שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ד חלק ג בעניני הגופות | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 25.11.2011, שעה: 13:01
חובת הלבבות שער הבטחון פרק ד' עניני הגופות
25-11-11
כן, אתמול אנחנו סיימנו שבן אדם לא יכול לתלות בזה כיון שמידת ימיו וקיצו קשורים בגזרת הבורא, אז הוא יכול להגיד שבעצם הוא לא יאכל ולא ישתה ולא ילבש ולא יהיה במעון כפי צרכו, והוא יניח את זה על האלקים. ומה הטענה תהיה? שאם נגזרת בגזרת הבורא שהוא יחיה, אז הוא ישאיר לקב"ה את גופי בלי מזון כל ימי חיי ואני לא טורח בכלל. וגם לא ראוי לאדם להכנס בסכנות כיון שהוא בוטח על גזרת הבורא, והוא אומר אם ה' גזר שאני אחיה אז הוא ישתה סמי מוות ויסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות רעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים ובאש והדומה לזה, ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן את נפשו. והזהיר אותנו הכתוב אל תנסו, לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר ניסיתי במסע" כי לא ימלט מה מאחד משני דברים, או שהוא ימות ואז הוא ממיתא ת עצמו והוא נתבע כאילו המית מישהו אחר, ואע"פ שבגזרת אלקים וברשותו הוא ימות, כי הקב"ה גוזר מי כן ומי לא, אבל הזהיר אותנו הכתוב "לא תרצח", שלא להמית שום אדם בשום מ צב. וגם ככל שממיתים קרוב יותר העונש ראוי יותר, כמו שכתוב "על וירפו בחרב אחיו ושחת רחמיו, פה הפסקנו אתמול...
מלאך המוות בא נקצר את המשל, והוא פשוט עוזב לפני אומ רלו אין טעם להטריח אותו, אני כבר בא לבד. אז מי שעוזב את המקום שגזר עליו ורחמנו שימתין שם עד בואו של המשיח ולא ממתין ועוזב לפני כן, אז יהיה קצף גדול עליו. אותו דבר כמו בענינינו זה. וכן הממית את עצמו ז"א זה לא דומה לאחד, אדם חושב אני חי הגוף שלי כאילו ואני אעשה בעצמי מה שאני רוצה, כאילו קצה נפשי בחיים ואני לא מעוניין להמשיך, ואז הוא שולח יד בנפשו והוא חושב שכאילו בסדר, היה מגיע לי יותר, אני מוותר על מה שמגיע לי יותר. אין דבר כזה.
ש. לא שומעים
הרב: שמה בסדר? רבי אלעזר בן דורדיא הוא לא מת בכוונה, התשובה גרמה שהוא ימות. ז"א הצער שהוא עשה עשה. במלחמה מותר לאדם לשים קץ לחייו במקום שהוא יודע שיענו אותו בעינויים גדולים שלא יוכל לעמוד בהם, אז זה לא נקרא מתאבד. בשביל לא להמסר ביד האויבים.
ש. בגלל שנעצר, לא?
הרב: לא, בגלל שהרגו כל אחד והיא גם היתה בתוכו. מכל מקום כל מי שמת בדרך זו, דהיינו שלא יענו אותו בעינויים כאלה ואחרים
ש. גם שריפה אם אדם קופץ מהחלון בשביל להנצל?
הרב: הוא קופץ מהחלון יש אולי סיכוי שיקרה משהו שהוא יחיה,
ש. לא אם יש שריפה, נגיד הבן אדם יש שריפה
הרב: זה לא משנה, זה לא בחינה, אתה מבין, שבן אדם מתאבד, זה אדם שמנסה לברוח להציל את חייו והוא לא מתכוון להתאבד, הוא מתכוון להציל את חייו, ותוך כדי אתה מבין, קורה מה שקורה, אבל במיתה ומלחמה כמו שאמרנו, אז זה הדין. וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלקים...
חסד זה מומלץ לרופאים אלה שעושים את זה, אבל זה לא יעזור להם. אין דבר כזה. אדם צריך לסבול, היה אחד בארה"ב, פרופסור שהוא חזר בתשובה והוא סיפר מה החזיר אותי בתשובה, הוא היה יהודי רחוק מאד מהיהדות, והוא היה בבית חולים לנוירולוגיה, אחד מהגדולים בארה"ב, ומומחים בהשקטת כאבים, והוא אומר שמה שהחזיר אותו בתשובה זה היה חולה אחד שהיה אצלו במחלקה, והם פעם ראשונה התייעצו ביניהם מרוב הצעקות של החולה שהם לא יכלו לסבול הרופאים בעצמם והבינו מה גודל הצער של האדם הזה שהם בעצמם כבר לא יכלו לסבול, וכל מורפיום וכל מה שהביאו לא עזר, אז הם התכנסו והחליטו לנתק את פתיל חייו וניתקו לו את האינפוזיה והוא מת, ובלילה הוא בא אליו בחלום וצעק עליו, זה שמת, למה עשיתם לי את זה, עוד שלשה ימים הייתי נשאר במצב הזה לא הייתי רואה פני גיהינום. ואז הוא התעורר מזה והחליט שהוא חוזר בתשובה, זה יהודי רחוק לגמרי, הוא סיפר אתה סיפור הזה. אז הרב גלינסקי שסיפר את הסיפור הזה, אמר שאותו יהודי ברגע שהוא קם והחליט שהוא חוזר בתשובה נכנס ישר לגן עדן. מזה שהוא החזיר אותו בתשובה. אז ז"א, כמה שאדם סוחב פה ביסורים זה מקטין לו שמה לאין שיעור, לאין שיעור לאין שיעור. נדמה לי שבגנזי יש מעשה כזה מה קורה כשמגיעים לעולם האמת. המשקל של היסורים הוא כל כך גדול בעולם האמת שאם אדם נגיד המאזן שלו לא טוב, ואז שואלים אם היה לו יסורים בעולם ומתחילי להזרים יסורים סביב המשקל, כל יסורים קטנים פשששש יש להם משקל של מצוות רבות. וכמובן מה הערך של היסורים זה גם תלוי איך הוא מקבל את זה, אם הוא מקבל את זה באהבה ובשמחה כי גזרת הבורא עליו לטובה אז זה עוד יותר הערך של זה.
