטח. למה, הדוגמא שהוא אמר זה דוגמא שמניחים תינוק על המקרר למעלה והוא פוחד, והוא בוכה, ואתה אומר לו קפוץ, קפוץ אני אתפוס אותך, קפוץ, והוא פוחד והוא פוחד, יש לו מה לפחד? אבא שלו אומר לו קפוץ אז מה הוא מפחד? אבל הוא תינוק, הוא לא מבין, הוא גם על אבא לא סומך, כי הוא פוחד, והפחד יותר חזק לו מהבטחון באבא שלו, בשביל זה הוא נשאר על המקרר ואז הוא יצטנן. כן. הבנת?
אז אמרנו שיש עוד הבדל, מה ההבדל? אמרנו שבעניני העולם אדם לא יודע מה טוב לו מה לא טוב לו וכו' וכו', מה יהיה בריא וכו', לכן הוא צריך לבטוח בה' וכו' וכו' שיזמן לו את מה שיהיה לטובתו ולבריאותו וכו' וכו'. בעניני העולם הבא, בעניני העבודה אדם צריך לדעת שהכל כתוב בדיוק מה השכר ומה טוב ומה זה ומה חייבים והכל כתוב, אין לך שום, מה אתה שואל שאלות, כדאי לי, כדאי לי לעשות מצוה כזאת, לא כדאי לי, בטח כדאי, כתוב לעשות כל המצוות נקודה.
עוד דבר, בעניני העולם יש שתשוב הסיבה המשובחת מגונה, לפעמים אתה מתעסק בסיבה משובחת והיא הופכת בסוף מגונה. היתה תקופה שהיה ההיי טק, היו מרויחים עשרים אלף, שלשים אלף, ארבעים אלף לחודש, כל אנשי ההייטק, ויום אחד הכל נפל והתמוטט, אתם זוכרים את החרטה של שנת אלפיים שאמרו שיקרוס כל המחשבים בעולם, איך זה היה באלפיים, לא? באג אלפיים כן, כן.
ש. עשו על זה כסף חבל על הזמן
הרב: כן, בגבגו את כל העולם. ואנשים שילמו להם עשרות אלפי דולרים שיצילו את המערכת וכו' וכו' וזה, ועבר היום ולא קרה כלום, בלוף אמיתי משהו עולמי. בקיצור הקב"ה הסתלבט על כל העולם, הכניס להם אתה מבין, לתוך המח ג'וק שקוראים לו באג אלפיים, זהו, כמו שעכשיו הכניסו להם ג'וק שבשנת 2012 יחרב העולם בגלל שאינדיאני אחד אמר פעם ככה אז העולם כבר בטוח שככה וככה יהיה. זהו. הקב"ה יכול לשבש את השכל והמערכות. אז לכן סיבה משובחת יכולה להיות מגונה, מגונה יכולה להיות משובחת, אבל העבודה והעבירה אינם כן, כי המגונה והמשובח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם, מה שמשובח משובח, מצוה זה מצוה ועבירה זה עבירה, מה שמגונה מגונה, אין להתחלף, ז"א אתה לא יכול לטעות. אתה בוחר בעבודת הבורא כתוב לך בדיוק מה משובח ומה מגונה, ואין דבר שיתחלף מזה, בעוד שבעניני העולם הכל יכול להתחלף.
