כבוד אב ואם - חלק ג | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

כבוד אב ואם חלק ג'; פרק ו': כיבוד אביו ואמו; חייב אדם לכבד אביו ואמו לעזור להם בכל הענינים שהם צריכים בהם עזרה ואפילו שלא ביקשו ממנו כגון; להאכילם ולהשקותם ושאר דברים שהשמש משמש את רבו כגון; לרחוץ לו פניו ידיו ורגליו וכן נועל לו מנעליו וחולצם וסך אותם את ההורים אם צריך לסוך ומלבישם ומכסה אותם מפני הצינה. 

וכתב בתנא דבי אליהו פרק כז': "לא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהם הולכים בבגדים בלויים אלא ילבישם בבגדים נאים! אם לובש אדם את עצמו בחמשה מנים ילביש את אביו ואת אמו בעשרה מנים!" פי שתים! וכן מכניס ומוציא כגון; שאביו או אמו זקנים ואינם יכולים לילך לבדם וצריך להוליכם כגון; לבית הכנסת או לשאר ענינים והצרכים או צריכים יד להשען עליה אז צריך להיות מכניס ומוציא. 

ובכלל הכיבוד שילבש בגדים יפה בשעה שמשרת אותם, וכתוב במדרש רבה דברים (א טו): שרבן שמעון בן גמליאל ראה מעלה בעשיו שהיה משמש את אביו בבגדים מעולים! רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ימי כיבדתי את ההורים ולא היה אדם שכיבד את ההורים כמוני! חוץ מעשו שאפילו למאית ממה שהוא עשה – לא הגעתי! שאני הייתי מכבד את ההורים בבגדים צואים וכשיוצא לשוק לחוץ לובש בגדים נאים, והוא היה מכבד את אביו בבגדי הַחֲמֻדֹת כל פעם שנכנס לאבא לובש את הבגדים הכי מעולים נכנס, יוצא מחליף, עוד פעם קורא לו עוד פעם נכנס מחליף בגדים! משמש את אביו בבגדים נאים!! 

כשיכנסו האב או האם לבית הבן יקבל אותם בסבר פנים יפות! לא להשאר בדכאון של היום... ההורים הגיעו? מלכים הגיעו! הגיעו המלכים!! 

כשאביו ואמו ישנים לא יעירם משנתם ולא יפריע שנתם, זה לא רק לא יעיר גם לא יעשה רעש שיעיר... כמו שמצינו במעשה הידוע של דמא בן נתינה, ואפילו על ידי זה יהיה לו הפסד גדול! אפילו אם הבן יפסיד כסף אז לא יעיר. אבל בספר חסידים כתב: שאם הם יצטערו אם הוא לא יעיר אותם, לדוגמא; שמישהו רצה לבוא ולתת הרבה כסף לאבא שלו ויהיה לו מזה רווח והאבא יודע שהוא לא יעיר אותו והפסיד אותו - אז צריך ומצוה להעיר אותו. הכל כולל האמא כאמור. 

אז המעשה של דמא בן נתינה הוא כך: פעם אחת נאבדה אבן של בנימין מאבני האפוד, היה באפוד את השמות של השבטים ולכל שבט היתה אבן מיוחדת; האבן של בנימין נקראת "יָשְׁפֵה" (שמות כח כ) וחפשו חכמים: היכן אפשר לקנות אבן זו? נודע להם שלדמא בן נתינה יש את האבן, באו אליו לקנות וקבעו עמו שישלמו לו: מאה דינרים! הלך לחדר להביא להם את האבן וראה שאביו ישן; יש אומרים: שהמפתח של התיבה שהיתה מונחת בה האבן היתה על ידו של אביו והוא לא יכול להעיר אותו, יש אומרים: שרגלו של אביו היתה מונחת על התיבה הוא לא רצה להזיז את הרגל ולהעיר את אביו. 

יצא לחכמים שהמתינו לו ואמר להם: שאין לו אפשרות למכור להם את האבן, אמרו לו חכמים: אולי המחיר שקבענו לא מוצא חן בעיניך? אז הציעו לו: מאתים! מאחר שלא הסכים הציעו לו: אלף דינרים! ולא הביא להם את האבן, לאחר זמן שהתעורר אביו הביא לחכמים, רצו לחכמים לשלם לו אלף דינרים כמו שהציעו לו בפעם השלישית: "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהלים טו ב) זה היתה כונתם אז לשלם מה ענה להם? וכי אני אמכור את כבוד אבי בממון?! איני רוצה להנות מכבוד אבי! והסכים לקבל רק מאה דינרים כמו שדיברו בהתחלה, כי לא עשיתי את זה בשביל להרים את המחיר. 

