אמונות ודעות חלק ב הגרי"ל ננדיק זצ"ל | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום בלחש!
אמן.
אמונות ודעות חלק ב'
הזהירות מחקירות בענייני אמונה
מובא במדרש
בפרשת בעירה על הפסוק
וידבר אלוהים אל משה
ויאמר אליו אני אדוני
ואירה אל אברהם אל יצחק ואל יעקב
באל שדי ושמי אדוני
לא נודעתי להם.
זה שאמר הכתוב בקהלת
ופניתי אני לראות
חוכמה בהוללות וסכלות
ימי האדם
שיבוא אחרי המלך
את אשר כבר עשוהו.
רשי מסביר
שלמה המלך אומר פונה אני מכל עסקיי
להתבונן בתורה בהוללות וסכלות עונש עבירות
כי מה האדם שיבוא אחרי המלך
להתחנן לו על גזירה שגזר עליו
וכבר עשאוהו למעשה הגזירה לגוזרה
טוב לו להתבונן תחילה במעשיו
ולא יצטרך לבקש
הפסוק הזה נאמר על שלמה המלך
ועל משה רבנו
על שלמה כיצד?
כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל
נתן למלך מקצת מצוות
שנאמר
לא ירבן לו סוסים
לא ירבן לו נשים
ולא יסור לבבו
עמד שלמה והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא
ואמר
אני ארבה וליבי לא יסור
מה כתוב?
ויהי לעת זקנתו
נשב יטו את לבבו
אין הפשט
שלעת זקנתו
אז יטו את לבבו
כי הפסוק אומר כבר מתחילה
כי זו הוללות
אלא ביאור כי לעת זקנתו
אז הבין זאת
כאן בואר במדרש
שאמר שלמה
מה שהייתי מתחכם על דברי תורה והייתי מראה לעצמי
שאני יודע דעת התורה
אותה הבינה ואותה דעת
של הוללות וסיכלות היו
ממשיך שם המדרש ומבאר
שגם משה רבנו
עליו השלום
התחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא
שהשם אמר מתחילה
ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך
ואני אחזק את לבו
ומשה אמר
למה הרעותה?
זאת אומרת
אחרי שהוא נשלח אל פרעה
ופרעה הקשה את לבו
והוסיף להם ללבון לבנים
ולהשיג את התבן
יצא יותר גרוע שמשה נכנס ובמקום להביא את התוצאה המיוחלת
הוא פנה אל השם בלשון קשה ואמר למה הרעותה?
בהצל לא הצלת.
ככה הוא פנה אל השם.
אבל השם אמר לו מההתחלה
ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך
ואני אחזק את לבו.
אז למה אתה אומר למה רעותה?
על זה אמרו במדרש
אותה חוכמה ודעת של משה
של הוללות ושכלות היה
כי מי האדם שיבוא אחרי המלך
וכי מה היה לו להרהר
אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא?
מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את ליבו
בעבור לעשות בו דין
תחת אשר העבידם בעבודה קשה.
ועל דבר זה ביקשה מידת הדין לפגוע במשה.
זה מה שכתוב, וידבר אלוהים אל משה.
מידת הדין.
ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא,
שבשביל צערן של ישראל דיבר כן משה,
חזר ונהג עמו במידת הרחמים,
ויאמר אליו אני אדוניי.
מידת הרחמים.
נמצא שגם בגדולי ישראל,
באדון הנביאים,
לכן בחכם מכל אדם,
התגנבה מידה זו להתחכם על גזירת השם,
ונכשלו בזה,
ומזה נראה עד כמה צריך אדם להיזהר במחשבתו,
ולא יפתח בעצמו בשום אופן.
ועל זה באה אזהרת התורה הקדושה,
ולא תטורו אחרי לבבכם
ואחרי עיניכם.
דרשו חכמים,
זיכרונם לברכה, אחרי לבבכם זו מינות.
תיזהרו,
ולא תטורו אחרי לבבכם. בלב יש מינות, כפירה.
ואחרי עיניכם תיזהרו,
שמה יש הרהורי עבירה.
ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, עבודה זרה כג,
כי מינות מושכת את ליבו של האדם.
מה הטעם בזה?
כי טבע האדם
רוצה ואוהב לדעת נסתרות.
וככה אנחנו רואים.
אם שניים עומדים מדברים בקול רם,
אז סובבים אותם לא חשים לדעת מה הם מדברים.
הם מדברים בקול רם.
אבל אם יראו שניים מתנחשים,
אז משתוקקים הסובבים לדעת ולשמוע מה הם אומרים.
כי על כן,
דברי נסתרות הם,
ונסתרות אנשים אוהבים לדעת.
לפיכך, ברגע שאדם אומר כך וכך,
אז כל הסובבים ינוח לבבם.
אין פה סודות, זה בסדר.
וכן,
בכל הנסתרות אדם משתוקק לדעת
גם במרחבי מושגי האמונה.
אמנם יש דברים שאין בכוח אדם בשכלו להבין,
כי קצר שכלו המוגבל להבין,
אבל נפש לא תסבע ממה שעלה בידו להשיג,
וגם אם יחסר לו אחת מאלף,
והוא לא מבין להשכיל,
אז מתעורר בליבו כבר מינות,
והתבער לו דברים כוזבים.
והאדם החלוש הזה,
הוא לא צריך לעצמו למצוא תירוץ
לאמץ את כל הכזמים,
ואינו שם לב אם זה אמת או לא,
רק כדי להצביע את תשוקתו,
וזה יכול להפוך את כל ליבו אחורנית.
לפיכך צריך אדם להיזהר מאוד במחשבות.
חכמים הזהירונו ואמרו ביומה כ' ט',
הרהור עבירה קשה מעבירה,
משום שמעשה עבירה
שנעשה על ידי כלי הגוף, זה בא מצד החומר.
אבל הרהור עבירה, זה בא מנפש האדם,
ושם המחלות הן כבדות יותר.
לכן צריך להיזהר בזה מאוד מאוד.
מה שאתה לא מבין, אתה צריך לדעת לא מבין.
כן, יש דברים שאני לא מבין ולא אוכל להבין,
ואני לא בר-השגה בזה.
אבל לא לשלול ולהפסיד את מה שאתה יודע באמת,
בגלל שחסר לך משהו.
ואתה רוצה להשלים את זה בכפירה,
במינות, בכל מיני קשקושים, שיעלה לך יצר רע.
טבע האדם להשתוקק לדעת חוכמה ודעת ולהבין את כל הנסתרות.
ואם נראה אדם שבאמצע השתדלותו
הפסיק להשתדל
מחמת שראה שאינו מבין יותר,
וכיוון שאינו מבין יותר,
עוזב גם את מה שהבין וידע, זו שטות גדולה.
אדרבה,
מהחלקים שאתה יודע תדון
כדי לוודא גם מה שאתה לא יודע,
ולא לעזוב את מה שאתה יודע.
לכל אדם יש הרבה ידיעות וראיות שיש בורא עולם,
אבל יש כאלה טיפשים,
שאם נוצרה להם איזה קושייה אחת או דבר נסתר שהם לא מבינים,
הם מתעקשים ומוותרים כבר על כל האמונה ועל כל הידיעה,
בגלל שיש להם קושייה אחת.
בוודאי שזו שטות גדולה,
כי אדם צריך להבין שלא כל דבר תוכל להשיג.
אתה מוגבל,
ואין בכוח שכלך לתרץ את כל הקושיות שבעולם.
הנה מצינו במשה רבנו,
עליו השלום, שראה את הסצנה בוער באש ואיננו עוקל.
אמר, אסור ענה והראה את המראה הגדול הזה.
המדרש מספר לנו שנגלה אליו הקדוש ברוך הוא מתוך הסצנה,
כדי לקיים מה שנאמר, עימו אנוכי בצרה.
אני שרוי בצער,
כשם שישראל שרוין בצער.
תראה מאיזה מקום אני מדבר עמך, מתוך קוצים,
להראות שאני שותף בצערן של ישראל.
ועוד אומר המדרש, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,
כשם שהסצנה בוער באש ואיננו עוקל,
כך המצריים אינם יכולים לכלות
את ישראל.
אפילו שקוצים
נשרפים בקלות,
ועם של עבדים בקלות אפשר לכלות אותם,
אני מראה לך שהסצנה בוער באש ואיננו עוקל.
ככה המצרים לא יוכלו לכלות את ישראל.
משה היה חפץ לדעת
ושר לראות מדוע לא יבער הסצנה.
למה הסצנה שהוא קוצים לא נשרף?
אבל עצם זה שהוא בוער לא רצה לדעת.
זה ידע שאין בכוחו להשיג.
ולא ביקש אלא לדעת מדוע איננו עוקל.
לזה סר לראות.
היינו, כי את עצם הסוד
של הייסורים של ישראל בעולם הוא לא ביקש לדעת.
הוא ידע ששכלו מוגבל ואין בכוחו להשיג בנסתרות.
אבל הוא רצה רק לדעת
את דרכי ההשגחה מדוע לא יכלו חס ושלום ישראל.
וזהו שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט.
הגם שהייתה לו תשוקה בוערת להשיג כל מה שיכול יותר ויותר
מדרכי ההשגחה,
מכל מקום התאפק מזה,
כי ידע ששכלו מוגבל מלהשיג השגה נשגבה זו.
והגם שהיה אדון הנביאים,
אבל סוף סוף הוא קרוץ מחומר,
ואינו יכול להבין יותר מכוח שכלו,
ממילא גם אין צריך לחפוץ לדעת
יותר מיכולתו.
ומה נפלא מה שהורו לנו חכמים זיכרונם לברכה.
מה רב טוב אשר צפנה למשה
אותה הסתרה של הפנים
שכן שנינו במדרש.
בזכר ויסתר משה פניו
זכה
שדיבר אדוני עם משה פנים אל פנים.
בזכר כי ירא מהביט
זכה שבי יראו מגשת אליו כל ישראל.
בזכר
מהביט,
שלא הביט,
הוא זכה לתמונת אדוני הביט.
וכל זה כיוון שהתאפק
בשביל כבוד השם,
לפיכך זכה שבסוף השיג יותר מכל בני האדם.
אבל מכל מקום,
כיוון שסוף סוף הוא יילוד אישה,
פעל אליו הטבע להרהר, במידת מה
אחר מידת הנהגת השם,
ואמר למה הרעותה.
הגם שנבע ההרהור הזה מפני כאב ליבו על סרטן של ישראל,
מכל מקום נכשל בזאת,
ונחשב לו לחטא,
עד כדי כך שביקשה מידת הדין לפגוע במשה.
אלא שאמרו שם,
כיוון שהקדוש ברוך הוא ראה שבשביל ישראל הוא אומר זאת,
לא פגעה בו מידת הדין.
אבל עם כל זאת הוא נענש,
והקדוש ברוך הוא אמר לו, אתה תראה אשר אעשה לפרעה.
אתה תראה.
במלחמה נגד פרעה אתה תראה,
אבל אתה לא תראה במלחמה של שלושים ואחד מלכים.
אתה לא תיכנס לארץ
ולא תראה את הניצחונות
על שלושים ואחד המלכים.
לכן אמר לו, אתה תראה
ולא בהמשך.
זה היה העונש
על מה שהוא הרהר.
הוא אמר לו, האבות הקדושים,
לא הרהרו אחר מידותיי.
פתחתי להם הבטחות ולא קיימתי.
ולא נודעתי להם במידת האמת שלי.
עדיין לא ראו אותה.
פתחתי לאברהם את כל הארץ והיה צריך לבקש בכסף,
חלקת קבר לשרה.
פתחתי הרבה הבטחות.
הם לא הרהרו אחר מידותיי.
ולך אמרתי במפורש שאני אחזק את ליבו.
ואתה שואל למה רעותה?
אז זה נקרא הוללות וסכלות,
שאמר שלמה המלך.
ופניתי אני לראות חוכמה והוללות וסכלות,
כי מה האדם
שיבוא אחרי המלך
את אשר כבר עשוהו.
הדברים כבר עשויים על ידי הבורא,
הוא יודע מה הוא עושה.
ואם הוא עושה, אל תשאל שאלות.
אתה לא מבין,
אתה לא יודע את כל מה שהוא יודע,
ולכן אין טעם לשאול שאלות.
אבל אם שואלים לפעמים, זה מביא להוללות וסכלות,
ועל זה מקבלים עונש.
אפילו מלך ישראל החכם מכל האדם,
ואדון הנביאים, משה רבנו.
והרב אגריל גנדיג אומר,
אם אתם רוצים הוכחה שיש בורא לעולם, תשמעו איזה סוג של הוכחה.
אם אשאל אותך אדם,
האמונה בבורא עולם מניין יש לך?
תן לי הוכחה שיש בורא ומנהיג לעולם.
מה תגיד לו?
תסתכל בחפץ חיים.
תראה אדם קדוש,
נחמד למעלה,
אהוב למטה,
אוהב את הבריות,
ומקרבן לתורה,
מכבד בני אדם,
והוא עצמו בורח מן הכבוד,
איש שכולו אמת,
ענו
ושפל רוח,
מסתפק במועט,
ואינו מטיל עצמו על הציבור.
ממש אישיות למופת.
מי נתן לו לחפץ חיים את הענווה?
מאין לקח הצדיק הזה את כל הסגולות הטובות שבעולם שמנינו?
לבי ידוע לך,
כי מאמונתו בקדוש ברוך הוא
ומתורתו הקדושה
שאה בחפץ חיים את כל חמודות העולם.
צא ובדוק
האם קיימת בעולם
שום חברה או אידיאולוגיה שהוציאה מתוכה אדם שלם
כמו החפץ חיים שלנו?
כלום יש בעולם אדם מורם בעם כמוהו.
אכן, החפץ חיים מעיד שיש תורה בישראל,
ושישנו בורא לעולם שממנו תוצאות חיים קדושה,
טהרה וחיי נצח.
הוכחה חותכת
למציאות הבורא והתורה שמייצרת
אדם כזה.
שבות שונות.