מנהיג אמת מוסר נפש למען ישראל | הרב אמנון יצחק
מנהיג אמת מוסר נפש למען ישראל
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (שמות כ"ז כ')
'ואתה תצווה' כל מקום שנאמר ציווי אינו אלא מיד ולדורות. אמר רבי שמעון 'ביותר צריך הכתוב במקום שיש חסרון כיס'. זאת אומרת במקום שיש חסרון כיס צריך ציווי לזרז, והזירוזים האלה הם גם מקום שיש ציווי מיד וגם לדורות.
וברשב"ם ובעל הטורים תעיינו שמה גם, שדברי התורת כהנים מתייחסים גם לפרשה הזו של שמן זית זך. וזה לשון בעל הטורים: "וכתב ציווי, ציווי במנורה ובתמיד, לפי ששניהם נוהגים בכל יום ויש בהם חסרון כיס". לשים שמן במנורה כל יום זה חסרון כיס, ולהקריב כל יום קרבן התמיד פעמיים זה חסרון כיס, "אבל קשה להבין, אין ציבור עני, וכמה זה הערך של ההוצאה של שני כבשים ליום או להעלות נר תמיד, עד שזה ייקרא חסרון כיס? הלא מדובר בכיס של כלל ישראל". זאת אומרת מיליונים נותנים כסף, אז כמה יעלה לכל אחד בשביל לשים, פרומילים של פרומילים? וזה נקרא חסרון כיס וצריך לזרז וצריך לצוות, אז איזה חסרון כיס יש מההוצאה הזאת? טוב, עד כאן קטע.
קטע ב' – פרשת תצווה לא נזכר בה השם של משה רבנו עליו השלום. כל המצוות והציוויים שנאמרו בה, נאמרו בלשון 'ואתה תצווה', 'ואתה', לא פונים אליו בשמו, התורה לא פונה אליו בשמו. הקב"ה מחה את שמו מפרשת תצווה.
כבר נאמר שקללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת, והרי משה רבנו עליו השלום אמר "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל"ב ל"ב). אז הוא ביקש מהקב"ה שימחה אותו מהספר, ולכן לא נזכר שמו בפרשה.
אבל יש להבין מדוע נבחרה דווקא הפרשה הזאת, פרשת תצווה, לקיום הקללה הזאת. קללת חכם אפילו על חינם היא באה (מכות י"א א'). יש אומרים כיוון שיום פטירתו של משה רבנו זה בז' באדר, חל תמיד בשבוע שקוראים בו פרשת תצווה. הנה, אנחנו י' אדר עכשיו, אז זאת אומרת בשבוע הזה חלה פרשת תצווה.
אז בחר נותן התורה בפרשה זו לא להזכיר את שמו של משה רבנו. ולכאורה דווקא היה צריך בפרשה הזו להזכיר את משה רבנו ביום הפטירה יותר מאשר ביום אחר! כיוון שנוהגים תמיד להרבות בשבחו של המת ביום פטירתו. הילולה, מזכירים את השם, אדרבה, למה דווקא עכשיו מחה את שמו?
ואכן התורה מלמדת אותנו בפרשה הזאת דבר נפלא על הגדולה של משה רבנו עליו השלום, על מסירות נפשו בשביל ישראל, כי הלא משה רבנו עליו השלום היה איש האלוקים, אדון הנביאים, על ידו ניתנה תורה לישראל, זכה למה שלא זכה שום ילוד אישה, ותורת האלוקים נקראת על שמו "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ" (מלאכי ג' כ"ב) כמו שמביא הנביא מלאכי.
המדרגה הכי גדולה שיכול אדם להגיע אליה הגיע משה רבנו, וזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו, והיא קשורה קשר בל יינתק ממשה רבנו עליו השלום. ובכל זאת היה מוכן משה רבנו עליו השלום לוותר על כל זה אם הקב"ה לא יישא לחטאת העם! אם הקב"ה לא יישא לחטאת העם "מחני נא". ה' אמר לו "וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות ל"ב י'), עזוב, אני אטפל בהם אני אכלה אותם, וממך אני אקים את העם. 'לא, בשום אופן, לא מסכים. אם אתה לא נושא לעם, אז אני מבקש ממך תמחה אותי מהספר אשר כתבת'.
ולמרות שידע שזה יתקיים אפילו אם תתקבל תפילתו! למה? כי אמרנו קללת חנם באה! אז הוא ידע, הוא ידע ששמו יימחה בין כך ובין כך מספר התורה, ולא אכפת לו! העיקר שלא יאונה רע לעם ישראל. ויש לנו שבח יותר גדול מזה על אדון הנביאים ביום פטירתו? זאת אומרת דווקא שפרשת תצווה לא מזכירה אותו זה השבח שלו! שהוא ויתר ממש, 'עזוב, מחק אותי, לא רוצה, העיקר תציל את העם. אל תכלה אותם ואל תיגע בהם, בבקשה'.
כמה יש לנו ללמוד ממסירת נפשו של אדון הנביאים והאהבה שלו ללא גבול לעם ישראל. והנה אצלנו אפילו כשעושים דברים טובים ומקיימים את מצוות ה', יש לנו חשבון של שכר, בודקים מה השכר, אפילו אם זה שכר כשר, כשר וטהור אפילו.
אבל כיס שכל אחד רוצה בו, רוצים להרוויח משהו, 'מה יוצא לך? תגיד לי, מה יוצא לך מזה שאתה עושה כאלה דברים? בשביל מה לך להגיד דברים כאלה? מה אתה מתערב? עזוב, תשב בשקט, תירגע, תן לעולם להתנהל, עזוב, מה מה מה אתה'. ועושה הכל כדי להטיל לתוך הכיס יותר ויותר מטבעות, כמו רבני השקר, כל אלה שמוכרים את היהודים בחיסולים עכשיו שאומרים שצריך להתחסל וזה, מתנה מהשמים. הם דיברו בטלפון עם הקב"ה, אמר להם 'זה מתנה שלי, תודיעו לעם'. והם מודיעים שזה מתנה מה'.
אבל מצוות שאין בהן שום שכר, ועוד שיש בהן חסרון כיס, ועוד להתענות שלושה ימים רצוף 72 שעות, על זה ודאי צריך זירוז מיוחד, זירוז מיוחד. ואנחנו אפילו לא חייבנו, אמרנו 'מי שיכול, בבקשה, להשתתף בשביל הצלת עם ישראל'. וכבר יש יותר מ-230 אנשים כתובים בשמותם, חוץ מכאלה שאמרו ולא נרשמו. אני מאמין שנגיע לפחות לאלף מתענים שלושה ימים מהיום, ממנחה ואחריה עד אחרי קריאת המגילה בליל פורים, ושזה יהיה להצלת עם ישראל. לא מקבלים על זה כסף, אין פרסים בזה, אין כיס שמכניסים לכיס, אין. זה כל אחד עושה אם הוא אוהב את עם ישראל ויש לו דאגה ואכפתיות, עושה.
והנה המנורה הטהורה שהשמן לאורה צריך להיות נקי, אפילו מהרצון הטוב של הגדלת הכיס של מצוות ומעשים טובים, וצריך להיות כולו לה'. זאת אומרת כששמו שמן למאור אז לא צריך להיות רק שמן כתית שהוא ממש ממש טהור ונקי וזך, אלא גם שלא יהיה שום רצון כשנותנים את המעות לטובת זה, שלא יהיה בזה שום צד של הגדלת כיס המצוות והמעשים טובים, אלא הכל צריך להיות לשם ה' ממש.
