הלכות פסח חלק ב' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ונצליח, השיעור מוקדש לעילוי נשמת יוסף בן מרוסיה,

רוח אדוני תנחהו בגן עדן,

וגם לעילוי נשמת זויה זיווה בת נחמה,

רוח אדוני תנחה בגן עדן,

וגם המשפחה שתרמה בסייעתא דשמיא את השיעור הזה, תזכה לנחת,

גידול הילדים בקלות מתוך יראת שמיים טהורה, שלום בית אמיתי,

כל הגזרות הקשות והרעות יתבטלו מעל עמו ישראל ומעליהם,

ומעלינו ונזכה לישועה וגאולה ברחמים,

ובנוסף לכך הצלחה לקהילות פז,

רמלה.

היום נעסוק בשיעור בסייעתא דשמיא הגדולה בהלכות

דיני שבת הגדול.

שבת שקודם הפסח, בשונה מהשנה,

דהיינו בשנה רגילה,

שבת הגדול יוצא בדיוק ממש שבת הצמודה לפסח.

גם השנה, תשפ״א, שבת הגדול

זה השבת שקודם פסח.

אבל נקראת

השבת הזאת על השם שבת הגדול מהסיבה שנהגו בה כל רבני ישראל לדרוש דרשה ארוכה

באריכות רבה המסכמת את כל ההלכות והדינים הקשורים,

ועל כן היות והשנה פסח יוצא במוצאי שבת של פרשת צו,

השנה מקדימים את שבת הגדול לדרשת שבת הגדול לפרשת ויקרא.

בשבת זו,

בסיום תפילת ערבית כל אחד ואחד נפרד מחברו באמירת שבת הגדול שלום הוא מבורך,

ולמחרת

מוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת השבוע ומפטירין בהפטרה הידועה

וערבה לאדוני מנחת יהודה וירושלים כי מעולם וכשנים קדמוניות.

כמובן שבשבת הזו ישתדל כל יהודי ויהודי לשבת ולעסוק בהלכות הפסח,

לשבת וללמוד אותם,

לכת

אצל רבו כדי ללמוד את הלקות הפסח כראוי וכדת כדי שידע את המעשה אשר יעשהו,

בפרט שחג הפסח יש בו הלכות גדולות ומרובות.

ועל כן הנהיגו בחובה את העניין הזה של דרשת שבת הגדול שכל יהודי ויהודי ילך.

אנחנו בסייעתא דשמיא מקדימים את השיעורים הללו כדי שבעזרת השם גם יוכלו

הכל לדעת את המעשה אשר יעשו ולא תצא תקלה תחת

ידיכם וידינו אמן.

בתפילת מנחה, במהלך כל החודש הזה ובפרט גם בשבת הגדול, אומרים

יהי שם ולא אומרים בו צדקתך,

אחינו בני אשכנז נוהגים גם בשבת הגדול,

בשבוע הבא וגם

בשבוע שלאחר מכן, בשבת הסמוכה לפסח ממש,

שחל במוצאי שבת,

לקרוא את ההגדה.

את ההגדה הם קוראים עד

לכפר על עוונותינו מתחילים, מעבדים היינו לפרעה במצרים, שם עיקרה של ההגדה,

עד לכפר על עוונותינו.

אנחנו, בני עדות המזרח,

לא נהגנו בכך.

נעבור בסייעתא דשמיא לדיני בדיקת חמץ,

כדי שהכל ידעו כדת וכדין.

כידוע, כמדי שנה אנו נוהגים לבדוק את החמץ

לאור הנר דווקא,

היות ואורו יפה ולא לאור האבוקה שאורם מסוכן

ואדם חושש או לאור שאר נרות שאין אורם צלול ויפה.

גם לא משתמשים בדברים האסורים לבדיקה איתם, כגון חלב,

שומן, שמן ואבוקה, ראשי תיבות שלהם זה חששה,

מהסיבה שלא יבוא לידי בדיקתה

של החמץ כדת וכדין.

ועל כן, כל בר מישראל צריך לדעת

מיד בסיום תפילת ערבית בזמנה,

צאת הכוכבים, אחר צאת הכוכבים, ניגש מיד לביתו לעשות את בדיקת החמץ.

את פתיתי החמץ קודם לכן מטמינים או בני הבית או

הוא בכבודו ובעצמו, עשרה פתיתים, כל פתית מתחת לכזית,

טומנים אותם על ידי שמכסים אותם

על ידי בד או גזיר של נייר,

ולאחר מכן מסמנים היכן הניחו את הפתיתים.

עשרה במספר,

את הפתיתים הללו שאנחנו מניחים לאחר מכן גם בבדיקה

אחר הברכה על בעור חמץ אנחנו נעבור מקום למקום. בנוסף לפתיתים שאנחנו נמצא אנחנו חייבים לבדוק את

הבית כולו אף על פי שאנחנו יודעים שניקינו אותו היטב.

לעיתים אדם משאיר משקאות חריפים,

לעיתים נשארים להם בכל מיני פינות שאריות של דברים שהם חמץ ודאי או תערובת חמץ,

כל הדברים הללו בוודאי ובוודאי שחייב לסלק אותם מהבית אל מקומות סגורים.

על הארונות הללו שבהם מונחים חמץ חובה עלינו לציין מכור לגוי במדבקה או לחלופין חמץ,

ולא יפתחו אותם בכל ימי הפסח.

החזון איש הקדוש זכותו תגן עלינו אמן וכל גדולי עולם

מאז ומתמיד היו נוהגים בעניין הזה לטרוח בבדיקת חמץ עד כדי כך שסוגרים את הספר ויושבים ועוסקים

בעניין הזה של בדיקת חמץ כי גדולה בדיקת החמץ וכל אדם

שטורח בעניין של בדיקת חמץ,

הזיעה הזאת הקדוש ברוך הוא אוסף אותה והוא מרבה,

בסייעתא דשמיא, את שכרו בשמיים, ולכן האדם לא יהיה עצלן ולא יגיד קשה לי, לא יכול,

וכן על זה הדרך, אלא בכל אופן יטרח ויטרח ויבדוק יפה כי גדולה מצווה זו של בדיקת חמץ.

כידוע לפני כל מצווה כגון הדלקת נרות חנוכה,

שמיעת קול שופר וכן על זה הדרך וגם לגבי בדיקת חמץ הדין הזה גם שייך לגבי קריאת מגילה

אסור לאדם לאכול סעודה, שיעור של סעודה, קביעת סעודה, דהיינו שיעור של 54 גרם,

שיעור של קוויצה,

אסור לאדם לאכול ואסור לאדם גם לעשות שום מלאכה,

אדם שחזר מהעבודה,

התפלל תפילת ערבית ומייד רוצה לבדוק אבל הוא יודע שטורח הבדיקה אצלו גדול ומשמעות הבדיקה,

גודל הבדיקה אצלו מאוד חשובה ולכן הוא רוצה לקיים אותה כדת וכדין כמו שצריך,

ואם הוא לא יאכל או לא ישתה משהו יהיה לו מאוד קשה,

לכן מותר לו לאכול

פירות או ירקות,

בסדר? אפילו יותר משיעור של קוויצה, יותר מ-54 גרם וגם מותר לו לשתות,

רוצה לשתות מים ולכן על זה הדרך, זה בוודאי ובוודאי שמותר לו, אבל לא יאכל דברים שהם

בדרך של קביעות סעודה כגון פת,

כגון סעודה מה שנקרא מכובדת או עוגות וכולי,

יותר משיעור של 54 גרם, דברים שגורמים לו להגיע לידי קביעות סעודה. כנ״ל

אם יש כאלה שבקפה שחור הם נרדמים,

יש כאלו שקפה שחור מעורר אותם,

אז אם הוא ישתה קפה שחור וזה ירדים אותו בבדיקה, הבדיקה לא תהיה מדוקדקת,

לא תהיה כדת וכדין, ולכן מאוד חשוב הדבר הזה שישתדל

לאכול בחטף משהו קל וחכם עיניו בראשו מקדים את אכילתו,

מקדים את שתייתו וכך פתר באמת את הבעיה.

כנ״ל לגבי אברכים

שיושבים גם בבין הזמנים עכשיו ולומדים ועוסקים בתורה והוא רוצה ללמוד

או שיש לו איזה סוגיה מאוד חשובה הקשורה לענייני דיומא,

הלכות פסח והוא רוצה להתפלפל יחד עם החברותא שלו,

לכשהגיע זמן בדיקת חמץ חייב לבדוק קודם את החמץ ולאחר מכן ימשיך אל פלפולו ולימודו מהסיבה שמא יימשך

בלימודו וישכח חס ושלום לבדוק את החמץ למרות שהשנה תשפ״א יותר קל.

מה הכוונה יותר קל?

היות ויש לו את יום שישי כי רק מוצאי שבת זה פסח כן אנחנו מקדימים לבדוק בי״ג כן?

ליל י״ג אנחנו מקדימים לבדוק ולכן היות ויש לנו את הקדמה הזאת מצד אחד זה טוב שאנחנו יכולים לבדוק וכולי כדת וכדין ובלי טורח שאנחנו ממהרים ממש ממש ממש

כי פסח ייקח לנו עוד

יום אחד להיכנס אליו עם מחנה מושלמת אבל חכם עיניו בראשו מקדים את המאוחר ולא מחכה לדקה התשעים.

היום ככה הייתי ביום של מצוות ניחום אבלים ברית מילה וכולי

וכל הכבישים פקוקים אז אמרתי מסכנים האנשים שמחכים לדקה התשעים עם כל מיני מצוות שהם רוצים לעשות אנחנו רוצים לקנות בגדים לחג וכן על זה הדרך כל הדברים הללו אדם חכם עיניו בראשו מקדים מראש ולא מגיע לדקה התשעים ממילא

כל דקה ודקה הוא יכול לנצל אותה ולהכין את עצמו לא רק בהכנה גשמית ובבני ביתו אלא גם בהכנה רוחנית

לקראת

היום טוב המיוחד הזה שהוא פסח חג גאולתנו.

מרן הבן איש חי זכותו תגן עלינו אמן

אור לרגלינו

קבע בספרו הקדוש לשון חכמים נוסחאות של תפילות חלק מהתפילות שמרן הבן איש חי הקדוש קבע לנו

זה גם התפילה המיוחדת לפני בדיקת חמץ

כהכנה אדם מחויב ליטול את הידיים שלו

נוטל את הידיים ולאחר מכן כשהוא נוטל את הידיים הוא יכול לגשת ולומר את נוסח הלשם יחוד

הבן איש חי הקדוש היה חסידה קדישה ופרישה

והוא תיקן את הנוסח הזה של הלשם יחוד כי אדם לא תמיד יודע לכוון בדעתו כדת וכדין לפני כל מצווה

כמה יכולים להעיד על עצמם שכל בוקר הם מקפידים באמירת הלשם יחוד שקודם הנחת תפילים

כמה יכולים להעיד על עצמם שמקפידים על הלשם יחוד של טלית

וכן על זה הדרך כל נוסחאות הלשם יחוד

דהיינו זה הכוונה שהיא במצווה שאנחנו מכוונים בנפש שלנו בשורש של המחשבה שלנו לתקן את שורש מצווה זו במקום עליון איך אנחנו נעשה את זה על ידי אמירה פשוטה בלשון חכמים כפי שתיקן מרן הבן איש חי ולכן כל בר מישראל מחויב לומר את הנוסח הזה היום כמעט בכל סידור

ובפרט בסידורים המסודרים עבודת השם וכן על זה הדרך מצויים שמה הנוסחאות

הנכונות והמדוקדקות של הלשם יחוד ולכן אדם לא יעצלן

יאמר את הנוסח ויקיים את הכל כדת וכדין

בנוסף לכך צריך קודם הברכה להכין לפניו את הכלים הראויים אחינו בני אשכנז נוהגים לקחת את הכפקיר

את המצקת הזאת מעץ עם נר ונוצה וצלחת אנחנו הספרדים

לוקחים צלחת לוקחים סכין ולוקחים מעט מלח מניחים בפנים עם הנר

הנר הזה כמו שאמרנו משתמשים בנר שלא מטפטף

ועם הנר הזה אנחנו נעשה את הבדיקה כדת וכדין ולכן קודם ההדלקה יאמר את נוסח הלשם יחוד אחר שנטל את ידיו

יברך את הברכה ויתחיל את סדר הבדיקה

ולכן גם שהוא בודק לא צריך לכבות את האור מצד אחד זה טוב כי נותנים כעין הרגשה

אבל מצד שני לפעמים יש מקומות שהוא יכול למצוא שם חמץ שבני הבית פספסו

והוא לא יגיע אליהם ולכן מאוד חשוב שאדם

ידליק את האורות ויבדוק בחורים ובסדקים לפעמים מוצאים פתאום בחליפה

איזה פירור של חמץ או איזה משהו שאדם שם וכן על זה הדרך כל הדברים הללו הוא נוטל ולוקח אותם וכשהוא מגיע לפתית הראשון של החמץ

לדבר הוא לא יכול כן כי בסיום הברכה הוא יצטרך לומר את נוסח

כל חמירה דייקה ברשותי

ולכן נסמן לבני ביתו אם הסכין ירעיש

בצורה כזו של גלינג גלינג כן הוא מרעיש ואז הם מבינים שפה נמצא הפתית של החמץ או מצביע

כן עם הסכין כמובן לא לוקחים סכין חד כן בזהירות

והוא אוסף את מה את הפתית של החמץ מניח אותו על הצלחת מה סוד הסכין בעצם

אז כידוע כמו שאנחנו עושים בראש השנה בסוד הסכין יש את השם הקדוש ח'

ת'

וכ' סופית שזה שם קדוש

גל לפרנסה

נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו אנחנו אומרים

כן ואז הודו לאל השמיים כי לעולם חסדו האדם שהקדוש ברוך הוא מזמן לו את פרנסתו אז בוודאי ובוודאי שהוא בר דעת שמודה ומתוודה לבורא עולם על העניין הזה שפרנסתו מזומנת לו אז היות ובסכין מרומז לנו העניין הזה של השם הקדוש ח'

ת' וכ' סופית אז אנחנו מביאים אותו גם למעמד הזה של בדיקת חמץ

כדי להחשיב אותו בערב ראש השנה אנחנו משתמשים בסכין

קונים סכין חדשה יש כזה פסוקים שאומרים להצלחה

וכו' וגם נוסחאות של תפילה שונות הבאנו את זה בספר שלנו

משה אמת חלק ראש השנה חודש תשרה

אז יש שם נוסח כזה זה לא חובה לעשות אותו יש עדות מסוימות שעושים אותו אבל בדרך כלל כולם משתדלים להשחיז את הסכינים זה גם סגולה לפרנסה ערבו שנה אדם נידון

וכו' כל בעולם באים לפניו כבני מרון אז כנל גם בפסח שנידונים על התבואה

ותבואה זה לחם ולחם זה פרנוס זה ממון כן

וכו' גם פרנסה גם אכילה לכן אנחנו מביאים את כל הסימנים הללו שהם קשורים

אחד עם השני החנו בני אשכנז

לוקחים כמו שאמרתי את הכפקיר מעץ

לוקחים מצקת מעץ כן לוקחים את הנוצה ולוקחים את הזה עם הנוצה ועם המצקת הזאת מעץ עם זה הם אוספים את החתיכה ומניחים אותה בסיום הבדיקה

אחרי שבדק את כל הבית שלו חדר המדרגות

הרכב שלו המשרד שלו וכו' הכל אפשר להכיל

להכיל סליחה על ברכה אחת

הוא מכוון בדעתו אני רוצה לבדוק את המקומות הללו והינו עם השם אלוקינו עלינו מעשה כהן נאו

ומברך את הברכה ובודק את כל הבדיקות כולם

כמובן אם זה נמצא משרד מחוץ לעיר וכו'

עדיף שינקה אותו מראש וכו' ואז ייסע לשם הוא רוצה לבדוק וכן על זה הדרך

אבל ביתו חדר המדרגות הרכב שלו זה דברים

שחובה לבדוק לכן אדם לא יהיה עצלן ינקה את הרכב שלו מראש

הכל שיהיה מוכן

וכו' כדי שיוכל לעשות בדיקה כדת וכדין מהירה

ברכב שלו ולהמשיך הלאה בהכנת כל שאר צורכי החג. בסיום הבדיקה

אחר שסיים את הכל ועסף

יספור שהוא באמת יש לו עשרה פתיתים מונחים שלא פספס איזה משהו

או שהוא יפספס פתית אחד מה יהיה?

אז יספור את הכל ולאחר מכן הוא מכסה את זה

ואומר בצלחת למה

היה גזירה בזמן

הגמרא בזמן המשנה בזמנם היה הרבה חולדות, עכברים

העכברים הללו לא רק אוהבים גבינה צהובה

הם גם אוהבים לחם, משהו לקנח את הפה, כמה אפשר לאכול מלוח?

אז רוצים גם משהו שהוא מזונות או אמוצי

אז הם מחפשים גם את השאריות של הלחם והיו אוכלים

אתם יכולים לראות את זה בבני ברק

במקומות ששמים שם את מה? את הכיכרות של החלות והכל

תבוא ב-12 בלילה או שתגלה מתוך המצלמות של העסקים,

הנהג משאית של החלות הנהיה חלות טריות לכבוד שבת קודש אה

פתאום אתה מגלה מהמצלמות שהיו מבקרים שבאו לפני כן לטעום מהחלות של שבת מי אלה היו?

העכברים והחולדות

שהם שם וזה דבר שקשה לשיחך שימו לב

אדם שאוכל לחם כזה שאכל אותו עכבר בעל חיים קשה לשיחך יהיה לו שיחך

לכן אנחנו לא רוכשים בחוץ את הדברים הללו

אנחנו מכינים בבית, מה העניין של להכין בבית?

א' כל זה מצווה

שאדם יכין בבית את מה?

את הלחם,

אבל בנוסף לכך

יש את העניין שמה שהיא חווה הכילה את אדם הראשון בעץ הדת ועץ הדת למאן דאמר בגמרא זה היה חיטה

ולכן היא צריכה לתקן, איך היא תתקן? לזה שהבעל תכין את החלה,

תברך על הפרשת חלה והבעל יברך מה?

המוציא לחם מן הארץ למעליות המי בורא פרי אדמה למעליות המוציא לחם מן הארץ וזה התיקון

אז כשאתה קונה את הלחם או את החלות איזה תיקון יש פה?

אין פה תיקון להפך זה קלקול וגם אולי כישלון שאדם נכשל

לכן לא להיות עצלנים בדברים הללו כל שבת ושבת

אישה כשרה עושה רצון בעלה מכינה חלות כמו שצריך במיוחד כדי שהחלות הללו בעלה יברך עליהם כדת וכדין

בסיום הבדיקה רבותיי אז אנחנו מברכים ואומרים את נוסח כל חמירה דעיקה ברשותי

דלה חזיתה ודלה ביארטה לבדיל ולהווה כעפרה דה רעה

ככה אנחנו אומרים את הנוסח הזה ג' פעמים שימו לב אבל ללשון

כל חמירה וחמיה דעיקה ברשותי

דלה חזיתה ודלה ביארטה

כן למחרת דהיינו ביום שישי בערב שבת

אנחנו אחרי שרפת חמץ אנחנו לא נגיד ת'נוסח השנה למה כי מתי אנחנו אוכלים את הפיתות השנה אנחנו אוכלים את הפיתות עד השעה 10.25 10.20 בערך בבוקר

אם אנחנו אוכלים עד 10.25 10.20 בבוקר איך אתה יכול לבטל את החמץ אתה אומר כל חמץ וכל צהור שיש ברשותי אני מבטל אותו והוא יהיה כעפר הארץ ויש לך שתי פיתות במגירה של הפח של הלחם

מה אתה שקרן חס ושלום

לכן אדם צריך לשים לב לדבר הזה. לכן השנה,

תשפ״א מתי אנחנו רואים את הנוסח של כל חמירה דעיקה ברשותי, שאנחנו רגילים להגיד אותו בבוקר, לא רק כבדיקת חמץ,

בלילה אומרים.

