מנהיגות - חלק יד - הכח של המשמעות | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום בסייעתא דשמיא, מאיה, נועם, בת גילה, תזכה לילדה קלה ובריאה ובריאות איתנה לרך הנולד, אמן.
מנהיגות יוד דלת
הכוח של המשמעות
מי שחווה והבהיר רעיונות הללו בחדות
מתוך ניסיון חיים אישי בכור ההיתוך
של מחנות המוות הגרמניים
היה פרופסור ויקטור פרנקל,
נוירולוג ופסיכיאטר,
אבי תורת הלוגותרפיה.
זה מורכב משתי מילים לוגוס ותרפיה, טיפול ומשמעות.
דהיינו, טיפול למשמעות.
הוא היה המנהל היהודי של בית חולים פסיכיאטרי בווינה לפני מלחמת העולם השנייה,
והתגלגל למחנות המוות של אושוויץ,
שם הוא גילה את הסוד
של המשמעות הרוחנית.
בעשרות השנים האחרונות,
בערך משנות ה-50 של המאה הקודמת,
התמקדה פסיכולוגיה בעיקר באבחון מחלות נפש שונות,
בגילוי הדרכים לטפל בהן.
המטרה העיקרית שלה הייתה לנסות לתקן פגמים או נזקים
שנגרמו לאדם מסיבות כאלו ואחרות.
בימיה הראשונים ממצאיה של הפסיכולוגיה היו מוגבלים ביותר.
פרופסור פרנקל כבר הצביע על חסרונותיה ומוגבלותה
בספרו הראשון, הרופא והנפש,
ספר שהתפרסם בשנות ה-50.
הוא ציין כי חלק ניכר מהמטופלים המגיעים אל אנשי המקצוע שעוסקים בפסיכותרפיה,
כדוגמתו, כדוגמת חבריו לתחום,
היו בעצם אנשים בריאים לחלוטין מבחינה נפשית.
הבעיה היחידה בחייהם הייתה חוסר משמעות לחיים.
הוא כינה את התופעה בשם ריק קיומי.
אנשים לא הצליחו להבין מה הם עושים פה עלי אדמות. שאלה ששאלנו בכל ההרצאות הראשונות. אם באת לעולם
בשביל לחיות, למה אתה מת?
אם אתה מת, בשביל מה לחיות?
מה המשמעות של החיים?
והחפץ במשמעות הוביל אותם לתהיות ולסיבוכים נפשיים שונים.
פסרנו שבחור בן 17 עילוי גדול
התאבד וכתב, לא מצאתי משמעות לחיים.
אנשים ניסו למלא את החלל שנוצר אצלם באמצעים רדודים
שנתנו רק מענה זמני קלוש מאוד.
הם המירו את החיפוש של משמעות
של ההוויה שלהם ברדיפה אחרי כוח,
אחרי עושר, אחרי מעמד.
אולם, תמיד בסופו של דבר הריקנות הייתה שבה ומציקה להם.
תסתכלו כמה מתאבדים שיש להם את כל האמצעים.
הם התעלמו מהצרכים העמוקים ביותר של נפשם ונשמתם,
וכפי שכתב וחכם מכל אדם
לפני אלפי שנים, קוהלת,
וגם הנפש לא תימלט.
הנפש בהיותה אלוקית
מוצאת סיפוק רק
בלימוד התורה ועבודת השם.
התיאוריה שוויקטור פרנקל פיתח עוסקת כולה במשמעות.
זוהי שיטה שעוזרת לרפא אנשים דרך חיפוש משמעות ערכית לחייהם,
והתגלית שלו שינתה את כל עולם הפסיכולוגיה והתפתחה
בעקבות ניסיון חיים אישיים במחנות ההשמדה.
הוא סיפר
כאשר הגיע לאושוויץ ונלקח למקלחות
לאחר שהוא נבחר בסלקציה לצד של החיים,
לקחו ממנו את כתב היד שהכיל את כל עבודתו המדעית,
את כל תמצית חייו, והשליכו לתוך האש.
ברגע הזה נדמה לו שכל אישיותו נמחקה,
קרסה לגמרי והתרסקה לרסיסים.
ההרגשה הזאת התחזקה לאחר שיצאו מן המקלחות.
מקלחות.
לאחר התספורת והחיתוי,
כשכולם נראו מגולחים ושבורים במידה שווה,
נראה כי עברו מטמורפוזה,
שינוי צורה.
מוחלטת של האישיות.
הגרמנים הקפידו לתת בגדים ארוכים ורחבים לאנשים נמוכים ורזים,
ובגדים קצרים וצרים לאנשים רחבי גארם וגבוהים.
