הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק עז | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום דניאל בן תגאי וכל משפחתו יזכו בחזרה בתשובה שלמה ואמיתית להתקרב לצדיק אמת ולגאולה השלמה הקרובה במהרה יחד עם כל עם ישראל, אמן.

אנחנו בהכרת הטוב

וכי טובה

עילק עזן.

הכרת הטוב במשנתו של רבי אלעזר מנחם מאן שך,

זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת פוניביץ',

בעל האבי עזרי.

פעם נצרך להגיע לירושלים וסירב לנסוע עם אדם שהציע לו טרמפט.

התעקש לנסוע דווקא בתחבורה ציבורית.

הנוכחים התפלאו ושאלו,

הלו בדרך הזו עוסק רבנו ביטול תורה מרובה שייגרם בלי ספק כתוצאה מהנסיעה מבני ברק לירושלים,

ובירושלים עצמה יצטרך עוד אוטובוס פנימי.

הרב השיב להם, אינכם אלא טועים.

אדרבא, ביטול תורה מרובה ייגרם לי דווקא בנסיעה ישירה.

והסביר להם,

תראו, אם אני אסע עם אותו יהודי,

הרי אני אהיה חייב לו הכרת הטוב,

ואת הכרת הטוב אצטרך להביא לידי ביטוי

כבר במהלך הנסיעה,

בכך שאני אשוחח עמו ואתעניין בכל מעשי ידיו.

ואם כן, אמרו נא אתם.

היכן יש ביטול תורה מרובה יותר?

בנסיעה ישירה לירושלים,

שאיאלץ לדבר איתו כל הנסיעה,

או בנסיעה באוטובוסים,

שאיני מחויב לאיש, ויכול ללמוד במשך כל הדרך כאוות נפשי.

הייתה תקופה

שהיה נוהג ללכת בערב ראש השנה לברך בגוט יור,

אלמנה

שביתה היה קבוע בעיבורה של רחוב רבי עקיבא.

דהיינו, בסוף רבי עקיבא.

וכל כך למה?

כיוון שהאלמנה הזו גרה בשכונה סמוך לדירתם שברחוב וסרמן,

ובתקופה שהרבנית חלתה,

היא סעדה אותה ועזרה לה.

כהכרת הטוב, הקפיד לברך אותה כל שנה,

הולך אליה.

לברך אותה, גדול הדור, הולך עד אליה,

לברך אותה, גוט יור.

וגם

היה נוסע כל שנה לביקור אצל הרב רבי אברהם דובנר בתל אביב,

להכיר לו טובה כי במלחמה הוא נתן לו חולצה.

הייתה תקופה גדולה

שראו אותו הולך כל שבת קודש בבוקר

לרחוב מסוים בבני ברק,

ולא ידעו למה הוא הולך שם

לרגעים מועטים.

והתברר

שהייתה גרה שם אישה אחת,

כשאשתו הרבנית חלתה,

הייתה באה לדבר ולשוחח עימה.

וכשהאישה הזאת נתאלמנה,

היה הולך לה כל שבת להגיד לה גוצ'בס.

אחר כך,

כשהיא נחלתה ועברה למלבן,

היה בה כל יום טוב לומר לה חג שמח.

וקודם שנפטרה,

כשאושפזה בבית החולים, באה אליה לברך אותה ברפואה שלמה.

ואז זה הכרת הטוב בלי הפסקה.

שנים רבות, כל שנה להקפיד,

אם זה בשבתות, ואם זה בחגים,

ואם זה לפני ראש השנה.

בשנת תשמ״א, כשהוא היה בן 86,

בסביבות חנוכה,

אגרח ברמן נכנס אליו,

והוא אמר לי כך, הלילה לא עצמתי עין.

כל הלילה ישבתי עם הגמרא ליד השולחן.

מדוע?

בלילה ירד גשם שוטף

בליווי ברקים ורעמים חזקים.

ואמרתי לעצמי,

להיזהר,

אם היית בקבר,

הגשם היה דולף עליך.

האם היה לך טוב?

תודה לשם שאתה חי, שב תלמד.

אז ישבתי ללמוד כל הלילה.

לספר על מידותיו צריך ספר שלם.

אבל בעניין הכרת הטוב סיפר הגאון הצדיק רבי ראובן קרלינשטיין, זכר צדיק לברכה,

מה ששמע מפי מקורביו.

הוא ביקש ממנו לדאוג למצוא אברך

שיקבע חברותה עם בחור מתלמידי ישיבת נחלת יעקב,

שאז היא הייתה בשיכון ה'.

אדאג,

הוסיף מרן ראש הישיבה,

כי האברך יקבל משכורת חודשית.

מדי ראש חודש תבוא לביתי,

ואני אתן לך את המשכורת של האברך, שילמד עם החברותה עם התלמיד הזה מישיבת נחלת יעקב.

השומע עשה כמתבקש,

ומצא אברך.

מדי חודש היה בא ליטול את המשכורת מידי רבנו,

להעביר לאברך.

פעם הגיעה ונמנעה ממנו הכניסה,

התקיימה בבית הרב פגישת עסקנים,

המולה גדולה,

והסבירו לו שהוא לא יכול להיכנס.

עזר לאחוריו.

לאחר מספר ימים,

שאל אותו הרב,

למה לא הופעת ביום הקבוע?

אמר, לא נתנו לי להיכנס.

התנצל הרב,

ופייסת איש,

והייתה זו שעת כושר וחטא רצון,

והתלמיד,

זה שהיה בא לקחת את הכסף, שאל את הרב,

מה הדאגה כל כך גדולה לאותו בחור?

אז סיפר לו רבנו על תקופת ימי עלומיו.

בתקופת מלחמת העולם

הוא הסתגר עם חברותא בבית כנסת

במשך המלחמה.

למשך שלוש שנים

למד חברותא בבית כנסת, מלחמה, תותחים, הפצצות, הכול. הוא יושב ולומד עם חברותא שלוש שנים בבית כנסת.

במשך אותן שלוש שנים הוא כמעט ולא יצא מבית המדרש.

רק ביום שישי

היה יוצא לבית המרחץ המקומי.

אותה תקופה

הוא לבש רק חולצה אחת

כל השלוש שנים.

ביום שישי היה מכבס אותה,

תולה אותה לייבוש,

ולבש אותה עד לשבת הבאה.

מרוב שימוש

בלטה החולצה ונקרעה מאחור.

והיה נאלץ

לבוא לסדר בשעה מוקדמת,

כשהאולם היה ריק,

מתיישב במקומו להסתיר את הקרח,

וכך היה חי במשך תקופה ארוכה.

כשנודע הדבר לאחת מנשות הקהילה,

הזדרזה והביאה לו הבן ישיבה המתמיד,

לרב שח,

שתי חולצות חדשות.

אמר הרב שח,

לאישה הזאת יש נכד,

והנכד זה הבחור הזה שאני דואג לו וקבעתי לו את החברותה.

סבתא שלו

נתנה לו שתי חולצות, אז הוא דואג לחיי העולם הבא שלו,

שהוא יהיה מסודר בגן העדן.

בנעוריה של הרבנית גות אל-שך,

עליה השלום,

הייתה רפואת תחום התמחותה.

ועתה,

הרי שהיא נישאה

לרב שח, עול פרנסת הבית הוטל על כתפיה,

והיא פנתה לממש

את ידיעותיה.

בקלוצק

התגורר רופא פולני נוצרי,

שמו דוקטור מושקט,

ומרת גותל הצטרפה למרפאה

אחר שהוא עמד על רמת ידיעותיה וזיהה גם את מסירותה לתפקיד,

והטיל עליה תפקידים ביצועיים של המרפאה.

