שער הבטחון - חובות הלבבות - הקדמה חלק א | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 24.11.2011, שעה: 23:05
בס"ד חובת הלבבות- שער הבטחון- הקדמה חלק א'- 24-11-2011 https://www.shofar.tv/videos/1441
--- טרדת המחשבה של בעל הממון, בהתמדת ה--- לו, כמו שאומר שלמה המלך החכם מכל אדם: "מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון". מתוקה שנת העובד התחלת הפסוק, אדם עבד יודע כמה הוא משתכר, אחרי שהוא ייגע בגופו- השנה שלו מתוקה אין שום דאגה למה? את --- הואר יקבל, אין צד של הפסד, שאולי אפשר לפגוע לו בנכסים בז--- כולה חי יומית מהפה ליד מהיד לפה, אז הוא הולך לישון במתיקות. אבל לשובע לעשיר איננו מניח לו לישון: הוא לא השתדל מספיק היום, העובדים לא עשו את העבודה, ההוא פספס לו משלוח ההוא ככה... מחר יצלצל יהיה לו ככה, עוד יהיה לו משפט, יייייייי. כמה צרות הוא לא יכול לישון, כל הזמן הראש עובד, עובד עובד, עובד עובד, עובד--- מי גרם שלא יכול לישון? השובע, לא מניח לו לישון אבל מתוקה שנת העובד.
מתוקה שנת העובד. מי שעובד את האלוקים - השינה שלו מתוקה, הכל מה שהוא עבד את האלוקים - זה הכל קיים לנצח נצחים. כל טיפונת, השעות האלה שאנחנו לומדים כרגע נטו לשמים לשם משים, נטו, נטו זה מצוות שאין כדוגמתם בעולם, הכל עולה באמה אחוז, באמה אחוז למעלה, כל רגע עולה למעלה, הכל חביבי זה שלך לנצח נצחים, כסף עשית סכומים כאלה ואחרים, יום אחד יכלו, וגם לא יכלו יתאכלו ואתה תניח אותם לאחרים, אבל פה זה רווח נקי המאה אחוז.
ומהם כי הבוטח בהשם לא ימנענו רוב הממון מבטוח בהשם– בדרך כלל בני אדם הממון לא מצריך אותו לבטוח בהשם, "ורם לבבך ושכחת את השם אלוקיך", ורם לבבך ושכחת את השם אלוקיך, אדם שנוגע לכסף, קודם היה מתפלל לקב"ה והיה מתחנן והיה מבקש על נפשו והיה מבטיח הבטחות והיה אומר אני אבנה כולל ואני אבנה בית כנסת, רק תן לי כסף ותראה מה אני יעשה בשבילך.
אחרי שקיבל את הכסף, חביבי שכח את האלוקים שכח את ההבטחות, שכח את הכל וטרוד רק בממונו, אבל מי שבוטח בהשם באמת, מי שבוטח בהשם באמת - רוב הממון לא ימנע ממנו את הבטחון בהשם, למה? מפני שהוא לא סומך על הממון, גם אחרי שיש לו ממון הוא לא סומך על הממון, כי כמו שהשם נתן לו את הממון הוא יכול לקחת ממנו את הממון, אז הוא לא סומך על הממון. וזה בעיניו כפיקדון - אז הוא מבין שהממון זה הפקדות שהקב"ה נתן לו, וציווה אותו להשתמש בפיקדון על פנים מיוחדים על עניינים מיוחדים בזמן הקצוב.
כל הזמן צריך ללכת בתחושה שמה שיש לך זה זמני, לכן מה שתצליח להתפטר מכסף יותר מהר, בעובדת האלוקים ובעבודת בני אדם-מה שצריך לעשות קודם כל תשתחרר מהחובות, אתה יודע שכלפי שמים וכלפי בני אדם בסדר. --- רוץ מהר לשלם. לא אני אשמור אולי --- לא! קודם תעשה את זה, אז לכן מי שבוטח בהשם גם שיש לו ממון- אז הוא משתמש גם בכסף הזה על פנים מיוחדים --- בזמן קצוב. ומה יקרה אם לבין אדם לא לתקופה קצובה נשאר לו כסף לאורך זמן? גם אם יתמיד הממון אצלו --- בעבורו.
אבל אם אדם יש לו סכום של 10 מיליון דולר, יכול טיפה להיות רגוע כן? שאת השנה הוא יעבור טוב, אז בן אדם לכאורה מתחיל להשתולל ביאכטות ומתחיל לטייל בעולם, שוכח תפילו, הוא בטיול, --- הוא מסתובב, אז בשביל מה הוא קיבל כסף? לראות עולם הוא חושב, --- אבל בעל הביטחון גם אם יתמיד הכסף- לא יבעט, זאת אומרת: את החובות לאלוקים ולבני האדם הוא ימשיך לקיים-כאילו אין לו כסף.
שאלה (לא מובן)
הרב: למה?