ש. אבל זה לא נותן שכר, זה נותן
הרב: זה נותן, הנה אני אומר, זה נחשב כמו שכר
ש. לא בפלוס, זה ממלא את המינוס
הרב: אמרתי שזה כמו שכר...
יסורים זה דבר שהיסורים זה אוצר בקיצור. היסורים זה אוצר, אתה מבין, שיש לו ערך ללא שיעור. אם בן אדם, מספרים ככה, שבן אדם לדוגמא היה בחו"ל והפריץ עזב את האחוזה והאזור שהוא לאמצע שמה, והוא שם פריץ אחרי במקומו לשמור במשך חודש ימים עד שיחזור, והפריץ הזה הממונה היה רשע מרושע, והיהודי ככה לא מצא חן בעיניו שהוא מתגורר שמה, והלקה אותו שמה עשרים מלקות בגב, סתם, על לא עוול בכפו. בגלל שהוא יהודי. כשחזר הפריץ השני, והוא סיפר לו את הסיפור הזה והוא אמר לו כמה מלקות נתן לך? הוא אומר לו עשרים. נתן לו על כל אחד מטבע של זהב ששוויה גדול מאד. אחרי שהוא נתן לו את העשרים מטבעות האלה של זהב, היהודי התחיל לבכות, אז הוא אמר לו למה אתה בוכה? אמר חבל שהוא לא הרביץ לי עוד. למה? כי הוא ראה מה הערך, אתה מבין, של כל חלעה שהוא קיבל, אז הוא התחרט למה לא הרביצו לו עוד. כשאדם יראה בעולם האמת כמה היסורים שוים הוא יתחרט למה לא קיבל עוד. אז הארי הקדוש אומר שהיסורים אם אנשים היו יודעים מה ערך היסורים בעולם הזה היו רודפים אחריהם. ורבי אלעזר בנו של רבי שמעון, זה כבר לא יסורים, זה תענוג, אתה רואה, אני בצער, אני בצער עכשיו. הארי הקדוש, הארי הקדוש אמר את הדברים האלה ורבי אלעזר קיים אותו, בנו של רבי שמעון והיה אומר, בואו יסורי חביבי, היה מחכה להם, ז"א בבוקר כשהיה הולך ללמוד, אז הוא היה אומר סורו ממני חביבי, בערב הוא היה מבקש שיחזרו. ואשתו היתה כל כך רואה אותו ביסורים היא היתה מרחמת עלי, עד שיום אחד היא שמעה שהוא בעצם מזמין אותם, אז היא אמרה לו אתה מכלה את ממון אבא? אבא שלי אתה מכלה לו את הכסף, כל זה על תחבושות ותרופות... אז מה היא ענתה לו? איך כלי חול רוצה להשתמש במה שהשתמש כלי קודש, כלי חול היא קראה לו לעומתו, אז הוא שיגר לה בחזרה, מילא בתורה יכול להיות שהוא גדול ממני, אבל במעשים טובים הוא יותר גדול ממני? ככה הוא שאל. אז היא החזריה לה, בתורה אני לא יודעת אם הוא גדול ממך, אבל במעשים טובים ודאי. שהוא היה מזמין יסורים עליו, ז"א בחייו היא לא העריכה את זה, אבל לאחר מותו היא תפסה מה גדולתו וקדושתו. אבל ככה זה, אנשים בד"כ מעריכים את אלה שהיו לאחר שהיו, ואין שכל להעריך. היום אנשים רבים עם האשה, עם האבא, עם זה עם זה רבים, אבא יש רק אחד ואמא יש רק אחת, והזמן מתקצר וכמה שאתה ברוגז כאילו ואתה מחמיץ פנים, כשתשב חס ושלום שבעה אז תתחרט על כל רגע למה לא ניצלת ומה היית משקיע קצת והיית בולם את הפה, מקבל סטירה לבד לעצמך, זה הכל, מי אתה, תקבל את הכל, מה שהם נותנים לך זה ההורים שלך, אתה חייב להם את כל החיים שלך והכל והכל. בן אדם יש לו אגו יש לו גאווה, זה ככה והם מעדיפים אותו וככה ולא נותנים לי, מה יצא לי מזה, ואני צריך רק לעזור, וזה ולא מעריכים ולא אומרים תודה.... יש לך הזדמנות של החיים שלך לקיים מצוה הכי יקרה במצוות עשה, חמורה שבחמורות - מצות כיבוד אב ואם, תעשה אותה כמו שצריך, תחייג כל יום הביתה, תדבר עם אבא ואמא, שלח להם מתנות, אמא את צריכה משהו לקנות לך משהו, אבא אתה צריך משהו, מה אתם צריכים, יבבי, איזה כיף, ואם אבא ואמא מבקשים משהו איזה שמחה, אם לא להם אז למי? הם הולידו אותנו, החיו אותנו, כל מה שיש לנו הכל בזכותם. לא לשכוח את זה. תשכח - גם בניך ישכחוך....
... מגדלות את בנינו ומונעות אותנו מן החטא דיינו, אבל בן אדם לא מסתפק, אתה מבין, מה שיכול לנצל מנצל, והוא בטוח שכל העולם חייב לו, הוא אין לו חובות בכלל. צריך להתבונן בזה.
וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלקים אל המרותו בהכנסו בסכנת המות, מי שממית את עצמו הוא יוצא מעבודת האלקים אל המרותו, מה פירוש? הוא יוצא ממצב שהוא עובד אלקים אל המרי, ממרה את פי ה' כשהוא נכנס בסכנת מוות. ועל כן אתה מוצא שמואל ע"ה אומר, איך אלך ושמע שאול והרגני, ה' שולח אותו למשוח את שמואל והוא פוחד, אם שאול ישמע יכול להיות שהוא יהרוג אותי. וזה לא נחשב לו לחסרון בבטחון באלקים, למה? התשובה מאלקים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משובחת, שהוא נשמר ומפחד. ואמר לו "עגלת בקר תקח בידך ואמר לזבוח לה' באתי" הוא נותן לו עצה הקב"ה איך לא יקרה דבר כזה ששאול יפגע בו, ז"א כיון שלמלך יש בחירה, הוא יכול להחליט כך וכך, מכל מקום כל ההשתדלות להתרחק מן הסכנה היא משובחת. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ואם הוא לא נשמר אז זו סיבה כבר להפגע, כי הוא עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", במקום שהוא ישמר הוא עובר על האיסור הזה, ממילא הוא מתחייב רק בגלל האיסור כלל, אז לכן אין להכנס למקום סכנה ולתלות שזה בטחון. אחד יכנס לשכם עכשיו, ויגיד בטחון, אני לא מפחד, סופו של דבר יריות, טוררררר אחד נהרג כמה נפצעים, בשביל מה? כל אלה שהולכים מסכנים את נפשם אפילו שלא קורה להם שום דבר, עצם זה שהם הכניסו את עצמם בסכנה...
אז לכן את המתחייב גנטית.
ש. כל כך הרבה סיגריות
הרב: זה נכון, הוא אומר דבר, יש מחקרים שאומרים שבעצם יש בגוף האדם משהו שהוא נוגדן כזה שלא לכולם יש אותו, והוא בעצם לא נותן שהעישון יזיק את הגוף, אבל מכל מקום כיון שזה סכנה, בא נגיד שזה חמישים חמישים, מותר לבן אדם להיות בסכנה, הרי הוא לא מודע, אין עדיין בדיקות שיגידו, אם היו בדיקות שעושים ואומרים בן אדם הזה אתה יכול לעשן, זה כאילו אתה נושם, אז אין בעיה. אבל כיון שזה לא כך, זה נכון, זה מצד ההיזק שלו, אבל בא נגיד שהוא מעשן במקום שלו על מנת ככה ליהנות מהעישון, מה שהוא קורא. אז מכל מקום זה ודאי שזה נקרא "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" והוא עובר על זה על כל סיגריה. אמנם אפשר להקטין את הנזק אם מעשנים מעט, ואם מעשנים לא את כל הסיגריה וכו', אבל עדיין זה בעייתי כי אנחנו לא יודעים לשער, ושישים אחוז מאלה שהם משתמשים בסיגריות וכו' לוקים בסרטן ריאות.
ש. ככה גם ענין של מאכלים
הרב: כל דבר.
ש. אסור לו לאכול דברים
הרב: נכון, נכון, מי שיודע שאסור לו א' ב' ג', מי שהוא חולה סכרת או דברים כאלה והוא יודע שדברים מזיקים אותו וכאלה דברים, אסור לו לאכולד ברים המזיקים, כל דבר שאדם יכול להזיק את עצמו עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
ואילו היה זה קיצור בבטחונו של שמואל הנביא, אילו היה זה קיצור בבטחונו היתה התושבה אליו אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא או הדומה לו, וה' לא אמר לו שמע, מה אתה פוחד, מה אתה פוחד, אני אמית ואחיה, אני מחצתי ואני ארפא, והקב"ה לא ענה לו ככה, אמר לו תקח עגלת בקר ותבוא ככה ותעשה ככה, פירושו של דבר שזה לא הבחינה של אני מחצתי ואל תפחד...