לימים בשנת תשב עלה דוקטור מושקט לארץ ישראל במסגרת הצבא הגולה של פולין החופשית,

ובהיעדר קרוב או מכר בארץ,

החליט לפנות אל בית משפחת שך.

מרן קיבל אותו בלבביות רבה,

ובפולנית רצוצה

הצליח לתקשר איתו,

ובשיחה לא פסק

מלהזכיר את הכרת הטוב שהוא חש כלפיו,

שסיפק מקום עבודה ומקור פרנסה לרבנית,

ולא נחה דעתו,

עד שהציעה לו להתאכסן בביתו הדל,

שהיה אז בשכונת כרם בירושלים,

עד שימצא מקום וסידור מתאים לעצמו.

ועכשיו כמה פנינים

מהכרת הטוב.

כל מי שעשה לו טובה, הכיר לו טובה.

היה הולך כמה פעמים בשנה,

כמה פעמים בשנה לרמת גן,

להודות לאישה שהתגוררה שם

בזקנותה

על מה שהצילה אותו בילדותו.

כמו כן הלך רגלית מבני ברק לגבעתיים,

להלוויה של בן אדם

שנתן לו בימי נעוריו מעין ישן,

שחימם אותו בלילות הקרים.

וגרם שיוכל לישון בלילות.

למרות שהיה משתדל להתחמק מסידור קידושין

או סנדקאות

בגלל ביטול תורה שנגרם לו עקב כך,

אבל לא היה מתחמק מאלה שסייעו לו.

אפילו למשפחה של עוזרת הבית היה מכיר טובה.

כל מי שסייע לו באיזה דבר,

חש חובה להשיב לו.

פעם עצר מרן

את נהג המכונית

ליד אברך אחד

וביקש אותו להצטרף,

לקח אותו לבית.

והנהג תמה,

למה הוא עשה כן?

אמר לו פעם, הוא שוחח עליי במטרייה כשירד גשם.

כל מי שעזר לו

בבניין הסוכה

ובפירוקה

היה מברך אותו במציאת שידוך,

עד שזה היה לשם דבר,

וכל שהתקששו במציאת שידוך

באו לעזור לו בבניית הסוכה.

וגם בנות

שרצו שידוך

היו עוסקות בקישוטי הסוכה.

משפחה

שהילדים שלה התקשו במציאת זיווג,

שלח להם

קישוט מהסוכה,

זה שהיה תלוי מה עליו, היכן שהוא ישן בסוכה,

ובאותה שנה נשתטחו שני בנים,

ולשנה לאחר מכן השתטחה בת

מהקישוט של הסוכה

שהיה עליו.

כששכב בבית חולים,

נזהר מאוד להכיר טובה לצוות הרפואי

משום הכרת הטוב,

ובמיוחד כיוון שהוא היה מפורסם,

חשש שלא יהיה חלילה חילול השם.

אדם אחד שנעזר על ידו הרבה,

עשה לא פעם טובה,

והוא הכיר לו הרבה טובה על כך,

והוא טמא.

הרי הוא חייב למרן

הרבה יותר,

אז מה הוא מחזיר לו כל כך הרבה?

עסקן ציבור,

טיפל בעולים חדשים,

והוא נעזר בזה

על ידי עסקן של מפלגה אחרת.

כשהגיעה בחירות,

הוא פנה למרן בשאלה

מה להגיד להצביע בבחירות?

מה להגיד להם?

מרן אמר לו, אתה חייב הכרת הטוב לאותו עסקן?

אינך יכול לומר להם

שלא יצביעו למפלגה שלו,

אלא אמור להם

ששתי מפלגות לגיטימיות.

למדתם, בגלל הכרת הטוב, הפוך מבעדני.

לא חייבים הכרת הטוב.

כל מה שלמדנו,

76 שיעורים.

צריך היה ללמוד את זה

בשביל לא לומר את השטות הזאת.