ואפילו אם יימחה שמו של העושה מכל הפעולה הקדושה הזאת, ואני מבטיח לכם שייצאו נגד התענית הזאת, יגידו 'מה עלה בדעתכם לעשות דבר כזה? איפה שמענו דבר כזה? הרי משתוללת המגיפה כבר במשך עשרה חודשים ואף אחד ללא גזר אפילו יום אחד תענית! אז איך אתם השתגעתם ועושים וזה סיכון נורא ואוי ואבוי וככה יהיה ויהיה ויהיה'.
יש אחד רשע מימרן, מימרן, שם רשעים ירקב, הבנאדם הזה התחיל להגיד כל מיני דברים ועשה ככה איזה כל מיני קמפיין כזה על זאת שנפטרה אמא צעירה ולא משנה מה, וחרטט חרטט, והוא הבטיח שאחרי ההלוויה שהייתה של הסולובייצ'יק שהשתתפו 300 אלף איש, אז יהיה מתים בכמויות! בכמויות, ימותו כמויות כמויות. אחד מסולובייצ'יק וסביבותיו לא מת אחרי שכולם היו צמודים אחד לשני בלי מסכות! אז איפה המגיפה משתוללת? זה הראיה שאין מגיפה. המגיפה בראש שלו. הוא נגוף כבר מזמן, מהבחירות שדיבר כנגדי.
ואפילו אם יימחה שמו של העושה מכל הפעולה הקדושה הזאת שהוא עושה, רק אז יאירו שבעת הנרות להאיר לארץ ולדרים עליה באור התורה. אדם צריך כשעושה משהו להיות מוכן למסור את שמו ואת עצמו ואת הכל בשביל המטרה הקדושה להצלת עם ישראל. אותו הדבר בקרבן התמיד, כשהכהן המקריב את הקרבן מדי יום ביומו, בבוקר ובערב, יעשה ויקריב אותו בכל ההתלהבות, כמו מצווה שיש בה כיס, שיש בה תועלת, שיש בה כבוד, שיש בה כסף, שיש בה מה שאוהבים כל אלה שאוהבים. ראשל"צים למיניהם וכולי.
מקום להתגדר ולהתגאות בה, כאילו כבר יש לו את הכל, ככהן גדול הנכנס לפני ולפנים ביום הגדול והקדוש שעיני כל ישראל תלויות בו, והוא מרגיש שהוא שליח כל ישראל לכפר עליהם ולטהר אותם. אבל על זה צריך צו וזירוז לעשות את זה בחסרון כיס, שזה יעלה לך, לא שאתה תקבל, אלא שזה יעלה לך. ושדמותו של משה רבנו עליו השלום תעמוד לפניו למסור את נפשו ואת שמו לפני ה' על עמו. זהו מה שנאמר לחם "קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי" (במדבר כ"ח ב') אשר מקריבים יום יום בבוקר ובערב לפני הקב"ה, וזה ריח ניחוח שה' ציווה ונעשה דברו.
אז רואים פה 'ואתה תצווה את בני ישראל', לא מוזכר שמו של משה רבנו כל הפרשה, 'וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור', צריך זירוז וצריך שיהיה נקי וטהור בלי שום נטייה לקבל משהו, ולהיות מוכנים למסור נפש, גוף ושם, שיכול להישכח בכלל מישראל שהיה אדם כזה. מה זה משנה, אתה עובד את ה', אתה לא עובד אף אחד, ולא בשבילך, ולא בשביל שום אינטרס, זה מנהיג אמיתי. אז זה מה שצריך ללמוד מהרועה הנאמן משה רבנו עליו השלום, ש'אם לא תישא חטאתם, מחני נא מספרך'. וה' עשה זאת ומחה אותו, דווקא ביום הפטירה, דהיינו בזמן שבוע הפטירה שלו, להראות את גודל מעלתו שמסר וידע שהוא יימחה. הוא התכוון שיימחה לגמרי! והקב"ה, לקיים את הקללה שבאה עליו ביודעין, רק מפרשה אחת, ודווקא בזמן הפטירה.
רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).