מדרש רבה וזאת הברכה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת אהרון בן שלום, מנוחתו עדן.

מדרש רבה על וזאת הברכה.

וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוהים.

מה הברכה הזאת מיוחדת?

זה שאמר הכתוב

מי יעלה בהר אדוני

ומי יקום במקום קדשו?

נקיך אפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה.

יישא ברכה

מאת אדוני.

מי שיש בו את כל המעלות האלה,

שהוא נקיך אפיים ובר לבב ולא נשא נפשי לשווא

ולא נשבע למרמה,

הוא יישא ברכה מאת השם ולא רק יישא אלא ישיא ברכה לאחרים.

רבנן אמרה, מדבר הכתוב במשה רבנו

שכל השבחים הללו נאמרים בו.

מי יעלה בהר אדוני? זה משה

שעלה אל השם, אל הר סיני לקבל את התורה

שנאמר ומשה עלה אל האלוהים

ויקרא אליו אדוני מן ההר.

המשך הפסוק, ומי יקום במקום קדשו?

זה משה

שזכה והיה ראוי לעמוד במקום קדשו.

מנין?

שנאמר

בשעה שקרב במעמד משה אצל הסיני ונגלה עליו השם,

כתוב שמה כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא.

אז מי יקום במקום קודשו, משה?

שזכה לעמוד לפני השם בסיני במקום קדוש, אדמת קודש הוא.

גם בהר סיני הוא עמד ארבעים יום.

שנאמר ואתה פה עמוד עם מדי.

מי זה שנאמר עליו נקי כפיים ובר לבב? מי זה נקי כפיים?

זה משה.

מנין?

שנאמר לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם.

שהיו ידיו של משה נקיות מן הגזל.

ועוד אמרו חכמים, ויהי ידיו אמונה.

אפילו מה שהיה דרכי ליטול,

מה שהיה יכול ליטול,

משה רבנו על פי דין,

לא נטלתי מהם.

כי בנוהג שבעולם, אדם שעושה בהקדש,

דהיינו מתעסק בהקדש,

נוטל שכרו מן ההקדש.

ואני, בשעה שהייתי יורד ממדיין למצרים,

היה דרכי על פי דין ליטול מהם את החמור.

אתם רוצים שאני אבוא?

תשלחו מונית?

מה, אני צריך לנסוע על חשבוני?

ובשביל צורכיהם ירדתי ולא נטלתי,

אף על פי שעל פי דין

היה מגיע לו.

אז לכן הוא אומר,

נקי כפיים.

לא חמור אחד מהם נסעתי, אפילו החמור שאיתו אני מגיע לגאול אותם,

לא ביקשתי שיביאו לי חמור.

וכן, כל המסעות שהיו נוסעים במדבר,

לא ראיתי אחד מהם,

אמרתי למישהו שייטול דבר משלי ויטען אותו על החמור שלו,

לא ביקשתי מהם שום טובה

ולא הראיתי לאחד מהם.

ומי זה בר לבב?

זה משה רבנו,

שהיה ליבו ברור

ושלם

בעת התפילות על ישראל.

איפה מצאנו דבר כזה?

דבר רבי יצחק, אפילו הדיוט.

אם היה אומר לחברו דבר כזה, גנאי הוא לא.

לומר לנפגע,

למה אתה כועס על מי שהכעיס אותך והעליב אותך וכפר בטובתך ופשע בך שלא כדין?

שלא ככה אדם אומר לחברו הנעלם הנזק, שתוק

ואל תטבע עלבונך.

מי אומר דבר כזה?

מי משתיק את הנחלב והנפגע והנזק?

ומשה, בעת שעשו ישראל את העגל,

ואמרו עליו,

אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך המרץ מצרים,

וה' טבע את דינו ואמר למשה, ועתה ניחה לי וחרפי בהם.

אמר משה לקדוש ברוך הוא, למה אדוני אחריה פחה בעמך?

אלא

ליבו ברור עליו שאינו תובע הצורך עצמו בתפילתו,

אלא לצרכן של ישראל, ותפילתו זכה בלב ברור,

בלי נגיעה עצמית.

על כן יכול לומר בדבר הזה,

אשר לא נשא נפשו לשווא,

אשר לא נשא לשווא נפשו, נפשי,

יש קריא ויש כתיב.

זה תכף נבין. אז בקיצור, הקדוש ברוך הוא

דיבר אל משה,

ואמר עם יצחק אפילו אידיוט,

אם היה אומר לחברו דבר כזה, גנאי הוא לא.

מה מדובר?

אמרנו, לא אומרים לאדם שנפגע, למה אתה כועס על מי שהכעיס אותך ועליב אותך וכפר בטובתך ופשע בך שלא כדין?

שתוק ואל תטבע את עלבונך.

ומשה,

בעת שעשו ישראל את העגל,

והם אמרו אל אלו, איך הישראל שלחו מארץ מצרים?

והשם תבע את דינו,

ואמר למשה, ועתה ניחל יבחר אפי בהם.

ואמר לו, לך,

רד, כי שיחט עמך.

מה אמר לו?

למה אדוני ייחר אפיך בעמך?

אלא,

הלב שלו בר לבב,

לטבוע ברור עליו שאינו תובע צורך עצמו בתפילתו,

אלא לצרכן של ישראל,

ותפילתו זכה בלי שום נגיעה עצמית.

אשר לא נשא לשווא נפשו,

זו נפשו של המצרי,

שהרג אותו משה

בגלל שהכה איש עברי.

שלא נטלה על חינם, לא לקח משה את הנפש שלו על חינם של המצרי,

אלא כדין עשה,

וראה שהוא חייב מיתה,

והרגו.

וגם הוא לא נשבע למרמה.

זה משה שלא רימה בשבועתו שנשבע ליתרו.

מה הוא נשבע לו?

שלא ילך חוץ מדעתו, בלי רשות הוא לא ילך מאצלו.

שנאמר, ויואל משה לשבת את האיש.

אין ויואל אלא לשון שבועה, שבועה. ויואל זה מלשון עלה, שבועה.

ויואל משה.

כמו שכתוב, ויואל שאול את העם, השביע אותם.

וכשהלך משה אחר כך בשליחות של הקדוש ברוך הוא למצרים,

הלך קודם

אצל יתרו, שיתיר לו את השבועה.

זה שכתוב, וישוב משה אל יתר חותנו,

ויאמר לו אליך ואשובה אל אחי אשר במצרים.

ויאמר יתרו, לך לשלום.

שחרר אותו.

מהשבועה.

ומה שכרו של משה על כל המעלות האלה?

נקי כפיים ובר לבב וכולי.

מה שכרו?

אמר רבי תנחומה,

יישא ורחם מאת אדוני זה משה,

שהוא רשאי ולא נאה לברך מאת השם,

שכן אמר רבי תנחומה, אל תיקורא יישא,

אלא ישיא ברכה לאחרים.

וזאת הברכה אשר ברך משה, דווקא הוא.

זאת היא הברכה

שנאמרה מפי הראוי לברך.

וזאת הברכה, הברכה,

אשר ברך משה

את בני ישראל לפני מותו.

למה כתוב וזאת הברכה?

היה יכול לומר, ויברך משה.

זהו שאמר הכתוב,

רבות בנות עשו חיל

ואת עלית על כולנה.

היו הרבה נפשות,

רבות,

שהגיעו לשלמות

והשלימו את עצמם,

אבל את,

נשמתו של משה רבנו, את עלית על כולנה.

הם השיגו חן ויופי על שכלם ומעשים טובים,

אבל לנגדך זה שקר והבל.

שקר והבל.

מה זה באת עלית על כולנה?

אמנון בנדב,

בוקר טוב.

תעמדו קצת, טיילו קצת, וזה יעביר לכם.

מהו באת עלית על כולנה?

מדבר במשה רבנו, שהתעלה יותר מכולם.

כיצד?

אם היה אדם הראשון, אומר למשה, אני גדול ממך במעלת נפשי,

כי אני נבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא ובמעשי ידיו.

ויברא אלוהים את האדם בצלמו.

כך כתוב, ויברא אלוהים את האדם בצלמו.

ובעצמו נפח בו את נפשו, שנאמר, ויפח באפיו נשמת חיים.

ויהיה אדם לנפש חיה.

מה היה אומר לו משה לאדם הראשון?

אני?

אף על פי שאני הילוד אישה,

מאב ואם,

נתעליתי יותר ממך

במעלת הנפש.

אתה,

הכבוד שניתן לך.

גוף

שהוא יציר כפיו של השם,

שהיית ראוי לחיות לעולם,

ניטל ממך על ידי שאכלת מעץ הדעת

ונקנסה עליך מיטה.

והשם טרד אותך מגן עדן,

שנאמר, והאדם בעיקר

בל ילין,

נמשל כבהמוד נדמו,

אדם הראשון לא לן עם כבודו,

שהעיקר והכבוד שהיה לו בעת היצירה לא נשאר לו,

ונעשה דומה לבהמה.

אבל אני,

זיו הפנים שנתן לי הקדוש ברוך הוא בעת מתן תורה,

שקרן עור פניו,

נשאר עמי

ולא ניטל ממני.

שמא תאמר, הואיל ונכנס משה לבית עולמו,

שמא בטל ממנו אותו הכתר של מאור פנים,

תלמוד לומר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה,

אשר ידעו אדוני פנים אל פנים.

מאור פנים של מעלה קיים לעולם ולעולמי עולמים?

כך מאור פניו של משה נכנס עמו לבית עולמו.

פנים אל פנים, כמו הפנים העליונים,

כך הפנים של משה רבנו נשארו לעולם.

מניין לנו שנאמר,

לא קהתה עינו ולא נסלחו,

מראהו נשאר בעינו כמקדם,

ובכך הוא עלה במעלת נפשו מהדם הראשון.

ממי עוד נתעלה?

מנוח.

אם נוח היה אומר למשה, אני גדול ממך,

שניצלתי מדור המבול,

כולם נידונו לכיליון בעוונותיהם,

ואני נשארתי הצדיק היחיד.

מה עונה לו משה?

אני,

שלא עבד דורי,

נתעליתי יותר ממך

במעלת הנפש,

כי אתה הצלת את עצמך בתיבה,

אבל לא היה לך כוח להציל את הדור שלך בתפילה.

אבל אני הצלתי את עצמי בדורי כשהם נתחייבו כליה בעגל.

והשם אמר אליי שיעשה לדורי מה שעשה בדורך,

שנאמר ועתה, הניחה לי ואכלם

ואעשה אותך לגוי גדול,

כמו שהוא עשה איתך,

חילה את הדור והשאיר אותך.

השם רצה לעשות את זה איתי גם כן,

ולא הנחתי

לקדוש ברוך הוא לעשות זאת,

אלא אמרתי שיש בי בושת פנים מאבותיי.

מה יאמרו?

ראו פרנס

שהעמיד עליהם,

ביקש גדולה לעצמו,

ולא ביקש עליהם רחמים.

זה מה שלא עשה נוח, לא ביקש רחמים עליהם.

לא התפלל עליהם.

רעיה שתיה קרא לו הקדוש ברוך הוא, רועה שותה.

ועמדתי בתפילה,

שנאמר ויחל משה את פני אדוני אלוהיו,

היה לו החילוב של עצמות מרוב שהוא התפלל.

חום,

רועד כולו,

להתפלל להציל את ישראל,

ונתעצם מאוד בתפילה, כמו שדרשו חכמים, עד שמחל השם.

מניין לנו נאמר, וינחם אדוני על הרעה,

אשר דיבר לעשות לעמו,

ובזה הציל את דורו,

וגם את עצמו מבושת פנים.

משל, למה הדבר דומה? אם מישהו עוד לא הבין,

אז יש גם משל.

למה הדבר דומה?

שתי ספינות שהיו בים,

והיו בתוכן שני קברניטים,

שני מנהיגים, כל אחד בספינה שלו.

בעת שערה אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו,

ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו.

למי היו מקלסים? את מי משבחים?

מי משבחים? לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו!

לא מזמן היה באמריקה ככה עם ספינה גדולה גם כן,

הם חיילים והכול,

ששקעה והכול,

וחייבו את הקפטן.

כך הוא הנמשל.

נוח לא הציל את עצמו,

לא הציל אלא את עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו.

אם כן, מעלת מי יותר גדולה?

משה רבנו, עליו נאמר, ואת עלית על כולנה.

יותר מאדם ויותר מנוח.

ממי עוד נתעלה יותר?

מאברהם אבינו.

אילו היה אומר למשה,

אני גדול ממך,

שהייתי זן ומאכיל לעוברים בשבים,

ומביא אותם על ידי זה לברך את השם,

מה היה עונה לו משה רבנו?

אני, שבזכותי ירד המאני ישראל במדבר,

נתעליתי יותר ממך.

בזכות משה ישראל אכלו את המן,

מה שלא ראו אבות הקדושין מתמן,

שנאמר ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך.

צריך לסדר את זה, מה שאמרו שבזכות אברהם אכלו ישראל את המן.

ואתה היית זן בני אדם ערלים,

שאף שעל ידי שזנת אותם הם ברכו את השם,

אבל הם לא נכנסו תחת כנפי השכינה לגמרי.

ואני הייתי זן בני אדם מהולים, מהולים,

ועל ידי שזנתי אותם בזכותי גם במן,

נתעלו יותר בידיעת השם,

כמו שנאמר בפסוק,

למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם,

כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם.

מאכילך מן במדבר להטיבך מאחריתך.

ולא עוד,

אלא שאפילו מעשה החסד עצמו שעשיתי הוא גדול משלך.

אתה היית זן ביישוב,

שבני אדם יכולים להשיג מזון ביישוב, לא אצלך, במקום אחר, באכסניה אחרת.

אבל אני הייתי זן במדבר,

לא במקום זרע.

אין, שמה כלום,

ואני המצאתי להם מזון.

ורק בדרך נס אפשרי הדבר,

וניזונו שם בנקל ובכבוד.

אם יצחק אבינו היה אומר למשה, אני גדול ממך,

אני פשטתי את צווארי על המזבח וראיתי את פני השכינה,

כי בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח,

תלה יצחק עיניו במרום והביט בשכינה.

מה היה עונה לו משה רבנו?

אני נתעליתי יותר ממך,

שאתה ראית פני השכינה וקהו עיניך בגלל זאת.

מניין?

כתוב ההיא כי זקן יצחק, ותכינה עיניו מרעות.

מה זה ותכינה עיניו? מספיק, תגיד, ותכינה עיניו.

למה אתה ממשיך מרעות?

ברור שהם גם קהו עיניו,

אז הם קהו מלרעות, אז למה צריך להגיד מרעות?

אלא,

מכוח אותו ראייה,

בשעה שהוא היה בעקדה,

הוא ראה את השכינה,

ולכן קהו עיניו.

ותכינה עיניו מרעות את השכינה.

אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים,

שנאמר ודיבר אדוני אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו, ולא קהו עיניי.

מניין?

כתוב, ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא קטענו.

ולא עוד,

אלא שקרן עור פניו,

שנאמר, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו איתו,

ולא בטל ממנו מאור פניו לעולם.

אז מי יותר גדול?

וגם אם יבוא יעקב אבינו עליו השלום למשה רבנו ויגיד לו, אני גדול ממך,

כי אני נפגשתי והתאבקתי עם המלאך,

כמו שכתוב, ויוותר יעקב לבדו, ויהבק איש עמו עד עלות השחר,

וניצחתי אותו,

ועליי נאמר, כי שריתה עם אלוהים ועם אנשים ותוכל.

והוא ניצח את הסמ״מ.

מה אומר לו משה?

אתה נפגשת עם המלאך בפרבורין שלך,

בשכונה שלך, בחצר שלך,

בעולם התחתון הזה,

שזה מקום מושב בני אדם,

וזה לא מקום למלאכים.

אבל אני עליתי אצלם לשמיים,

בפרבורין שלהם במקום מושבם,

והם היו מתייראים ממני,

שנאמר בעד מתן תורה, כשאלה משה למרום, מלכי צבאות יידודון יידודון.

מה זה מלכי צבאות?

מלכי הון דמלאכיה, אפילו המלאכים שעל המלאכים,

אפילו מיכאל,

אפילו גבריאל,

היו מתייראים מפני משה,

שהיה מנגח במלאכים למעלה,

ואין דומה גבורת גיבור

שעוזר עוז ואומץ ויש לו כוח ללכת לנצח במקום של היריב,

מגיבור המנצח את יריבו במקומו.

כשיש משחק בבית, כמו שאומרים, זה יותר קל

מאשר אתה הולך למקום אחר.

לפיכך אמר שלמה על נפשו של משה,

שהיא מושלמת

ונתעלתה יותר משל כולם,

ועליו אמר רבות בנות,

אדם בנו, אברהם יצחק ויעקב,

רבות בנות עשו חיל

ואת עלית על כולנה.

מעניין למה כתוב בלשון נקבה ואת עלית על כולנה,

זה עוד ואת,

כאילו לשון נקבה, תאר לכם זה לשון זכר,

יא ביי.

אמר הקדוש ברוך הוא,

הואיל ונתעלה משה רבנו מכולם,

הוא יברך את ישראל.

לכן נאמר, וזאת הברכה.

הברכה המעולה ביותר משל כולם,

שהרי נאמרה,

מן המעולה וראוי לברך יותר מכולם.

צריך ליישב את זה עם דוד המלך, שעתיד לברך,

וייקח את הכוס

יותר מכולם.

דבר אחר,

וזאת הברכה.

למה לא אמר ויברך משה?

אמר רבי שמואל בר נחמן,

כיוון שבא משה לברך את ישראל,

באה התורה בהקדוש ברוך הוא לברך את ישראל.

ומה שנאמר, וזאת הברכה,

זאת זה התורה,

שנאמר, וזאת התורה

אשר שם משה לפנים בישראל,

והיא באה לברך את ישראל, התורה בעצמה.

ומה שנאמר שוב, אשר ברך משה,

זה מדובר על משה, שהוא גם מברך.

ומה שכתוב אחרי זה, איש האלוהים

זה הקדוש ברוך הוא,

שהוא נקרא איש, שנאמר, אדוני איש מלחמה,

וגם הוא בא לברך את ישראל.

אז למה צריך שלושה, גם את התורה,

גם את משה וגם את הקדוש ברוך הוא?

לקיים מה שנאמר, והחוט המשולש

לא במהרה יינתק.

ברכה שניתנת על ידי שלושה,

שלושה אלה,

קיימת ואינה פוסקת,

כי הקדוש ברוך הוא מקור הברכות,

והתורה על ידה באים הברכות,

כמו שנאמר, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות השם.

ומשה אמרנו שהוא היה ראוי מכולם לברך,

ולכן וזאת,

התורה, הברכה אשר בירך משה, משה, איש האלוהים, הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי תנחומה,

אם אמר אלוהים למה אמר איש, ואם אמר איש למה אמר אלוהים.

תחליט, איש או אלוהים?

מה משה?

איש או אלוהים?

והרי שניהם תוארים על אחד,

על משה.

אלא לעיתים כך

ולעיתים כך.

בשעה שהיה בטבע,

שעשתה לו אמו מפחד גזירת פרעה,

והושלך ליאור של מצרים, נקרא איש.

כמו כל איש שנוהגים איתו בטבע ויש לו פחד מפגעים.

ובשעה שנהפך היאור,

משה הפך את היאור לדם, נקרא האלוהים,

שהוא עושה פלאות.

כמו שהשם אמר, כששלח אותו אל פרעה, ראה נתתיך אלוהים לפרעה.

אז בשעה, בעת

שהושלך ליאור, נקרא איש.

בעת שהפך את היאור לדם,

נקרא אלוהים.

עוד מצאנו, בשעה שברח מלפני פרעה,

ששמע שהוא הרג את המצרי וביקש פרעה להורגו,

בשעה שהוא ברח נקרא איש.

בשעה ששיקע משה את פרעה,

את רכבו ואת פרשיו, נקרא אלוהים.

אז עתים נקרא איש, עתים נקרא אלוהים.

דבר אחר,

צריך לחלק.

בשעה שעלה לרקיע לקבל התורה, נקרא איש.