מתי אנחנו רואים אותו? אנחנו רואים אותו ביום שבת בשעה עשר ורבע. סיימת לאכול, סכסקת את השיניים,

אספת את כל פירורי הפיתות שנותרו לך,

אז שלומי היקר, אנחנו אומרים כל חמירה וחמירה דעיקה ברשותי.

דה חזיתא ודלה חזיתא, דה ביערתא ודלה ביערתא, לבטיל ולהיבכה הפרדה.

אמרנו, למה אנחנו נותן נוסח הזה דווקא בארמית?

היות והמלאכים יכולים לקטרק בשם, ריבונו של העולם, תראה מה זה, אנחנו נתנו לו כל,

אז אתה דאגת לו כל הזמן לפרנסה כל יום, למרות שלא מגיע לו, למרות שהוא היה בחלת.

דאגת לו עד הפה עם האוכל, הכל, דאגת לו את הכל.

ותראה את זה, מה הוא עושה היהודי הזה? לוקח את הלחם, מפורר אותו,

לוקח את הפיתה, עושה אותה חתיכות-חתיכות, ומה הוא עושה אותה?

שם באסלה זורק, או סופך על זה חומר, זה מבזה את הלחם.

לכן, כדי שהמקטרגים לא יקטרגו עלינו, אותם מלאכים לא טובים שלא יקטרגו עלינו, מה אנחנו עושים?

אנחנו רואים את הנוסח בארמית.

הם לא למדו באוניברסיטה שפה שנקראת ארמית.

את כל השפות הם למדו, ארמית הם לא למדו.

היות והם לא למדו ארמית, בוודאי ובוודאי שהם לא יכולים לקטרג עלינו.

ולכן,

מובא פוסקים, שאם אדם לא יודע לומר את הנוסח של כל חמירה,

לא למד את זה, לא הרגיל אותו אבא שלו להגיד את הנוסח הזה, הוא יודע רק בעברית, אין לו ברירה,

יצטרך להגיד את זה מילה במילה, אבל נקווה שהמלאכים לא יקטרגו עליו.

אין ברירה, הוא חייב להגיד את הנוסח. יפה מאוד.

מצוות בדיקת חמץ שנבין זה מצווה בנו יותר מהשליח.

אדם אומר, תשמע, אני מבוגר,

אני לא מרגיש טוב, כואב הגוף, קשה, עבדתי קשה,

ניקיתי את כל הבית לפסח, אולי

אני אמנה את פלוני אלמוני שליח,

והוא יעשה, או יש לו עשרה בנים

ועשרה דירות, לך תבדקו, כל אחד יבדוק דירה, זה אין בעיה.

אבל שתדעו שהמצווה החשובה שעליה אנחנו מקבלים שכר,

וזה הטרחה שאנחנו נטרח

בבדיקת חמץ.

ולכן אומרים חז״ל, מצווה בו, באדם עצמו, יותר מבשלוחו,

יותר משליח.

ולכן כמה שיותר נבדוק וכמה שיותר נדקדק,

אפילו שאנחנו יודעים שזה נקי, ככה לפום צערה אגרא, כי גודל הצער כך גודל השכר,

כי גודל הטרחה כך גודל הזכויות שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו.

בעבר נהגו בשנים עברו, וגם זה מנהג של חסידים ואנשי מעשה בקרב בני העדה הבוכרית,

כן?

זה מנהג שיסודתו,

כן? בהררי קודש,

דולק?

יסודתו בהררי קודש,

המנהג הזה נהגו לברך ברכת שהחיינו. אנחנו לא נוהגים כל שנה לברך ברכת שהחיינו על בקעת חמץ, אף פעם לא בירכנו.

אבל יש מאבותינו שנהגו לברך.

אבל היות ואי אפשר לברך על ברכה כזאת,

יש נידון בפוסקים, אפשר לברך או אי אפשר לברך,

באו פוסקים ואמרו, בסיום הברכה,

אמירת כל חמירה דייקה ברשותי, תביא לך פרי חדש או בגד חדש אם אתה כל כך רוצה לברך. למה האדם אומר,

תראה, כבוד הרב,

אני משנה לשנה מגיע, אני מתרגש מהבדיקת חמץ, זה משהו מיוחד.

זה לא סתם בדיקת חמץ, זה משהו באמת שאני מתרגש ממנו.

אני רוצה לברך עליו שהחיינו.

זה כמו דבר חדש בשביל אישה, כשברוך הוא זיכה אותי. הרי מה מהות הברכה שהחיינו,

שהחייה אותנו הקדוש ברוך הוא, שהרבה אנשים שלא זכו עכשיו השנה לעשות בדיקת חמץ, הם כבר לא איתנו.

אם יושב בסתר עליון בצל שדי התלונן.

וקיימנו, קיים אותנו, שאנחנו לא נמצאים, השם ישמור במקומות שלא צריך.

עכשיו להגיע למצווה הזאת.

ולא כולם יש להם את הזכות הזאת. אז אם יש לנו את הזכות הזאת להגיע,

אז אני רוצה לברך שהחיינו. למה שאני לא אברך שהחיינו?

אבל היות ואין כל כך חשיבות, ככה אומרים הפוסקים, שאין כל כך חשיבות

למהות המעשה הזה. כי מה אני עושה? אני סך הכל מבטל את החמץ.

אז גם אם אני לא אבדוק,

אני צריך לבטל אותו למחרת.

אז איזה שמחה מיוחדת יש פה?

לכן אם כל כך אדם חפץ לברך ברכת שהחיינו, אין בעיה.

יביא בסיום הבדיקה, אחר אמירת כל חמירה דעיקה ברשותי, יביא לו פרי חדש או בגד חדש,

ויברך עליו שהחיינו,

ובכך פתר את הבעיה, למה קודם לכן לא יברך, מהסיבה שחס ושלום חס וחלילה לא יהיה הפסק.

בנוסח השלישי שאנחנו אומרים כל חמירה וחמיה דעיקה ברשותי, דלאחר יצא ודלאבי ארתל, להבטיל ולהווה, אנחנו מוסיפים את המילה הפקר.

בפעמים הראשונות, בשני הפעמים הראשונות לא אומרים את המילה הפקר, בפעם השלישית

אנחנו מפקיר, דהיינו שאנחנו מפקירים וזה לא שייך

לנו החמץ הזה.

נעבור לעניין של מכירת חמץ,

כדי שנדע בעצם מה זה מכירת חמץ.

כמדי שנה אנחנו מנפיקים את הטופס הבא.

שימו לב לטופס המיוחד שלנו,

שאנחנו מנפיקים אותו.

הטופס המונפק הזה יש בו בעצם לפרטי פרטים את כל סוגי החמץ כולם. זה נקרא שטר הרשאה למכירת חמץ.

זה הכי טוב שקיים אי פעם בעולם, רבותיי.

בדקנו וחקרנו את הנושא לעומק ועד שהעלינו את הכל במסודר.

אדם רושם פה, המוכר רושם פה שם ומשפחה,

כתובת מגורים, מספר

של הרחוב, כן, של הכתובת שלו,

מספר דירה ועיר מגורים.

ואז הוא מסמן פה בדיוק מה המוצרים שנמצאים לפניו בביתו.

יש אנשים שקונים כמות לכמה חודשים, אין להם כל שבוע כוח ללכת לסופר.

קוראים את המצרכים הבסיסיים, שזה חלב, גבינה וביצים, זה הם קונים כל שבוע.

אבל שאר דברים, כגון פסטות,

כגון ביסקיוויטים, עוגיות למיניהן וכן הלאה, הם רוצים לקנות בכמות גדולה.

עכשיו, לאור המצב שהיה את כל הבעיה השנה,

עם הכול, אנשים אגרו להם.

לא רק זה, גם נייר טואלט אגרו.

הלכו לסופר, הם מילאו עגלות בנייר טואלט.

כאילו שיוצאים ממצרים וצריכים כל הזמן...

חשבו עליהם מהווירוס שלשולים.

בסוף נהיה להם עצירות, לא שלשולים.

כן, אז

פה אנחנו בדיוק מציינים בדיוק מה אנחנו רוצים למכור. לדוגמה, אדם יש לו קמח.

קמח, היום בימינו זה חמץ גמור.

למה זה חמץ גמור?

כי לוקחים את הגרגירים של הקמח,

רוחצים אותם היטב בלחץ

מסוים של מים, ואז

נותנים להם להתייבש.

ייתכן וגרגיר אחד לפני התחינה נבקע,

כי נכנס פה טיפת מים, לכן זה חמץ גמור.

לכן לקמח של מצות זה לא אותו קמח שאנחנו רוכשים כל השנה של שטיבל.

לא, זה לא אותו קמח, זה קמח שונה לחלוטין.

קמח שנזהרו אפילו מהגשם הראשון

קצרו אותו עוד קודם הגשם הראשון

למה אם טיפת מים תיכנס והגרגיר מבוקע מהחום

של השמש

אי ואבווי, אתה אוכל חמץ בפסח

לכן מאוד צריך להקפיד גם מאיפה אתה רוכש את המצות?

מי אמר שמקפידים על זה?

עינינו ראו ולא זר

אוזנינו שם אוהדויות

הלכנו וראינו בעיניים כל מיני מקומות של מאפיות והכול, שמשמור

שלא כל כך מקפידים שם לכן עדיין רוכש מצות ואתה משלם כבר כסף אז תקנה את הטוב ביותר

אל תזלזל במצוות

תפילין לקחת את ה-the best

הרכב אתה לוקח את ה-the best, הפלאפון הכי טוב, את הבגדים הכי טובים אז למה במצות אתה לוקח של השישים שקל

של החמישים שקל או שאתה לוקח מהזה של חב'ד תביא לי יאללה שלוש מצות כמה זה? עשרים שקל? קח שלושים שיהיה לך חג שמח השער קמחא דפסחא לא

זה לא מהודר אתה צריך את הכי מהודר ביותר ולא לשמוח להגיד לא זה טעים וההוא לא טעים וכן על זה הדרך גם דיברנו על העניין של מצות מכונה

מצות מכונה זה בכלל לא פשוט רבותיי אין להם זמן כל חי רגעים לנקות את המכונות היטב

ונשארים שם שאריות של חמץ ודאי

זה עובר על זה חי רגעים וכו' ואז אדם נכשל אז הוא קל המצות מכונה בהשגחה

הכי הכי טובה ובפועל זה חמץ גמור והוא לא יודע שזה חמץ גמור לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה ירא שמיים

לא מכניסים, שימו לב, לדבר הבא

כל גדולי עולם.

תלכו גם בימינו.

הרבה רבנים לא קונים בחוץ

קמח אחרי פסח עד חג השבועות.

מה הבעיה, כבוד הרב?

אני רוצה לקנות קמח. הנה, נטחן לאחר הפסח, רשום עליו.

איך אמר לי אחד הרבנים השבוע? אל תשאל איזה זיופים יש.

כבר הוא אומר, ראיתי מוצרים של חמץ ודאי, שרשום עליהם נטחן ונאפה לאחר הפסח.

עוד לא הגיע פסח, זה כבר רשום

על זה.

זה רמאות.

שנה אחת מצאו על זה, ונהיה מזה רעש גדול.

זאת אומרת שהם אין להם זמן עכשיו במוצאי פסח. הם רוצים גם לחגוג מימונה.

הם רוצים גם לאכול מופלטה עם דבש.

אז מה אתה עכשיו תגיד לו, תלך למאפייה?

מה פתאום?

וכי המאפיות הם מכינים לכם טרי? אתם חושבים? כולם רצים ועצים.

יאללה, אני אקח לחם, אני אהיה מעשרה ראשונים.

מה זה מניין?

בית הכנסת, הוא רץ, אני מעשר ראשון. הלו, אתה אוכל עכשיו את הבצקים שלפני חודש.

עומד כבר בהקפאה,

והם מכוונים את זה, הטמפרטורה יורדת וכולי, ונגמר הסיפור. אין בזה בעיה הלכתית.

למה הם מוכרים את החמץ כדין וכולי, והבדדץ התיר להם את זה והכול, אבל...

בבית שאשתך מכינה ועבר יומיים, אתה אומר לה, מה את נותנת לי אוכל שלפני יומיים?

אז למה במאפייה אתה לא אומר את זה?

אה?

אז למה לא לאכול דה-בסט? אם כבר אתה דה-בסט, תאכל הכל דה-בסט.

לכן חכם עיניו בראשו, שם לב לדבר הזה, ולא מכניס הביתה. מה אנחנו עושים כל שנה?

קונים 3-4 קילו של קמח,

של שטיבל, אנחנו משתמשים בשטיבל, זה קמח,

לא שאני עושה להם פרסומת, אבל זה קמח.

מאוד מאוד נקי.

היינו שם במפעל בסיור, לא תאמינו.

מקום נקי ומצוחצח, כאילו זה מוזיאון.

ממש ככה.

ויש להם מכונה כזו שהיא שואבת עשר אלף גרגירים,

והיא סורקת את הגרגירים, היא יודעת מה רקוב בפנים,

היא יודעת לשאוב אותו. יש להם ואקום כזה, שואבת את הגרגיר הרקוב. משהו נפלא ביותר.

נמצאים בצומת עד הלום, באשדוד.

והם מוציאים לך קמח נקי, בלי חששות.

נגמר הסיפור.

ככה צריך להיות.

ככה צריך לנהוג, ככה צריך לעשות.

לכן חכם עיניו בראשו,

קונה לו בדיוק כמה שהוא צריך קמח עד אחרי שבועות,

ונגמר הסיפור. מכין ולא נכנס לכל מיני בעיות וספקות. לכן, בטופס הזה הכל מצוין.

לחם, עוגות, אטריות, פתיתים,

דגנים למיניהם, מוצרי בצק, קמח

של חמץ,

קמח מצה, מצות חמץ, יש כאלה מצות שמוכרים אותם, זה נקרא מצות חמץ.

דייסה למיניהם,

אבקות של דייסה,

חיתים, סולד, גריסים, כל הדברים הללו. אדם צריך לסמן מה הוא קונה.

לאחר מכן, איפה זה מונח אצלו בבית?

אז אדם שזה אומר, יאללה, כל הבית ימכור לי, כבוד הרב. אין בעיה, אני אמכור את הבית שלו, אני אקנה את הווילה, אין בעיה.

אתם יודעים, הרב עשיר לפני פסח. למה?

אתם יודעים כמה חמץ יש ברשותו? ישתבח שמו לעד.

והגוי אחר כך שקונה את זה, עוד יותר נהיה עשיר.

הוא אומר, אני שמח, כבר הגוי התקשר אליי השנה לפני שבוע. הוא אומר, כבוד הרב, אתה בטוח השנה אני קונה את הכול?

אז מה קרה?

ירדת מנכסיך בקורונה? הוא אומר לו, דווקא אני עובד שעות נוספות. הוא עובד בבית חולים.

נו, אז מה? הוא אומר, אני מחכה למצווה הזאת של לקנות ממכם את החמץ.

זה גוי אורגינל, בדקנו אותו כמו שצריך.

אז זה הגוי הזה מגיע, הוא באמת יודע,

לומד איתו את כל ההלכות שקשור אליו למכירה.

זה לא מביא איזה גוי אחד סודני מבחוץ, לא יודע לקרוא וכתוב.

אתה אומר לו, יאללה, קח אלף שקל, זו, מכרתי לך את החמץ. זה לא עובד ככה.

אז זה בקי יודע את ההלכות כולם, מה הוא קונה, מה הוא מוכר, מתי הוא מחזיר את זה.

אם הוא רוצה להחזיר, אם לא רוצה להחזיר, יש לו שמאי,

יש לו עורך דין,

לדעת להשוות כמה זה שווה, כמה זה וכולי.

לכן, כל הדברים הללו, אדם צריך לדעת למכור אותם, איפה זה נמצא, מה זה נמצא וכן על זה. הדרך אציין.

אנחנו מוסיפים לעשות את המכירה לכתחילה שבלכתחילה, לא תאמינו,

ואנחנו מבקשים מכל אחד מבני הקהילה גם להביא את המפתח של הבית שלו.

אתה משכפל את המפתח של הבית שלך, מביא, על המפתח אתה רושם את השם,

שם משפחה,

כתובת או פלאפון שלך, ככה יודעים במוצאי פסח של מי זה המפתח, למה?

בא למוסטפא הגוי,

ביסקיוויטים בחג.

עכשיו, הוא לא רוצה ללכת לסופר לקנות, למה? לא ימכרו לו ביסקיוויטים.

עצמו ייסע עד עכשיו לקלקיליה כדי לקנות ביסקיוויט.

הוא רוצה לקנות ביסקיוויט לא של פסח,

רוצה לגנות ביסקיווית,

חמץ אורגינל. הוא אוהב רק את החמץ

של חברה מסוימת.

אז מה עכשיו תגיד לו? אין ביסקיווית?

הוא לא יכול להתאפק, זה גוי.

אז מה הוא עושה? הוא אומר, תביא לי את המפתחות פה.

מכניס יד, זה כמו גורל. מוציא אחד, זה משפחת וענונו.

יאללה.

יפה, איפה הם גרים?

הכתובת שלהם משפחת וענונו. הוא פותח את הטופס שלהם. אלה גרים באשדוד, ברחוב הגלבוע 8, קומה 4. יפה מאוד.

מתקשר שלום, משפחת וענונו. כן, שלום עליכם. מדבר מוסטפא האלה. כן, מה, מה רצונך?

אנחנו כבר עשינו שיפוצים. לא, לא, לא. אני באתי לקחת ביסקיוויתים. יש לכם, נכון?

סימן דמפול שלכם. זה, זה. ויסקי, אני לא שותה.

אבל לפחות ביסקיוויתים. הוא אומר לו, אין בעיה. אסור להם להגיד לו, הלו, אנחנו לא בבית.

אל תבוא.

הוא אומר, מה פתאום שתיכנס אלינו?

ברגע שאדם אומר כזה דבר, הוא פקע את המכירה של החמץ שלו. ואז כל החמץ שהוא שמר בבית, מה הוא עושה?

קונה דלק מה... זה, תחנה,

שם ופששט, שורף את הכול. למה? זה נקרא חמץ שעבר עליו הפסח.

וחמץ שעבר עליו הפסח אסור

באכילה וכל שכן גם בהנאה. הוא רוצה עכשיו איזה בעלי חיים וכולי. לא יכול.

לכן מאוד צריך לשים לב לדבר הזה.

גויים ידפוק אצלכם בדלת בהפתעה?

אל תגידו לא.

תגידו, בשמחה רבה יבוא כבודו,

נראה לו איפה אהרון, וייקח כמה שהוא רוצה.

הוא לא יבוא באמת, כן?

אבל בכל אופן,

הדבר הזה כדי שאדם יבין את המשמעות.

ואנחנו עושים כל שנה תרגיל. כל שנה אנחנו הולכים איתו לכתובת אחרת,

כדי באמת לחזק את תוקף המכירה. אנחנו פונים לכתובת מסוימת, שלום.

אנחנו בדרך עם מוסטפא ומחפש את הוופלים.

יש לך ופלים? זה עם שוקולד?

מה עם השוקולדות?

גם, בדרך. יפה מאוד, אנחנו בדרך.

תכין זה, אין שום בעיה, אני מחכה לכם. הוא מחכה, הוא לא יכול להגיש לו את זה.

אז הוא אומר לזה, פה אהרון, בבקשה, והגוי לא אוכל משהו.

תודה רבה, פסח כשר ושמח, וממשיך לדרכו לעבודה.

אז זה בעצם תוקף של מכירה. בסיום, למטה,

יש את יום המכירה.

מתי עשת מכירה?

עשה בא' בניסן, בג' בניסן,

כמו השנה בי' ב', י' א',

י' ג',

ולאחר מכן, חתימה.

זה מכירה אמיתית, רבותיי.

זה מכירה אמיתית. עכשיו, נהוג, כתוב שנהוג לשלם. מה, הרב מסכן ישלם לגוי?

את הזה, מה יעשה קודם? הוצאות חג או הוצאות לגוי?

אז לכן, כל בר מישראל שעושה את המכירת חמץ גם מביא סכום של עשרה שקלים,

וזה אוספים את זה, מביאים את זה לגוי.

זה לא הולך לרב.

זה הכול הולך לגוי, הגוי מקבל את זה בשעה טובה ומוצלחת, וזהו, שמח

על העסקה הזאת שנתנו לו גם, נו,

נתנו לו גם, איך קוראים לו, הוא נותן, סליחה, הוא נותן

קדימה, בסופו של דבר הוא מקבל מה שנקרא פיצוי כזה, פיצוי כספי,

ששווה לו לעשות עסקים איתנו. למה אין להם זמן אלה? הם מקבלים סכומים גדולים.

הם מתעסקים בדברים יותר ברומו של עולם.

אז כדי שבאמת יהיה לו זמן לפנות אלינו, לעשות המכירה כדת וכדין,

ולהשקיע באמת זמן, אז זה הצ'ופר שלו שעושה.

אבל הוא, לקנות את החמץ, הוא מפקיד בידינו.

הוא מפקיד בידינו, יחד עם שני הילדים שלנו, הוא מפקיד בידינו ממון,

כסף.

הוא נותן דמי קדימה, 1,000 שקלים,

זה עסקת חייו, הוא מקבל עכשיו, וואו, אתם יודעים כמה מחסנים הוא מקבל?

כמה חברות הוא מקבל?

כמה משקאות הוא מקבל? הוא עשיר גדול ביום אחד.

לשבוע, תשעה ימים השנה הוא עשיר.

אז שווה לו לעשות את עסקת חייו.

לגבי הטופס, בעזרת השם מי שירצי יוכל להשיג את זה

בנקודות הידועות.

כן.

יש הרבה אנשים שנמצאים אצל ההורים שלהם או אצל הילדים שלהם, חס ושלום,

עובדים זרים,

והעובדים זרים הללו הם כן מותרים באכילת חמץ,

אבל אנחנו צריכים להפריד אותם ממה?

מהפסח שלנו.

לדעת שהוא לא יביא את החמץ שלו, לדוגמה,

לאכול יחד איתנו בשולחן,

בין ביום טוב, בין בשאר הימים של חול המועד.

לכן, צריך להסביר להם בשפה ברורה ובנעימה.

אם אתה יודע שהעובד זר הזה הוא פגיע או שחס ושלום ינקום

בזקן הזה שהוא מטפל,

אז

הטוב ביותר לשחרר אותו לתשעה ימים, חופש, קח לך חופש,

הכל בסדר, הוא יהיה שמח, גם מקבל כסף, גם חופש.

מה יותר טוב מזה?

הוא הולך לדרכו ונגמר הסיפור,

ואז בני המשפחה הם אלו יצטרכו. אבל אם זה זקן שחייב לסעוד אותו וכו',

אז אין ברירה, צריך לעשות את זה בצורה חמה, להסביר לו, היום אצלנו זה פסח, אנחנו מקפידים לא להכניס חמץ וכו'.

לכן, הנה זה החדר שלך, שם אתה נמצא שם, אל תטען לי עם החמץ.

זה רשות שלך, אנחנו נותנים לך את החדר הזה במתנה.

זה גמורה.

שם אתה יכול לעשות כל מה שתרצה.

יפה מאוד.

מוריי ורבותיי, היות והשנה זה ערב פסח שחל במוצאי שבת,

אז אנחנו גם שוב פעם נחדד כמה וכמה עניינים.

אז כמו שאמרנו, ביום חמישי בלילה, יג' בניסן,

אנחנו,

אנחנו,

סליחה, יב' זה, נכון?

ליל יג',

אנחנו עושים את

בדיקת החמץ אחר צאת הכוכבים.

בסיום הבדיקה, כמו שאמרנו, אמירת כל חמירה, למחרת בבוקר, תפילת

שחרית בזמנה, זה יום של זריזין מקדימין למצוות.

לאחר מכן אנחנו ניגשים למה? אנחנו ניגשים לעניין הזה של שריפת חמץ.

היות והשנה פסח הוכל במוצאי שבת, בוודאי ובוודאי שאפשר לשרוף את החמץ,

לא רק עד זמן

ביעור חמץ, שזה 11.5 פלוס מינוס,

אלא אפשר לשרוף גם עד כניסת השבת.

אבל אדם לא יהיה עצלן כדי שבשאר שנים לא יבוא חס ושלום לידי כישלון.

כנל לגבי הגעלת כלים או כל הדברים שנוהגים, אדם יקפיד עליהם לעשות אותם כמה שיותר מהר.

כל ההכנות כולן, בדיקת החסה, כרפס,

חרוסת וכן על זה הדרך, צריכים להיעשות השנה. מתי?

ביום שישי.

קודם כניסת השבת. כנל הבישולים

לכבוד יום טוב, חייבים להיעשות מוקדם. שקילת המצות,

שזה כזאי וכולי, הכל צריך להיות מוקדם, לכן חכם אליו בראשו. סיימת לבדוק בדיקת חמץ?

מפנה לך זמן, שקול את הכזאיתות,

סדר את השולחן, סדר את כל שאר העניינים, כדי שהכול ירוץ על מקומו בשלום.

בנוסף לכך, אמרנו שאדם צריך להסתפר ביום שישי,

כן?

למה לאחר מכן זה ימי ספירת העומר?

החל ממוצאי יום טוב ראשון, מתחילים לספור את העומר,

ואסור להסתפר עד מתי? עד ל' ד'

לעומר, או המקובלים נוהגים עד שבועות, ליל שבועות,

כן?

ולכן אנחנו צריכים להסתפר, אדם צריך להתגלח,

להתגלח כמו שצריך,

יכין את עצמו גזיזת ציפורניים,

מקווה,

הכנה גם רוחנית והכנה גם גשמית.

אנחנו נוהגים על שולחן ליל הסדר להעלות גם כוס מיוחדת שנקראת כוס

של אליהו הנביא.

אצל הבוכרים ועוד הרבה עדות יש את המנהג הזה, מנהג חשוב.

מה עושים עם היין הזה? כולם שואלים.

הרי אליהו הנביא,

ברוך השם, הוא מגיע לכל בית שמזמנים אותו לשם, ולכן אנחנו פותחים את ה...

דלת, ואנחנו, הלחמה ענייה וכו', דיחלנה ותנא במצרים,

כל דכפין יתה ויאכול, לכן אתה סוגר את הדלת על מנעול וברח, אתה אומר כל דכפין יתה ויאכול, אתה מסתלבט.

אתה קורא לאורחים כל דכפין יתה ויאכול וסגרת את הדלת? לא.

לכן צריך לפתוח את הדלת ואז מזמנים.

בין האורחים הנכנסים הביתה אלינו זה אליהו הנביא, אתה מכין לו כיסא מכובד, מכין לו

את הכוס, כוס של אליהו, כוס מכובדת.

הכוס הזו של אליהו הנביא, אנחנו צריכים לדאוג שהיא תהיה כוס

מכובדת לכבוד אליהו הנביא. כמו שמכינים לו כיסא בברית מילה, כיסא של אליהו, אותו דבר אנחנו מכינים לו כוס של אליהו.

לכן הכוס הזאת, מה עושים עם היין שבא?

כל כוס וכוס אנחנו מוזגים אליה, מכסים אותה, למחרת

אנחנו מקדשים על היין הזה. יש אומרים

שכבר באותו לילה מחלקים את זה לכל כוס וכוס,

גם מכוס של אליהו הנביא. לכן דין של משקים נוהג גם ביין הזה.

משקה גלוי.

מותר להשאיר אותו כל הלילה?

מותר להשאיר אותו,

אבל אסור להשאיר אותו גלוי, ואם ישרת אותו גלוי אתה לא יכול להשתמש בו.

אה, אולי אנחנו נגיד אבל רגע, הלילה הזה כתוב עליו ליל שימורים,

ואם זה ליל שימורים זה לילה ששמור מן המזיקים,

ואם זה שמור מן המזיקים אז מלאך המוות לא מסתובב בעיר.

אם מלאך המוות לא מסתובב בעיר,

אז הוא לא יטבול את החרב שלו בתוך הכוס עם ההרס של המוות,

כן?

אז אם הוא לא יטבול, אז מה הבעיה להשאיר משקיעים גלויים בלילה הזה?

אלא כדי שהאדם לא ישכח ולא יתנהג בזה ככה בשאר ימות השנה, לכן

מכסה את הכוס הזו של היין וכולי.

וגם היה עוד סיבות משום הרס של נחש וכולי,

שהיו שם מזיקים וכולי, יכולים לבוא בפנים ולהטיל הרס, ואז אדם ישתה את זה, השם ישמור ויציל מחרת הפסח, עוד פעם, יושב בסתר עליון יהיה.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, כדי שאדם,

חס ושלום, חס וחלילה,

לא יקשה לי, חס ולמחרת יכול לקדש עליו.

כן.

בשנים עברו דיברנו לגבי העניין של הכשרות, לכן מי שירצה בעזרת השם יוכל לראות בשיעורים הקודמים את העניין של ההכשרות כולם.

אבל נדבר על הדברים העיקריים.

ניקיון הבית, זה אנחנו כולם עושים, ברוך השם.

אנחנו צריכים להכשיר את הדברים הבאים, כגון גז,

כגון פלטה,

כגון

השיש,

כגון תנור.

כל הדברים הללו העיקריים,

או סירים וכו', או מחבתות ודברים כאלו, זה אנשים יודעים, כבולעו כך פולטו,

בדרך שבולע אותו וכו'.

אז נסכם את זה בקצרה. אחינו בני אשכנז נוהגים בכלי זכוכית,

שזה הכלים הסטנדרטיים הכי פשוטים, בסדר? הם נוהגים בהם לעשות להם הגעלת כלים.

לכן אם אתה יודע שזכוכית שהיא עמידה בחום, אתה יכול לעשות לה הגעלת כלים.

אבל אם זו זכוכית דקה שהיא תתפוצץ,

בוודאי ובוודאי שאין לה תקנה ואין לה הגעלת כלים. פה מדובר שישתמש בזכוכית הזאת בחום.

אבל אם לא ישתמש איתה בחום, בדבר שהוא חמץ, לא צריך להגעיל אותה.

אז מספיק שטיפה והדחה במים קרים.

כנל לגבי קרש חיתוך מפלסטיק.

אתה אומר, מה יש פה בקרש חיתוך? איזה חמץ יש בפנים?

בקרש חיתוך יש כאלה חותכים בעצבים.

ואז הוא עושה שם כל מיני סימנים. רבי יהודה, כתוב באגדה, היה נותן בהם סימנים. דצח עדש באחר.

הוא עשה שם סימנים, ויכול להיות שהוא חתך שם, לדוגמה,

בקרש חיתוך הלוי, חתך שם גבינה.

בגבינה הזאת יש כל מיני

תערובות של חמץ.

אז הוא רוצה להשתמש בקרש חיתוך הזה לפסח,

לא ישתמש בזה, הוא לא יכול להשתמש בזה. למה?

צריך מה? להכשיר אותו, כי יכול להיות שבחורים בסדקים נבלע שם, למרות שפלסטיק בדרך כלל לא בולע,

אכן בני אשכנז נוהגים להחמיר

ולעשות להם מה שנקרא שטיפה והדחה וכו' ועירוי.

היום שזה כל כך זול,

זה חמישה שקלים בזולסטוק,

כן?

ובשוק סטוק ראיתי זה עוד יותר, 3.99. אז ארבע שקלים אין לבן אדם לקנות חדש?

בטוח שכל בית מישראל הוא מסודר, יש לו כלים מיוחדים לפסח,

אחרון מיוחד לפסח, בוודאי ובוודאי שהוא לא צריך.

ולכן גם פשוטי כלי עץ, גם סתם כלי עץ, הוא לא יכול להשתמש איתם

אם ישתמש איתם בדברים של חמץ.

כן? חתך עליו המבורגר.

המבורגר, יש בו שם נוניות,

יש בו תערובת חמץ.

זה לא כמו בשר נקי.

יש בו תערובת חמץ, אתה לא יכול להשתמש בו.

לכן כל הדברים הללו, הוא יחליף אותם. הם זולים, יחליף אותם.

שאר הדברים שצריכים ליבון

או הגעלה כגון מגשים של תנור, כגון שיפודים

וסכום, שנגע איתו ישירות בדברים חמים, מחבטות,

כל הדברים הללו שהם צריכים אינו הגעלה או ליבון, כל אחד לפי מעשיו,

אז יצטרך לעשות להם או ליבון או הגעלה.

דרך של ההגעלה אנחנו צריכים לעשות ככה.

קודם כל, המתנה 24 שעות משימוש.

לאחר מכן אנחנו עושים את מה?

את ההגעלה. לוקחים סיר גדול עם מים רותחים

שהם מבעבעים, ולאחר מכן עושים לו טבילה,

ג' פעמים, היטב, וזה אחרי שניקיתי אותו,

היטב שלא נשאר בו כל מיני שאריות של שמנוניות. לפעמים אתה בא,

בא בן אדם ואומר, תעשה לי אישה ב...

כבוד הרב, תגעילי את זה, אלה שעושים את העגלות כאלים, תגעילי את הסיר. הוא אומר, מה זה? כל הסיר מלא שכבה של שומן. הוא אומר, גברת,

אי אפשר לגעיל את זה.

הוא אומר, עוד למה? מה הבעיה?

כל שנה עשו לי.

אוי ואבוי, בר מינן, כל שנה אכלת חמץ ומצה.

אבל הלילה הזה כולו מצה, כולו פסח. אם זה כולו פסח, צריכה עוד היטב.

לכן, אם את רואה שזה זול, תקני לך, זה חדש. מה אכפת לך להתחדש?

מה אתה עושה עם הכסף הזה? ילך למדינה? ילך לזה, ליורשים שיריבו?

תקני לך, תפנקי את עצמך. אישה מבוגרת, תפנקי את עצמך במגש חדש, במחבת חדש,

עשירים חדשים לפסח. היום זה לא עולה יקר. היום ממש יש הכול בזיל הזול,

וגם דברים איכותיים וטובים.

לכן, אדם כל כמה זמן צריך להתחדש, לא לאגור.

את הישנים תזרוק,

ואת החדשים

תכניס לך הביתה, גם תיהנה. גם אשתך יהיה לה קל לבשל,

לא צריך לנקות את זה, כל הזמן לגרד את זה, וכו', להתייסר.

תנור, לעומת זאת, או מיקרוגל,

גז, וכן על זה הדרך,

הדברים הללו יותר קלים לניקוי.

למה? גם אם נשפך על הגז, לכאורה,

יש שם אש גלויה שהיא מיד שרפה אותו.

לכן, אנחנו מנקים אותו היטב, את הגז.

את הברזלים שלו, בעצם,

אנחנו עדיף לעשות להם הגעלה או עירוי במים רותחים מכלי ראשון.

אנחנו מערים עליהם מים רותחים ג' פעמים,

או לחלופין, שמים אותם וזה, מגעילים אותם אחרי שניקינו היטב, פתרנו את הבעיה.

היום שמנקים את זה בחומרים כל כך חזקים, כגון סנט מוריס וכולי,

זה מאוד חזק, זה פותר באמת את הבעיה,

ואם אדם חכם,

כל השנה הוא מכסה את זה, עוטף את זה בנייר כסף, לא רק בפסח,

ואז פתר את הבעיה ככה, גם אם מתלכלך, מיד החליף לחדש,

ואז הוא פחות,

מה שנקרא, צריך לטרוח בערב ערבי פסח, לנקות את זה.

לגבי התנור, כנ״ל, מנקה אותו היטב, היום יש תנורים מודרניים עם טאץ' כזה,

יש שם פריליוטי,

פריליוטי, משהו כזה זה נקרא,

אתה נותן לו לחיצה אחת, הוא מנקה לך את התנור,

וואי וואו, עושה לך אותו חדש ומחודש.

אז זה מצוין,

אדם שרוכש לו תנור כזה, לא צריך מיקרוגל גם הביתה, יש מצב של מיקרו,

אתה שם בתוך התנור, מפשיר לך,

או מחמם לך הכל, חימום צלחת,

חימום זה,

יש כל מיני מצבים, לא עולה יקר, תנור כזה עולה 1,500 שקל שלך תנור משוכלל,

שאתה יכול גם לאפות בו, גם להכין אותו לכל ימות השנה כולה, כולל פסח. לכן, לערב פסח צריך להכין, כדת וכדין, את התנור,

שיהיה הכול כמו שצריך וראוי. מה אני עושה עם המגשים לכאורה,

ואיך קוראים לו, ועם הברזל, הרשת ברזל הזו? זה בעיה.

אלה דברים שצריכים ליבון,

ולא ליבון קל, הם צריכים ליבון חמור.

למה? נגע בהם ישירות חמץ.

בסדר? אם אני מקפיד לא להשתמש במגשים, אנחנו, אצלי בבית, לדוגמה, אנחנו מקפידים לא להשתמש במגשים בכלל.

אנחנו תמיד מוציאים את המגשים החוצה,

שמים חד-פעמי כזה,

או מקרטון, יש אומרים שחד-פעמי זה קצת לא בריא,

אז שמים מקרטון כזה מיוחד,

ופתרת את הבעיה.

בסדר?

לכן,

אז נשאר רק את הרשת, נשאר את הרשת, תנקה אותה היטב,

בסדר? אתה יכול לעשות לה, אחרי שניקית היטב וכו',

תעשה לה ליבון קל, ואז עם החום הגבוה של התנור,

למשך כשעה, פתרת את הבעיה.

יש לך בעיה, וזה ממש הרשת היא כבר זה, ואתה לא יכול לרכוש חדש, או שאין להשיג, למרות שיש.

אין לך, יש לי אופציה.

לוקחים תבנית חד-פעמית גדולה, רחבה ועבה,

ואז מניחים אותה בתחתית התנור, זה יוצר הגבהה.

ואז זה יוצר הגבהה, כל מגש שתשים על זה,

חד-פעמי תוכל לאפות או לבשל את האוכל,

ובכך פתרת את הבעיה גם לשימוש לא רק לשאר ימות השנה, אלא גם לפסח.

זה רעיון שנתנו לפני כמה שנים,

ובאמת, ברוך השם, זה תפס תירוצה. לכן, מי שלא רוצה להכשיר או לא רוצה לטרוח,

הטוב ביותר, תנקה אותו היטב עם המצב הזה,

או מנקים אותו היום, תקנה לך תנור כזה, טוסטר אובן כזה קטן, או תנור קטן, זה עולה 150 שקלים,

300 שקלים למחמירים,

ויש לך תנור מיוחד לפסח, ככה אנחנו נוהגים אצלנו.

למרות שאשתי מאוד מאוד מקרצפת ומנקה הכל כמו שצריך.

אבל, מי שלא רוצה, אז לא צריך.

ינקה לו היטב, רק עם המגשים והכול, יצטרך ללבן אותם, והיות והם נהרסים,

אז לא שייך לעשות להם איך קוראים לו, לכן יוציא אותם וישתמש באחרים,

או שיביא חלופים כמו שיש,

שמוכרים.

כן,

יש כלים שאין להם תקנה, כגון חרס או פורצלן, אין להם תקנה.

בלע, בחום נגמר הסיפור, אין מה לעשות. לכן, מה תעשה איתם?

שים אותם בבוידם, ותביא כלים אחרים תחתם.

אותו דבר לגבי הפלטה השנה.

היות שאנחנו השנה מקדימים את הבישולים לפסח,

ואנחנו לא אוכלים חמץ, דהיינו תבשיל של חמץ,

אז ניצלנו מהעניין הזה של הפלטה. אבל מי שכן רוצה לאכול,

אמר, רוצה לאכול חמין עם חיטה.

זה חמץ, נכון? חיטה זה חמץ.

זאת אומרת, איך אני אשים על הפלטה?

במוצא שבת אני משתמש עם הפלטה הזאת לפסח.

איך אני אעשה את זה? זה חמץ.

הנחת על זה חמץ.

אה?

אז יש אופציה, נייר כסף, לא לכל הפוסקים זה טוב. יש פוסקים שאומרים שזה עדיין מבליע.

גם שלוש ישים, גם טס זה מבליע לפוסקים מסוימים. לכן, מה יעשה?

יקנה לו פלטה חדשה.

70 שקלים, באושר עד,

יש לך פלטה גדולה, רחבה,

נגמר הסיפור, פתרת את העניין.

אבל הוא יצטרך לשים את שניהם בשני מקומות שונים לחלוטין.

כן, זה נמצא במקום הזה, נמצא במקום הזה, כדי שלא יתערב לו בין חמץ לבין העניינים של פסח.

שאר כלים שאנחנו משתמשים איתם,

אם אנחנו רוצים להשתמש איתם, נקות היטב, ודי בהגעלה,

כן, או בעירוי מים רותחים מכלי ראשון. אנחנו הספרדים יותר מקלים בכלי פלסטיק או בכלי זכוכית

שמספיק עליהם

שטיפה והדחה.

מפת השולחן מבד,

חייבים להחליף אותה.

אז לא צריך להחליף אותה לחדשה, אני ראיתי אנשים זורקים.

זה חדש, למה אתה זורק? תכבס אותה,

נגמר. עשתה לו גם הגעלה, גם עם חומר ניקוי, פתרת את הבעיה.

בא לך חדש, חדש, אין בעיה. תתרום את זה לחסדי נעמי, לגמחים האלו של הנזקקים.

בסדר גמור, הם יגידו לך גם אלף פעם תודה.

אז אתה תרמת, קנית לך, התחדשת, מפה חדשה. ניילון שאנחנו משתמשים, אם הוא לא חד-פעמי,

עדיף להחליף אותו. למה לפעמים שמים דברים חמים עליו,

כן? וזה נוזל ובלע וכולי.

על פי שזה פלסטיק וכולי,

כמה זה עולה?

30 שקלים? 40 שקלים? 100 שקלים?

מחליף, עושה לו פעם בשנה חדש, גם בשביל ההרגשה יותר טוב,

הכל כמו שצריך.

כן,

דבר שאנחנו צריכים לשים לב אליו. יכול להיות שניקינו את הבית היטב, אבל את השואב-אבק השארנו עם כל הפתיתים של החמץ.

ואז מה עשינו בזה? את זה הגוי לא קונה.

הוא לא קונה אבק, הוא לא קונה לכלוכים.

לכן אנחנו חייבים להוציא

את כל השקית הזו ולהשליך אותה על הפח,

לשים שקית חדשה או לנקות. היום יש את ה-JSON, JSON, כזה חשמלי, אז מנקים אותו היטב,

שוטפים את הקופסה שלו,

ופתרת את הבעיה של החמץ.

יש דברים שאנחנו לא שמים לב אפילו שזה יכול להיות חמץ, כגון שהוא בלע עדי חמץ, כגון מלחיות.

לכן לפסח צריך כאלו חדשים, בסדר?

גם עולה גרוש וחצי, לא יקר.

יפה מאוד.

כן, רבותיי.

לגבי תרופות,

בכל שנה ושנה אנשים משתגעים מחדש,

התרופה הזו כשרה, כבוד הרב, או לא כשרה? זה טוב לי לפסח או לא טוב לי לפסח?

לפעמים מגיע לידי סכנה. רבותיי,

כלל ברזל, שיהיה בריא.

אוי,

ראש הישיבה, איך קוראים לו? הרב...

לא, לא.

הרב עמנואל טולדנו

הראה לי תשובה שהוא כתב בספר שלו,

עוטה אור.

יש לו ספר

על מסכת פסחים, שם הוא מביא בשם החזון איש הקדוש,

זכותו תגן עלינו, אמן,

שאמר שאין שום בעיה, אפילו במשחת שיניים.

אדם הולך, אוכל משחת שיניים. מה הבעיה במשחת שיניים?

שהיא לא כשרה לפסח.

וכי כלב אוכל משחת שיניים?

אז מה אומרים? לא, זה בטעם תות, כבוד הרב, הילדים. מה, הילדים אוכלים את זה?

אם יש לך בן שאוכל משחת שיניים, באמת, תתחיל להאכיל אותו באוכל טוב. מה אתה נותן לו לאכול משחת שיניים?

כנראה שאתה לא מאכיל אותו מספיק.

אבל משחת שיניים,

הרוב לא אוכלים אותה. אם לא אוכלים אותה, הוא לא צריך כשרות. אה, אבל נכנס לפה, כן, אבל אני לא אוכל אותו.

אני מוציא אותו אחר כך, אני שוטף אותו החוצה. אם אני שוטף אותו החוצה, אני לא צריך כשרות לפסח.

כנ״ל לגבי תרופות, רבותיי.

לא צריך כשרות לפסח, כל סוגי התרופות כולם.

סיגריות, כנ״ל,

לא צריך כשרות לפסח.

הבעיה היא בסיגריה אלקטרונית.

סיגריה אלקטרונית, בתמצית שלה יש בעיה, כי הוא מכניס לא רק עשן,

אלא הוא מכניס גם

טעם, יפה מאוד. ובפנים, הטעם הזה הוא רובו תערובת חמץ, יש בו,

ולכן זה בעיה. לכן אל תעשן סיגריה אלקטרונית, או אל תעשן בכלל.

מה רע? אחר כך בגיל זקני אדם מסתבך.

לכן נרגילה,

כל הדברים האלו, אם אדם רוצה לעשן אותם בחול המועד,

וזה עושה לא טוב, אין בזה בעיה.

אין בזה בעיה, כי זה דבר שלא ראוי למאכל כלב, לא ראוי למאכל כלב, בוודאי ובוודאי שמותר להשתמש בהם. ולא ללכת אחרי כל העניינים הללו, אקונומיקה, אם זה לא כשר לפסח, אני לא קונה.

למה זה, לא צריך אקונומיקה,

לא צריך נייר טואלט כשר לפסח, לא צריך את הדברים האלו, ממש לא צריך.

זה שעשו, זה הכל פופולינו, זה הכל כסף.

אבל מה שאמת צריך להיאמר שזה אמת.

ואמר,

ואמר אותו יהודי, אני לא זוכר את שמו,

שהוא שאל את החזון איש, והחזון איש

אמר לו, באמת לא צריך.

אז הוא אמר, כבוד הרב, אז למה כל הכשרויות עושים?

אמר לו, הנח להם לישראל.

אם הם על ידי כך מתחזקים ושומרים את פסח כהלכתו, הנח להם, מה רע?

אז אם יש אנשים ששומרים כל השנה פחות,

ובפסח הם ישמרו יותר, הנח להם.

תן להם להשתמש בדברים שחשוב עליהם, כשרות לפסח, בהשגחות הטובות,

ולא בדברים הזולים. לכן אנחנו צריכים לשים לב.

אדם רוצה, אני יודע, איזה משקר מסוים וכולי, צריך לשים לב שיש בו כשרות, לא לסמוך על ההוא שאמר לאור,

מההוא ששמע, הכל בגדר שמועות ודברים בטלים.

אם אין לך ודאיות של כשרות ואתה תברר גם על המוצר.

רבותיי, אני הייתי בסופר, הזדעזעתי.

שקדי מרק לפסח, ספגדי לפסח, ופלים לפסח,

קרקרים לפסח.

טוב שהם לא מוכרים חמץ עם כשרות של פסח.

מבהיל הדבר הזה.

ואדם,

אדם, חס שלום, שהוא מינה שורה נקרא לזה, אדם פשוט, ואומר, וזה, הנה, רשום, כשר לפסח, בגדול, אני לוקח.

תבדוק מה הכשרות, על מה נתנו פה כשרות לפסח?

למה נתנו כשרות בכלל? ירא שמיים לא מכניס דברים כאלו לביתו. מה זה ירא שמיים?

זה אבותינו ואבות אבותינו נהגו כך. אז למה שאנחנו נהיה השורש הפורה ראש ולענה שמקלקל את הדברים הטובים?

ולכן, בפסח,

זה פסח. במה הוא סח?

בדברי תורה, לא בדברים בטלים.

הוא לא מכניס דברים שהם,

חס שלום, מפוקפקים הביתה אצלו.

יצא פסח, תקנה כמה שאתה רוצה.

כמובן, תבדוק שהכשרות היא כמו שצריך, כדת וכדין,

ואין בזה דברים שהם רעילים. גם היום יש בזה כל מיני חומרים מזיקים,

אם למיניהם, או כל מיני דברים שצריך

מאוד מאוד אדם להתבונן בהם.

יפה מאוד.

אז כמו שאמרנו, ונעשה ככה תזכורת חוזרת,

אנחנו צריכים לדעת שהשנה, היות ויש לנו את העניין של מה? של שבת,

ולאחר מכן פסח, מה אנחנו אוכלים בסעודות? זה הרבה אנשים התבלבלו.

ראיתי תשובה של הגאון,

הרב בן ציון, אבא שאול, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שהוא כתב בשו״ת שלו,

אור לציון, חלק ג', כמדומני זה היה,

נ״ז או צ״ז, שם יש תשובה נפלאה שהוא כותב שם,

לגבי סעודה שלישית.

אז בסעודה ראשונה ושנייה אין בעיה לאכול חמץ,

כגון לחם,

פיתה, כן? אין בעיה לאכול. עדיף לאכול פיתות או לאפות שהן חמץ,

לאחר מכן מקנח את כל הפירורים סביבו, מטאטא את הבית,

ויושב וממשיך את סעודתו בכלים, אמרנו, חד-פעמיים, כן? לא להשתמש בכלים של חמץ, כלים חד-פעמיים ואוכל כדת וכדין, ממשיך הלאה את סעודתו, ברכת המזון, מסיים,

אחרי דברי תורה ושירי שבת, ברכת המזון, הולך להתפלל מנחה מוקדמת.

מנחה מוקדמת מתפעלת, לא מאוחרת.

מנחה מוקדמת, למה? יש את סעודה שלישית,

וסעודה שלישית צריכה להיאכל, עד מתי?

עד השעה 3.40, לא יותר, רבותיי.

עד השעה 3.40, למה? בלילה הוא חייב להיות תעב למה?

לאכילת מצה, זה מצווה.

אכילה של ארבע כזה עיתות מצה, למחמירים חמישה כזה עיתות,

חייב לאכול אותם כדת וכדין איך הוא יהיה תעב אם הוא ירביץ הרבה אוכל. לכן בבוקר לא יאכל הרבה.

סעודה שלישית, איך הוא אוכל אותה?

כך כתב מראנה בן איש חי,

כך כותב הגאון הרב בן ציון אבא שאול וכולי, ועוד צוללה גדולה של פוסקים.

כותבים שבסעודה שלישית יאכל, כמו שאמרנו בשיעור הקודם, גם בשר.

יכול לאכול דגים, יש עניין לאכול דגים

בסעודה שלישית. למה?

כתוב כל האוכל דג ביום דג ניצול מדג. כולם מעלים את הדג על השולחן בשבת,

אבל הם לא יודעים שזה לא יום דג.

מתי זה יום דג?

ביום שבת, לא בליל שבת.

אה, אם זה בליל שבת ואתה אוכל את הדג, וביום, בסעודה שלישית אתה לא אוכל דג, לא שווה כלום.

אז בזמנם היו נוהגים לעלות את הדג קרפיון על השולחן גם בבוקר, גם בסעודה שלישית.

ככה נהגו בוכרים,

לאכול את הדג קרפיון.

אבל יש כאלה שאומרים, עזוב אותי,

אני אוכל את העוסבו או את החמין, זה מספיק לי, לא רוצה גם לאכול דג עכשיו.

זה לא יום טוב שאני עכשיו יושב שעתיים-שלוש בסעודה.

אני יושב שבת, שעה אחת, ונגמר הסיפור.

אז הוא לא יכול לאכול הרבה, מה יעשה? את הדג ישמור לסעודה שלישית.

אז בלילה, ליל שבת, יכול לאכול דג, אין בעיה, זה טעים.

לאחר מכן אוכל את המנה בשרית שלו,

ברכת המזון, דברי תורה, לימוד קצת עם הילדים וכולי, פתר בעיה. ביום שבת,

קודם השעה עשר ורבע, שאז צריך לסיים כבר את הסעודה, כן?

מתפללים מוקדם,

באים הביתה, אוכלים בזריזות את הכזית המוציא,

ונגמר. מי שלא רוצה לאכול את הכזית המוציא, הבאנו פתרונות. יכול לקחת מצה

רגילה בשיעור של שלושים גרם או יותר.

רבותיי, מ-שלושים גרם ומעלה, לא פחות מזה,

לטגן אותה או לבשל אותה,

על זה הוא יגיד, עיני כל אליך יסברו, המוציא לך מן הארץ,

ויאכל, כי זה לחם ממש, המצה.

אף על פי שעדיין לא נכנס פסח, אבל זה לחם בשבילנו. למה?

שרפנו את החמץ מצד אחד,

מצד שני אין לו מה לאכול,

הוא לא שיער חמץ מהסיבה שלא התפזר בבית,

אז זה לחם לכל דבר ועניין,

יכול לאכול אותו.

בסדר? לכן בסעודה שלישית השנה, מה אנחנו אוכלים?

אנחנו אוכלים דגים,

בשר,

אבל אנחנו צריכים שיהיה לנו ברכה למעליוטה,

אין לנו ברכת המזון,

כי לחם אנחנו לא אוכלים כבר, עבר הזמן של

נכנס הזמן של

איסור

חמץ שזה היה ב-10 ורבע, 10 ו-20.

מצד שני, אני לא יכול גם לקבוע סעודה,

בסדר?

כי כדי שיהיה תעב ללילה, לכן מה יאכל?

יאכל את הדגים, בשר, ויוסיף לאכול משבעת המינים, פירות משבעת המינים. מה זה פירות משבעת המינים? תמרים או ענבים.

הנה עכשיו הגיע לשוק ענבים,

לקנה מקשרות טובה של הרב לנדה וכולי,

או העדה החרדית, צריך להקפיד על העניין הזה, לבדוק. כמו שצריך, אנחנו מקפידים על לנדה.

זה הכי טוב ביותר, אין את הבעיות וכולי.

קונה את הענבים,

בודק אותם היטב שאין בהם כל מיני חורים וזה,

השם ישמור מרעין בישין,

ומברך עליהם בורא פרי העץ, אוכל בשיעור, ולאחר מכן מתחייב בעניין של ברכה שנקראת ברכת מעין שלוש,

שבה מוסיפים ורצה ואחליצינו ביום השבת הזה.

זה העניין, כי בבורא נפשות הוא רוצה ואכליצינו ביום השבת הזה.

בסדר?

יש לנו או בעל המחייה, או ב...

מעין שלוש.

או ברכת המזון. ברכת המזון אמרנו לא אוכל, כדי שיהיה טעף, לכן

יאכל תמרים, מספיק שתי תמרים כדי להתחייב בברכת מעין שלוש, לכן זה לא מסובך.

גם אם אדם לא יאכל הרבה, ילך לנוח.

כשהוא הולך לנוח, שימו לב, לא אומר, הולך לנוח,

כדי שיהיה לי כוח בלילה, מה?

לעשות את ליל הסדר עד אחת וחצי.

לא.

היא שבת ליום טוב, אסור.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

כן.

אחינו בני אשכנז, כמו שאמרנו, השנה הם יאכלו קני דלח.

קני דלח זה כאלו, כמו... זה מיוצר מקמח טיופקה.

טיופקה זה נקרא. קמח טיופקה.

כן, מייצרים את זה מקמח. מכיר את זה? קמח טיופקה.

אה, מה אתה אומר? מכיר את זה או לא?

לא שמרתם על זה. יפה. תמיד יש חידושים בבית המדרש.

זה לא, זה קמח טיופקה נקרא. לא יודע ממה זה מגיע. זה כמו תבלינקה לבן. לבנקה נראה כמו אבן גיר.

הקמח.

כן, מזה הם עושים קציצות כאלו, שזה נקרא קני דלח.

ברכתם שהכל נהייה ודברו.

והם את זה אוכלים בתוך מרק, ופתרו את הבעיה לחיים טובים מול שלוש אשכנזים אוהבים מרקים.

זה טוב.

תודה. זה קמח מצה. אה?

אפשר לעשות מיקה מחמצה, נכון, אבל יקפיד על העניין הזה של אכילה עד שעה עשירית. כמו שאמרנו, עד שלוש,

שלוש חמישים ושתיים. זה המדויק.

אם אתם רוצים, עד שלוש חמישים ושתיים.

יפה מאוד.

טוב,

רבותיי היקרים, תם זמננו בסייעתא דשמיא. העיר עצום עזרת השם שלא תצא תקלה תחת ידינו. נזכה לשמר ולהדר בחג הפסח כהלכתו, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יחיש גאולתנו,

יבנה בית מקדשנו וישלח לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו.

אמן ואמן.

לכולכם ברכת פסח

כשר ושמח.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנאים הכשר אומר, עצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל,

וכך בעליהם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.