הלכות ליל הסדר תשפ"א | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח השיעור מוקדש בעזרת השם להצלחת קהילות פזרמלה ולעילוי נשמת יוסף בן מרוסיה רוח אדוני תנחר בגן עדן

היום בסיעתה דשמיא גדולה נעסוק בסדר ליל הסדר כיצד נעשה

ונקיים את ליל הסדר השנה היוצא במוצאי שבת

פרשת צו

כיצד נעשה אותו כהלכתו

נתחיל בכך שאנחנו מגיעים הביתה

האישה מדליקה

אחר צאת השבת, רבנותה מדליקה את נרות

יום טוב בברכת

להדליק נר של יום טוב.

בני אשכנז אמרנו נוהגות לברך גם ברכת שהחיינו, אנחנו הספרדים לא נוהגים,

לא נוהגות על נשים לברך ברכת שהחיינו אלא

הן מברכות רק על ההדלקה,

ברכת שהחיינו תיעשה בקידוש על פי סדר יקנהז שאנחנו עושים אותו השנה

היות וזה יוצא שבת ולאחר מכן יום טוב

אז הסדר הוא כזה, קודם כל סברי מרנן בורא פרי הגפן, לאחר מכן

אשר קידשנו ותיתן לנו וכולי את יום חג המצות הזה,

כן?

לאחר מכן

זה נר בורא מעורי האש, על הנר

ששבת של ה-48 שעות שאיתו הדלקנו את הנר הבדלה הקטן,

כן?

ובנוסף לכך, אחר כך

זה ברוך המבדיל בין קודש לקודש, ולסיום

ברכת שהחיינו.

אמרנו בברכת שהחיינו צריך להתכוון לכמה דברים.

אחת מהן זה מצוות קריאת ההגדה,

שעליה לכאורה היינו צריכים לברך שהחיינו, זה פעם בשנה.

דבר נוסף על אכילת הכזיתות.

דבר נוסף

על

שתיית ארבע כוסות,

בסדר? ועל עצמותו של יום,

בסך הכל, ארבעה דברים שעליהם אנחנו מכוונים את ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

כל זה בו בזמן

שלפני שהתחלנו את הקידוש, השולחן מסודר.

בסדר מופתי, לליל הסדר נמצאת הקערה, אנחנו בודקים שהקערה

תהיה בדיוק על פי הנוסח המתאים, יש נוסח של הארי הקדוש,

בסדר? ויש עוד נוסח, לא זוכר את הנוסח השני,

כן?

אנחנו בודקים שזה יהיה בדיוק זרוע, ביצה,

כל מה שצריך למי שאין את אחד מהסימנים, כגון שלא הספיק לקנות וכו',

אז אין ברירה, אז אין ברירה.

אז יכול לעלות משהו אחר במקומם, אבל אם אין לו לגמרי,

אז אין לו לגמרי, אז לפחות מה שיש לו,

שיהיה לו על גבי השולחן.

בוודאי ובוודאי שלא מעלים שום סימן

שהוא לא בכשרות של כפז,

בסדר?

בקערה. לא רק בשביל הברכה ורק בשביל הזה,

ממש לא, בסדר?

רק מה שצריך, בדיוק לפי הסדר.

לאחר מכן, עליהם אנחנו מניחים את שלושת המצות שהן על פי סדר של ישראל לוי ומעליהם זה כהן. בדרך כלל יש את הקערות המסודרות הללו, למי שיש כערה מכסף,

יש כאלו שיש להם קערה מעץ משולב עם כמין פח או נרוסטה,

יש כאלו שיש להם רק את המפית.

כל אחד לפי מה שהקדוש ברוך הוא חנן אותו,

כן?

והוא דאג שיהיה לו את ליל הסדר המפואר ביותר שיש.

אז כך הוא יעשה.

דרך אגב, למי שיצטרך, בעזרת השם, ועוד לא מאוחר,

מי שיצטרך

לפחות להידור מצווה, משהו בסיסי, שזה כוס קידוש,

מכסף וכדומה, יוכל בעזרת השם לפנות אלינו

ונביא את זה במחירים הטובים ביותר.

למי שהקדוש ברוך הוא זיכה אותו,

אז זיכה אותו,

אז הוא כבר לא צריך.

יפה.

בברכת שהחיינו, שהנשים מברכות,

סליחה, שהנשים שומעות מהבעל

לאחר שכל המסובים כולם מחזיקים ביד ימין שלהם את הכוס,

כן?

ומקדשים,

למעט איתר יד שהוא מחזיק את הכוס בשמאל,

בסדר?

אבל כל המסובים מחזיקים את הכוס כשהיא מלאה ומתוקנת על ידי ג' טיפות של חסד,

כפי שכותב הזוהר הקדוש,

אז מתחיל בעל הבית בעצם באמירת הקידוש, כמובן שייתן

עיניו

כלפי הנרות,

יראה לאורן וכולי, כמו שאנחנו נוהגים תמיד לעשות בקידוש.

בברכת שהחיינו,

כולם עונים אמן,

מסתיים פה סדר הקידוש, כולם יושבים,

מסבים לצד שמאל, ואז

שותים את מה? את היין.

בסדר? את הכוס יין.

בדרך כלל זה,

אם עושים את זה באופן מקצועי ומסודר, וכולם רגילים, עם הסבר קצת לפני כן,

אז אין שום תקלה ולא נשפך פה וכולי.

אבל, והיה,

ונשפך.

והתלכלכה החולצה החדשה של השיחיינו, כן? שבירכת עליה.

החולצה המכובדת, או החליפה, או בגד מכובד שלובשים אותו בליל הסדר.

בשום פנים ואופן לא לכעוס. בלילה הזה,

מי שכועס,

כתוב בדברי רבותינו, שיכעס כל השנה כולה.

כי הלילה הזה קרוי בשם ליל הסדר, לילה שמסדר אותנו עבור כל השנה כולה.

לכן בלילה הזה לא משנה מה יהיה,

לא משנה מה יעשו, אפילו אם השכנים יציקו,

אתה שמח,

זה לילה מסודר, ישתבח שמו לעד, והגשבור יעשה איתם סדר לחשבון.

אל תדאג.

אתה תעשה לכבוד השם את הסדר,

והוא יעשה איתם סדר.

בסדר?

יפה מאוד.

האסיבה צריכה להיות בדרך קודם כל נוחה.

לכן היום שדרגו את נושא הכריות

של ליל הסדר.

יש כריות, יש עליהן כיתובים, אבני סוורובסקי וכולי, כל אחד כיד השם הטובה עליו. זה מצוין.

אז כמו שאמרנו, האסיבה חייבת להיות לצד שמאל,

כשכל הגוף מסב.

בחוץ לארץ היו מסבים בזמנו, כשהיו

ישובים על גבי הקרקע ממש עם כרים וכסתות. זו הייתה הסיבה האורגינלית.

היום תגיד לבן אדם, תשב ככה בצורה כזאת על כרים וכסתות ברצפה,

כמו בחוץ לארץ, שאבותיך היו עושים, אגיד לך, תגיד לי, כבוד הרב,

מה, הכל בסדר איתך?

יש לנו, ברוך השם, שולחן מפואר, כיסאות מכובדים. מה עכשיו אתה אומר לי תסב על צד שמאל? זה לא נוח לי.

אני לא יכול לאכול ככה.

רבותיי, היות ונשתנתה צורת הסיבה בימינו,

ואנשים לא יודעים מה זה, הם חושבים שזה לא נוח,

אבל בפועל זה נוח ביותר.

איך אנחנו מסבים?

אז תדמיינו לעצמכם שמולכם כרגע עומד שעון,

שעון מדבר.

בלי הקוואקווא הזה שיוצא החוצה, איך זה נקרא? ציפור שמצפצפת.

שמצפצפת.

וכמו שאנחנו רואים את השעה עשר וחצי, כן, עשר וחצי.

בדיוק זאת צורת ההסיבה שאדם צריך לעשות.

בסדר?

זאת צורת ההסיבה שאדם צריך לעשות.

בשביל המצלמה אני אדמיין את זה בצורה כזאת,

הנה זה עשר לצורך העניין, וזה וחצי עם הרגליים,

ונגמר הסיפור. זאת צורת הסיבה.

כמובן לצד שמאל, בגלל המצלמה אני עושה את זה

כרגע לצד ימין, אבל זה צד שמאל פה שלי,

כן, מסבים לצד שמאל

כמו השעה עשר וחצי. אם יש כרית נוחה וידית,

הכל עולה חלק.

גם מבחינת שתיית ארבעה כוסות, לא יישפך, לא שום דבר.

והיה ואתה מפחד שיישפך, או מישהו במקרה ייתן לך יד, או משהו, לפעמים קורה שהילדים צוחקים, או מישהו, תמיד יש את החכמים הללו, אז תשים לך סינר כזה יפה,

יש סינרים כאלה יפים שיש לו ללכלך הבגד.

כי אי אפשר לשבת בשולחן ליל הסדר עם פיג'מה.

יושבים בשולחן ליל הסדר הכי מכובד שיש.

אצל הבוכרים מה היו עושים, רונן?

היו עושים ג'ומה.

נכון?

היו מכבדים את החג, בגד מיוחד.

אותו דבר כל אחד ואחד שיש לו בגד מיוחד. חליפה חדשה שהוא קנה לכבוד

החג פסח, בדרך כלל קונים גדים חדשים.

יום טוב.

אז הוא לא רוצה ללכלך את זה,

הוא רוצה שהכל יישאר נקי, לכן אין ברירה.

תשים איזה מגבת או איזה סינר כזה יפה

ונגמר הסיפור. ככה פתרת את הבעיה, ככה לא יישפך

שום דבר.

למה? כי אדם שלא הסב, לא קיים

את המצווה כתיקונה, לא קיים את המצווה כתיקונה, חייב לחזור.

בסדר? לכן אנחנו מאוד מקפידים על הדבר הזה.

יפה מאוד.

אז רגליים על הקרקע נזכור,

כיוון של הגוף כמו השעון עשר וחצי וככה יצאנו ידי חובת הסיבה. זה יוצא ארבעים וחמש מעלות שמאלה.

בסדר?

יפה מאוד. אדם שהסב לצד ימין,

מה דינו? לא יצא ידי חובת הסיבה. אין לך ידית בכיסא, אין לך כיסא כזה עם ידיות?

תביא לך כיסא גבוה לצידו, כמו הכיסאות של הברים,

ואז אתה יכול להישען בצורה של הסיבה, מנוחה.

אבל זה חייב עם כרית.

לכן תדאגו לכם מבעוד מועד

שיהיה לכם כרית, כדי שתוכלו להסב

גם בצורה נוחה. כי לפעמים הוא מסב, והידית היא כל כך רכה או משהו וזה, זה ממש לא נוח לו.

זאת אומרת, עזוב אותי כבר, ישר יותר נוח לי,

יותר קל לי, זה לא טוב.

שים לך כרית, שיהיה לך נוח, כרים וקסתות כתוב,

ונגמר הסיפור.

יפה מאוד. אדם רוצה להסב על הכתף או על ירך עבירו, אין בעיה.

כמובן שהוא מסכים לו.

כן? שלא יכאיב לו.

עכשיו הוא כולו השתבח שמו בלי עין הרע

והוא מסב עליו, הוא אומר, לא, אתה מפריע לי עכשיו לשתות, כואב לי.

אז מראש יבקש ממנו מחילה וכולי, יסכים איתו, אין שום בעיה.

אם הוא רוצה להסב על ירך עצמו, זה לא טוב.

כן? כמו שאמרנו, גם לא טוב על צד ימין.

רואה שאדם אומר, אני אסב בצורה גדולה, אני אתפוס את הסנדר,

או יתפוס במצח

לייסב בצורה כזאת.

גם אם זה לא נקרא הסיבה, הסיבה צריכה להיות כדרך

בני מלכים.

איך בני מלכים יושבים? ראיתם פעם כיסא של מלך?

איך הוא יושב?

זה לא הכיסאות שיש שם של אליהו הנביא.

זה חצי מלך.

הכיסאות של המלכים הם כיסאות רחבים, הוא פתאום רוצה לתפוס פה זה אחרי ארוחה

שהגישו לפניו כל מיני מטעמים, אז הוא יושב ככה ב-45 מעלות.

זה כדרך בני מלכים.

יפה מאוד. הברכות עצמן לא בהסיבה.

הברכות עצמן, אנחנו מכוונים בהן

כפי שאנחנו מכוונים בכל סדר הברכות הרגילות.

בעזרת השם,

נקווה ונבקש מבורא עולם שלשנה הבאה

תצא האגדה שלנו,

ושם יש גם נוסח, זה נקרא מקראי קודש ולשם ייחוד,

אחרי כל מצווה ומצווה,

וגם מרן הבן אישך הקדוש זכותו תגן עלינו.

אז שם בדיוק לפני כל מצווה ומצווה שהוא עושה, יש את הלשם ייחוד והכל עם הכוונות,

משהו,

בעזרת השם, נפלא ביותר.

השם יזקן לו על דבר כבוד שמו.

כן.

אז לכן בברכות עצמן, כמו שאנחנו מקפידים,

מילה במילה, סיימת את הברכה,

הסיבה, ואז מקיים את המצווה כתיקונה.

גם בזמן סיפור יציאת מצרים אנחנו חייבים להקפיד על עניין ההסיבה,

כי בלילה הזה אנחנו כבני חורין,

כבני מלכים.

הנשים גם עצמן חייבות בהסיבה,

כמו הבעלים.

לכן גם צריך להגיד להם בשפה הבירורה ובנעימה, להסביר להם

לפני כן מה המצוות שיש לנו בלילה הזה.

השנה זה יצא טוב, קצת טוב. יצא טוב מאוד. למה?

כי אנשים אחרי שבת נחו וכולי,

אכלו טוב נקרא לזה,

כן, עד שעה 3.43. היה להם מספיק זמן לנוח להכין את עצמם גם נפשית,

אם הוא רוצה להכין כל מיני חידושים והכול כדי שליל הסדר לא יעבור רק מתוך אלאחמא עניה ויהי שעמדה, שהוא יודע לשיר יפה ודיינו עם הבצל הירוק.

לא,

להפך גם הוא צריך

לספר ביציאת מצרים את כל הניסים והנפלאות והכול, לבאר הכל בצורה

הטובה ביותר.

מעבר לסיפור גם, לחדש להם, להקשות להם, שיהיה בריא.

בשנה שעברה ארז הביא לנו דף כזה עם שאלות.

זוכר את הדף של השאלות?

ממש, שאלות לליל הסדר.

איך מפתים את הילדים בליל הסדר לדברי מצווה?

כן, לא לדבר עבירה, לדבר מצווה, איך מפתים אותם?

ואם אתה מביא לו כליות ואגוזים, הוא יגיד לך, מה זה?

מה הבאת לי פה? תן לי משהו יותר מעניין.

אז אין בעיה, אז אנחנו קונים להם פרסים.

פרסים יקרי ערך.

לא זולים,

כמובן שלא יהיה מוקצה.

אם זה מוקצה אז אין בעיה, הוא יקבל את זה רק במוצאי יום טוב ראשון.

והם מפתים אותם

על כל עשר נקודות פרס.

אז גם הילד ישן צהריים,

גם הוא ערני לקושיות,

גם הוא ירצה כל הזמן לעקוב, לתת להם לקרוא, לא לוותר להם,

לתת להם לקרוא מתוך האגדה. כולם קוראים לפי הסדר, מכבדים את כולם.

המסב, ראש הסדר, האבא,

מתחיל ועוברים עם כולם.

בדרך כלל יושבים יחד עם המשפחה. מי שיושב,

מה שנקרא, מעבר לבני משפחה, כגון

אברכים שיושבים יחד, כמה משפחות וכו',

אז שם אין ברירה, זה גברים יצטרכו לקרוא את זה לבד.

אבל מקומות שזה מה שנקרא משפחה קרובה ביותר,

אחים, אחיות, אבא, אימא,

אז כולם יכולים לקרוא

מהאגדה

וכו'. ואז ראש הסדר מסביר, מה למדנו פה עכשיו?

מעשה ברבי אליעזר, מה למדנו פה?

מה היה? שהיו מסובים בבני ברק.

למה דווקא בני ברק? איפה בני ברק?

וכן, על זה הדרך.

יש היום, ברוך השם, הרבה הרבה הרבה סוגים של אגדות,

והאגדות, תשתבח שמו לעד, כל אגדה יותר טובה מהשנייה.

אז אדם יכול לנצל את הזמן בשבת הקרובה,

לנצל את הזמן כמה שיותר ללמוד, להכין,

כמה שיותר חומר, כדי שיהיה לו הרבה הרבה הרבה מה לספר ולהסב את תשומת ליבם של הילדים לליל הסדר כהוגן.

בסעודה עצמה אין חובה להסב.

בסעודה עצמה לא נוח, אל תסב, אתה יכול להסב.

מי שרוצה להסב כל איזה, אין בעיה.

אבל בסעודה עצמה זה לא חובה.

יפה מאוד.

נזכור לעצמנו את השיעורים

שאנחנו צריכים יום חמישי בעזרת השם או יום שישי, כל אחד לפי זמנו,

להכין את כל הכזה איתות, שיהיה הכול מוכן.

הכרפס, המרור,

שזה סלרי, החזרת, החרוסת,

הכול שיהיה מוכן, מאורגן, מסודר,

נבדק מכל החרקים והתולעים, נטחן כעוגן,

ובכן על זה הדרך, נבדק בשולחן שיקוף,

שטפנו הכול, סידרנו לכולם בשקיות, אנחנו עושים איזה מדבקות של שמות,

אפשר לפנות למשפחת כהן, הם עושים מדבקות ללא חשש חמץ,

כן, עם השמות של הילדים,

ושמים את זה על השקיות.

הנה, בבקשה, זה ארבע כזה איתות שלך, זה ארבע כזה איתות שלך,

זה ארבע כזה איתות שלך, ככה מעבירים בין כולם, המסב עצמו ושאר המהדרים,

כמו שאמרנו,

כך צריך לנהוג,

אז הם לוקחים חמישה כזה איתות,

בסדר?

יפה מאוד.

הכזאי שלנו, כפי שכולנו יודעים, זה 30 גרם,

בסדר? והיה ואדם לא שקל מראש, יש משקל

שהוא לא דיגיטלי, הוא מכני,

כן? ניתן לשקול בו. הטוב ביותר, מראש. למה מראש?

בכל אופן, זה ליל הסדר, זה אורך כמה שעות,

זה לא עושים את זה כמו סעודת שבת, שזה מהר, ונגמר, אחר כך נגמר לשיעור וכו'.

תנו להם את ההרגשה שהאבא לא מורח את זה.

נו, עכשיו הוא שוקל את זה, אבא, איפה כזית שלי?

ואחר כך נכנסים לכעסים, וזה אוכל את זה כבר וכו'.

לכן, להכין את הכול מראש, זה כל כך נפלא שמכינים את הכול מראש,

מגישים לכל אחד את השקית שלו, תקנה כזה שקית של פסח כשר ושמח,

הנה זה שלך, בבקשה, הנה זה שלך, וכו'.

לתת להם את ההרגשה של בני מלאכים, בני חורין,

כוסות קידוש, לכולם.

אנחנו אצלנו מוציאים הכול

הכי משובח שיש.

לא חוסכים, אפילו לקטנים מקבלים את הדברים הכי יוקרתיים והכי טובים.

למה? לתת להם את ההרגשה של דברי קדושה, זה מעל הכול.

לא חוסכים בזה.

משקיעים בכולם.

זה חשוב.

הלאה.

רביעית שלנו שאנחנו שותים בדרך כלל בכוס זה 86 כמניין כוס.

שיעור החזון איש 150 גרם.

רוב הכוסות בדרך כלל היום זה בין 150 ל-200.

בסדר? בדקתי את זה, הייתי בכמה חנויות.

בדרך כלל זה בין 150 ל-200.

בסדר? לכן תבדקו. אתם רוצים לדעת לבדוק? אתם יכולים לקחת את הכוס חד פעמי, בדרך כלל היא

200 או 220 אפילו, אולי 180. תלוי.

תלוי. יש טיפה יותר גבוהות, יש טיפה יותר נמוכות.

תיקחו את הכוס של זה, תמלאו את המים, שימו את זה ותראו.

בדיוק. אם זה 180, אז 180. אתם יכולים לשקול את זה גם במשקל הקפיצי הזה

ולראות.

ואז אתה יודע בדיוק איזה שיעור של כוס יש לך.

מה להשתמש? אין חובה לקחת כוס של אליהו הנביא 500 או 300. ממש לא.

אליהו הנביא, תשאיר לו את הכוס המיוחדת שלו.

אין מצווה להשתכר.

אתה צריך לשתות ארבעה כוסות, להישאר צלול,

זך וטהור, ולעבוד את השם גם אחרי ארבע כוסות, בלימוד תורה,

בשירות ותשבחות לבורא עולם,

ובוודאי ובוודאי בבוקר, בתפילה בזמנה,

בנץ.

בסדר? לכן מאוד

חשוב להקפיד על הדבר הזה.

אנחנו נוהגים בדרך כלל לשתות רוב רביעית,

כי אי אפשר לשתות את השמונים ושם בבת אחת,

כן?

אנחנו שותים רוב רביעית, לזה יש

שני צדדים.

שיעור החזון איש ברוב רביעית זה 77 מל.

זה שיטת המהדרין.

77 מל בבת אחת.

בסדר? אז תראה כמה זה פחות או יותר 77 מל.

תעשה ניסיון, ישראל עם המים,

תראה שזה עובד טוב,

רוצה על זה עם היין גם.

כן? שיטת המקלים, או לאלה שממש קשה,

זה רוב רביעית, כגון חולים וכולי, שכן רוצים לקיים את המצווה, זה 45 גרם.

בסדר?

יפה מאוד.

מה קורה לבן אדם שמקפיד על העניין הזה של שתיית ארבע כוסות?

יש אנשים, אין בעיה, גם תן לו עשרה כוסות, הוא ישתה.

אבל מה החשיבות?

ילדים שואלים, אבא, למה אנחנו ארבע כוסות?

הבנו שיש שיר יפה,

אבל מה המהות של ארבע כוסות? למה?

אז אנחנו יודעים, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי,

והכוס החמישית כנגד ליהו הנביא, והבאתי.

אבל קודם כל, בראש ובראשונה, שתיית ארבע כוסות

זה הצלה מסממנים רעים.

הצלה מחיסון.

השם ישמור ויציל.

אתה לא יודע מי יושב לידך,

כן עשה או לא עשה, יש כאלה מסתירים, השם ישמור.

קודם כל, זה מציל מסממנים רעים, מכל מיני מחלות,

מכל מיני תרופות רעות.

השתבח שמו לעוד, זה עובד.

אז זו סגולה גדולה בשם רבותינו הקדושים, שזו

הסגולה בלילה הזה של השתייה וגם של האכילה,

מצילה את הבן אדם ממוות.

להבדיל, אמרתי פעם איזה סוד

לגבי שכנים גויים.

איך מרחיקים אותם? זוכרים את זה או לא?

אז נגלה לכם את זה, אריאל. אריאל, אתה צריך להשתמש בזה, כן.

גם אני צריך להשתמש בזה.

אז כתוב שהיין של הדצח עדש בעכב,

איך הכתוב? מובא בדברי רבותינו,

ששופכים את זה, אל תזרקו את זה, תשמרו לי, אני אעצור את זה.

עשית רע אחריו.

כן, דצח עדש בעכב, או דם צפרדע כנים ארוב, רבי יהודה נותן מהם סימנים,

יש בכוחו להרחיק את כל המזיקים והמקטרגים.

זה נלמד אתכם ככה בסוד, בסוד שיח שרפי קודש, זה לא למצלמה.

אבל יש בזה כוחות גדולים,

לכן לא לשתות את זה, לשים את זה בקבוק בצד, גדי,

ובעזרת השם אחר כך נטפל בזה למי שצריך, זה בדוק ומנוסה.

יפה מאוד.

אז לא רק לשתייה יש, אלא גם לשפיכה יש בזה סודות. ראיתי את זה באחד מהספרים הקדמונים, או, אורו עיניי.

באמת, והיו כמה יהודים שבאמת היו זקוקים לישועה והשתמשו בזה,

וזה פעל ממש.

כן,

יפה מאוד.

טוב,

הבן ישחי הקדוש כותב שבלילה הזה,

לדוגמה אם זה היה נופל בשבת,

ידלגו על אמירת שלום עליכם וכו',

ישר יתחילו בליל הסדר.

הפשטנים בדרך כלל כן נהגו להגיד,

השנה שזה יצא מוצאי שבת,

יש לנו את הפסוקים להצלחה,

אנחנו צריכים להגיד אותם אחרי ה... איך קוראים לו?

ועזרא יצחק בארץ ההיא, כל הפסוקים וכו',

מחיתיך אב בשעיך וכו'. מדלגים על זה. מתי אנחנו נגיד אותם? במוצאי יום טוב ראשון.

יום ראשון בלילה,

אז אנחנו נגיד את כל הפסוקים הללו, שבדרך כלל אומרים אותם אחרי ההבדלה מאה שלושים פעם אליהו הנביא וכו'.

נגיד אותם בעזרת השם במוצאי יום טוב של פסח.

כן,

קודם תחילת הסדר פותחים באמירת קדש, אורחץ, כרפס, יחץ,

מגן, רוחצה, מוציא, מצה, מרור, כורר, שולחן, עורך, צפון, ברך, הלל, נרצח.

שבח והודיה להשם, ואז אנחנו מתחילים לפרט. עכשיו, קדש.

מה ההלכות שלפני קדש, רבותיי?

כולם אוחזים בקוט, תזכרו הסיבה לצעד שמאל,

45 מעלות,

שותים רוב רביעית למי שקשה 45, למי שמהדרין 77 וכו',

שידעו.

בסדר? מאוד חשוב, דרך אגב, להביא קערה של מים.

וכל הזמן, לפני כל כוס וכוס, אנחנו רוחצים אותה.

בדרך כלל, נוהגים בזה הרבה עדות.

כן,

גם בוכרים, נכון, נהגו בזה. איך אחד אמר לי, מה זה, כבוד הרב, כל השיעורים שלך זה הבוכרים? אמרתי, מהבוכרים אפשר ללמוד הרבה דברים טובים, לכן אני מביא את כל הדברים הטובים שאפשר ללמוד.

אז רוחצים בעצם את הכוס, כי לקום כל רגע ולשטוף וכולי, זה קצת

חסר באווירה.

בסדר, זה לסדר של ההרגשה של בני חורין, הכל רגע.

לכן, כל אחד ואחד שוטף

לחברו, לזה שיושב, המסב עצמו לא ישטוף לעצמו.

אם הוא נמצא לבד, נמצא לבד, אין ברירה.

אבל אם הוא נמצא לבד, כל אחד שוטף מסביב.

אבל לא להפיל את זה על מישהו, אתה תשטוף לכולם את הכוסות.

הוא פעם היה עבד במצרים, היום כבר זה הסתיים, זהו.

עבדים היינו לפרעה במצרים.

בסדר? יפה מאוד.

אז כמו שאמרנו, הכוונה שאנחנו צריכים גם להזכיר להם בברכת שהחיינו, מצות

על מרור, על סיפור יציאת מצרים, האגדה ועל עצמותו של יום.

יפה מאוד.

לקטנים, אתם יודעים שהם לא ישתו

את כל היין. זה יין של כפה, זה לא יין זול.

יין של כפה זה משובח,

ועד שמכינים, ועד שזה בנמצא והכול, אז אתה יכול לדאוג להם לכוסות כאלו. ככה, יש כאלו כוסות

כמו כוס מכסף,

כזה מפלסטיקה לילדים, כוסות מיוחדים כאלה, מוכרים את זה בחנות.

אפשר ללחוש להם כדי כוס, שים לו חצי כוס.

שים לו כוס שלם, שים לו כוס שלם.

אבל להסביר לו, אנחנו עכשיו שותים את היין, שלא יישפר, וכולי, זה ליל הסדר, תראה כמה טרחנו,

והכול, להסביר להם, באמת, זה עובד.

הדבר הזה, הלילה הזה, זה לא רק בשבילנו, רבותיי.

עמלנו קשה, ניקינו, טרחנו, הכל, הכל.

השתדלנו, קנינו את הדברים הכי טובים. אתמול הייתי בירושלים, איזה בעלי חסד. כמה חלוקות היה שם, לא יאומן.

כמה חלוקות היה.

ברוך השם קם.

חלוקות, כמה חסד, עוד תורמים ועוד ועוד, והכול שיהיה לכולם כמו שצריך, מצוין, יפה מאוד, כל הכבוד, אשריהם ישראל

כל הכבוד, שהשם ישפיע על כל אלו התורמים, שפע ברכה והצלחה

אבל אנחנו צריכים להבין שהלילה הזה זה לא בשבילנו רבותיי

זה גם בשבילנו, אבל זה בעיקר בשביל הילדים

בעיקר בשביל הילדים כדי להשריש להם

את זה הם לא לומדים בחייטר, הם לא לומדים את זה בתלמוד תורה

את זה הם לומדים בבית

איך ייראה סדר הפסח שלהם בעוד מספר שנים שהם יהיו נשואים זה איך שההורים הנחילו להם. איך שההורים הראו להם את הסדר, איך מתנהגים מאל הסדר, זה מה שייראה

בדיוק להם.

אנחנו מקפידים לקחת יין דבקה אדום,

כפי שכתוב הפסוק, אל תראה יין כי יתאדם.

יש לנו עוד סיבה שאנחנו לוקחים יין אדום מהסיבה שהיין הוא זכר לדם.

זכר לדם שמה?

שהיה

מעורב במה?

אדם, אדם שהיה מעורב בתינוקות שהרגו המצרים.

אז איך לכך אנחנו לוקחים יין אדום,

בסדר? יש לו חשיבות.

אכן ובני אשכנז נוהגים לשתות

יין לבן.

גם בשבילם יין לבן זה מהודר, אין בעיה. אתה רוצה לערבב את שניהם? אין בעיה.

תערבב את שניהם, אבל שייראה אדום.

בסדר?

ולא חייב לשתות יין ישן נושן או פטישים או יבש שאחרי כוס אחת כבר הוא מרגיש שפוך.

לא,

ממש לא.

תערבב לך. אני בכוס ראשונה ושנייה

מקפיד לעשות רוב יין וקצת

להוסיף מתיקות של המיץ ענבים, לא תירוש, תירוש שאנחנו לא משתמשים,

של המיץ ענבים של כפז.

בסדר?

ובכוס אחרונה אותו דבר.

כוסות אמצעים שזה יותר,

מה שנקרא, יותר נקרא לזה עמוס,

בסדר? כי זה אחרי אכילה וכו', וכזה, ואתה רוצה מקום והכול,

אז בדרך כלל אני מקפיד שיהיו חצי-חצי,

בסדר? אבל בראשון אני מקפיד שיהיה רוב.

מצד אחד הם לא משתמשים?

משתמשים, אין בעיה. לאדם שקשה לו יין רגיל ורוצה מיץ ענבים, מצוין.

אין בעיה, אבל

תהדר, אם כבר אתה רוצה, תעשה כמו שצריך, בסדר? מי שיכול יין בעכות,

אשריו אשרי חלקו.

עוד יותר טוב.

אבל שזה לא יעבור על חשבון סיפור יציאת מצרים ועל חשבון שאר המצוות, כן?

שירגיש אחרי כורך כבר גמור. זהו, נגמר הסיפור.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה.

העניין הזה של השטיפה, כמו שאמרנו, מקורו בסוד.

כן? על פי הקבלה, שוטפים כל כוס וכוס.

זה נקרא להדיח את הכוס,

ואז אנחנו מוזגים

את היין.

יש אנשים שכל אחד ואחד מוזג לחברו.

יש כאלו שממנים מישהו שהוא מוזג את שאר הכוסות ומעביר בין כולם.

כמובן, כל אחד ינהג על פי המסורת הידועה אצלו בבית.

שני הכוסות הללו,

דהיינו שזה כוס של ברכת המזון וכוס

הראשונה חייבות להיות מלאות על גדותיהן,

ממש עד הקצה.

מלא.

כוס שנייה וכוס רביעית, זה היה כוס ראשונה ושלישית.

כוס שנייה ורביעית, אתה יכול 150 מל.

אתה לא חייב למלא אותה עד סופה.

בסדר?

בדרך כלל ממלאים את זה עד הסוף, אבל ככה, הערתי.

כן הערה.

כמה זמן אנחנו צריכים לשתות כל כוס וכוס?

אז יש לנו זמן הקרוי כדי אכילת פרס.

מהו זמן של כדי אכילת פרס?

שתי דקות.

זמן ששיערו חז״ל

כדי אכילת פרס.

שיעור.

בסדר?

השיעור הזה הוא שתי דקות.

והיה ובן אדם לא יכול, כגון שקשה לו, עשה טיפול שיניים, כלשהו,

משהו קשה לו לבלוע,

וכן על זה הדרך חולה וכן רוצה להקפיד על הדבר הזה, אין ברירה.

בסדר? אז הוא יכול קצת לחרוג את הזמן.

בסדר? הזמן הזה של שתי דקות הוא גם זמן של אכילת

הקזיתות.

בסדר? נזכור את זה.

זה גם הזמן של אכילת הקזיתות.

סליחה.

אני חוזר, טעיתי. עוד פעם.

השתי דקות

זה זמן ארוך

של כדי אכילת פרס.

איתו יוצאים ידי חובה בדיעבד.

לכתחילה,

כמה זמן לוקח לשתות רוב רביעית?

זה הזמן שאתה צריך לשתות

את הכוס.

בסדר?

עוד פעם אני אחזור.

הזמן, כמה לוקח לי לשתות

רוב רביעית?

77 גרם. כמה זמן לוקח לי לשתות? 77 מל?

כמה שניות.

זה הזמן הראוי לשתיית ארבע כוסות.

בדיעבד, אם שתה תוך שתי דקות,

שזה שיעור של כדי אכילת פרס, יצא ידי חובה.

בסדר?

יפה מאוד.

נכון, כל אחד. לפי מה זה יש?

בגלל זה הסברתי שיש אנשים שקשה להם.

כן.

לא. אמרנו ברוב רביעית, בבת אחת.

בסדר?

יפה מאוד. מרן הבן אישך הקדוש כותב

שצריך על כל כוס וכוס

לברך כי מדומני גם ככה נהגו התימנים.

בסדר? על כל כוס וכוס לברך.

אנחנו נוהגים

על כוס ראשונה וכוס

שלישית.

בסדר? ומכוונים עליהם עבור הכוס השנייה והכוס הרביעית.

שימו לב לזה. לכן, מי שנוהג כדעת מרן הבן איש חי,

בסדר? כמדומני שזה הבן איש חי.

הוא מברך על כל כוס וכוס. יכול להיות, ארז?

אני מתאים לך בשפה גבוהה שלכם. מה, מה?

על אשכנזים ותימנים. אז אשכנזים ותימנים, סליחה.

כן.

אז ספרדים נוהגים לברך על כוס ראשונה ו...

שלישית.

אשכנזים מברכים על כל ארבע כוסות. גם ככה התימנים. לכן,

צריך לשים לב לכך.

יפה מאוד.

אנחנו עוברים בסיידא דשמיא לאורחץ.

אנחנו לוקחים את החתיכת כרפס הזאת.

בדרך כלל זה סלרי שבדקנו אותו,

ואנחנו הפעם טובלים אותו במשקה.

באיזה משקה אנחנו טובלים אותו?

יש שטובלים אותו בחומץ,

אבל לא יותר מדי.

בסדר? מעט בחומץ.

יש שטובלים אותו במי מלח, גם שמה,

שלא יהיה יותר מדי, כדי שלא יהיה כבוש.

בסדר?

כי אז לא תהיה מורגשת המרירות,

זה יהיה כמו מבושל, כבוש כמבושל דמה,

ואז לא יצא ידי חובת אכילת כרפס.

כבוש כמו

הטרי.

אתה צודק, נכון. אבל אם זה שוהה

במי מלח,

זמן מה? כמו מלפפון חמוץ וכו', הוא נכבש, הוא נהיה זה.

לכן, לוקחים אותו, מה שנקרא טרי, שטוף.

הבאנו אותו, לוקחים אותו בשיעור של

15 גרם, פחות מכזית.

בסדר? לוקחים אותו,

מה אנחנו מברכים עליו?

בורא פרי אדמה.

בורא פרי אדמה, יפה מאוד. בורא פרי אדמה, מטבילים אותו ואוכלים אותו. איך אוכלים אותו? בעשיבה או לא?

לא אוכלים אותו בעשיבה.

יפה מאוד.

אבל מה?

נכון.

שני דברים אנחנו צריכים לעשות קודם לאכילה שלו.

א', כל טבילה, ב', כוונה.

דבר נוסף, להזכיר לכולם שלא צריך הסיבה.

אבל קודם לזה אנחנו קמים ליטול את הידיים בלא ברכה.

נוטלים את הידיים בלא ברכה,

כדרך שאנחנו נוטלים ידיים כרגיל

כל פעם לפני נטילה, מה שנקרא

ג' נטילות על כל

יד ויד.

לאחר מכן מנגבים את הידיים ויושבים, לא מדברים.

זה לא שאסור לדבר, אלא לא מדברים כדי להמשיך את הסדר ולעשות אותו כהוגן.

יש כאלו שנוהגים לעשות נטילה אחת.

כפי שאומרים, נטילה הזאת היא מכשרת.

בסדר? אבל נטילת ידיים וכו'.

רשאים לעשות כן, אין בעיה, לא צריכים דווקא לעשות.

הדין של הנטילה הזו כדין כל נטילה.

הסרת טבעות וכו', כל מה שמהווה חציצה,

חייבים להסיר.

אדם שדיבר

לפני שאכל את הכרפס צריך לחזור ולטול ידיים?

לא.

לא חוזר ונוטל ידיים, אלא ממשיך לאכילת הכרפס.

נכון.

יפה מאוד.

והיה עם בירך,

מה יעשה?

מאין כאן לנטילת ידיים עכשיו.

אז ייגע במקומות המכוסים,

כגון מתחת לכלפוק שלו, לכיפה,

ושוב פעם יטול את הידיים בלא ברכה,

כי על הנטילה הזאת אנחנו לא מברכים.

מה?

זה הפתרון.

הלאה.

הכרפס, יעשה על זה תשובה.

הכרפס,

אנחנו אוכלים אותו משתי סיבות.

א', זכר לקטונת פסים,

ולנו יש קשר מיוחד לקטונת הפסים.

ודבר נוסף,

זה בגימטריה השם הקדוש,

ש״ס.

זה לא של הסטרה אחריו, כן?

השם הקדוש ש״ס,

וזה שם אלוקים במילוי יוד,

אז יש בזה עניין וכולי. זה הטעם שאנחנו אוכלים את מה?

את הכרפס. אין לנו כרפס.

לא הספקנו לנקות כרפס.

יש לנו סוגים של ירקות אחרים.

מה אנחנו נעלה על גבי השולחן, רבותיי?

אז אנחנו יכולים לעלות על השולחן גזר,

יכולים לעלות על השולחן צנון.

זה קצת יעשה התנגשויות, הצנון. גם המצות וגם היין וזה.

כן.

פטרוזיליה, בצל.

הבוחרים שמים איזה ירק אחר, איך זה נקרא?

אה, כן. יפה מאוד. יש לו שם כזה מיוחד.

כן.

יפה מאוד.

אנחנו נוהגים על פי הסוד, לקחת דווקא את הסלרי, לוקחים את הקלחים שלו,

לא לוקחים את מה?

את העלים,

ואיתם אותם אנחנו טובלים, יפה מאוד, ואוכלים.

את הכרפס הזה אנחנו לא אוכלים אותו עם מזלג,

אוכלים אותו ביד, רבותיי.

כן, יש עניין ביד.

לאכול אותו ביד, נכון. משום מה דבר שטיפולל מושקה, יפה מאוד.

חלק מהפשטנים כותבים שבכרפס תעשה חצי הסבה כזה, לא הסבה.

על חציו תעשה הסבה, על חציו לא תעשה הסבה.

מנהג על פי הסוד, לא להסב.

באכילת הכרפס, ככה אנחנו נוהגים כבר מקדמת דנא, כולם

שלא מסבים באכילת הכרפס, כדי לא לשנות,

כן, לא לבלבל את אותם אנשים רק במרור, במקום להסב, הוא

כן, הוא יטעה.

יפה מאוד.

לא גומרים,

למרות שזה טעים את כל מה שנמצא בקערה, משאירים יחד עם המי מלח וכו'.

בשנה שזה נופל בשבת,

אז באמת המי מלח צריך להכין קודם כניסת השבת.

בסדר? לערבב אותם.

השנה שזה במוצאי שבת, אין בעיה. כנ״ל, על אותו דרך יצא שבת,

אז יכולים להכין את המי מלח. הכנתם אותם מראש?

עוד יותר תוסימם במקער, הכנתם מראש, פתרת את הבעיה.

יפה מאוד. עוברים ליחץ.

עכשיו אנחנו מגיעים למיוחדות

של הלילה.

חציית המצה.

קודם כל, למה אנחנו חוצים את המצה? הסיבה הפשוטה, לחם עוני כתוב.

הלחמה עניה.

לא הלחמניה. אין לחמניות בלילה הזה.

הלחמה עניה.

מסכנים אלה שלא יודעים את ההיגוי,

היגוי.

לומר אותו נכון? אתה שומע אותו? הלחמניה.

הוא כאילו קורא ללחמניה. בוא הנה, איפה הלכת?

אני עכשיו צריך לסבול שבע ימים לאכול מצות.

הלחמה עניה זה לחם עוני. הנה הלחם עוני. הלחם עוני שאכלו אבותינו במצרים.

אבל לפני שאנחנו אומרים את הלחמה עניה ומתחילים לספר,

בעניין של האגדה זה לא חוכמה להגיד

כל דכפין יתה ויאכול והדלת שלך נעולה על מנעול ובריח ישראל.

אתה חייב לפתוח את הדלת

שבאמת העני והאביון האלו המסכנים שאין להם איפה להתארח

כי כולם מפחדים מהשקרונה וזורקים אותם.

אומרים להם לא אל תשב פה, אל תעמוד פה על זה, שים מסכה, תאכל את הכרפס מתחת למסכה,

כל השטויות והאבלים האלו.

צריך לדאוג להם.

לכן פותחים את הדלת

ואז

מגביהים את המצב ואומרים הלחמה עניה,

כל דכפין יתה ויאכול. מי שרוצה, בבקשה.

על פי הנוהל שיש לנו בבית, אוכלים רק הפז.

בבקשה, בוא תסב על שולחננו,

ניתן לך מפית כזו יפה,

נשים עליך, נסדר לך כוס מכסף,

תשב, הנה תהיה האורח שלנו.

זה חשוב.

סיבה שנייה למה אנחנו מגביהים, למה אנחנו חוצים את המצב,

מגביהים,

מהסיבה כדי לעורר את התינוקות לשאול,

מה, אבא, מה אתה עושה? למה אתה שובר את המצב?

אתה יודע איך טרחו עליה בכפז במאפייה?

איך דאגו שזה לא יהיה שבור? ואתה כל הזמן, אני יודע,

כשאתה קונה את המצות, אתה אומר למוכר בסופר זה שבור או שלם?

שיהיה לי לברכה.

לא, לא, זה שלמים, אחד-אחד, כמו שצריך.

אז מה אתה עכשיו שברת את זה, אבא?

אז זה מעורר, אתה מסביר לו.

זה היה לחם עוני,

ולחם עוני הוא לחם שהוא שבור,

מרוסק, כמו העני שהוא שבור ומרוסק.

אז הנה, לכן אנחנו חוצים את זה.

מה נעשה עם זה? עוד רגע, בני, אני אסביר לך מה לעשות.

סיבה נוספת, כדי שבברכת המוציא המצה הזו כבר תהיה פרוסה ומוכנה לנו,

כדי שגם ממנה אנחנו לוקחים חתיכה ואוכלים יחד עם שתי הכזיתות שאנחנו אוכלים אותן בהסיבה.

יפה מאוד.

אז אנחנו לוקחים את מה? את המצה האמצעית שהיא כנגד שבט לוי. כנגד לוי, כן? יש לנו כהן בראשונה,

יש לנו ישראל בתחתונה, ויש לנו לוי באמצע.

ואנחנו חוצים אותה לשניים. החלק הגדול שאנחנו חוצים אותו הוא בצורה של האות ו'.

החלק הקטן הוא בצורה של האות ד'.

את מה אנחנו מחביאים, רבותיי?

את הד' או את הו'?

כולם שוכחים את זה כל שנה.

יפה מאוד.

אז את הו', אנחנו מצניעים אותו, יפה מאוד. את הד' מה אנחנו עושים איתה?

מחזירים בחזרה בין שתי המצות שבתוך הקערה.

באמת, במצות דקות קשות קשה לעשות ו' וד'.

אז לכן רבותינו רוצים שיצייר במחשבה שלו, הנה זה ו',

זה ד'.

אפילו שזה יצא בכלל נ', בסדר?

נשבר לו ככה, אז

מה לעשות?

זה יכוון במחשבה, יצייר במחשבתו וכו'.

אבל במצות רכות פתרנו את הבעיה.

אתה מהנדס את זה ככה בצורה גדולה, הנה זה וו',

הנה זה ד', ככה משאיר לו כזה צ'יפ כזה קטן,

ונגמר הסיפור.

זה הד', זה הד', נכנס פנים, הו' מוצנע,

ונגמר. גם יותר קל להצניע אותם,

ככה לא שומעים את הרישרושים כשזה נשבר.

מחביאים את האפיקומן,

אפשר להחביא את זה יותר בקלות כשזה מצות רכות.

יפה מאוד.

אז זה למי שאוהב, אוהב את המצות הרכות,

יש לו פתרון טוב למי שלא אוהב,

להתמודד עם השברים של הוו של האפיקומן הגדול.

יפה מאוד. את החלק הגדול, כמו שאמרנו, הוו' מצניעים אותו בתוך

כיסוי מיוחד, זה כמו כיסוי כזה של תפילין, נקרא כיסוי של האפיקומן,

מחביאים אותו בפנים,

החלק הקטן מחזירים לקערה.

את מה אנחנו חותכים ובאיזה צד? החלק הגדול,

אנחנו חותכים מצד ימין, דהיינו את הוו,

שיהיה בצד ימין.

והדלת, איפה אנחנו שמים אותה?

אנחנו שמים אותה בצד שמאל, החתיכה, אותה אנחנו מצניעים.

אחינו, בני אשכנז, נוהגים את הלחם כל שבת ושבת לחצות עם סכין.

אשכנזי מודרני אומר, תקשיב, אני קניתי מצות רכות של כבז

ויש לי סכין,

סכין משובחת מכסף טהור,

עם להב מנרוסטה מושחזת חד חד,

להבדיל כמו סכין של שוחט,

ואני רוצה לחתוך עם זה בדיוק את הוו ואת הדלת.

מה אתם אומרים? יכול לעשות עם הסכין או לא?

התשובה היא לא.

למה לא?

א' כל כתוב לא תניף עליהם ברזל,

וזה נאמר על העניין הזה, כך מכוונים רבותינו הקדושים. דבר שני,

זה לא צורה של לחם עוני.

אתה מוציא סכין מכסף,

אתה חותך את זה על מגש מכסף,

זה לחם עוני,

זה לחם עשירים זה.

ואיפה העניין של לחם עוני? הלך מענייה שתגיד,

ולכן עושים את זה ביד.

יפה מאוד. את האפיקומן אנחנו מחביאים,

כי כתוב בתורה משערותם צרורות בסמלותם על שכמם. וזה רמז?

אמרו חזל, האפיקומן.

עוברים למגיד.

החלק המעניין

מתחילים במצוות והגדת לבנך ביום ההוא.

לא מדברים, רבותיי, להזכיר לכולם, עכשיו אנחנו מתחילים את ההגדה, לא מדברים,

לא קמים,

יושבים וקוראים את ההגדה עד סיום

אמירת ההלל. לכן,

מי שרוצה לקום לבית הכיסא, והכול קודם

קריאת ההגדה.

יש כאלו, גובר עליהם מצרם,

והם רוצים לעשן.

הוא אומר, אני רוצה לעשן באמצע ההגדה, לפני מעשה ברבן גמליאל,

אני רוצה לעלות קטורת.

לא מעשנים באמצע ההגדה, רבותיי.

לא מעשנים, להתגבר. למה לעשן בכלל?

להתגבר על הכול לגמרי.

לא צריך לעשן לגמרי.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. יש בזה בעיה, נכון.

לכן, להימנע מזה לגמרי, להיגמל מזה.

יפה מאוד.

את המילים שאנחנו מוציאים מההגדה,

למרות שזה לא מדאורייתא, רבותיי,

ואנחנו אומרים אותה מילה במילה,

בהיגוי הנכון,

כמו שצריך.

כי המהרהר

בקריאת ההגדה לא יצא ידי חובה.

אבל אדם ששומע מאחר כן יוצא ידי חובה.

לכן, קריאת ההגדה, כולם לוקחים בה חלק,

ולא רק שכולם לוקחים בה חלק, אלא קוראים אותה

כהוגים.

לכן, תדאגו שיהיו להם אגדות לכל המסובים על השולחן.

אגדות

עם כתב ברור, קריא, מנוקד היטב,

כדי שיוכלו.

אל תשקיע לילדים, אתה יכול להביא ציורים וכולי, שיעניין אותם.

אבל אתה בעצמך תיקח לך אגדה שהיא מתאימה.

השבת הקרובה, בעזרת השם, אדם יש לו זמן.

יפתח את האגדה, יראה בדיוק איפה עושים, מה עושים,

איך הכול, יכול לשבת עם בני ביתו, להסביר להם.

גם ככה הסעודות קצרות,

ומנחם מתפללים מוקדם, ויש הרבה זמן.

אז אתה יכול לנצל,

אחינו בני אשכנז נוהגים השבת הקרובה לקרוא את האגדה,

לא את כולה.

כן? לקרוא את רובה, הם קוראים וגם לומדים אותה והכול.

יש לי בבית אגדה

ר' ל'ו' פירושים.

שמעתם על כזו אגדה?

ר' ל'ו' פירושים.

כמה זה בגימטרייה?

236 פירושים.

יפה מאוד.

אז כדאי.

זו אגדה נפלאה, ויש עוד אגדות שהוציאו, השתבח שמו לעד.

לפי הספרדים, לפי האשכנזים, לפי חכמים כאלו, חכמים כאלו,

עדות מסוימת יש בהן המון המון המון חידושים נפלאים, רבותיי.

כמה שאתם חושבים שלמדתם וקראתם,

לא תאמינו איזה דברים נפלאים יש.

ושל הרב גלינסקי, ושל הרב זה, ושל הרב ההוא,

כדאי לנצל את השבת הקרובה,

באמת לנצל אותה כדי להכין הכנה.

לא רק

גשמית אלא גם הכנה נפשית, רוחנית,

לעניין הזה של קריאת האגדה.

הקטעים החשובים, כמו שאמרנו, כגון מה נשתנה וכו',

אנחנו עושים אותם בשירות ותשבחות לבורא עולם,

כולם יחד בשפה ברורה ובנעימה,

בשירה, זה לילה שעושים בו סדר.

לעשות את הסדר כהלכתו לא מהר.

מסכנים אנשים שנה שעברה

היה בהם כל כך ניסו בהם הרשעים האלה, כל כך פחד

ובהלה גם את ליל הסדר עשו בחיפזון.

כאילו שהם יצאו ממצרים.

עשו את הכל בחיפזון, פחדו מה יהיה, איך יהיה, שהווירוס לא ייכנס להם הביתה,

כל השטויות והאבלים הללו.

השם ישמור זה, בכלל לא מדבר על זה.

אז לכן מאוד חשוב הדבר הזה להקפיד על העניין של הקריאה של ההגדה,

כדת וכדין וכהוגן.

את ההגדה, כמו שאמרנו, לא קוראים בהסבה.

אתה רוצה להסב, זה נוח לך, אין בעיה, בסדר?

אבל את ההגדה קוראים כהרגלם,

לשתות באמצע,

לאכול באמצע.

לא, תמתין לשולחן העורך.

לשולחן העורך, בעזרת השם תרביץ,

את כל הפינוקים שבעולם.

אבל בזמן ההגדה, זה נטו ההגדה, רבותיי.

זה אחד מהמצוות החשובות בלילה, ולפעמים

נכנס יצר הרע, וזה האורח שנכנס הביתה,

מהכל דכפין יתה ויכול, גם יצר הרע יכול להיכנס.

והוא עושה שם, השם ישמור ויציל בלאגן וכו'.

לכן מאוד מאוד חשוב הדבר הזה.

את היין אנחנו שופכים,

כמו שאמרנו, דצה חדש באחריו, דם צפרדע וכו'.

טז פעמים.

סיבה ראשונה,

כי לקדוש ברוך הוא בחרב שלו, יש חרב פיפיות ב...

כן, יש טז פיות בחרב של הקדוש ברוך הוא.

סיבה שנייה, שיש טז פנים לחיות הקודש.

היות ויש טז פנים לחיות הקודש, כנגדם אנחנו מבצעים את העניין של שפיכת המים.

האשכנזים עושים כמו כהן בהזעה,

מטבילים את היד בתוך היין ומזיעים, כן, דם,

צפרדע,

קינים וכו'.

אנחנו הספרדים,

אנחנו נוהגים לעשות את זה מתוך הכוס.

כשהייתי קטן אני זוכר, הייתי לארג' מדי.

דם, חצי כוס.

צפרדע, כבר בקינים לא נשאר שום דבר ביין.

להסביר לילדים שזה לא עכשיו איזה... יש רק הרבה מה לשפוך על מי שיוצא לך בית. כן.

אז לעשות את זה ממש בקטנה זה נקרא, אה?

דם, צפרדע, כן, כולם, כל המסבים לשולחן, כולם.

כולם נמצאים, כולם. לאן אנחנו שופכים את זה, רבותיי?

לא, שופכים את זה לכלי חד פעמי. חבל, אמרתי לך, תביא לי את זה, אני צריך.

כן.

שופכים את זה לכלי חד פעמי, רבותיי.

שופכים את זה לכלי חד פעמי,

בסדר? ומכוונים בשפיכה הזו שיאצילנו הקדוש ברוך הוא מהמכות הללו, כי נזכור,

עשרת המכות עתידים לחזור מתי?

בגאולה של המשיח.

וכולנו מצפים, והלילה הזו מסוגל לגאולה,

כי בניסן יגאלו ובניסן עתידים לגאולו, בפרט בלילה הזה של הגאולה. לכן,

אנחנו צריכים להקפיד על הדבר הזה, ולשמוח, ולבקש מבורא העולם

שיגאל אותנו.

בנוסף,

במגיד יש לנו את אמירת ההלל,

שהיא משהו מיוחד.

ואם תשימו לב, ההלל שלנו בלילה הזה מתחלק,

פתאום מחולק.

הוא לא מנמצא?

מה מה מה?

כן, אבל אני מקדים קצת.

נכון שהוא נמצא לקראת הסוף, אבל הוא שייך לקריאת האגדה.

בסדר? לכן אני מדגיש אותו עכשיו, נגיד.

אנחנו מחלקים אותו.

למה אנחנו צריכים לחלק אותו? למה לא להגיד אותו, מה שנקרא, הלל,

כמו שאנחנו רואים אותו בבית הכנסת, הלל גמור?

למה לא לעשות אותו במושלמות?

יש לכך שתי סיבות.

הסיבה הראשונה לכך,

כי חלק אחד שייך למה? ליציאת מצרים.

בהלל.

רמוז.

והחלק השני הוא מורה על הגאולה העתידה.

ובנוסף לכך, אתה כבר שותה את הכוס השנייה.

והכוס השלישית.

והכוס הרביעית.

איזה שירות ותשבחות אתה אומר על מה? על הכוסות.

אז בראשונה ובשלישית אמרנו, יש לנו את מה?

את הברכות.

נכון? בשונה מבני אשכנז, בני תימן.

אבל בשנייה וברביעית, מה יש לנו?

יפה מאוד. יש לנו את העניין של ההלל, וזה שירה

ושבח לבורא עולם.

אם זה שיר ושבח לבורא עולם, יפה מאוד.

הלאה.

ההלל, כמו שאמרנו, קוראים אותו שלא בהסיבה.

אם אתה מרגיש עייף,

אתה רשאי לעמוד ולקרוא, כמובן להיזהר, שלא יישפך מהכוס.

קריאתו של ההלל צריכה להיות קודם חצות הלילה, רבותיי.

בסדר? להקפיד.

לא להרביץ עכשיו שולחן עורר, מרביץ כמה שעות. לא.

אתה צריך גם להגיע לאכילת אפיקומן מעט קודם חצות.

בסדר? גם קריאת ההלל וכו'.

לכן צריך לעשות את זה. והיה והגיע זמן של חצות או שלא הספיק,

קורא גם אז עם ברכה בשם ומלכות.

יפה מאוד. עוברים לרוחצה, כולם קמים ליטול ידיים.

אחרי שהסחנו את דעתנו באמירת ההגדה של מגיד והקושיות והחידושים כולם,

אנחנו קמים ליטול את הידיים שוב פעם כעוגן, אבל הפעם

עם ברכה, בכוונה, מנקבים לאחר מכן את הידיים.

ואנחנו ניגשים לאן? אנחנו ניגשים

לאכילה של המצה, לפני הסעודה. כן, יש לנו את האכילה

של המצה.

אנחנו לוקחים את מה? את האמוצי שלנו יחד עם הכזהיתות לחלק אותם, רבותיי, לכולם.

את הכזהיתות

עד שהם

קמים וחוזרים לשולחן, בדרך כלל זה לוקח זמן.

תמיד טוב לנהוג ככה, כל ימות השנה כולה,

שראש הסדר, דהיינו אבא, נוטל את הידיים באחרונה,

כדי שכולם יהיו ולא יעכבו, כן, בברכת המוצי.

פתאום זה עסוק עכשיו באוכל,

והשני לא הביא לו את הקטשופ,

והשלישי לא זה.

לכן כולם נוטלים את הידיים, ניגשים מיד לשולחן,

ואז בעל הבית עצמו, מה הוא עושה? הוא מתחיל את הברכה, כן, של המוציא לך מן הארץ וכולי,

טובל את זה ומייד מחלק.

לכן את הכזהיתות, בזמן הזה ימנה מישהו שיחלק לכולם את הכזהיתות, לפי השמות שלהם,

יביא לו כל אחד, ונגמר הסיפור.

אנחנו מברכים, כמו שאמרנו, שני ברכות. ברכה ראשונה זה על

המוציא לך מן הארץ, יפה מאוד,

והברכה השנייה על אכילת מצה, למה לא להפוך

למה לא קודם על אכילת מצה ואחר כך המוציא לחם מן הארץ?

תדיר, יפה מאוד, תדיר ושאינו, תדיר, תדיר קודם. מה תדיר לנו פה?

המוציא.

וזה לחם שלנו, כבר ממתי זה לחם שלנו?

מיום?

חמישי, שישי, תלוי כל בית, אתה מכניס את הפסח, זה כבר לחם שלנו, אז אנחנו אוכלים מטוגן,

אז אנחנו אוכלים את זה טעם של מצה ממש,

לא מטוגנת, לא מבושלת, שום דבר, אורגינל.

לכן תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

שהחיינו, לא נברך פה, למה?

מתי חיוונו עליו, זוכרים?

חיוונו עליו בקידוש, יפה מאוד.

בברכה הזאת של המוציא יש לנו פה עוד כוונה, רבותיי, והכוונה היא גם על אכילת הכורך שנאכל אנחנו מכוונים בברכת המוציא,

וגם על אכילת האפיקומן.

יוצא שיש לנו כמה כוונות,

א' כל בברכת שהחיינו,

כוונה שנייה זה בעניין של המוציא לחם מן הארץ ועל אכילת מצה,

לאחר כך שנאכל את הכורך

ושנאכל את האפיקומן. לכן בברכה הזאת,

בברכות הללו, אנחנו נכוון גם על העניין של כורך ואפיקומן.

יפה מאוד.

אנחנו לוקחים את שלושת המצות כולם, שניים מהם ללחם משנה, האמצעית,

הדלת,

היא פרוסה, כדרכו של עני,

ולוקחים את שני המצות,

את שלושת המצות ירד כשהחצויה באמצע,

כדרך ברכה, כן, עשרה אצבעות וכולי,

ולאחר מכן שומט מידיו

את מה? את המצה התחתונה,

ומברך על אכילת מצה, כן, קודם ברך המוציא לכם מן הארץ,

מיד שומט מידיו את התחתונה,

מברך על אכילת מצה, לוקח כזית מתוך

המצה שיש לו, כן, זה הראש הסדר,

לוקח כזית מתוך המצה הגדולה, יחד עם חתיכה ממה? מהלחם עוני, מהאמצעית,

טובל אותה מעט במלח, מנער אותו.

הסיבה, שוב פעם, למה לא להרגיש את המלח? מה רע? תן לי להרגיש קצת את המליחות.

קשה לאכול את זה ככה. לפעמים המצות הרכות הן קצת חונקות,

כן, פ' יבש וכולי.

אחרי הגדר, רונן,

ויבש.

הוא אומר, אני רוצה לטבול קצת במלח.

מלח, יש לו רטיבות קצת.

זה אולי יקל עליי, תן לי קצת טעם. לא.

הרגשה של לחם עוני, רבותיי.

לכן, טובל קצת, וסיבה שנייה זה חיבוב מצווה, המצה הזאת.

אם זה חיבוב מצווה, כל כך חיכית ללילה הזה, התאפקת, לא אכלת מצות וכו',

אז לפחות שיהיה לך טעם.

וזו הסיבה שלא אוכלים מצה בערב פסח,

שטעמה טעם מצה ולא מבושלת או מטוגנת.

למה? כי הגמרא אומרת, כאילו בעל ארוסתו בבית חמיו.

אדם שאוכל מצה

לא התאפק. אמרו לו, רגע, עוד רגע תתחתן. לא, לא, לא. עכשיו, עכשיו.

בבית חמיו כבר בעל ארוסתו.

לכן, אנחנו מקפידים על הדבר הזה מאוד בעניין של אכילת מצה, להמתין איתה ולא לטעום,

מלבד זמן המצווה, שזה עכשיו בברכת

המוציא לחם מן הארץ

ועל אכילת מצה.

לאחר מכן, שטעם מחלק

חתיכה מהלחם משנה הזה, כן, לכל

שאר המסובים, ואז הם אוכלים את זה יחד עם הכזיתות כולם.

כל אחד מהמסובים, אמרנו, אוכל

שתי כזיתות.

בסדר אחד של המוציא, אחד של

אכילת מצה,

למי שקשה לאכול, יכול לבלוע אותם,

כן?

פה מדובר על הרכות, לא על הקשות, כן?

זה מפחיד.

יפה מאוד.

לא יכול, אז ללעוס אותם טוב היטב,

ואז יבלע אותם אחד-אחד.

כמה זמן אנחנו צריכים לאכול, רבותיי? הזמן הוא שתי דקות

כדי אכילת פרס.

זה הזמן, כן? מתחילים את הזמן הזה בלי סטופר, ישראל.

זה רק עם שעון, מסתכלים, הנה עכשיו,

אקשן.

מתחילים שתי דקות מהליסה הראשונה.

אנחנו מתחילים, יש אנשים שקשה להם, רבותיי.

יש אנשים שיש להם שיניים תותבות, יש אנשים שיש להם כל מיני זה, אין ברירה.

אין ברירה, אנחנו מקלים איתם עד שבע דקות.

בסדר?

ולכן,

אי אפשר, אה, אה, אה, לא אכלת, כן אכלת, אי אפשר, אין דיבורים.

מיד מתמקדים למצווה,

לכן, לפני שאנחנו נוטלים את הידיים, להסביר להם את זה.

קחו בחשבון, להתמקד במצווה,

לעשות אותה כתיקונה תוך שתי דקות.

לא הספיקו, לא הספיקו, מה לעשות?

כל אחד וקצב הלעיסה שלו.

המצות הרכות זה יותר קל, נכון?

המצות הרכות זה ממש יותר קל.

כזית שם זה משהו כזה.

בסדר? ממש קטנצ'יק.

הבעיה זה ללעוס את זה, זה לא, זה לא כזה קל.

כן.

זה קל מבחינת המראות, אבל,

מבחינת האיך קוראים לו, זה מאוד קשה.

כן. אני, אני, סליחה שאני אומר את זה,

אני מעדיף את המצות הדקות, זה אצלי רץ יותר מהר,

בכל אופן.

כן?

יש לי גם את המצות הרכות,

אבל אצלי רץ יותר מהר המצות הדקות.

מה?

ארבע דקות. כן, יש גם דעה בין לבין.

בסדר, עד שבע דקות, ככה.

לתת להם את הזמן שלהם.

מה שבירקנו,

נכון.

שמים את זה לפניהם.

נביא להם חתיכה מתוך, ואז.

יפה מאוד.

שום סלט, שום לפתן, שום הטבלה, שום נוזל כלשהו,

לא מצבילים עם ה...

עם ה...

כזה איתות הללו, עם המצה.

כשמה כן היא, מצה, ואוכלים אותה כך, כמות שהיא.

בסדר? לחם עוני ממש.

אנחנו אוכלים, כמו שאמרנו, על פי הסדר הבא,

בהמוציא לחם מן הארץ ועל אכילת מצה,

רוני, אנחנו נאכל שתי מצות,

שתי כזה איתות, כן?

בכורך נאכל אחד, ובאפיקומן עוד שתיים.

בסדר? למי שקשה, כמו שאמרנו,

באפיקומן אוכל אחד,

בסדר? ואז יצא שהוא אוכל ארבעה כזה איתו.

למי שעוד יותר קשה,

מה יעשה? אז יאכל שלוש כזה איתות.

אחד באמוציא, אחד בכור, אחד באפיקומן.

עוד יותר קשה, לא יכול,

רק באמוציא ובאפיקומן.

ממש קשה, ולא יכול רק באפיקומן.

אבל אני לא חושב שיש אחד כזה.

שהיה משהו משהו קשה לו, אלא אם כן זה חולה או משהו

שהוא ממש שוכב.

כן? בדרך כלל

אנשים נורמליים אוכלים את הארבע כזה איתו, לפעמים גם מבקשים יותר, מה נגמר? זהו, זה הכזית שלי, איך זה נגמר כזה מהר?

מצות טעימות.

אהלן, מרור.

מקורו

או מצוותו מדי רבנן.

אכילת מרור.

הטעם לכך, כפי שאומרת התורה,

וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה.

בכוונה שאנחנו נכוון טרם אכילת המרור, שזה בעצם החסה שלנו,

בסדר?

אנחנו נכוון למתק את הדינים,

כי מרור זה בגימטריה מוות, מוות.

על ידי שאנחנו לועסים אותו בשיניים,

אנחנו ממתקים את מה? את הדינים.

לכן יש פה עניין לפי הסוד חשוב.

תכל'ס,

המרור של ימינו הוא ממש מתוק.

הוא לא מר. אז איזה מרור זה?

אלא התשובה היא, אם תשאיר אותו בחוץ,

והוא מה שנקרא קצת הזדקן נקרא לזה, כן? מהלחות, מהאוויר, הוא יהיה מר.

אז לכן הוא קרוי בשם מרור.

על סופו.

בסדר? בתחילתו באמת הוא מתוק.

אבל על סופו, אם תשאיר אותו,

יהיה מר.

יש כאלו שמביאים את המרור האורגינל. פעם אחת שהייתי גר בבית הישן

הגיע איזה ערבי.

נו, מה אתה עושה בגינה למטה?

שבת עכשיו, מה אתה עושה?

זה לא גינה שלי, זה גינה של כל הבניין.

הקומה השנייה היא תיגר.

מה אתה עושה? הוא אומר לו, כבוד הרב, זה מרור.

הוא אומר, מה מרור?

זה חסה. הוא אומר לו, זה המרור האורגינל.

אנחנו ערבים אוהבים את זה, אני לוקח את זה. ראיתי פה זה גדל.

אני עשיתי לך פה בדשא, אמרתי לא, לא, לא עשית לי שום דבר, זה שבת היום

לא, אז אני לוקח את הכל פה, אמרתי, טוב, זו גינה שלך, תעשה לי מה שאתה רוצה, זה לא שלי

אני אין לי חלק בגינה הזאת

כיסח שם את כל הגינה כמעט

הוא מראה שם, הוציא משם כמעט זה

עגלה של מרור

לא יודע מה עשה, אם זה אוכל את זה, מוכר את זה, לא יודע

אבל זה לא החסות, זה המרור האורגינל, כך הוא אמר, לא יודע

מה זה נקרא, צריך לבדוק במקורות

זה המרור האורגינלי, הוא לקח את זה, הוא אומר, זה טעם מר, בדיוק, זה המרור.

אנחנו נוהגים לקחת החסה, בדקנו אותה היטב,

הכל כהוגן, פתרנו את הבעיה,

ואנחנו אוכלים אותה, נקראת, כמו שאמרנו, על סופה,

שהיא נהיית מרה.

אנחנו טובלים אותה מעט בחרוסת, ואנחנו גם

מנערים את זה, כן? לא לנער את זה על הבגדים של זה שיושב לצדנו.

נער את זה ככה בעדינות. מה הסיבה

שאנחנו טובלים בחרוסת?

אה?

החרוסת, יפה מאוד, זכר לטיט.

היא זכר לטיט, זה לא כדי למתק את המרור, כן?

לכן אנחנו מנערים את זה.

זכר לטיט, ניערנו את זה, נגמר הסיפור.

יפה מאוד.

ולמה דווקא חרוסת? כי חרוסת

היא

על שם הלבנה שהייתה.

ממה היא הייתה? מחומר שנקרא חרסית.

לכן היא קרויה בשם חרוסת.

נכון, אין לנו ברכה על המרור,

כי הוא,

סליחה, אין לנו ברכה על מה? על החרוסת, כי היא בטלה על המרור.

הוא שמים בה מעט,

ואנחנו אוכלים אותה גם יחד, לכן אנחנו טובלים מעט ולא מברכים

על החרוסת הזו.

סיבה נוספת למה אנחנו טובלים אותה,

כי כתוב שבמרור יש כמין הרס,

וכדי שמה? שאנחנו לא נגיע חס ושלום לכלל סכנה,

כפי שהזהירו אותנו רבותינו

כל ימות השנה כולה,

לכן אנחנו טובלים אותה מעט במה? בחרוסת, כדי לבטל,

לכאורה, אם נותר שם הרס, לבטל אותו.

זה הסיבה.

בא בן אדם, אומר, כבוד הרב,

אני רוצה לאכול את המרור לפני אכילת מרור.

מותר או אסור?

בא לי עכשיו לאכול מרור.

אני לא יכול להתאפק.

אסור לו.

למה?

כי אכילת מרור

היא מצווה מדי רבנן.

כן?

טעמה מדי רבנן.

לכן אל תפספס את מה?

אל תקדים את המאוחר, מה שנקרא,

ותאכל את המרור קודם לכן, ואז תפספס את העניין של

די רבנן.

תמתין בזמן, תאכל אותו כמו שצריך.

כמה אנחנו, מה?

כמדומני, נכון, כן.

אומרים חז״ל הקדושים, שיעורו של המאור, כמה הוא? 30 גרם. 28 גרם, כן? שוקל אותו, 30 גרם, מחלק אותו. וכולם בשקיות, כמו שאמרנו,

פתרנו את הבעיה.

אבל שימו לב,

שימו לב מאוד,

שאנחנו שוקלים אותו, אנחנו לא יכולים לשקול אותו כשהוא פתוח,

עם אוויר, לכאורה.

אנחנו צריכים לקבצ'ץ' אותו

ולהכניס אותו. פעם

עשה איזה יהודי יקר,

בדיקה של כזה דבר, שם אותו בתוך גודל של קופסת גפורים.

קבצ'ץ' אותו לתוך קופסת גפורים.

קופסת גפורים, כן?

קיבצ את הכול ונגמר,

שקל את זה, זה היה 28 גרם,

הוא לקח בחשבון את הקופסה, כן, לפני כן, כמה היא שקלה,

ראה שזה בדיוק 28 גרם, נגמר. זה המרור שאתה צריך לאכול,

בסדר? אתה לוקח את זה פתוח,

יכול להיות שבאמת הוא 28,

יכול להיות שאם תכבצ'ץ' אותו הוא לא 28 בכלל, בסדר?

האוויר שבו,

האוויר שבו.

מה אכפת לי?

לא, אני לא מכבצ'ץ' אותו לפני כן.

אתה יכול לשקול אותו לפני כן.

בדרך כלל את המרור אתה יכול לעשות מראש,

מה שנקרא,

או אופציה שנייה, אז תעשה את זה. שים אותו בשקית, תקשור אותו.

בשקית שניים.

בסדר?

שים אותו בשקית, זה לא יקרה כלום, יש שקיות ואקום כאלה.

אנחנו צריכים להקפיד את המרור לא שוטפים בחומץ. יש אנשים שאומרים, אני נקה את זה מתולעים.

עם חומץ זה נקרא כבוש,

כן?

לכן, אנחנו שוטפים אותו כדת וכדין.

האשכנזים מקלים בעניין של חומץ, אנחנו לא כובשים אותו.

לא מי מלח, לא חומץ. שוטפים אותו היטב, בודקים אותו בשולחן שיקוף,

כמו שאנחנו נוהגים תמיד לבדוק,

ופתרנו את הבעיה.

בחרוסת שלנו אנחנו שמים הרבה סוגים של פירות.

מוסיפים עליהם כמו תפוחים,

שקדים,

אגוזים,

תמרים,

יש כאלה מוסיפים צימוקים,

וכן על זה הדרך.

ואנחנו מוסיפים גם יין אדום

לתוך הרוסת,

ואז הוא מקבל את הצבע,

מה שנקרא המושחר הזה, חום כזה,

ממש זה תענוג עולמי.

יש כאלה מוסיפים גם זנג'וויל, נותנים לו עוד יותר טעם.

חייב את כל המחירים האלה?

אם חייב, לא, תעשה איך שאתה אוהב.

רק תמרים?

אתה יכול לעשות רק תמרים.

אבל זה קשה להטביל את זה, זה יותר נהיה מריחה.

צריך לערוך את היין שאני צריך, לא? כן.

זה עדיין, זה לא החרוסת, בקיצור. תקנה מכפה איזושהי חרוסת ממש טעימה.

יפה מאוד.

החרוסת, כמו שאמרנו, לא לעשות אותה

עבה מדי.

שיהיה קצת דלילה כדי שנוכל לטבל ולנער.

מאיפה אנחנו לוקחים את החרוסת? לכולם יש בזה, זה? לוקחים את זה בדרך כלל מאיפה? מהקערה.

יפה מאוד.

מתי אנחנו נטביל את זה? לפני שאנחנו מברכים

על אכילת מרור. למה לפני שאנחנו מברכים על אכילת מרור?

שלא יהיה לנו הפסק. יפה מאוד.

לוקחים את הכזית מרור

בבת אחת,

לא יכול, יש לו שתי דקות לאכול את זה. בדרך כלל אוכלים את זה איזה.

כן?

לא יכול ממש, כמו שאמרנו,

בכזיתות, כן?

שאוכל עד שבע דקות.

יפה מאוד.

את המרור אנחנו אוכלים באסיבה או לא?

לא אוכלים אותו באסיבה. מתי נאכל אותו באסיבה? יחד עם הכורך.

יפה מאוד. הנה מגיעים עכשיו לכורך.

אנחנו לוקחים את הכורך,

מצה השלישית שנותרה לנו, כורכים אותה יחד עם הזית של המרור,

מתבלים אותו במה? בחרוסת. שוב פעם קצת.

ואנחנו אומרים נוסח מיוחד.

זכר להילה לזקן

שהיה כורחן ואוכלן בבת אחת

לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים

יאכלו הוא. כפי שהרב

שמאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים הזכיר בשיעור,

אי אפשר תכלס לכרוך עמה עם המצות הדקות.

אי אפשר לכרוך.

אי אפשר. זה נשבר, זה פה, נופל, פתאום מתלכלך.

המצות הרכות זה מצוין לכורך.

אתה עושה את זה כמו אלאפה,

מגלגל אותו בפנים,

נותן לו ככה איזה מריחה עם הלקלקן, זה נקרא,

של החרוסת,

או מצביל אותו קצת ואוכל אותו בעסיבה, פתרת את הבעיה, זה באמת מצוין.

בזה אין לי ברירה, אני לוקח את הרכות.

סתם נגמר הסיפור. כי בדקות זה...

אתה מרטיב את ההמצה הקשה.

אה, אם תכתיב קצת את זה, טוב, לא יודע, שלא יישבר, שלא יתלכלך, לא יודע.

נושא שחור בידיים.

אפשר להכתיב אותו? מה? אפשר להכתיב אותו? לא, בקטנה, הוא לא מתכוון שעכשיו זאת לא ממש...

יפה מאוד.

מאוד הקפידו בעניין של האפייה על נושא של כפילות,

כן?

אז גם תסתכלו אתם, כשאתם פותחים את המצות וכולי, שאין כפול,

אחד עולה על גבי חברו

בצורה כזאת,

נגיד זה המצה,

חתיכה אחת פה, נכון? וחתיכה אחת עולה על גביה.

ביניהם פה בפנים, יכול להיות בכלל שזה לא נאפה.

ואז זה בצק.

נפקמינה למי שמה?

שרוצה להטביל את זה במרק או משהו.

בסדר? הוא לא יכול ל...

זה מהווה בעיה

אם זה לא נאפה כהוגן.

לכן,

יש כאלו שרואים שהמצות שלהם, מה עושים בערב חג?

מדליקים את הגז

וממש נותנים למצות עוד כמה רגעים של חום,

משחירים אותם קצת.

זה הסיבה. אנשים מתלוננים, אה, המצות מלא שחור.

המצות מלא טעם של אפר.

הלו, זה טעם של מצה, לחם עוני. מה אתה רוצה לאכול? חלות של שבת?

חלות של שבת תתפנק.

אבל זה לחם עוני, לחם עוני. אוכלים אותו ככה, מה לעשות?

תמיד רבו המתלוננים.

לכן, לא לשים לב. להפך, להסביר להם

את העניין הזה

של המצה, כיצד צריך לאכול אותם.

אנחנו הספרדים, כמו שאמרנו, מטבילים. מה שנותר מהחרוסת נותר.

אשכנזים יותר מנערים את זה,

כן? ואז הם אוכלים כדי שיהיה יותר את ההרגש

של המרור.

כי הכורחן ואוכלן בבת אחת. לא היה כתוב שהמורה חרוסת.

החרוסת הזאת מוזרלתית.

לכן האשכנזים יותר רוצים להרגיש את הטעם של המרירות.

יפה מאוד.

השיעור, כמו שאמרנו, כרגיל, שוב פעם,

זה כזית מצה ו...

כזית מרור.

אותם אנחנו מצרפים יחד.

גם פה המדקדקים נוהגים להכניס את הכול לתוך הפה.

שיהיה ממש אכילה

של כזית בשלמות.

אז זה במצות הרכות, עוד פעם, זה קל יותר.

במצות הקשות אי אפשר להכניס את הכול.

לאן תדחף קודם? צריך שם הפה בלי עין הרע.

גדול.

לכן להקפיד על הדבר הזה בצורה כזו חכמה.

יש אולי פתרון, אולי לשבור אותם, בסדר? זה כזית.

לשבור אותם ויניח.

בוודאי צריך שזה יהיה דווקא כזית.

בסדר?

לכן זה פתרון ולא פתרון.

קחו את הרכות,

תשתמשו בהן, זה עולה עוד כמה שקלים, לא קרה כלום, הוצאות שבת וחג, מה אתם דואגים?

הקדוש ברוך הוא מחזיר.

אז שילמתם 250 שקל, מה קרה?

להפך,

הרווחת.

עוברים לשולחן העורך, כולם חיכו לזה, לגפיל דה פיש,

אה?

חיכה לדגים,

לפינוקים, יפה מאוד. למה אנחנו אוכלים דגים? הרי זה לא ליל שבת,

זה לא סעודה שלישית, זה סעודה רביעית.

סעודה רביעית, בדרך כלל אוכלים את השאריות של החמין.

לא אוכלים דגים.

מה העניין בדגים?

זכר לדגים שמה שהיו, במה?

בנילוס.

בנילוס.

ותפרי אומר את ההגדה בנוסח, ותפרי ותרבי.

כדגים, חו״ל,

שם נוסח.

תראו את זה בתוך ההגדה. מה?

הקדוש ברוך הוא היה משלם להם שכר, ליהודים במצרים.

הם היו עמלות קשה על נשים, בקדושה, בצניעות,

מיועדות אך ורק לבעליהן. מה עשה הקדוש ברוך הוא? שהיו שואבות את המים,

היה גם שולח את הדגים

שייכנסו לתוך הדלי שלהן.

הייתה מגיעה עם המים, שתי כדי מים על הכתפה,

אמרת לבעלה, השתבח שמו לעד, הנה הבאתי לך מים. אה,

אני רואה פה קרפיון, איך הגיע לפה?

אני רואה פה סלומון, איך הגיע לפה? אני רואה מושט, איך הגיע לפה?

איך הגיע זה?

יפה מאוד.

אז זה הקב' ברוך הוא סיבב את הכול, שמה?

שיהיה להם גם צ'ופרים שם.

אז גם במצרים, כשעבדו קשה,

היה להם צ'ופרים למי שהיה מתנהג כעוגן על אחת כמה וכמה איתנו.

לכן זו סיבה למה אנחנו אוכלים דגים

בסעודת שולחן עורך.

יפה מאוד.

תשימו לב, רבותיי,

בשולחן עורך לא לאכול יותר מדי. יעלה על שולחנות דגים, בשר,

זה יום טוב, אין בעיה, אין שימחה עליו בבשר ויין,

אבל שימו לב לדבר הבא, אדם צריך להשאיר לעצמו מקום,

כי אפיקומן כתוב שנאכל על הסבה. מה זה על הסבה?

לא שאתה כבר חנוק ואתה לא יכול לאכול יותר. אתה כבר בא לך לחקיא, אז אתה דוחף את האפיקומן.

זהו, באמת ברירה, אלה דחפתי, זהו, ריבונו של עולם, קיימתי. לא, לא.

זה לא כי יהיה מצוות אפיקומן, שים יד, יקיא, ויאכל את האפיקומן.

ואם אכל בצורה כזאת, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה שאת האפיקומן נאכל על הסבה.

לכן לא לשתות הרבה.

למרות שצמאים,

תמתין לסיום השולחן העורך,

אז תשתה לך כוז שתיים ונגמר הסיפור. האדם שותה, שותה, שותה, שותה. אוכל, אוכל, אוכל, מגיע לאפיקומן, וואי, וואי, וואי, וואי.

ונודע כי באו אל קרבן. אני כבר מרגיש עמוס, זה לא טוב.

יפה מאוד.

בלילה הזה,

בשונה משאר הלילות שאנחנו משאירים,

מקום בשולחן לחורבן בית המקדש,

בלילה הזה אנחנו לא מעלים צער על שולחננו.

לכן אם אתה נוהג כל הזמן בכל הסעודות להשאיר מקום פינה,

זכר לחורבן בית המקדש, לא רק העמל, מה שעשית מעל הפתח של הבית או מול הפתח,

אלא גם הפינה בשולחן, שהיא זכר לחורבן בית המקדש,

בליל הסדר לא משאירים

זכר לחורבן בית המקדש,

מקום

כנ״ל גם אנחנו לא אוכלים את מה? את הזרוע, שזה הצלי.

למה בלילה הזה לא אוכלים צלי?

מתי יאכל אותו את הכנף הזאת?

את הכנף או את החתיכת בשר הזה של הצלי?

יכול לאכול אותה מחר בבוקר.

בסדר?

מחר בבוקר, רוצה ביום טוב לאכול אותה? אין בעיה לאכול.

אבל בלילה לא אוכלים דבר צלוי.

מה?

לא שמעתי.

למה עושים זרוע של עוף או חתיכת בשר וכו'? כל אחד לפי מנהגו.

מה?

זרוע של עוף. זרוע של עוף, כן.

סגולה לחתונה, לא? סגולה לחתונה, זרוע.

זה סגולה לחיסול. ביד חזקה ובזרוע מחוסנת, הם אמרו.

השם ישמור.

כן.

סגולה להינצל מחיסול.

צפון.

מגיעים לצפון, אז האפיקומן מביאים אותו.

הסיבה שאנחנו אוכלים את האפיקומן בסוף,

כדי שישלהר לנו את הטעם של עוד,

של המצווה, של אכילת האפיקומן.

דבר נוסף,

כי אם חס ושלום הוא היה רעב,

הוא היה לוקח את הפולקה,

שהוא זכר למה?

לאפיקומן,

והיה שובר לו את העצם ברוב הרעב. הוא אמר, מה זה, מה החתיכה שנותר לי?

אני אוכל גם את העצם היום,

לכבוד יום טוב.

לא.

לכן שמו את מה? את האפיקומן בסוף.

ככה אכלת את האפיקומן. האפיקומן מגיע זכר למה?

זכר לקורבן פסח.

כן?

האפיקומן.

לכן שמו אותו במה? שמו אותו בסוף.

נגמר הסיפור. הנה אכל אותו. רגוע עכשיו.

המדקדקים, כמו שאמרנו, וככה אנחנו נוהגים לאכול שני כזיתות

של האפיקומן.

אוכלים איתו יחד עוד כזית,

ולחיים טובים ולשלום ממשיכים הלאה בסדר.

גם כאן אנחנו צריכים לאכול אותו בהסבה,

רבותיי.

את האפיקומן.

את האפיקומן בהסבה.

אנחנו נוהגים לשייר ממנו, זה סגולה להצלחה.

כך מובא בספרי רבותינו.

סגולה להצלחה, לשייר ממנו חתיכה.

זה עובד.

הסגולה הזאת. לא לשנה הבאה. להצלחה. יש לו איזה מבחן, יש לו משהו, איזה משהו.

לא יודע מאיזה מקום שהוא רוצה להצליח, בית משפט, השם ישמור.

זה סגולה להצלחה. ידענו ויקח איתו את החתיכה של האפיקומן.

מי זה היה? אני לא זוכר רק מגדולי עולם.

זה מובא בהגדה של פסח. אבותינו סיפרו לנו. תראו את זה שם, הכחול כזה.

שהחתיכה של האפיקומן הצילה אותם מהסערה של הים. הוא השליך את זה לים, והים נרגע.

לא זוכר בשם מי זה היה. אחד מגדולי עולם.

אז האפיקומן הזה, יש בו מעלות חשובות מאוד.

לכן נשייר אותו. אני כל שנה שומר,

יש לי במגירה, אני פותח,

ובעור חמץ אני שם את הישן.

רובה משייר את האפיקומן, שומר את זה. יש בזה

מעלה סגולה. עוטפים את זה, שמים את זה בפינה, בצד.

אחרי האפיקומן, רבותיי, שום דבר לא מכניסים לפה,

מלבד את הכוסות שיש לנו לשתות.

בסדר?

שום כלום.

לא אכילה, לא שתייה. לכן כל מה שאתה רוצה לאכול,

תביא אותם לפני האפיקומן.

בא לך פיצוחים, פיצוחים. בא לך פירות, פירות. הכל תביא אותם בשולחן עורך.

בסדר?

כמובן, מה שצריך לברך, מברך.

עדיפות היא לא להעלות דברים כאלו על השולחן.

שרודה של שולחן עורך, נגמר הסיפור עם קצת מצה,

כדי שיישאר מקום לאפיקומן,

וכדי שהוא לא יקרא את האגדה שהוא מסטול.

כי אנשים, לפעמים הוא מגיע, הוא בקושי יכול לקרוא את האגדה.

ואז הפסדת את אחד המצוות העיקריות בלילה, שזה אמירת האגדה.

מילה במילה.

לכן, שימו לב לדבר הזה, רבותיי,

שיהיה הכל כדת וכדין.

יפה מאוד. כמו שאמרנו,

האפיקומן,

הארון מעט קודם חצות היום, אנחנו אוכלים אותו.

והיה והגיע חצות,

הגיע, הגיע. אין מה לעשות, התארך בסעודה, התארך בדברי תורה,

אין ברירה.

יפה מאוד. אדם רוצה להעביר לפעמים, מאוד קשה לו.

לפחות מים, מים. מים מותר לשתות.

אין בעיה, אתה יכול לשתות,

אחרי יים, יפרד וכו',

יכול לשתות מים.

סיימנו את אכילת האפיקומן, עוברים לברך.

מוזגים לנו את הכוס השלישית, מברכים עליה ברכת המזון שאנחנו אוחזים בכוס,

לאחריה ברכת בורא פרי הגפן,

ושותים את הכוס

בהסיבה. מה עם ברכת המזון?

ברכת המזון דאורייתא, רבותיי, להיזהר. לא עושים אותה בהסיבה.

כן, ברכת המזון דאורייתא,

מילה במילה בכוונה, כשהוא

ביישוב הדעת

גמור

בשעת הברכה, כמו שאמרנו, יחזיקו את הכוס. הלל.

אנחנו אומרים את ההלל פעמיים בלילה הזה.

אחת אחרי תפילת

הלחש של יום טוב, כן?

דהיינו אחרי תפילת העמידה.

והפעם הנוספת זה אמירת ההלל מתי?

בהגדה.

יפה מאוד. הסיבה לכך

שזה כעין

ההלל שאנחנו אומרים בהגדה, וכן אמירת אלוהי נשמה שנתת בי תאורי,

שאנחנו אומרים.

דבר נוסף,

אנחנו לא מברכים על ההלל, סליחה,

אנחנו לא מברכים על ההלל בגלל שזה כמו אלוהי נשמה,

אלוקי נשמה.

סיבה נוספת שאנחנו לא מברכים על ההלל, כי מה? כי זה...

אחרי פסוקים. ואין סיבה שנברך אחרי פסוקים

שכבר אמרנו אותם בתחילה, לכן לא צריכים

את הברכה.

בעת אמירת ההלל אנחנו אוחזים בכוס הרביעית, רבותיי.

לאחר מכן כולם יחד הודו לה' כי טוב, כי לא עולם חסדו, אנא ה' הושיענה,

וכו', גם אם יש שני סועדים, אחד אומר והאחר עונה לו,

וכן על זה הדרך.

לשתף גם בהלל הזה בשירות משברות לבורא עולם את כולם.

לא לוותר על זה. אני לפעמים שומע אנשים, מה עושים?

הם קוראים את ההגדה בקושי,

עוברים לשולחן עורך, זהו, שכחו מליל הסדר.

כבר השקעת, עמלת, קנית, טרחת, הכול. סיים את ליל הסדר כהוגן.

סיים את ליל הסדר כהוגן. למה להיות עצלן?

לכן, גם אותם האנשים שלא מבינים במשמעות הזאת, להסביר להם מה החשיבות

של ליל הסדר. אתה רוצה להגיד חידושים

על ההלל.

באמצע ההלל מותר, אין בעיה.

בסדר? באמצע ההלל יכול לעצור, רבותיי, התחדש לי פה על הפסוק הזה, הללו את השם כל גויים,

שעבכו כל העולים, בואו, בואו, שעבכו כל העולים, בואו תראו איזה חידוש התחדש לי. תגיד.

אין בעיה, מותר להגיד חידושים באמצע.

מה?

כן.

אין בעיה.

בסדר? דברים בטלים? בוודאי ובוודאי שלא.

בסיום ההלל, בדרך כלל אנחנו עונים אמן, פה אנחנו לא עונים אמן.

מיד אנחנו שותים את הכוס הרביעית,

ואחריה אנחנו מברכים ברכה אחרונה.

על מה אנחנו מתכוונים בברכה,

כן, של הכוס הרביעית? גם על הכוס השלישית,

ששתינו מקודם.

מה אנחנו עושים עם הכוס של אליהו הנביא? אמרנו שמעלים כוס כנגד

והבאתי, נכון? ארבע לשון של גאולה, והוצאתי והצלתי, והגאלתי,

ולקחתי, מה אם והבאתי? כנגד אליהו הנביא, מה אנחנו עושים איתה?

אז אנחנו נוהגים לעשות ככה בכל כוס וכוס,

גם אנחנו מוזגים מעט לכוס של אליהו הנביא.

ואז מכסים אותה, בסדר? בבוקר אנחנו מקדשים על היין הזה,

על הכוס הזאת, ומחלקים לכל המסובים מהכוס, כי בבוקר לא כל אחד מחזיק כוס. בלילה מחזיקים לכולם כוס. בבוקר

כל אחד לא מחזיק כוס, רק ראש הסדר בעצם, בעל הבית, הוא מברך על הכוס

בקידוש של יום טוב. לכן מהכוס הזאת הוא ייתן אחר כך יתאים לשאר הכוסות

שהוא מכין לתת לכל אחד טעימה מן העין בבוקר. לכן היין הזה, גדי,

זה יין של אליהו הנביא,

שאנחנו לכבוד אליהו הנביא, הכוס הזאת תביאו כוס משובחת,

אחת גדולה מפוארת לכבוד אליהו הנביא יש עניין גם להכין לו מקום של מושב

אם זכה להגיע אצלך ישתה מזה

לא זכה, תשתה אתה

בסדר?

יפה מאוד. בסיום נרצה אם אדם עשה את הכל כדת וכדין ישראל היקר

אז הקדוש ברוך הוא ירצה לו

ותזכרו שהחודש הזה זה ראש לכל חודשי השנה

אמרנו שיש שני חודשים שהם ראש, האחד ראש השנה והאחר מה זה?

ראש החודשים שהוא ניסן.

בסיום אנחנו יש לנו לומר את שיר השירים

יש לנו לספר ביציאת מצרים

ללמוד עוד הלכות של פסח דיני חול המועד

איך עושים אותם? דיני יום טוב

איך נוהגים בהם? עד שתחטפנו שינה

ככה כתוב

יש גם את השירים, הבוכרים מה שרים? איפה הוא?

הבוכרים מה שרים?

יקומי

אה אתה מכיר את זה או לא?

נכון, יש את האחד מי יודע, יש

חד גדיא,

זה דברים שיסודתם בהרעי הקודש רבותיי, בהגדה שלי רשמתי על זה כל מיני סודות נפלאים

וביאורים נפלאים על אחת גדיא, מה זה אחת גדיא זה?

מה זה בדיוק?

אנחנו בעזרת השם מקווים שהקדוש ברוך הוא יבוא וישחט את מלאך המוות

שזה המדור של כל החיסונים

זה המלאך המוות השנה, כן?

יפה מאוד

אנחנו הספרדים נוהגים לקרוא את קריאת שמע כולה עם הפסוקים מעט קודם חצות

בסדר? ולאחר מכן עד שתחטפנו שינה

יהי רצון בעזרת השם

שהקדוש ברוך הוא יזכנו על דבר כבוד שמו

ויקוים בנו בניסן נגאלו ובניסן עתידין נגאל והסדר הזה יעשה לנו סדר

בעולם

ובכל השנה כולה ונזכה בעזרת השם לגאולת עולם

בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן שיהיה לכולכם פסח כשר ושמח

ונפגש בעזרת השם בבניין בית המקדש השלישי

ירושלים הבנויה אמן ואמן.

רבי חנין מן הקשי האומר עד זה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפי כארבע למה נאמר

אדוני חפץ למען שדקו יגידו

ולבדל את המדינה מבחינת תל אביב ברוך הוא נלחץ