מה זה איש?

למה נקרא איש שעלה לרקיע?

כשהוא עולה לרקיע לפני המלאכים, כולם אש.

יש מאמר חכמים.

מה בוצין טבקומוי?

מה סומבק טבקומוי?

מה נר שמן קטן יפה ומועיל

כנגד מדורה גדולה?

ומה נר חלב קטן טוב לגבי

מדורה גדולה?

משה,

בשר ודם, עולה לפני הקבל שכולו אש.

שנאמר, כי ה' אלוהיך יש אוכל להו.

משרתים שלו אש.

שנאמר, משרתיו אש לא עת.

וכשעלה אצלו,

אז לגבי הקבל ברוך הוא והמלאכים, הוא נקרא איש.

איש.

מה לילוד אישה בין אלוהים?

בשעה שירד מן הרקיע לגבי ישראל,

הוא נקרא אלוהים.

מנין?

שכתוב,

וירא אהרון וכל בני ישראל את משה,

כי קרן עור פניו,

ויראו מגשת אליו.

ממש אלוקי.

אור, קרן עור פניו. מי ראה דבר כזה בעולם?

שעלה איש כשירד אלוהים.

ועכשיו, שוב פעם, אל תחלק לגבי מי, אלא תחלק עכשיו לפי העיתים.

עכשיו, בהיפוך.

ושעה שעלה לרקיע נקרא אלוהים.

למה?

כי הוא התנהג שם כך.

כמו שהמלאכים לא אוכלים ושותים,

גם הוא לא אכל ושתה ארבעים יום וארבעים לילה.

לחם לא אכל ומים לא שתה.

וכשהוא ירד,

עזר לאכול שוב פעם, אז נקרא איש.

אז כשעלה היה אלוהים, וכשירד איש.

והאם יכול להיות ששני התוארים

הם יתאימו לו כאחד?

איש האלוהים?

כן.

אמר רבי אביב,

מחצי הולמת האיש,

מחצי הולמה לאלוהים.

אותו בן אדם.

מחצי הולמתה,

בצורכי גופו הוא איש,

ומחצי הולמה לה, כשכל הכוונות, המחשבות והשגת השכל,

אז הוא אלוהים.

לכן הוא נקרא איש האלוהים.

ממשיך המדרש.

מה זה שכתוב אשר ברך

לפני מותו?

מה זה לפני מותו?

לפני זמן מותו, או לפני מותו

זה משהו אחר.

וכי תעלה על דעתך שאחר מיתה היה משה מברך את ישראל?

למה צריך להגיד שלפני מותו? אז מתי? אחרי שהוא מת הוא ברך.

זה רק לפני יכול להיות.

אלא מה תלמוד לומר לפני מותו, נדב? מה הכוונה?

רבנן אמרי,

מה עשה משה

כשבא מלאך המוות לקחת את נשמתו,

נטל את מלאך המוות והשליך אותו לפניו.

והיה מברך את השבטים, כל אחד ואחד

לפי ברכתו.

וזה מה שהוא אומר לפני מותו.

לפני מלאך המוות שהוא מותו, הוא בא לקחת אותו למות.

אז בשעה שמלאך המוות לפניו רוצה ליטול את נשמתו,

באותה שעה הוא מברך את ישראל.

יש לו סבלנות ופנאי בלי להתרגש, בלי כתוב לדם.

הלוך יהלך ידידנו.

ובכן,

וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל לפני מותו, לפני הסמ״מ.

והיה מברך את השבטים, כל אחד ואחד לפי ברכתו.

ואמר רבי מאיר,

כאשר הלך מלאך המוות אצל משה,

כמו שכתוב, הן קרבו ימיך למות, בפעם הראשונה הוא בא אליו.

שהיה לו למות באותו יום,

לפני שהוא עוד אמר את פרשת האזינו,

אמר לו מלאך המוות למשה,

הקדוש ברוך הוא שלחני אליך שאתה מסתלק

ביום הזה.

אמר לו משה,

לך מכאן!

וואו.

כשאני מבקש לקלס לקדוש ברוך הוא, אני רוצה לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

מניין?

מאיפה אנחנו יודעים?

שנאמר, לא אמות כי אחיה ואספר מעשיה.

אתה לא תיקח את הנשמה שלי, אני לא מת,

אני מספר מעשיה.

מלאך המוות פונה למשה רבנו ואומר לו, משה, מה אתה מתגאה?

מה אתה מתגאה?

יש לו לקדוש ברוך הוא מי שיקלסו.

השמיים והארץ מקלסין אותו בכל שעה.

שנאמר, השמיים מספר עם כבוד אל,

ומעשה ידיו מגיד הרקיע.

הרי השמיים והארץ,

גם הארץ אומרת, מכנף הארץ, זמירות שמענו.

אז מה אתה מתגאה?

אמר לו משה רבנו, ואני משתק אותן,

ומקלס אותו.

שנאמר, האזינו השמיים ואדברה

ותשמע ארץ ימרפי.

שקט!

עכשיו תהיו דוממים, רק אני מקלס לקדוש ברוך הוא.

בשעה שאמר משה, האזינו השמיים,

היו השמיים ושמי השמיים דוממים.

ובשעה שאמר תשמע הארץ, סמרי פי,

הייתה הארץ וכל אשר עליה דוממים.

בא מלאך המוות אצל משה רבנו פעם שנייה,

כמו שנאמר שנית בסוף סדר, האזינו.

וידבר אדוני אל משה בעצם היום הזה לאמור,

ומות בהר אשר אתה עולה שמה.

מה עשה משה?

הזכיר

עליו את שם המפורש, וברח.

הזכיר את השם המפורש

כנגד מלאך המוות, וברח!

ברח, סמי.

מניין אנחנו יודעים

שנאמר בשירת האזינו,

היא שם אדוני אקרא,

ונאמר בתהילים,

עפפוני חבלי מוות,

ובשם אדוני אקרא,

אנא אדוני מלאטה נפשי.

ובקריאה הזאת שקרה בשם השם, נמלט ממוות בפעם השנייה שבא מלאך המוות.

כיוון שבא אצלו פעם שלישית,

זה כבר היה שכבר,

זהו, אי אפשר היה יותר.

אמר משה, הואיל במין השם הוא,

צריך אני לצדק עלי את הדין,

מאיפה אנחנו יודעים שנאמר בהמשך השירה,

הסורתו מפועלו,

כי כל דרוכו משפט.

ונאמר בתהילים, חנון אדוני וצדיק

ואלוהינו מרחם.

אמר רבי יצחק, הייתה נפשו של משה מתקשה לצאת,

מפרכסת לצאת ממנו,

אוי אוי אוי, עד שייתן למשה רשות.

ואילולא ששואלים הצדיקים מיתה בפיהם, לא היו מתים.

יש צדיקים שאם הם לא יבקשו למות, אי אפשר לקחת נשמתם.

כמו שכתוב במועד קטן, הרבה צדיקים, התנאים הקדושים,

בא מלאך המוות לקחת אותם, לא נתנו לו.

בסוף השתכנעו והסכימו, אבל

לא נתנו לו.

יש כוח בצדיקים לא למות.

והיה משה מסיח עם נפשו.

עכשיו הוא מדבר עם נפשו, ואומר לה,

נפשי,

תאמר שביקש מלאך המוות לשלוט עלייך?

אמרה לו, לא יעשה הקדוש ברוך הוא.

שואל אותה, תגידי,

מה את אומרת?

מה, מלאך המוות ישלוט עלייך?

אמרה לו, לא, לא, לא, לא, לא יעשה הקדוש ברוך הוא.

כי הקדוש ברוך הוא הבטיחני שלא ימסרני בידו.

וזה מה שנאמר בתהילים?

כי חילצת נפשי ממוות.

אמר לה ותאמר שראית אותן בוכין עימהן ובכית עימהן?

זאת אומרת, מה את אומרת?

את תראית עומדים אצל יציאת הנפש בוכים ואת גם תבכי עימהן?

הרי כתוב מי שמת

מתוך הבכי היא סימן רע לו.

הוא שואל אותה, מה יהיה מצבך?

אז היא אמרה לו, גם זה לא יהיה,

כי ההמשך כתוב,

כי חילצת נפשי ממוות את עיני מן דמעה.

אמר לה,

ותאמר שביקשו לדחות אותך לגיהינום,

מה את חושבת?

שיכניסו אותך לגיהינום?

אמרה, אף זה לא יהיה,

כמו שנאמר, ואת רגלי מדחי,

כי חילצת גם את רגלי מדחי.

אז שואל אותה משה רבנו, אז אם כך, להיכן את עתידה להלוך?

אמרה לו, כנאמר שם, את הלך לפני אדוני בארצות החיים.

אני אהיה תחת כיסא הכבוד בשמיים.

כיוון ששמע משה כך,

נתן לה רשות,

אמר לה,

שובי נפשי למנוחייך,

כי אדוני גמל עלייך,

להכניס אותה תחת כנפי השכינה.

וזהו, שובי נפשי למנוחייך, אני נותן לך רשות.

למה?

כי הובטח לך מהשם, כי חילצת נפשי ממוות,

את עיני מדמעה, את רגלי מדחי,

ואת הלך לפני אדוני בארצות החיים.

אמר רבי אבין,

כיוון שנסתלק משה התחתונים,

ישראל,

שבעולם הזה היו מקלסים ואומרים,

תרוסי ולא נאום משה,

בעליונים,

מלאכי השרת היו מקלסים אותו ואומרים,

צדקת אדוני עשה ומשפטיו עם ישראל,

והקדוש ברוך הוא מקלס אותו,

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

וזאת הברכה אשר ברך משה.

הרי שדרשנו את כל הפסוק כסדרו,

חוזרים לראש הדרשה,

להדגשה, וזאת הברכה.

שזה מרמז על הברכה שבירכה התורה גם את ישראל.

ובא לפרש כאן שעיקר עניינה של התורה,

עיקר עניינה של התורה זה קיום המצוות.

ועל ידי זה רק ראויים לברכת התורה.

ולכן גם פתח בהלכה זו

הלכה.

אדם מישראל שעלה לקרות בתורה בבית הכנסת,

אין מותר לו לקרות

עד שלא יברך.