זה יגרום צרות לעם ישראל, מה ענה לו ה'? ענה לו מי שם פה לאדם, מה אתה דואג? ומי ישום אלם, אני קובע, אז אני אומר לך תלך, אז מה רואים? זה תשובה נחרצת שמה שאתה סברת אין לך לסבור זאת, ואתה יכול ללכת עם מה ששלחתי אותך. אבל אצל שמואל כשהוא שלח אותו הקב"ה, למרות שהוא שלח אותו, אז הוא חשש, ואמר איך אלך ושמע שאול והרגני, ה' לא אמר לו מה אתה פוחד, אני ממית אני מחיה אני קובע, הוא אמר לו עצה, סימן שההשתדלות שלו בענין בטחונו והמנעותו מןה סכנה זה מצוין. אז רואים מפה שאין להכנס במקום סכנה. ואם שמואל עם תום צדקתו, דהיינו צדקתו המושלמת השלמה, לא הקל להכנס בסיבה קטנה מסיבות הסכנה, אע"פ שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך כי הוא היה שליח שאמר לו הקב"ה מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי, כל שכן שיהיה זה מגונה מזולתו, אם זה מישהו אחר שהוא אפילו לא במדרגתו ולא מתקרב אפילו, אם הוא נכנס למקום סכנה ועוד אם זה מבלתי מצות הבורא יתעלה, הוא החליט שהוא יכול להכנס לשכם בלי שום בעיה, כי הזכות של יוסף הצדיק היא תגן עליו. זה נקרא שהבן אדם עובר עבירה ונכנס במקום סכנה. אז ז"א אדם צריך לדעת, הכל טוב ויפה, בטחון יש לו גבולות שה' לא מרשה להכנס אליהם, מקום סכנה - לא. כי אני קבעתי שיש מקומות שיש בהם סכנה ואני לא רוצה שתכנס. אני קבעתי שלא תכנס.
ש. יש מקומות שאדם נכנס והוא יודע שזה מקום סכנה, ויש מקומות שאדם נכנס והוא לא יודע שזה מקום סכנה.
הרב: אתה יודע בדיוק שזה מקום סכנה.
ש. לא, יש מקומות, נגיד מקום שאד לא יודע
הרב: אין דבר כזה, אדם שמתפתחת תגרה והוא יודע שהוא נכנס למקום תגרה, אז הוא יודע שהוא יכול להכנס במקום סכנה
ש. ברגע שבמקום הזה...
הרב: אנחנו נדבר אחרי השיעור.
ש. מהשמים ישמרו עליו הרב, מהשמים ישמרו על בן אדם שנכנס למקום סכנה?
הרב: אמרתי, אם אדם נכנס למקום סכנה
ש. הוא לא יודע, הוא לא יודע
הרב: אם אדם לא מודע ולא צופה ולא צריך לצפות
ש. ישמרו עליו, הרב?
הרב: למה שלא? תראה, גם אדם יכול ללכת במקום בטוח ויקרה לו אסון, זה לא אומר, אבל להכנס למקום שמודעים שיש בו סכנה, או שיש לחוש לסכנה, שמה מתחילה השאלה. מקום שלא יכול לקרות לו הכל. גם אדם שהולך לחתונה אז יכול פתאום שתיפול התקרה הרצפה כן, יכול ליפול והכל, זה לא, אין הבטחה על החיים בשום מקום. רק מה, מקום שאנחנו יודעים שיש סכנה גמורה או יש חשש לסכנה גמורה, הבן אדם צריך להמנע. ובדרך כלל בן אדם דואג לחיים שלו. אז הוא אומר, אבל יש עוד אפשרות, או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו או שינצל הבורא יתברך לו ויאבדו זכויותיו ויפסיד שכרו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בזה הענין, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכויותיו. ז"א האדם אפילו אם ינצל בעזרת הבורא הוא יכול לאבד זכויות רבות ויפסיד שכרו בגלל ש מנכים לו את זה מזכויותיו ואמר יעקב אע"ה "קטנתי מכל החסדים" ואמר המתרגן בפירושו, זעירין זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון. אבל אני רוצה למי ששאל ומחייך עד עכשיו לענין הנהיגה בכבישים, שנוסעים מהר, אז אני לא אגיד מחקר, אני אגיד שאני הייתי לדוגמא בגרמניה, ושמה אפשר לנסוע עד 300 בלי שום בעיה, לא הכבישים הם לא מיוחדים, אני נסעתי בכבישים הם כבישים דו, דו, אוטוסטראדה של דו, דו שני צדדים, כבישים לא ברמה... כבר עשו מחקרים שרוב האנשים לא נהרגים מהמהירות אלא מהפגמים של המדינה בכבישים. ז"א כבישים, אפילו שאתה נוסע בכביש שש, בכביש שש כתוב לך בדוק את הצמיגים, למה כשאתה נוסע הם יודעים שאתה תסע מהר שמה, בדוק את הצמיגים, למה? רוב התאונות בגלל צמיגים משופשפים, ז"א הבן אדם לא בדק לפני שהוא יוצא ואז הם מתחממים במהירות ואז אם יש איזה מהמורה או משהו פה ושם, מכיון שהבשר הוא כבר דק ובמהירות הוא חם אז הוא קל להקרע ואז בן אדם מאבד את השליטה בלי איך קוראים לו, פתאום פיצוץ נהיה לו בזה ואז נהיה סכנה. אז לכן רוב הדברים הם ליקויים דוקא או בשילוט או בתמרורים או באיך קוראים לו בכבישים או בכל
ש. מה זה משנה
הרב: זה משנה, זה משנה, אבל לא משנה, דיון בעניני נהיגה אנחנו נדון בפעם אחרת, אבל בינתיים, בינתיים לדעת שנושא המהירות הוא לא הנושא שבעצם כיון שהעולם במקומות מסוימים מאפשר אז לכן צריך לדעת שזה ענין של התנהלות, מדינה אחת אומרת ככה מדינה אחת אומרת ככה. פה אצלנו אסור לפנות ימינה, לדוגמא, ימינה אי אפשר יש רמזורים, אין פניה ימינה ברשות, בחו"ל יש מדינות אתה הולך, אפילו אתה נכנס להיי ווי אתה נכנס אוטוסטראדה אתה יכול לקחת ימינה מתי שאתה רוצה,
ש. הם צודקים
הרב: כולם צודקים, אם היו רוצים לעשות נהיגה כמו שצריך, אם היית נותן לאנשים לנהוג אתה מבין, בלי מגבלות יותר מידי, ובפרט שהמדינה פה מייצרת מתח ולחץ ומלחמות וכוננות ומילואים, ובן אדם לא מספיק הרבה בחיים, אז הוא רוצה להספיק כי עוצרים אותו כל פעם בזה וזה, אז יכול להיות שפה אנשים היו נוסעים הרבה יותר בכיף יותר רגועים, והיו מורידים אתה מבין את הכל. הנה בהודו, בהודו כן,
ש. כמעט אלפיים מכוניות, אין רמזורים
הרב: אין רמזורים ואין תרבות נהיגה ואין שום דבר, וגם עגלות אדם הולכים באמצע עם הזה הכל ביחד, והם מסתדרים והם להטוטנים זה משהו לא יאומן.
ש. לפי דעתי שלא היה רמזור לא היה פקקים, שמו רמזור נהיה פקקים.
הרב: נכון, בקיצור זה אמרתי לך, לכן זה סוגיה אחרת....
אדם לדוגמא שהוא רואה בן אדם טובע והוא עצמו לא יודע לשחות, אם הוא יקפוץ על מנת להציל הוא מתחייב בנפשו ובנפש של השני גם, למה - יכול להיות שמישהו אחר היה יכול להציל יותר ממך, והוא לא יודע לשחות אז מה אתה נכנס, אתה יכול לשכור אחרים ואתה מחוייב, הרואה בן אדם שעומד לטבוע והוא לא יודע לשחות, הוא לא פטור, הוא לא יכול להגיד, הוא צריך לצעוק ולהזעיק עזרה, וגם אם בן אדם אומר תשמע, מה אני אקפוץ, ומישהו ישלם לי על זה? חמש מאות דולר קפוץ, צריך לשלם לו, צריך לשלם בשביל להציל את הנפש. צריך לשלם לו. ז"א אדם לא יכול להמנע מהדבר הזה של הצלה. מפה יש לנו לימוד שבן אדם אומר אני לא יודע להחזיר בתשובה, אין בעיה, תשלם. אבל אתה לא יכול לעמוד מנגד לראות אנשים שרק מטים, הם לא יודעים בכלל את האמת, אז לכן הוא מחוייב לשלם, לעשות הו"ק. אם הוא לא עושה הו"ק לארגוני התשובה תהיה לו בעיה. למה אתה יכול להציל, למה אתה לא מציל? למה אתה לא מציל? הרי גם במשפחתך יש מילה אצלי, גם בקרוביך, גם במכריך, גם בשכניך וכו' וכו'. אז ז"א אדם לא יכול להתעלם, לא מתעלמים מדבר כזה. אבל מה נעשה שאנשים יש להם תירוצים שהם מתרצים לעצמם אבל הם לא יעמדו במבחן המציאות. אדם היה יכול להציל, ובפרט בדור זה שאפשר להציל כל כך הרבה וזה בחוש, בחוש, כל ערב וערב. אתמול הייתי בקרית אתא, אני לא יודע, לא שאלתי אותם כמה, אבל יותר ממאה טפסים גם כן של אנשים שרוצים ללכת לישיבות אספו שמה. בבאר שבע היה 110, אם תראו את הזה אתם לא תאמינו כמה אנשים רוצים, זה לא יאומן. כשאתה לא אומר דבר כזה, לא באים אנשים לקחת אותם, כולנו בתסבוכת כי אפשר להציל. אפשר להציל, זה כמו בריכה מלאה דגים ולא צריך להיות בכלל דייג, אתה בא עם סל עם רשת, מכניס לתוך הזה ולוקח לך חבילה של דגים והולך. זה המצב היום בעם ישראל, אתה הולך ואוסף. הולך ואוסף. ככה. תראו את ההרצאה של אתמול תשתגעו מהזה, יהודי אתמול באוסטרליה, ראית? היית בהתחלה...
בנפש מי שהוא לא ימית אותו, אם הוא לא מומחה, ז"א אם בן אדם יודע, נכון, לכן דיברנו שאנשים סומכים על אדם בשר ודם ומחתימים אותו גם שהוא יחתום, ואם הוא עבר מבחן והיה לו נגיד שבעים במבחן והוא קיבל תואר דוקטור, ואם אתה נופל אצלו במחלה של השלשים אחוז שהוא לא למד טוב והוא נכשל, אז אוי ואבוי לחייך. והוא לא אומר לך לא, זה אני לא יודע טוב. הוא לא אומר, אתה כבר שוכב בהרדמה, הוא מתאמן עליך, אז זה בעיה. אדם צריך להגיד, סליחה זה אני לא יודע להביא יותר מומחה, אבל איך הוא יתאמן כאילו, איך הוא יתאמן, מישהו צריך לשלם על זה, לא?
ש. לא שומעים
הרב: אז לכן כתוב גם טוב שברופאים לגיהינום, אז על פי הפשט מה זה טוב שברופאים לגיהינום? הוא כל כך ב טוח בעצמו והכל שלפעמים הוא מזלזל, והבטחון שלו באומנות שלו במקצועיות שלו גורמת לו לפעמים לזלזל בחיי אדם ולכן טוב שברופאים לגיהינום. חוץ מהגאוה הסרוחה שיש לכמה כאלה, וחוץ מזה שהנה מפקירים חיים בשביל כסף, מפקירים חיים בשביל כסף. לדוגמא, בחינוך התורני שידוע שלא משלמים כסף, לפעמים עשרה חדשים לא משלמים משכורת, אף אחד עוד לא שבת בחינוך התורני, לא משנה של מי, אף פעם אדם לא שבת בגלל שלא קיבל כסף, אף אחד לא עוזב את העבודה כי היה צריך לקבל כסף. ארור עושה מלאכת ה' רמיה, מחנך את ילדי ישראל זה מלאכת הקודש, וארור עושה מלאכת ה' רמיה, אתם יודעים שיש דינים שמחנך שצריך לחנך מה הדינים שלו, הוא לא יכול ללכת כן, הוא לא יכול ללכת לישון מאוחר ואח"כ זה יפגע בתלמידים כשהוא מגיע אז הוא כזה סהרורי והוא לא יכול להפיק מעצמו את המירב וכו' וכו' וכו', זה נקרא "ארור עשוה מלאכת ה' רמיה", הוא חייב להיות דרוך ומוכן, להכין את החומר טוב, זה לא צחוק, זה ילדי ישראל. זה לא צחוק, יש חיובים שאדם צריך לדעת אותם, אז אם שמה בחינוך לא עושים ככה, כל שכן וכל שכן בחיי אדם שבשביל משכורת, לא שאין משכורת, יש עשרים אלף משכורת, אבל אין עשרים וארבע, אז שימותו בינתיים. מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? איזה הפקרות, מה זה הדבר הזה? ז"א אין תרבות.
ש. יש פחות מתים
הרב: זה נכון, עשו מחקר בתוקפה הזאת ואיך קוראים לו התברר שמספר המתים והנפטרים בבתי חולים שואף לאפס.
ש. אז הם הרגו אותם
הרב: לא, לא רק שהם הרגו אותם, לשיטת האומרים כך אלא מה, הקב"ה אומר אתם חושבים שאתם המצילים? הנה אני אראה לכם, אתם לא תעשו כלום ואני אחזיק אותם.
ש. המתמחים לבד
הרב: כן המתמחים, הסטז'רים לא הרגו אותם. זה טענה מה שהוא אומר, צריך לבדוק אותה.
ש. בשביתה הקודמת הרב שביט, הוא הרב הראשי לאשקלון, הוא לקח את כל המשגיחים וכל האנשים שעבדו שמה ואמר להם החודש המשכורת זה טיפה יאחר, אמרו לו למה, אמרו לו יש שביתה של הרופאים, אין מתים, אין כסף.
הרב: כן. לא שמעו פה, זה צריך להשמיע את זה אז אני אחזור מה אמרת, זה איך קראו לו? הרב שביט מאשקלון הודיע למי?
ש. לעובדים ברבנות
הרב: לכל עובדי הרבנות בחברא קדישא, אמר להם שיכול להיות שלא יקבלו משכורת החודש, אז שאלו אותו למה, אז הוא אמר פשוט לא היו מתים עכשיו. למה? בגלל שהרופאים שובתים אז לא יהיו מתים.
ש. זה היה בשביתה הקודמת
הרב: כן, בשביתה הקודמת, אז לכן היה לו ברור שיהיו פחות מתים. וסיפרתי לכם פעם, לא? סיפרתי לכם שפעם אחת הגיע לעולם האמת ושמה שאלו, הוא שאל שמה, כן נו, מה השם שלך? אז הוא אמר ככה, אז אמרו לו סליחה, אתה לא מופיע אצלנו ברשימות, אז הוא אומר אני לא מבין, אז איך אני הגעתי לפה? אומרים לו תספר לנו מה היה איתך, תגיד לנו איך זה נגמר אז אנחנו נגיד לך מה. אז הוא אומר לא יודע, נכנסתי ככה, היה לי מיחושים בחזה ונכנסתי לקופת חולים, שאלו אותו איזה קופת חולים? אמר להם קופת חולים כללית, אמרו הא, הם תמיד שולחים לפני הזמן. אז ז"א הוא עוד לא היה מעודכן ברשימות.
מכל מקום, אז כמו שאמרנו... צריך להרחיק גם את שכנגדם, להתרחק מהחולי ועם כל הדברים האחרים, עם בירור אמונתו כי הסיבות אין מועילות אותו בזה כלום אלא בגזרת הבורא יתברך, למרות שיודע שהכל בגזרת הבורא כל מה שיבוא לו, הן במלבוש הן בדיור, הן בכל בכל בכל הדברים שמנינו כולל הטרף כולל הכל, עם זה שברור לו באמונה שלמה שהסיבות לא מועילות אותו כלום אלא הכל בגזרת הבורא, כאשר יש לבעל האדמה לחרוש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזורעה, הוא לא יכול להגיד, אני פשוט מאד מניח את האדמה, אני לא מסכל את האבנים, אני לא מוריד את הקוצים, אני לא עושה שום דבר, אם ה' רוצה קצוב פירות מה ה' רוצה זה, אני לא עושה כלום, הוא רוצה שהעצים יגדלו לבד והקוצים יתנכשו לבד והוא רוצה שכל האנשים יסתלקו לבד וזה, אין דבר כזה. אתה צריך לעשות את הפעולות האלה באדמה בשביל שהיא תביא זרע, ולהשקות אותה, אומר בשביל מה אני צריך? יזדמנו המים, אם הקב"ה רוצה, הוא נהיה רשב"י במערה, ה' יצמיח מעיין והוא יתן לי ככה, אין דבר כזה אתה צריך לדאוג להשקיה וכו' וכו', אז אדם לא יכול לבטוח על הבורא בכל הדברים האלה, כן, שהוא ישמור אותו מן הפגעים ותרבה התבואה ויברך אותו הבורא, זה נכון שהקב"ה יכול לעשות הכל, אבל אתה לא יכול להתנהג ככה. הקב"ה יכול לעשות מאבנים מים, כבר היה ככה ארבעים שנה במדבר, אבל זה לא אומר שזאת ההנהגה האלקית כל הזמן. יכול להיות שלסיבה מסוימת ימנע ממך האפשרות מסוימת, אז ה' לא יקפח את פרנסתך, הוא יתן לך גם דרך אמצעים שהם לא הגיוניים, אבל שאתה תתנהג ככה כל הזמן בלי לפעול שום פעולה לגמרי, ולא מדובר לסיבת הטרף כאילו להתפרנס או משהו, כי אתה רוצה בגינה בשבילך משהו, אתה לא יכול להחליט אני אשים זרע ואיך שיגדל יגדל אני לא אשקה ולא כלום, אם ה' רוצה אז הוא יביא לי אתרוגים מהודרים, אין דבר כזה, אתה צריך לעבוד ולטפח ולהתייגע וכו'.
ואין ראוי לו להניח את האדמה מבלי עבודה וזרעה בזה שהוא בטח על גזירת הבורא שתצמיח אדמה בלתי זרע שקדם לו, פה הוא מדבר אפילו מי שלא שם זרע...
באינטרנט שכתוב שמה שיש בן אדם שטוען שהוא עד גיל 94 הוא חי רק מנשימה, כן, הוא לא אוכל כלום, הוא רק יודע לנשום טוב, אדוני, ככה כתוב, היה באינטרנט, ואח"כ כתוב היה שלקחו אותו, אתה מבין לבדיקה, אחרי הטענה הזאת, לקחו אותו לבדיקה ושבועיים הם ראו שהוא לא אוכל ורק נושם, אבל אחרי זה לא ראיתי מעקב יותר. אז לך תדע, אני כבר לא יודע מה מו מי, אבל בכל אופן ככה יש טענה. אז אדם יכול להיות כזה, זה נחמד מאד. אסור לנו לנסות דבר כזה. ז"א אותנו הקב"ה ציוה לאכול ולשתות ולשמור על הבריאות, ואם רוצים להצמיח פרי צריך לזרוע וצריך לחרוש וצריך הכל. אז לשאלה שלו עוד פעם, אתה לא חייב אתה בעצמך, אבל מי שיעשה צריך לעשות כך, אני יכול לקנות את זה מוכן מהשוק, אני לא צריך להיות חקלאי בשביל שאני אוכל פירות, וגם אם בארץ יחליטו לא לעשות, כמו שהוא אומר, נביא מחו"ל, יש פירות שלא גדלים בארץ מביאים אותם מחו"ל, אז מה אני זרעתי ואני חרשתי ואני השקיתי - לא עשיתי כלום. אבל
ש. להביא את הכסף
הרב: לא זה כן, להביא את הכסף מהבנק צריכים לנסוע עד שם להביא אותו משם, אבל צריך
ש. לשים אותו בבנק
הרב: לשים אותו בבנק? יש כאלה ששמים למי שהוא בבנק לבד, ויש כזה שהולך לאסוף את זה על מנת לשים את זה בבנק. אתה מבין?
ש. יש אנשים שאין להם מספיק ראש ממולח בשביל שישימו להם בבנק
הרב: אז שילמדו בארבע וחצי או בעשרה לחמש. כן, בקיצור הנקודה היא, שאין לנו לסמוך על הנס במקום שה' ציוה לעשות פעולות מסוימות. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלקים, כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סיבה שירצה, ואל יחשוב כי הסיבה תועילהו או תזיקהו מאומה. אז מי שהוא בעל מלאכה והוא החליט שהוא צריך להיות בעל מלאכה נגיד הוא טורף, הוא לא יכול לחכות עם בטחון בה' שיבואו לו המתכות ויבואו ככה וככה וככה..
הקב"ה ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סיבה שיש לו, נכון שהקב"ה נותן לך את הכל בכל דרך שהיא, אבל אל יחשוב גם שהסיבה תועיל לו או תזיק אותו מאומה. אבל בכל אופן, בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווין לחזר אחר הטרף, אחרי הטרף ז"א נגיד אתה יש לך מלאכה אז אתה צריך להתנהג כבעל מלאכה כאילו שאין לך בטחון, עם הבטחון. אם זה לקוחות, אם זה פרסום, אם זה להביא את הסחורה, אם זה זה, לא לחכות, לא להמתין, להיות עירני, האם בשוק זה נמצא לא נמצא, עולים מחירים לא עולים מחירים, כל מה שאתה צריך להתנהג אתה צריך להתנהל, כמובן שאם יש לך בטחון גדול אז אתה תתנהג פחות כי כמה שאדם בוטח יותר אז הוא יודע שההשתדלות לא מעלה ולא מוסיפה, אז לא מבקשים ממנו טרחה יתרה, כי רוב בני האדם טורחים למכביר יותר ממה שצריך, יותר ממה שצריך.
היה אחד לדוגמא, שלא באו לו לקוחות, הוא לא עשה פרסום, מה הוא עשה, הוא התחיל לקרוא תהילים וללמוד, ואז יצר הרע לא נתן לו ללמוד, הוא התחיל להכניס לו לקוחות העיקר שלא ילמד. זה גם שיטה להביא לקוחות, אם בן אדם מחליט שהוא רוצה להרויח רוחנית, אה, אתה לא מבין לי לקוחות, אין בעיה, אני סוף סוף אוכל ללמוד, פותח ספר, יצר הרע יודע את החשבון שללמוד תורה זה יותר גרוע בשבילו ליצר הרע ממה שהיו לו לקוחות ויהיה לו פרנסה, הוא יעדיף לשלוח לו לקוחות העיקר שהוא לא ישב וילמד. או טרדות או בעיות, אבל הוא לא ירצה שהוא ילמד. אז מי שרוצה יש להרבות בלקוחות ובדברים כאלה ירבה במצוות ובלימוד.
ואם יבוא לו טרפו על פנים מאופני הסיבות אשר התעסק בהם, הנה בן אדם הלך והצליח, אמר תראה, אתמול אני הסתכלתי בבורסה והחלטתי ככה לעשות, וב"ה הצלחתי., והבאתי סכום ועלה פה ועלה שם ונהיה כך וכך. ואם יבוא לו טרפו על פנים מאופני הסיבות, כמו שהוא פעל כמו שצריך לפעול כאילו בסיבות שהתעסק בהם, ראוי לו שלא יבטח על הסיבה ההיא, שלא תגיד אם לא הייתי קם מוקדם היא גרמה לו, או טריק כזה שהוא עשה זה מה שגרם לו, אומר לא, לא יוסיף להחזיק בה ולא ישמח בה ולא יטה אליה ליבו, כי יחלש בטחונו באלהיו, והוא יתלה את זה עכשיו בסיבות, והרי הסיבה לא מעלה ולא מורידה. אך אין ראוי לו לחשוב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא, אם דעת הבורא היתה שאתה תרויח או לא תרויח, הסיבה הקדמתה לא גורמת שום דבר. למה? ה' כבר קדם לפני כן מה יהיה, ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה על הסיבה הזאת, אך יודה הבורא שהטריף אותו אחר יגיעתי ולא שם עמלו וטרחו לריק, מה כן? הוא יכול להודות לה', ב"ה שקמתי בארבע וחצי וזה לא היה בחינם, כאילו, למה אפשר לקום בארבע וחצי וגם תפסיד, אז לפחות הוא יודה לו שהטרחה בסיבה לא היתה לריק, יצא מזה משהו, אבל לא הסיבה הביאה, אלא ה' הביא. אז לפעמים אדם טורח וגם לא משיג כלום, אז איך קוראים לזה באידיש הוא מתבעס, אז פה לפחות לא יהיה לו את הקטע הזה, ויודה לה' שעם הסיבה לא שהיא גורמת, אז הקב"ה נתן לו לעבוד לריק, כמו שכתוב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", מה פירוש - אמרנו אתמול שזה פירוש חדש שלא ידענו ולא הכרנו, שיגיע כפיך כי תאכל זה לא הכוונה שתמיד צריך לעבוד, כמו שמבינים, אשריך וטוב לך, אלא יגיע כפיך כי תאכל, אם כבר גזרת על עצמך שאתה רוצה לעבוד ולהביא את הטרף, אז מתי אשריך וטוב לך? שמיגיע כפיך לפחות לא טרחת בחינם ותאכל, שהיגיעה גם הביאה אוכל, כי לפעמים היגיעה לא מביאה אוכל. אז יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, תודה לה' לפחות שלא יגעת לריק, כי אדם מרגיש לא...
השיעור מתקיים לפני תפילת הנץ עם הרב בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 42 בני ברק. ניתן לצפות בשידור חי וחוזר באתרי שופר, הציבור מוזמן.