מנהיגות - חלק כג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, בלחש.

כן.

מנהיגות כג,

הנה נוכחנו לדעת כי לאדם ישנם כוחות פיזיים כבירים ומופלאים ועליו רק להוציאה מן הכוח אל הפועל.

אבל יש לדעת כי בדיוק כך הם פני הדברים גם ביחס לכישרונות.

אדם הפשוט ביותר יש בו כישרונות מזהירים ומיוחדים.

גם אם נראה לו שהוא לא ניחן בכל כישרון מיוחד, טעות היא.

ידוע ידע כי גם לו יש כישרונות מזהירים,

בפרט ככל שנוגע הדבר ללימוד התורה ולעבודת השם.

אבל הוא לא מודע לכך,

ולכן אינו משקיע די להוציא מן הכוח אל הפועל.

וכך כותב רבנו הרמחל בדרך עץ החיים.

יוצר האדם ומנהיגו הוא עשהו ויכוננהו מוכן להבין ולהשכיל השכלה גדולה יותר ממלאכי השרת.

ככה הקדוש ברוך הוא ברא כל אחד מאיתנו.

עוד פעם,

יוצר האדם ומנהיגו הוא עשהו ויכוננהו מוכן להבין ולהשכיל השכלה גדולה יותר ממלאכי השרת.

וכבר אמרו ריבותינו זיכרונם ברכה,

אמר להם חוכמתו מרובה משלכם.

כך אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים על אדם הראשון.

וכאשר יחפוץ בתבונה על פי דרכו,

ינחה הוא להשיג עד שמי השמיים דברים שהם כבשונו של עולם שכיסם עתיק יומין.

זאת אומרת, אם אתה תחפוץ,

אמזלג,

בתבונה על פי דרכו של השם יתברך,

הוא ינחה אותך עד שתשיג

דברים עתיקים, מכוסים,

עד שמי השמיים.

הנה,

טובו בידו של האדם

ולא משפט הבחירה.

אתה רוצה להתחכם ולדעת או אתה רוצה להישאר ערום מכל חוכמה.

תחליט.

אתה רוצה להיות חכם או טיפש?

כמו שאמר הרמב״ם.

חכם או שחל? מה אתה רוצה להיות? תחליט.

וזה תראה.

כי שניים הם בתכונה, אחת נברא הוא.

שכל האדם והתורה משכלת אותו.

שמעתם? משווה הרמחה לשכל האדם

לתורה משכלת אותו.

על התורה נאמר הלא כל דברי, הלא כל דברי כאש, נאום אדוני.

והודיע לנו בזאת כי אמת הדבר.

התורה היא ממש אור.

אור אחד ניתן לישראל לאור בו.

כי לא כחוכמות הנוכריות וידיעות החול,

שאינן אלא ידיעת ורמה אשר השיג שכל בתורחו.

אבל התורה הינה קודש השם.

יש לה מציאות גבוהה בגובהי מרומים.

וכאשר יעסוק באדם למטה,

אור היא שתאיר את נשמתו להגיע עד גנזי מרומים,

גנזי השם יתברך,

בדרך הארה ופעולה חזקה שהיא פועלת בה, בנשמה.

זה לא גיבובי מילים, החוכמות, ואתה זוכר ומבין ומשכיל. לא.

מדובר, חוץ מעצם מה שכתוב,

עצם זה שאתה עוסק בתורה,

היא מאירה לך את הנשמה. הנשמה שלך משתנה ונהיית טובה יותר,

מוארת יותר,

ואתה זוכה להגיע לגנזי מרומים לדעת דברים שהם מכוסים

מכל בני אדם.

אחד מגאוני הדור האחרון היה הרב הקדוש בעל הישועות משה מוויז'ניץ,

זכר צדיק וברכה.

הוא היה בעל כישרון חלש,

ונולד גם בתקופה קשה לעם היהודי,

בין שתי מלחמות העולם הראשונה והשנייה.

מצב היהדות היה בשפל המדרגה.

אחד מעיר ואחד ממשפחה שמרו תורה ומצוות.

אפילו בסביבתו הקרובה,

אנשים ירדו מדרך השם.

אולם חרף כל זאת

הוא נלחם כנגד כל הקשיים,

עמל בכל כוחו,

וזה הצמיח אותו שהעפיל למדרגה גבוהה כל כך וזכה להיות רבן של ישראל.

גאון עצום בנגלה ובנסתר,

שכל רז, כל סוד לא אניס לה.

הרבה שלחו אליו

וביקשו לפעול ישועות עבורם.

הוא תמיד חזר ואמר לבחורים,

כל אחד ואחד,

וזה לא משנה מאיזה רקע הוא הגיע,

או באיזה גיל הוא,

או מה מידת כישרונותיו,

יכול לצמוח לאדם גדול בתורה וביראה.