שאלה (לא מובן)
הרב: אתה צודק, באתי הייתי באנגליה, לא נתנו לי לדבר בכמה מקומות עד שהגעתי לבית הכנסת שנתנו לי לדבר, ואז נתנו לי 5 דקות לדבר. ואני כשיצאתי לחוץ לארץ בפעם ההיא - אמרתי לקב"ה ריבונו של עולם זה פעם האחרונה שאני יוצא לחוץ לארץ אם אתה לא נותן לי כסף פירושו שאתה לא רוצה שאני אתעסק בזה, אז אני אלך לכולל ואני אלמד אין לי שום בעיה, פעם אחרונה זהו. אם תרצה על העיני, לא - שלום.
עליתי למטוס לקחתי אתי בן אדם, נסענו לחוץ לארץ, שלושה שבועות ראשונים - למדנו בכולל, הוא אומר לי תגיד לי אתה נורמלי? באנו לאמרתי לו: תשמע אני קראתי פה אסוף כסף אתה יושב לי ללמוד! פה "בחובת הלבבות" תכף נלמד את הקטע הזה, אני קראתי שאני אקריא לכם עוד מעט. וקראתי עוד מעשה שפעם רב זושאמאניפולי הגיע לאיזה עיר, כשהוא הגיע לעיר הוא לא מסתובב בעצמו לאסוף כסף, הוא היה לבית המדרש יושב, וכוכלם היו יודעים שמגיע הרב זושא אז בין הדברים הוא גם מגייס כספים. אז שני אברכים ככה זכו במצווה וזכו לאסוף לו והוא ישב ולמד.
עכשיו הם עשו חשבון איך לעשות, אז החליטו קודם ללכת לעניים ואחר כך יש איזה עשיר אחד גדול שבטחו הוא יתן חבילה, אז הם השאירו אותו לסוף, קודם כל לרוץ לא לפספס את הקטנים. ואז הלכו הלכו הלכו ובסוף הגיעו לעשיר, והעשיר נתן להם שלושה רובלים בלבד סכום קטן מאוד, אז הם תמהו מאוד ואמרו לו כבודו רב זושא מאניפולי פה, צדיק יסוד עולם ואתה נותן שלוש רובל כסף! אמר להם זהו זה מה שיש, הם לא הבינו את הדבר.
הלכו לרב זושא ואמרו לו את הדבר הדבר הוא כך וכך לרב זושא והעשיר נתן לנו בסך הכל שלוש רובל. אמר להם תשמעו: כשאני נכנסתי לעיר אז שמעתי בת קול שאומרת: רב זושא יעשה בעיר זאת 50 רובל כסף. וכיוון שאתם מסתם עד אותה העת 47 רובלים - אז הוא לא יכול היה לתת יותר.
(קטע שונה המשך של שיעור)
--- מה הוא עושה לאדם בעניין תורתו: מנוחת הנפש, --- מזומן, והיה לו כל צורכו, הוא יעשה כל מה שצריך, ואדרבא למדנו הבוטח בהשם יגדל בטחונו ויגדל בעיני הבריות, יכבדוהו בני אדם, ויתברכו בקרבתו, --- כמו שכתוב: "צדיק יסוד עולם" וכן בעניין לוט שהציל את העיר צוהר. עכשיו אנחנו לומדים שמתועלת הבטחון בהשם בעניין התורה. שהבוטח בהשם אם הוא בעל ממון ימהר להוציא חובות האלוקים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל ממון, יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו, מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלוהים ולבני אדם בעבורו, ומיעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו.
אז ממה נפשך? מישהו בעל בטחון ויש לו ממון, אז לעניין התורה- בטחונו מועיל לו, כי אם יש לו ממון הרבה-אז הוא שמח, ממהר להוציא את חובות האלוקים. אני אמרתי לכם פעם שהייתי עני 7 שנים ברוך השם, ועני ממש, שיש לו רק לחם מריחה מרגרינה, אוו סחוג, 7 שנים ב"ה. את הילדים מהגן רצו למסור לעובדות סוציאליות, בגלל שה יו להם בהרות מ--- לתזונה. ב"ה לא חששתי ובה" הכל היה טוב,
אמרתי היו 7 שנים קשות --- והיו מקליטים אותי, בסוף הסמינר היו מציבים רשימה, וברשימה היו כותבים כמה מזמינים מכל הסמינר מכל מרצה או רב, ופתאום הייתי בסמינר ותפסתי מקום ראשון לפני כולם, כולם רוצים קלטות מההרצאה שלי. רצו אליי ואמרו לי: תשמע אתה --- לא ידעתי מה מדובר והסבירו לי שיש דבר כזה, והתחיל לצאת שם כאילו איך הבן אדם איך הוא מדבר. לא הייתי מדבר כמו עכשיו הייתי מדבר אש לוהטת, --- בקיצורו של דבר היה אדם --- בא לשכנע אותי שהוא שמע קלטות והיה דיבור ופה ושם ושאני יעשה קלטות והוא יפיץ לי אותם בכל הארץ.
תשמע אני לא יודע מה אתה מדבר, מזה קלטות מזה זה... אמר זה ככה וככה ואתה יכול למכור ככה, אמרתי לו: לא מעניין אותי הדברים האלה אני לומד--- אבל אכפת לך שאני יעשה? ואנחנו נחלק את הרווחים, אמרתי לו אם אתה מתעקש. הבן אדם התחיל, היה לוקח מה אני חושב טוב לא חשוב, והיה יוצא בזה רווח יפה מאוד, יפה מאוד, הוא התחיל להדפיס פה ושם ואז כבר הייתי עושה גרפיקה, הייתי עושה ציורים ---
בקיצור יום אחד הבנתי שזה עסק, אז אמרתי לו אם אני יכול לקחת גם להרצאות? אמר לי כן, התחלתי לקחת ארגזים, הוא שלח את הבן אדם עד אלי, --- והתחיל להתגלגל ועם זה בניתי את שופר, לא הפוך, בכסף הפרטי שלי בניתי את שופר. אבל ככה הקב"ה כשהוא רוצה להרים מישהו אתה יכול להיות לא צריך לטרוח, יכול להיות עני רגוע, כשזה יגיע אז זה יגיע, ידחפו לך את זה, ישכנעו אותך שכדאי להתעשר, אל תדאג. כשאני לומד אתכם בטחון אז אתם יכולים לראות אותי כמי שעבר מה שכתוב פה. ולא סיפורים שקראתי בספר. אני יכול לכתוב ספר אני בעצמי. אז מה עשיתי, למה אני מספר לכם את זה?
כי כתוב פה: מתועלת הבטחון בעניין התורה, כי הבוטח בהשם ובעל ממון - ימהר להוציא חובות האלוקים דבר ראשון ראשון כשהתחלתי לקבל את הכסף - חיפשתי מה מהמצוות אני יכול להדר: קניתי --- מהודר, קניתי תפילין מהודר, ישר כתבתי מגילה, ישר הזמנתי ספר תורה, כל מה שאני יכול לעשות במצוות האלוקים שעולה כסף- קודם כל הבסט של הבסט, למה לך תדע אם יהיה לך יותר מאוחר או לא יהיה לך, זה קודם כל זה נמצא, זה עשיתי שלום. אך קודם כל להוציא את חובות האלוקים, אחר כך חובות בני אדם, כגון: צדקה וחסד וחובות ולתמוך וכל מה ששייך בחובות בני אדם בממון, מה שאדם חייב לעשות בממון.
אז מי שבוטח בהשם: דבר ראשון להוציא כסף לחובות האלוקים, וחובות בני אדם בממונו, אבל איך? בנפש חפצה, ברוח נדיבה, איזה כיף אפשר לתת אפשר לתת. אתה מבין, אנשים טמעים רק קיבל צ'יק צ'אק מחביא קובר. וחכמי המוסר אומרים: יש שעיר לעזאזל ויש שעיר להשם. מה זה שעיר לעזאזל? כל ההוצאות שאדם מוציא בענייני העולם הזה - זה הכל לעזאזל - קנה דירה - זה לעזאזל, לא יישאר, יישאר לו? יקח את זה אתו? לעזאזל קנה מכונית: לעזאזל, כל מה שעשה קנים בגדים מלתחה הכלה כל הכל לעזאזל. עכשיו איך הוא הולך לקנות את זה? הוא הולך לקנות דירה --- קודם כל משחרר דמים משחרר דמים, דבר שני: המראה שלו זוהר הוא מאושר, ואיך הקומה שלו? לא שפופה זקופה, ככה הוא הולך לשחרר כסף לענייני העולם הזה, וזה הולך לעזאזל.
אז חכמי המוסר אומרים: כמו שאתה מוציא כסף לעזאזל - תוציא גם להשם, צריך להיות שווים בדמים בכל, בקומה ובמראה. אתה הולך לקנות תפילין או שאתה הולך להוציא הוצאות לאיזה מצווה, או שאתה עושה איזה עניין או שאתה קורא ספר תורה, או לא משנה מה שאתה עושה - מה מבקשים ממך? לפחות כמו העזאזל לפחות! כן אומר לך - לפחות שווים, אבל לא פחות! כי איך יכול להיות שאתה תחשיב את העזאזל יותר ממה שהולך להשם? מה שהולך להשם זה נשאר לך! מה שהולך לעזאזל זה לסטרא אחרא,
ואני רוצה לכם שבח מיהודי שיושב פה מימיני, שהוא התחייב יום אחד, ושמח על הברכה שנתתי לו, ותרמנו "לפנים שוחקות" יש פה בארגון של פנים שוחקות, שדואג לארבעים וכמה משפחות שנצרכות מאוד , שיש להם הרבה ילדים ואין להם מה לאכול, וקונה להם פיצוי לשנה, זה סכום – 3.800 שקל – לחודש - זה חבילה, אז הוא התחיל, איזה שלוש פעמים נתן - ואחר כך הוא נתקע, אז כמה פעמים השתהה השתהה, עד שיום אחד פגשתי אותו --- וגערתי בו - תגיד לי מה.... אין לי תאמין לי אין לי, אין אין!. אמרתי לו חביבי אתה את החובות לאלוקים תעשה, תסמוך על הקב"ה, ובאמת הבן אדם הביא את הכסף, הביא את כל הכסף כמה זה היה חבילה, 30.000הביא אין לו, מה הלוואת מה עשית איזה עסקה, אה זה היה אחרי כבר? אחרי..... אז אמרתי לו איך קוראים לו, בקיצור קיבל חבילה חבילה, ובא שם את הכסף, אבל אמרתי לו שלא יבזבז ולא שמע לי, זה הוא לא שמע לי, אבל אל תבזבז עכשיו את הכסף שיש לך- קודם כל תפריש לשנה את במשכורת שאתה חושב שאתה צריך להפריש לשנה נגיד 10.000 אתה צריך לחודש- שים קודם כל 120.000 בצד, ואחר כך עם השאר תתגלגל לעסקים והכל, אבל לא תמיד, יצר הרע גם כן יש לו מילה. לא רק אני בשטח, אני מדבר רק פעם אחת, והוא נמצא כל הזמן, קוראים לזה בתימנית, בינכדה, הוא עושה ככה ככה ככה ואש ממילא, אבל אנחנו בירכנו אותו פעם נוספת ומקווה שיקבל עוד איך אומרים החבר'ה - זולה.
אז מתועלות האלה שהוא ימהר את חובות האלוקים ואת חובות בני אדם את ממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, זה על הצד שיש לו ממון. ואם אין לו ממון? אחד בוטח בהשם ואין לו ממון. זה לא ואמר (דקה 22.00 קטועה) שממילא אתה לא חייב כלום לאלוקים, שנאמר: "כבד את השם מהונך" אם יש לך הון - כבד את השם. אם אין לך הון - אז אתה לא יכול לכבד את השם "מהונך" לכן כתוב "כבד את השם מהונך" כשיש לך הון, כשאין לך הון אתה לא מכבד, אז אתה פטור מחובות האלוקים בענייני ממון וגם כלפי בני אדם.
אז אתה מחויב להגיד, אדם שיש לו ממון שהוא מחויב לעשות חסדים וצדקות, חייב לעשות הרבה דברים, ואם הוא לא עושה-הוא ייתבע על זה, "כי העני עמך" הכסף של העני נמצא אצל העשיר, וחייב להפריד את מה שהוא חייב, ואם הוא לא מפריש-אפילו אם הוא נותן הרבה, יכול להיות שהוא נותן הרבה, אבל אם זה לא כשיעור שהוא מחויב הוא מתחייב. אבל מי שאין לו הוא מחויב, אז הוא לא מתחייב על כלום אז הבן אדם הולך רגוע לא חייב כלום! לא לאלוקים ולא לבני אדם.
ואז יש לו גם מיעוט טרדת הלב, בשמירת הממון והנהגתו. מי שיש לו הרבה ממון, אז צריך בשביל לשמור אותו להיות טרוד בשמירה, ולדעת גם איך להנהיג את הממון, בשביל שהממון לא ייפסד וגם יניב פירות. וכל הזמן הוא עסוק ב- איך לעשות, ואז כל יום שעובר יו איך יכולתי להשקיע יו הפסדתי זה --- זה עלה ירד זה כל הזמן הוא חי את הכסף כל רגע, הוא לא משאיר אותו כאבן שאין הופכין. אז מי שאין לו-אין לו את הטרדה אז הוא לא צריך להתנהל עם הכסף בכלל כי אין לו, הוא פנוי לעבודת האלוקים נטו.
שאלה: (לא שומעים)
הרב: חכה אנחנו עכשיו נגיע לפרנסה, אבל קודם כל אמרנו שהוא לא טרוד בממון, זה אחד. וכמו שאמרנו פה שחסרון הממון יראה לו טובה מטובות המקום עליו. אז הוא אומר: גם ההשלכות של זה מה שאתה אומר, שכאילו שטרוד אם כן במזון וכמו דברים כאלה, אז זה טובה מטובת המקום, אבל תיכף מפתח את זה. כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר: "המקום יצילני מפזור הנפש". אמרו לו: מה זה פזור הנפש?
אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר – הכוונה בכל נמל ונמל, סחורות קונטיינרים, פך פיך. ובראש כל קריה. - בכל העולם מפוזר, צריך לתפוס ראש, אז פיזור הנפש, אתה לא שומע מה אני מדבר בכלל, תגיד אתה יודע מה אני מדבר אליך? כן אני הייתי --- מה? האדם חי בפיזור הנפש, כל הזמן חשבונות איך להזיז? מה לעשות? אז אחד החסידים היה אומר: "המקום יצילני מפיזור הנפש. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: "מרבה נכסים מרבה דאגה". הדברים ברורים ואמרו: "איזהו עשיר השמח בחלקו". זה היפוך ממה שאמרנו למה? כי אמרנו השמח בחלקו זה הוא לא עשיר, זה שמח בחלקו, השמח בחלקו זה העשיר, כבר איש עשיר לא משעשיר.
והראייה: שואלים בני אדם תגיד לי, מי שיש לו כל צרכיו ולא חסר לו דבר - איך הוא נקרא? עשיר. מי שאין לו כל, וחסר לו על דבר איך קוראים לו? עני. אז הוא אומר לפי זה בואו נבדוק. אז אומרים לו: אם אחד שמח בחלקו,שמח בחלקו אז מה הוא? עשיר. מה זה שמח בחלקו? אפילו אין לו כלום אבל הוא לא חסר שום דבר ושמח בחלקו זה עשיר. אבל כשאתה רואה עשיר שהוא עוד עובד, ייגע מחפש כסף, טורח - זאת אומרת הוא חסר, אם הוא חסר מה הוא?
עני. זו ההגדרה האמתית, אם יש לו מנה רוצה מאתיים, אם יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות - אז בקיצור הבן אדם הזה עני, עני, כמה שיש לו - עוד עובד. יש לך סכומים אדירים אתה כבר יכול לשבת על מי מנוחות ולעבוד את הבורא ולעשות מה שצריך ומפסוט ומאושר ודי! חאלס יש לך מה אתה עוד רוצה? כך אתה לא נהנה מכלום. אז זאת אומרת השמח בחלקו זה העשיר האמתי, כאילו הוא לא צריך יותר השתדלות בשום עניין, מה שהשם נתן לו חלקו - זהו, הוא גם לא יכול להשיג יותר מחלקו.
זה וירטואלי - שאדם יכול להגיד יותר מחלקו, אין דבר כזה, אם זה חלקו הוא לא יכול להשיג. הוא יכול להכין תוכנות ויכול להגיד ככה והוא יכול לעשות עסקים לקבוע פגישות והכל - שום דבר לא יצא, רק בזבוז הזמן וטרחה ועצבים והכל בתכליס אומר - השנה היה על הפנים. כל אלה שיוצאים לגייס כספים מחוץ לארץ תמיד באים ואומרים: "השנה היה לנו קשה מאוד", עד אומרים לו חיכיתי לך כי השנה היתה מוצלחת, אומר לו איפה זה!
הנה הגיע מישהו שאנחנו מדברים על ענייניו. נכון כל מי שהולך לחוץ לארץ, אף פעם לא שמע עשיר אומר לו "השנה היתה כל כך מוצלחת שחיכיתי לך", רק השנה היתה קשה אל תשאל פטרתי 20 נשארתי לבד, ואתה עוד דורש ממני,
(השידור קטוע שוב----)
חמש דקות אני מוותר, מוותר תודה. אמר לי, לא לא הציבור מחכה לשמוע אותך, אמרתי לו תשמע אני לא יודע איך מתחילים איך מסיימים, אני רק יגיד שבת שלום זה נגמר מה אני יגיד, אמר לי כבוד הרב בשבילי --- אמרתי אתה יודע מה בסדר, בלב שלי אמרתי יעלה לכם ביוקר, אני אראה לכם עכשיו מה --- הבית כנסת מלא עשירים, ועכשיו אני מגיע לתשובה שלך שהניסיון של העשיר יותר גדול. וזה מה שפתחתי להם.
אמרתי רבותי יש ניסיונות בעולם, העולם הזה מלא ניסיונות, יחש ניסיונות לעניים ויש ניסיונות לעשירים, אף אחד לא מבין את העשירים איזה ניסיון קשה יש להם שאין כדוגמתו, הניסיון של העני אפס אפסים לעומת העשירים. ואני בהסתובבי מכיר מקרוב את העשירים אני רואה כמה הקושי שלהם.
הם לא יכולים לאכול ארוחת בוקר, דופקים בחלון, דופקים בדלת, מצלצלים כל הזמן, אין מנוחה, כל רגע כל רגע, מחכים ליד הדלת, רוצה לאת, גם יודעים איפה הדלת האחורית, לאן שהוא הולך יודעים איפה הוא יעשה עסקה היום, יודעים איפה זה, מגיעים למשרד מגיעים לבית הכנסת, יושבים לידו, לוחשים לו, דוחפים לו פתק, אומרים ככה, בוכים לו בפנים, עושים ככה --- הבן אדם אין לו חיים ורק תן את הכסף שלך, תן הכסף, הוא עובד והוא צריך לתת לכולם את הכסף, והם לא מבינים, למה אתה לא נותן את הכסף, זה הכסף שלנו, "את העני עמך"!
וכולם מהנהנים ככה בראש וככה וככה, סוף סוף יש בו אדם שמבין אותם, ואני ממשיך להפליג בתיאורים וזה --- ואשריהם וכמה סבלנות יש להם ואיך הם שורדים, והיה כדאי להיות עני ורק לא להיות זה, והם כולם ככה ככה.
אז אמרתי להם טוב זה הניסיון של העשיר, אבל יש גם את הניסיון של העני, לא אותו דבר אבל יש: מסכן הולך לחודש ימים מגיע לאיזה כתובת אומרים לו NOT AVAILABLE, כרגע הוא לא פנוי, HIS IS BUSY, HE HAS APPOINTMENT ואומרים לו ככה וככה, ודוחים אותו בקש, תבוא שנה הבאה, לא נורא השנה תבוא בשנה הבאה, הוא דופק בדלת לא פותחים לו, או שצועקת לו מישהי מלמעלה, תלך מפה אין אף אחד. ככה יש שלג ועומד בשלג, והיד מתייבשת לו כבר, ואחר כך פותחים על איזה מנעול ומציצים לו "כן מה אתה רוצה"? שולחים לו איזה 18 דולר, איזה ביזיונות, והעשיר התעלם ממנו כאילו אין אף אחד, זה קשה מאוד לעני. אבל זה כלום, כלום לעומת העשיר כלום ממש, והם כולם ככה ככה...
אז אמרתי במאזן של העני עדיף הניסיון של העני מהניסיון של העשיר, העשיר באמת סובל, באמת סובל, כי העני רוצה לקחת מה שלא שלו, והעשיר צריך לתת מה ששלו, זה קשה לתת משהו שלך, עבדת על זה ואני לא לוקח ממה שההוא עבד. אבל אני רואה שכולכם מהנהנים בראש ואתם מסכימים אתי שאני צודק, אני צודק או לא צודק? אומרים צודק, צודק. אמרתי אז יש עצה פשוט מאוד: אני יכול להתפלל בעת הזאת עכשיו על כולם שיתחלף להם הניסיון ולא להיות עשירים אלא להיות עניים, יהי לכם יותר קל! לא!!! לא!!!
אז אמרתי אז של מי הניסיון יותר קשה? אתם מבינים כמה דיברתי 50 דקות, אמרתי אין סוגר חשבון עד הסוף, ונותן משלים ודוגמאות ואל תשאל היו צוחקים והיו כמעט בוכים, שיגעתי אותם, וסגרתי את הכל, אמרתי טוב גמרתי, אף אחד לא קם מההלם, אף אחד לא קם, אז אמרתי גמרתי.... בסוף התאוששו התחילו לקפל את הטליתות.
אז הזמינו אותי לקידושא רבה, הכניסו אותי אצל הרב של הבית הכנסת, אז הוא הכניס את מרקוביץ והוא הכניס אותי, והכניס את הרב ההוא שדיבר אחריי, אז כשנכנסנו בפנים לקידוש, אז ההוא אומר לי ראש ישיבה, אז הוא ואמר לי, אתה בנדיט, אמרתי לו למה? אמר לי אתה נשארת אחרון, אחרון בתור. --- מה שאמרתי, אז אמרתי מי אמר לך לחטוף את המצווה קודם? אתה --- .
בקיצורו של דבר ישבנו שמה ומרקוביץ מדבר רק אתי, זה פעם ראשונה שאני רואה את הבן אדם, כן שמעתי עליו --- והוא מדבר אתי ומתלהב ומתלהב, וההוא מנסה לדחוף מילה והוא אומר לו שתוק וממשיך אתי, ככה איזה חצי שעה בקידושא רבה, בקיצורו של דבר שאלתי אותו מתי אפשר להגיע אליך ביום ראשון? אפשר להגיע אליך? אז הוא אמר לי לא, מוצאי שבת, מוצאי שבת טוב. ההוא שואל אותי זה שבא אתי מה תגיד לו? מה תגיד לו מה תגיד לו? אמרתי אל תדאג נגיד, אמר בסדר.
באנו אני מגיע מוצאי שבת את מי אני רואה? את הראש ישיבה עם העוזר שלו בדלת בכניסה, ואנחנו הגענו, וההוא דופק, והוא אומר שבוע טוב, שבוע טוב, מרקוביץ פותח לנו בעצמו את הדלת, יש לו לובי הוא משיב אותנו ראש ישיבי ישב פה, הרב ישב פה, פה וזה משיב ותנו,
שאלה: ההוא הגיע מעצמו ?
הרב: אני לא יודע אני קיבלתי הזמנה, אמר משהו אני לא יודע בקיצורו של דבר יושבים בלובי, מרקוביץ מסיים פגישה היה לו מישהו בפנים, ואני שומע את ההוא אומר לעוזר שלו באנגלית, הוא חשב תימוני לא ידע אנגלית, אז הוא אומר לו, בא ניתן לו להיכנס ראשון יגמור אתו כדי שנוכל להישאר כל הזמן אתו. ככה הוא אומר לההוא, ואני אומר ריבונו של עולם אתה יודע מה לעשות כן.
ההוא יצא מרקוביץ אז הוא בא לרב ישיבה ואומר לו: בכבוד, הוא אומר לו, לא לא הם היו קודם, אמר לו לו לא, ראש הישיבה בכבוד, חמש דקות השאיר אותו, היו יצא חיוור, חיוור, דיבר דיבר טחן טחן נתן לו 10 אלף דולר בלבד ושלח אותו. שתבין איזה סכומים בין אדם שלא הוכיח לו כלום לא היה יוצא פחות מחמשת אלפים דולר. סתם הכנסת כלה מחריט רמאי כל אחד לא היה יוצא פחות מחמשת אלפים דולר אצלו באותו זמן.
נכנסתי לשמה וזה וזה... אמר לי תגיד לי נו, מה כבודו רוצה? אמרתי לו אני לא רוצה כסף, אמר לי אז מה אתה עושה פה? אמרתי לו אני מחפש שותף, שותף?, יש לך עסקים? אמרתי לו כן, נו מה העסקי? אמרתי לו אתה יודע הקב"ה נתן לי מתנה - כח הדיבור, אני יכול לדבר ולהשפיע על בני אדם, אבל במתנה הזאת אפשר לעשות אלפים ורבבות של בעלי תשובה, אבל המתנה הזאת לדבר, כמה אני יכול לדבר? אני מדבר בכולל, ומדבר פה ושם, ומסתובב וכל החיים ככה ולא נגמור, ועד שאני יעשה את הסיבוב בינתיים ייולדו עוד יקומו עוד והם לא מכירים ולך תתחיל מחדש שוב פעם. אבל אם יש כסף אפשר לשכפל קלטות ואפשר לעשות סמינרים, אפשר להכפיל את זה פי כמה וכמה עם הכסף.
אז לי נתנו מתנה דיבור ולך נתנו מתנה כסף, אתה עם הכסף שלך אתה לא יכול לעשות מה שאני עושה, ואני עם הדיבור שלי אני לא יכול לעשות מה שאני יכול לעשות בלי הכסף שלך, אז לכן בא נהיה שנינו שותפים ונעשה לכבוד השם יתברך.
אז הוא אהב את הרעיון, אמר לי אוקיי, אז מה העסק הראשון? אמרתי לו: 87 אלף דולר, שנת עבודה, הסברתי לו מה אני יכול לעשות תכנית, באתי עם תכנית מסודרת, אמר לי קיבלת תן יד, שאל אותי זה דולרים או לירות שטרלינג? אמרתי דולרים, ואפשר גם בתשלומים, אני אהבל חשבתי יהיה לו קשה כאילו כדי שיחליט יותר מהר, אמרתי לו אפשר בתשלומים, זה נקרא וויצ'רים אצלהם. אז הוא אמר לי אוקיי. שלום שלום שלום.
בסוף הוא אומר לי, מה עם ברכה תביא לי ברכה, ואני מפעיל את המח איזה סוג ברכה אפשר לתת לעשיר? וברכתי אותו שהקב"ה יזכה אותך שהמעשר שלך יהיה מיליון דולר בחודש! ההוא תפס את הראש מה אתה עושה!! מה אתה עושה? אמר תמחק!, אבל זה כבר השתחרר, אחרי ארבעה חודשים הוא פשט רגל, ארבעה חודשים, אני הספקתי לקבל ארבע תשלומים ועוד הוויצ'ירים אצלי, אין פשט רגל, אין.
אבל הבן אדם הזה הביא לי כסף 4.250 דולר כל חודש, 4 חודשים, עם זה העמדתי את "שופר" מחדש. הוא ירד מנכסיו אחרי 20-15 שנה, שלחתי לו הודעה שלמרות שפשט את הרגל – הוא נהיה עשיר גדול אצלי, כי הזכויות מה שהוא קנה אצלי, מהכסף שהוא נתן שהעמידו את "שופר" - זה שייך גם לו, אתה מבין, משמים סידרו אותי יותר עשיר ממה שהוא חלם, כי עם הכסף שהיה לו לא היה יכול לעשות מה שאני עשיתי בשבילו במשך כל השנים האלה,
אבל מאז לא צלצלתי אליו ולא אמרתי לו שלום עליכם, ולא שום דבר, בטחון בהשם מה שהשם רוצה לתת נותן, ובאותה נסיעה עשינו עוד יותר, הלכנו לאנשים, וככה החליט הקב"ה ששופר ימשיך. חזרנו לארץ וסוף סוף יכולנו לשלם משכורות ולסדר את הדברים והכל טוב ויפה, וההמשך יהיה מחר בעזרת השם.
(השידור קטוע)
המשך: תמחל לי, מה תמחל לי? אמר לי תעוף מפה, אמרתי אני לא תעוף מפה עד שתמחל לי, אמר מה אתה רוצה נתתי לך להתפטר ממך, אמרתי לא לא לא אתה תמחל לי, למה תמחל לי? אומר אחרי 120 שנה, כשנגיע לעולם האמת ואתה תראה כמה הפסד יש לך שלא נתתי לי עוד רבע מיליון- אתה לא תמחל לי, אז לכן מעכשיו אני רוצה שתמחל לי מפני שאני לא רוצה להתקוטט אתך שמה, עכשיו תמחל לי, אמר לי מחול לך מחול לך מחול לך.
אמרתי עכשיו תשמעו אני לא יורד מפה עד שתמחלו לי כי אם אתם תגיעו אחרי 120שנה ותראו שהחשבון שלי נכון אתם לא תמחלו לי, למה לא נתתם לי לדבר שעה? אז לכן לפני שאני יורד אני רוצה שתמחלו לי, - מחול לך מחול --- והורידו אותי למטה, אבל החשבון הוא חשבון, החשבון הוא חשבון והם יראו אחר כך מה הם הפסידו.
שאלה (לא מובן)
הרב: נכון, כנגד מה שאתה מרויח ככה אתה מפסיד, וכך תובעים את הבן אגם, לכן ביטולה של התורה זה איום ונורא, יראו לו מה היה יכול להרויח ומה הפסיד.
תשמעו, בסוף הגעתי לבית כנסת, ישב שם בן אדם אחד, בן אדם אחד, שעשיר גדול היה באנגליה אבל לא הכי עשיר, הנתינה שלו היתה יותר מרייכמן מקנדה, שרייכמן בזמנו היה נעמד ב- 20 מיליארד דולר. והיה הבן אדם שקראו מושה מרקוביץ היה בן אדם חסיד סאטמר, והחסיד הזה היה נותן 90% מהמיליונים מיליונים לירות סטרלינג שהיה עושה בתיווך בגורי שחקים, וניסיתי להגיע אליו וניסו בשבילי אנשים – ולא הזדמן ולא כלום ואמרו איך קוראים לו כנראה בפעם הבאה. פתאום התברר שהוא נשאר, אז בררו באיזה בית כנסת הוא יהיה
(שידור קטוע)
פתאום אומר לי הרב של יש בעיה קטנה אתה תחליט, בדרך כלל יש רב שמגיע מחוץ לארץ, מהארץ כאילו מגיע לפה כל שבת, והוא תמיד בא בשבת הבאה לא זאת, והפעם הוא הקדים, אחר כך אני הבנתי למה הוא נקדים, כי מרקוביץ היה שמה אז הוא הגיע לבית כנסת, ואחר כך הוא לא יבוא עד שנה הבאה, והוא רגיל לבוא לדבר פה בביכ"נ, אז כבודו לא אכפת לו שהוא ידבר עכשיו וכבודו ידבר אחרי מוסף, אני בעל הבטחון, יכולתי לענות לו, או אני ידבר עכשיו או הוא עכשיו ואני אחרי. אז למה צריך להקדים אותו ואני אחר כך.
לא אמרתי כלום אמרתי" אין אדם נוגע במוכן לחברו", הוא יכול לדבר, הוא עלה למעלה ודיבר, והוא דיבר ביידיש, הוא דיבר דיבר דיבר והוא נתן --- והוא שיבח את מרקוביץ והחניף לו והחניף לו מזה ניפח אותו, אבל הוא אכל אותה.
למה? הוא נתן ל --- שהיה פה הרבי מוויז'ניץ, ונתן לו 100 אלף דולר, וזה שיבח אותו, אבל הוא הזכיר את הרבי מויזניץ מפה, ומרקוביץ התעצבן, הוא סטמאר הם שני אחים, יש אחד ממונסי ויש אחד פה, ההוא הוא קנאי. קנאי, הסאטמר הם קנאים, וזה היה ציוני, ככה הם מגדירים אותם, לוקחים --- לוקחים כסף מהמדינה, אז הוא שיבח אותו ע"ש הרבי ההוא התכרכמו פניו, ועושה לו בושות כאילו וכולם שומעים,
ומהם, כי הבוטח בהשם לא ימנעהו רוב הממון מבטוח בהשם, מפני שאינו סומך על הממון, והוא בעיניו כפיקדון צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב. ואם יתמיד קיימו אצלו לא יבעט בעבורו, ולא יזכור טובתו למי שצווה לתת לו ממנו, ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח. אבל הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמהו סיבה לטובתו. ואם יאבד הממון ממנו, לא ידאג ולא יאבל לחסרונו, אך הוא מודה לאלוהיו בקחתו פיקדונו מאתו, כאשר הודה בנתינתו לו, וישמח בחלקו. ואיננו מבקש היזק זולתו ולא יחמוד אדם בממונו. כמו שנאמר החכם (שם יג) צדיק אוכל לשובע נפשו: