מנהיגות - חלק עא | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

נציב יום חזרה בתשובה שלמה ורפואה שלמה לכל עם ישראל,

ובכללם יוצא חלציה של רבקה בת בנאיה מזל,

בנאיה מזל,

שלא יינזקו מהחיסולים,

מה זה לא יינזקו מהחיסולים, לא לעשות חיסולים,

בזיווגים הגונים ופרנסה בשפע עמיהם.

מנהיגות עין א',

יוצאים למלחמה.

סיפור של יהודה המכבי ומלחמתו ביוונים ובמתייוונים,

במתייוונים היהודים.

הוא סיפור שמהווה השראה.

סיפור

שילמד אותנו איך נלחמים בגזרות

ובמאבקים

של היוונים והמתייוונים של דורנו כנגד הדת היהודית

בנושאי כליה.

אותה מלחמה שהתנהלה אז

בין היהודים והיוונים מתנהלת היום בדיוק אותו דבר.

כשם שאת ניצחונם

השיגו החשמונאים

בזכות מסירות הנפש שלהם

ולא בזכות הנשק

או החיילים שעמדו לרשותם,

כך הניצחון שלנו יושג בזכות מסירות נפש,

שנעמוד בנחישות,

בעקשנות,

נגד כל שינוי והתערבות

וכפייה מכל סוג שהוא.

אם לא נילחם היום

על כל שינוי,

עלולים להגיע למצב שההתייוונות

תכבוש כל חלקה טובה בעם ישראל,

כפי שהיה בימי היוונים.

גם שם

תהליך ההתייוונות

לא התחיל ביום אחד.

זה היה תהליך חברתי,

מהפך

שארך שנים,

וכך עובד תהליך חברתי.

אבל אם לא עוצרים אותו בתחילתו הוא מתעצם עוד ועוד.

אחד מסודות המנהיגות

להילחם בכל תופעה הרסנית מיד בתחילתה,

שהעץ עדיין קטן וניתן לעקור אותו בקלות.

כמו שצחקנו על ביבי הסוחר של היהודים,

שרצה לשים צ'יפ לכל ילד, כזה בסט, כזה טפטפפפט.

ומייד אחרי זה הוא ירד מזה ושיחק אותה כאילו, לא יודע, אומרים עליו שהוא רוצה להוציא מזה

איזה צ'יפ ואיזה זה.

כי אחר כך,

כשהעץ גדל ושורשיו מתפשטים לכל חבר,

ההרס מתפשט לממדים אדירים,

וכבר לא ניתן לעקור אותו בקלות.

אז נחזור למכבים הצדיקים,

שראה יהודה המכבי

את החורבן הנורא של עם ישראל,

שרובו ככולו קרע ברך

בפני השכלה יוונית,

ופרקו מעליהם עול תורה ומצוות,

עזר עוז וגבורה,

וקרע מנהמת ליבו הדואב

מיל אדוני אליי.

הזעקה הזאת הדדה לקום ולמרוד במלכות יוון

ובמתייוונים,

שזה אכל כל חלקה טובה בכלל ישראל,

להילחם ולהחזיר לקדוש ברוך הוא

את מרכז החיים,

להיות עבדי השם הנאמנים,

להילחם למען כבוד שמיים

שחולל עד עפר.

לא רבים הצטרפו.

אחד מעיר ושניים ממשפחה.

שרידים

שעדיין גחל את אש היהדות בערה בקרבם.

בודדים ממש.

יש אומרים שמספרם מנה 600 איש.

מי שקורא

מדרשי חכמים, זיכרונם לברכה, ואת ספר מכבים,

המתארים מלחמות יהודה, חשמונאי ואנשיו

כנגד הממלכה האדירה של יוון,

לא מבין איך הם יצאו בכלל לקרב.

אנשים מעטים,

לא מאומנים,

בלי נשק,

רעבים ועייפים.

בוודאי

ניתן לצפות שיהיו חסרי אמונה ביחס לעוצמתם ולכוחותיהם,

וניתן היה לצפות

שהם יבינו שהמלחמה בנסיבות אלה

להתאבדות.

החיילים הבודדים

אמורים היו להתמרמר ולכעוס

שיהודה מוביל אותם למערכה חסרת סיכוי

מול העוצמה האדירה של היוונים.

כיצד הוא סבור

שקומץ לוחמים

יכניעו אימפריה יוונית

מצוידת באינסוף חיילים?

ובכלי נשק המתקדמים ביותר?

הלוא זה טירוף.

זה מוות בטוח.

ובכן, תארו לכם

שיהודה המכבי שומע קולות כאלה,

מביט בקומץ החיילים,

רואה חולשתם ורפיונם,

מרגיש את הרעב

והעייפות שאוחזים בהם,

ומחליט

שעם חיילים כאלה אין סיכוי לנצח מלחמה.

תארו לעצמכם

שהיה מהרהר בינו לבין עצמו

להניף דגל לבן

ולהסגיר

את עצמם תמורת חנינה.

היה אמור לצאת מהמערה עם החיילים.

תיקון.

היה צריך לצאת מן המערה אל החיילים

ולהכריז בקול גדול.

חברים, אתם צודקים, עשיתי טעות.

חשבתי שיבואו עשרות אלפים להניף את דגל המרד,

אבל טעיתי.

עם כזה ציבור קטן,

בתנאים אלה אי אפשר לנצח.

אנחנו לא מתאבדים.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה להציל אותנו,

הוא ימצא את הדרך.

אנחנו את ההשתדלות שלנו עשינו.

יותר מכך,

אין לנו מה לעשות.

החל מרגע זה כל אחד משוחרר לביתו,

וכדאי למהר לפני שיבואו הרשעים,

אנחנו נכנעים.

אילו זה מה שהיה קורה,

כולם היינו פוצים לכל עבר, נמלטים על נפשם.

יהודה היה מכריז על כניעה,

מקבל חנינה מהיוונים וחוזר הביתה.

הבשורה הייתה מתפשטת ברחמי כל ארץ ישראל,

שיהודה המכבי פיזר את הצבא ונכנע ותמה מרד.

ויהודה היה יכול להרגיש אפילו שהוא עשה את הדבר הנכון,

ומנע שפיכות דמים,

ועצר את המהלך המסוכן,

וחסר הסיכוי

בעודו באיבו.

אבל יהודה המכבי לא עשה זאת.

הוא יצא לקרב חסר סיכוי

נגד המעצמה העולמית יוון.

הוא ידע,

כניעה ליוונים

ולמתייוונים

אינה אפשרות ריאלית

המונחת על השולחן.

זה לא בא בחשבון.

כשבאים ללחם אותך ולהרוג אותך,

אין דרך אחרת מאשר להילחם בכל הכוח.

זה מה שיש.

צריך להיות מנהיג.

כשאתה אוהב את השם מתברך בכל הלב,

אתה רואה את שמו של הקדוש ברוך הוא מחולל ומושפל על עפר,

כשאתה רואה את הילדים האהובים שלו נופלים ונאבדים בחיסולים,

בהתייוונות,

שמפתה וכובשת,

שמביאה אותם לשאול תחתית,

אתה לא יכול להישאר אדיש.

אתה לא יכול להתעלם ולומר, השם יעזור,

או מה כבר יש לעשות.

עליך לקום ולהילחם בכל הכוח,

עם כל האש ומסירות הנפש שבקרבך,

בלי שום חשבון.

אז אתה כבר יודע בדיוק מה לעשות,

בדיוק מה שכל הורה יודע מה לעשות,

שהילד שלו נופל לכביש או לחיסון.

אם האימהות היקרות לא עשו הפגנה של חמישים אלף,

לא תוכלו לבכות כשלקחו לכם את הילדים והרגו אותם,

לא תעשו,

זה מה שיהיה.

וזה בדיוק מה שעליך לעשות בעת הזאת,

לקחת אחריות על ילדיך ועל ילדי עם ישראל,

ובכך תהפך להיות מנהיג,

גנרל שיביא את הניצחון.

ומה הפירו של מנהיג?

מנהיג זה שאינו נכנע למציאות הקיימת,

קשה ככל שתהיה.

מנהיג זה מי שיוצר מציאות,

יוצא למלחמה,

ומצליח בסיעתא דשמיא לנצח את המערכה.

זה בדיוק מה שעשה יהודה המכבי.

הוא ידע שמצפים ממנו כמנהיג

שייצור לחיילים מציאות חדשה,

מציאות שבה הניצחון הופך להיות אפשרי,

על ידי רוח חדשה של תקווה,

שיא החדש של אמונה,

השראה ועוצמה למלחמה על היהדות

עד לניצחון.

זה היה ההבדל

בין יהודה המכבי

לכל אלה ששתקו,

כל הרבנים

ששתקו ונכנעו לגזרות של היוונים,

ולרוח ההתייוונות ששלטה ברחבי ארץ ישראל,

והיא כילתה כל חלקה טובה,

מבלי שעשו מאומה

לשינוי המציאות.

הם התנהלו בהתאם למציאות הקיימת,

ואמרו,

אין מה לעשות,

ככה זה,

ירידת הדורות,

כל מיני תירוצים.

יהודה המכבי ידע,

הקב' ברוך הוא לא רוצה שניכנע למציאות של הגזרות שנועדו לעקור את היהדות.

הוא רוצה שנילחם וניצור מציאות חדשה של עבודת השם,

בכל ישראל,

ונעיר מחדש את נרות בית המקדש.

במשנה בסוטה,

המשנה האחרונה,

כתוב בסוף, בסוף, בסוף, אחרי כל מה שכתוב,

שיהיה צרות

לישראל בעקבותה דמשיחה,

כתוב ועל מה יש לנו לשעין?

על אבינו שבשמיים.

אז רב אלחונן וסרמן, זכר צדיק ברכה, אומר שזה גם חלק מהקללה.

מה שיהיה בדור האחרון.

שאף אחד לא יעשה כלום ויגידו, ועל מה יש לנו לשעין? על אבינו שבשמיים. מה נעשה? אין מה לעשות.

רק אבינו שבשמיים.

ולא יעשו שום דבר.

זה גם חלק מהקללה.

יהודה המכבי לא עשה כך,

והציל את עם ישראל.

הוא התנהל על פי הצו האלוקים מלחמה על אדוני בעמלק,

ועל פי החזון הרוחני שבקרבו.

החניק השראה של אמונה ותקווה לחייליו,

וגרם להם להאמין

שהניצחון אפשרי בשיחתא דשמיא,

כי הקדוש ברוך הוא כול יכול.

עלינו להתחיל

והשם יגמור.

ואכן,

לפני שיצאו לקרב, הכריז

בסערת ליבו ונפשו,

אנחנו,

איילי השם הכול יכול,

האל הגדול, הגיבור והנורא,

בכוחו הגדול והאינסופי,

אנחנו הולכים להילחם

כנגד היוונים ולנצח.

והנה הנאום שנשא יהודה בפני חייליו

בטרם יצאו לקרב

נגד המעצמה היוונית בבית חורון,

כפי שמסופר בספר מכבים.

דבר קל הוא שימסרו רבים ביד מעטים,

כי אין מעצור לשמיים

להושיע ברב או מעט.

לא ברב חיל הניצחון במלחמה,

כי מן השמיים באה הגבורה.

הם באים אלינו בגאווה רבה ובזדון,

להכחיד אותנו

ואת נשינו ואת אפינו ולשימנו לבז.

ואנחנו נלחמים בעד נפשנו ותורתנו.

הוא יגוף אותם מפנינו.

ואתם אל תפחדו מהם.

יכלתו לדבר,

התנפל עליהם פתאום.

בסרון

ומחנהו נגפו לפניו.

במלחמה הזו והבאות אחריה

חוללו את נס הניצחון וסיעתא דשמיא ויצרו מציאות חדשה

שחוללה מהפך

בכל ההיסטוריה היהודית העולמית מאז ועד היום.

יהודה ואנשיו הבודדים והחלשים הצליחו לנצח ולסלק את המעצמה היוונית מארץ ישראל

ולהחזיר את המלוכה לעם ישראל.

הם הצליחו לחדש את עבודת בית המקדש בתפארתה למאתיים שנה נוספות.

תרבות יוון לא נגמרה, היא חזרה היום בצורת אדום, אמריקה,

אירופה.

הם הצליחו להחזיר עטרה ליושנה,

להחזיר את היהדות לכלל ישראל.

כל העם היהודי

לכל הדורות מאז ועד היום,

כל התנאים

והאמוראים

ורבנן סבוראה,

הגאונים, הראשונים,

האחרונים,

תלמידי הבעל שם טוב,

בעלי המוסר,

ואפילו צדיקי דורנו,

כולם נשארו בזכות יהודה המכבי

וחייליו המעטים,

שיצאו להילחם

מלחמת חורמה ביוונים ובמתייוונים וליצור מציאות יהודית חדשה בעולם.

מה אנו לומדים מזה?

שאין בשום פנים ואופן להיכנע למציאות,

קשה ככל שתהיה ומייאשת ככל שתהיה.

על האדם להיות מנהיג ולהילחם, כל אדם.

ליצור מציאות חדשה של עולם יהודי רוחני כרצון השם יתברך.

וכן, כן,

כן, זה אפשרי.

אם הם עשו זאת,

גם אנחנו יכולים לעשות זאת.

לכן, אחים יקרים,

אסור להיכנע למציאות העגומה,

לייאוש המכרסם

בלבבות.

צריך לאזור אומץ וביטחון בשם,

להיות מנהיג

גנרל של הקדוש ברוך הוא,

שבכוח האמונה והחזון,

בכוח המלחמה העיקשת,

נצליח ליצור מציאות חדשה של חינוך וחיים יהודים קדושים וטהורים,

כי יהודה מכבי בשעתו.

אם נכנע,

פירוש של דבר שבמקום שננהיג את הילדים, בני המשפחה, חברים וידידים,

וכל מי שבמעגל ההשפעה שלנו,

אל עבר ניצחון הרוח על החומר,

ניצחון של יהודה מכבי על היוונים,

במקום זאת אתה מצטרף אל היוונים והמתייוונים.

אם הקול של יהודה המכבי שבקרבך

נכנע למציאות,

לניסיונות

ולהסתר של העולם הזה,

שגורמים שלא תפעל כמנהיג,

הכניעה הזאת תהפוך לכאב,

תסכול,

אכזבה וחורבן שאין כדוגמתם.

זה הקול שירדוף אותך כל החיים,

ויזכיר לך שנכשלת.

במקום להנהיג,

הונהגת על ידי כוחות השטן.

כמה עצוב,

כמה מאכזב,

כמה כואב,

וזה יהיה לנצח.

שתראה את כל הנשמות האומללות

שירדו מהדרך,

בין אם זה נשמות ילדיך,

או ידידיך,

או ילדי ישראל.

תדע היטב, בסדן לבך,

שאם היית מתאמץ,

נלחם,

ועושה כל מה שביכולתך,

היית יכול להציל אותם.

הכישלון הזה ירדוף אותך בעולם הזה, וגם בעולם הבא,

ותהיה מלא צער וכאב נצחי היום בנורא לנצח.

אין טענה אם אתה השתדלת ולא הצלחת.

אבל אם לא השתדלת, עם כל התירוצים,

אתה אבוד.

אל תיכנע למציאות.

תהיה מנהיג שנלחם ויוצר מציאות,

כיהודה המכבי,

שניצח את היוונים וגם את המתייוונים,

והחזיר לעם ישראל

את היהדות

ואת בית המקדש.

ככה אנחנו צריכים להילחם

עד לניצחון שיבוא בסייעתא דשמיא ודאי.

מה אנחנו נהיה הנס של החיים שלנו,

והנס של הילדים שלנו,

והנס

לכלל ישראל.

לא מוותרים,

לא נכנעים, ונלחמים עד כלות הנפש.

תארו לכם

איך הרגישו לוחמים מוסרי נפש,

יהודה המכבי וחייליו שהצילו את בית המקדש,

שהצילו את עם ישראל,

אז ולדורות.

כל היהדות

שיש מאז ועד היום

בכל רחבי העולם, בזכות אותם בודדים שלחמו.

אין לתאר ואין לשער את השמחה

והאושר העצום והנשגב

שהיו להם כל ימי חייהם בעולם הזה.

ועל אחת כמה וכמה האושר והשמחה

שיש להם בעולם הנצח,

שעין לא ראתה אלוהים זולתיך.

הכל בזכות כך

שהיו מוכנים לצאת לקרב

מעטים-מעטים

מול רבים מאוד,

אבל נלחמו על כבוד השם יתברך

ולהציל את עם ישראל מכיליון.

כך יהיה האושר,

והשמחה של כל יהודי בדורנו,

שיצא למלחמה

נגד היוונים והמתייוונים והציונים.

יש לנו הזדמנות של פעם בחיים,

הזדמנות יחידה ואחרונה.

האם לא נחטוף את ההזדמנות הזאת

ונהיה מהלוחמים של יהודה המכבי,

יהודים?

המשך יבוא.

המשך יבוא.