אפילו הרב עובדיה אמר שצריכים להכיר טובה

לאיזה שר שהיה שר השיכון,

אחד מהשסניקים.

למה הוא בנה שיכונים ב-40% יותר מהמחיר?

צריכים להכיר לו טובה, אז גם האשכנזים צריכים להצביע לשס.

שמעתם איזה הכרת הטוב, עקומה כזאת,

וצריך להכיר.

אבל להחזיר בתשובה את כל השסניקים,

לא צריך להכיר טובה.

פעם הביע רצונו לבקר

אצל מאן דהוא למצוות ניחום המילים.

ביקש את הנכד

לקרוא לבעל רכב שיסיע אותו

מפאת החולשה הנוראה

בתשישות כוחו לעת זקנתו.

זאת אומרת, הנכד ביקש לקרוא לבעל רכב

שייקח אותו כי הוא כבר זקן ותשוש.

אבל הוא מנע אותו, אמר לו, נלך רגלי.

הנכד ידע שהוא מסרב, אז הוא אמר לבעל הרכב,

תחכה למטה, ואיך שהוא יצא, תציע לו.

להצטרף.

ולאחר מכן, וכך היה,

אחר כך שאל,

מרן את הנכד,

למה לדעתך לא רציתי שתקרא לבעל רכב?

אמר לו, בגלל שאתה לא רוצה להטריח אנשים.

אמר לו, אמת.

אבל למה אני לא רוצה להטריח אנשים?

שאתה כנכד.

אמר לו, אני אסביר לך מדוע.

כי אם אני אשתמש בו, אני חייב לו הכרת הטוב.

והכרת הטוב היא כל כך רבה,

עד שלעולם אין אדם יוצא בה ידי חובה.

ובמצבי,

עכשיו,

אני לא יודע אם אוכל להחזיר לו טובה אפילו מן המעט.

אז איך אני יכול להשתמש בו אם אני לא אוכל להחזיר לו שום טובה?

רבי משה אליהושוורץ סיפר,

אדם מקרובי משפחתו הגיע לארץ ישראל מאמריקה

וביקש להיכנס לביתו להקדים לו שלום.

בתקופה ההיא

הרב היה חלש מאוד,

לבד מבני בית ומקורבים ביותר לא נתאפשר

לאנשים להיכנס פנימה.

אבל כששמע הרב את שמו של היהודי יצא מגדרו,

וציווה להכניסו.

התפלאו בני הבית על מה ולמה חרד ראש הישיבה,

ולמה הכניסו למרות שהוא לא חש בטוב.

אז הוא אמר להם, לפני 60 שנה,

כשעברתי בדרכי לעיירה מסוימת בליטא,

ישנתי לילה אחד אצל אביו של האדם הזה.

אז אני חייב לו הכרת הטוב.

עכשיו הזדמנה האפשרות להשיב לו טובה על זה.

רבי צבי אייזנשטיין,

ראש ישיבת תפארת ציון,

שהוא בעל תפילה בימים נוראים בישיבת פונוביץ',

סיפר שהיה בא להזמין

את מרן

לפני כל סוף זמן

לומר שיחה מוסרית בתפארת ציון.

ויהי היום,

נכנס אל הרב,

ואמר לו, מחכים בישיבה לבאו של ראש הישיבה.

והרב עונה לו, אוי,

מה אתה מדבר?

אך אינני יכול לבוא, אין לי כוח.

אפילו לתפילה איני יכול לעלות להיכל הישיבה.

ואני הולך להתפלל רק עד הכולל.

טוב, חלילה, אם קשה, אנחנו לא נטריח, רק אבקש ברוכה.

ברך אותו והושיט לו את היד בלבביות.

כשעמד לצאת,

קרא לו, רב צבי,

תגיד לי, באיזה יום?

באיזה שעה צריכים לבוא?

אז הוא אמר לו, אני לא רוצה שראש הישיבה יבוא, חלילה.

