ביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן על ההלל - ט | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום, פויה יוסף בן ג'עאלה,
הצלחה במשפט וייצא זכאי בדינו.
ממשיכים במעשים ובהורים מאגדת הרב שטיינמן בעניין ההלל.
ומצרי שאול מצאוני.
ידוע בשעה שאדם חוטא ומלכלך את נשמתו,
תפקיד הגיהנום לנקותו מהלכלוך של העבירות
כדי שיהיה ראוי לזכות לכל הפחות בחלק כלשהו של נצח.
הרב שטיינמן ביאר כיצד ייראה אדם שייכנס
לעולם הבא ללא הניקיון מחטאיו.
גביר נותן הרבה כסף להציל אדם גדול,
ועלה הבטיח לו שלאחר פטירתו ייכנס לגן עדן.
אולם כשנכנס אותו גביר לגן עדן,
תכף ומיד כל הנוכחים ברחו ממנו,
שלא יכלו לסבול את הריח הרע שבא מהעבירות שעשה.
וכך הוא נשאר לבד
ואמר לעצמו,
אחי זה גן עדן?
הרי זה רק הגיהנום.
לכן מוכרח אדם להתנקות מהחטא,
כדי לזכות להתקרב לבורא יתברך,
שהרי אין אדם יכול להיכנס לגן עדן וליהנות מזיו השכינה,
ללא שיזוככו חטאיו קודם לכן.
שאלו את הרב שטיינמן מה יכולים הורים לעשות כשהם רואים את הבנים מידרדרים.
אז הוא ענה לגבי תפילה יש דעות,
אם מועילה לגבי בעל בחירה.
היות והילדים יש להם בחירה להרע או להיטיב,
האם אנחנו מתפללים בעבורם יכולים לשנות את בחירתם?
אבל כאן לגבי ההורים, כיוון שהם בצער,
אולי דרך זה שייך שתתקבל תפילתם.
בשם החזון איש אמר
הרב שטיינמן,
מדוע בארץ ישראל הצליחו להינצל מהנאצים, יימח שמם וזכרם?
כי בארץ ישראל התפללו בחוזקה לשם
והרבו בתפילות וזעקות לאלוהי השמיים לפני בוא הצהרה,
כי כבר ידעו מה מתרחש באירופה.
אבל באירופה לא עשו כן,
כי לא ידעו את חומרת המצב וגם לא האמינו שזה המצב,
והלכו ככבשים
כמו אלה שהלכו אחרי ביבי דיקי בשקורונה.
צרה ויגון אמצאה ובשם אדוני יקרא.
דין תורה מעניין היה אצל הרב שטיינמן.
אברך נקלע לצרה.
ולא יכול להיחלץ ממנה לבדו.
בישועה באה ממקור בלתי צפוי.
אחד ממתפללי בית הכנסת
היה מומחה לפטירת בעיות בדיוק כאלה,
וכשנודע לו מצרת רעהו, התגייס לעזרתו.
ליווה אותו אישית בכל צעד עד הפתרון,
וטרח ללא לאות לעזור לו.
ואז כשנפתרה הבעיה, החלה מריבה ביניהם.
הנעזר אמר,
רעי עזר לי מעל ומעבר ופתר לי בעיה סבוכה ביותר.
רצוני לשלם לו, ובפרט שהוא מתפרנס מזה.
וזה שהוא לא לוקח ממני כסף, אני מפסידו.
העוזר טען,
מה שאני מתפרנס זה החשבון שלי.
כעת אני באתי לעשות מצווה בשלמות, ואיני חפץ שיתלו אותה ממני.
החליטו לשאול את הרב, ויעשו כדבריו.
הרב הציע פשרה.
התשלום יהיה
שהנעזר יתפלל לזכות המיטיב.
ובכך מצד אחד הנעזר ירגיש במידה מסוימת שהשיב לשני במקום ממון,
ומצד שני העוזר לו לא הפסיד את מצוותו
כי לא נטל כלום.
וגם הוסיף הרב
שלא נגרע חלקו של הנותן כשהשני מתפלל עליו.
זאת הייתה הפשרה.
שאלה, כמו שנשאלתי היום,
דלותי.
בחור שאל, מהי המידה הטובה להיות אדם גדול?
ענה לו הרב שטיינמן,
לא להיות בעל גאווה.
שאל הבחור, איך ניתן לדחוק החוצה מהלב את הגאווה?
ענה לו הרב בתמיהה,
במה יש לך להתגאות?
מי אתה?
מה אתה?
כלום.
כל מה שיש לך זה הכל מאת הבורא יתברך.
ואני הוספתי,
תסתכל על הספרייה, כמה אתה יודע ממה שכתוב פה.
אז במה יש לך להתגאות?
את עיני מן דמעה.
בפרשת ויצא נאמר, ועיני לאה רכות
ברחל הייתה יפת תואר ויפת מראה.
רש״י מפרש, ועיני לאה רכות,
שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו ובוכה,
כי כולם אומרים, הגדול לגדולה
והקטן לקטנה.
אז היא תיפול בגורלו של עשיו,
שהיה הראשון, הגדול.
כשהכול אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן.
והרב שטיינמן נשאל,
על רחל נאמר בירמיה ל״א,
כה אמר אדוני,
קול ברמה נשמע,
נהי בכי תמרורים,
רחל מבכה על בניה,
מאנה להנחם על בניה, כי איננו.
כה אמר אדוני,
מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה,
כי יש שכר לפעולתך,
ושבו בנים לגבולם.
השאלה קשה,
מדוע ללאה לא אמר השם
מנעי קולך מבכי
ויגלה לה שהיא עתידה לנשאין יעקב.
למה לרחל הוא אומר להימנע מהבכי
ומגלה לה שבו בנים לגבולם?
למה ללאה לא אמר לה מנעי קולך מבכי
ולהודיע לה שהיא תנשא ליעקב?
הרב שטיינמן השיב שיש הבדל גדול בין המקרים.
רחל בוכה על צרות של גלות,
על הצרות שיבואו על בניה,
ועל זה אומר לה הקדוש ברוך הוא שהגלות היא לטובתם
והם עוד יחזרו.
לכן מנעי קולך מבכי.
זאת אומרת, הגלות היא טובה להם,
והם יחזרו ממנה.
אז מנעי קולך מבכי.
אבל לאה בוכה
כי היא רוצה להתדבק בצדיק,
ביעקב ולא בעשיו.
היא רוצה להקים שבטייה.
היא רוצה לגדול בירת שמיים.
על תפילה כזו הקדוש ברוך הוא לא מבטר ואדרבה מבקש,
המשיכי להתפלל.
ומהדמעות הללו יוצאים השבטים הקדושים.
עד כאן, המשך יבוא.