המעיל והקטרת על מה מכפרים וכיצד? | הרב אמנון יצחק
המעיל והקטרת על מה מכפרים וכיצד?
חטא הלשון וכפרתו – "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם" "קַח אֶת אַהֲרֹן... וְאֵת הַבְּגָדִים" זה הפסוק בקיצור.
הנקודה היא קח את אהרון ואת הבגדים. למה נסמכה פרשת הקרבנות "זאת תורת העולה" וזאת תורת האשם לפרשת בגדי הכהונה קח את אהרון ואת הבגדים? לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים.
מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? אמר רבי חנינא יבוא דבר שבקול ויכפר על קול. יבוא דבר שבקול זה הפעמונים שתלויים בשולי המעיל, ויכפר על קול שהשמיע בעל הלשון הרע בקולו. אבל נשאלת השאלה והא לשון הרע הקטורת מכפרת. אתה אומר פה שהמעיל מכפר על לשון הרע, ואנחנו יודעים שלשון הרע קטורת מכפרת דתני רבי חנינא מנין לקטורת שמכפרת שנאמר וייתן את הקטורת ויכפר על העם. מתי מדובר? אחרי מעשה קורח שפרצה המגפה כתוב "וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם" (במדבר י"ז י"ב). ותנא דבי רבי ישמעאל על מה קטורת מכפר? על לשון הרע. יבוא דבר בחשאי ויכפר על מעשה חשאי. הקטורת מובאת במקום סתר ומכפרת על המדבר על חברו בסתר.
אז שאלנו אבל כתוב שהמעיל מכפר על לשון הרע, ועכשיו אנחנו שומעים שהקטורת מכפרת על לשון הרע. אז מה התירוץ? מה מכפר? עונה הגמרא לא קשיא הא בצנעא והא בפרהסיא. יש לשון הרע שהוא נאמר בצנעה בחשאי, ויש לשון הרע שנאמר בפרהסיא. זבחים פ"ז. אז ישנם שני סוגי בעלי לשון הרע. יש מדבר על חברו ברבים, ויש מדבר בסתר, בחבורה מצומצמת. אבל בכל לשון הרע כזה יש צד קל וצד חמור. המדבר בפרהסיא גורם נזק גדול יותר לחברו, שהרי הרבה יותר אנשים נחשפו לדברי הגנאי שדיבר על חברו. אך מאידך כשהדברים מדוברים ברבים, יכול חברו בנקל לנקות את שמו הטוב כיוון שיודע הוא מה ומי דיברו עליו. ואם יש בידו לענות, הוא יענה. הדבר מפורסם שמה שמדברים, אז הוא יכול לענות. לעומת זאת המדבר בסתר, מצד אחד הנזק קטן, כמות האנשים קטנה. אבל מצד שני יש פה איכות רבה של הפגיעה של הלשון הרע, למה? כי קשה להפריך זאת. אנשים הולכים, וקיבלו את הלשון הרע, והוא אין לו אפשרות להתגונן, כי לא יודע מי דיבר ומה דיבר ועם מי דיבר. אז הוא קשה לו לנקות את שמו.
לכן צריכים שני סוגי כפרה, צריכים את המעיל שהוא משמיע קול בהליכתו של הכהן כנגד הלשון הרע שנאמר בקול ובפרהסיא. וצריך גם את הקטורת שהיא ניתנת בפנים כדי לכפר על לשון הרע שנאמר בצנעה. אז צריך את שניהם, המעיל מכפר על הפרהסיא, והקטורת מכפרת על לשון הרע בצנעה. דברי המהר"ל מפראג.
אז עכשיו מוסבר לנו למה צריך שני סוגי כפרה לחטאי הלשון. אבל עדיין אנחנו תמהים מדוע דרך הכפרה היא כך? איך ייתכן שמעשה לבישת המעיל יכפר על מעשה דיבור? הלא יש כאן שתי פעולות שונות בתכלית האחת מן השנייה. ועוד עלינו להבין מדוע וכיצד מכפרת הקטורת על לשון הרע שבסתר. בסדר, זה נעשה שם בצנעה, מכפר על צנעה, אבל איך?
אז עלינו לדעת שמעשה לבישת בגדי הכהונה הרי הם כהקרבת קרבן. כמו שהקרבן מכפר, כך בגדי הכהונה מכפרים. כלפי מה הדברים אמורים? אדם שפועל פעולות שונות בעולם הזה בעצם הוא תופר לעצמו בגדים ומלבושים לעולם הבא. חלוקא דרבנן. מכל המעשים והפעולות שהוא עושה, נעשים לו בגדים ומלבושים לעולם הבא. כשהמעשים טובים ומתוקנים, אז הבגדים הם בגדי כבוד ויקר. ואם המעשים לא טובים, הבגדים צואים והוא ייאלץ ללבוש אותם לעיני כל בעולם הבא. מחוררים, מטונפים.
אך הקב"ה ברחמיו פתח דרך לאדם שיוכל לפרום את הבגדים הצואים, ובכך ייפטר מהביזיון שכרוך בלבישה הזו. הדרך אותה סלל הבורא זה על ידי בגדי הכהונה. בגדי הכהונה היו מכפרים על המלבושים שתפר החוטא לעצמו בדיבורו הרע. זאת אומרת, כשאדם אמרנו עושה מעשים לא טובים כגון לשון הרע, נתפר לו בגד סרוח, בגד עם צואה. ועכשיו כשהכהן לובש את המעיל ביום הכיפורים ונכנס לפני ולפנים והפעמונים נהנהנהנהנה מרעישים, על ידי שלובש הכהן את הבגדים שמסמלים את הטוב המוחלט שהבגד הזה הוא רצון הבורא, אם הוא ייכנס בלי פעמונים הוא חייב מיתה, הבגד המושלם זה עם הפעמונים, המעיל. זה הבגד הטוב. אז הבגד הטוב הזה גלינג גלאנג גלינג גלאנג הוא מתקן את הבגדים הצואים שנעשו מלשון הרע אצל עם ישראל.
וכאן עלינו להבין ולהפנים שהכפרה של אותם הבגדים יש בזה סוד עמוק. זאת לא הייתה סתם לבישה ללא כל מחשבה, וזה היה מכפר. לא, לא ולא. אלא כמו שהבאת הקרבן הייתה מכפרת על ידי ההתבוננות של החוטא בעשיית מעשה ההקרבה שבאותו הזמן היה עליו לחשוב שמה שנעשה בקרבן היה צריך להיעשות לו, ושהקרבן רק בא בעצם תחתיו, אז בדיוק כך היו פועלים בגדי הכהונה.
באותם הבגדים היו פעמונים ורימונים. הרימון היה אטום כביצה. לרימון אין שפתיים לדבר, והוא מלמד על הזכות או החובה לשתוק. וכאן הניסיון לא תמיד קל, לפעמים קשה מאוד. במקרה שרומסים את כבודו של האדם שמדברים בגנותו, והוא יכול לענות ויכול להגיב ויכול לפגוע בצורה כזו שהשני לא יחלום אפילו לדבר יותר בגנותו, לפעמים יש לשון הרע כל כך עסיסי שעומד על קצה הלשון, אה כמה מתוק לשחרר את המידע החסוי, בא הרימון ואומר הופ, תתגבר, תחסום את פיך, תחשוב כמו רימון שהוא אטום שאין לך פה כלל, ולא להשיב שום דבר. והשתיקה היא לא רק כח, היא גם חכמה. "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב" (משלי י"ז כ"ח). כך אומר לנו שלמה המלך החכם מכל אדם, אל תמהר לפתוח את פיך, אל תתן את פיך להחטיא את כל בשרך. ולומדים מן הרימון את אמנות השתיקה.
ואם ישאל האדם 'אם כדבריך אז למה הקב"ה נתן לי כח דיבור? אם אתה אומר לי לא לדבר, אם כן למה אני יכול בכלל לדבר?' אז על זה באים הפעמונים. גלינג גלאנג גלינג גלאנג. והם מלמדים שצריך ואפילו חובה לדבר במקום הקודש, בדברי קדושה, שמה תרבה לדבר, כך אמרו חכמים, כל פתתיא בישין בר מפתתיא דאורייתא. כל הדיבורים רעים חוץ מדברי תורה. וזוהי הכפרה שנעשית על ידי בגדי הכהונה.
אז הפעמון והרימון מלמדים, הרימון על השתיקה והפעמון על הדיבור במקום הנצרך, והמעיל מכפר אמרנו על לשון הרע שנעשה בפרהסיא, כי הפעמונים משמיעים קולות.
החלק השני של הכפרה על חטא הלשון זה הקטורת. היא באה לכפר על לשון הרע שבצנעה לשון הרע שבצנעא זה לאו דווקא אדם שמספר לחברו בחשאי על מעלליו של פלוני. לשון הרע שבצנעה כולל בתוכו גם אם האדם לא דיבר, רק רמז, קצת עיקם את האף. הפסוק אומר "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מ"ט ו'), אפשר להרוג אדם עם האף. שואלים אותך מה אתה אומר על פלוני? אתה עושה עם האף ככה, זהו רק מעקם את האף, זהו לא יתעסקו איתו לא יקנו אצלו לא ילכו אליו לא ידברו איתו לא שום דבר, הרגת אותו.
אז לא רק בדיבור, אלא אפילו בתנועות ברמזים באף, זלזול בשפתיים, חיוך כזה שהמבין מבין. אדם חושב שהוא לא פעל שום פעולה ממשית, אבל הוא כבר נכנס לכת של מספרי לשון הרע שאינם מקבלים פני שכינה. אדם כזה צריך את עשן הקטורת, למה? אין בו ממשות בעשן. אי אפשר להרגיש אותו, תפוס אותו, תפוס את העשן אתה לא יכול לתפוס. אבל להריח? או-אה, הוא נודף עד לחצרו של חברו, הקטורת הייתה מגיעה עד יריחו, 40 קילומטר. זאת אומרת, הנזק שעשית הוא גם טעון כפרה, הוא גם דורש שימת לב, עם חרטה וקבלה לעתיד.
אז תסתכל בקטורת ותראה שאותו ריח שאין לו ממשות, הוא הולך ונודף למרחוק. לכן שלא יהיה המעשה הזה של לשון הרע בסתר קל בעיניך, כי על הכל יביא האלוקים במשפט. גם את הקבוצה הזאת שהרגו באפם, גם מהם ייפרעו. ולזה באה כפרה של הקטורת, לכפר על לשון הרע שבצנעא.
מתי היה השיא של הכפרה? דווקא ביום הכיפורים, שאז הייתה באה הקטורת דקה מן הדקה. הדקות של הקטורת הייתה כדקיקות של האבק, והיא הייתה מכפרת גם על אבק לשון הרע. שעל זה אמרו בגמרא אין אדם ניצול מחטא אבק לשון הרע. מהדקויות של החטא קשה לאדם להינצל לגמרי. אך ביום הכיפורים כשאנחנו מתרוממים מעל דרגת האדם, ביום הזה בו אנו נדמים למלאכים, ראוי ונכון שנסלק מעלינו גם את חטאי האבק שנדבקו בבגדינו, בבגדים שאנחנו מכינים לעולם האמת. ביום הזה ראוי לנו להיות כמלאכים קדושים, שאין בהם גם את השמץ הקל של אבק של החטא הזה ביום הזה. ואז נטהרים לגמרי, כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. יזכנו ה' להיות נמנים בחבורת נוצרי הלשון ולא להיכשל באיסורים אלה שהם חמורים, אמן ואמן.
רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).
לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:
02-3724787