לא, לא, רצוני לדעת היום בשעה, אני אומר לך את האמת,

אין לי כוח לבוא.

אבל נזכרתי שאני חייב לך הכרת הטוב,

כי אתה בעל התפילה בהיכל הישיבה בימים נוראים,

ואתה מעורר אותי בתפילותיך.

איך אני לא אבוא?

אני חייב לך הכרת הטוב.

איי, איי, איי.

נשאל את עצמנו, כמה מאות אנשים,

קרוב לאלף היו מתפללים בישיבה,

כמה מהם חשבו להכיר טובה לשליח ציבור?

ואדרבה, אמרו לעצמם, וכי אני חייב לשליח ציבור?

והוא אומר, אתה עוררת אותי, אני חייב לך הכרת הטוב.

יום גשום.

הרב נמצא ברכב בנסיעה חשובה.

לפתע הוא מבקש מהנהג לעצור סמוך למדרכה,

והוא מסמן לאברך להתקרב,

שואל אותו, לאן אתה צריך?

אמר לו, לרחוב בן דוד.

תעלה לרכב.

אמר, קח אותו, בבקשה, לרחוב בן דוד.

הנהג ניסה למנוע מהרב, כי הם היו בדבר חשוב,

אבל לא הועיל.

כשירד האברך, שאל הנהג, מה קרה? מה היה פה?

אז הוא אמר לו, לפני חמש עשרה שנה,

כשסיימתי את השיעור בישיבה וירד גשם,

ליווה אותי האברך הזה, שהיה אז בחור עם מטריה הביתה.

ועכשיו, הזדמן לי להשיב לו כגמולו, יום גשום

וללוות אותו הביתה.

פעם שאלו אותו,

איך מגיעים לשמחת יום טב?

איך מגיעים לזה שנשמח ביום טב?

שזה מצווה דאורייתא.

אז הוא ענה, בקידוש תדע.

בקידוש תדע.

האברך תמא על התשובה,

ואמר לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר,

שאתה נותן שבח והודיה לבורא, בקידוש אתה אומר,

אשר בחר בנו מכל עם,

ורוממנו מכל הלשון,

וקידשנו במצוותיו,

ותיתן לנו באהבה מועדים לשמחה.

חגים וזמנים לששון.

כשאני חושב על זה,

אני חפץ לרקוד.

ואתה שואל איך מגיעים לשמחת יום טב?

מי שם לב בכלל מה הוא אומר.

ומסופר

שפעם הרגיש חיוב של הכרת הטוב למישהו בירושלים,

ונסע אליו במיוחד, מבני ברק לירושלים, לבקר אותו,

לכבד אותו.

זה כבר היה בזמן שהיה מפורסם, הרב שך.

הביקור הזה עורר עניין רב אצל הציבור. ידעו שהוא בדרך,

הציבור התאסף, כולם

קהל רב המתין לו,

והנה לכאורה היה מקום להסתפק בזה,

כי כבוד גדול כזה אף הוא מספיק,

אבל

הרב לא הסתפק בזה,

אלא הביא משחק

עבור הילדים של אותו אדם.

ואם בזה לא נאמר די,

ביקש מכולם להתיישב ליד השולחן,

והמחיש והדגים להם, לילדים, איך משחקים במשחק.

ועדיין לא הספיק לו,

אלא ביקש לראות אם הם למדו איך לשחק במשחק.

וכשראש הם עדיין לא מבינים איך משחקים במשחק,

לימד אותם שוב,

עד שראש הם יודעים ומכירים היטב את המשחק,

אז נחה דעתו וחזר לעירו.

הכל יאדו חם, והכל ישבחוך מלא שמדחם.

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יאדו חם,

והכל ישבחוך מלא,

והכל יאמרו, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו

אין קדוש כשר.

תודה רבה, תהיו בריאים.

תודה למאזינים.

יום טוב, שבוע טוב,

לכל מילי דמיטב.