שהרי התורה מורשה היא לכל יהודי ויהודי באשר הוא.

תורה ציווה לנו משה, לכולם בשווה מורשה היא. ירושה לנו.

בכל יהודי,

אפילו בא ממשפחה הכי פשוטה בעם ישראל,

עם הכישרונות הכי פשוטים,

יכול לצמוח להיות גאון הדור בהדרו.

היזהרו בבני עניים,

שמהם תצא תורה.

בהקשר לכך,

היה מביא את דברי המהרשה בבאורו למאמר חכמים זיכרונם לברכה בסנהדרין צדיק א',

כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו.

שנאמר תורה ציווה לנו משה מורשה, קהילת יעקב.

מורשה היא לכל ישראל, מששת ימי בראשית.

וכך מבאר מרשה.

רוצה לומר

שמי שאינו לומד עם התלמיד, כרבי פרדה,

שהיה לומד עם תלמידו ארבע מאות פעמים

עד שהייתה שגורה בפיו, הרי גוזלו מנחלת אבותיו.

אם היה רבי פרדה אומר, בואנה זה מוגזם, אני מבזבז את החיים שלי על שטויות, בן אדם ארבע מאות פעם לא מבין.

מה קרה? מה אין לי מה לעשות בחיים?

מזכיר לו אברך, שישב איתו.

שלום.

אומר, היה נקרא שהוא גוזל אותו מנחלת אבותיו,

כי התורה היא מורשה לכל ישראל מששת ימי בראשית.

זאת אומרת, לפי בריאתם וטבעם מששת ימי בראשית, מוכנים כל ישראל ללמוד את התורה.

ולא רק זה,

גם יש לנו מלאך שלימד אותנו בבטן את כל התורה מתחילתה ועד סופה.

וזה חיי עולם נטע בתוכנו.

צריך רק להוציא את הנטיעות החוצה.

ולמה לא קיבל

אריכות ימים ארבע מאות שנה,

רבי פרדה, ושכל דורו יזכו לחיי עולם הבא בארבע מאות פעמים הראשונות.

למה רק אחר כך שהוא למד איתו עוד ארבע מאות בגלל שהוא הפסיק

כשנכנס מישהו? למה?

כי ארבע מאות פעמים הראשונות הוא היה חייב. מה, הוא עושה טובה?

אם לא, הוא גוזל אותו מנחלת אבותיו.

אנחנו אשמים שיש לך תלמיד כזה?

תלמד אותו. זה מה שחילקו לך מן השמיים, תלמד אותו.

אבל עוד ארבע מאות פעם מחדש.

בגלל שהוא לא שם לב,

התלמיד, מרגע שנכנס מישהו שמה והוא חשב שהוא מפסיק,

או להתחיל מחדש עוד ארבע מאות, זה כבר מעל ומעבר.

על זה מגיע עוד ארבע מאות שנה.

יוצא שהוא לא יפסיד בכל ארבע מאות, ועוד ארבע מאות, ועוד ארבע מאות, ולא יפסיד מהחיים שלו.

הוסיפו לו עוד ארבע מאות שנה.

ולא רק זה, כל הדור שלו זכה לחיי העולם הבא.

אבל אם לא היה לומד איתו את ה-400,

399,

ולא היה מבין, רק עוד פעם אחת אם היה מתאמץ,

זה נקרא גוזל אותו מנחלת אבותיו.

כמו מאה ומאה ואחת.

זה עבדו וזה לא עבדו.

לא יאומן כי יסופר.

אגב, זה המקום להזכיר חידוש נוסף

של המהרשע שמלמד שאפילו מי שאינו בעל כישרון,

ככה הוא מבין שהוא לא בעל כישרון,

אם יתפלל,

יזכה לקבל כישרונות.

הרי כל אלה שעבדו במשכן,

לא היה מי שלימד אותם את המקצועות האלה שנתבקשו.

אבל כל אחד מצא בליבו נדיב לב, נדיב לב,

שמה שיצווה אותי, משה, אני עושה.

למדת?

יש לך רקע?

בלי שום דבר.

אתם רואים, יש חשמלאים שלמדו מחשמלאי. לא למדו בבית ספר, לא כלום. יש נגרים, ויש ככה, וכל בעלי מקצועות. ויש אנשים שראו איך ההוא עושה, גם הם עושים.

ואמר שם,

במסכת נידה, באגדות המרשה בסט מבארת שאלתם של אנשי אלכסנדרי על רבי יהושע בן חנניה.

מה יעשה האדם ויחכם?

האדם רוצה להיות חכם.

מה עושים שלוימיה בשביל להיות חכם?

