מנהיגות - חלק לב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום שרה שער בת חנה ומשה תזכה לכל טוב

זיווג הגון, פרנסה בשפע ואושר ועושר, אמן.

אנחנו ממשיכים במנהיגות והפעם אנחנו נמצאים בפרק

ל״ב

לב.

מכיוון שהמסגרות של הישיבות והחדרים והסמינרים מיועדים לכולם,

אז הדרישות מכולם בשווה.

כדי שכולם יצליחו להשתלב במערכת חייבים לעשות צורות וסדר לימוד והספק

שמתאימים לרובם ככולם.

וכך מרגישים שווים פחות או יותר.

אבל לא מרגישים צורך להתעלות מעל ומעבר למסגרת.

כאילו מספיק, אני לומד מה שאני לומד בישיבה.

ובכך הם לא יכולים לממש את היכולות העצומות שבקרבם.

אחד מגאוני הדור

היה גאון רבי ברוך,

ראש ישיבת בית מתתיהו.

כשהיה בחור,

היה רגיל כמו כולם.

הוא לא האמין שיש לו כישרונות ויכולות להיות תלמיד חכם גדול ועצום.

באחד הימים שמע שיחה מהרב שלמה הופמן שחוללה מהפך בנפשו.

הקדוש ברוך הוא נתן לאדם יכולות עצומות וכישרונות מיוחדים.

כל אחד יכול להיות גאון עולם.

הבעיה המרכזית, אדם לא מנצל אפילו עשרה אחוזים מהמוח שלו.

אני אמרתי לכם שאני לא מנוצל אפילו בחמישה אחוז.

ואתם אשמים.

אומרים שהגאון רבי נפתלי טרופ

ניצל מאה אחוז ממוחו

עד שלאחר פטירתו עידו הרופאים שנפטר משום שמוחו התייבש

מרוב מאמץ בלימוד.

נפתלי טרופ זה אחד ממקימי הישיבות לפני מלחמת העולם השנייה,

מייסד שיטת בריסק,

שהיום לומדים לפי השיטה שלו.

אולם כאשר מדובר על אנשים כערכנו,

הרי שעל פי המצוי אדם מנצל רק אחוזים ספורים

מיכולותיו העצומות של המוח.

ככל שאדם עמל ומתאמץ,

עולה בידו להגביר את מידת הניצול של יכולותיו,

וזה פורץ לו אפשרויות

הצלחה אינסופיות.

ראיה לדברים,

מדרש תנחומא, פרשת וילך, פרק ב'

ובתנא אליהו זוטא,

ובתנא דווה אליהו זוטא,

פרק י״ד.

אמר אליהו הנביא זכור לטוב,

פעם אחת הייתי מהלך בדרך

ומצאתי אחד

והיה מלעיג לי ומתלוצץ בי.

אמרתי לו, מה אתה משיב לי יום הדין

מאחר שלא למדת תורה?

אמר, יש לי להשיב.

בינה ודעת ולב לא נתנו לי מן השמיים.

אמרתי לו, מה מלאכתך?

אמר לי, צייד עופות ודגים אני.

אמרתי לו, מי נתן לך דעת ולב לקחת פשטן ולטבותו ולאורגו ולעשות את המצודות

ולקחת בהם דגים ועופות ולמוכרם?

אמר לו, בינה ודעת נתנו לי מן השמיים.

אמרתי לו, לקחת את הפשטן, להרוג ולטבות ולגחת דגים ועופות? נתנו לך בינה ודעת, אבל לקנות תורה לא נתנו לך בינה.

הרי כתוב כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

מיד הרהר בליבו והרים קולו בבכי.

איי, איזה אנשים היו פעם.

שומעים נקודה אמיתית?

ישר בוכים וחוזרים בתשובה.

אמרתי לו, בני, אל ירע לך

שכל באי העולם

כולם משיבים את התשובה הזאת בעניין שהם עוסקים עליו.

אבל מעשיהם מוכיחים עליהם.

כיוון שבאים ונמשכים מן התורה,

מוכיחים עליהם שנאמר, ובושו עובדי פשטים סריקות

ואורגים חורי.

כל אלה,

אלה שהם עובדי פשטים

והם אורגים,

אלה יתביישו כשיגיעו לעולם האמת.

מהפרנסה שהם עוסקים

ילמדו אותם כמה יהיה להם כוחות.

אז כל אחד יש לו כישרונות ויכולות לצמוח,

להיות אדם גדול.

באה ראיה שאנחנו מוצאים שכישרונות אלה מוצאים את ביטוייהם במקצוע שהוא בוחר להתפרנס.

רב אחד אמר לחנווני,

אני לא מקנא בך.

כשתבוא לפני בית דין של מעלה, יבואו אליך בתביעה.

אם יכולת לזכור את המחיר המדויק של אלפי המוצרים שיש לך,

למה אתה לא זוכר את התורה?

וכבר הסבירו חכמים

שהסוד שכל חנווני זוכר את כל המוצרים,

זה משום שמוטל עליו.

זה העסק.

אם היה אדם מרגיש כך כלפי התורה, היה זוכר הכול.

אני לא מרגיש שזה מוטל עליו. מה, אני צריך לזכור את כל התורה? בסדר, למדתי, מה אתה רוצה? הייתי בשיעור, שמעתי, שמעתי, שלום, ביי.

זהו, הוא גמר.

הוא רק ממלא

את החסר, כמו שאומרים, בזמן, שלום, מספיק.

לזכור גם. מה, צריך לחזור על זה? לזכור? מה אתה הגזמת?

הוא מבין שזה לא מוטל עליו, והוא לא מבין שזה כן מוטל עליו,

וחובה עליו.

ופן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, והתורה מזהירה מפני אשיכם.

מסופר על החזון איש, תשמעו איזה תשובה.

החזון איש, זכר צדים וקדוש ברוך הוא,

פנה אליו פעם בחור מישיבת פונוביש.

החזון איש פנה אליו, לבחור מפונוביש,

ואמר לו, תלמד עם הבחור החלש הזה.

ותעזור לו להתעלות בלימוד.

ההוא ניסה להתחמק.

מה אני אלמד עם החלש? בזבז את העלייה שלי. במקום שאני אעלה, אז אני אשקיע בחלש.

אז אני אשמע לו, למה אתה סבור שהחלש הזה הוא חלש ממך?

הרי הוא יכול לעשות קופסאות יותר טוב ממך.

אם אותו בחור יכול לעשות קופסאות טוב ממך,

אז יש לו כישרונות טובים יותר ממך.

אם הוא ישקיע את הכישרונות שיש לו בקופסאות,

אז הוא יכול להשקיע אותם בעמל התורה, ויצמח לאדם גדול.

אין דבר כזה שאין באדם כישרונות, השאלה לאן אתה, כי אחד לוקח לקופסאות ואחד לוקח לתורה.

אחד לפיתוח אפליקציות,

ואחד לחידושים בתורה.

אחד לפה ואחד לשם.

פגשתי אתמול בן אדם

שהוא חזר בתשובה מהאצטדיון בשנת 2000. הוא ואשתו החילונים נכנסו לשם,

והיא קיבלה עליה מייד כיסוי ראש, והוא קיבל עליו שמירת מצוות, מאז הם חרדים.

מה אתה עושה?

הוא עושה טיסנים אוטונומיים,

שהם

עפים 50 דקות, יורדים למרכב שיש עליו מטען,

מטעינים את עצמם 30 דקות ועולים שוב, וככה אתה יכול לעשות כל הזמן, והשליטה מרחוק.

הוא נמצא במודיעין,

ויכול להפעיל בנגב

או קרוב לעזה את הטיסנים האלה.

במה אתה משתמש לזה?

אז הוא אמר שהוא בא מתחום

הביטחון,

אז כשיש הפגנות וכשיש דברים שצריכים ביטחון, אז זה מלמעלה מצלם את הכול ומדווח מיד על כל דבר ודבר,

ורואים את זה במערכות,

ויודעים מיד לשלוח מה שצריך לכל מקום.

ובגלל שהוא חזר בתשובה,

אז הוא משתמש בזה, הוא היחידי בעולם כרגע,

שהוא משתמש בזה בשביל לבדוק את העירוב בירושלים כל הזמן.

וכל רגע שהם רואים אם נקרא עירוב באיזשהו מקום,

מיד יש הוראה להוציא מישהו לתקן את העירוב.

יפה.

זה אחד מ-22,000 שהיו באצטדיון.

כל המשפחה החרדים וכו' וכו'.

תראו מה הוא פיתח.

פתרון.

במקום סיורים, כל הזמן.

עם מכוניות מסביב לירושלים בשביל לבדוק.

יש היום טררררט טיסן שהאב שלך באוויר

ואומר לך תקום.

אז בן אדם יכול להפנות את הכוחות שלו למה? לטיסנים, לקופסאות, לזה, ויכול להפנות את זה לתורה ולמצוות.

אבל אין אדם בלי כישרונות.

וכאן המשיך רבי שלמה ואמר,

ישנו מונח שנקרא תקרת הזכוכית.

זה מתייחס למחסום בלתי נראה,

אך בכל זאת

בלתי שביר,

שעוצר אותנו מלהגיע רחוק ולהתקדם לרמה גבוהה מזו שבה אנחנו ממוקמים,

מתוך

הנחה שאין לנו סיכוי לפרוץ אותו.

זה נקרא תקרת הזכוכית.

וזה בדרך כלל דעה שרווחת מתוך כניעה

לדעה רווחת בציבור בנושא כלשהו,

ולעיתים היא נובעת מפחד,

מחוסר ביטחון עצמי או דפוס חשיבה פסימי בנוגע למהלך מסוים.

אתה לא תשבור, לא תעבור את המחסום הזה, תקרת הזכוכית.

דוגמאות לכך,

אין לי סיכוי לסיים את הש״ס,

לעולם אני לא אהיה ראש ישיבה,

או אין לי סיכוי להצליח בעסקים.

אני, להיות מנהל, no chance.

בחיים אני לא אצליח לפתוח עסק עצמאי.

תקרת הזכוכית זה לא מחסום מציאותי,

זה מחסום פסיכולוגי.

וככזאת,

אחת דינה להיפרץ.

אדם שמעוניין להצליח,

חייב לדלג מעליה.

אם לא, היא לא תאפשר לו להצליח.

עכשיו משתמשים הרבה בלשון השמיים הם הגבול. זאת אומרת, אין הגבלה, השמיים הם הגבול. באמת?

זה עבר את המושג תקרת הזכוכית,

וזאת אקסיומה שנפרצה.

עם התפתחות טכנולוגיית החלל.

השמיים הם הגבול.

אז האם ניתן לשבור את מחסום תקרת הזכוכית?

התשובה חיובית בלי ספק,

ונמחיש אותה בדוגמה מהחיים.

במשך אלפי שנים

נפוצה בקרב המודענים אקסיומה רווחת.

זאת אומרת, אמת ברורה כזאת, שאין לחלוק עליה, זה ברור, זה אקסיומה. אלה לא מתווכחים עם זה, זה ברור.

שלא ניתן לרוץ מרחק

של מיל,

שזה 1.6 קילומטר,

בפחות מארבע דקות.

לא ניתן.

אי אפשר לפרוץ את המחסום הזה, לרדת במהירות, שאדם ירוץ במהירות,

שיוכל לרוץ בפחות מארבע דקות?

אין, אין.

אלפי שנים.

היה אתלט בריטי בשם רוג'ר בניסטר.

הוא הראשון שהצליח לנצח את האקסיומה הזאת.

בריטי.

ביצע את ריצת חייו,

והיה האדם הראשון ששבר את מחסום ארבע הדקות.

לאחר אותה ריצה,

התמוטט רוג'ר מרוב תשישות,

אך את השיא כבר שבר.

את השיא כבר שבר.

היום הוא נוירולוג.

אחרי הריצה הזאת הוא כמעט מת.

אחרי הריצה הזאת

הוא הפסיק לרוץ,

והוא רץ לרפואה והפך להיות נוירולוג.

הוא עדיין חי.

לימים סיפר

מה גרם לו לבצע את הבלתי אפשרי.

עומדים כל עולם המדע, והוא אומר לו, לא תצליח, לא תצליח, לא תצליח.

מה קרה?

אז הוא סיפר, לא מערכת האימונים המפרכת שעברתי,

אלא האמונה שאני אצליח.

זו הייתה שאלה של זמן.

שנה לאחר מכן,

אחרי שהוא שבר את המחסום,

כבר שברו את המחסום 37 רצים.

ולאחר מכן,

300. אחרי שהתברר שניתן לעבור את המחסום.

היום אתם יודעים באיזה מהירות עוברים את זה, מה השיא העולמי.

שתיים וחצי דקות, יא באבה, איזה שיפור.

43.03 שניות. 43.03 שניות. 43.03 שניות. 43.03 שניות. 43.03. זה השיא, לא, לא. זה השיא, זה השיא העולמי.

שומעים?

אי אפשר, אמרו,

no chance.

מה שמפתיע הוא שבמהלך ההיסטוריה כשאף אחד לא הצליח לכווץ את הארבע הדקות כולם סברו שזה לא מציאותי.

וחקרו את הנושא מדענים ידועי שם ובסיסו את הקביעה בהוכחות מדעיות.

איש לא ניסה לנצח את האקסיומה שהושרשה בלב ההמונים.

והמחסום נשמר באדיקות.

רוג'ר לא היה יהודי,

אבל ההישג שלו מלמד

להפנים ולהתאים לערכים שלנו.

האם אנחנו יכולים לסיים את השס או לא?

האם יכולים ללמוד את כל השולחן ערוך על כל נושאי כלם?

האם אנחנו יכולים לדעת את כל התורה כולה?

חד משמעית כן!

We can!

אנחנו יכולים.

Yes, we can!

זהו.

זו לא שאלה של מציאות,

שהרי אנחנו מוקפים באלפים תלמידי חכמים מובהקים שזכו לרכוש בקיאות מדהימה בכל מכמני התורה.

אז מה הבעיה?

במחשבה הפשוטה.

אני יכול, אני!

הנה הם, אבל אני, כל אחד מסתכל על עצמו, מסכן, מוגבל.

זה לא מחסום אמיתי, זה פסיכולוגי.

זה נובע מהעצלות ומשאר הדברים.

איך מתגברים עליו?

צריך נחישות.

לצאת מהמקובעות

ולהפסיק לומר שזה בלתי אפשרי.

וזה יותר קל ממה שחושבים.

בהתחלה ילדים היו לומדים פרק אחד.

וזה היה כאילו קשה, כאילו.

עכשיו הם לומדים

שני פרקים בשבוע.

וזה לא קשה, מוציאים 100-100.

ואפילו הצליחו בשלושה ימים.

ואפשר להצליח אפילו ביום אחד.

ואחר כך יהיה אפשר אפילו בכמה שעות.

תמיד צריך לשפר את השיא.

כמו בריצה.

אם ארבע דקות זה היה מחסום והגיעו ל-43,

אז בלימוד זה עוד יותר קל, כי המוח נהיה משופשף.

ואז אדם מפתח שיטות זיכרון.

והכל עובד במהירות.

רבי חיים שמולביץ

הסביר, על פי הרעיון הזה, מעשים שונים מטוהרים בתורה הקדושה,

והם נראים כאילו נס, נס עצום וגלוי.

אבל הוא הסביר שזה לא נס, אלא כוח רצון עצום.

הנה,

חכמים מעידים

וישכב במקום ההוא,

נאמר על מי?

על יעקב אבינו.

אבל כל ארבע עשרה שנה שהוא שימש אצל שם בעבר בישיבה לא שכב בלילה,

כי היה עוסק בתורה.

וכששכב בלילה,

לא שכב על גבי קרים וקסתות אלא על אבן.

מכלל שכל ארבע עשרה שנה אפילו על אבן לא שכב.

זאת אומרת, ארבע עשרה שנה, לכן כתוב הישכב במקום ההוא.

ועל מה שכב? על אבן.

ולפני כן מה? לא שכב.

וביארנו, אז מה הוא עשה? בלי לשכב.

כמו שכל הגדולים בדור הקודם,

על הסטנדר.

וזה לא היה בדרך נס, אומר הרב חיים שמואלביץ,

אלא שזה כוחו הגדול של אדם.

אבל אדם לא מנצל את כוחותיו.

הרי היו כאלה, אמרנו, רוגוצ'ובר ומהרשו,

שגידלו שערות בשביל שילם קוקו, לקשור אותו לתקרה

עם חבל,

בשביל שאם הם ירצו להירדם,

אז ירד להם הראש מהעייפות,

אז הוא יחזור בחזרה למעלה.

אז הם יתעוררו.

אז רואים שאם אדם רוצה,

אז זה יוצא.

אתם מבינים?

שנינו, היום קצר בהמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, זאת הבעיה.

אבל אם אדם יאמץ כוחותיו,

יחולל נפלאות.

עוד דבר מצינו אצל יעקב אבינו.

כתוב, ויאמרו, לא נוכל עד אשר ייאספו כל העדרים.

ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר.

יש אבן עצומה על פי הבאר, וצריכים בשביל לגלול אותה

הרבה רועים.

והוא גלל אותה בלי בעיה, כמי שמעביר פקק מעל פית צלוחית.

אומר רש״י להודיעך שכוחו גדול.

הפשט אומר שיעקב היה גיבור גדול.

אבל בעל הפיית

בתפילת הגשם אומר, ייחד לב וגל אבן מפי באר מים.

לא גבורה של שרירים,

אלא ייחוד הלב.

כי אנחנו מבקשים בעבורו אל תמנע מים.

גבורה זה לא זכות.

אם הוא נברא בעל כוחות אדירים, זה לא זכות שבשבילה נבקש. אם ה' ברא אותו שמשון הוא גיבור, אז אנחנו צריכים לבקש בזכות זה שהוא ברא אותו גיבור? זה לא בעיה.

אלא בגלל ייחד לב, הוא ייחד את הלב שלו.

זאת אומרת, הכוח הזה זה כוח רצון עצום.

וכשיש את זה, יכולים לא לישון 14 שנה ויכולים לגלול אבן

בקלי קלות.

רצון.

מה מעכב עצלות?

אה, אני יכול. הם כולם לא יכולים להזיז. איך אני יכול? איך אני יכול?

הרי ראינו שרבי עמרם חסידה

יכול היה להרים סולם שעשרה אנשים היו צריכים להרים אותו צעירים.

הוא הרים והוא זקן.

אז יש באדם כוחות.

לא משנה מי מעורר אותו, אם זה יצר הרע או יצר הטוב.

אבל יש לו כוחות.

יש לו.

אבל הוא ישר אומר, אין לי. לא יכול, לא יכול, אני לא יכול.

לא יכול.

בשעת שרפה אדם מסוגל לעשות מה שאחרים רבים לא יכולים לעשות.

תלוי את מי הוא מציל, את הילד שלו, את האישה, את האבא, את האימא.

כוחות עצומים.

ההכרח בהרגשת הצורך נותנים באדם כוחות עצומים ותנופה אדירה.

הרבה למעלה מהכוח הרגיל.

בחפץ חיים

כבר ביארתא כתוב, שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

דוד המלך מספר שהוא היה עוסק בתורה, כאילו מצא עכשיו אוצר של מיליארדים.

אם אדם היה יודע שבאיזשהו מקום עצור אוצר בשווי כזה,

יש לו רק פרק זמן קצר לאסוף.

לא ינום ולא יישן.

רגע אחד לא יאבד.

כל מאמצי כוחותיו יאסוף ללא הרף.

יש מטומטמים בעולם, בלי עין הרע,

שהם עושים תחרויות מפגרות ואינפנטיליות,

שזה לא יומר מי אוכל יותר נקניקיות הכי מהר חמש דקות.

הם נחנקים, חלק מתים.

מי אוכל קרמבו? מי אוכל ביצים? מי אוכל מפגרים?

מי מפצח גרעינים הכי מהיר?

מפגרים זה לא יאומן כי יסופר.

ואתה רואה, ומריעים להם, וזה, ובאים לזה, ושי, איזה דברים עושים.

אם אדם היה יודע,

כמו שהם משתדלים, משתדלים, את הכוח הזה להשתדל בשביל לאסוף עוד, עוד, עוד מצוות, עוד תורה, עוד תורה,

איזה שיאים היינו שוברים.

והרי כתוב שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. אז כמה שעות יש לך בלי סוף? בלי סוף.

כל יום יש לך עשרים וארבע, ועוד עשרים וארבע, ועוד עשרים, כמה שעות. ושעה אחת

בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה היא יותר מכל חיי העולם הבא.

אז אל יאמר אדם,

איך אני יכול להגיע לגדלות בתורה ועמקות כמו רבי עקיבא איגר?

הכוחות שלי דלים, טעות בידו,

כי הכל תלוי ברצונו ובייחוד ליבו.

יש בעל תשובה שבא אליי לפני כמה זמן ואמר לי, אני בעל תשובה שלך מלפני כך וכך שנים.

הוא כבר חיבר 28 ספרים בהלכה.

זה רק, נדמה לי, בין 15 ל-20 שנה.

בתשובות מורכבות, לא באיזה שעה מנהים תפילין.

יש אחד מעל תשובה, שלח לי גם כן ספר, שהוא חזר בתשובה דרכי.

על כל מדרש תנחומא הוא מבאר אותו בניתוח מרבי,

משהו לא יאומן.

עבודה מיוחדת ביותר, כמו עוד רבים.

כולם בעלי תשובה שהתחילו מאפס.

כותבים ספרים, חידושים, ראשי כוללים.

איך הם הספיקו?

לאלה שהיה רצון הספיקו.

אה שלא היה רצון,

הולכים עם פאות וזקן והכל ועובדים כל היום.

לא חבל? כל הכישרונות?

במקום לקחת אותם לעולם האמת, מה תיקח מהפרנסה? מה תיקח מהעבודה?

מי שאומר שכוחות דלים, טעות בידו, כי הכל תלוי ברצונו ובייחוד ליבו.

אם יתבונן וידע ולבבו יבין וירגיש את הצורך הגדול לעלייה בתורה,

יתנוצצו בנפשו רשפי כוח וגבורה לאין שיעור.

יגעת ומצאת, תאמין.

וכך כותב הרב שמואל הגאון רבי חיים שמולביץ.

אחרי שקורים דברים מפלאים כאלה,

לא מתפלאים על האימרה המפורסמת של הבעל שם טוב הקדוש,

ששמיעה באוזני תלמידו בעל התולדות יעקב יוסף.

אין לא יכול, יש לא רוצה.

זה הבעל שם טוב אמר.

אין לא יכול, יש לא רוצה. את זה גם שמעתי בצה״ל.

ואמרו לי, אין גבול ליכולת.

אין גבול ליכולת. שמעתם? בזה פיזית מדובר, כוחנית.

אז ברוחניות, שאין הגבלה בכלל?

וכך סיים רבי שלמה אופמן את הדרשה.

ואז הגאון רבי ברוך

היה נער צעיר לימים.

התפעל מהדברים למאוד, לקח לתשומת ליבו,

התמסר לתורה, מימש את היכולות הטמונות בו,

וזכה להיות גאון עצום.

גאון עצום.

ראש ישיבת בית מתתיהו.

אנשים חושבים שהצלחה בתורה מכוח עמל זה מציאות סגולית, לא כל אחד זוכה לה.

אבל הגמרא במסכת מגילה אומרת מפורשות,

לאוקומי גירסא נדרשת סייעתא דשמיא.

להעמיד את הדברים על המיטתן זה צריך סיוע מן השמיים.

אבל יגעת או מצאת?

זה טבע מציאותי שהקדוש ברוך הוא טבע בבריאה.

אין קשר לזכויות,

אין כלום.

טבע כלול בבריאה.

מי שעמל ומתייגע זוכה להשיג את מבוקשו.

אחד מגדולי הגדולים,

המלאך הקדוש, הגאון רבי אברהם דב בר לוין,

זכר צדיק וברכה,

אמר

מה הוא אמר? המלאך הזה היה גאון עולם, בקיא בכל התורה כולה, בנגלה ובנסתר. קיבל,

הוא למד קבלה בחברותה עם מרן הגאון רבי חיים הלוי מבריסק

וכל גדולי דורו גמרו עליו את ההלל.

כאשר מרן החפץ חיים העיד עליו שרוח הקודש מפעמת בו,

וזאת לצד שלל מעלות והשגות נשגבות ונוראות.

המלאך התגורר בסוף ימיו בארצות הברית.

היה לו בן שקראו לו רבי רפאל זלמן.

והמלאך היה תמיד מדריך אותו ומעודד אותו בעמל התורה בהיראה,

הן בעל פה והן באמצעות איגרות

שהתפרסמו לימים בספרו חוצב להבות אש, אוצר איגרות קודש.

באחת מאותן שיחות שניהל עם הבן בהיותו צעיר לימים,

הבהיר לו שהוא חייב לצמוח להיות איש גדול.

רפאל זלמן הצעיר

טען לאבא, אבא,

הרי זה תלוי בכישרון ולא כל אחד יכול.

מה ענה לו אביו המלאך?

האם אתה מכיר את פלוני הקצב?

אמר לו כן.

המלאך המשיך, האם אתה יודע איך הוא נראה כנער צעיר?

אספר לך.

הוא נראה נער רגיל ביותר.

אמנם כיום הוא נראה גיבור גדול,

אולם הוא נעשה כה גיבור

רק מאחר שהחל לעסוק בקצבות,

אימן את השרירים,

עד שהפך לגיבור.

כך בדיוק בנוגע למוח של האדם.

המוח אינו אלא שריר.

כמה שיאמנו אותו יותר ויותר, הוא יתפתח עד שיקבל מושגים של גאונות.

למה הזקנים של חכמים לא מטפשים אלא מוסיפים דעת?

כי השרירים שלהם מאומנים.

הטיפשים עמי ארצות, המוח שלהם מתנוון,

ולכן הם מגיעים לכל המחלות.

ואכן זו המציאות, כמו שראינו לאורך כל ההיסטוריה, אפילו בדור האחרון.

יכולים לראות את מרן,

גאון התורה רבי חיים קנייבסקי שליטא,

נולד בעל כישרון חלש ביותר,

עד שסיפר החברותא שלו מהישיבה הקטנה בתפארת ציון,

הגאון רבי ברול ויינטרופ,

שעד תום שיעור ג' בישיבה קטנה הוא ביקש ללמוד בישיבת קמיניץ בירושלים.

אולם הסטייפלר שלח לו מכתב שביקש שילך ללמוד עם בנו חיים בישיבת לומז'ה בפתח תקווה,

משום שרבי חיים עדיין צריך את העזרה שלך.

ואומנם סיפר רבי ברל

שהוא נענה לבקשה של הסטייפלר, אביו של רבי חיים קנייבסקי,

הלך ללמוד בישיבת לומז'ה עם רבי חיים,

אולם בזמן הראשון כשנכנסו לישיבה

למדו מסכת יבמות

בשיא העמקות.

בעוד שרבי חיים

נוכח

לגלות שהדברים לא מחוורים לו.

ונסע לבני ברק לדוד שלו חזון איש

ושאל אותו מה עליו לעשות.

התשובה של החזון איש הייתה, חיימקה,

אתה רוצה לדעת יבומס?

עליך לחזור על כל מסכת יבמות, גמרא עם פירוש רשי,

עשר פעמים מכריכה לכריכה.

ואז תתחיל להביני בעומס. זאת אומרת, גרסה, לגרוס אותה עשר פעמים

עם רשי ועם הטויספס.

והפירוש הטוב ביותר למסכת יבמות

זה ללמוד עשר פעמים יבמות.

לכן רבי חיים עד היום מסיים כל פסח את כל הבבלי,

את כל הירושלמי ואת הרמב״ם בשנה.

לימים העיד רבי חיים שהיה זה קשה מאוד.

הוא היה בודד במערכה, היו לו קשיים לא מעטים.

אבל

דודו חזון איש חיזק ועודד אותו. חיימקה,

למשל, למה הדבר דומה? חופר באר.

אדם מחפש מקורות מים באדמה.

במקום אחד חופרים מטר או שניים,

וכבר מוצאים מים.

במקום אחר צריך לחפור עוד יותר,

עד שיגיעו למקור המים.

ככה זה.

ככה אצל בני אדם.

יש בעלי תפיסה מהירה,

ואחד מגיע מהר למים. אין מים אלא תורה.

ויש אחת שצריך לחפור הרבה,

אבל גם הוא יחפור ויגיע למים, כי מים יש באדמה.

מים יש באדמה.

כל אחד יכול להגיע.

לכל אחד ניתנו כישרונות ויכולות עצומים,

אבל צריך להתעקש לחפור עד שיגיע לכישרונות. יגעת ומצאת,

תאמין.

היום, אם נשאל בחור, אתה יכול להיות כמו רב חיים קנייבסקי?

או כמו מרן החזון איש?

כולם ישיבו בשלילה.

כל אחד, יהיה לו תירוץ משלו.

המכנה המשותף, אף אחד לא מאמין בכוחו,

בבחירתו, ביכולותיו.

וגם, הם לא משקיעים את כל כוחם,

לכן הם לא מצליחים.

אבל רבי חיים עצמו היה מאמין גדול בנשמה היהודית

וביכולותיה ובכישרונותיה.

הוא היה המאמין הכי גדול בכוח הבחירה.

הוא האמין למה שאמר לו הדוד.

יגעת ומצאת, תאמין.

והוכיח שכל אחד יכול לצמוח להיות גדול הדור.

וככה כל מי ששואל את רב חיים,

תיגשו אליו, תשאלו אותו.

אפשר להיות כמו חזון איש גם היום?

הוא עונה כן, בוודאי.

האם יכול להיות מישהו בימינו כמו אבא שלך סטייפלר?

הוא עונה, הכל יכול להיות.

הכל תלוי בעמל.

אם תעמלו כמו הסטייפלר, כמו חזון איש,

הצלם אלוקים שלכם אותו דבר, אתם תצמחו ותגיעו למה שהם עשו.

והוא העריך בספר שלו, אורחות יושר,

בפרק העוסק בתורה קדושה.

ותשמעו כמה קטעים.

יש בחורים שחושבים שהתורה תלך להם קל.

וכשרואים שזה לא הולך קל, חושבים שלא מסוגלים ללמוד ומתייאשים.

בסוף שמפסיקים ללמוד.

טעות גדול.

התורה אי אפשר שתלך קל.

אם יאמר לך האדם, לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין.

התורה נקנית רק בעמל ויגיעם.

הרוצה להיות תלמיד חכם אמיתי, צריך לשקוד הרבה על התורה וללמוד בהתמדה.

והדבר הידוע בישיבות,

לא בעלי הכישרון הצליחו,

אלא מתמידים.

בחילוק בין בעל כישרון לשאינו בעל כישרון,

ושמי שאינו בעל כישרון צריך ללמוד את העניין

עוד חצי שעה, עוד שעה,

ואחר כך הם יהיו שווים.

ואפילו מי שחלש מאוד בכישרון,

אם יתמיד, הבטיחו החכמים זיכרונם רכה שיצליח.

אבל זה בתנאי שהוא יהיה ירע שמיים.

יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין.

ובספר חיי עולם,

הוא ממשיך ואומר שלאבא שלו,

סטייפלר,

הביא מחוט המשולש מחשה בבחור אחד בן 17,

שבא לחתם סופר ורצה ללמוד,

והוא לא למד מעולם.

וחתם סופר קיבל אותו, ביקש מהבחורים שילמדו עמו,

אולם היה קשה לשמוע ומהר לאבד.

בקושי מבין ומיד מאבד.

ולא הצליח כלום.

ומרוב שקידתו לא עזב התורה,

ובמשך הזמן הצליח ועשה פרי,

ונעשה תלמיד חכם גדול ורב בעיר גדולה,

וחתם סופר, מזכיר אותו הרבה פעמים בתשובות.

תארו לכם מה זה.

אחד מהיהודים הטובים שהגיע אליי

לשיעור שהייתי נותן בשער הביטחון, בבית כנסת אליהו,

זה היה

בחור בן 17,

בן אח של אחד מהעובדים שעבדו בשופר,

ואמרתי לו, לא חבל על אחיך?

בוא נעביר אותו לישיבה, מה הוא לומד בית ספר חילוני?

אני חושב שהוא למד אז באור צינגלובסקי. אמרתי לו, תביא אותו, אני אדבר איתו. ישבתי, דיברתי איתו קצת,

שכנעתי אותו שיעזוב, וזה.

הלכתי איתו לרב אמנון סבג פה בישיבה,

ואמרתי לו שיקבל אותו. הוא אמר, אבל הוא לא יודע כלום, אין לו בסיס,

אין לו שום דבר. אמרתי לו, אז מה לעשות? תגיד לי ואני אעשה.

אמר, קח לו אברך,

שיכין אותו על שלושה דפים גמרא,

ואם הוא יצליח במבחן, אני אקבל אותו.

לקחתי לו אברך,

שבועיים למד איתו, הכין אותו שלושה דפים גמרא,

בא למבחן, הוציא 100. קיבל אותו.

הבן אדם הזה עלה ונתעלה, היום הוא דיין.

הוא כתב ספר,

משהו מדהים,

וקיבל פרס מהשסניקים, וזה, הוא שסניק.

אבל

מאפס, בגיל 17,

עם רצון,

הפך להיות תלמיד חכם.

אין גבולות.

אין.

בימינו אנשים מתקשים להאמין שרב חיים, או חזון איש,

או שאר גדולי ישראל, הם זכו לגדלות בגלל עמל.

לא מאמינים, חושבים שהם נולדו ככה.

הם טוענים שיש ביזוי כבוד הטוירה לומר שהם לא היו בעלי כישרונות.

זה ביזוי כבוד הטוירה, איך אתה אומר דבר כזה?

האמת היא בדיוק ההפך.

אין כבוד גדול יותר בעולם מהעובדה שגדולי עולם,

רק בכוח הבחירה,

בעמל האישי הם זכו לגדולה. אבל אם הם נולדו ככה, אז מה מגיע להם?

הם לא זכו על ידי פרוטקציה,

ולא משום שנולדו בעלי כישרון,

אלא רק מכוח עמל ויגיעה.

יש עמל, יש תוצאות.

אני למדתי ברשת עמל,

אבל לימדו אותי על מטוסים.

לעמול במטוסים, לתקן מטוסים.

אבל יותר עדיף לעמול בתורה.

אתם רואים, אני התחלתי בגיל 24 מאפס גורנישט. לא הייתי יודע מה זה המילה משנה.

לא ידעתי מה הפירוש למילה גמרה.

לא ידעתי כלום, כלום, כלום.

הייתי משתמש במילון אבן שושן בשביל לדעת מה פירוש המילים בכלל שאני נתקל בהן.

סיפרתי כבר בעבר איך זה היה.

אבל עם רצון

אתה יכול להפוך עולם.

עם רצון.

אין רצון, לא שווה שום דבר.

ואם יש רצון, אז מוכנים להשקיע.

כי אם הרצון מנחה אותך,

כל דבר אתה תעשה בשביל להוציא את הרצון לפועל.

יש לי קלטת שנקראת רצון, רצון, רצון.

ויש לקלט את עטרות המואבייה,

איזה רצון עז היה לה, ולכן היא זכתה להיות עם המלכות.

כשיש רצון,

הכל בר-השגה.

שבות שולום.