היה בן אדם אחד שחזר בתשובה, קיבוצניק, חזר בתשובה, וזה היה בדיוק לפני השמיטה. ופתאום התקרב לראש השנה, היה לו קרקעות דונמים, אז אמרו לו כשהוא חוזר בתשובה, תדע לך, שנה הבאה זה שמיטה, אתה לא יכול לחרוש, אתה לא יכול לזרוע, אז מה עושים? אומרים לו "ושבתה הארץ", לא עושים כלום, הולכים ללמוד. עכשיו זה בן אדם שרק חזר בתשובה בדיוק בא עליו שמיטה והוא מתפרנס מזה והוא לא יודע מה לעשות, נסיון גדול. אבל הבן אדם החליט, קיבוצניק קיבוצניק כמו שאומרים, החליט, אז לפחות הוא אמר היא ישתדל לזרוע עכשיו לפני עוד מתי שמותר מה שאפשר, ומה שיהיה יהיה אחרי זה. אבל בתקופה הזאת לא זורעים, וגם אין איפה להשיג, אז הוא לא ידע מה לעשות, צלצל למשרד החקלאות, שאל אותם מה יש להם להציע לו, אז נתנו לו, אמרו שאין זרעים כאלה ואחרים לא יודע מה, נתנו לו איזה זרעים, אני לא זוכר בדיוק מה זה, לא לא פשתן, לא לא היה משהו של קישואים נגיד, לא משנה, איזה משהו כזה שאף אחד כמעט לא צריך במדינה שלנו ואני לא יודע מה. בקיצור הבן אדם הזה לקח ואמר יאלה שיהיה מה שיהיה יהיה. ובמשך כל השנה זה גדל גדל גדל לאין שיעור, משהו לא נורמלי, עכשיו הבן אדם אמר, בא הנה, זה עונש עכשיו, לך תוריד עכשיו את הכל, ואין למי לתת, אתה מבין, נהיה לו ברכה אבל הוא מבין שהברכה זה קללה, למה אין לו מה לעשות עם זה, בארץ אין צריכה לדברים כאלה. והנה בסוף, היתה קרה באירופה במשך שבועיים והם צריכים בדיוק את הקישוא הזה נגיד, והם לא ידעו והתחילו לחפש ארצות חמות שאולי אצלהם גדל, התחילו להרים טלפונים לכל מיני מדינות והגיעו לישראל, ושמה נזכרו במשרד החקלאות שנתנו לההוא, הרימו אליו טלפון, אמרו לו תגיד, יצא משהו ממה שאתה עשית? אמר מה זה יצא, מדינות אני יכול לתת להם, אמרו בדיוק מה שצריך. מה שצריך. ובאו ועזרו לו והורידו את הכל ולקח בקיצור הבן אדם התעשר, התעשר התעשר משהו. ביום אחד התעשר. קנה לימוזינה, וכתב עליה "בזכות השמיטה". והיה מסתובב בכל מקום בשביל להראות - מי שבוטח בה' ושובת אחרי זה מהעשירות שלו הוא היה הראשון, בין הראשונים, הראשון אמרו לי, שפתח מפעל לשקיות ניילון, הרי לא תמיד היה נילונים, אתם זוכרים, היו שמים סלים בשוק, לא היה נילונים. אתם זוכרים את התקופה שהיו הולכים רק עם סל? והיית מכניס הכל לבפנים. אז הוא עשה מפעל בראשל"צ של נילונים, 24 שעות עובד המפעל עם 40 עובדים, כל זה מהשמיטה.
אז לפעמים אתה רואה שהסיבה המגונה בעניני עולם יכולה להיות הסיבה המשובחת. ולפעמים ההיפך. ז"א, בעניני העולם הזה הדברים מתחלפים, בעניני העולם הבא, בעניני מצוות הדברים לא מתחלפים, מצוה זה מצוה ועבירה זה עבירה, משובח זה משובח ומגונה זה מגונה, ואין בזה מצב שאתה יכול להפסיד, בקיצור זה בורסה בטוחה שרק עולה, רק עולה, כל פעולה שלך רק עולה ועולה ומצטברת ועולה ומצטברת לטובה. בעוד שבעניני עולם הזה אתה יכול להרויח ולהרויח ולהרויח וביום אחד אתה יכול להפסיד הכל. במצוות אין דבר כזה. אז איפה כדאי להשקיע? איפה שאף פעם לא מפסידים. אם היה עסק שאף פעם לא היו מפסידים כולם היו שם, אבל אין דבר כזה, אין מקצוע ואין עיסוק ואין מלאכה שרק מרויחים, אין דבר כזה. אז לכן צריך לדעת, שיש עוד הבדל, בין עניני עולם הזה לעניני העולם הבא, אז איפה כדאי להשקיע?
ש. זה כמו שאמרת, זה נכסא דניידי איתו ביחד
הרב: לא, יש אנשים שמתפעלים, היום כולם עוברים לנדל"ן, אומרים נדל"ן מה זה נדל"ן? נכסי דלא ניידי, נכסי דלא ניידי זה נכסים שלא זזים, נכסים שלא זזים, נכסי דלא ניידי, וזה נכון. הנכסים לא זזים, אבל אתה זז. אתה תזוז ותשאיר את הנכסים פה ולהתראות. כדאי להשקיע בנכסי דניידי - בנכסים שזזים שכשאתה תזוז הם יזוזו איתך. מה הנכסים האלה? התורה והמצוות, שאתה הולך איתם והם עולים איתך, כמו שאמרו חכמים, שאין מלוים לו לא כסף ולא זהב ולא מרגליות לעולם האמת, אבל מה כן? תורה ומצוות. אז לכן כל השקעה שאתה עושה בענין הזה של העולם הבא, כולו רווח.
ש. לא שומעים
הרב: לא הבנתי, עכשיו אתה רוצה שכולם מה?
ש. ישבו ללמוד, לא ילכו לעבודה
הרב: לא הבנתי, אתה רוצה עכשיו מה, שכל השיעורים שנתתי עד עכשיו יתבטלו בגלל שאתה אין לך את הבטחון לקום וזה, אז מה?
ש. אני אומר, בן אדם
הרב: למה אתה פונה לכלל, למה אתה לא מדבר על עצמך?
ש. מדבר על עצמי
הרב: או, כי אתה כבר מתחיל להסית לי את הקהל, כן. כן.
ש. אני אומר, אני לא הגעתי לדרגת בטחון כזה שאני יכול להגיד שאני לא הולך לעבודה ולא עושה כלום ואשב כל היום ללמוד
הרב: מאה אחוז, אמרנו לך שאתה בעל מדרגה?
ש. לא, אבל כל בן אדם שרואה משהו
הרב: אחד שהגיע למכון כושר, והמשקל שלו ארבעים ק"ג, והוא רזה שחיף, אז הוא אומר למאמן, אתה לא מצפה ממני כן, שאני ארים עכשיו מאתיים קילו, נכון? אתה לא מצפה מכולם פה, נכון? אז הוא אומר לו בטח שלא, אבל מי שהגיע למכון מתכוון להרים משקולות עד שהוא יגיע למאתיים קילו. אז בינתיים כמה אתה יכול להרים קילו? תרים קילו. בעוד שבוע תוכל שתי קילו - שתי קילו. בעוד חצי שנה תרים עשר קילו - עשר קילו, אם תתקדם מהר תגיע למה שרצית בהתחלה כשהגעת למכון יותר מהר. אבל אף אחד לא הולך למכון בשביל להגיד רק למאמן, בא הנה, תשמע, אתה חושב שאנשים יוכלו פה להרים מאתיים קילו? לא בשביל זה באים למכון, באים למכון להתאמן בשביל שאפשר יהיה להרים את מה שבאים לשם, ומי שנכנס לשיעור בטחון, אם הוא מתכוון שיהיה לו בטחון אז הוא לא צריך לשלול את האפשרות של הבטחון ולומר לא יתכן שיהיה בטחון כזה שאנחנו לא נעשה כלום והכל יגיע אלינו, בשביל מה הוא הגיע למכון? כן, צריך להתחיל להתאמן.
עכשיו, אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר מעשה העבודה, מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר מעשה העבודה אחר בחירתה בלב שלם ונאמן, והסכמה והשתדלות בבר לבב וכונה לשמו הגדול ובזה אנחנו חייבים להתחנן אליו לעזור אותנו בו ולהורות אותנו עליו, כמו שכתוב "הדריכני באמתך ולמדני", ואמר "הדריכני בנתיב מצותיך" ואמר "דרך אמונה בחרתי", ואמר "דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני", ואמר "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי משפטיך ייחלתי", אז מה הוא אומר, אבל מה כן, בעבודת הבורא יתברך מה הראוי לבטוח? מה ראוי לבטוח? אומר הכל כתוב במפורש וכתוב מה השכר וכתוב הכל, אז מה אופן הבטחון שאני עובד את הבורא, רוצה לעבוד את הבורא, מה אני צריך לבטוח, אם כתוב בספר וכתוב פה וכתוב שם והכל כתוב ויש לי את הבחירה ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, אז על מה אני צריך כן לבטוח? מה שראוי לבטוח עליו זה גמר מעשה העבודה, אני רוצה לעבוד את הבורא, אבל מי אמר שאני אצליח לעשות ולסיים את המצוות שאני חפץ בהם. אדם רוצה להקים ארגון חסד לדוגמא, אז הוא רוצה, מי אמר שאתה תצליח? אז אתה צריך לבטוח בהשי"ת שיצליח את דרכך, בדרך שאתה הולך עליה אתה עולה על דרך חדשה ואתה רוצה להצליח, אתה רוצה לעבוד את ה', איך אתה רוצה? אתה רוצה לעבוד בלב שלם ונאמן לעשות את מה שהחלטת, בהסכמה גמורה ובהשתדלות, לא לחכות שזה יצמח מאליו, אתה עושה כל השתדלות שראויה, בבר לבב- בלב ברור, ואתה גם מתכוון לשמו הגדול, אם אתה מתכוון לשמך או למשהו אחר לא תקבל ס"ד. אחרי כל מה שאתה עושה צריך שזה יהיה כוונה לשמו הגדול, אם אתה מתכוון לכך למה שה' לא יעזור לך? אם אתה מתכוון להרבות כבוד שמים למה שהוא לא יעזור לך, אז למי יעזור הקב"ה אם לאלה שרוצים לעשות את רצונו הוא לא יעזור, אז למי יעזור? לאלה שלא רוצים?? ודאי שהוא יעזור, אבל תקיים את כל זה. תבטח בה' שהוא יגמור את מעשה העבודה שאתה בחרת לעשות, לקחתי בכוונה דוגמא שכאילו אדם הולך על דרך חדשה בעבודת הבורא, כבר הכל בסדר ועכשיו הוא מתחיל לעלות, אז הוא צריך לבחור בלב שלם ונאמן, בהסכמה והשתדלות בבר לבב בכוונה לשמוע גדול, שיהיה לו את כל התנאים הזה, בזה אנחנו חייבים להתחנן אל הקב"ה לעזור אותנו ולהורות אותנו עליו, "הדריכני באמתך ולמדני", כי יש כמה אפשרויות ללכת בעבודת הבורא, ואתה לא יודע באיזו מהם היא הראויה לפני הקב"ה, אז אתה מבקש מהקב"ה תדריך אותי באמיתך, אני רוצה לקיים את האמת שלך ולמדני, ואומר "הדריכני בנתיב מצוותיך" כי יש נתיבים ואני רוצה ללכת בנתיב הראוי המתאים וגם לי. ואמר "דרך אמונה בחרתי", אני בוחר ללכת באמונה איתך רבש"ע, "דבקת בעדותיך ה' אל תבישני", אתה רואה אני רוצה לעשות את כל העדות והחוקים והמשפטים שלך, אז אני מבקש, אל תבישני שאני אצליח לגמור את חפצי לעבודתך. כמו לדוגמא אנשים שהם מחברי ספרים, תלמידי חכמים, אז הם מתחננים אל ה' ומבקשים ממנו שיוכלו לסיים את העבודה, לא תמיד זוכים לגמור את כל מה שהם רוצים, את כל הספרים שהם רוצים, לפעמים אדם נקטף בדמי ימיו, אז אדם צריך להתחנן שבדרך הזאת שהוא הולך עכשיו הקב"ה אל תבישני מסברי, שאני לא אבוש מהבטחון שלי בך, אני בוטח בך, אני הולך אתך באמונה, אני מבקש ממך, אני דבק בעדותיך, אני רוצה מאד, אל תבישני. ואמר "אל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי", אז אדם אחרי שהוא הולך כבר בבר לבב, בהסכמה, באמונה, בבטחון עם כל הזה ולכוונה גדולה להשי"ת, אחרי כל זה צריך להתפלל להשי"ת שישלים את חפצו כדי שיוכל לגמור את עבודתו להשי"ת, זה הבטחון שאנחנו אומרים לבטוח בה' בעניני העבודה, ושלא יהיה מפסיק לנו ושלא יעמדו משטינים בדרכנו ויפריעונו ושלא ייאשו אותנו, ושנהיה חזקים מספיק וכן על זה הדרך, ז"א שהקב"ה יגונן עלינו כדי שנוכל להשלים את המלאכה, ויורנו בדרך הישר, ושלא נסטה ושלא ניפול ושלא נטעה ושלא נכשל ולא נכשיל, וכן הלאה, את כל המסביב שנוכל ללכת ישר ישר כמו שרצינו לצאת לדרך, אבל אדם לא יודע מה צפוי לו בדרכו, כי הרבה משטינים יש שברגע שאדם רוצה לעשות מצוות כל המשטינים קופצים עליו, וכל ההפרעות, וכל העכבות, הכל בא כנגדו להניעו ולהפריעו מעבודת ה', אז הוא צריך להתחנן לפני הקב"ה שישלים חפצו, ושהוא יגיע למשאת נפשו לעבוד את השי"ת.
ויהי רצון שבעזרת ה' נשכיל על דבר אמת ואכן נבטח בהשי"ת, וכל מה שאנחנו עושים ובעניני העולם נניח בטחוננו על ה' ושמה ניתן לו שהוא יכוון אותנו לדרך הנכונה כי זה תלוי רק בו, כי שמה אנחנו מגששים באפילה ולא יודעים מה טוב לנו ומה לא, בעניני העולם, בעניני העבודה אנחנו יודעים, אנחנו מתפללים לה' שישלים חפצנו שנגיע לגמר העבודה בשלמות כפי שאחנו רוצים באמת.
השיעור מתקיים לפני תפילת הנץ עם הרב בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 42 בני ברק. ניתן לצפות בשידור חי וחוזר באתרי שופר, הציבור מוזמן.