המידות חולי הגוף והנפש | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

הגאון ר' יצחק לוינשטין זצ"ל במאמר 'המידות חולי הגוף והנפש': האדם בטבעו מפחד מאוד אם יש לו איזה חולי ואם מרגיש בעצמו קצת שינוי מהרגלו - מיד הוא דורש ברופאים! כל שכן אם המחלה היא מחלה באמת, והיא מקצרת את חייו - הלא יפזר אדם כל רכושו ויסע למקומות רחוקים אם ישמע שישיג שמה רפואה למחלתו, כי כל מה שיש לו - יתן האדם בעד נפשו !וכל שכן אם המחלה מלווה גם ביסורים רבים! ועוד, אם יש לו בזיונות רבות ממנה, כגון; חולי הנופל, מחלת הנפילה רחמנא לצלן! בשעה שנופלת המחלה עליו הוא נופל לארץ וצועק הרבה, זה לאו דוקא מחלת הנפילה הרגילה שאנשים נופלים, יש מחלת הנופל שהוא גם נופל וגם צועק! 

כמה גם יגיעות יתייגע האדם אם יוודע לו: שיוכל להשיג איזה רפואה! ואם לא ירפא את עצמו ויש רפואה - למשוגע יחשב! אז נשאלת השאלה: למה לא מחפש האדם רפואה למידותיו? ולא מדובר אודות רפואה בגלל שיש לו חסרון השלימות, שהמידות גורמות שהוא חסר בשלימות, אלא מדובר ברפואה פשוטה! משום שהמידות זה מחלות שמקצרות את חיי האדם!! והוא סובל מהם גם יסורים, וגם יש לו ביזיונות מהם!! זה מחלות מסובכות. 

ניקח לדוגמא; את מחלת הכעס, וזה לשון המסילת ישרים פרק יא': הנה יש רגזן אשר עליו אמרו חז"ל בזוהר: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" והוא הנכעס על כל דבר שיעשו נגד רצונו ומתמלא חמה עד שליבו בל עמו ועצתו נבערה והנה איש כזה כדאי להחריב עולם מלא אם יהיה היכולת בידו כי אין השכל שולט בו כלל והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות!" אומרים על אחד כזה: חיה טורפת! "ועליו נאמר: "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ?" (איוב יח ד) הוא כעס כי הקב"ה מעניש אותו שהוא חושב: שלא מגיע לו! טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ אמרו עליו הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וכי הקב"ה לא משגיח והדברים באים באקראי?! 

"ואדם כזה הוא קל ודאי לעבור על כל מיני עבירות שבתורה אם חמתו תביאהו להם, כי אין לו מניע אחר אלא כעסו ואל אשר יביאהו ילך". האם זה לא ממש כמו חולי הנופל? חולי הנופל בשעה שתוקף: אין לו כלל חוש אנושי, האדם לא נשלט, זה לא בהכרה, לא בידיעה, פניו משתנים, והוא צועק, והוא רוצה להכות אנשים! וכשעוברת המחלה הוא מרגיש את עצמו חלש כמה שעות! וכל זה קורה לו בשעה שמתעוררת המחלה אל הפועל, אבל גם פוגע בו החולה גם מעט-מעט בגופו יש לזה השלכות גם, וזה לא דומה ממש לכעס?! בשעה שנופל אדם בכעס נאבד אצלו כל החוש האנושי, ומדבר דברים שלא שייכים זה לזה, ופניו משתנים וצועק ומנענע ידיו להכות! - ממש אין הפרש ביניהם; בין חולי הנופל לבין כועס. 

אחרי הכעס הולך האדמימות מהפנים ומגיע חיוורון, ומרגיש חולשה בגוף, והאדם חלוש לאחר מכן צריך לשכב כמה שעות במיטה, אבל הכעסן גם כל ימיו פוגע הכעס מעט-מעט בגופו! מי לא יודה בדברים האמיתיים הללו? ויש לו גם בזיונות מן הכעס! גם הרופאים יודו בזה! נו, ומה לא יעשה אדם אם תהיה היכולת בידו להשיג ארוכה למחלתו? 

יש עוד מחלה קוראים לה 'מחלת הבאק' (לא מכיר, מכירים מחלת הבאק?) היא אוכלת את העצמות מעט-מעט עד שמת ממנה! נו, והאם בעל קנאה שמקנא בחבירו בכל מה שיש לו גם זו מחלה שאוכלת את עצמותיו מעט-מעט הלא הכתוב אומר: "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי יד ל) מי שהיה קנאי בימי חייו גם עצמות לא ימצאו בקברו, אז למה הוא לא מבקש רפואה למחלה זו? ומה עם מידת עין הרע? אדם שהוא רע עין! שהחוקרים הבחינו: כי זה מזיק מאוד לאדם הצר עין! מדוע לא יבקש על זה גם כן רפואה? 

