בשעת הייסורים והגזירות מה התרופה? | הרב אמנון יצחק
בשעת הייסורים והגזירות מה התרופה?
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (שמות כ"ז כ')
מובא במדרש הדא הוא דכתיב "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר" (ירמיהו י"א ט"ז). וכי לא נקראו ישראל אלא בשם זית בלבד? והלא בכל שמות אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל. אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו, מגרגרין הכוונה מורידים גרגר גרגר, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנים אותו במטחן וטוחנין אותו, ואחר כך מקיפין אותו בחבלים ומביאים אבנים ואחר כך נותנים את שמנן. כך ישראל, באין אומות העולם, וביבי דיקי, וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותם במסכות וכופתים אותם בַקוּלרים, דהיינו סגרים, ומקיפים אותן תרתיותין, דהיינו שמים עליהם שומרים, ואחר כך עושים תשובה והקב"ה עונה להם.
אז כמו שהזית עובר תהליכים של חביט חביט עד שיוצא ממנו השמן, ככה ישראל עוברים, ואומות העולם והיהודונים שעושים לנו את זה פה, וממשלת הפלסטלינה, עושים להם חובטים אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתים אותם ומקיפים אותם, ורק אחרי זה עושים ישראל תשובה, נזכרים לעשות תשובה, ואז הקב"ה עונה להם. אז הוא מחכה למה? לכל החביט, בשביל שיחזרו בתשובה.
על פי זה מבארים את הגמרא בחולין (מ"ו) ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא, הגיע חיל גדול של אויבים לפומפדיתא, ערקו רבה ורב יוסף, ברחו. רבה ובר יוסף. פגע בהו רבי זירא, באופן פתאומי פגש אותם רבי זירא בדרך, אמר להם ערקואי? בורחים? כזית שאמרו במקום מרה ובמקום חיותא. זאת אומרת, אם נשאר כזית מהכבד של הבנאדם או של הבהמה, בדרך כלל מדובר על בהמה, אם נשאר כזית מהכבד של הבהמה במקום שהוא מחובר למרה, או במקום חיותא שהוא תלוי בצד הימני למטה מדלדל, אם הוא נמצא בשניהם עדיף, אז יכולה לחיות הבהמה.
עכשיו מקשים שרבי זירא נפגש עם אנשים שבורחים מאימת מוות והם שבורים ורצוצים, צריכים לעודד אותם, מה הוא אומר להם עכשיו דין בטרפות?! באמצע הבריחה הוא עוצר אותם ואומר להם דין בטרפות. מתרצים על פי המדרש שאמרנו קודם, מה היה המדרש שאמרנו קודם? זית רענן. עם ישראל הם כמו זית שרק אחרי שחובטים אותם אז הם מתעוררים בתשובה וכולי. אז מתרצים לפי המדרש הזה כי באמת הוא עודד אותם. כי אמר להם כזית שאמרו במקום מרה, אם נשאר כזית מהכבד במקום שהמרה נמצאת שמה, אז זאת אומרת בזמן שמר לעם ישראל, זה החיותא שלו! אז אפילו אם מתמעטים ונשאר, אבל במקום של מרה, במקום של צרות מרות, כל הייסורים האלה מתחילים להעיר לו, כמו הזית אחרי שחובטים אותו הוא נותן שמן. אז הייסורים האלה צריך להתעודד שהם באים לעורר אותנו כדי שיעור השמן וננצח את האויבים. אבל זה על פי המדרש ועל פי דרוּש.
על פי הפשט אפשר לבאר כך, חכמים זכרונם לברכה הקדושים כשהיו שבורים ורצוצים ממצבם, אז ידע רבי זירא אם הוא יגיד להם דין חדש שהם לא שמעו עד עכשיו הוא יעודד אותם בזה, כי אין שמחה כהתרת הספקות. אם אתה לא יודע איזה דין מסוים ובא מישהו וביאר לך את הדין, אין שמחה כהתרת הספקות. ועל ידי ההלכה החדשה שהוא אומר להם בזמן שהם בורחים, הוא ידע שהם ישכחו את הצרות, והוא יגרום להם לשמחה פנימית. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" (תהלים קי"ט צ"ב). כל הצרות שעבר דוד המלך, מי ניחם אותו? התורה הקדושה. כי שמחת התורה היא משכחת ממנו כל הצרות. וזהו הכח של עם ישראל בכללו. שעל ידי העסק בתורה הקדושה, ניתן לו כח ועוז לסבול את הצרות מהגלות המר. ולא רק שסובל, אלא שהתורה מביאה לו שמחה כאילו אין ייסורין. ברגע שהוא מתחבר לתורה הוא כבר לא סובל. לא רק שהוא לא סובל, אלא היא מביאה לו שמחה כאילו אין ייסורים.
בזה אפשר לבאר את הגמרא בברכות. רבי יוחנן איקלע לבבל. אמרו לו איכא סבי בבבל. הוא הגיע מארץ ישראל לבבל, ואומרים לו שיש זקנים בבבל מפליגים בשנותם וחיים באריכות. תמה, הפסוק אומר "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה" (דברים י"א כ"א), פה בארץ ישראל, פה אריכות ימים. כיוון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. אבל אמרו לו שהם הולכים משכימים לבית הכנסת ומעריבים לבית הכנסת, מקפידים על התפילות, אמר אה, זה מה שמועיל להם, זה גורם שהם יאריכו ימים.
וראיתי מקשים, הלא נמצאים זקנים גם באומות העולם, ומה יהני להו? אז מה, יש זקנים גם באומות העולם, לך לקפריסין, לך לבריטניה, לך לאמריקה, תראה יש אנשים זקנים גם כן מפליגים ימים. לך לשווייץ יש שמה אחוז נכבד של אנשי ם שעוברים מאה. אז מה זה, מה מועיל להם הם? הם לא משכימים לבית הכנסת והם לא מעריבים, אז מה מה מה?
אלא נראה כי בטבע מי שחי חיי נחת ולא חסר לו כלום, יאריך ימים. מערכת החיסון בריאה, הכל בסדר, אין פחדים, אין דאגות שמוריד את מערכת החיסון כמו שעושים היום. למה הקורונה כל כך ממיתה? לא בגלל שהיא זה, זה כולה וירוס של שפעת קליל. אז מה קורה? עם הפחד, מערכת החיסון הרוסה, כל הדאגה והכל, ושומעים שאנשים מתים מתים מתים, אז אחד שזה בא לו, זה כבר הורג אותו לבד מהפחד. כמו שהרמב"ם נתן לרופאים של מצרים לשתות מים והם מתו מהפחד. זה הכל, נתן להם מים, לא נתן להם אפילו ערק, כלום, מים. אז מי שחי חיי נחת ולא חסר לו כלום ואין לו דאגה, הוא יאריך ימים. אבל מי ששרוי תמיד בצער ובעוני מתקצרים ימיו. ולכן תמה שאמרו שיש זקנים בבבל, והלא כתוב "על האדמה" דווקא בישראל, למה דווקא בישראל? כי פה שוכנים על אדמתם איש תחת גפנו ותחת תאנתו. זה בינתיים, עוד מעט ביבי דיקי לוקח הכל. אז בדרך הטבע מאריכים ימים. אתם רואים הממוצע של הנפטרים מעל שמונים, עם הקורונה ועם מחלות רקע. וזה האחוזון היחיד. פחות מאחוזון שמתים. כל ה-99 אחוז עוברים את השקורונה בחרטה, בקלות. אבל בבבל שהם מעונים ומדוכאים בגלות, אז זה לא טבעי שהם יאריכו ימים. אז לכן הוא התפלא, מה מועיל להם שהם מאריכים ימים? אז מתברר שהם משכימים ומעריבים לבתי כנסת, הולכים להתפלל. אבל אומות העולם שהם יושבים שקטים על אדמתם, אין לתמוה. בטח שווייץ, איזה שלווה איזה שקט איזה מעיינות איזה אגמים איזה שלג איזה אוויר, איזה! בטח שיאריכו ימים. אז כששמע שהם מקדימים ומחשיכים בבתי כנסיות, אמר או, זה מה שמועיל להם, כשבאים לבית הכנסת ומתפללים ומתקרבים לקב"ה על ידי תורה ותפילה, זה מביא להם שמחה וכח ועוז ושוכחים את כל הצרות, ומתענגים מהתורה הקדושה. לכן יש להם כח להאריך מים.
סבתא שלי המנוחה עברה תשעים, היא הייתה הולכת יותר טוב מהגברים. הייתה באה ראשונה לבית הכנסת, ויוצאת אחרונה. בערך, כן? לא דייקתי, אבל מהראשונות ומהאחרונות. עד אחרית ימיה, בגשם, בכל. כאילו היא גבר שחייבת בכל התפילות בבית הכנסת במנין. והאריכה ימים, ובריאה הייתה עד סוף ימיה, לא יאומן כי יסופר. רק לראות אותה זה לעשות ככה לנשק ככה. איזה קדושה הייתה עליה.
וכן בכל זמן וזמן בין הכלל ובין הפרט שנמצאים בזמן קשה ומר, בפרט בזמננו אנו שדם ישראל נשפך כמים עם חיסולים, צריכים להתחזק בלימוד התורה ובשמירתה, ורק על ידי זה מסיר הקב"ה מאיתנו את החשכה מעל הכלל ומעל הפרט. והתורה גורמת לנו שמחה, להפיג את המרירות של הצרות מליבנו, וזה מאיר לנו כשמש בצהרים. "לולא תורתך שעשועיי אז אבדתי בעניי", איזה תקווה יש לבנאדם אם הוא רק שומע חדשות? יש לו רק תקווה להיפגש עם חברא קדישא, השאלה מתי, עוד חודש, עוד שבוע, עוד חודשיים, אבל הוא נפגש איתם. מה נותנים שמה, תקוות? הפוך! מדכאים את הבנאדם שידכאו לו את מערכת החיסון. ואצלנו? עוד מסוגלים עם כל הצרות לקחת תענית 72 שעות. לכאורה זה קשה, אנחנו כבר ביום השני, ברוך ה' זה עובר. לאט לאט, לא חושבים על זה, חושבים על ההצלה של כלל ישראל. שאפשר, שבעזרת ה', ה' יענה. אנחנו כנישתא חדא, רוצים לעשות לטובת הכלל, אפילו שהכלל מלגלג ואומר שמה שאנחנו עושים זה מסוכן, וזה ככה וככה וככה. אנחנו מעבירים, ואנחנו עושים מה שנכון ומה שצריך, ושומע תפילות הוא שומע והוא יודע מה יש בלב כל אדם ומה כוונתו, ורק משמה יכולה לצמוח הישועה לעם ישראל כולו, אמן.
לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 0722-604-910