הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק כד | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

נציב יום הכרת הטוב לכבוד הרב שתמיד כאן בשבילנו,

מאיר את עינינו לדרך הטובה והאמת.

אשרינו שזכינו,

השם ישמור את משפחתו ואת כל אשר לו.

ציון בן יהודית,

רפואה שלמה יקום עכשיו ממיתת חוליו ויצא בריא ושלם מבית החולים,

ונראה נס,

ויהיה קידוש השם גדול מאוד. אמן, כן יהי רצון.

הכרת הטוב וכפיות טובה,

חלק כד.

חיוב בני נוח,

וקטן בהכרת הטוב.

בחובת הלבבות ושער עבודת האלוהים

מביא שחייב עבודת השם,

החיוב הזה הוא לפי מידת הכרת הטוב של האדם

כלפי הקדוש ברוך הוא.

הוא מפרט את המדרגות השונות בעבודת השם

בהתאם להכרת הטוב

שחייבים לבורא יתברך.

וזה לשונו.

הראשון,

טובת הבורא כוללת כל האדם,

והוא המציא עם

אחר שלא היה דבר נמצא.

אז קודם כל צריך להכיר טובה לקדוש ברוך הוא על זה שהוא המציא בכלל את הברואים שלא היו נמצאים בכלל.

מהעין הגמור הוא המציא ברואים.

והחייה אותם,

ואחר כך הוא מחיה אותם.

והטובה להם,

ואחר כך הוא מטיב להם.

ועל כן הם חייבים לבורא יתברך עבודה כוללת,

והיא כל התורה השכנית.

אשר נהג בהם אדם

וחנוך

ונוח ובניו

וחבריו

עד עמות משה רבנו עולם השלום.

אז לא הייתה תורה

כמו שקיבלנו בהר סיני, אבל הייתה תורה שכלית.

כי השכל הוא חלק אלוקה.

השכל מחייב

את כל הדברים האלה,

כמו דרך ארץ, כמו הכרת הטוב, כמו הדברים האלה.

וזה הם קיימו הצדיקים.

אומות העולם חייבות לעבוד את הקדוש ברוך הוא במצוות השכליות,

כמו הכרת הטוב, שזה מצווה שכלית.

וצריכים לנהוג בהכרת הטוב כלפי הבורא על שברא אותם,

והשפיעה עליהם הטובה הנצרכת להם.

ולכן, חובת עבודתם

היא באותן המצוות שהשכל מחייב לקיימן,

כגון איסור שפיכות דמים,

איסור עריות

ושאר מצוות בני נוח.

ועכשיו נראה גמול רעה תחת טובה

אצל גוי.

מעשה אבימלך עם שרה.

אבימלך מוכיח את אברהם,

הלא הוא אמר לי,

אחות תהי היא.

מבאר האור החיים,

וזה תוכן דבריו.

אם כוונת אבימלך

לשאול את אברהם

מה מעשה הרע שעשית לנו,

היה לו להקדים תחילה ולומר מה חטאתי לך.

אלא כוונת אבימלך הייתה לשאול את אברהם

מה הטובה שעשית לנו ומה חטאתי לך.

דהיינו, שגמלתי לך רעה תחת טובה,

שבעבור זה הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה, מעשים אשר לא יעשו.

בכוונה,

אין אדם מתחייב רע בעולם

כאותו חטא של משלם רעה תחת טובה,

ומכיוון שלא גמל אבימלך רעה לאברהם,

תחת טובה שעשה אברהם לאבימלך ולעומתו,

ומוכיחו על העונש שבא עליהם.

זאת אומרת,

אדם

שמשלם רעה תחת טובה,

לא תמוש רעה מביתו.

אז בשביל שלא תמוש רעה מביתו,

צריך להיות משלם רעה

תחת טובה. במקום על טובה, לשלם טובה, טובה מוכפלת.

אדם שמחזיר רעה על טובה,

אז לא תמוש.

אז הוא לא אמר, מה חטאתי לך?

אלא הוא בא לומר,

מה הטובה שעשית לנו?

אם עשית לנו איזה טובה, הקדמת לעשות לנו איזה טובה,

ואנחנו שילמנו לך רעה תחת טובה,

אז באמת היה מגיע לנו איזה עונש.

אבל הבאת עלי ממלכתי חטאה גדולה, מעשים אשר לא יעשו,

והוא מוכיח אותו, אבל מה עשינו לך

רעה על איזה טובה?

אז מה פתאום מגיע לנו כזה עונש?

אז רואים מפה שאפילו הגוי מבין

שאם בן אדם לא מחזיר על טובה שהוא קיבל טובה,

אז מגיע לו שיהיה לו עונש,

עונש חמור.

וזה לפי אורח חיים. תמצית,

זה לא מנוסח הכי טוב, אבל תמצית.

הכרת הטוב בבני נוח,

על פי ספר דרך שיחה.

לצערי, הוא מתמצת פה כל מיני דברים ונושאים לא תמיד הלשונות שלו ברורים.

ברורים.

בטען רחל מלאה, ותאמרנה לו, העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו?

ועתה כל אשר אמר אלוקים אליך עשה.

צריך ביאור מה הטעם לכל הקדמה שהם אומרים לו, העוד לנו חלק

בבית אבינו?

היו צריכות לומר לו ישר, כל אשר אמר אלוהים אליך עשה.

התירוץ הוא,

אף על פי שאין מצוות כיבוד אב

בבן נוח,

בן נוח לא חייב בכיבוד אב.

מכל מקום יש חובת הכרת הטוב.

ועל זה אמרו שגם הן-הן חייבות

הכרת הטוב ללבן אביהם,

כי אין לנו חלק ונחלה בבית אבינו. הלא נוכריות נחשבנו לו.

אז רואים שבבן נוח יש הכרת הטוב.

אפילו שאין חיוב,

כיבוד אב ואם

בבן נוח, אבל הכרת הטוב,

יש.

לכן הן אומרות שאפילו הכרת הטוב הן לא חייבות.

למה?

כי אין לנו חלק ונחלה בבית אבינו.

הלא נוכריות נחשבנו לו.

אם לא היה ככה, היינו חייבות הכרת הטוב.

אז רואים שגם בני נוח, כי אז היו בחינה של בני נוח,

רואים שהכרת הטוב נמצא גם בבני נוח.

הרלב״ג מביא.

אחשוורוש היה מכיר טובה.

מלך רשע מרושע,

מכיר טובה.

כשאחשוורוש שמע

מה שסיבב לו מרדכי את ההצלה,

מה שדיברו בקטן וטרש וחרשו מזימה לרצוח את אחשוורוש,

והוא גילה לו את זה,

אז הוא ישר שאל אם שילמו לו גמול על זה.

מפה רואים

שהוא הורה,

שהיה ראוי לשלם לו גמול על מה שהטיב לו.

ולזאת שאל את המן מה לעשות באיש

אשר המלך חפץ בעיקרו.

הוא שאל, מה נעשה?

ואמרו לו, לא נעשה עם עוד דבר.

לא שילמו לו כלום על זה

שהוא הציל את המלך.

אז הוא אמר, אני חפץ בעיקרו.

אז רואים שהוא מכיר טובה, אחשוורוש,

מלך רשע,

מכיר טובה.

רשי על ישעיה טו,

גויים נטבעים על שלא מכירים טובה.

בני לוט נטבעו שהיו כפויי טובה.

בני לוט זה המון אומה.

לא יבואו בקהל ה' עד עולם.

הם גויים.

על מה הם נטבעים?

על הכרת הטוב, כי זו מצווה שכלית

שכל האנושות חייבת בה.

שהרי בכמה מקומות עמד אברהם ללוט,

בצאתו מחרן לקח אותו איתו,

בלכתו למצרים.

בזכותו הוא שולח מתוך ההפיכה

בסדום

ונלחם

בשבילו להצילו מארבעת המלכים.

והיה להם,

לצאצאיו, לעמון ומואב, לגמול טובה לזרעו.

והם לא עשו זאת, לא הכירו טובה.

אז רואים מפה שגויים חייבים בהכרת הטוב.

ואם לא,

לא יבואו בקהל השם.

בספר חסידים סימן תרסח.

על מה הכית את הטונחה?

זה שלוש רגלים.

על זה אתה נענש.

כיוון שמלומדת ללכת,

היה לך לחשוב שמה חולה היא?

מה אתה מכה אותה?

אתה רואה שהיא רובצת?

אולי היא חולה?

אולי יש לה סחרחורת?

למה אתה מכה אותה?

והוא עוון שהיא טריחה.

ולא יהיה כפוי טובה נגדה ולא יהיה כן נע.

שמעתם? הכרת הטוב לבעל חי.

הוא נושא אותך, לוקח אותך,

ופתאום הוא עומד.

אז מה אתה עכשיו מכה אותה?

לפחות תחשוב, אולי

תלמד זכות.

אולי לא מרגישה טוב.

היא מלומדת כל הזמן לקחת אותך שנים על גבי שנים. היא לא עצרה.

קרה מקרה שהיא עצרה.

ישר אתה מחבט?

אז על זה אתה נענש.

בחזון למועד, מאמר יוד בפסח.

אומר גם, הנה מצינו אצל בלעם הרשע,

שטבע אותו המלאך, למה הכית את אתונך?

וביאר בספר חסידים,

שהתביעה הייתה שהיה נגדה כפוי טובה?

ופה יש חידוש

גדול ונוסף.

בלעם הרשע

בא להשמיד עם שלם,

לקלל אותם.

והקדוש ברוך הוא משנה בשבילו סדרי בראשית

כדי להוכיח אותו ולמנוע אותו.

הוא פותח את פי האתון, משנה את כל הטבע בשביל למנוע ממנו

את הדבר הזה,

שהוא הולך לקלל עם שלם.

ועל מה תובעים אותו?

אין לך הכרת הטוב לבהמה.

רוצח המונים!

כן, אבל אתה גם כפוי טובה.

למה אתה מכה את הבהמה?

מפה יובן,

מה שאמר הגאון מווילנא,

יש בן אדם

שיגיע לעולם האמת.

והוא יגיד,

יתחילו להגיד לו, בוא, זה עשית, זה עשית, זה עשית, זה עשית,

זה לא עשית, זה לא עשית.

הוא אומר, רגע, רגע, סליחה.

אני כופר בכל.

זה הכל.

לא, לא עשיתי, לכן עשיתי.

אז אני כופר בכל.

תדונו,

כופר.

כאילו זה דבר אחד.

אומרים לו, לא, אומר הגאון מווילנא, לא, לא, לא.

אחת לאחת למצוא חשבון, אומר שלמה המלך.

נכנסת למסעדה?

הזמנת אוכל? איזה אוכל?

בדקת שהכל בסדר? יש כשרות, הכול?

נכנסת למטבח לראות אם יש משגיח בכלל?

ראיתם בודקים שם את הסלטים ואת הזעם ואת הירק?

התיישבת לאכול.

נטלת ידיים?

לא נטלת, נכון?

ברכת מוציא?

לא ברכת.

אכלת, כן?

אמרת דברי תורה על השולחן?

לא אמרת.

ברכת ברכת המזון?

לא ברכת.

מים אחרונים בטח שלא עשית.

על כל דבר ודבר. לא, אני בא ואני פיקויירס, אני כובר וזהו. תדונו, אני כובר וזהו.

אין דבר כזה.

אחת לאחת, מאה מיליון עבירות,

מאה מיליון חוסר מצוות,

על כל אחת ואחד מקבלים עונש.

הנה, רואים.

אדם,

מה ידונו אותו, על כאפיות טובה או על רצח עם?

היטלר מגיע לעולם האמת,

ואומרים לו, הלו,

אתה לא ברכת על האוכל.

הוא אומר, מה מדברים על האוכל? 80 מיליון הרגתי.

מה זה על האוכל?

כן, יש נוצרים שמברכים על האוכל.

מברכים.

אומרים מזמורים של תהילים של דוד המלך.

נוצרים.

וכן הלאה.

אז רואים.

הרי כל מה שהוא הולך לעשות, רצח עם,

את עמו של הקדוש ברוך הוא.

אבל תקפוי טובה לאתון.

היא נאמנה.

אתה רוכב עליה כל הזמן?

פעם אחת היא עצרה, אתה לא מברר?

והיא יותר חכמה ממך, היא רואה מלאך, אתה לא רואה כלום. אתה רואה בעיניים רק קללות, קללות.

בכסף, בכסף.

מלאך עומד.

האתון מזהה אותו, הוא לא מזהה.

בחזון למעדן.

עוד מביא.

נקודה זו חוזרת על עצמה גם אצל המן הרשע.

בפיוט אשר הני, זה אצל האשכנזים,

שאומרים לאחר קריאת המגילה בפורים,

וזה לדברי המחזור ויטרי,

מתחבר על ידי אנשי כנסת הגדולה,

מובא שמה, ולא זכר רחמי שאול,

כי בחמלתו על הגג.

איך נולד ההמן הזה?

בזה ששאול חמל

על הגג

ולא הרג אותו.

אז באותו לילה,

בכלא,

נזדמנה לו שמה

מפגרת אחת,

ומזה יצא בסוף המן.

אז הוא לא זכר את רחמי שאול.

אז רואים שהוא היה צריך להכיר טובה,

הרי בגלל ששאול,

מלך ישראל,

חמל

על הגג הסבא של הסבא שלך,

אתה יצאת.

אז אתה הולך להשמיד את העם הזה?

שחמלו?

בגלל שחמלו אתה קיים.

אתה הולך להשמיד אותם?

וגם כאן הטמיעה העצומה.

המן רוצח ההמונים,

הולך להשמיד את כל היהודים ביום אחד.

ועל מה טובעים אותו?

שהוא לא מכיר טובה? לשאול,

שהציל את הסבא של הסבא שלו.

איך אתה לא מכיר טובה?

גם קטנים מחויבים במידת הכרת הטוב.

האור יחזקאל אומר, בדרכי העבודה הרוחנית

נמצאים עניינים

שהם תכלית האדם.

והמגיע אליהם

מגיע לשיא השלמות הנדרשת ממנו.

באותו עניין נדרש

גם מקטני הקטנים

ואי תחילת העבודה.

הוא אומר, כשאנחנו הולכים לעבוד

את עבודת הקודש, עבודה רוחנית,

יש עניינים שהם תכלית האדם. זו התכלית של האדם.

ומי שמגיע אליהם,

הוא מגיע לשיא השלמות שדורשים ממנו.

ואת זה דורשים גם מקטנים.

חובת הכרת הטוב נטבעת אפילו מתינוקות.

כמו שאנחנו רואים,

כשאדם נותן מתנה לתינוק,

האמא מבקשת מהתינוק לומר

תודה לנותן.

משום מה קראת הטוב.

בטעם הדבר,

מפני שהמעלות הגדולות ביותר

חייבות להיות נמצאות בטבע האדם.

ומבלעדי זאת

אין אפשרות להשיגם.

ומכיוון שהן מוטבעות בכוחות של האדם,

היב אפילו הקטן שבקטנים

שתהיה לו שייכות אליהם,

ועל כן נטבעת הכרת הטוב אפילו מהקטנים.

אז זאת אומרת,

יש בו, רק הוא עוד לא, הוא כל כך קטן שעוד לא יודע לזהות מה המידות שיש בו.

אבל ההורים, אתם רואים, מחויבים להוציא מהבן

את המידות האלה לפועל.

תגיד תודה,

תגיד תודה. לא, אתה לא מקבל, תגיד תודה.

בבקשה.

יופי.

אז זה אפילו קטן חייו.

קטן חייו.

לכן, המן הרשע, איך אתה לא מכיר טובה

לשאול המלך?

בזכותו אתה חי.

איך אתה בלעם?

לא מכיר טובה לאתון.

אז זאת אומרת, הכרת

הטוב מחויבת.

היא מצווה שכלית והיא מידה טבועה באדם,

גם אצל הגויים וגם אצל הקטנים.

ואנחנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא שהשבת הגיעה.

לכן ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,

בקוראי עונג שבת,

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,

בקוראי עונג שבת.

עם מקדשא,

מקדשא,

מקדשא שביעי שבת,

עם מקדשא,

מקדשא,

מקדשא שביעי שבת.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,

בקוראי עונג שבת,

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת.

שבת וקורא עונג שבת שבת שבות שבת.

אומרים בי חנניהו ברגשויהו אומר רוסה גדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כוך.

הרבו לעם תורו ומסוות שנה אמור אדונו חפש למען זבגו יגדיל תורו יאדיר.