כל זה כחלק משחיקת האישיות
בהפיכת האדם לרובוט מגוחך, כמו שביבי דיקי עשה לישראלים,
עם המסכה על הפנים.
אולם לאחר שקיבל פרופסור פרנקל בגדי אסיר,
הכניס את היד לכיס של הבגד,
מצא בו פיסת נייר, ירושה מהבעלים הקודמים.
מי שנפרד מהבגד, בטרם עת מן העולם.
על הנייר היה רשום הפסוק, שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני העם.
באותו הרגע, סיפר פרנקל,
חזרה הרגשת האישיות שלו למקומה.
האויב יכול להכות, להשפיל, לענות,
להרוג ולשרוף את הגוף,
אך לעולם לא יוכל להגיע אל האני היהודי הפנימי,
אל הנשמה.
אל האני שקיבל כל אחד מישראל במעמד הר סיני.
האני הזה העניק לפרופסור פרנקל תוכן ערכי רוחני ונצחי חדש,
בחיבור מיוחד לבורא עולם,
כי כשלוקחים לך ברגע אחד את הכול,
אתה מעונה ומושפל עד עפר.
וכשאין מי שבעולם הזה יכול לעזור לך,
אתה מגלה שמה שנשאר לך זה רק הקדוש ברוך הוא.
אין עוד מלבדו.
ממש כי אבי ואמי עזבוני ואדוני יאספני.
זה משהו שכל מי שעבר זאת יודה ויסכים.
שם פגשו את הקדוש ברוך הוא מקרוב.
וזה הביא משמעות
חדשה לחיים ונתן לו את הכוח להתמודד
ולשרוד את השואה הנוראה.
לאחר השואה חיבר פרנקל ספר בשם האדם מחפש משמעות.
בו הוא סקר את התובנות העוצמתיות שצבר במחנות המוות,
וכך כתב בספרו,
לנאצים היה את הכוח לגזול מאיתנו את הכול בחיים.
דבר אחד לא יכלו ליטול בכוח הזרוע,
את החופש להגיב לפי בחירה על כל מה שקרה להם.
אם הבחירה שלו הייתה לראות
במחנות המוות הזדמנות
ולא טרגדיה,
אז מנקודת ראות כזו יכולים לצמוח ולהתחזק מהחוויה, במירכאות,
ולא להיות קורבן ולהיכנע לה.
כפי שהעיד אחד מגדולי הצדיקים בדור
שלאחר השואה הנוראה,
שאת כל ההתעלות הרוחנית הוא חייב לזמנים שבהם עבד הקדוש ברוך הוא בשואה,
מתוך מסירות נפש של ממש.
הצדיק הזה היה האדמו״ר הקדוש רבי דוד משה מקרצ'ניף,
מרחובות, זכותו תגן עלינו,
שעבר את השואה הנוראה,
עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה,
וזכה להיות מפורסם כצדיק קדוש וטהור, בעל מופת עצום,
ובעל רוח הקודש גלוי.
באחד הימים שאלו אותו מהיכן זכה להגיע למדרגות כאלה בתורה,
בעבודה וביראת השם,
איך זכה לכוחות שמימיים כאלה?
לכל הגעתי בזכות אושוויץ.
לפני השואה הייתי בחור רגיל,
אבל כשהגעתי לשם החלטתי להתמסר בכל הכוחות לעבודת השם.
כל הלכה והלכה,
כל מצווה ומצווה,
דרשה שם מסירות נפש בל תתואר.
אפילו את שירי שבת קודש הייתי שר,
אבל כמובן לא ליד השולחן,
אלא כשאני סוחב אבנים על גבי.
בשבת.
וזה אחרי 12-14 שעות של עבודת פרך,
והייתי שר במסירות נפש לבורא עולם,
כל מקדש שביעי כראוי לו.
זהו סוד ההתעלות הרוחנית שלי.
רק בזכות זה זכיתי להגיע להיכן שהגעתי.
ואכן כל יהודי
שיעמול ויעמוד את הבורא יתברח בכזו מסירות נפש,
מובטח לו שיתעלה ויעלה עד מאוד.
האדמו״ר עצמו שהיה באושוויץ שנה אחת בסך הכל,
אבל די היה בשנה אחת של מסירות והתעלות שאין נתאר ואין נשאר,
להביא אותו לדרגות הנוראות והעצומות,
להיות צדיק, קדוש וטהור, בעל מופת עצום ובעל רוח הקודש בגלוי.
שבת שלום.