בני אדם זהירים: לא שותים כל משקה שנותנים להם, ובפרט אם זה משקה משכר! כי ברגע שמשכרים אותו – הוא נמסר כבר ברשות אחרים לגמרי! יכולים לעשות בו מה שרוצים; לרוקן לו את הכיסים, לקחת לו את הכסף, לזרוק אותו באיזה רחוב שרוצים, הוא כבר נמסר ביד אחרים, נו, אז מדוע זה לא נחשב למחלה כשחונפים לאדם בדברים רכים והוא נעשה עבד שנמכר לחונף! מחניפים לו, ברגע שמחניפים לו אז הוא מתרכך, נמס... והוא נהיה עבד למחניף - זה גם מחלה! אם היה ברור לכולם: שהמידות הרעות הם מחלות כשאר מחלות, לא רק מצד הנפש, מצד הגוף! והיו מבקשים להם רפואה היו רואים: שאין תרופה למידות - בלי דרך התורה. 

ואז יהיה ברור לאדם: שהוא חייב ללכת בדרך התורה, אחרת הוא לא יפטר מהמידות הרעות, מהמחלות האלה הרוחניות שפוגעות בגוף! לא רק בנפש. כי למה יגרע מה שבאלו המחלות אם לא יתקן אותם הרי הוא ילך לאבדון בנשמתו, וגם גופו ילך לאבדון. 

סיפרנו בעבר: שהיה רופא שהוזעק מהרה: יש אדם כנראה עם התקפת לב! אז הוא הגיע במהירות בלי תיק בלי סטטוסקופ בלי כלום, והתחיל לחקור את החולה: מה כואב לך? אז הוא אמר לו כך וכך, מתי זה התחיל? אז הוא אמר לו כך וכך, ואמר לו: יש לך סכסוך עם השכנים או משהו כזה? אז הוא אומר: כן והתחיל לקלל אמר לו: זהו זה ההתקפה! זהו, הוא בירר: מה שורש המחלה? אצל הרופאים בדרך כלל נותנים לך כיסוי להרגע, אבל לא פותרים את הבעיה הם לא עומדים על שורש הבעיה: מה שורש הבעיה? מאיפה זה מתחיל? 

אז בדרך כלל רוב המחלות צצות מהמידות! אם אדם היה שליו ובטוח בה', מלא אמונה והכל - כבר הוכח בסטטיסטיקות שלהם: שאנשים דתיים מאריכים ימים יותר מאנשים החילונים בנקודות כאלה ואחרות שיש להם גם מחלות! כי יש להם במה לבטוח, אבל בן אדם שאין לו בכלל במה לבטוח אז הוא רק בחששות- חששות והוא גומר על עצמו. אבל מי שיש לו שלוה ומנוחת הנפש ומאמין בה' והכל ואין לו מידות רעות - אדם כזה יכול להאריך ימים בלי סוף! תראו את כל חכמי ישראל 100,104,107 עם כל הלחץ; שכל העולם עליהם ובאים אליהם ושואלים אותם ולא נותנים להם מנוחה והכל - עם כל זה. אז שורש כל המחלות: זה המידות! ובזה אף אחד לא מטפל. 

ועד כמה המחלות המידות יכולים לאבד לגמרי את האנושיות מהאדם ממש כמו בחולי הנופל, אפשר לראות ממעשה קורח; והכתוב מעיד עליהם: שהיו: "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" (במדבר טז ב) חז"ל אמרו במדרש: שהכתוב אינו רוצה לפרסמם בפירוש - מחמת גדלותן! רק על ידי רמזים וסימנים. 250 ראשי סנהדראות! והפליאה היא: איך נפלו ממדרגות כה גדולות! ונעשו כל כך טיפשים? כי המה הלא ראו המופתים שנעשו על ידי משה! וראו על כל שעל שהקב"ה חפץ במשה: להיות שליחו ונביאו! איך נהפך שכלם לומר: שמשה בדה הכל מליבו! ולחלוק על הקב"ה?! 

אבל אין שום תימה, כי יש מחלה שקוראים לה: כבוד! יש מחלה שקוראים לה קנאה! ובשעה שמתגברת המחלה - בטל אצלו הרגש האנושי. וכן דתן ואבירם, כששלח אליהם משה, אמרו: "לֹא נַעֲלֶה!" (במדבר טז יב) עזי פנים! מפני מה? הם אמרו כך: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר?!" (במדבר טז יג) איזה שקרנים! האם היה ממש בטענה? ממתי ארץ מצרים היתה זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ? הלא כתוב: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב כג) והיה פרעה רוחץ בדמם של התינוקות! 

והאם היה רע להם במדבר? ענני כבוד מקיפים אותם וסוככים עליהם! ומיישרים להם את הדרך. האם לא היה להם מה לאכול? היה להם את המן עם כל הטעמים! בלי שום יגיעה ורק במחשבה היו יכולים לבחור איזה טעם שהם רוצים. אבל כל זה היה בגלל מחלה; הקנאה והכעס - היה להם מחלות, היו חולים; מחלת הכעס והקנאה. כי הם רצו לחזור מצרים ולשים בראשם את דתן ואבירם היה להם ענין. 

וקורח עצמו, שעליו הקשו חכמים: "קורח - שפקח היה! מה ראה לשטות זו?" ותירצו: "ראה שלשלת יוצאה ממנו: שעתיד לצאת ממנו שמואל!" נו, אז האם התירוץ הזה מספיק להצדיק לעשות את כל מה שעשה? הלא הוא האמין בה' שהוא רַב עֲלִילִיָּה ויהיה לו עצה שאפילו אם הוא יֹאבד - יצא ממנו שמואל! ונראה, שחכם ואדם גדול היה! וכי משום שגילוחו אותו והניפו אותו - יהיה חולק על הנבואה ועל הקב"ה? ואשתו תהיה ה'מורה דרך' שלו?! היא ששלחה אותו! למה? הסירו לכל הלֵוִיִם את כל השערות שהיה להם בגוף (במדבר ח ו) וגילחו אותו והניפו אותו, אז אשתו צחקה עליו: מה עשה לך משה רבינו? מה עשה לך! והיא היתה המורה דרך, היא שלחה אותו היא... היא... אבל גם לו היה מחלה; קנאה וכעס. 

אומר הרב יצחק לוינשטיין: אחרי כל מה שאני אומר לכם: חשבתי, למה לא כתבו את המחלות האלה גם בחכמת הרפואה? כמו שאר המחלות, וקראו להם מחלת הכעס, מחלת הקנאה, מחלת החנופה מחלת צר עין! למה לא כתבו? בהתחלה אמרתי: מפני שהם באים לא מצד ההשתנות בגוף, אלא מצד הנפש; שאר המחלות הם באים מהשתנות הגוף, אבל המחלות האלה אין להם אחיזה בבשר האדם, לכך הרופאים לא עמלים להשיגם, כי אין למחלת המידות מהלך בבשר הגשמי כי היסוד הוא בנפש. אבל שוב חשבתי: כי זה עצמו שלא רשמו את החולאים של המידות בספרי הרפואה - גם זו מחלה! מחלה גמורה בלי שום הגזמה, 'מחלת הרצון והתאווה!!' כי אם רצונו של אדם ישאהו - יעשה כל דברים זרים ורעים שבעולם, ואין צורך להאריך בזה. 

כלל הדבר: כי הוא ממש עבד נמכר לרצון, ואינו הולך אחר השכל. זו מחלה, שאדם לא הולך אחרי השכל – זו מחלה. אומרים לאדם: מה, אין לך שכל?! אומרים לו, יש מחלה כזו. אדם שהולך כעיור אחרי רצונו, שזה יצרו - הוא חולה במחלה קשה! וזה לשון מסילת ישרים פרק ב': "וההולך בעולמו בלי התבונות: אם טובה דרכו אם רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר!... כי אולם חסרון השמירה מפני העיורון הטבעי או מפני העירון הרצוני, דהיינו; סתימת העינים בבחירה וחפץ – אחד הוא!" בין אם אדם עיור לא רואה בכלל או לא רוצה לראות – לא רוצה לראות, יש לו עיורון רצוני הוא סותם את העינים בבחירה וחפץ זה בדיוק אותו עיורון זה לא משנה. 

ואנחנו רואים מזה: כי זה מחלה ממש כמו עיורון טבעי, וזה פשוט- פשוט! מפני שהמחלה הזאת מחלת הרצון לא ללכת אחרי השכל, כוללת את כל האנשים, לכן אינם יכולים לראות ולהרגיש את מחלת המידות, כי המה נגועים במחלת הרצון, וזה מחלה כוללת שמעוורת את עיניהם לא לראות את המחלות שבאות מהנפש, ושאין להם אחיזה בבשר הגשמי. 

אתם רואים: מחלת הרצון של כמה משוגעים - גורמת לעולם שלם לקבל זריקות מוות! ומחלת הרצון שאדם רוצה ללכת לעבודה או להשלים את התואר או משהו אחר, מחייבת אותו לעשות זריקות מוות! כי הוא אומר: מה, לא יהיה לי עבודה? מה, לא יהיה לי תואר, אני כבר בסוף התואר, ובלי תו ירוק לא יכניסו אותי, אז בגלל מחלת הרצון אז הוא מוכן למות אפילו! אבל הוא לא רואה שהוא ימות, ואפילו שהוא רואה כמה אנשים מתים! ואפילו שהוא רואה תופעות לוואי!! ואפילו הכל מחלת הרצון לעבוד, מחלת הרצון להשיג תואר - הורגות אותו, יש לך מחלה יותר כבידה מזו?! 

וחז"ל אמרו במדרש... לא יאומן! למה אמר משה לקורח ועדתו: "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ" (במדבר טז ה) למה לחכות לבוקר? עכשיו תן להם בראש! תראה להם מה זה. אמר: "שמא זה בא להם מתוך מאכל ומשתה" אז עכשיו הם בשכרון חושים, הם קמו מסעודה סיחים וזה.. אנטריקוט ופה ושם, אז כנראה זחה דעתם והם מדברים שטויות! אבל הם ירגעו. אולי השתכרו קצת, זה קצת ירגע ומחר בבוקר יקומו צלולים, ואז נראה אם הם עומדים במרדם עדיין או לא? 

וכל אדם משתומם על זה: מה, יש כוח כזה במאכל ומשתה לעשות כזה דבר שיעמדו כל הגדולים האלה ויהרסו את יסודות הדת?! אפילו שהם יודעים שתהיה מרה אחריתם?! רק משוגעים יכולים לעשות כזה דבר! אנחנו אומרים את זה, איך אנחנו יכולים להגיד את זה? בגלל שאנחנו נוגעים בזאת המחלה ולא מרגישים כלל בחומר המחלה! אבל משה רבינו הרופא האמיתי! הוא ידע היטב: עד היכן המחלה של הרצון מגיעה, ולכך בצדק חשב: "שמא מתוך מאכל ומשתה" ומתוך המאכלים התעורר אצלם הרצון. אנחנו חולים במחלה אז לא יודעים שאוכל יכול לעשות כזה דבר, לא מבינים את זה: מה, זה לא יכול להיות! אבל מה, זה מה שקורה משה רבנו חכם! יודע בדיוק מה יכול להיות. 

ועל זה אמר החובות הלבבות... תקשיבו טוב! בשער הפרישות פרק ב': "שהיה בדין להיות בעולם אנשים יחידים נושאים בעול הפרישות ומקבלים תנאיה". כמו שכתוב בשער הפרישות שם: לפרוש מתאוות העולם והכל. "כדי להועיל לאנשים אחרים, וליקח דוגמא מהם איך להתנהג עצמם, ולא לנטות אחרי המידות הרעות, והפרושים יהיו רופאים לאמונה, ולנפשות יעלו ארוכה!" ככה אומר על פי דין, כאילו על פי הצדק על פי המשפט על פי הנכון היה בדין ככה היה צריך להיות, שיהיו בעולם אנשים יחידים שישאו בעול הפרישות ויקבלו את תנאיה, כדי להועיל לאנשים לאחרים כדי שיקחו מהם דוגמא: איך להתנהג ולא יטו אחרי מידות רעות, והפרושים האלה יהיו רופאים לאמונה, ויעלו ארוכה לכל הנפשות החולות! 

ופה הוא מדבר, לא מצד הנפש, לא מצד השלימות, ולא מצד לזכות לעולם הבא, שזה ודאי מי שפירוש - זה מביא אותו גם לשלימות הנפש, מביא אותו לעולם הבא! אלא, בשביל לידע איך להתנהג עם עצמם, בחיים כאלה של מחלות של המידות, ויהיו הפרושים רופאים למחלות, ויורו לאנשים איך להתנהג, כך היה בדין! אבל העולם חסר את האנשים האלה, אין אנשים כאלה! אז לכן, אנשים צריכים להיות מודעים: שאם הם רוצים, בגוף אנחנו מדברים, להיות בריאים ושלימים, ללא מחלות גופניות, צריכים לתקן את המידות! כי שמה השורש של המחלות, משמה זה בא; מהכעס, מצרות העין, מהקנאה, מרדיפת הכבוד, מהחניפות - מכל הדברים הרעים האלה מתפתחים כל המחלות! 

וצריך לרוץ לרופא הנפשות כמו שאומר הרמב"ם בפרק שני בהלכות דעות, וצריך ללכת, חולי הנפשות האלה חולה הנפש הם צריכים לחפש את רופא הנפשות זה החכמים שיתקנו אותם ויגידו להם: איך מתקנים את המידות? בלי זה - רחמנא לצלן! לא עולם הזה ולא עולם הבא!! כמחלת הנופל. אז הגיע הזמן שכל אחד יטפל בעצמו, יזהה איפה המידות הלא טובות שלו, שהוא לא משתלט עליהם, שהם משתלטות עליו, יזהה אותם, ויתחיל לטפל. אם לא? הוא משוגע! כי אם יש רפואה והוא לא מטפל אז הוא ממש במחלת הנופל! 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv