שער הבטחון - חובות הלבבות - הקדמה חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

תחליט, מתעסקים למעדענים

לא מעדען, כבוד השני. אני רוצה אוטו, לכל השירות.

לא עזוב, לאוטו, אתה תקשיב איזה הרבה שעות תורה ותהיה חייב הרבה כסף ותשלם אחר כך ביטוח ויהיה לך כל מיני דברים טיקונים בגראז' ותצטרך מלא דלק וזה עלות על שבע. למה? למה? למה? למה? למה? ביטחון. תהיה ממליאנר. למה? יש לו ביטחון, ולמה שיתקלקל על אוטו.

הוא לא מדבר כמוך, הוא מדבר שצריך לעבוד.

הוא כל הזמן משכנע את עצמו שאסור להפסיק לעבוד.

בשביל להשיג ערוץ לעבוד, כל הדיבור שלו זה בשביל לעבוד, לא בשביל האוטו.

האוטו זה רק סיבה לעבוד.

הוא מחפש לעבוד שאוי ואחרי שאולי תלוי בביטחון.

אתה מבין איפה השכל של אנשים?

השכל שלהם לא מאוד מוכרחים לעבוד,

אז הם ממציאים לך מעדינים,

הם ממציאים לך עגבניות,

הם ממציאים לך מכוניות, הם ממציאים הכול, וזה עקב לעבוד.

כאילו זו המצווה, זה הקיום, בשביל זה אתה באת.

אתה באת לעולם רק בשביל לעבוד, לא תשאב.

זה ניסיון, בשבילי זה אפילו לא מתחיל.

אני אפילו לא קורא לזה גדל ביטחון,

אבל אצל אחרים זה עיקר הביטחון.

שלא תגידו שאני הייתי משופע באותו זמן שהוא בא בכסף, זה היה פותר לי הרבה בעיות.

הייתי יכול לעסוק רק בהצלה.

אבל אם התורה אומרת לנו לא, אז לא, אז אנחנו לא מתווכחים.

זה איסור ממש לא בגדר איסור איסור.

איסור לענות.

היית נותן איזה מטרה, איסור איסור. כן, נחרוב.

תרגילים אנחנו יודעים, אבל זה, זה כבר נכנס בגדר הביטחון.

אדם שהולך בשבת והוא רואה עכשיו

סכום של כסף,

בוא נגיד לו סכום, טבעת זהב ששוויה 50 אלף דולר.

מותר לו להרים.

שבת עם זה?

לא.

מה? למה לא? שאלו עוד יותר.

תחשוב. אני מדבר עכשיו על דבר שהוא מוקצה.

יכול?

רק בשביל הערך אמרתי.

יכול? לא.

אמר לי יש כאלה שיגידו שהוא ידחף את זה ברגל ככה לצד, לצד, לצד, לצד. למוצא שבת הוא יבוא לקחת.

בעל הביטחון לא הסתכל על זה אפילו.

כי אם השם רצה שזה יהיה בשבילו לא צריך לצחוק את זה עד שהמחשב הוא מוצא שבת.

אם הוא רצה שזה יהיה שלו הוא יביא לו את זה עד לכיס.

הוא לא צריך לעשות כל מיני חטים צא של היתרים בשביל להגיע להשתדלות, להתכבד. על זה אנחנו, כל השיעור הזה זה נגד ההשתדלות.

שלא צריך אפילו השתדלות לעשות.

אתה מתרגש עם מלאך.

אנחנו רק מדברים עם המלאכים עכשיו, אנחנו לא מעוניינים להיות בני אדם, זה כבר ראינו, עכשיו אנחנו נתקדם.

אני התחלתי לעשות תרגילים.

כשחברה מסוימת ישר כזה לאוטו, אני מגיע לשם, אני אומר, וואלה, אני לא מצלצל.

לא מצלצל.

מה, לא כאילו אני לא יודע שאני רוצה להיכנס? אני לא יודע.

את שמונה חשבתי, אבל שלושים שניות מישהו מאחוריו.

אז מה זה שיהיה בסדר, אני בטוח שיהיה לי את זה.

אני אגיד לך לתת לדבר אישו,

הוא לא יכול ככה להגיד, אני נותן 50 דולר וזה בסדר עד שנייה לפני הפרופה זה יצוץ לו. להגיד ככה סתם, בטח שלא, אבל אם הוא בעל ביטחון אמיתי הוא יכול להגיד הכול, אם הוא בעל ביטחון אמיתי.

מי שמכיר את הקדוש ברוך הוא טוב טוב כבר,

וחי את הביטחון,

הוא יודע איפה הוא יכול להגיד ואיפה הוא לא יכול להגיד. אבל פה המבחן הרי, ויש הרבה שלוקחים את זה להזכרות שלהם.

הוא יגיד לך, כן, הוא בעל ביטחון, בשביל זה הוא לא עובד, בשביל זה הוא...

אני יושב כל היום, אני לא יודע מה. כן, יגיע לי הביתה, אני בעל ביטחון, בעל תמיד אחרית.

עבורים אחרים, אני לא בעל ביטחון. אם הוא עומד על עצמו, יש לו בעיה?

הוא שאמרתי, אם אתה מסתכל, הוא הימין שלהם מובן על עצמו. הוא שאמרתי.

הבאתי דוגמה פה באחד השיעורים,

על זה שסגרו אותו, הוא טיפס על הספרים בערבית הסדמיץ' מלמעלה, אתה זוכר, ראית?

זהו, אז הביטחון נבחר.

או שהיה אחד, איך קוראים לו,

שאמר שהוא בעל ביטחון, ביטחון, דחקו אותו, ומה יקרה אם לא יהיה לך, לא יהיה לך, לא יהיה לך, אז הוא אמר, אל תדאג לשלידות באמריקה.

אז מי שזוכר את הדוגמאות שנתתי, הן מכסות את כל האפשרויות.

מכל מקום הנקודה היא כזאת,

שבעל הביטחון מתהלך עם ביטחון אמיתי, לא כאילו בעל הביטחון, כמו שאנחנו אומרים, בעל תשובה.

יש חוזר בתשובה עוד בשלבים, אבל יש בעל תשובה.

כשיש לו בעלות, כמו בעל קוירה,

בעל קוירה,

זה אחד שכבר יודע לקרוא בתורה.

כשאומרים, בעל יש לו בעלות.

בעל ביטחון זה אחד שיש לו כבר בעלות על הביטחון. זאת אומרת, הוא לא עושה מנסה,

הוא לא אומר מספק,

הוא בטוח במאה אחוז.

נכון שלא כל מי שפוטח יגיעהו משהו בתחליו.

לכן כלפי האחרים, אם אין לו ביטחון גמור, גמור, גמור, לא יבטיח דבר.

כן, אבל כלפי עצמו ודאי שהוא יכול לסמוך על הביטחון של עצמו, במידת הביטחון הראויה לו.

זה ניסיון מאוד קשה,

שהוא עלול ליפול במשך הזמן. הנה, אני בעל ביטחון. ברוך השם בעל ביטחון ואני לוקח על עצמי כל מיני משימות שהן לא הגיוניות.

והשם הצליחני ועמדתי בכולם.

לא נגמר אפילו החלק הראשון של ה... מה לעשות?

החיים הם באופן כזה שכשאתה רוצה לעשות טוב אז תמיד יהיה לך הרבה נוגדים.

אבל צריך ביטחון להמשיך הלאה.

לא צריך, אנחנו מכינים

עוד דברים כל הזמן, כל הזמן מתחדשים, כל הזמן מתחדשים.

מכל מקום ראינו את הסיפור הזה, הסיפור הזה השפיע עליי מאוד, לכן אני לא יוצא לחו״ל ולא הולך לכשירים ולא מחזר אחריהם

ולא שום דבר,

ומי שצריך יגיע אליי.

יגיע, יגיע, לא יגיע.

הרווחתי זמן.

שלום.

הבורא קיים,

הוא יודע בדיוק מה חסר, מה צריך, הוא יודע מה אני רוצה,

ואם זה מתאים למה שהוא רוצה,

אז זה יצא.

איזה סיפור? הצדתי אותו?

בגלגול הבא אולי תזכר.

אבל זה מוחלט, אפשר לשמוע את זה. לא יודע.

ומהם

מנוחת הנפש והגוף

מן המעשים הקשים והמלכות המגיעות הגופות.

מה מרוויח בעל הביטחון?

יש לו מנוחת נפש.

וגם מנוחת הגוף.

מן המעשים הקשים.

הוא לא צריך לעבוד עבודה קשה פיזית.

הוא לא צריך לנחות מיגעות.

הוא לא צריך להגיע את גופו.

יש כאלה עובדים במקצועות שזה ממש,

הגוף שלהם נשבר. סוף היום הם מתמוטטים.

לא יכול להחזיק ולא את היד ולא איזה עמלה, ג'רג אותו, מסטרינה.

אז זה הפטיש,

הטוריר, העט, העט, כן, העט, רואה חשבון, יש שניים עט.

והקלדה, תחתך, תחתך, הוא עייף, בוטש.

אז מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשורים למלכות.

ועזוב עבודת המלכים בחוקיהם וחמס אנשיהם.

הוא גם לא עובד, לא צריך לעבוד.

כן, עבודה ממשלתית,

ששם הדרישות הן כאילו גבוהות וזה.

צריך לעמוד בהספק ולוח זמנים וכו' וכו', ועובדי קבלן.

היו מחפשים מלאכות טובות ונקיות וקלות.

אז מה אתם יודעים על התימנים? מה היו המקצועות שלהם?

צורפים, ומה עוד? הורגים. הורגים, חייטים.

מה צריך בשביל להיות בעל מלאכה כזה?

חוט ומחט.

לא צריך כלים, לא הגיעה, לא שום דבר, משחיל את החוט למחט,

טינטים, טינטים, ככה.

זהו.

או צורפות,

מעסקים ככה בדברים כאלה קטנים, ככה וככה, זה לא מה נצטרך.

אז מי שפוטח בשם הוא תובע מסיבות הטרף מה שיש בו יותר מנוחה לגופו. למה?

כי הקדוש ברוך הוא יכול לזון ולפרנס מכל סיבה, נכון?

אז אם הוא יכול לזון ולפרנס מכל סיבה,

אז כבר מי שעובד ואין לו דרגת הביטחון הגמורה,

והוא עושה השתדלות מעוטה,

אז למה לא להטריח את גופו ואת נפשו?

אם הוא יכול לעשות משהו קטן שבקטן,

בדרך שם הקדוש ברוך הוא יכול להכניס לו את הרפ...

ועוד הוא מבקש לו סוג דבר שהוא נותן לו שם טוב.

יש מלאכות שהמלאכות האלה יש להן שם לא טוב,

כן?

כגון יושבי צריפין שכתוב בגמרא שהם בעלי זדון, בעלי נידות, בניהם אינם שלהם,

דברים איומים, מה שנאמר.

כמו שכתוב, החמרים רובם גזלנים,

והכשר שבטבחים לגיהנום,

קצבים הכוונה,

כי הם לפעמים מעבירים את הטרפות גם.

בקיצור, יש עליהם שמות לא טובים, יש מלאכות,

רועי צאן, גזלנים,

כי הם לוקחים את הצאן שלהם למראה של אחרים,

אז יש כל מיני מלאכות שיש להם שמות לא טובים.

אז הוא מחפש מלאכה, אם כבר, שנותנת לו שם טוב, מלאכה נקייה, קלה,

ונותנת לו פנאי לליבו גם, שהוא לא צריך להיות טרוז,

שעות על גבי שעות.

ומה שהוא מפיק יותר לחובות תורתו,

עם יתר אמונתו,

ברק.

למה זה ככה?

אז הוא אומר, רבינו ברכי, כי הסיבה,

הסיבה הזאת של המלאכה שאתה עובד,

הסיבה לא תוסיף לו בחוקו ולא תחסרהו ממנו.

זאת אומרת, לא משנה מאיזו סיבה יגיע לך הטרף, הכסף והכול.

היא לא תוסיף לך בחוק שנקבע לך מה תקבל,

והיא גם לא תחסר אותך ולא תעבוד בכלל או תעבוד מעט.

הסיבה זה רק גזירה של ההשתדלות, שאתם כל הזמן מתפארים שצריך לעשות השתדלות.

אז הסיבה לא תוסיף לו בחוקו, והיא גם לא תחסרהו ממנו מאומה,

אלא בגזירת האלוהים יתברך, ועל זה יש פסוק מפורש,

כי לא ממוצא וממערב, ולא ממדבר הרים,

כי אלוהים שופט.

זה ישפיל וזה ירים.

זאת אומרת, שום סיבה שאתה עושה לא תועיל לך.

זאת אומרת,

אין אדם מתרומם בעושר על ידי מסחרו בארצות רחוקות, במזרח או במערב,

או שהוא עובר דרך מדברות,

כי סוף סוף אלוהים שופט.

זה ישפיל וזה ירים,

ולא הסיבה כה בעד,

אלא גזירת האלוהים לפי זכויותיו.

אז זאת אומרת, כמה שתוסיף יותר בתורתו תקנה יותר זכויות ותוכל להמחית בסיבות.

וממילא מה שאחרים אמרו הביא ממחט בעסק.

מעסוק בתורה זה יביא אותך למצב שלא תצטרך כלל לסיבה,

והסיבה היחידה שלך תהיה עבודתך את האלוקים.

כמו הערב שעומדת, אדונו,

ואז תגיע למדרגה הגבוהה ביותר, שלא תצטרך כלל את כל זה.

וממילא הם לא ידעו מזה בכלל,

שיש מצב כזה שאפשר גם להגיע לדרגה שאדם לא יעבוד,

והפרנסה תגיע אליו הביתה ותדפוק לו בדלת.

מה לעשות?

הרמב״ם כבר אמר בראש שלולי המשתגעים העולם לא היה קיים.

יהיו משתגעים שיעבדו והעולם יתקיים על ידי זה שהם יהיו יבואנים, כמו שאתה אומר,

ויביאו כל מה שאנחנו צריכים, ירוצו בשבילנו. אבל הם חולי נפש.

מה? הם חולי נפש.

בסדר גמור, את התארים אתה נותן,

ואני לא מתנגן.

מה אם לא כותבים מזוזות ותפילין וכתובי תורה? מצווה.

כל מי שעושה לצורך מצווה,

אז הוא עושה מצווה.

אבל הגמרא אומרת שהם לא מתעשרים.

זה קרוא היום. למה הם לא מתעשרים?

בגלל שלא כותבים לשם מצווה.

אבל אם הם מכוונים לשם מצווה,

אז גם הם יתעשרו.

אבל מכל מקום אדם שעושה מצווה צריך לכוון לשם המצווה באמת.

כן, אבל אני אומר, אבל אם כל המווי איוש... כאילו,

אף אחד לא היה משתדר ופונס את עובדי חור. כתוב שאלה לנו ספר תורה, לא לנו מזוזות. למה לא מפעילים? למה לא כלום? אמרתי שזה מצווה. נו, למה אתה לא שומע כותב הרב? אני אמרתי שזה מצווה. ואז מה? אז אם זה מצווה, זה נותן לי מה? אז זה בסדר. זה לא נותן לך את הפרנסה. הפרנסה תבוא גם אם לא תעבוד ולא תכתוב, אל תכתוב.

כל אחד חייב לכתוב לעצמו.

אדם צריך לכתוב לעצמו ספר תורה. תכתוב אתה. אני לא יודע. אז תלמד.

מה הבעיה? צריך להיות שוחט?

תלמד.

איך תשחט אם אתה רוצה לאכול עבוד?

נגיד היית בכפר עכשיו, אין יהודים.

אתה רוצה לאכול עבוד? אין שם כשר.

אתה רוצה בשר?

מה תעשה? אני עובר לירוק. תלמד.

ואיך למדו כולם לשחוט?

למדו, תלמד.

איך למדו לכתוב זוזות?

תלמד.

כל דבר תלמד.

אתה רוצה לעשות ברית לילד שלך? אין מוהל. אתה נמצא באוסטרליה במקום מבודד?

אין מוהל.

נולד לך בן, יש לך שמונה ימים עכשיו ללמוד אותו. אין מוהל.

מה אתה עושה?

תלמד.

מר האסון.

אברהם אבינו היה עוזר מהכדוש-הוא.

תזכירו את הפסוק הזה, תשאירו אותו.

תשאירו אותו.

חברו מנגינה.

היא לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים.

כל ההשתדלות ממערב,

וזה איפה שתלמנו שום חרות כי אלוהים שופט וזה ישפיל וזה ירים.

זהו.

סטו.

ואמר בן עודשא ירביצני עלי מנוחות ינהלני.

שמתם לב?

מי עושה את זה? הקדוש ברוך הוא. הוא ירביצני,

הוא ינהלני.

זה הוא.

זה לא אני.

זה שאדם הולך, משתדל, מתייגע על זה, מתעמת, מתכנן, מה, מי, מה, חריב.

מאל בינתך אל תשער, ומבינתך חדל.

רק בעבודת האלוקים.

לרדוף, לרדוף אחרי המצוות כי זה לא יגיע אליך אם לא תרדוף.

זה לא נותנים לך.

למה אברכים לא מתעשרים באמת? אני מדבר על אברכים אמיתיים. כי אם היה להם עושר, היו צריכים להיות טרודים עכשיו בלנהל אותו ולהזיז אותו. ממילא הייתה מתמעטת תורתם,

ואז ממילא היו מפסידים את מה שהם זכו להיות אברכים.

הוא לא עשיר. אני חייב אותי גם בעשיר. איזה עשיר? הוא עשיר בלי כסף, אתה חושב עשיר. לא, אז לא עשיר. אתה מבין מה המושגים שלכם?

אתם מחברים עשירות לכמות של כסף. זה שטויות.

עשיר זה מי שלא יודע מכסף.

לא, שיהיה לו בקנה. שלא מטריד אותו אם יש, אין, זה, סנדוויץ' יש.

סנדוויץ' יש.

צריך עוד.

שיש אלמון אחד לסנדוויץ' הוא קוזמאים.

תמשיך.

לא, אבל אלה שכבר כן עושים את מה שאתם רוצים. צריך עוד.

לא, אלה שכן עושים את מה שכבר הקדוש ברוך הוא עושים. כן. חושבים ולומדים שמונה שעות, ובלילה יש להם סדר ג',

12 שעות ביום יושבים ולומדים. נכון. מה אתה רוצה עכשיו שיעשו? לא, שיש אוכלים, לפחות שיחיו רגילים. הם חייבים רגילים, אבל בן אדם עם סנדוויץ' ומים, הוא לא חי. לא, לא סנדוויץ' ומים. לא אני רוצה להגיד סנדוויץ' ומים, מה לא חי?

מה אתה רוצה? אני לא מבין מה אתה צריך עוד. זה לא משכנע את האקוש עובד. זה לא משכנע את האקוש עובד.