מנהיגות - חלק סט - סודו של מנהיג | הרב אמנון יצחק

אנחנו עכשיו נמצאים ב'מנהיגות' סט'

'סודו של מנהיג':

"דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן" (יואל ג ג) אירופה שנת תרצ'ט, גייסות של רב המרצחים היטלר יש"ו זרעו הרס וחורבן בכל מקום שאליו הגיעו, הקרבנות הראשונים שנרצחו באכזריות נוראה, היו כמובן היהודים. אירופה הלכה ונכבשה בידי הגרמנים; פולין, גליציה, ליטא, דנמרק, הולנד, בלגיה, חלקים מצרפת, דם יהודי נשפך כמים - ה' ירחם! אך בהונגריה עדין שררה שלוה, גם הפליטים המבועתים שהגיעו לשם, לא הצליחו להפר אותה, זאת אומרת הפליטים שברחו מהנוראות סיפרו מה קורה - יהודי הונגריה היו שלווים: לא האמינו להם! כמו שלא מאמינים היום כל המחוסלים. 

יהודי הונגריה התקשו להאמין לסיפורים המסמרי השיער שהגיעו משם: "אוי! באמת? אוי באמת אתם מגזימים! מחנות השמדה?! פתרון סופי?!" – 'סדר עולמי חדש'?! "זה רעיונות משונים! הזויים ומופרכים, בעידן שלנו?! לא יתכנו מושגים מפלצתיים כאלה!" אולם האמת היתה גרועה מכל! קהילות ישראל, חסידויות מפוארות – נשחטו! נטבחו באכזריות נוראה!! ונכחדו מעל פני האדמה!!! וביניהם 'חסידות באבוב' המפוארת על כל אלפי חסידיה, בניה ועולליה. 

הנצר היחיד לבית באבוב, שנותר בודד בעולם היה האדמו"ר ר' שלמה מבאבוב זצ"ל, שהצליח בניסי ניסים לברוח מהגיהנם! על אף שעולמו חרב, וליבו שתת דם מצער, וכאב על החורבן הנורא, לא נכנס ר' שלמה ליאוש מדכא, התחזק באמונה, וידע: שיש לו תפקיד! קרוע בגדים, פצוע וזב דם, נדד בדרכים ימים ולילות במסירות נפש אל עבר הקהילות של אחיו בהונגריה, להזהירם, לנסות להצילם מידי הנאצים יש"ו. לאחר מסע מפרך הגיע להונגריה כחוש רעב ועייף, פרץ בסערה לבית הכנסת הראשון, והחל לזעוק זעקות איומות ונוראות כחיה פצועה מדממת למוות: "רבותי! הנאצים רוצחים יהודים ברחובות!! רוצחים יהודים במחנות!!! והם מתכוונים לבוא לכאן ולרצוח את כולכם - תברחו!!!" 

הנוכחים הביטו בו כתמהוני והוזה: "לא יתכן כדבר הזה! העם הגרמני נחשב לעם הכי מנומס ומתורבת בעולם, הם ירצחו אנשים ברחובות?! לא יעלה על הדעת, ובכלל, אם היה דבר כזה - ודאי שגדולי ישראל היו מתריעים על כך!" ולכן אף אחד לא הקשיב לר' שלמה. הוא בכה בדמעות שליש, התחנן: "תאמינו לי!" סיפר על הגירושים, על הגיטאות, מחנות המוות, על מילוני יהודים, מהם רבים מגדולי ישראל שכבר עלו על המוקד! וזה מסביר: למה אין מי שיגיד? כי הם בעצמם נרצחו! איש לא רצה להאמין לו, לא רק שלא האמינו לו, אלא סברו: שהשתבשה עליו דעתו - 'מכחיש' וגירשו אותו בבוז מבית הכנסת! וכך היתה התגובה פחות או יתר בבתי כנסת נוספים שביקר בהם וזעק את אותה זעקה. 

אבל הוא לא נכנע, הוא לא התבייש, הוא לא שת ליבו לבזיונות, הוא פשוט ריחם על יהודי הונגריה! הוא הבין: שהם הבאים בתור למשרפות הגזים! הוא לא יכול היה לשתוק, הזוועות האיומות שחש על בשרו, השואה שראה מול עיניו לא נתנה לו מנוח, הכאב בער בעצמותיו כמכוות אש! הוא ידע: בין יאמינו בין לא? הוא חייב לזעוק! חייב לנסות להציל, אפילו אם יהיה יהודי אחד שיאמין – הכל שווה! "כל המקיים נפש אחת מישראל - מעלה עליו הכתוב: כאילו קיים עולם מלא!" ואז הוא החליט על דרך פעולה שונה: הוא היה מגיע לבית הכנסת, נעמד בחוץ, מחכה שהציבור יגיע לתפילת 'שמונה עשרה' ואז היה נכנס דופק על הבימה, זועק זעקות נוראות על השואה המשתוללת! ובורח מבית הכנסת לפני שיספיקו לסיים שמונה עשרה. כך עבר מבית כנסת לבית כנסת, מעיר לעיר, כמעט כולם לא האמינו לו, בודדים האמינו וברחו וניצלו! 

אחד מאלה שהאמינו לו, היה הבחור החשוב ר' שמואל פורגס, והוא היה מהיושבים בבעלזא, באותה תקופה התגורר בעיירה סאמבטהל הוא הקשיב ברצינות לדבריו של ר' שלמה, צירף אותם לפיסות מידע שליקט מפליטים אחרים - והבין את גודל הזוועה: שהסיפורים אמיתיים ורציניים לאימה! כשהתקרבו הגרמנים לגרמניה, החל שמואל לחפור בקרקע: "מה אתה עושה ר' שמיל?" לא הבינו החברים! אמר: "אני חופר בונקרים! מתחת לתנורי המצות, שנוכל להתחבא בהם בעזרת ה' - מפני הגרמנים ימח שמם! שעתידים לבוא לכאן ולרצוח את כולם – רח"ל!"

 – "אוי! שמיל! שמיל התמים, גם אתה מאמין לפליטים?" טענו לו, הוא בא משם! אמרו לו: "אתה מאמין לפליטים?!" אבל המציאות באה וטפחה על הפנים; כד' באדר התש'ד, הגרמנים שוטפים את הונגריה סאמבטהל נכבשת בסערה, חטיפות, רציחות, פוגרומים, שוד - כל היהודים שותים את כוס התרעלה לגימה אחר לגימה. ר' שמואל לא נח לרגע, מחביא יהודים מבוקשים בבונקרים שחפר, וביניהם את הרה"ק מפאפא בעל ה'ויחי יוסף' זצ"ל ועוד חסידים ואנשי מעשה. הוא עצמו לא נותר במסתרים, אלא יצא לרחוב שוב ושוב בזהות מזוייפת כדי להשיג מזון ומחיה. 

חודשים אחדים חלפו, עד שקרה האסון: המפקדה הנאצית הוציאה 'צו': "יהודי סאמבטהל מחר בשעה 3 עליכם להתייצב ברציף, משם תשלחו ברכבת אל מחנה עבודה גרמנית, כל פועל יקבל 'חל"ת'; מזון ודיור - כולם יקבלו!" – "יותר גרוע ממה שקורה כאן? לא יכול להיות!" חשבו היהודים בליבם, והחליטו: לצאת אל עבר הרכבת. כי המצב בעיר קשה ביותר! זה הכי גרוע, לעלות ללכת לעבודה לפחות במקום אחר? זה כבר נקרא 'חירות, חופש' איש מהם לא ידע מה 'היעד הסופי', הרכבת עמוסת הקרונות, מתמלאת משפחות-משפחות מהעיירה, עוד משפחות עולות לרכבת, ועוד משפחות בדרך לשם - וליבו של ר' שמואל בוער! 

מתרוצץ בסערה ברחובות, אינו יודע את נפשו, בעוד שלוש שעות אמורה הרכבת לצאת - רכבת המוות! מאות משפחות דחוסות בה, והוא מבין את המשמעות: 'מוות בתנורי אוושוויץ!' לא יתכן שהאסון הזה בלתי נמנע, הוא לא מתייאש, "אסור להתייאש; אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים!" בשניה האחרונה יש סיכוי, ממשיך בכל כוחותיו, מנסה בכֹה ובכֹה, מטלטל את חבריו: "תעשו משהו! תנו עצה, מה עוד אפשר לעשות?" החברים אומרים לו: "אין מה לעשות! שמיל, פעם אחת תפנים: לא תמיד ניתן לעזור" כך הם טוענים לו, הוא לא מקבל מהם את התשובה הזו: "לא אפנים זאת לעולם! איני מתכוין לאבד תקוה, כל עוד עומדת הרכבת ברציף - אפשר עוד לעצור!" הוא אומר. 

ממעל חגים מטוסי הקרב הידועים לשמצה, קרבות עזים מתחוללים בשמים בין הכוחות הסובייטים המביסים את פלוגות האס.אס. בני העיר חייבים להחזיק מעמד עד שיגיעו הרוסים, אבל הרכבת? המוות קרוב כל כך! שעות אחרונות מה עושים?! ליבו של ר' שמואל מתפלץ! ותוך כדי התרוצצות, בעודו מחפש פתח הצלה, מוצא את עצמו ר' שמואל בפאתי היער, הוא יודע שכאן בין העצים מנהלים הפרטיזנים מלחמת גרילה בגרמנים ואז הוא מהסס: 'האם להכנס? האם זה אינו מסוכן? הוא עלול להפגע מכדור תועה! אבל אין ברירה!! חייבים להציל!!!' 

הוא נכנס, מתחיל לרוץ, ולפתע נתקלת רגלו במשהו... נעצר ולרגליו קצין אס.אס. בכיר ללא רוח חיים! פרטיזנים הרגו אותו, מביט בו לרגע "שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ" (דברים ז כו) הרגעים יקרים מלשמוח במפלתו של השטן, כי ברציף השטן ממשיך לרקד...! ר' שמואל סוקר את המדים המגוהצים בדייקנות גרמנית, מביט באותות הכבוד ובמדליות הנוצצות, ופתאום עולה לו רעיון מה עליו לעשות! 1,2,3 אין זמן לשקול: 'אם התוכנית הגיונית או לא?' כל רגע עלול להיות מאוחר מדי! אוזר אומץ, ממלמל תפילה חרישית, "אלי אלי אַל תַּעַזְבֵנִי!" 

עינים דומעות בתפילה להצלחת התוכנית, פושט מהנאצי את המדים ועוטה אותם על גופו חובש את הקסדה, בודק שכל העיטורים במקומם, ומחליק יד על כלי הנשק - הנשק חם! הגרמני ירה בו לא מזמן, אין לר' שמואל זמן לבדוק: אם התחפושת מוצלחת או לא, מזנק מבין העצים ישר אל העיר אל תחנת הרכבת, הדופק - הולם בטירוף! זעה קרה שוטפת את גופו, הוא לא יכול לעצור את הזמן מלכת, קול בכיות נוראות וזעקות שבר נשמעות מתוך קרונות הבקר הצפופים, נראה שהיהודים מתעוררים ומתחילים להבין: את גודל האסון! אבל כבר מאוחר מדי!! 

ר' שמואל נעצר בפתח התחנה, מסדיר את הנשימות, וצועד מעדנות - מעלה חיוך יהיר על שפתיו! כמו גרמני, פקידי הגסטפו חיילי האס.אס. קדים מסביבו 'בעל דרגה בכירה!' ור' שמואל מבין שהוא צדק בהשערתו, הקצין שלקח ממנו את המדים - היה בכיר מאוד! 'גריס ג-ט' מברך את עמיתיו, ומודה לה' בליבו שהוא בקי בהויך דוייטש בגרמנית הגבוהה הוא בקי. והנה הרכבת נראה שהיא מחממת מנועים, הנה המפקד הראשי אדום פנים ונובח לכל עבר, ר' שמואל חוסם את דרכו של האיש ואומר לו בגרמנית רהוטה: "הסתלק מכאן מיד אתה וכל החיילים שלך!" – "מה?!" המפקד בוהה בו בהלם! מעולם לא ראה את המפקד הנאצי הזה, אבל מהעטורים הגבוהים הוא מבין: שלא כדאי להסתבך איתו! 

עכשיו רוכן הקצין הגבוה ר' שמואל, אל אזנו של המפקד ולוחש לו: "קרבות עזים מתחוללים בקרבת הגבול, הרוסים מתגברים! צריך לשלוח תגבורת, הרכבת באחריותי איש לא יברח!" הנאצים שומעים לו ומסתלקים מהמקום, לבוש במדים הנאצים, בידו כלי הנשק הדרוך, עולה ר' שמואל אל הרכבות, עיניו מלאות דמעות, בודק שהיא ריקה מגרמנים, וקורא בקול חנוק: (באיידיש) "טייערע אידן! טייערע ברידער און שוועסטער! ס'איז נישט דא קיין סאך צייט, איך בעט ענק ברחמים! האט שכל! ווער עס האט הענט און פיס! זאל אופהייבן זיינע פיס און אנטלויפן..." הפירוש: "אחים ואחיות יקרים! אין לנו הרבה זמן! אני מתחנן אליכם: שיהיה לכם שכל! מי שיש לו ידים ורגלים - שיקח את רגליו וינוס מכאן כל עוד נפשו בו!" 

הלם! אנשים משותקים למקומם, מיואשים! כבר לא מאמינים לכלום, לא רואים אור של תקוה, אבל ר' שמואל לא מניח להם, הוא יודע שחיי אחיו תלויים מנגד, כל שניה גורלית! מעורר אותם בצעקות, דוחק ומדרבן בכל הכוח בכל רגע עלולים הגרמנים לגלות את התרמית: "ברחו! ברחו ליערות, לכפרים, לכל מקום שאליו ישאו אתכם רגליכם - רק ברחו!" הוא מתחנן! והוא עובר מקרון לקרון, כאשר אחרון היהודים עוזב את הקרון האחרון, מרשה ר' שמואל לעצמו לשאת רגלים ולברוח, לבו הולם בהודאה להשי"ת - הוא זכה להציל מאות מיהודים סאמבטהל! 

לא יאומן כי יסופר, שני מליון יהודים בהונגריה - מתו בשואה!!!... ווייצמן יש"ו הנשיא הראשון בישראל אמר: "הזקנים ימותו! אין מה לעשות, את הצעירים אנחנו נציל!" ועכשיו? הורגים את הצעירים וגם את הזקנים עם חיסולים השואה חזרה לישראל! בישראל!! עַזבו את הגטאות, ובאו לגטו הגדול של ה'תו הירוק' עם בוטן (נ.ב.) ופיסטוק חלבי...

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv