להחזיק בדבר שקיבל על עצמו | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
הרב יצחק לוינשטיין זכר צדיק לברכה במאמר להחזיק בדבר שקיבלנו
אחד מגדולי העיקרים
הוא בעניין החלטה
שמה שאדם החליט בדעתו שכן צריך להיות
צריך לאחוז בזה וגם להתחזק ולהתרפות בזה
ובזה תלוי הגדלות
וגם צריך להתחזק מלהתרפות בזה שלא יהיה רפה
בזה תלויה כל הגדלות
ההבדל בין אחד
שמה שמחליט בדעתו הוא אוחז בה
לבין רעהו שהוא מתרפא בה
אפילו שהוא לא מניח אותה לגמרי אך האחיזה בהחלטה היא לא תמידית
ההבדל בין שניהם הוא למרחקים
וגם זה מעיקרי המוסר
כי אם אחד שומר הסכמתו בגדרי החיצוניות שהחליט
אז יש מקוות שיש בו גם בכוח לאחוז בענייני הפנימיות.
מצינו ביעקב אבינו במדרש מובא בלכתו על בית לבן
התחיל להתבונן אודות בואו ללבן
כלום יש תקווה שיתמלאו משאלותיו?
ואמר
הלא אליעזר עבד זקני
שהלך לקחת את רבקה
היה לו כל טוב אדוניו בידיו
הוא בא עם עשרה גמלים מלאים כל טוב
אבל הוא מגיע עכשיו כשאין בידו כלום אליפז לקח לו את הכל השאיר אותו עירום בעירייה
אז עם מה הוא יבוא בלי מתנות לקחת את הבת?
אבל נתחזק אחרי כן ואמר עזרי מעים אדוניי
זאת אומרת
הוא אמר
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים אל ההורים
מאין יבוא עזרי?
אם ההורים היה ככה וככה אז עזרי מעים אדוניי
ובהרגש זה כתוב
ויצא יעקב
שבזה הכוח וההסכמה שהסכים בדעתו
הלך לבית לבן
ולא נתרפא מהסכמתו זו בכלום
ויצא יעקב
לא הלך, ויצא
יציאה
על מנת להגיע לתכלית שהוא בחר
וזה מצינו אצל אבותינו הקדושים
שהייתה להם תמיד החלטה יציבה,
אמיצה ותכליתית מוחלטת
אבל גם מצינו כך בפרשת כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב
עם רב ממך
כתוב לא תירמם
וצריך הכהן לדבר עליהם
לכל העם לפני המלחמה לבל יירח לבבם
נכון
כי בלי דיבור של הכהן הם פחדו מכל מה שראו עיניהם
והדיבורים של הכהן היו לחזק את ליבם, לבטוח בשם
ואם לאו
לא תוכל להיות ישועת השם
צריכים לבטוח
אם בוטחים אבוטח בשם חסד לסביבנו
ומה קרה עם אלה שגם אחרי הדיבורים של הכהן לא היה לבבם חזק בביטחון בשם
שלחו אותם הביתה
והשאירו רק את הבוטחים בשם לבדם
ומי חיזק את לבבם?
הכהן בדיבוריו
רואים מזה
כי בחיזוק אחד
בעכירם את האמת
נשארה להם הכרה היא
ונמשכה זמן רב כל ימי משך המלחמה.
אז אנחנו רואים
מיהם הראויים למלחמה?
רק אלה שהם בהכרה,
שמכירים
אחרי התבוננות
שהיא אצלם חזקה כברזל שלא תימות לעולם.
רק בעלי הכרה כזאת
בצדקת
הדרך בביטחון
רק אלה יכולים
שלא תימות
רגלם לעולם.
וככה היו כל כלל ישראל.
כי זה הגדרים בתורה לעלות
למדרגה הכי גבוהה.
המגיד מדובנה
אומר על הפסוק לפתח חטאת רובץ,
הוא כותב בשם הגאון,
לפתח פירוש
במקום שאתה משאיר פתח ליצר הרע,
שהקבלה שאתה מקבל לקיים מצוות עשה,
או שאתה מקבל עליך לא לעבר על לא תעשה.
זה לא קבלה מוחלטת,
זה הספק, שאתה לא מחליט.
מביא לחטאת.
כי היצר הרע רובץ,
הוא אורב עליך להפריע לך, ואם נשארת לו פתח פתוח,
ודאי שהוא ייכנס.
אבל אם הקבלה שלך היא בכל הלב ובכל הנפש ובכל מאודיך,
ואתה אומר, המוטה פעם!
חייב לקיים את המצוות האלה,
או לא אעבור את העבירה הזאת.
האלוקים שיודע את מצפונך יעכב את היצר הרע מלגשת אליך.
הכל תלוי בהחלטה.
ומצינו בתשובות הגאונים
שרב ששת
לקח על עצמו אחד ממילא דה חסידותא של רב,
לרב היו עשר מילא דבראים, דברים של חסידות?
הרי שהוא נפטר, התלמידים כל אחד, לאף אחד לא יכול לקחת את כל העשר שלו.
אז כל אחד לקח משהו.
רב ששת ורב יוסף
לקחו על עצמם לא להסתכל חוץ לארבע אמות.
רב לא היה מסתכל חוץ לארבע אמות. זאת אומרת, בתוך ארבע אמות זהו, זה העיניים שלו שמה.
לא מגביה, לא מחפש, לא שומע צלילים, לא כלום.
בארבע אמות, כולו שקוע ושקוט בתורה,
לא מזיז את עיניו ללא מטרה.
אז רב ששת לקח על עצמו אחד מהדברים האלה, את העניין הזה, לא להסתכל מחוץ לארבע אמות.
וכשראה שקשה לו, והוא קיבל את זה בקבלה גמורה,
להיות כמו הרב שלו בדבר הזה,
וראה שקשה לו מאוד לאחוז בזה ולקיים את הסכמתו,
יתפלל שהוא יהיה עיוור.
והוא נהיה עיוור.
עד כדי כך היה קשה בעיניהם לבטל את מה שהסכימו והחליטו.
זה נקרא החלטה אמיצה.
הולכים עד הסוף.
שבת שלום.