ערב פסח שחל בשבת | פסח תשפ"א | הרב שמעון משה חי רחמים שליט"א
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בהלכות
חג הפסח שחל במוצאי שבת השנה שנת תשפ״א,
ובו הלכות מיוחדות כהכנה בשייעתא דשמיא גדולה לקראת חג הפסח,
חג הגאולה,
שבשייעתא דשמיא נזכה לה בקרוב ממש, אמן.
השיעור יהיה מוקדש להצלחת עדיאל בן וינרה,
שיזכה בעזרת השם לזיווג הגון,
יעלה בתורה ויראת שמיים טהורה ובסייעתא דשמיא הגדולה
יבנה בית נאמן בישראל, אמן.
בפעם האחרונה, מוריי ורבותיי, שהיה פסח
שחל במוצאי שבת, זה היה בערך
לפני 13-14 שנה.
תשס״ח, אם אני מדייק,
זה היה.
בדרך כלל זה מצוי יותר בשבת או ערב שבת וכן על זה הדרך. הפעם זה נופל במוצאי שבת,
כיוון שזה נופל במוצאי שבת,
אנחנו צריכים לשים לב לכל ההלכות המיוחדות
ששייכות אצלנו השנה תשפ״א.
להזכירכם, ביום חמישי אנחנו עוברים, לא הזה, כן,
שלפני פסח אנחנו עוברים, דהיינו עוד שבועיים,
אנחנו עוברים לשעון קיץ.
משנים את השעון, גונבים לנו שעה, זה נקרא,
מהשעה 2 לשעה 3,
אז אנחנו צריכים להקפיד ולדייק בזמנים,
בזמנים כולם, כדי שחס ושלום, חס וחלילה,
לא ניכשל באיסורים כלשהם,
למרות שהשנה זה קצת שונה מכל שנה רגילה לגבי ההלכות
השייכות לפסח.
אז נתחיל.
בסייעתא דשמיא, ביום חמישי אנחנו עושים את מכירת החמץ.
מכירת החמץ פה בעיר תל אביב, ברוך השם אנחנו שותפים לה.
מספר שנים
מוכרים את כל החמץ של העיר תל אביב
יחד מה שנאסף פה מכל רבני השכונות,
מה שנאסף מכל החנויות, המפעלים והכול,
חלקם מגיעים לאתר הרבנות
בתל אביב
דרך האינטרנט
וכן על זה הדרך.
כל החמץ הזה,
בסייעתא דשמיא, יימכר
ביום שישי.
ביום שישי אנחנו נקרא לגוי מוחמד מיפו,
הוא כל שנה איתנו כבר במשך שנים, הוא גוי מיוחס.
למכירת חמץ לא לוקחים סתם גוי,
יכול להיות שאימא שלו בכלל יהודייה והוא מוסלמי מאבא.
לכן צריך לבדוק. היו במשך שנים כישלונות בדבר הזה, הזכרנו בשנים עברו,
שבמשך שנים ברבנויות מסוימות מכרו חמץ ליהודי ודאי מאמא
ולא ידעו שהוא יהודי ודאי.
לכן גם הרבנות הראשית לישראל יש לה גוי מיוחד
שהוא באמת עם
מה שנקרא בדיקה של שתי וערב עשו לו,
גם אצלנו פה ברבנות תל אביב.
הגוי הזה הוא גוי מיוחד.
גם הגוי שאנחנו מוכרים לו מכירה עצמאית
בחמישי בלילה, בנוסף, שאנחנו עושים לה קהילה,
גם הגוי הזה הוא גוי ודאי שנבדק כדת וכדין, וכל שנה הוא מתקשר. כבוד הרב, נו, השנה גם אני יכול לקנות את החמץ.
אולי יש עוד מקומות שאני יכול לזכות אותם.
אולי הם מקבלים קצת ממון,
אז הם אוהבים את זה.
אז הגוי הזה צריך שיהיה מיוחס וכולי. לכן המכירת חמץ השנה,
החל מראש חודש ניסן מתחילה לא לחכות לדקה התשעים.
למה השנה פסח נופל במוצאי שבת ואם אדם יחכה לדקה התשעים, מתי זה יהיה? ביום שישי אחרי שכבר מכרו את החמץ?
לכן
ברגע שאתה יודע שאשתך התחילה בניקיונות הבית לפסח,
כבר אתה יכול בערך לדעת איפה החמץ נמצא ולמכור אותו.
אנחנו נביא לכם פה בעזרת השם טופס,
גם יהיה באתר, יופיע טופס, בית המדרש גם,
לפי הטופס, על פי הטופס הזה אפשר למלות אותו בדיוק ולעשות קניין
למכור
את החמץ.
המכירה
צריכה להיות כמה שיותר מוקדם, לכן השנה הגבלנו להביא את החמץ עד,
בקהילה, כן, להביא את החמץ עד לשעה עשר בבוקר.
לא לחרוג את זה, לא לחכות ליום שישי,
כי יום שישי זה יום של טרחה,
ההכנות אחרונות לפסח,
כדי שלא יהיה מצב שאדם מפספס.
אני עד לכך שבשנים עברו התקשרו אליי אחרי שסיימתי ויצאתי מהרבנות כבר.
התקשרו אליי בעלי מסעדות, כבוד הרב, הכשרנו את הכל ולא מכרנו חמץ.
אנחנו צריכים לפתוח בפסח, מה אנחנו עושים?
או אנשים פרטיים בדקה התשעים, אפילו אחרי חצות היום כבר התקשרו.
וזה מכשול גדול, הם אמנם מפקירים את הכל,
אבל למה להגיע לדבר הזה?
לכן מראש חודש אדם לא יהיה עצלן.
ראש חודש, בעזרת השם, ביום ראשון הבא,
אדם כבר ייגש לרב, ימכור את החמץ ובכך
פתר את הבעיה.
לסעודות השבת השנה, דהיינו שבת הגדול פרשת צו,
אנחנו נצטרך להשתמש בפיתות ולא בחלות.
למה בפיתות ולא בחלות? היות והבית הוא נקי לפסח, כי מוצאי שבת זה כבר פסח,
כן?
אז אנחנו צריכים להשתמש בפיתות כדי שלא יהיו לנו פירורים.
אם אדם רוצה לאכול בחוץ, דהיינו בחצר שלו, מה טוב ומה נעים?
זה בסדר גמור.
כמובן בתנאי שעשה קודם לכן
בפסח שעבר עירוב חצרות שזה תופס לו לשנה.
אם לא עשה עירוב חצרות וזה לא החצר שלו כגון שהיא חצר של בניין של השכנים ולא עשה,
זה בעיה לאכול בחוץ. לכן יקדיש לו איזה פינה בבית,
איזה שולחן קטן,
שם עליו יאכל, יאסוף את כל הפירורים
קודם לזמן של ביעור חמץ וישליכם לאשפה.
נראה תכף איך עושים את זה בצורה נכונה ביותר,
ולאחר מכן אומר את הנוסח של כל חמירה לחיים טובים ולשלום.
יפה מאוד.
לכן, הטוב ביותר, כמו שאמרנו, להשתמש בפיתות.
מה קורה עם הסירים שאנחנו מבשלים?
יש איתם בעיה.
אדם שמקפיד לא לשטוף כלים בשבת משום כבודה של השבת,
הטוב ביותר שישתמש בכלים חד פעמיים. יש כאלה יוקרתיים, לא חייב את הפשוטים,
של העשרה שקלים, חמש מאות יחידות.
יש של ה-20 שקל, עשרה יחידות.
אז הוא קונה ככה משובח, כי זה לכבוד שבת קודש.
יש אנשים שרגילים לצלחות הסטנדרטיות, זכוכית, פורצלן, קרמיקה וכולי.
לכן, אין ברירה, הם יצטרכו
לשטוף אותם, ולשטוף אותם זה בעיה.
למה?
כי מה אתה עושה איתם אחר כך? זה צלחת של חמץ.
איך אתה תשטוף אותם? לכן, הטוב ביותר, מה לעשות?
להשתמש בחד פעמי.
המפה, כנל, הכל חד פעמי.
יותר מכך,
כדי שגם לא תשכח כלים של חמץ בחוץ,
כי הכלים הללו,
אומנם הם עצמם לא נמכרים,
אבל מה שנמצא בסביבתם, או מעורב, או שלא ניקית וכולי,
נמכרים זה חמץ,
שלפעמים הוא בעין ולפעמים הוא לא בעין, הם נמכרים לגוי.
היות והם נמכרים לגוי, החמץ הזה שנמצא שם,
וכלי החמץ אתה לא משתמש בהם בפסח, לכן,
עדיף לסגור אותם בארון המיוחד ולהשאיר אותם בצד, ובכך פתרנו את הבעיה.
אנחנו אצלנו נוהגים בבית לעשות את הדבר הבא, מיום רביעי,
שלושה ימים קודם השבת, כבר אנחנו מוציאים את הכול, מכניסים את פסח.
מבשלים בסירים של פסח,
לצורך העניין, בגלל הפיתות אוכלים בכלים חד פעמיים, ונגמר הסיפור.
ככה שמהכלים של פסח,
מזגנו לכלים הסטנדרטיים, החד פעמיים,
או לחלופין, לשים את זה בחמגשיות,
ונגמר הסיפור. פתרת את הבעיה, ככה לא הסתבכת עם כלים של חמץ,
בעניין של שטיפה ושימוש בהם.
כל האוכל שאנחנו אוכלים בשבת,
כמו שאמרתי, טוב ביותר לבשל אותו בכלים של פסח ולפתור את הבעיה.
השנה, דרשת שבת הגדול שנמסרת כל שנה בשבת, פרשת צו,
השנה היא נמסרת שבוע קודם.
למה היא נמסרת שבוע קודם?
לכן אנחנו מקדישים גם את השיעור הזה
ואת השיעורים הבאים מהסיבה שבן אדם צריך לדעת את כל ההלכות.
כבוד הרב, איך מכשירים כלי חרס?
כלי חרס אי אפשר להכשיר,
אין לו תקנה.
אין לו תקנה.
ולכן אדם צריך לדעת את כל ההלכות.
אדם רוצה להכשיר את הפלטה,
אדם רוצה לנקות את הברזים, לדעת מה לאכול.
השנה בסעודה שנייה ובסעודה שלישית, מה אוכלים השנה? חמץ אי אפשר לאכול.
אז מתי הוא יעשה את הסעודה? באיזה שעה יתפלל? וכן על זה הדרך.
לכן כל הדברים הללו בסייעת דשמיה קיבצנו,
כדי שכל העם ידע את המעשה אשר יעשה ולא יבוא חס שלום לידי כישלון.
לכן
בשבת הבאה,
שזה שבת פרשת ויקרא, שבת ויקל פקודש, שבת הבאה פרשת ויקרא,
אז כל רבני ישראל מוסרים את דרשת שבת הגדול.
יפה מאוד.
את סעודות השבת, כמו שאמרנו,
אנחנו עושים בביתנו, או לחלופין, אם יש לאדם מרפסת או חצר, כדי שלא יתערב פירורים של חמץ.
לאחר סיום הסעודה, אדם מכבד את הבית,
מטאטא אותו מפירורי החמץ שנפלו במהלך האכילה על ידי ילדים קטנים או אפילו על ידי עצמו.
אפילו שזה פירורים
שהם לא ניכרים כל כך, תאסוף אותם, תכבד. למה? לאחר מכן
אתה כבר, מה שנקרא, מכניס את אווירת הפסח.
שאני מכבד את הבית, אסור לי להגיד, אני מטאטא את הבית לכבוד יום טוב.
למה? כי זה מכין משבת
ליום טוב, זה אסור.
אבל לטאטא אותו סתם ככה, כדי שיהיה הבית, מה שנקרא, נקי ומכובד לכבוד חג הפסח, שלא ייכשר לך סלום בייסורים.
זה מותר. והיה אם בן אדם שכח.
חתיכת פיתה.
וואי,
אני רואה שהחתיכת פיתה נפלה מתחת לכיסא,
מה עושה איתה?
הגיע כבר זמן שביעור חמץ, שהוא בשבת,
שנראה אותו,
כופה עליו כלי,
אסור להרים את זה. ברגע שאתה מרים את זה, מגביה ג' טפחים, קנית את החמץ בחזרה.
אז לא שווה המכירה שעשית עם הגוי.
לכן הוא מגביה את מה?
אז להגביה, לא, הוא כופה עליו כלי,
מכסה אותו בכלי שלא ניכר החמץ,
מניח אותו בצד שלו בבית,
במוצאי יום טוב ראשון,
דהיינו ביום ראשון בלילה.
כן, בעוד שלוש שבועות יום ראשון בלילה,
אז זה מוצאי יום טוב ראשון, הוא מדליק מדורה ושורף את מה?
את הלחם הזה.
זה לא שייך לו, זה שייך לגוי.
אבל הוא שורף אותו, למה?
אסור שהוא יהיה ניכר, לא.
יש כאלו שאמרו, תשאיר אותו עד מוצאי פסח ואחר כך תזרוק אותו.
אבל בשביל ההרגשה,
יבוא ילד קטן ירים את זה, בטעות ייקח יאכל.
לכן, כופה עליו כלי, במוצאי שבת,
במוצאי יום טוב, שורף אותו.
יפה מאוד. אנחנו צריכים לדעת שבכל ערב שבת
יש לנו את העניין של מצוות ההכנה לשבת.
אדם עובד בעבודה עד חצות היום,
לא מעבר לכך. אני מבין שיש בעלי עסקים שאומרים, שמע, לא עבדנו כל התקופה הזאת, וקשה והכול, תעבוד עוד כמה שעות.
תעבוד עד שתיים,
גם ככה עכשיו משתנה השעון, נכנס שבת טיפה יותר מאוחר, אתה יכול בנחת. לא.
אדם משתדל עד חצות היום, בפרט בערבי ימים טובים.
יום טוב כמו פסח.
כתוב שאדם שעובד ביום טוב או בחול המועד, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.
אז לא חבל, אתה גם עובד קשה,
גם לא נהנה,
אתה והמשפחה שלך, וגם בסופו של דבר אין לך ברכה.
אז עדיף לקחת חל״ת ביום טוב.
יש פתרון. קח חל״ת מהבוס ביום טוב,
בחול המועד, תגיד לו, אני לא בא לעבודה, עזוב אותי,
תן לי, אני עם המשפחה נח, עכשיו יש זה,
יש קורונה, תן לי בשקט, הכל בסדר.
ככה תפתור.
תשתמש בפטנט הזה,
גם לפתור את עצמך כדי לשמוח את שמחת יום טוב.
לכן גם בפרשת צו השנה,
דהיינו בשבת הגדול,
כן, אנחנו מקפידים עד חצות היום לעבוד.
זה שייך גם לגבי תספורת.
אדם צריך להסתפר,
כי אחר כך זה ספירת העומר, אי אפשר להסתפר.
עד ל״ד בעומר, לספרדים,
לאשכנזים עד ל״ג,
ולמקובלים שנוהגים עד ליל שבועות.
אז מה אדם יעשה?
להיכנס לחג כשהוא מנובל בשערות ראשו,
וסקנו הכל ככה מסובך?
אדם צריך לסדר את עצמו, להתגלח, לסדר את עצמו וכו', לכבוד יום טוב,
להכין את עצמו לרגל.
איך יעשה את זה? אומרים חזל הקדושים,
קודם חצות היום הסתפר ונגמר.
והיה ואיחר ורוצה להסתפר אחרי חצות היום,
יאכול על ידי גוי או על ידי יהודי עני.
כך כתוב בהלכה.
יהודי עני מסכן לו מה לאכול להוצאות החג,
הוא אמר בוא אני אספר אותך תשלם לי 50 שקלים שיהיה לי מה לקנות לחג
יין לארבע כוסות, מצות, אין בעיה, יכול להסתפר אצלו.
אבל הטוב ביותר לעשות זאת קודם חצות היום.
אם מסתפר אצל גוי,
צריך להעמיד שומר על גביו.
למה?
למרות שאנחנו נמצאים בארצנו, הקדושה ארץ ישראל,
בכל אופן הגויים הללו הם מצויים אצל שפיכות דמים, הם שונאים אותנו.
היות שהם שונאים אותנו, יש חשש שהוא ייקח את הסכין
של המספריים או את הסכין של הטער שהוא מנקה מאחורה, מה יעשה?
ישחט אותו.
יגיד, זה קורבן פסח.
ישחט אותו.
כדי שלא יסתכן, צריך להעמיד יהודי על גביו,
שחס ושלום לא יעשה משהו, ידע לתפוס אותו ישר, יציל אותו.
יפה מאוד. כנראה לגבי הגעלת כלים.
אדם רוצה להגעיל סיר מסוים או כלי מסוים שהוא שייך לחמץ, עד מתי הוא יכול לעשות את זה? עד
יום שישי,
שעה קודם כניסת השבת.
עדיף לעשות עד חצות היום, לא מעבר לכך.
יפה.
אנחנו נוהגים עוד מנהג נפלא ביותר, והרבה נוהגים אותו,
לא לבשל ביום טוב.
יש אנשים שאומרים, כבוד הרב, אני לא אוכל אוכל חם.
אני אוהב את האושפלואו חם.
מה, אני רוצה לאכול אותו חם, לא אוהב אותו קר.
נכון, הכל טוב ויפה.
גם כשאתה שם על הפלטה זה חם, זה אותו דבר.
זה רק פה, בקופסה.
אם אתה אוכל אותו אחד לאחד, אותו דבר.
לכן אנחנו נוהגים לא לבשל ביום טוב. גם האישה צריכה לנוח ביום טוב.
היא מכינה את הכול מראש, מסדרים את הכול בסירים,
ולאחר מכן מוציאים ביום טוב מה שצריך, מניחים אותו על גבי הסיר,
ונגמר לחיים טובים ושלום. ככה שמחת החג היא באמת מושלמת אצל כולם.
לא רק אצל הבעל, לא רק אצל הילדים,
לא רק הבנים הבנות, אלא גם אצל האישה,
שהיא יותר מכולנו טורחת הרבה לכבוד הבית,
לכבוד בעלה,
וכמובן לכבוד משפחת ה...
דבר נוסף שאנחנו צריכים לשים אליו לב השנה, היות ואנחנו מדליקים נרות גם בערב שבת
וגם במוצאי שבת, שזה ערב יום טוב,
אנחנו נצטרך להכין פעמיים
את הפתילים של הנרות. אדם משתמש בפתיל צף.
פתיל צף, אתה מכניס
את השעם לתוך העיגול,
זה,
יש אומרים מתקן כלי, יש אומרים גמר מלאכה של מכה בפטיש.
עכשיו זה נעשה עכשיו כלי.
לכן עדיף להכין את זה מראש, פר הפתילים שאתה מדליק.
יש אישה מדליקה עבור
כל הילדים שלה, חמישה עשרה ילדים, מדליקה עשר נרות, נוסף לשתי הנרות שבת.
או אם שכחה פעם אחת כל החיים, מדליקה שלושה נרות הרי.
אז צריך להכין לה עשרה פלוס שלוש, שלוש עשרה נרות, כפול שתיים.
בסדר? כנ״ל לגבי מה אם היא מדליקה רק שתי נרות.
אז להכין לה שתיים לכבוד שבת,
זה מצווה של הבעל,
להטיב את הנרות, זה מצווה של הבעל לעשות את זה.
למה? היא כיבתה אורו של עולם, היא צריכה להדליק,
כפי שכותב הטור,
ובנוסף לזה הבעל הוא זה שצריך להכין לה.
הוא היה שייך גם בעניין הזה של חטא,
אכילת עץ הדעת,
לכן הוא שייך אצלה בשותפות הזו של כיבוי אורו של עולם,
לכן הוא יהיה שייך אצלה גם בהדלקה.
הנרות הללו שהיא אישה מדליקה זה לטובתה,
מה שנקרא, ולשמחת הבית. זה משרה אווירה.
כשיש חושך,
אדם שרוי בעצבות.
כשיש אור, אדם שרוי בשמחה.
ולכן מאוד חשוב הדבר הזה שאדם יכין את הנרות. אז מכינים כפול,
גם לערב שבת שתיים וגם לערב יום טוב. לא ביום טוב יכין,
אלא מערב יום טוב יכין.
עוד דבר שאנחנו צריכים להכין,
השנה היות ומוצאי שבת זה ערב חג,
אז אנחנו בקידוש עושים סדר, נראה אותו תכף, זה נקרא סדר יקנאז.
יין קידוש נר הבדלה זמן. בנר,
שזה הסדר השלישי,
אנחנו מברכים ברכת בורא מעורי האש.
זה הנר של המבדיל.
אז אנחנו צריכים להכין שני דברים. דבר ראשון, אנחנו צריכים להכין נר של 48 שעות,
ולהדליק אותו מערב שבת.
דבר שני, אנחנו צריכים להכין נר שהצורה שלו כמו של נר הבדלה, של אבוקה.
מה עושה בן אדם?
גוזר חתיכה מהנר הבדלה שלו,
ששם יש שתיים-שלוש פתילים,
מחמם אותו טיפה עם אש, מדביק אותו על איזה צלחת.
מדביק אותו על צלחת זכוכית, או צלחת פלסטיק, או צלחת, עדיף צלחת ברזל או זכוכית.
בסדר?
פלסטיק זה יותר מסוכן.
ולאחר מכן, את זה במוצאי שבת בקידוש,
שנגיע בקידוש של יום טוב, שהוא יגיד בורא מעורי האש, על מה הוא יברך?
הוא לא יכול לברך על נר אחד שאין בו דין של אבוקה.
הוא צריך לברך על נר שיש בו דין של אבוקה, שיש בו כמה פתילים.
לכן ידליקו את זה מנר אחר,
כן, מהנר האחר שדולט,
ידליקו, ואז מה שנותר זה חלק קטן, הוא יתקבה מאליו,
וככה פתר את הבעיה. כי לכבות אש ביום טוב, אסור.
להדליק אש לצורך מצווה,
כן?
או לצורך אוכל נפש מותר,
אבל לכבות זה אסור.
יפה מאוד. לכן זה פותר את הבעיה.
כן,
דבר נוסף,
אישה, בעלה הגיעה במוצאי שבת הביתה.
היא צריכה לדעת שמתי היא מדליקה את הנרות
של יום טוב.
נגמר שבת, היא לא יכולה להדליק בשבת את הנרות, נכון? שגעה רמה.
היא לא יכולה להדליק, עוד לא יצאה שבת.
מתי יוצא שבת? מסתכלים בלוח מתי יוצא שבת,
יפה מאוד, אז היא יכולה להדליק את הנרות.
הטוב ביותר, כפי שאנחנו נוהגים,
הבעל מגיע הביתה,
יש לו הזדמנות לענות אמן כמה פעמים בשנה על הברכה שאשתו מדליקה.
אז ברכת שיחיינו הספרדיות לא מברכות,
כי אחר כך הבעל אומר בקידוש ברכת שהחיינו וזה נקרא זמן,
ביקנאז,
בסדר של יין, קידוש, נר אבדלה, זמן.
אבל את העניין של מה, של שהחיינו אצל אשכנזיות, כן מברכות.
בסדר?
כשהבעל מגיע הביתה, היא מברכת את האישה להדליק נר של יום טוב בלי שהחיינו,
הבעל עונה אמן על הברכה שלה.
מה היא הרוויחה?
על עניית אמן גם הוא הרוויח שכר.
גם היא הרוויחה שכר שענו אמן על הברכה שלה.
גם הוא הרוויח שכר שענו אמן.
לכן,
טוב ונכון לעשות ככה.
זה לא חובה, אפשר לעשות בצאת שבת יום, ברוך המבדיל בין קודש לקודש, ולהדליק מהנר ששבת, מדליקה.
אפשר ככה.
אבל מה אכפת לך לחקוד עוד כמה רגעים שבעלך יגיע,
ואז השולחן יהיה מסודר והכול, ואז תתחילו?
כי גם ככה, לסדר את השולחן של ליל הסדר, אנחנו לא יכולים לסדר אותו,
אם זה השולחן היחיד בבית,
לא יכולים לסדר אותו מערב שבת.
אם יש שתי שולחנות, מצוין, אתה גדול, אתה מסדר לפסח עם כל הכלים, מכסה אותו,
שלא יש שם שום פירורים של חמץ, פתרת את הבעיה.
אבל בית אחר שאין בו,
יש בו רק שולחן אחד,
אז על אותו שולחן אתה אוכל חמץ, או על אותו שולחן אתה אוכל פסח.
לכן, אתה מרים את המפה החד פעמית, משליך אותה לפח,
שם את המפה החדשה, אתה לא יכול להכין בשבת בשביל יום טוב,
איסור הכנה משבת ליום טוב. מתי אני יכול להכין את שולחן הפסח אם ככה?
אני יכול להכין רק כשיוצאת השבת, לכן האישה
ברגע שיצאה שבת לזאת שמקפידה ברגיל, לזאת שמקפידה בזמן רבנותה, אומרת ברוך המבדיל בין קודש לקודש,
לא לקודש לחול,
כי זה יום טוב,
ולאחר מכן יכולה להכין את השולחן, את כל ההכנות והכול,
לליל הסדר.
דברים נוספים שאנו חייבים לעשות בערב שבת, כמו שאמרנו זה תספורת,
גזיזת ציפורניים, מקווה למי שנוהג
לטבול לכבוד יום טוב,
כן, כל זה צריך לעשות אותם עד חצות היום.
יש אנשים שלא מטלטלים,
לא סומכים על העירוב, לא מטלטלים.
אז הוא עכשיו רוצה לקחת
את הסידור שלו שאשתו קנתה לו מתנה לנישואין, סידור מעור, עם השם שלו,
בהקדשה אישית.
הוא רוצה לקחת את זה לבית הכנסת. מי שמטלטל וסומך על העירוב, אין בעיה.
מי שלא סומך על העירוב, צריך להביא מערב שבת את הסידור שלו של פסח, להשאיר אותו במקום שלו, בתא.
למה? איך אתה יכול לטלטל את זה בשבת אם אתה לא סומך על העירוב?
זה אסור,
בסדר? כנ״ל אם הוא הולך להתארח באיזה מקום והוא רוצה לקחת את המצות שהוא עפה בעצמו.
יש מצווה לאפות מצות
בחצות היום
של חג הפסח. השנה אנחנו לא יכולים לאפות בחצות היום של חג הפסח כי זה בשבת.
אז מתי אופים? בערב שבת.
אופים כל שנה אנחנו אופים מצות חצות.
גם שנה שעברה בקורונה שהתחיל
גם אפינו מצות.
לא ויתרנו על המצוות.
כולם אמרו בסגר ואנחנו היינו במאפייה.
זה מצווה, מצווה, עושים אותה בשלמות, לא מוותרים משום דבר. שומר מצווה, לא יודע דבר ה...
לא תקבל דוח מהשוטר, אל תפחד.
גם אם יהיה סגר עכשיו, לא תקבל דוח.
אתה הולך לעשות דבר מצווה,
הכל יהיה בסדר. השם
יסמא את עיניהם ונגמר הסיפור.
אז יש מצווה, השנה מקדימים את המצווה הזאת של אפיית מצות חצות היום
לערב שבת.
מכין את זה ונגמר הסיפור.
אז אני רוצה לסחוב את המצות הללו בשבת, ללכת למחותן,
כן? להתארח אצלו בפסח וכו'. אני יכול לסחוב את זה או אסור? למי שמטלטל אסור. זה טלטול.
אה, אבל זה דבר מאכל, כן, אבל בשבת עכשיו אתה לא אוכל אותו.
אתה אוכל אותו רק במוצאי שבת, בסדר?
לכן זה טלטול ולכן להביא את זה מערב שבת לבית שאתה מתארח בו בפסח וככה לפתור
את הבעיה.
ביום חמישי,
קודם השבת, זה יב' בניסן. שימו לב לזמנים, זה לא יג' בניסן כמו כל שנה, זה יום אחד קודם.
אז אנחנו עושים בדיקת חמץ.
השנה אנחנו גם מקדימים את תענית בכורות ליום חמישי.
לכן אשכנזים
נוהגים
חלקם להתענות.
השיטה המחמירה נוהגים להתענות.
בסדר? ככה דעת הרב אלישיב.
אם אדם לא יתענה ביום חמישי,
שזה השנה נופל ביום חמישי, תענית בכורות,
מתי יעשה את התענית, אומר הרב אלישיב? ביום שישי יעשה.
בסדר?
הבן אישחי הקדוש,
רבנו חיים, רבנו יעקב סופר,
עקב החיים הקדוש,
והרמה, כן? רבי משה ישרליש כותבים
שצריך להקדים להתענות ביום חמישי.
אל תחכה ליום שישי,
תקדים להתענות ליום חמישי. ככה באמת אנחנו נוהגים.
השנה תענית בכורות מוקדמת.
שימו לב, זה לא נופל ביום שישי,
אלא יום חמישי. למה לא יספיק אדם לעשות את העניינים שלו?
השולחן ערוך כותב, כיוון שזה נדחה, נדחה, לא צריך להתענות.
אה, אבל נוהגים להתענות הבכורות,
או שיש לבן אדם בן בכור,
או בת בכורה שהוא, האבא,
נוהג להתענות במקום הילד הזה או הילדה הזאת כי הם עוד לא הגיעו למצוות אז מה יעשה לא יתענה
אז יכול לפתור את עצמו בסעודת מצווה או בסיום מסכת הוא הולך לבית הכנסת שם עושים סיום מסכת
כל הזה פותרים את עצמם מהתענית אשריהם בטוב חלקם לוקח להם אחר כך כוסית יין
כמה מיני מזונות
והכל בסדר השנה בתענית בכל זאת אפשר להביא גם מזונות שהם חמץ כל שנה הם מקבלים להביא מזונות שהם של פסח
השנה אפשר להביא גם מזונות שהם חמץ
אתה לא חייב לאכול
אתה יכול לקחת קצת יין זה גם מספיק
העיקר שהשתתפת בסיום שמעת
אבל לא הבן שלו בן 14 יושן בבית
והוא בא במקומו לשמוע את הסיום מסכת זה לא עובד
אז זה שהוא בכור צריך לשמוע את הסיום מסכת
לא שמעת את הסיום מסכת לך לסעודת ברית מילה
שתתף בסעודת מצווה סעודת ברית מילה סעודת חתן וכלה כל הדברים הללו פותרים אותו מהתענית והיה ולא עשה גם את זה
צריך להתענות יפה מאוד
לגבי בדיקת החמץ אנחנו עושים אותה מצאת הכוכבים מסתכלים בלוח מתי זה זמן של צאת הכוכבים
אז אנחנו בודקים את החמץ. קודם הבדיקה של החמץ צריך להכין עשרה פתיתים,
כמו שאנחנו עושים כל שנה, שימו לב לדבר הבא, לא לעטוף אותם בנייר כסף.
אדם עוטף אותם בנייר כסף, שורף אותם למחרת בבוקר, זה נהיה לו פחם.
זה לא נשרף לגמרי, זה נהיה לו צנימים כזה.
לכן לא עוטפים אותם בנייר כסף,
עוטפים אותם בנייר רגיל או באיזה
גזר של עיתון, כן? לא של דברי תורה.
עוטף את זה, חתיכת נייר של מדפסת,
עוטף את זה.
אתה יכול להדביק את זה עם סלוטפ, אתה יכול לא להדביק את זה.
יש כאלו מהבוכרים נהגו לעטוף את זה בבד וקושרים את זה.
זה הכי טוב, אתה מדליק אותו, פשוט נדלק בשנייה אחת.
לשרפת חמץ, סליחה, את הפתיתים הללו שמים עשרה מקומות.
בגלל שזה ערב פסח השנה, שחל מוצאי שבת, וקשה,
ולאדם יש הרבה טרדות והכול, וזה שכח בדקה ה-90, וצריך להביא את המכנסה עם התופרת וכולי וכולי, שלא יפספס,
עדיף לרשום איפה שמים
את הפתיתים הללו, מחלקים לעשרה פתיתים.
לא צריך להחביא את זה לאבא שיהיה לו קשה, עכשיו הוא מחביא לו את זה בבוידם, לא.
ממה נפשך הוא יבדוק את החמץ?
אבל תשים לו את זה במקום שיהיה לו מונח טוב כדי שהוא יוכל להגיע לכל עשרה. והיה והוא פספס אחד, מה הוא עושה? אכל אותה.
אז הוא מבטל אותו בעניין של אמירת כל חמירה, ביטל אותו ונגמר הסיפור.
אבל השתדלו לשים את זה במקומות ניכרים, ואז הוא הולך ובודק. איך בודקים?
או עם פנס,
או עם נר, כל אחד קנה לילדים פנסים כאלה מהכל בשקל,
כן?
וקונה להם, והם הולכים בפנסים ובודקים.
אנחנו עושים חוויה, עושים חושך גם,
קצת שהם יבדקו בכל חדר.
אבל יש מקומות, להפך, תאיר את הבית, לא צריך לעשות חושך.
תאיר את הבית, תדליק את כל האורות, הלדים, הפלורסנטים, הכול, תדליק
כמה שיותר טוב. והבדיקה היא לא רק במקומות של העשרה פתיתים, אלא גם במקומות שדרך
להכניס בהם חמץ.
פעם, שהיינו אוכלים עוד במבה,
ברוך השם, היום אנחנו לא אוכלים את הדברים הללו.
כל העניינים של התעשייה והכול, הכול, יש שם חומרים מסוכנים.
לא שהם חושבים ויטמינים, זה חרטות.
זה הכול שקר, הם חושבים כדי שיקנו.
הפעם שהילדים היו אוכלים במבה, אז איפה תפסתי בבדיקת חמץ פעם אחת במבה? לא תאמינו.
במנעול של המפתח אפס.
שם החביאו הילדים, דחפו את זה בפנים. החביאו שם שאריות של במבה.
זה הבמבה הזאת, זה חמץ.
אז מה יצטרך? להביא את המברגה, לפרק את המנעול,
לנקות שם עם השואב,
אז לא היה את הג'ייסון הזה, שהשואב כל פינה.
אז היה שואב עם החוט והזה, כבל.
אז שם אתה מנקה את זה ונגמר הסיפור.
כי דרך להכניס חמץ, אדם הגיע לבית הכנסת,
הביאו לו מיני מזונות.
הביאו לו כל מיני דברים שיש בהם חמץ, או חשש חמץ, או תערובת חמץ.
כל הדברים הללו צריכים ניקוי.
לכן,
טוב שיש פעם בשנה ניקיון יסודי שנקרא ניקיון לפסח. למה?
אם בן אדם לא היה עושה פעם בשנה, מתי ינקה את הבית שלו?
הכל יישאר לכלוך ואבק וכורי עכביש.
לכן, אדם, טוב שיעשה את הניקיון, טוב שיסדר, וגם שבודק, יבדוק.
ועל זה נאמר,
חזון איש הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה טורח ובודק
הרבה הרבה זמן את החמץ.
הוא אמר, כבוד הרב, ביטול תורה. הוא אמר, לא, לא.
זה המצווה של בדיקת חמץ, זה לא ביטול תורה.
זה המצווה לבדוק בחורים ובסדקים, כפי שכתבו חזון, ולכן מפסיקים ללמוד תורה, כיוון שהגיע הזמן של בדיקת חמץ,
מפסיקים ללמוד תורה.
למה?
כדי שיבדקו את החמץ כהוגן. ועל כל פסיעה ופסיעה שאדם בודק וטורח ומזיע,
על זה הקדוש ברוך הוא מביא לו שכר, כמו השכר פסיעות,
שבן אדם עושה אותו דבר ומקבל על זה שכר מיוחד.
אז זה לגבי העניין של בדיקת חמץ. סיים את הבדיקת חמץ, כופה עליו כלי
עד הבוקר. בבוקר,
כשהוא לוקח
את החמץ לשרפה, מה הוא עוד לוקח איתו?
אז הספרדים שלא שורפים כמו האשכנזים בזאת חנוכה, ביום השמיני של חנוכה, את הפתילים
של החנוכיה, שומרים אותם יחד עם הפתילים של שבת ויחד עם השלושה מינים, לולב,
ערבה והדס.
את כל זה שורפים יחד במדורה שנקראת מדורת ערב פסח.
יפה מאוד. אפשר גם לשרוף שם תשמישי מצווה,
כגון חוט של ציצית שנקרע, וכן על זה הדרך.
כל תשמישי המצווה שורפים אותם, בסדר?
אז את כל הדברים הללו אדם שרף, פתר את הבעיה.
אבל רגע, לא הבנתי, כבוד הרב, מה עם כל החמץ שנאכל בשבת?
אז אנחנו צריכים לשים לב, לשבת אנחנו משאירים חמץ רק מה שאנחנו צריכים לאכול.
אתה נוהג לאכול שתי פיתות?
בלי עין הרע, אז תשאיר לך שתי פיתות לכל סעודה.
סעודה ראשונה, סעודה שנייה.
אתה אוכל פיתה אחת, פיתה אחת, ככה פר כל האנשים שנמצאים בבית,
ופתרנו את הבעיה.
שרפת החמץ צריכה להיעשות עד השעה 11 ועשרה, 11 ורבע, לא יותר מזה.
למרות שלפי ההלכה אפשר גם לעשות עד כניסת השבת,
אבל איך להתכונן לשבת אם יהיה במדורה כל היום?
לכן עד 11 ו-20, קודם חצות, מעט קודם חצות היום,
אז הוא שורף את כל החמץ.
הוא לא אומר את נוסח כל חמירה, למרות שכתבו שיגיד גם כל חמירה,
ואחר כך בשבת,
אחרי שהוא סיים לאכול וצחצח את השיניים והכול,
גם יגיד אמירת כל חמירה.
אבל לא חובה.
מסיים את הכול, שורף את הכול,
אוסף את מה שהוא שרף,
ואת האמירה של כל חמירה שבדרך כלל עושים כל שנה, שימו לב לטעות הנפוצה.
אנשים מביאים כיכרות של חלות שלא אכלו, נשאר להם המקפיא.
שורפים את זה, זה נשרף רק מבחוץ, מבפנים נשאר לחם שלם.
נהיה צנימים מבחוץ, מבפנים שלם.
הוא אומר, אני עכשיו אוכל את זה, זה טוב?
הוא יכול לאכול את זה, אין בעיה. שלוף את זה החוצה מבפנים, תאכל.
אפוי טוב.
הבחור שרוף, לא טעים בפנים, טוב.
איך שרפת? איך אתה אומר על זה
כל חמירה?
אדם צריך לשרוף את זה עד שזה לא ראוי למאכל.
אז הוא יכול להגיד כל חמירה.
לכן, תשים על זה איזה בנזין, משהו טרמפנדין קצ'
הדליק את זה, שיישרף טוב. גמרת לשרוף את זה,
הבן אדם עושה בכניסה לחצר שלו, בכניסה לרחוב שלו.
כל הפסח הוא עובר, היי חמץ,
מה המצב? רואה את זה, מה זה שווה?
תאסוף את זה, שים את זה בפח אשפה. גמרת, תכבה את זה, שים בפח אשפה.
ככה שהרחוב יישאר נקי, לא רק לך,
כי אם זה ברשותו,
ברשותו של אדם קונה לו.
אפילו שהוא מוכר את החמץ הזה. אז בל ייראה, אנחנו אומרים, הוא בל יימצא.
לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה שהחמץ לא לשייר אותו אחרי השרפה,
לאסוף אותו, להשליך אותו אל האשפה.
הטוב ביותר השנה, ובעזרת השם אנחנו נשתדל גם להקדים פה, בבית הכנסת,
כן, לעשות את תפילת שחרית של שבת מוקדמת מהרגיל.
למה?
כי את האכילה של
סעודת השבת השנייה, בערב שבת זה ראשונה,
סעודת שבת השנייה, אנחנו חייבים לעשות אותה
עד לזמן של סוף אכילת חמץ.
זה באזור
עשר ועשרים, עשר וחצי, פלוס מינוס.
אז איך אדם יספיק? רק עזר בבית הכנסת כבר זה, יסתבך.
מה יעשה?
ואחר כך יש לנו גם סעודה שלישית לאכול, אבל בלי חמץ.
אז מה יעשה?
אז יש אנשים,
אומרים, עזוב אותי, כבוד הרב, לא מסתבך, הוצאתי כבר כלים של פסח.
חוץ מערב שבת שאני אוכל פיתה,
נגמר הסיפור, אין לי שום חמץ. אז מה הוא אוכל? הוא אוכל מצה מטוגנת.
או מצה עשירה. מה זה מצה עשירה? מצה שנלושה במי פירות, כגון במיץ תפוזים.
לקחו את הקמח של המצה,
לשו אותו יחד עם מיץ תפוזים,
כן?
ואפו את זה, עשו את זה מצה.
המצה הזאת,
הוא אוכל אותה בסעודת שבת בבוקר.
בסדר? או מצה מטוגנת או מצה עשירה.
הוא חייב לאכול דבר שמה שברכתו המוציא לחם מן הארץ, סעודת השבת.
נכון? לומדים את זה מהעניין של המן.
והיה לחם משנה וכולי וכולי.
לא נרחיב בזה.
היות והוא חייב לאכול המוציא, מה יעשה? לא יכול לאכול עוגיות ויגיד לו, זה מזונות, אולי בסדר.
לא טוב הדבר הזה.
לכן יאכל מצה עשירה.
הטוב ביותר, להקדים את התפילה, תפלל בנץ,
או תתפלל מוקדם יותר,
שעה שבע תעשה תפילה.
תשע וחצי אתה מסיים, לא מאריכים בשבת הזו בניגונים.
קוראים את הקריאה כמו שצריך, הכל.
כדת וכדין, תפילה, כמו שצריך.
בתשע מגיע הביתה, מיד עושה את הקידוש,
אוכל את החמץ
האחרון שלו, יחד עם האוכל הכשר לפסח, בסדר?
מסיים אותו, ניגש,
מנקה את הפה שלו טוב-טוב. אדם צריך להיזהר, אדם שיוצא לו דם מהשיניים לא יכול לצחצח
שיניים בשבת.
יש מכשיר כזה,
הוא לא חשמלי.
הוא מחובר לברז. יש כזה חשמלי ויש כזה לא חשמלי. זה נקרא סילונית.
או אשכות דנטלי, או קיסם.
אדם צריך לנקות היטב שלא יישאר חמץ. למה בלילה
הוא אוכל את המצה לתיאבון,
הוא עכשיו ילעס,
יתערבב לו החתיכה של המצה עם החתיכה של החמץ.
לכן מאוד צריך להיזהר בזה. תכף נראה מה חומרת האשכנזים
לגבי שיניים תותבות,
לגבי סתימות ולגבי חורים.
זה אשכנזים מחמירים בזה מאוד.
אנחנו הספרדים יותר מכירים.
לכן אדם סיים מוקדם את הסעודה.
אחרי הסעודה ניקה את הכל כי בית הבית צחצר את השיניים, סידר את עצמו.
הולך לישון לחיים טובים מול שלום.
אשכנזים עושים משהו אחר, תכף ניגע בזה גם.
ואז לפני שהוא הולך לישון, מה יגיד? קול חמירה וחמירה דיקה ברשותי.
וחזית הודלה חזית.
וביארתה הודלה ביארתה לבטיל ולהווה כהפרה דה רעה. ככה ג' פעמים. בנוסח השלישי אומר לבטיל ולהווה,
מוסיף מילה הפקר,
כהפרה דה רעה.
כי במכירה של החמץ שאנחנו עושים, אנחנו עושים תנאי עם הערבי,
עם הגוי, שאת החמץ שאנחנו נמכור, מוריי ורבותיי,
עד מתי הוא יהיה מותר לנו לשימוש?
עד
ליום שישי, לכניסת השבת.
בשעה של כניסת שבת, אז כבר זה לא שייך לנו. זאת אומרת,
חצות היום, מה שעושים בדרך כלל במכירות.
אבל אני אוכל את הפיתות הללו.
כן, אבל מהפיתות הללו לא נשאר לי שום דבר.
אז או שאכלתי הכל ויצא, כן?
אז לא נשאר לערבי שום דבר מזה,
או מה שנשאר זה פעורים שהוא מוותר עליהם.
אם זה פעורים שהוא מוותר עליהם, לכן אין בעיה,
ולכן הערבי זה לא נכלל במכירה.
ולכן זה הבעיה שאמרנו, שלא להשאיר חמץ וכולי בכמויות כאלו גדולות,
כדי שאחר כך לא יהיה לו מה לעשות עם זה, למעט אם זו כמות מסחרית או שהוא רוצה לשמור בגלל המצב והכול,
אז זה משהו אחר, את זה הוא יכול למכור.
לכן גם סעודת השבת היא תהיה, כמו שאמרנו, מסודרת ומהירה, כדי שהוא יוכל להכניס את הפסח באמירת כל חמירה,
וככה יגיע לחיים טובים ולשלום.
עכשיו נעבור לעניין של השיניים. אין פה רופא שיניים,
אז בואו אני אגלה לכם סוד.
בשיניים תותבות אנחנו הספרדים מוציאים אותם אחרי שאכלנו,
מנקים אותם, היטב מצחצחים אותם, שוטפים אותם,
ונגמר הסיפור, פתרנו את הבעיה.
אחינו האשכנזים, הם עושים להם הגעלה.
מערים עליהם מים רותחיים מכלי ראשון.
בשבת אתה לא יכול לעשות הגעלת כלים,
כי את כל הכשרה של הכלים, מתי עושים אותה?
עד יום שישי, נכון? אמרנו, אי אפשר לעשות בשבת.
את כל ההכנות.
לכן אשכנזי השנה הסתבך.
או שהוא לא אוכל חמץ,
או שהוא לא משתמש בשיניים.
ישאיר את השיניים תותבות בקופסה.
כי אין לו גם תותבות לפסח, גם תותבות לכל השנה.
יש לו תותבות אחת.
אז למה? כי בספר מועדים וזמנים הוא כותב שצריך 42 שעות קודם פסח
לא לאכול חמץ.
כי אחרת זה נבלע בתוך הזה והוא צריך להכשיר את זה.
אז אשכנזים הסתבכו.
לכן רוב האשכנזים שאני דיברתי איתם
ושאלתי וחקרתי מה הם עושים, הם אוכלים
דברים שהם
שייכים לפסח,
אבל הם לא אוכלים אותם בעצם בפסח,
כמו מצה מטוגנת, מצה עשירה וכדומה. אין להם ברירה שנה.
בסדר?
אז זה מה שהם יאכלו,
יטגנו מצה וכולי עם ביצה ויאכלו את זה.
אנחנו הספרדים
יכולים לאכול, לאחר מכן צחצר את השיניים תותבות, נגמר.
האשכנזים מחמירים עוד דבר,
שימו לב, בשונה מהספרדים.
האשכנזים אומרים, בשיניים שיש להם חור
או יש להם סתימה, זה גם בעיה.
לכן גם תקפיד לא לאכול.
זה ככה הוא מביא שם בספר מועדים וזמנים, שגם בזה להחמיר.
לכן, כמו שאמרנו,
הפתרון שלהם זה בעניין של מטוגנת או מצה עשירה,
פתרון את הבעיה.
נשאר לנו פירורים, מה אנחנו עושים איתם?
אז יש לנו כמה פתרונות.
פתרון ראשון, לשרוף אי אפשר, נכון?
אז פתרון ראשון, אני שופך עליהם
חומר שהוא לא ראוי,
יהיה הפירורים האלו לא ראויים למאכל כלב, כגון אקונומיקה,
כגון חומצה,
כגון סבון. כלב לא אוכל סבון, נכון? יפה מאוד.
פוררתי את זה, שפכתי על זה, וזרקתי את זה. איפה אני זורק את זה? לא בפח שלנו.
היה לשאול אותו בפח הציבורי.
אני מראה שזה הפקר, לא שם את זה בפח שלי.
זה בפח הציבורי.
והיה אם שם בפח שלו, לא קרה כלום, כן?
אבל עדיפות היא לשים את זה בפח הציבורי.
נפקא מינא, למי שלא מטלטל בשבת, להשתדל לא להשאיר,
שלא יהיה את הבעיה של הטלטול.
אני יכול לתת את זה מתנה לאריתראי. יש פה מלא אריתראים, תן לה מתנה אחת, הפירורים של החמץ, קח אותה, מתנה.
זה שלך, זה גם פתרון.
בסדר?
יפה מאוד. פתרון שלישי, זה יכול לשים אותם, להשליך אותם לתוך האסלה,
ושם את החומר של ה... כן, פירורים, פירורים קטנים אלה, פחות מכזית,
לא משנה, בגלל שזה פחות מכזית, אני יכול.
משליך אותם לתוך האסלה, שם עליהם את האקונומיקה,
שהופך מים לחיים טובים ולשלום.
אתה הבאת תמיהה טובה, אבל זה לחם, איך זה יכול להיות?
אם זה, כמו שאנחנו רואים, זה לחם, איך זה יכול להיות? אז איך אנחנו שורפים את החמץ?
לכן בנוסח של אמירת השרפת החמץ, גם זה, גם ביזיון לכאורה.
לכן אנחנו רואים כל חמירה וחמיה אדיקה, ברשותנו, אנחנו רואים את זה בארמית ולא בעברית,
מהסיבה שהמלאכים לא יקטרגו עלינו.
הבן שלך, בורא עולם, הוא כל הזמן מבקש ממך מזון ואוכל, נכון?
ופתאום עכשיו הוא שורף את הלחם, הוא לא מתבייש?
מה זה, כל העולם רעב והוא שורף את הלחם?
אותו דבר פה, לכן אנחנו מפוררים את הפורים הללו פחות מכזית,
פחות מ-30 גרם, פחות מ-27 גרם,
מפורר אותם באסלה, זה ממה שנותר,
כן? זה לא פירוי, אם עכשיו יש לו חלה גדולה,
הוא משאיר בכוונה חלה כמו כל שנה לשרוף, לא?
פורים קטנים, אז הם פחות מכזית,
מפורר אותם, מוריד מים וזה נגמר, זה הולך למקורות, אין בעיה עם זה.
זה לא יעבור שם ברשת,
זה אחר כך יסתנן ונגמר הסיפור.
יפה מאוד.
והיה ונשאר לו חתיכה גדולה ושכח לשרוף, כמו שאמרנו,
קופא עליו כלי,
מוציא יום טוב ראשון, ישרוף אותו.
כן,
העניין הזה של מצע השירה והכול וכולי, זה גם למי שאיחר לתפילה, לא בא לתפילה בנץ, או לא בא לתפילה מוקדמת,
פספס,
הגיע לתפילה מאוחר,
שעה 11,
והלך להתפלל בחב״ד.
ב-11, 11 ורבע הגיע בשבת, מה יאכל השבת?
מה, הוא לא יכול לאכול את החמץ,
בסדר? גם לא יכול לגעת
בו כבר, הגיע זמן איסור שלו של החמץ. לכן אין לו ברירה, אוכל, כמו שאמרנו, מצה עשירה ומצה מטוגנת,
ונגמר הסיפור. כשאדם אוכל מצה מטוגנת, מה מברך עליה?
בתחילתה מוציא לחם מן הארץ. למה?
כי זה כבר נחשב הלחם שלך.
לכן המוציא,
אכלת כמו שצריך מבחינת שיעור, אתה מברך לאחר מכן ברכת המזון.
אבל אם הוא אוכל מצה עשירה שנלושה במי פירות,
בתחילה מברך עליה מזונות,
ולאחר מכן מברך עליה ברכת מעין שלוש.
יפה מאוד.
יש פתרון נוסף.
מה קורה?
אין לי לחם עכשיו. לא השארתי לחם בגלל פסח,
מצד שני גם אין לי מצה עשירה. מה אני עושה?
אז הפתרון הוא לאכול או בשר או דגים.
יעשה יחניק כזה, יאכל בשר ודגים.
זה הפתרון.
בסדר?
יפה מאוד. האשכנזים מצאו לנו פתרון על הפתרון.
הוא אומר, רגע, רגע, מה קורה עם סעודה שלישית? אומר האשכנזי.
מתי תאכל סעודה שלישית?
סעודה שלישית אנחנו יכולים, שימו לב, רבותיי, לאכול עד השעה 3.40. למה?
כי בלילה יש לי את הארבע כזה איתות שאני צריך לאכול,
המחמירים חמישה כזה איתות,
אני חייב לאכול את המצות בלילה לתיאבון.
בדרך כלל כל שבת אדם אוכל את העוסבות, החמין,
הוא מרגיש עד יום ראשון בבוקר שבע.
ולכן יש את הסגולה של להשאיר את האוכל עד יום שלישי של שבת, זה מחזק.
מכירים את הסגולה הזאת? זה לבוחרים.
כן.
עכשיו הוא אומר, אני צריך לאכול במוצאות, איך אני אוכל את המצות? לכן
הוא צריך לאכול לצעודה שלישית מוקדם. ממתי אפשר להתחיל לאכול? משעה אחת בצהריים.
הלך להתפלל מנחה, חוזר הביתה, אוכל סעודה שלישית.
עד מתי? עד השעה שלוש ארבעים.
לא יותר מזה.
אחרי זה כבר אסור לאכול.
אסור לאכול.
האיסור הזה הוא גם בשנה רגילה של פסח.
שעון חדש. כן, מבחינת שינוי השעון זה עוד משהו.
יפה מאוד. האשכנזים באו ומצאו פתרון. אמרו, אתה יודע מה תעשה?
תקום בבוקר לתפילה מוקדם,
תאכל
פת בשיעור של קביצה, 54 גרם,
אחרי חצי שעה
תאכל סעודה שלישית.
מבחינתם זה בסדר. למה?
כי מבחינתם אין בעיה לאכול מיד אחרי סעודה שלישית.
אנחנו,
לפי מה שפסק מרן בשולחן ערוך, אנחנו לא יכולים לאכול סעודה שלישית
כל זמן שלא הגיע זמן תפילת מנחה.
לכן אנחנו לא יכולים לעשות את זה. מה נעשה?
לכן חייב קודם כל להגיע לזמן של תפילת מנחה, זה בערך שעה אחת,
כן? 12 וחצי, רבע לאחת, אחת,
ואז הוא יכול לאכול.
נכון, בסדר? לכן ככה אנחנו נוהגים הספרדים.
יפה.
דבר נוסף, בואו נזדרז. ביעור חמץ, כמו שאמרנו, שעה 11 ורבע, 11 ו-20,
אז הוא מבאר את החמץ ואומר כל חמירה ונגמר הסיפור.
בתפילת ערבית של מוצאי יום טוב,
אנחנו מתפללים אותם מהסידור של פסח.
אנחנו צריכים לשים לב לנוסח.
הנוסח הוא לא כמו כל שנה למעלה,
אלא קטע של החלק למטה,
פסח שחל במוצאי שבת.
כתוב שם בכותרת יום טוב שחל במוצאי שבת, אנחנו אומרים ותודיענו
משפטי צדקיך וכו' וכו', זה הנוסח של ותודיענו
בתפילת הלחש.
בימים הביתה האישה אמרה באורך המבדיל הכל של החול, הדליקה את הנרות וערכת לתיקר של יום טוב,
ספרדיה לא מברכת צ'כיינו, אשכנזיה כן מברכת
ואז ניגשים לקידוש שולחן ערוך ומוכן ומסודר.
סליחה, דבר נוסף שכחתי להגיד
ונדבר על זה בעזרת השם גם בשבת הקרובה והלאה ובזה
לחיים טובים ולשלום,
נסיים את השיעור.
אנחנו צריכים להקפיד להכין את כל הכזיתות מראש. לפעמים בן אדם מגיע לסעודה של פסח,
הוא לא שקל את הכזיתות, עכשיו ארבעים איש מחכים לו,
עשרה אנשים מחכים לו, אבא אני רעב, רוצה לאכול כבר.
מה אתה, לא אכלתי משעה שלוש.
אני רוצה לאכול, איפה הכרפס שלי? איפה החזרת שלי?
איפה הזה שלי? איפה הכזית שלי השני?
איפה הכורך שלי?
איפה החרוסת?
לכן חכם עיניו בראשו, מה עושה? שוקל את הכל.
מראש מכין בשקיות.
אתה, הנה ארבע כזיתות שלך. הנה אתה ראובן, ארבע כזיתות שלך שמעון.
גברת, זה, הנה הכזיתות שלך. הנה אשתי היקרה כזיתות שלך. ככה מכינים את הכל, הכל מסודר.
פתרת את הבעיה ככה, אתה יכול להתחיל את ליל הסר כי הלכתו. מגיעים לקידוש.
הדבר הראשון שאנחנו עושים, מה זה? את סדר הקידוש. סדר הקידוש שנה הוא שונה.
הוא לא כמו יום טוב.
ותיתן לנו באהבה, מועדים ושמחה עם ששון את יום
חג הפסח הזה, יום טוב, יקריאו של זה וכו'. אין לנו את זה השנה.
אנחנו אומרים השנה נוסח אחר. מהו הנוסח? קודם כל, סברי מרנן, בורא פרי הגפן.
דבר שני, אנחנו אומרים, אשר קידשנו מצודה וציוונו ותיתן לנו.
לאחר מכן אנחנו אומרים, בורא מורה אש על הנר הזה ששבת שמדליקים איתו תעבוקה קטנה.
לאחר מכן אנחנו מוסיפים ברכה של המבדיל בין קודש לקודש.
והאחרונה, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, יושבים,
שותים באסיבה את מה? את הכוס של הברכה,
כל המשתתפים כולם אחרי שהם עזבו להם את הכוסות,
ונגמר. מה עם בשמים?
נוהגים איך במוצאי שבת בשמים? בשמים לא מברכים מוץ שבת הזה. למה?
כי יום טוב, הנפש היתרה לא יוצאת, היא ממשיכה.
לכן במוצאי שבת של פסח, של שבת הגדול,
אתם תרגישו אחלה.
לא כמו במוצאי שבת רגיל, שמרגישים הרגשה כזו לא טובה.
אוף, הנשמה היתרה יצאה, אדם מרגיש עייף, קשה לו.
הוא ירגיש בכוחות מיוחדים, הוא בא לפסח, משהו מיוחד.
למה?
כי הנפש היתרה נשארת.
לכן לא מברכים על הבשמים.
כי עיקר תקנת הברכה על הבשמים להשיב את הנפש היתרה.
אנחנו צריכים לשים עוד דבר אחרון.
לב, בנוסח כתוב שם,
וקידשת, קידשת והבדלת,
כדי לא לערבב ביחד את המילים הללו, קידשת והבדלת בנוסח של הקידוש,
לשים לב, להגיד את זה מתוך הסידור מילה במילה,
לאט לאט, כדי שבעזרת השם,
הקידוש גם יהיה כמו שצריך. לפעמים בן אדם אומר קידוש, בולע את המילים, אף אחד לא יודע. רגע, מה עכשיו, שעיינו?
או עכשיו בורא מורא האש.
על מה בירכת אבא?
הוא מתעצבן, ובפסח אסור לכעוס. אדם כועס בפסח, כל השנה יהיה לו כעס.
אדם שמח, כל השנה יהיה לו שמחה.
לכן מאוד מאוד מאוד חשוב הדבר הזה,
שאדם יגיד את הכול מילה במילה, כי פסח זה פעם בשנה.
אז אם זה פעם בשנה, תשקיע בו,
תעשה אותו על הצד הטוב ביותר. ברוך ה' אל העולם,
אמן ואמן.
רבי חנינה בן הקשיא אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך בעליהם תורה ומצוות שלמה, אדוני חפץ למען צדקו,
יגדיל תורה ויאדיר.