תחילה מברך ואחר כך קורא.

וזה הלכה ידועה, לא עולים על ספר תורה מבלי לברך.

מברכים ואחר כך קוראים בתורה.

ושואל המדרש, ומשה בשעה שזכה לקבל את התורה,

תחילה בירך.

ואחר כך קרא.

אמר רבי אלעזר,

איזוהי הברכה שבירך משה בתורה תחילה?

מהי הנוסח?

ברוך אתה השם

אלוקנו מלך העולם

אשר בחר בתורה הזאת

וקידשה ורצה בעושיה.

ולא אמר ורצה בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה.

באלה שעושים ומקיימים בפועל את דברי התורה בהם רוצה השם

ולא בלומדי תורה שלא מקיימים אותה.

בעושיה.

בא להדגיש עוד.

אדם אומר, למדתי חוכמה

ולא למדתי תורה.

אז איזה חוכמה הוא למד?

למד חוכמה של חול

ולא למד תורה, והוא מתייאש בליבו ואומר מה אני אעשה שם אצל דברי תורה?

אני לא מבין בזה, לא למדתי בזה, אני לא מכיר את זה, לא יודע, אני לא, לא, לא, לא, לא.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אומר להם לי ישראל חייכם.

אני מבטיח לכם.

כל החוכמה וכל התורה, דבר אחד קל הוא,

שעל ידי יוכל להשיגם.

בדבר אחד קל תוכלו להשיג הכול.

איך?

כל מי שמתיירא אותי

ועושה דברי תורה,

מי שירא אותי ומקיים את הדברי תורה,

כל החוכמה וכל התורה בליבו,

שעל ידי קיום המצוות מיראת השם

הוא יזכה להשכיל ולהשיג את התורה.

מניין לומדים?

שנאמר ראשית חוכמה, יראת אדוני.

שכל טוב לכל עושיהם.

אם אתה, יש לך יראת שמיים

ואתה מעושי התורה,

זה הראשית של החוכמה.

אתה רוצה ללמוד חוכמת התורה? אין בעיה. אם תקדים, יראה ומעשים על פי התורה,

אפילו שעוד לא למדת,

אתה תשיג את התורה בקל.

ועל זה נאמר ראשית חוכמה.

קודם כל, יראת השם

בשכל טוב לכל עושיהם.

ללומדיהם לא נאמר,

אלא לעושיהם.

שעל ידי היראה משיגים הכל, חבריהם.

יראת השם היא חוכמה.

יראת השם היא חוכמה.

בסור מרע בינה.

על ידי יראת השם

ועל ידי שאתה סר מרע,

מגיעים אל החוכמה בבינה.

אבל השגת היראה היא הראשית.

ואם יש לך את הראשית הזאת, את היראה,

ממילא אתה תשיג גם את התורה ואת החוכמה.

וימות שם משה עבד אדוני בארץ מואב על פי אדוני.

ויקבור אותו בגיא.

שלא נתעסק

בו שום אדם בקבורתו, אלא מקום ברוך הוא.

ולמה זכה משה

שהקדוש ברוך הוא נתעסק עמו?

אלא בשעה שירד משה למצרים והגיע עד גאולתן של ישראל,

כל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב.

וינצלו את מצרים,

רוקנו אותה.

ומשה היה מסבב את עיר הבירה של מלכות מצרים,

כאן שהיה ארונו של יוסף.

כי הוא לא נקבר בארץ גושן ויגע במשך שלושה ימים ושלוש לילות

למצוא את הארון של יוסף ולא מצא.

כי לא נשתיירו אנשים

מאותו הדור.

ומוכרח היה משה למוצאו.

משה רבנו נולד שישים שנה אחרי שנפטר

יוסף הצדיק.

ועוד שמונים שנה,

אז זה 140 שנה.

זאת אומרת, כבר התרחק מאז שנפטר יוסף.

איפה תמצא עכשיו מישהו בגיל הזה שיגיד לך מה היה?

ומוכרח היה משה למוצאו,

כי בלי למצוא אותו ולהוציא אותו לא יכולים לצאת מצרים.

למה?

כי הוא השביע את ישראל לפני מותו, שיעלו את עצמותיו.

וישבע יוסף את בני ישראל לאמור,

פקוד יבכוד אלוהים אתכם,

ועליתם אתכם, והעלה אתכם כן מן הארץ הזאת, ועליתם את עצמותיו מזה איתכם.

והוא נתייגע הרבה, ופגעה בו סגולה.

מי זה סגולה?

סרח בת אשר, שהאריכה ימים.

והיא נשתיירה מאותו הדור, והיא ראתה אותו עד משה עייף.

אמרה לו, אדוני משה, למה אתה עייף?

אמר לה, שלושה ימים ושלוש לילות, אני מסובב את העיר למצוא את ארונו של יוסף, אני לא מוצא אותו.

אמרה לו, בוא עמי,

ואראכה היכן הוא.

הוליכה אותו לנחל, לנילוס.

אמרה לו, במקום הזה עשו המצרים ארון של מתכת של 500 כיכרים, המשקל,

והשליכו אותו בתוך הנחל.

והחרטומים באשפים,

דהיינו, הם חשפים והחוזים בכוכבים.

שמו אותו שם כדי שיתברכו מאימיו של הנילוס.

וגם אמרו לפרעה, רצונך,

שלא תצא האומה הזו מכאן לעולם,

העצמות של יוסף, אם לא ימצאו אותן,

עד עולם הם לא יכולים לצאת.

מיד עמד משה על שפת הנחל,

נטל צרור,

חקק עליו עלי שור,

יוסף נמשל לשור

וזרק לתוך הנחל.

ואמר, יוסף, יוסף,

אתה ידעת איך נשבעת לישראל.

פקוד, יפקוד אלוהים אתכם.

השם נשבע שיגאל אותנו.

ואתה השבעת אותנו לעלות את עצמותיך ממצרים.

והגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם.

והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל לקיים.

אם אתה מראה עצמך מוטב,

אם לאו,

אנחנו מנוקים ופטורים משבועתך.

תן כבוד לאלוהי ישראל,

ואל תעכב גאולתן של ישראל,

כי בגללך אנחנו מעוכבים.

השכינה מעוכבת וממתינה, וישראל מעוכבים לך, וגם ענני כבוד.

מעשים טובים יש לך,

בקש רחמים לפני בוראך, ועלה מן התהומות.

מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפע,

מעלה ועבועות של מים, וצף.

ועולה מן התהומות כקנה של עץ שדרכו לצוף.

ואיך ברזל צף?

אלא נעשה נס.

לקח אותו, משה, ושם אותו על כתפו.

חמש מאות כיכרים, זה משקל.

והיה סובל אותו, נושא אותו,

אפילו כשהיה בן עם ישראל.

וכל ישראל הולכים אחרי משה.

בישראל מה הם סובלים? הם נושאים את הכסף והזהב שנטלו ממצרים.

ומשה

סובל ונושא את ארונו של יוסף.

תראו כמה מצוות

יהיו חביבות אצל משה רבנו, עליו נאמר הפסוק.

חכם לוי, קח מצוות.

לאן לוקח? לעולם האמת.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה,

אתה אומר בלבך בטח שדבר קטן עשיתך.

היאך, אני מבטיח לך,

החסד הזה שעשית גדול הוא.

לא השגחת לא לכסף ולא לזהב.

אף אני אעשה ממך חסד זה, ואתעסק עמך.

ולכן זכה משה שהקדוש ברוך הוא יתעסק בקבורתו אישית.

אתה התעסקת אישית

בקבורתו

של יוסף,

אני אתעסק בקבורתך, אני ולא אדם אחר.

ולא קם נביא עוד כמשה.

למה הוא זכה לשבח הגדול הזה?

בשעה שהגיעו ימי משה להיפטר מן העולם, אמר לו הקדוש ברוך הוא,

הן קרבו ימיך למות.

אמר לפניו,

משה, ריבונו של עולם,

אחרי כל ההגיעה הזו,

שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך,

עד שקבעתי להם תורות ומצוות,

אתה אומר לי, הן קרבו ימיך למות, אוי, אוי, אוי.

לא אמות,

כי אחיה ואספר מעשייה בישראל,

כמו שהייתי עושה,

ככה אני אעשה לעולם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אי אתה יכול,

כי זה כל האדם.

הכל זה בגלל חטאו של האדם הראשון,

אז אין מי שימלט מן המוות.

אמר לו, משה,

ריבונו של עולם,

דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי,

שייכנס לארץ ישראל עם ישראל,

ששם מקום הראוי להתגלות שכינה,

וייבקעו כל השערים שבשמיים והתהומות,

ויראו כולם שאין זולתך.

מנין?

שנאמר, וידעת היום

והשבות אל לבביך,

כי אדוני הוא האלוהים,

בשמיים ממעל,

ועל הארץ מתחת אין עוד. איך וידעת היום?

אתה תפתח את השמיים, את התהומות ואת הכול,

ותראה להם שאין עוד.

באיזה יום זה אמור שידעו בו ישראל כך?

יום הכניסה לארץ ישראל,

כמו שכתוב במקרא לפניו, להביאך,

לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה.

דהיינו זה היום הראוי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אתה אמרת,

אין עוד.

בשמיים

ממעל

ועל הארץ מתחת,

והוספת לומר

אין עוד.

מה הכוונה אין עוד?

אפילו בחללו של עולם,

שנאמר, כי ה' הוא האלוהים בשמיים ממעל והארץ מתחת אין עוד. מה הוא אין עוד?

אמרת כבר בשמיים ובארץ.

אפילו בחללו של עולם, אין עוד מלבדו.

גם אני,

גם אני אומר לו הקדוש ברוך הוא,

במטבע של הלשון הזו שאמרת, אני אומר גם,

ולא קם נביא עוד

בישראל כמשה,

אשר ידעו

אדוני פנים אל פנים.

ובמטבע שאמרת, וידעת היום,

אני אמרתי גם, אשר ידעו אדוני

לכל האותות והמופתים

אשר שלחו אדוני לעשות בארץ מצרים,

בהן הודיע את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם,

ולכל המורה הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל,

משה עשה שיראו ישראל את השם מורה גדול,

על ידי שעשה את המופתים

בהודיעם והראם לעיניהם את גודלו וייחודו של הקדוש ברוך הוא,

לכן שיבח אותו הקדוש ברוך הוא בלשון זו, ואמר,

שלא קם עוד כמוהו בעולם.

הן קרבו ימיך למות.

מה זה הלשון הן?

אמר ריבי איבו,

אמר משה,

ריבונו של עולם,

בדבר שקילסתיך בתוך שישים ריבו מקדשי שמיך,

אני קילסתי אותך בלשון הן.

כך כתוב, אמר משה לישראל,

הן לאדוני אלוהיך,

השמיים ושמי השמיים,

הארץ וכל אשר בא.

הן, מה זה הן?

הן זה באמת, בוודאי.

הן.

מה?

הן!

הן לאדוני אלוהיך.

באמת ובוודאי לאדוני אלוהיך, שמיים וארץ.

בלשון הזה שאני בירכתי אותך ושיבחתי אותך,

בלשון הזה אתה כונס עליי מיתה?

אתה אומר לי, הן,

קרבו ימיך למות?

הרי כל מידותיך זה שאתה משלם בהן שכר ועונש לאנשים לפי מעשיהם.

אתה תמיד שוקל מידה כנגד מידה.

אז מה קרה פה שאתה אומר לי,

מחזיר לי כאילו בלשון

שהיא יוצאת רעה לעומת לשון טובה?

אני שיבחתי אותך במילים הן,

ואתה

מודיע לי בשורה רעה שאני הולך למות באותו לשון?

מה זה הדבר הזה?

והרי כל מידותיך מידה כנגד מידה,

ואתה משלם בדיוק אותו דבר.

ופה אני רואה מידה רעה

כנגד מידה טובה,

מידה חסרה כנגד מידה שלמה,

מידה צרה כנגד מידה רחבה.

תאשי היה לו למשה רבנו לשמוע את המילה הזאת, הן

שהפירוש בוודאי תמות.

הן קרבו ימיך למות. אין מה לעשות,

אתה בוודאי תמות.

להגיד לי כזה? אני כשאמרתי שאתה בוודאי בשמיים ובארץ, בסדר.

אבל אתה אומר לי, בוודאי שאני אמות ככה לשון?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הרגיע אותו,

אמר לו, אף זו מידה טובה היא. אל תחשוב שכל לשון הן זה לשון שלילי.

זו מידה טובה שאמרתי לך הן.

לדוגמה,

הנה אנוכי שולח מלאך.

אני שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך ולהביאך למקום אשר הכינותי.

אז אתה רואה שאני מבשר בשורה טובה

לעם ישראל בלשון הנה.

ונאמר,

הן צדיק בארץ ישולם.

גם זו מידה טובה.

אם יש צדיק שחטא איזה חטא כי הן צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא,

אני משלם לו עונש בארץ לפני שימות.

כדי לשמור לו שכר שלם בעולם הנפשות ולא יזכירו לו מה העוון שעשה בעולם הזה.

אז הן, צדיק בארץ ישולם זה מידה טובה.

וגם

הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא.

אז זה לא טוב.

הגאולה נאמרה בלשון הנה.

עכשיו תדע למה השתמשתי לך בלשון הן.

אתה יודע למה?

בוא אני אגיד לך.

כשם שעילית אותי על שישים ריבו,

כמו שאמרת,

ועילית אותי בפני שישים ריבו, שהכירו אותי והלכו אחריך ואחרי התורה שלי וקיבלו את התורה ואמרו נעשה ונשמע וכל זה אתה גרמת,

כך אני מעלה אותך לעתיד לבוא. כמו שעילית אותי,

אני בשעת התחייה מעלה אותך

עם חמישים וחמש ריבות צדיקים גמורים

מתי המדבר.

אתה תבוא איתם בראשם.

לכן אמרתי לך הן.

הן, קרבו ימיך למות.

ואתה תעלה עם חמש מאות חמישים אלף צדיקים גמורים בתחיית המתים

ותבוא בראשם.

הן זה חמישים וחמש.

חמישים וחמש ריבו.

הן, קרבו ימיך למות.

הן שוכב עם אבותיך וקם, ככה כתוב.

הן שוכב עם אבותיך וקם, מכאן נתחיית המתים.

ואז אתה תעלה עם כל הקמים האלה בתחייה,

שהם יהיו חמש מאות חמישים אלף צדיקים גמורים.

אז זה יוצא בערך שמאז מתן תורה עד היום,

בערך ארבעת אלפים צדיקים יש בכל דור של שלושים שנה.

זה הרבה, לא כל כך, אבל

מה לעשות?

מה לעשות?

אבל אם זה רק עמתי מדבר שהוא בא, כמו שמפרשים פה,

אני עשיתי חשבון

כמה יוצא מאז ועד עכשיו.

אם מדובר רק על מתי מדבר,

אז נפחתו שם כמות.

חמישים אלף.

לא יקום את חטא המתים האלה שהיו במדבר, כי היו שש מאות אלף.

ואם זה לא מתי מדבר, אלא זה סך הכולל מכל הדורות,

אז זה מעט.

מעט אבל הרבה גם. גם הרבה וגם מעט.

ביחס לאוכלוסייה העולמית שהייתה לנו,

וזה מעט.

ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו,

אמר רבי יוחנן עשר מיתות כתובות עליו.

יש עשרה פסוקים שמזכירים לשון מוות אצל משה.

ואלו הן, הראשון, הן קרבו ימיך למות,

כשאמר לו הקדוש ברוך הוא

לפני שירת האזינו

לקרוא ליהושע

כדי לזרזוע אל אוהל מועד,

אמר לו הן קרבו ימיך למות.

פעם שנייה כתוב ומות בהר,

כשאמר לו אחר כך לעלות להר נבו.

פעם שלישית,

הוא אמר בעצמו כי אנוכי מת,

כשהזהיר את עם ישראל על עבודת אלילים.

פעם רביעית, כי ידעתי אחרי מותי,

זה היה כשהקהיל משה את ישראל לומר להם,

פרשת האזינו.

פעם חמישית, ואף כי אחרי מותי,

זה כשציווה את הלווים לתת את ספר התורה בארון.

כשכתוב בפעם השישית לפני מותו,

זה בראש, וזאת הברכה שלמדנו.

השביעית,

בין מאה ועשרים שנה במותו,

זה כבר בסיפורי שבחיו של משה אחר מותו.

השמיני, וימות שם, משה עבד השם,

מספר כבר על מיתתו.

התשיעי, ויהי אחרי מות משה,

זה כבר בתחילת ספר יהושע.

בעשירי, משה עבדי מת,

זה בתחילת דברי השם אל יהושע.

ונשאלת השאלה,

למה הוצרכו כל המיתות האלה להיכתב?

הרי זה מלמד

שעד עשרה פעמים נגזר עליו

שלא ייכנס לארץ ישראל.

עשר פעמים נגזר עליו שלא ייכנס לארץ ישראל.

שבכל פעם היה מתפלל ומתחנן להעביר הגזירה.

ועדיין לא נתחתם גזר הדין הקשה.

עדיין היה עומד ותלוי, ייכנס, לא ייכנס, ייכנס, לא ייכנס.

וכשמגיע כבר גזר דין הקשה,

כבר לא מועילה אחריו שום תפילה לשנות.

ועד שנגלה עליו בית דין הגדול של מעלה ואמר לו, גזירה היא מלפניי,

שלא תעבור.

שנאמר, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה,

היא לא תעבור את הירדן הזה.

זאת אומרת, אל תוסף לדבר בתפילה אליי עוד, כמו שעשית בכל פעם,

כי הפעם זו גזירה מוחלטת שלא תעבור.

וזה היה במועצת בית דין של מעלה.

כמו שכתוב,

ואמר משה לישראל, בה' אמר אליי,

לא תעבור את הירדן הזה.

אמר רבי אלעזר, כל מקום שכתוב

ו' בתוספת ו' זה הוא ובית דינו.

לא רק השם, אלא ו' בתוספת ו'

בא להגיד שהוא ובית דינו ישבו ופסקו.

וזהו, נגזר סופית.

והדבר הזה שאמר השם למשה בעת מעשה מי מריבה,

שהוא לא יעבור את הירדן,

היה בהתחלה קל בעיניו של משה רבנו,

כי היה בטוח שהוא יעביר את הגזירה.

כשיגיע השעה,

הוא יתפלל והוא יעביר את הגזירה.

ולכן לא הזדרז להתפלל.

לא כמו שאמר

דוד המלך, חטאתי מיד,

אלא דחה את זה כשיגיע הזמן, דיה לצרה בשעתה.

כי ככה הוא אמר. מה אמר משה לעצמו?

אמר ישראל, חטאו חטאות גדולות כמה פעמים,

וכיוון שביקשתי עליהם רחמים,

מיד קיבל הקדוש ברוך הוא ממני וסלח להם.

כמו שנאמר בתוכחת של חטא העגל.

השם אמר למשה, הרף ממני ואשמידם,

והם חטא שמם מתעת השמיים.

שמחליט חלאס.

משמיד את עם ישראל ומוחד שבם מתעת השמיים.

מה כתוב מיד אחרי זה?

וינחם אדוני על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו.

למה?

בגלל שהוא קיבל את תפילת משה רבנו.

בחטא המרגלים, מה כתוב?

אמר הקדוש ברוך הוא, הכנו בדבר והורישנו.

רוצה להכות את ישראל בדבר.

מה כתוב שם?

הרי שהתפלל משה, ויאמר אדוני, סלחתי כדבריך.

אז משה רבנו עשה קל וחומר בעצמו ואמר,

אני שלא חטאתי מנעוריי,

חוץ מהחטא של מי מרימה,

לא כל שכן שאתפלל על עצמי בשעתו ויקבל ממני הקדוש ברוך הוא?

ומכיוון שראה הקדוש ברוך הוא שקל הדבר בעיניו של משה

והוא אינו עומד בתפילה,

לא עומד בתפילה מיד,

ומצפה

שיגיע הזמן הוא יתפלל כדי לבטל את הגזירה, מיד קפץ עליו וקדימו.

אז הקדוש ברוך הוא מיהר ונשבע בשמו הגדול שהוא לא ייכנס לארץ ישראל.

שנאמר, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ.

אבל הרי כתוב כבר שם, יען לא האמנתם בי.

מה זה ששוב אומר לכן?

לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ. למה הוא אומר עוד פעם?

אלא לכן זה שבועה.

כמו שנאמר, ולכן נשבעתי לבית עלי.

מה שם זה לכן ובשבועה? גם כאן לכן זה שבועה.

ואדוני התענף בי

ויישבע לבלתי עוברית הירדן

ולבלתי בועל הארץ.

והוא נשבע בקפיצה מיד שלא ירבו בתפילה על כך.

ואף על פי כן הרבה משה בתפילה

וביקש מהקדוש ברוך הוא להתיר את השועה

כמו שנדרש למעלה.

יש על זה דרשה יפה?

תסתכלו בפרשים ואתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור. למה בעת ההיא לאמור?

אחרי שהוא התגבר על סיחון ועוג,

אז הוא חשב שהשם התיר את הנדר.

למה? כי ארץ סיחון ועוג גם ארץ ישראל.

והוא אמר לו, לא טוב יהיו אל הארץ,

אז הוא ראה שהוא ניצח את סיחון ועוג.

אז אפשר שעכשיו, זה הזמן,

אם אני עכשיו הצלחתי לנצח אותם,

זה עתיד להיות חלק מארץ ישראל,

אז הוא התחיל להתפלל בעת ההיא.

אבל השם עצר אותו, אל תוסף.

רב לך!

אמר לו, מה זה רב לך? תכף נראה.

בכל אופן המשיך משה רבנו והתחנן,

כיוון שהוא ראש, נחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית,

ועג עוגה קטנה עשה עיגול ונכנס לתוכו

ועמד בתפילה ואמר, אני לא זז מכאן עד שתבטל את הגזרה.

כמו שעשה נחום יש גמזו.

באותה שעה, מה עשה משה רבנו?

לבש שק ונתעטף שק.

לבש שק מתחת לבגדים,

ועוד שק מעל הבגדים,

והתפלש באפר,

התגלגל בתוך אפר,

ועמד בתפילה ובתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא,

עד שנזדעזעו שמים בארץ,

וסדרי בראשית נשתנו מכוח תפילתו,

ואמרו הברואים, יואו,

שמא הגיע צביונו של הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו.

אולי זה הזמן שכתוב שעתיד הקדוש ברוך הוא בחפצו וברצונו לשנות

ולחדש את עולמו.

יצתה בת קול ואמרה, עדיין לא הגיע צביונו של הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו,

רק לסוף ששת אלפים שנה לבריאתו.

אלא,

כך ענה להם בבת קול,

אשר בידו נפש כל חי

ורוח כל בשר איש.

וידו לוקח הקדוש ברוך הוא כעת את נפשו ורוחו של משה.

ואין איש שנאמר פה בפסוק, אלא משה שנאמר,

והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר לפני האדמה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה?

הכריז בכל שער ושער שרקיע ורקיע משבע הרקיעים

ובכל בית דין ובית דין שבכל שער.

היא כמו שיש שופטים בכל שעריך פה, גם שם למעלה,

שלא יקבלו את תפילתו של משה.

ולא יעלו אותה לפניו

מפני שנחתם עליו גזר דין.

ואותו המלאך

הממונה על ההכרזה,

אכזריאל שמו, יש אומרים אך רזיה שמו.

באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא בבהלה מהר מהר ואמר להם למלאכי השרת,

רדו בבהלה מהר ונעלו את שערי רקיע ורקיע.

למה מהר מהר מהר?

כי גבר כל התפילה כלפי מעלה,

וביקשו מלאכי השרת

לעלות את הרקיע ולהרחיקו עד לגובה כלפי מעלה.

הוא דוחף עם התפילה

מפני כל תפילתו של משה, ולא הועילה נעילת השערים.

הוא דוחף את הרקיע.

ותפילתו של משה דומה לחרב,

שקורע וחותך כל השערים הממחיצות,

ואינו מעכב,

כי גבר כל התפילה למעלה.

וביקשה תפילתו של משה לעלות לרקיע על אף שהשערים נעולים,

מפני שכל תפילתו של משה

היה

עם שם המפורש שלמד

מהמלאך שאני לא אזכיר את שמו פה, שהוא ריבו,

סופר של כל בני מרום.

והוא התגלה לו בסצנה,

ושם הוא למד שם המפורש.

וידיעת שם המפורש בתפילה עושה שהיא תתקבל.

כמו שכתוב במדרש,

מפנימה מתפללים ישראל בעולם הזה ואינם נענים,

על ידי שאינם יודעים בשם המפורש.

וכהן גדול היה יודע בבית המקדש את השם המפורש,

ולכן היו מתקבלות התפילות.

ועל זה כתוב בתהילים,

ידע שמי

יקראני בעיניו.

מי שיודע את שמי שמפורש,

הוא יקראני בעיניו.

וזה מופיע בפרשת תפילה למשה.

ועל אותה שעה שהוא היה אומר ביחזקאל בנבואתו,

בה אשמע אחריי

קול רעש גדול.

ברוך כבוד אדוני ממקומו.

מה זה רעש?

קול זיעע

שמזעזע את הקול ממקומו ורועד.

מי עושה את הרעש הגדול?

משה רבנו,

שנאמר גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים,

בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.

זהו קול הזעזוע בגלל תפילתו של האיש הגדול.

מה אשמע אחריי?

קול רעש גדול של משה רבנו שמזעזע את הקול.

אז מה זה שכתוב אחרי זה? ברוך כבוד אדוני ממקומו.

נדב.

בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שראה אותם יחזקאל בנבואה

שאמר הקדוש ברוך הוא לא תקבלו את תפילתו של משה

ולא נשא לו פנים

ולא נתן לו חיים

ולא הכניסו לארץ ישראל אמרו ברוך כבוד אדוני ממקומו

שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול וזה ממקומו הכוונה מכיסא משפטו.

ברוך כבוד אדוני ממקומו מכיסא משפטו

לא נשא פנים למשה הגדול.

מניין שתפלל משה רבנו באותו הפרק 515 פעמים

שנאמר ואתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור

אעברנא ואראה את הארץ

ואתחנן בגימטרייה זה 515. תשמעו מה אומר אוי אוי אוי זה לבכות לבכות

מה אומר משה רבנו לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך

כמה צער נצטערתי עליהם במצוות

עד שקבעתי להם תורה ומצוות.

אמרתי

בכל פעם שראיתי בצרתן

אמרתי

בכל פעם שראיתי בצרתן

שכך אראה בטובתן

הייתי מתנחם.

טוב עכשיו אני רואה את הצרות

אבל בעזרת השם אני אזכה לראות גם את הטובות.

עכשיו שהגיעה טובתן של ישראל להיכנס לארץ.

אתה אומר לי

אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה?

הרי אתה עושה תורתך פלסתר זה כאילו שטר מזויף.

הרי אתה כתבת בתורה ביומו תתן שכרו

פועל שעובד שכיר יום.

מתי צריך לתת לו את השכר? ביומו, לא?

אתה כתבת ולא תבוא עליו השמש

לפני שתשלם לו.

אסור שיעריב השמש.

צריך לשלם לו.

כי עני הוא.

ואליו, אל השכר הזה, הוא נושא את נפשו.

ולא יקרא עליך אל השם והיה בך חטא.

אם השכיר יום לא יקבל את הכסף

והוא יפנה אליך.

יש חטא למי שלא שילם לו את שכרו ביומו.

אז זה שילום עבודה על ארבעים שנה שעמלתי עד שהיו עם קדוש ונאמן?

והפסוק אומר, ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן.

שבט יהודה, למדנו את זה בהפטרה,

שלא כאפרים בימי הנביא.

הם עוד מושנים עם האל,

מכריחים את העם ללכת עם האלוקים בדרכי התורה, ועם אלוהים קדושים ונאמן לקיים מאמרו.

והם עם קדוש.

מי עשה את זה?

אני עבדתי על זה ארבעים שנה.

אז אני רואה רק בצרתן ולא רואה בטובתן.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי.

המלאך,

סמ״ם הרשע,

הוא השטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות, ראש כל השטנים, הוא עם בני הכת שלו.

אתם מכירים אותם פה על הארץ?

בכל שעה

היה מספר, סופר,

מספר, מתי תגיע השעה של מיתתו של משה,

ומחכה מתי משה ימות.

ואומר, מתי יגיע הקץ,

או הרגע שבו ימות משה,

שארד ואתול נשמתו הימנו.

עליו אמר דוד מלכנו, צופה רשע לצדיק

ומבקש לאמיתו.

אין לך רשע בכל השטנים כולן כסמך מהם.

ואין לך צדיק

בכל הנביאים כמשה.

שנאמר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו אדוני פנים אל פנים.

משל למה הדבר דומה? וואי, וואי, וואי.

אדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה.

והיה אותו האיש, האורח,

מצפה ואומר, מתי יגיע שמחתם ואשמחה בה?

הוא זומם על הכלה, הרשע הזה.

כך היה סמ״ם.

הרשע מצפה ליטול את נשמתו של משה, ואומר, מתי יהיה מיכאל בוכה?

ואני ממלא פי צחוק.

מיכאל,

והסמ״ם, הם דומים לסנגור וקטגור שעומדים בדין.

מיכאל וסמ״ם עומדים לפני השכינה,

והשטן סמ״ם מקטרג,

ומיכאל מלמד זכותן של ישראל.

מה ענה לו מיכאל?

אמר לו, מה?

רשע,

אני בוכה ואתה משחק?

לסוף אני משחק.

צוחק מי שצוחק אחרון,

שכך אומרת ישראל לאומות בבל ורומי,

שהחריבו את בית המקדש וגלות ישראל.

אל תשמחי אויבתי לי,

כי נפלתי, קמתי,

כי יושב בחושך אדוני אור לי. מה הפירוש?

אל תשמחי לי,

כי נפלתי מפטירתו של משה,

כי אחר כך קמתי

מפרנסתו של יהושע, מהמנהיגות שלו,

בשעה שהפיל את השלושים ואחד מלכים של כנען.

כי יושב בחושך?

בחורבן בית ראשון,

והאחרון?

אל תשמחי,

כי לבסוף אדוני אור לי לימות המשיח,

ואז יעמוד בעת האי מיכאל לבקש רחמים על ישראל,

והוא השר הגדול העומד תמיד ללמד סנגוריה

על בני עמך,

ובעת האי מלאת עמך כל הנמצא כתוב בספר.

ואז מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע בשוחתו,

ויתקיים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רמנה.

אז מיכאל החזיר לו תגובה כמו שצריך,

אז סמ״מ אומר לו, נראה מי יצחק בסוף.

טוב,

עד כאן משעמד בתפילה,

ועכשיו הגיעה השעה האחרונה.

באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

טוב, בוא נעשה עסק.

אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל,

לפחות תניח אותי בעולם הזה בחוץ לארץ,

ואחיה ולא אמות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אם לא אמית אותך,

שתצא הנשמה שלך מהגוף בעולם הזה,

איך אני אחיה אותך לעולם הבא?

ואז יחיו כל המתים מחדש בגופים מתוקנים יותר מאלה שבעולם הזה.

ומיתה שבעולם הזה רק היא מביאה לידי דחייה. אפילו אלה שיישארו בתקופה שתהיה דחיית המתים,

יצטרכו למות לחצי שעה ולחזור,

כי מהעפר באת ולעפרת שוב.

שנאמר, אני אמית

ואחיה.

ולא עוד, אלא שאתה עושה תורתי פלסתר.

אתה עושה את התורה שלי כמו שטר מזויף.

הרי כתוב בתורתי על ידך.

ואין מיידי מציל.

אז איך אתה רוצה לנצל?

אתה כתבת.

ואין מיידי מציל.

עד כאן עלתה למשה

עוד שעה אחת.

שוב אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל,

לפחות תניח אותי כחיות השדה,

שהם אוכלים עשבים

ושותים מים וחיים,

ורואים את העולם,

ומתוך כך מכירים את הבורא ואומרים שירה לפניו.

ככה תהיה נפשי כאחת מהן.

לא אמות,

כי אחיה ואספר מעשיה.

זה מה שאני רוצה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, רב לך.

רב לך?

מה זה רב לך?

אני הרב שלך?

אתה תלמיד.

תקשיב למה שאני אומר.

עד כאן.

רב לך. אל תוסף דבר אליי.

זהו.

שוב אמר לו.

ריבונו של עולם.

אז אם לא כאדם ולא כחיה,

תניח אותי בעולם הזה כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם,

מלקט מזונו בכל יום ולחית ערב חוזה לקינו.

אפילו שאין לו מנוחה בעולם הזה, לא אכפת לי.

ואפילו שאין לו מזון במקומו והוא צריך לשוטט,

לא אכפת לי.

תניח אותי בעולם הזה כעוף הזה שפורח ומלקט מזונו בכל יום

ולעת ערב חוזר לקינו.

קח תהא נפשי כאחד מהן להכיר בך ולומר שירה לפניך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אמרתי לך, רב לך.

מה זה רב לך?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, רב לך אשר דיברת, אל תוסף דבר אליי עוד.

שלא יאמרו הרב

כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציע.

אל תוסף דבר אליי עוד,

כיוון שראה משה שאין ברייה בכל הנבראים שיכולה להצילו בתפילה ובקשת רחמים מדרך המוות,

כי הוא כבר הלך.

הלך לשמיים, ביקש, ביקש מהארץ, ביקש מהערים, ביקש מהכוכבים, ביקש מכולם.

הלך אצל הים הגדול, הלך אצל הפנים,

שר הפנים.

כולם אמרו לו, לא יכולים לעזור לך, כל אחד מסיבתו.

באותה שעמאר

אסור תום מפועל ככל דרוכהו משפוט

אל אמונה ואין עוול צטיג וישר

הצדיק עליו את הדין.

מה עושה משה ברגעים האחרונים?

לא תאמינו.

נטל את המגילה

שהיה כותב ספר תורה,

עזר למלאכת כתיבה שעסק בה מקודם,

כי באותו יום הוא כתב 13 ספרי תורות

בהשבעת קולמוס,

ואמר משה,

מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים,

היום שוקע בגזירה בטלה.

כמו שדוד המלך רצה להגיד דברי תורה כל הזמן,

ועל ידי זה שהוא לא ימות,

הוא אמר, אני מתעסק בכתיבה של התורה עכשיו,

והיום שוקע בגזירה בטלה.

וכתב עליה השם המפורש

בספר השיר,

כתב את פרשת האזינו, את השירה הזאת.

עדיין לא מילא לכתוב, עוד לא סיים לכתוב,

עד שהגיע הרגע שבו ימות משה.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל, המלאך, הממונה על הדין,

גבריאל, צבע ונשמתו של משה.

אמר לפניו גבריאל, הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

מישהו שקול כנגד שישים ריבו,

שנאמר אז ישיר משה,

ובני ישראל,

שקול כנגד כולם.

איך אני יכול לראות במותו?

ומי שיש בו דברים אלה,

שהשתבע בהם משה,

איך אני יכול לעשות לו קצף?

אפילו שהוא מלאך ממונה על הדין,

איך אני יכול לעשות לו קצף? הרי הצדיקים הופכים מידת הדין למידת רחמים.

אחר כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל,

המלאך של רחמים,

צבע ונשמתו של משה.

לך תביא אותו ממידת הרחמים

כדי שיחיה לעתיד.

אמר מיכאל לפניו, ריבונו של עולם,

אני הייתי לא רב

והוא היה לי תלמיד.

אני היה מלמד סנגוריה על ישראל, והוא מלמד סנגוריה למטה על ישראל, הוא התלמיד שלי.

ולא יכול אני לראות במותו.

אחר כך אמר הקדוש ברוך הוא לסמ״מ הרשע, צבע ונשמה של משה.

מיד לבש הסמ״מ כעס,

כי זו מידתו, וחזר וחגר את חרבו,

ונתעטף אכזריות,

והלך לקראתו של משה.

כיוון שראה אותו,

שהוא יושב וכותב שם המפורש,

בזוהר מראה הוא דומה לשמש,

הוא דומה למלאך ה' צבאות,

היה מתיירא סמ״מ ממשה.

אמר, ודאי, ודאי שאין המלאכים יכולים ליטול נשמתו של משה.

איך אפשר לקחת נשמה כזאת?

בטרם שראה סמ״מ את עצמו למשה, היה משה יודע שבא סמ״מ.

כיוון שראה סמ״מ את משה, אחזתו רעדה וחילקה יולדה,

ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה.

לא פתח בשלום עם משה.

עד שמשה אמר לסמ״מ,

אין שלום!

אמר ה' לרשעים.

מה אתה עושה כאן?

אמר לו, ליטול נשמתך באתי.

אמר לו, מי שיגר אותך?

אמר לו, מי שברא את כל הבריות.

אמר לו, אתה לא נוטל את נשמתי, אני לא נותן לך,

בלי הסכמה שלי אתה לא יכול לקבל אותה.

אמר לו שוב הסמ״מ למשה.

כל באי עולם,

נשמתן מסורים לידי. מה אתה שונה בכולם?

אמר לו, יש בי כוח

לשלוט על מערכות הטבע ועל מלכי מעלה יותר מכל באי עולם.

אמר לו, סמ״מ, ממה כוחך?

אמר לו, אני בן עמרם,

שיצאתי ממעי אימי מהול,

בטרה אותו כי טוב הוא,

ולא נצרכתי למוהלני.

ובו ביום שנולדתי,

מצאתי פתחון פה לדבר,

וכבר הלכתי ברגליי,

וכבר דיברתי עם אבי ואימי,

ואפילו שעוד לא ינקתי חלב.

וכשהייתי בן שלושה חודשים,

ביום שמצאה אותי בת פרעה בתיבה עלי אור, התנבאתי

ואמרתי שאני עתיד לקבל את התורה מתוך להבי אש.

איך הוא התנבא?

כי החזירו אותו על כל המצריות שיינק מהם, והוא לא הסכים.

פשע עתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא?

לכן הוא לא הסכים.

וכשהייתי מלך בחוץ, כשגדלתי,

נכנסתי לפלתרין, להיכל של פרעה, מלך מצרים, ונטלתי את הכתר מעל ראשו.

וכשהייתי בן שמונים שנה,

ומשה בן שמונים שנה בדברם אל הפרעה,

עשיתי

על ידי הקדוש ברוך הוא פלאים אותות ומופתים במצרים, והוצאתי שישים ריבו לעיני כל מצרים, וקרעתי את הים

לשנים עשר קרעים,

והמים נקפאו לשנים עשר שבילים כנגד שנים עשר שבטים,

והפכתי מהם הרע למתוק, ועליתי ודרכתי דרך בשמיים,

ומשה עליי לאלוהים,

והייתי תופס במלחמתם של מלאכים, והייתי מנגח בהם,

וקיבלתי תורה של אש,

ומלופפת באש,

מחוברת בתפירות היא בין יריעה ליריעה באש,

שנאמר מימינו אשדת למו,

ודרתי שם בשמיים ארבעים יום וארבעים לילה,

תחת כיסא הכבוד של אש,

וסוכתי הייתה תחת עמוד אש,

ודיברתי עמו פנים בפנים, וניצחתי בפה מליא של מעלה.

אפילו מיכאל וגבריאל היו מתייראים מפני משה,

כי בשעה שעלה משה אל המרום,

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא,

מה ליילוד אישה בינינו?

והתווכחו שלא ייתן לו הקדוש ברוך הוא את התורה,

והקדוש ברוך הוא אמר למשה להאשים להם, וניצח אותם.

מיד כל אחד ואחד מהמלאכים נעשה לאויב ומסר לו דבר סוד.

וגיליתי רזיהם לבני אדם, את סוד הקטורת,

שהיא מכפרת במגפה,

וקיבלתי תורה שלא הסכימו המלאכים שאקבלנה עבור בני אדם,

מימינו של הקדוש ברוך הוא,

ולימדתי אותה לישראל, ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג,

שני גיבורי עובדי הכוכבים,

שבשעת המבול בימי נוח לא הגיעו המים עד קרסוליהם מפני גובהן,

וניצלו מהמבול,

שנאמר, ויבוא הפליט זה עוג שפלט מדור המבול,

וסיחון ועוג היו אחים.

הוא חושב שניצול עוג ניצול סיחון,

ועמדתי חמה ולבנה ברום עולם כשנלחמתי עמם.

היום הזה החל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמיים,

אשר ישבעון שמעך ורכזו וחלו מפניך.

אימתי רקזו וחלו מפניך?

בשעה שנקדה חמה למשה.

והקיתים במטה שבידי,

בהרגתים,

שכן נדרש בי עוג,

כי בידך נתתי אותו, בידיו של משה עצמו, וכן היה בסיחון,

ועשית לו כאשר עשית לסיחון.

מי יש בכל בעולם?

שאתה, סמ״ם, רוצה לדמות אותי להם שיכול לעשות כך.

לך, רשע מכאן!

אין לך לומר כן, שועליך ליטול את נשמתי,

כשם שבידך מסורות נשמות של כולם בעולם.

לך, ברח מן לפניי,

איני נותן נשמתי לך.

מיד חזר הסמ״ם

והשיב דבר לפני הגבורה,

בבית דין של מעלה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לסמ״ם,

בוא בא בין נשמתו של משה.

לך, לך

בחזרה מכל מקום, על כל דבריו. למרות זאת,

אתה צריך להביא אותו, כי אין מיידי מציל.

מיד שלף סמ״ם חרבו מתערו,

ועמד על משה.

מיד קצף עליו משה, ונטל את המטה,

מטה האלוהים בידו,

שחקוק בו שם המפורש,

ופגע בו בסמ״ם בכל כוחו,

עד שנס מלפניו, ורץ משה אחריו השיג אותו

במהירות טיסה של מלאך בשם המפורש,

ונטל קרן הודו מבין עיניו,

ועיוור אותו בעיניו.

עד כאן

עלתה למשה פעולותיו

כדי לעכב את המיתה.

עד כאן הוא הצליח.

סוף סוף הגיע רגע המיתה.

יצאתה בת קול מן השמיים ואמרה, הגיע סוף מיתתך.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

זכור את אותו היום שנגלת עליי בסצנה,

ואמרת לי לך, והשלחך אל פרעה.

בוא, הוצא את עמי בני ישראל ממצרים.

זכור את אותו היום שהייתי עומד על הר סיני,

ארבעים יום וארבעים לילה.

בשני הזמנים האלה זכיתי לגילוי שכינה.

איך ימות גוף קדוש כזה כמיתת כל אדם?

על ידי סמ״ם.

בבקשה ממך,

אל תמסרני ביד מלאך המוות.

יצאתה בת קול מן השמיים ואמרה לו,

אל תתיירא,

אני בעצמי מטפל בך, במיתתך ובקבורתך.

באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים של מעלה.

וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמיים העליונים ליטול נשמתו של משה,

ושלושה מלאכי השרת עמו,

מיכאל וגבריאל וזגזגל.

מיכאל הציע מיתתו של משה,

וגבריאל פרס בגד של בוץ,

משובח מפשתן, מראשותיו,

וזגזיאל מרגל אותיו.

ועמדו מיכאל מצד אחד וגבריאל מצד אחד.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

משה,

השקף עיניך,

תשקיף את המשקופים של העפעפיים שלך זה על גב זה,

העליונים על התחתונים.

והשקיף משה עפעפיו,

עיניו זה על זה,

וסגר אותם.

אמר לו שוב הקדוש ברוך הוא, הנח ידך על החזה,

והניח ידו על החזה.

אמר לו, עקף רגליך זה על גב זה, תצמיד את הרגליים.

הקיף רגליו זה על גב זה, ויצמידיו.

כמו שנאמר ביעקב, ויאסוף רגליו אל המיטה, ויגבע.

וכן אמרו חכמים,

איזה הוא מת, מושכב כדרכו.

ששנינו רגליו מופשטות, וידיו על ליבו.

באותה שעה

קרא הקדוש ברוך הוא לנשמה מתוך גופו ואמר לה,

בתי

מאה ועשרים שנה, כצבתיך היותך בגופו של משה.

עכשיו הגיע כי צריך לצאת.

צאי,

אל תעחרי.

אמרה לפניו ריבונו של עולם,

יודעת אני שאתה אלוה כל הרוחות,

אדוני אלוהי רוחות לכל בשר,

לכל הנפשות,

נפש החיים והמתים מסורים בידך.

הן כל הנפשות לי הנה,

כנפש אב שכבר מת, כאמור,

וכנפש הבן לי הנה,

שכל זמן שאדם נתון בחיים,

נפשו פקודה ביד קונו,

שנאמר אשר בידו נפש כל חי,

שהוא מת, נתונה באוצר,

שנאמר והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.

ואני יודעת שאתה בראתני, ואתה יצרתני,

ואתה נתתני בגופו של משה.

120 שנה.

ועכשיו יש לי שאלה.

יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה,

שלא נראה בו רוח שרוחה מעולם?

כמו שכתוב בגמרא בשבת מט, על מי שמניח תפילין שהוא צריך גוף נקי,

הכוונה שלא יפיח בהם.

120 שנה לא הפיח,

שיכול להעמיד עצמו בשעת הרוח.

ומשה תמיד עומד מוכן לפניך,

כמו שאמרו בסנהדרין, ומעמידין את עצמן בשעה שהם נצרכין לנקבהם מפניהם את מלכות.

וגם לא רימה איתה בחייה.

לא היה לו כינים,

וגם תולעה לא הייתה לו בבני מעין.

לכן אני אוהבת אותו,

ואיני רוצה לצאת ממנו.

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה, צאי אל תא אחרי,

ואני מעלה אותך לשמי השמיים העליונים,

ואני מושיבך תחת כיסא חבודי אצל קירובים ושרפים וגדודים של מלאכים.

אמרה לפניו ריבונו של עולם,

מאצל שכינתך ממרום

ירדו בדור המבול שני מלאכים,

עוזב ועזאל,

וחמדו את בנות הארץ.

ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו,

והשחיתו דרכם על הארץ. זה מלאכים, זה מלאכים.

כי השחית כל בשר דרכו על הארץ.

עד שטלית אותם בין הארץ לרקיע.

אבל בן עמרם,

מיום שנגלת אליו בסיני,

לא בעל אשתו.

היא היה תמיד מוכן בקדושה ובטהרה לדבר עם השכינה.

כשנאמר, ותדבר מרים אהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח, כי אישה כושית לקח,

ועתה גרשה.

בבקשה,

תניחני בגופו של משה, הוא יותר קדוש מהמלאכים.

הגוף שלו הוא יותר קדוש מהמלאכים.

כשאתה אומר לה, ניחני אצלם?

כאילו, אתה מפתה אותי,

אני אשים אותך תחת הכיסא אצל גדודים ומסרפים?

באותה שעה שעידן שמע על קדושת גופו,

נשק אותו הקדוש ברוך הוא למשה,

ונטל נשמתו בנשיקת פה,

שנאמר, וימות שם משה עבד אדוני

על פי אדוני.

שקידש את גופו

בנשיקת פה.

היה הקדוש ברוך הוא בוכה.

היה אומר, מי יקום לי עם מרעים?

מי יתייצב לי עם פועלי אבן?

מי יעמוד לישראל בתפילה בשעה שאני כועס?

מי יעמוד במלחמה של בניי נגד המקטריגים?

מי יבקש רחמים עליהם בשעה שחוטאים לפניי?

כמו שעשה משה לישראל.

ברוח הקודש,

שמשפיעה נבואה על הנביאים, אומרת,

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ברוח הנבואה.

והשמיים בוכים ואומרים,

אבד חסיד מן הארץ

ועלה לשמיים,

ואין מי שבזכותו ישפיעו השמיים טובות לארץ.

אבד חסיד מן הארץ, מי יתפלל עליכם שירדו בשם?

והארץ בוכה,

ואומרת, וישר באדם אין.

מי עוד יש ליישר את בני האדם

על ידי תורה ומשפטים ישרים בארץ?

כשביקש יהושע את ריבו, חיפש אותו, לא מצא אותו.

היה בוכה ואומר,

הושיע אדוני כי גמר חסיד,

כי פסו אמונים מבני אדם.

נאמר בקריעת ים סוף,

ביושע אדוני ביום ההוא את ישראל.

ויאמינו באדוני ובמשה עבדו.

מי זה שהכניס אמונה בישראל?

ועתה אין את המושיע ואין בני אדם מאמינים שאין מי שילמד אותם.

ומלאכי השרת אומרים,

צדקת אדוני עשה.

איי איי איי.

המלאכים סוף סוף הודו שטעו.

המלאכים אמרו בהתחלה בבריאת העולם, אל יברא האדם.

אל יברא האדם.

ולמה ברא הקדוש ברוך הוא את האדם?

בשביל צדיקים שעמדו ממנו.

ואותם מלאכים מעידים

שמשה רבנו עשה צדקת אדוני,

והשם

צדק

שברא את האדם.

משה גרם צדקת אדוני עשה.

הצדיק את הבורא בבריאת האדם

שיוציא ממנו צדיק כזה.

אז השם צדק.

וישראל היו אומרים,

ומשפטיו עם ישראל.

הם יודעים שהוא עשה משפטים נכוחים וצודקים עם ישראל.

אלו ואלו אומרים,

יבוא שלום,

ינוחו על משכבותם,

הולך נכוחו.

זכר צדיק לברכה בעולם הזה.

בנשמתו עתידה ומזומנת לחיות

לחיי העולם הבא. אמן כן יהי רצון,

אמן באמן.

ברוך אדוני לעולם, אמן באמן.

נגמר המדרש.

על וזאת הברכה במדרש רבה.

רבי יחנן יאמר למה שאומר.

מסוג קודש בבוקר זו קודש ישראל לפי כוך.

ירבו לעם תורה ומסווד.

שנה אמר אדוני וסלמא אמן. לא יחדים תוריה.