על פי דברי הגמרא שם,

מצינו כי אותו המלאך הממונה על הנשמות

טרם בואן לאוויר העולם נוטל את הנשמה ומעמיד אותה לפני הקדוש ברוך הוא,

ואומר לו, ריבונו של עונה,

נשמה זו מטהה עליה,

גיבור או חלש,

חכם או טיפש,

עשיר או עני,

לכאורה נראה שנגזר על כל אחד מראש אם הוא יהיה חכם או טיפש.

וכן, נשאר המעלות הטובות וההפך.

אם כן, שואלים אנשי אלכסנדרי מה על האדם

לעשות בכדי לשנות את הגזירה שנגזרה עליו. מה יעשה אדם ויחכם? הוא טיפש. מה יעשה ויחכם?

האם אחרי שנגזר עליו, שיהיה טיפש,

הוא יכול לשנות את הגזירה?

מה ישיב להם?

ירבה בישיבה ויתפלל לקדוש ברוך הוא שיהפוך את הגזירה.

אז קודם כל תתחיל לשבת ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, ובינתיים גם תתפלל, תתפלל, תתפלל.

שתשתנה הגזירה

כי בהשתדלות של עמל התורה

עם תפילה וזכויות ניתן לשנות את הגזירה.

הנה

אחד מריבותינו הראשונים ריבי שמשון ורבי אליעזר זכר צדיק ברכה

שחיבר את הספר ההלכות בשם ברוך שאמר

בהקדמה לספר הוא מספר למה קרה לספר ברוך שאמר

כשהיה ילד קטן בן שמונה שנים

הוא היה יתום מאביו ואמו

ולא היה מי שילמד אותו

אפילו להתפלל לא ידע רק ברוך שאמר

והיה הולך לבית הכנסת

ומתפלל תמיד לפני ארון הקודש בבכי

והיה מתחנן

והוא אומר ברוך שאמר

זה מה שהוא ידע

אבל מעומק הלב

לאחר זמן זיכה אותו הקדוש ברוך הוא

למד ונעשה חכם גדול וחיבר את ספר ההלכות החשוב שקרא לו ברוך שאמר

ונמנה על גדולי הראשונים

על אחד המיוחד שבראשונים ריבי מנחם ריקנתי זכר צדיק ברכה מסופר בשלשלת הקבלה

שהיה אוהב תורה

אבל היה גס השכל

פגשי הבנה

הרבה בתעניות ובתפילה שמן השמיים ירחיבו את ליבו ושכלו

ויוכל להבין את התורה

פעם אחת

כשהתפלל בתחנית בבית הכנסת נרדם

והנה איש

ובידו כלי מים

הקיץ אותו ואמר לו שתה

ביישת

לא השלים לשתות כל המים

ותכף הלך האיש ההוא מלפניו

והוא הלך לבית המדרש כמנהגו

ויצא שכלו בהיר כי נהפך לאיש אחר

ואז חיבר פירוש על התורה בספר טעמי המצוות

בהקדמת שו״ת רבי יצחק מפוזנא מסופר על רבי יצחק

שנודע כאחד מגדולי עולם

בילדותו היה יתום מאב

ואף לא היה לו לב ושכל טוב להבין דברי התלמוד

בלילה שהוא נעשה בר מצווה

הלך הבחור לבית הכנסת

התחבא מתחת לאחד הספסלים

כדי שיוכל להישאר שם לאחר סגירת השערים

כשסגר השמש את בית הכנסת

קם הבחור ממקומו

פתח את ארון הקודש

והתפלל בבכי ובתחנונים שהשם יפתח את ליבו להבין להשכיל מלימוד התורה הקדושה

מחמת גודל הבכי

נפלה עליו תרדמה

כשראשו טמון בתוך ארון הקודש

והנה בא אליו אביו בחלום ואמר לו

בני אל תבכה

אני אמליץ עליך בבית דין של מעלה

ומאז נפתחו לו שערי החוכמה

צריך לזכור

אין ייאוש בעולם

גם אם אדם מוצא עצמו אפוף בקשיים ולכאורה חסר אונים

גם אז יתפלל לבורא עולמים ולא ירפה עד שיושיע אותו

כמו שאומרת הגמרא

אמר רבי חמא ורבי חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה

יחזור ויתפלל שנאמר קווה אל אדוני חזק ויאמץ ליבך וקווה אל אדוני

אתה מקווה

ולא נענה

כתוב וקווה אל אדוני אל תפסיק

ואל תנתק

את התקווה

מה זה התקווה?

קווה מלשון קו

יש קו מחובר בינך לבין הבורא כל זמן שיש קו

אפשר לשחרר לך עליו את מה שאתה רוצה

אם אתה מנתק את הקו, אין תקווה, תקוות חוט השני

אין קו, נותקה השיחה

תהיה בקו, כל הזמן מקווה אל השם בלי להפסיק

עד שתשיג מבוקשך

שבת שלום