מה פרע לו הקב"ה בשכרו? בו בלילה ילדה הפרה שלו פרה אדומה! ונכנסו חכמי ישראל אצלו לקנות את הפרה אדומה ונתנו לו משקל זהב כמו משקל הפרה! אם היא היתה טון - נתנו לו במשקל זה זהב! ואם היא טון וחצי?...! אמרו חכמים: "ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מקבל שכר – מי שמצווה ועושה על אחת כמה וכמה!" זאת אומרת אנחנו מצווים בכיבוד אב ואם ואם אנחנו עושים כראוי מה שצריך על פי ההלכות שאנחנו לומדים; אז אם הוא קיבל טונה זהב! מה מגיע לנו? חוץ מאריכות ימים!... "גדול המצוה ועושה - יותר ממי שאינו מצווה ועושה!" 

וכן אם אביו ישן ואם לא יעיר אותו יעבור זמן התפילה או שאר מצוה - מותר להעירו, ומכל מקום טוב יותר להעיר אותו על ידי אדם אחר. מכלל כיבוד אב לקרוא לבנו על שם אביו שזהו כבודו וטובה למת וזכרו לדור דור, בקהילות הספרדים נהגו לקרוא גם בחיים על שם האב או האם, ומצינו מנהג זה בראשונים, גם בתימן היו קוראים סאלם בן סאלם, רומיה בת רומיה - שם אמי כך, היו קוראים על שם ההורים. 

צריך אדם לגור במקום אביו ואמו, בסביבה כמו שאומרים כדי שיוכל לכבדם, יש כאלה בורחים בכוונה לכיונים אחרים אול לחו"ל... אלא אם כן מחלו על כבודם ההורים, או שהוא עוזב את המקום בשביל שהוא צריך לישא אשה, ושמה הוא לא יכול לגור בגלל שהאשה סיכמה איתו שיגורו במקום אחר – והוא הסכים, או שהוא צריך ללמוד תורה ואז הוא צריך לעבור לעיר אחרת או למקום אחר, או שאר מצות שהוא לא יכול לקיים במקומם, אבל לכתחילה צריך להיות בסביבות ההורים כדי שיוכל לעזור ולסייע בכל מה שנצרך. 

ידבר עמהם בנחת ובלשון רכה וכבוד ואדנות כמדבר למלך! וגם צריך לדבר בצניעות ובבושת פנים! נו, מי יכול להגיד שהוא מקיים את זה? בנחת בלשון רכה - לא להרים את הקול עליהם חלילה! בכבוד וכאדנות וכמדבר למלך! ובצניעות ובבושת פנים. אם ביקשו אביו או אמו שיעשה דבר מה - יעשה דבריהם ובזריזות! מיד ללא עיכוב, ובספר חרדים מביא ממדרש במדבר רבה על נפתלי, כתוב עליו: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה" (בראשית מט כא) היה מכבד את אביו הרבה! שהיה אביו שולחו לכל מקום שרוצה והיה זריז בשליחותו ורץ כאַיַּל! אז הוא בירך אותו בברכה הזו נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה – הוא היה רץ ברגליו במהירות! 

ישתדל לעשות בעצמו הכיבוד ולא על ידי שליח, וגם לא ישלח את בניו לשרת את אביו, אלא ישרתהו בעצמו! כמו שמספרת הגמרא בקידושין לא' על אבימי בנו של ר' אבהו: שהיו לו חמשה בנים, וכשאביו היה בא אליו היה מחכה ליד הדלת רץ ופותח לו ועד שהוא מגיע לדלת היה אומר: כן כן כן כן רגע רגע רגע! שלא יהיה משתהה וחושב: שלא שמעו אותו, ולא היה שולח את בניו! לא כתוב בן כמה הוא היה אבימי, כנראה הוא היה מבוגר, אחרת מה המעלה? זאת אומרת יש לו ילדים שיכולים לרוץ יותר מהר! לא? לא! הוא בעצמו. 

כשנותן לאביו את צרכיו יתן לו בסבר פנים יפות! שאם יתן לו כל מעדנים שבעולם והראה לו פנים זעופות - נענש עליו! כך אמרו חכמים: "יש המאכיל את אביו פטומות - ויורש גיהנם!" מאכיל את אבא שלו מאכלים מפוטמים טעימים מעדנים - אבל נותן לו בפנים זעופות או ככה מזלזל שם את הצלחת ככה לא יפה – נענש! וכן להפך; אם הוא מעביד את אביו בעבודה קשה וכוונתו לטובה כדי להציל אותו מעבודה יותר קשה ומדבר לו פיוסים ומראה לו שכוונתו לטובה - נוחל עולם הבא! 

"ויש מטחינו בריחים - ויורש גן עדן!" באיזה ציור? בציור: שבאים מן הצבא לקחת את האבא לצבא, אז הוא אומר לו: אבא! אני אלך לצבא במקומך אבל אתה תעבוד בריחים כי מישהו צריך לטחון לא היה פעם מיקסר צריך לטחון זה קשה! אבל זה כאילו מטיל עליו מלאכה קשה אבל מציל אותו מהצבא!! היה מעשה בבן אחד שהיתה גזירה: מי שלא עובד - מקצצים לו את הידים והרגלים! ואבא שלו לא היה עובד רק הוא היה טוחן ועושה הכל והאבא היה בטל, ובאו פעם השרים והוא ראה אותם שהם באים אמר לאבא שלו: לך! לך תקח את הריחים תסובב אותם והם יבואו אלי, באו ראו שהוא לא עובד - קיצצו לו את הידים והרגלים - ירש ישר גן עדן! 

כתב המאירי: שמצוה זו של כיבוד אב ואם - אין לה שיעור למעלה! ובירושלמי, במעשה של ר' טרפון שכיבד את אמו מאוד מאוד! פעם לא היו לה נעלי בית לצאת כמו שאומרים לחצר אז הוא שם את כפות ידיו מתחת לרגליה והיא הלכה עליהם! והיה כל פעם שהיא עולה למִטה שוכב-כורע כמו דרגש והיא דורכת עליו ועולה למיטה- כך היה מכבד אותה! כשהוא היה חולה, באו חכמים לבקרו, אז היא בכתה, וביקשה מהם: תתפללו עליו! תתפללו עליו, אתם יודעים איך הוא מכבד אותי? איך הוא זה... אחרי ששמעו מה שהוא עושה אמרו לה: אפילו עשה כן אלף אלפים יותר מזה - לא הגיע לחצי ממה שחייבה התורה! 

אם אדם יודע שיתנו לו בזכות אביו והוא צריך לדבר-מה אע"פ שהוא יודע שיעשו גם בזכותו לא יאמר: עשו זה בשבילי, אלא יאמר: עשו בשביל אבא! לתלות הכבוד באביו, כי מה שעושים זה בשביל הכבוד של אבא שלו, וכן אם באמצע שהיה מתעסק עם בני אדם, והוא רוצה ללכת לשרת אביו, אבא שלו צלצל צריך משהו דחוף, אם הוא נמצא באיזה ענין או באמצע עבודה, לא יגיד: שלחוני, אלא יגיד: מהרוני בשביל אבי! זאת אומרת אני הולך לשמש את אבא! זאת אומרת יתלה את הכבוד באביו, הוא הולך לשמש את אביו. 

מי שהוא רוצה באמת לכבד את אביו ואת אמו; אומר הרב גאנצפריד בקיצור שלחן ערוך (קמג' כא') אומר: יעסוק בתורה ובמעשים טובים - שזה הכבוד הגדול לאבות! שאומרים הבריות: אשרי לאב ואם שגידלו בן כזה! אבל אם הבן הולך בדרך הישר - הרי אבותיו ישאו חרפה עליו! והוא מבייש אותם בבושה שאין גדולה הימנה! 

וכן אם ההורים רוצים למנוע אותם מללמוד תורה, הוא לא שומע להם! והוא מקיים מצות כיבוד אב ואם, כי אם הוא לומד תורה ראינו עכשיו שכתוב: מי שרוצה באמת לכבד את אביו ואת אמו יעסוק בתורה ובמעשים טובים שזה הכבוד הגדול לאבות! אפילו שכרגע הם לא מבינים אבל בסופו של דבר הם יבינו, ואם גם לא זכו להבין עד שמתו - הרי זה מה שיעלה אותם למעלה, בבוא הזמן אחרי הגיהנם, כי 'בְּרַא מזכה אבא!' בזכות התורה והמעשים טובים הוא יזכה אותם אז בודאי שזה כיבוד אב ואם, כי יש מצוה גם לכבד את ההורים אחרי מותם יותר מאשר בחייהם! 

אז לכן אני לא ארבה יותר במילים כדי שתזכרו תשננו את זה ותזכרו את הדברים, צריך לדעת הכל, לא לשכוח פרט אחד! כי זה: או מאריכים ימים! או מקצרים ימים...

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv